פרק כ"ח, הלכות מכירה, ספר קניין
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ', וְהָיוּ בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה גֵּיאָיוֹת קְטַנִּים עֲמֻקִּין עֲשָׂרָה טְפָחִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן מַיִם, אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים – אֵין נִמְדָּדִין בִּכְלַל הַבֵּית כּוֹר, שֶׁאֵין אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן אֶת מְעוֹתָיו בְּמָקוֹם אֶחָד וְיֵרָאֶה לוֹ כִּשְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת. וְלוֹקֵחַ אֵלּוּ הַגֵּיאָיוֹת וְהַסְּלָעִים בִּכְלַל הַבֵּית כּוֹר בְּלֹא דָּמִים. הָיוּ פָּחוֹת מִכָּאן – נִמְדָּדִין עִמָּהּ.
א. בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ. שטח שראוי לזריעת כור תבואה (כור היא מידת נפח השווה לשלושים סאה, כמאתיים ליטר), ושטחו 75,000 אמות רבועות. גֵּיאָיוֹת קְטַנִּים. סדקים ובקיעים. אֵין נִמְדָּדִין בִּכְלַל הַבֵּית כּוֹר. וצריך לתת לו שטח של בית כור חוץ מאותם גיאיות וסלעים. וְיֵרָאֶה לוֹ כִּשְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת. בעקבות הפרשי הגובה שבין השדה לגיאיות והסלעים.
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם אֶלָּא בֵּית אַרְבַּעַת קַבִּין, וְהָיוּ הָאַרְבַּעַת קַבִּין מֻבְלָעִין בְּתוֹךְ חֲמֵשֶׁת קַבִּין וּמֻבְלָעִין בְּרֻבָּהּ שֶׁל שָׂדֶה. אֲבָל אִם הָיוּ יָתֵר עַל בֵּית אַרְבַּעַת קַבִּין, אוֹ שֶׁהָיוּ מְפֻזָּרִין הַרְבֵּה אוֹ אֵינָן מֻבְלָעִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן עֲשָׂרָה – אֵין נִמְדָּדִין עִמָּהּ.
הָיוּ מֻבְלָעִין רֻבָּן בְּמִעוּטָהּ אוֹ מִעוּטָן בְּרֻבָּהּ, אוֹ שֶׁהָיוּ מֻחְלָקִין כְּמוֹ חוּט שָׁוֶה: אוֹ כְּמוֹ עִגּוּל אוֹ כְּמוֹ מְשֻׁלָּשׁ, אוֹ שֶׁהָיוּ בַּצְּדָדִין, אוֹ שֶׁהָיוּ דֶּרֶךְ עֲקַלָּתוֹן – כָּל אֵלּוּ סָפֵק, וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְכֵן אִם הָיָה עָפָר מִלְּמַעְלָה וְסֶלַע מִלְּמַטָּה, אוֹ סֶלַע מִלְּמַעְלָה וְעָפָר מִלְּמַטָּה – הֲרֵי זֶה סָפֵק.
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שגיאיות וסלעים שאין בהם עשרה טפחים נמדדים עמה. בְּשֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם אֶלָּא בֵּית אַרְבַּעַת קַבִּין. שכל הגיאיות והסלעים יחד תופסים שטח שראוי לזריעת ארבעה קבים (שני שליש סאה, קרוב לחמישה ליטר). וְהָיוּ הָאַרְבַּעַת קַבִּין מֻבְלָעִין בְּתוֹךְ חֲמֵשֶׁת קַבִּין. שיחד עם העפר המעורב בהם תופסים שטח של עד חמישה קבים. וּמֻבְלָעִין בְּרֻבָּהּ שֶׁל שָׂדֶה. אותם חמישה קבים מובלעים בשטח שלא יותר גדול מרובו של בית הכור (מאירי בבא בתרא קג,א). אֲבָל אִם הָיוּ יָתֵר עַל בֵּית אַרְבַּעַת קַבִּין… אֵין נִמְדָּדִין עִמָּהּ. שכאשר הם רבים או מפוזרים קשה לחרוש את השדה, והלוקח לא מוחל עליהם.
רֻבָּן בְּמִעוּטָהּ. רוב הגיאיות והסלעים במיעוט השדה. מִעוּטָן בְּרֻבָּהּ. מיעוט הגיאיות והסלעים ברוב השדה. אוֹ שֶׁהָיוּ מֻחְלָקִין כְּמוֹ חוּט שָׁוֶה וכו'. שהסלעים היו מסודרים בשורה רצופה ישרה. בַּצְּדָדִין. כעין צורת כוכב, שמנקודה אמצעית יוצאות קרניים לכל עבר (ר"י מיגאש בבא בתרא קג,א). עֲקַלָּתוֹן. קו מפותל. כָּל אֵלּוּ סָפֵק. בכל המקרים הללו הסלעים נמצאים ברצף בצורות שונות, והספק הוא אם הם נחשבים כמפוזרים או כמכונסים (ראה שם). וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. אם נתן הלוקח מעות, ימדוד אותם המקומות בכלל השדה, ואם עוד לא נתן מעות, אין צריך לקבלם.
ג. הָיָה בָּהּ סֶלַע יְחִידִי, אֲפִלּוּ בֵּית רֹבַע לְכוֹר – אֵין נִמְדָּד עִמָּהּ. וְאִם הָיָה סָמוּךְ לַמֶּצֶר אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא – אֵין זֶה נִמְדָּד עִמָּהּ. הִפְסִיק עָפָר בֵּין סֶלַע לַמֶּצֶר – הֲרֵי זֶה סָפֵק.
ג. הָיָה בָּהּ סֶלַע יְחִידִי אֲפִלּוּ בֵּית רֹבַע לְכוֹר אֵין נִמְדָּד עִמָּהּ. אם יש סלע שיש לו שם וחשיבות בפני עצמו, הוא אינו בטל לגבי השדה אפילו אם שטחו רבע הקב (תוספות ועוד ראשונים בבא בתרא קג,ב). וְאִם הָיָה סָמוּךְ לַמֶּצֶר אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא אֵין זֶה נִמְדָּד עִמָּהּ. סלע הסמוך לגבול השדה, אינו נמדד עם השדה, אפילו אם הוא קטן מאוד. הִפְסִיק עָפָר בֵּין סֶלַע לַמֶּצֶר הֲרֵי זֶה סָפֵק. יש להסתפק אם הסלע נחשב סמוך לגבול או לא.
ד. אָמַר לוֹ: 'כְּבֵית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ', אֲפִלּוּ הָיוּ בּוֹ גֵּיאָיוֹת עֲמֻקּוֹת עֲשָׂרָה אוֹ יָתֵר אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִין עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר – הֲרֵי אֵלּוּ נִמְדָּדִין עִמָּהּ.
ה. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ מִדָּה בַּחֶבֶל': אִם פָּחַת כָּל שֶׁהוּא – יְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים; וְאִם הוֹתִיר כָּל שֶׁהוּא – יַחֲזִיר לוֹ.
ה. מִדָּה בַּחֶבֶל. במידה מדויקת. אִם פָּחַת כָּל שֶׁהוּא יְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים. אם נתן לו פחות מבית כור, יחזיר לו מעט מהתשלום כשווי הפחת. וְאִם הוֹתִיר כָּל שֶׁהוּא יַחֲזִיר לוֹ. אם נתן לו יותר מבית כור, יחזיר הקונה את המותר.
ו. אָמַר לוֹ: 'בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ' – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁפֵּרֵשׁ וְאָמַר: 'בֵּית כּוֹר בֵּין יָתֵר בֵּין חָסֵר', וְאִם פָּחַת מִן הַמִּדָּה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, שֶׁהוּא רֹבַע לְכָל סְאָה, אוֹ הוֹתִיר כָּךְ רֹבַע לְכָל סְאָה – הִגִּיעוֹ. יָתֵר עַל כֵּן – יְחַשֵּׁב עִמּוֹ עַל כָּל הָרְבָעִין כֻּלָּן שֶׁחָסְרוּ אוֹ שֶׁהוֹסִיפוּ, וְכָל שֶׁפָּחַת מִבֵּית כּוֹר – יְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים, וְכָל שֶׁהוֹסִיף עַל בֵּית כּוֹר – יַחֲזִיר לוֹ.
ו. שֶׁהוּא רֹבַע לְכָל סְאָה. רבע קב ביחס לסאה הוא אחד מתוך עשרים וארבעה. הִגִּיעוֹ. הצד שהרוויח זוכה והשני מוחל והמקח קיים. יָתֵר עַל כֵּן יְחַשֵּׁב עִמּוֹ עַל כָּל הָרְבָעִין כֻּלָּן שֶׁחָסְרוּ אוֹ שֶׁהוֹסִיפוּ וכו'. כאשר ההפרש בין בית כור לבין מה שניתן בפועל הוא יותר משיעור של אחד מתוך עשרים וארבעה, הצד המפסיד אינו מוחל כלל, והצד השני צריך להחזיר לו את ההפרש כולו (להלכה דומה ראה לעיל יח,א).
ז. וּמַה הוּא מַחֲזִיר לוֹ? אִם הָיְתָה הַתּוֹסֶפֶת פְּחוּתָה מִתִּשְׁעַת קַבִּין – מַחֲזִיר לוֹ דָּמִים כִּשְׁעַת הַמְּכִירָה, לְיַפּוֹת כֹּחַ הַמּוֹכֵר. וְאִם הָיְתָה הַתּוֹסֶפֶת סְמוּכָה לְשָׂדֶה אַחֶרֶת שֶׁל מוֹכֵר – מַחֲזִיר לוֹ אוֹתָהּ הַתּוֹסֶפֶת קַרְקַע, שֶׁהֲרֵי סוֹמֵךְ אוֹתָהּ לִשְׁאָר שְׂדוֹתָיו וְאֵינוֹ מַפְסִיד כְּלוּם.
הָיְתָה הַתּוֹסֶפֶת יְתֵרָה עַל תִּשְׁעַת קַבִּין – נוֹתְנִין רֹבַע לְכָל סְאָה וּסְאָה, וְהַנִּשְׁאָר יָתֵר עַל כָּל הָרְבָעִין, אִם יֵשׁ בּוֹ תִּשְׁעַת קַבִּין – נוֹתֵן לוֹ כָּל הָרְבָעִין כֻּלָּן עִם הַיָּתֵר מִן הַקַּרְקַע, וְנוֹתְנָהּ לוֹ כְּשָׁעָה שֶׁלְּקָחָהּ מִמֶּנּוּ.
ז. אִם הָיְתָה הַתּוֹסֶפֶת פְּחוּתָה מִתִּשְׁעַת קַבִּין. אם המותר שקיבל הקונה קטן מתשעה קבים, שאינו נחשב שדה בפני עצמו (ראה הלכות שכנים א,ד). מַחֲזִיר לוֹ דָּמִים כִּשְׁעַת הַמְּכִירָה. הקונה מוסיף תשלום כשווי המותר בזמן המכירה. לְיַפּוֹת כֹּחַ הַמּוֹכֵר. החזרת דמים במקום מותר קרקע היא לטובת המוכר, שפיסת קרקע פחותה מתשעה קבים אין בה תועלת כשהיא לעצמה. סוֹמֵךְ אוֹתָהּ לִשְׁאָר שְׂדוֹתָיו. אותה פיסת הקרקע סמוכה ומחוברת לשדה אחר של המוכר, ואין לו בה הפסד.
הָיְתָה הַתּוֹסֶפֶת יְתֵרָה עַל תִּשְׁעַת קַבִּין וכו'. גם כאשר התוספת בכללותה היא יותר מתשעה קבים אין נותנים למוכר קרקע, אלא אם כן יש במותר הקרקע אחד מעשרים וארבעה מהשטח (בית רובע לכל סאה), ועוד תשעה קבים. ואם אין במותר שיעור זה צריך הקונה להחזיר דמים ואינו רשאי להחזיר קרקע (לטעם הדבר ראה סמ"ע חו"מ ריח ס"ק לה). וְנוֹתְנָהּ לוֹ כְּשָׁעָה שֶׁלְּקָחָהּ מִמֶּנּוּ. גם אם מחיר הקרקע השתנה והתייקר, צריך לתת לו את המותר ביחס למה שהיה בשעת המכירה, ואינו יכול לפחות לו משיעור הקרקע שמחזיר לו (ראה לקמן ה"ח).
ח. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיְתָה בְּזוֹל בִּשְׁעַת מִמְכָּר וְהוֹקִירָה בִּשְׁעַת הַחֲזָרַת הַיָּתֵר. אֲבָל אִם הָיְתָה בְּיֹקֶר וְהוּזְלָה – אוֹמְרִין לַלּוֹקֵחַ: 'אִם רָצִיתָ לִתֵּן לוֹ דְּמֵי הַתּוֹסֶפֶת כֻּלָּהּ – תֵּן לוֹ דָּמִים לְפִי הַמִּמְכָּר, וְאִם רָצִיתָ לִתֵּן לוֹ קַרְקַע – תֵּן לוֹ כְּפִי מַה שֶּׁשָּׁוָה עַתָּה'.
ח. אֲבָל אִם הָיְתָה בְּיֹקֶר וְהוּזְלָה וכו'. אם בינתיים הקרקע הוזלה, מקבל המוכר את דמי הקרקע כזמן המכירה. ואם הקונה רוצה לשלם לו קרקע ייתן שטח על פי המחיר הנוכחי, שאף בזה מייפים את כוחו שלא לתת לו קרקע שיש בה הפסד (כדלעיל ה"ז).
ט. וְדִין חֲצִי קַב בַּגִּנָּה כְּדִין תִּשְׁעַת קַבִּין בַּשָּׂדֶה, שֶׁאִם הוֹתִיר בַּגִּנָּה פָּחוֹת מֵחֲצִי קַב עַל הָרְבָעִים – אֵינוֹ מַחֲזִיר לוֹ אֶלָּא דָּמִים. הוֹתִיר חֲצִי קַב – מַחֲזִיר לוֹ אֶת כָּל הָרְבָעִים עִם הַיָּתֵר, דָּמִים, אוֹ קַרְקַע כִּשְׁעַת הַזּוֹל שֶׁל עֵת הַחֲזָרָה.
ט. חֲצִי קַב בַּגִּנָּה. שהוא השיעור המזערי להגדרת גינה (ראה הלכות שכנים א,ד). אֵינוֹ מַחֲזִיר לוֹ אֶלָּא דָּמִים. אם ירצה המוכר. הוֹתִיר חֲצִי קַב מַחֲזִיר… דָּמִים. לפי שעת המכירה.
י. מָכַר שָׂדֶה וְנַעֲשָׂת גִּנָּה בְּיַד לוֹקֵחַ, אוֹ גִּנָּה וְנַעֲשָׂת שָׂדֶה – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם מְחַשֵּׁב לוֹ כְּדִין שֶׁהָיְתָה בְּעֵת הַמֶּכֶר אוֹ בְּדִין שֶׁהִיא עַתָּה.
י. מָכַר שָׂדֶה וְנַעֲשָׂת גִּנָּה. כגון שנבע מעיין באותו שדה. אוֹ גִּנָּה וְנַעֲשָׂת שָׂדֶה. שנתייבש המעיין. הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם מְחַשֵּׁב לוֹ וכו'. יש להסתפק אם החישוב המבואר בהלכות הקודמות נעשה על פי מידה מזערית של שדה (תשעה קבים) או על פי מידה מזערית של גינה (חצי קב).
יא. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ מִדָּה בַּחֶבֶל, בֵּין חָסֵר בֵּין יָתֵר', אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: 'בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ בֵּין חָסֵר בֵּין יָתֵר מִדָּה בַּחֶבֶל' – הַלֵּךְ אַחַר הַפָּחוּת שֶׁבַּלְּשׁוֹנוֹת, וְאֵין לוֹ אֶלָּא כַּדִּין, אִם חָסֵר אוֹ יָתֵר.
יא. מִדָּה בַּחֶבֶל בֵּין חָסֵר בֵּין יָתֵר. לשונות סותרות. הַלֵּךְ אַחַר הַפָּחוּת שֶׁבַּלְּשׁוֹנוֹת. על פי הלשון שמפחיתה כוחו של הקונה, שידו על התחתונה מפני שאינו מחזיק בקרקע. וְאֵין לוֹ אֶלָּא כַּדִּין אִם חָסֵר אוֹ יָתֵר. הקונה מקבל כפי דין זה שהולכים אחר הפחות שבלשונות בין אם קיבל פחות מבית כור (שאז אינו מקבל החזר כספי שהרי המוכר אמר לו 'בין חסר בין יתר'), ובין אם קיבל יותר מבית כור (שאז צריך להחזיר שהרי המוכר אמר לו 'מידה בחבל').
יב. מָכַר לוֹ בֵּית כּוֹר וְאָמַר לוֹ: 'בְּסִימָנָיו וּבִמְצָרָיו': פָּחַת שְׁתוּת אוֹ הוֹתִיר שְׁתוּת – הִגִּיעוֹ; פָּחַת יָתֵר עַל שְׁתוּת – יְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים; הוֹסִיף יָתֵר עַל שְׁתוּת – יִתֵּן לוֹ דָּמִים אוֹ קַרְקַע, הַכֹּל לְפִי הַשִּׁיּוּר: אִם הָיָה הַנִּשְׁאָר בַּשָּׂדֶה פָּחוֹת מִתִּשְׁעַת קַבִּין וּבַגִּנָּה פָּחוֹת מֵחֲצִי קַב, וְלֹא הָיָה סָמוּךְ לִשְׂדֵה הַמּוֹכֵר – מַחֲזִיר לוֹ דָּמִים.
יב. וְאָמַר לוֹ בְּסִימָנָיו וּבִמְצָרָיו. הגדיר לו את הסימנים והגבולות של הקרקע. פָּחַת שְׁתוּת. אם נמצא שגודל הקרקע בית כור פחות שישית. הִגִּיעוֹ. הצד המפסיד מוחל. שכיוון שמכר לו שטח מסוים ומוגדר, אף שההפרש גדול הרבה יותר מאשר אחד מעשרים וארבע (שיעור המכירה כשאומר 'בית כור' – לעיל ה"ו), המקח קיים כפי שהוסכם. פָּחַת יָתֵר עַל שְׁתוּת וכו'. אם ההפרש הוא יותר משישית, אין כאן מחילה, שהרי אמר מידת שטח מסוימת. אִם הָיָה הַנִּשְׁאָר בַּשָּׂדֶה וכו'. כדלעיל ה"ז.
יג. הַמּוֹכֵר לַחֲבֵרוֹ שָׂדֶה שֶׁהַלּוֹקֵחַ יוֹדֵעַ אוֹתָהּ וְאֶת מְצָרֶיהָ וּכְבָר הֻרְגַּל בָּהּ, אֲפִלּוּ אָמַר לוֹ: 'יֵשׁ בִּמְשִׁיחָתָהּ מָאתַיִם' וְנִמְצֵאת מֵאָה וַחֲמִשִּׁים – הִגִּיעַתּוּ, שֶׁהֲרֵי יְדָעָהּ וְקִבֵּל עָלָיו, וְזֶה שֶׁהִזְכִּיר לוֹ הַחֶשְׁבּוֹן – כְּלוֹמַר שֶׁהִיא יָפָה כְּמוֹ שָׂדֶה אַחֶרֶת שֶׁיֵּשׁ בִּמְשִׁיחָתָהּ מָאתַיִם.
יג. שָׂדֶה שֶׁהַלּוֹקֵחַ יוֹדֵעַ אוֹתָהּ. מכיר אותה. יֵשׁ בִּמְשִׁיחָתָהּ. במידתה. כְּלוֹמַר שֶׁהִיא יָפָה וכו'. המוכר התכוון לומר ששדה זו שווה כמו שדה שמידתה מאתיים.
יד. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'בֵּית כּוֹר פְּלוֹנִי אֲנִי מוֹכֵר לְךָ', אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּמְשִׁיחָתוֹ אֶלָּא לֶתֶךְ – הִגִּיעוֹ, שֶׁלֹּא מָכַר לוֹ אֶלָּא מָקוֹם הַנִּקְרָא 'בֵּית כּוֹר'. לְפִיכָךְ צָרִיךְ הַמּוֹכֵר לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁהוּא נִקְרָא 'בֵּית כּוֹר'.
וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'כֶּרֶם שֶׁלִּי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי אֲנִי מוֹכֵר', אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גְּפָנִים – הִגִּיעוֹ, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ 'כֶּרֶם'. וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'פַּרְדֵּס אֲנִי מוֹכֵר לְךָ', אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ רִמּוֹנִים – הִגִּיעוֹ, וְהוּא שֶׁיִּקָּרֵא 'פַּרְדֵּס'. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יד. לֶתֶךְ. חצי בית כור.
טו. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְהָג, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִנְהָג – הַלֵּךְ אַחַר מִנְהַג הַמְּדִינָה וְאַחַר לְשׁוֹן רֹב אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם הַיְדוּעָה לָהֶם.

טו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל כו,ז-ח, כז,יא.

תקציר הפרק 

🤔 כרם בלי גפנים נקרא "כרם"?
"כרם" הוא שם מקורי ויפה לבת וגם שטח אדמה שגדלות בו גפנים. מה קורה אם אדם רכש כרם וכשהגיע אליו התברר לו ש"כרם" זו מילה קצת מוגזמת לתיאור השדה הריק שרכש? האם המכירה תקפה כשמתברר שבכרם אין ולו גפן אחת? – התשובה היא שהדבר תלוי במקובל באותו מקום. אם רוב אנשי אותו מקום קוראים לאותו שדה "כרם", אע"פ שאין בו גפנים, המכירה תקפה; ואם לא – לא. בכל מקרה, טיפ: אל תקנו שטח אדמה מבלי שביקרתם בו לפחות פעם אחת, אחרת תמצאו את עצמכם רוכשים נדל"ן ממערב לחדרה… 🏝

🤷‍ על מה החקלאי לעולם לא ימחל?
כשאנחנו רוכשים מוצר מסויים, אנחנו מצפים שהוא יהיה זהה למה שסיכמנו עליו מול המוכר, כך בנוגע למקרר, מכונית ואפילו שדה חקלאי, אם משום מה החלטנו לרכוש אחד כזה במיטב כספנו. לכן, כשאדם מוכר לחברו חלקה בגודל מסויים ומתברר ששטחה תואם למה שסוכם, אלא שכולה מלאה בחריצים וסדקים שאינם מאפשרים עיבוד של החלקה, המוכר צריך להוסיף למוכר עוד שטח אדמה, והשטח שאינו ניתן לעיבוד לא נמדד כחלק מהשדה (הלכות א-ב). כן, חקלאים לעולם לא מוותרים על אף שעל של אדמה כי הם מבינים את ערכה ויודעים איזה פרי טוב היא יכולה להניב אם מתאמצים מספיק! 🌱

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מכירה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.אמר לאריס שעובד בשדהו שיש בה שני דונם, קנה ונמצא 1.8 האם חוזר?

2.אמר שמוכר במדוייק וגם אמר שמוכר בערך- הולכים אחר מה שמטיב עם המוכר?

3.מכר לו שדה ולפתע פרץ בה מעיין – האם יכול המוכר לגבות תשלום על כך?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן