פרק כ"ח, הלכות שבת, ספר זמנים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל בֵּית דִּירָה שֶׁהוּא יוֹצֵא מִן הַמְּדִינָה, אִם הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הַמְּדִינָה שִׁבְעִים אַמָּה וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי אַמָּה, שֶׁהוּא צֶלַע בֵּית סָאתַיִם הַמְרֻבַּעַת אוֹ פָּחוֹת מִזֶּה – הֲרֵי זֶה מִצְטָרֵף לַמְּדִינָה וְנֶחֱשָׁב מִמֶּנָּה, וּכְשֶׁמּוֹדְדִין לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ, מוֹדְדִין חוּץ מִבֵּית דִּירָה זֶה.
א. שֶׁהוּא יוֹצֵא מִן הַמְּדִינָה. בולט מגבולות העיר כלפי חוץ. שֶׁהוּא צֶלַע בֵּית סָאתַיִם הַמְרֻבַּעַת. ראה לעיל טז,ג. מוֹדְדִין חוּץ מִבֵּית דִּירָה זֶה. מאותו הבית כלפי חוץ, שהוא נספח לעיר ונחשב לנקודה הקיצונית שלה באותו הצד.
ב. הָיָה בַּיִת זֶה קָרוֹב לַמְּדִינָה בְּשִׁבְעִים אַמָּה, וּבַיִת שֵׁנִי קָרוֹב לְבַיִת רִאשׁוֹן בְּשִׁבְעִים אַמָּה, וּבַיִת שְׁלִישִׁי קָרוֹב לַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעִים, וְכֵן עַד מַהֲלַךְ כַּמָּה יָמִים – הֲרֵי הַכֹּל כִּמְדִינָה אַחַת, וּכְשֶׁמּוֹדְדִין, מוֹדְדִין חוּץ לַבַּיִת הָאַחֲרוֹן. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בֵּית דִּירָה זֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ יָתֵר.
ב. וְכֵן עַד מַהֲלַךְ כַּמָּה יָמִים. אפילו אם בדרך זו גדל תחום העיר עד מאוד (ראה לעיל כז,ב). וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בֵּית דִּירָה זֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ יָתֵר. שהוא שיעור בית בכל מקום בהלכה (ראה הלכות מזוזה ו,ב, הלכות רוצח יא,א, ועוד).
ג. וְכֵן בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִּירָה לַחַזָּנִים, וּבֵית עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִּירָה לַכּוּמָרִין, וְהָאוֹצָרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה, וְהַגֶּשֶׁר וְהַקֶּבֶר שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דִּירָה, וְשָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן תִּקְרָה וְיֵשׁ בָּהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת, וְהַבֻּרְגָּנִין, וְהַבַּיִת הַבָּנוּי בַּיָּם, וּשְׁתֵּי מְחִצּוֹת שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן תִּקְרָה, וְהַמְּעָרָה שֶׁיֵּשׁ בִּנְיָן עַל פִּיהָ וְיֵשׁ בָּהּ בֵּית דִּירָה – כָּל אֵלּוּ מִצְטָרְפִין עִמָּהּ אִם הָיוּ בְּתוֹךְ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, וּמֵאוֹתוֹ הַבַּיִת הַיּוֹצֵא רוֹאִין כְּאִלּוּ חוּט מָתוּחַ עַל פְּנֵי כָּל הַמְּדִינָה, וּמוֹדְדִין חוּץ לְאוֹתוֹ הַחוּט אַלְפַּיִם אַמָּה.
ג. וְהָאוֹצָרוֹת. מחסנים. וְהַבֻּרְגָּנִין. ביתני שמירה. וְהַמְּעָרָה שֶׁיֵּשׁ בִּנְיָן עַל פִּיהָ. מבנה על פתח המערה, ובכך נחשבת המערה כולה כבית. וְשִׁירַיִם. שני שלישי אמה. וּמֵאוֹתוֹ הַבַּיִת הַיּוֹצֵא רוֹאִין כְּאִלּוּ חוּט מָתוּחַ עַל פְּנֵי כָּל הַמְּדִינָה. שהבית הוא הנקודה הקיצונית שבעיר, וממנו נמתח קו ישר לכל אורך צלע העיר, וממנו והלאה נמדד התחום.
ד. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין מִצְטָרְפִין עִמָּהּ: שְׁתֵּי מְחִצּוֹת שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן תִּקְרָה אַף עַל פִּי שֶׁדָּרִין בֵּינֵיהֶן, וְהַגֶּשֶׁר וְהַקֶּבֶר וּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבֵית עֲבוֹדָה זָרָה וְהָאוֹצָרוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן בֵּית דִּירָה, וְהַבּוֹר וְהַשִּׁיחַ וְהַמְּעָרָה וְהַשּׁוֹבָךְ, וּבַיִת שֶׁבַּסְּפִינָה – כָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם אֵין מִצְטָרְפִין עִמָּהּ.
ד. אַף עַל פִּי שֶׁדָּרִין בֵּינֵיהֶן. שאין המגורים בפועל מחשיבים את המקום כראוי לדירה. וְהַבּוֹר וְהַשִּׁיחַ וְהַמְּעָרָה. מאגרי מים.
ה. הָיוּ שְׁתֵּי עֲיָרוֹת זוֹ סְמוּכָה לָזוֹ, אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאַחַת וּשְׁלִישׁ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם לָזוֹ וְשִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם לָזוֹ – חוֹשְׁבִין שְׁתֵּיהֶן כְּעִיר אַחַת, וְנִמְצֵאת כָּל עִיר מֵהֶן מְהַלֶּכֶת אֶת כָּל הָעִיר הַשְּׁנִיָּה וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה. הָיוּ שְׁלֹשָׁה כְּפָרִים מְשֻׁלָּשִׁין: אִם יֵשׁ בֵּין הָאֶמְצָעִי וּבֵין כָּל אֶחָד מִן הַחִיצוֹנִים אַלְפַּיִם אַמָּה אוֹ פָּחוֹת מִכָּאן, וּבֵין הַשְּׁנַיִם הַחִיצוֹנִים מָאתַיִם שָׁלֹשׁ וּשְׁמוֹנִים פָּחוֹת שְׁלִישׁ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בֵּין כָּל אֶחָד מֵהֶן וּבֵין הָאֶמְצָעִי כְּשֶׁתִּרְאֶה אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא בֵּינֵיהֶן מֵאָה אַחַת וְאַרְבָּעִים וּשְׁלִישׁ – הֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן כִּמְדִינָה אַחַת, וּמוֹדְדִין לָהֶן אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ מִחוּץ לִשְׁלָשְׁתָּן. עִיר שֶׁהֻקְּפָה וּלְבַסּוֹף יָשְׁבָה – מוֹדְדִין לָהּ מִישִׁיבָתָהּ. יָשְׁבָה וּלְבַסּוֹף הֻקְּפָה – מוֹדְדִין לָהּ מֵחוֹמָתָהּ.
ה. חוֹשְׁבִין שְׁתֵּיהֶן כְּעִיר אַחַת. מחשיבים אותן כמחוברות, ומודדים את תחומן יחד משני הקצוות המרוחקים. הָיוּ שְׁלֹשָׁה כְּפָרִים מְשֻׁלָּשִׁין. שיוצרים ביניהם צורה של משולש. אִם יֵשׁ בֵּין הָאֶמְצָעִי וכו'. אם האמצעי בתוך תחומם של שני החיצוניים, מחשיבים אותו כאילו הוא נמצא ביניהם על קו ישר. ואם במצב זה, לפי גודלו של הכפר האמצעי, נותר רווח בין האמצעי ובין החיצוניים פחות ממרחק התוספת לכל הכפרים מכל צד, נחשבים שלושתם כעיר אחת (מ"מ). ויש שפירשו שאין מתחשבים בגודל הכפר האמצעי, אלא רואים אותו כנקודה בלבד, ומודדים מאתיים ושמונים ושלוש אמות בין שני החיצוניים (ר"י קאפח ויד"פ). עִיר שֶׁהֻקְּפָה וּלְבַסּוֹף יָשְׁבָה. שהוקפה בחומה לפני שנבנו בה בתים. מִישִׁיבָתָהּ. מהבתים ולא מן החומה.
ו. עִיר שֶׁהָיְתָה אֲרֻכָּה אוֹ מְרֻבַּעַת, הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהּ אַרְבַּע זָוִיּוֹת שָׁווֹת – מַנִּיחִין אוֹתָהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא, וּמוֹדְדִין לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ. הָיְתָה עֲגֻלָּה – עוֹשִׂין לָהּ זָוִיּוֹת, וְרוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא בְּתוֹךְ מְרֻבָּע, וּמוֹדְדִין חוּץ מִצַּלְעוֹת אוֹתוֹ מְרֻבָּע אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ, שֶׁנִּמְצָא מִשְׂתַּכֵּר הַזָּוִיּוֹת.
ו. אֲרֻכָּה. מלבנית. מְרֻבַּעַת. ריבועית. אַרְבַּע זָוִיּוֹת שָׁווֹת. ארבע זוויות ישרות. מַנִּיחִין אוֹתָהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא. ואין מרבעים אותה כנגד ארבע רוחות העולם (לקמן ה"ז), אלא מודדים מצלעותיה כפי שהיא. עוֹשִׂין לָהּ זָוִיּוֹת. מוסיפים לה פינות. שֶׁנִּמְצָא מִשְׂתַּכֵּר הַזָּוִיּוֹת. התחום כולל מרחק גדול יותר מאלפיים אמה, מחמת תוספת הפינות לעיר ומחמת ריבוע התחום עצמו (לעיל כז,ב).
ז. וְכֵן אִם הָיְתָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ צְלָעוֹת רַבּוֹת – מְרַבְּעִין אוֹתָהּ, וְאַחַר כָּךְ מוֹדְדִין חוּץ לַמְרֻבָּע אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. וּכְשֶׁהוּא מְרַבְּעָהּ – מְרַבְּעָהּ כְּרִבּוּעַ הָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא כָּל רוּחַ מִמֶּנָּה מְשׁוּכָה כְּנֶגֶד רוּחַ מֵרוּחוֹת הָעוֹלָם וּמְכֻוֶּנֶת כְּנֶגְדָּהּ.
ז. מְרַבְּעִין אוֹתָהּ. מחשבים כאילו היא מוקפת בריבוע. מְרַבְּעָהּ כְּרִבּוּעַ הָעוֹלָם וכו'. שיהיה אורך כל צלע המרובע אל מול אחת מרוחות העולם.
ח. הָיְתָה רְחָבָה מִצַּד אֶחָד וּקְצָרָה מִצַּד אֶחָד – רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא כֻּלָּהּ רְחָבָה. הָיְתָה עֲשׂוּיָה כְּמִין גַּ"ם אוֹ שֶׁהָיְתָה עֲשׂוּיָה כְּקֶשֶׁת: אִם יֵשׁ בֵּין שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ פָּחוֹת מֵאַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמָּה – מוֹדְדִין לָהּ מִן הַיֶּתֶר, וְרוֹאִין אֶת כָּל הָרֹחַב שֶׁבֵּין הַיֶּתֶר וְהַקֶּשֶׁת כְּאִלּוּ הוּא מָלֵא בָּתִּים; וְאִם הָיָה בֵּין שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ אַרְבַּעַת אֲלָפִים – אֵין מוֹדְדִין לָהּ אֶלָּא מִן הַקֶּשֶׁת.
ח. וּקְצָרָה. צרה. הָיְתָה עֲשׂוּיָה כְּמִין גַּ"ם. כעין שתי צלעות המחוברות בזווית ישרה (כצורת האות גמא היוונית). בֵּין שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ. שני הקצוות המרוחקים זה מזה. מוֹדְדִין לָהּ מִן הַיֶּתֶר. היתר הוא המיתר של הקשת, וכאן הכוונה לקו הדמיוני המחבר את שני הקצוות, ובמקרה זה משום שתחומי שני הצדדים הקיצוניים מובלעים זה בזה, נחשב הכל כתחום אחד, והיתר כקצה העיר שמודדים ממנו והלאה.
ט. עִיר שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל שְׂפַת הַנַּחַל: אִם יֵשׁ לְפָנֶיהָ רַקָּה רֹחַב אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שְׂפַת הַנַּחַל, כְּדֵי שֶׁיַּעַמְדוּ עָלֶיהָ וְיִשְׁתַּמְּשׁוּ בַּנַּחַל – נִמְצָא הַנַּחַל בִּכְלַל הָעִיר, וּמוֹדְדִין לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה מִשְּׂפַת הַנַּחַל הַשְּׁנִיָּה, וְיֵעָשֶׂה הַנַּחַל כֻּלּוֹ בִּכְלַל הַמְּדִינָה מִפְּנֵי הָרַקָּה הַבְּנוּיָה מִצִּדּוֹ; וְאִם אֵין שָׁם רַקָּה – אֵין מוֹדְדִין לָהֶן אֶלָּא מִפֶּתַח בָּתֵּיהֶן, וְנִמְצָא הַנַּחַל נִמְדָּד מִן אַלְפַּיִם שֶׁלָּהֶן.
ט. רַקָּה. משטח מוגבה. אֵין מוֹדְדִין לָהֶן אֶלָּא מִפֶּתַח בָּתֵּיהֶן. דהיינו ממקום היישוב.
י. יוֹשְׁבֵי צְרִיפִין – אֵין מוֹדְדִין לָהֶן אֶלָּא מִפֶּתַח בָּתֵּיהֶן. וְאִם יֵשׁ שָׁם שָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי שְׁנֵי בָּתִּים – הֻקְבְּעוּ כֻּלָּם, וּמְרַבְּעִים אוֹתָהּ, וְנוֹתְנִין לָהֶם אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ כִּשְׁאָר הָעֲיָרוֹת.
י. צְרִיפִין. מבנים העשויים מענפים קלועים. אֵין מוֹדְדִין לָהֶן אֶלָּא מִפֶּתַח בָּתֵּיהֶן. ואין מצרפים את הצריפים יחד להיחשב כעיר ולרבע אותם. שָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי שְׁנֵי בָּתִּים. שבכל חצר יש שני בתי קבע. הֻקְבְּעוּ כֻּלָּם. אף הצריפים נחשבים כחלק מהיישוב הקבוע.
יא. אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא בְּחֶבֶל שֶׁל חֲמִשִּׁים אַמָּה, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יָתֵר, וּבְחֶבֶל שֶׁל פִּשְׁתָּן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּשֵׁךְ יָתֵר. הִגִּיעַ לַגַּיְא, אִם הָיָה רָחְבּוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה שֶׁיָּכוֹל לְהַבְלִיעוֹ בְּחֶבֶל הַמִּדָּה – מַבְלִיעוֹ, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בְּעָמְקוֹ פָּחוֹת מֵאַרְבַּעַת אֲלָפִים.
יא. בְּחֶבֶל שֶׁל חֲמִשִּׁים אַמָּה. חבל מדידה באורך של כ-25 מטרים. וּבְחֶבֶל שֶׁל פִּשְׁתָּן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּשֵׁךְ יָתֵר. שאם עשוי מחומר אחר עשוי להימתח, ולמדוד שלא בדיוק. לַגַּיְא. עמק. לְהַבְלִיעוֹ בְּחֶבֶל הַמִּדָּה. למדוד את האורך שמעליו מבלי להתייחס למדרונות. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בְּעָמְקוֹ פָּחוֹת מֵאַרְבַּעַת אֲלָפִים. שאם עמוק יותר מכך, נחשב לקצה התחום המותר בהליכה.
יב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁהָיָה חוּט הַמִּשְׁקֹלֶת יוֹרֵד כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. אֲבָל אִם אֵין חוּט הַמִּשְׁקֹלֶת יוֹרֵד כְּנֶגְדּוֹ – אֵינוֹ מַבְלִיעוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה עָמְקוֹ אַלְפַּיִם אוֹ פָּחוֹת מִכָּאן.
יב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שמבליעים את המדרון בפחות מארבעת אלפים אמה. שֶׁהָיָה חוּט הַמִּשְׁקֹלֶת יוֹרֵד כְּנֶגְדּוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. שמדובר במדרון תלול כזה שאינו ראוי להילוך (ערוה"ש). אֵינוֹ מַבְלִיעוֹ. אלא מחשיב את השיפוע כחלק ממרחק התחום. אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה עָמְקוֹ אַלְפַּיִם אוֹ פָּחוֹת מִכָּאן. שבמקרה זה מבליעו בחבל המידה אף אם אפשר להשתמש בו.
יג. הָיָה גַּיְא מְעֻקָּם – מְקַדֵּד וְעוֹלֶה, מְקַדֵּד וְיוֹרֵד. הָיָה גַּיְא רָחָב מֵחֲמִשִּׁים שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ – הוֹלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ וּמַבְלִיעוֹ, וְצוֹפֶה כְּנֶגֶד מִדָּתוֹ וְחוֹזֵר.
יג. הָיָה גַּיְא מְעֻקָּם. משופע, והוא רחב באופן שאינו יכול להבליעו (אורה ושמחה). מְקַדֵּד וְעוֹלֶה מְקַדֵּד וְיוֹרֵד. מודד את המרחק כאילו היה מישורי, ולא את פני השטח (כדלקמן הט"ז). הוֹלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ וּמַבְלִיעוֹ וכו'. במקום המקביל לאותו הגיא.
יד. הִגִּיעַ לְכֹתֶל – אֵין אוֹמְרִין יִקֹּב אֶת הַכֹּתֶל, אֶלָּא אוֹמֵד רָחְבּוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ. וְאִם אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ – מוֹדְדוֹ מְדִידָה יָפָה. וְאִם הָיָה חוּט הַמִּשְׁקֹלֶת יוֹרֵד כְּנֶגְדּוֹ – מוֹדֵד רָחְבּוֹ מְדִידָה יָפָה.
יד. הִגִּיעַ לְכֹתֶל. שאין עוביו למעלה שווה לעוביו למטה. אֵין אוֹמְרִין יִקֹּב אֶת הַכֹּתֶל. שאין צורך לחורר אותו בכדי למדוד אותו במדויק. אוֹמֵד רָחְבּוֹ. משער את עוביו, ולא מודדו. וְאִם אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. שהכותל משופע בצורה מתונה. מוֹדְדוֹ מְדִידָה יָפָה. את כל אורך שיפוע מדרון הקיר במדויק. וְאִם הָיָה חוּט הַמִּשְׁקֹלֶת יוֹרֵד כְּנֶגְדּוֹ. שהיה הקיר אנכי, בלא יכולת להשתמש בשטח גובהו. מוֹדֵד רָחְבּוֹ מְדִידָה יָפָה. מודד את עובי הקיר בדיוק, ואינו משערו.
טו. הִגִּיעַ לְהַר: אִם הָיָה הַר הַמִּתְלַקֵּט מִמֶּנּוּ גֹּבַהּ עֲשָׂרָה טְפָחִים בְּאֹרֶךְ חָמֵשׁ אַמּוֹת – מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ; וְאִם הָיָה גָּבֹהַּ הַרְבֵּה עַד שֶׁיִּתְלַקֵּט מִמֶּנּוּ עֲשָׂרָה טְפָחִים מִתּוֹךְ מֶשֶׁךְ אַרְבַּע אַמּוֹת – אוֹמְדוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ. אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ, כְּגוֹן שֶׁהָיָה רָחְבּוֹ יָתֵר מֵחֲמִשִּׁים – מְקַדְּדוֹ מְעַט מְעַט. וְזֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ: מְקַדְּדִין בֶּהָרִים.
טו. אִם הָיָה הַר הַמִּתְלַקֵּט מִמֶּנּוּ גֹּבַהּ עֲשָׂרָה טְפָחִים בְּאֹרֶךְ חָמֵשׁ אַמּוֹת. שבחמש אמות של שיפוע עולה עשרה טפחים. וְאִם הָיָה גָּבֹהַּ הַרְבֵּה. תלול, ומשום כך קשה יותר להבליעו. אוֹמְדוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ. משער את המרחק. אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ. את הר המתלקט עשרה טפחים בחמש אמות. מְקַדְּדוֹ מְעַט מְעַט. מודדו בקטעים קטנים, בלא לחשב את השיפוע. וְזֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ מְקַדְּדִין בֶּהָרִים. על עניין זה נאמרה הלכה זו (שלא כאופן המדידה שנוהג בהקשר לדין עגלה ערופה – ראה הלכות רוצח ט,ד).
טז. כֵּיצַד מְקַדְּדִין בֶּהָרִים אוֹ בַּגֵּיאָיוֹת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעָן? אוֹחֲזִין שְׁנַיִם חֶבֶל שֶׁל אַרְבַּע אַמּוֹת, הָעֶלְיוֹן אוֹחֵז קְצָתוֹ כְּנֶגֶד מַרְגְּלוֹתָיו וְהַתַּחְתּוֹן אוֹחֵז בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי כְּנֶגֶד לִבּוֹ, וְחוֹזֵר הָעֶלְיוֹן לַעֲמֹד בִּמְקוֹם הַתַּחְתּוֹן, וְהַתַּחְתּוֹן יוֹרֵד וּמַרְחִיק מִמֶּנּוּ מִדַּת הַחֶבֶל, וְכֵן מִתְגַּלְגְּלִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁמּוֹדְדִין אֶת כֻּלּוֹ. וּכְשֶׁיֵּלֵךְ הַמּוֹדֵד לְהַבְלִיעַ הָהָר אוֹ הַגַּיְא – לֹא יֵצֵא חוּץ לַתְּחוּם, שֶׁלֹּא יִרְאוּ אוֹתוֹ הָעוֹבְרִים וְיֹאמְרוּ: מִדַּת תְּחוּמִין בָּאָה לְכָאן.
טז. הָעֶלְיוֹן אוֹחֵז קְצָתוֹ כְּנֶגֶד מַרְגְּלוֹתָיו וכו'. כדי שיהיה החבל מאוזן. שֶׁלֹּא יִרְאוּ אוֹתוֹ הָעוֹבְרִים וכו'. שאם יראו את המודד שם יחשבו שהוא מצוי עדיין בתוך התחום.
יז. אֵין סוֹמְכִין אֶלָּא עַל מְדִידַת אָדָם מֻמְחֶה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מִדַּת הַקַּרְקַע. הָיָה לָנוּ תְּחוּמֵי שַׁבָּת מֻחְזָקִין, וּבָא מֻמְחֶה וּמָדַד, רִבָּה בַּתְּחוּם מֵהֶן וּמִעֵט בַּתְּחוּם – שׁוֹמְעִין לוֹ בַּתְּחוּם שֶׁרִבָּה. וְכֵן אִם בָּאוּ שְׁנַיִם מֻמְחִין וּמָדְדוּ הַתְּחוּם, אֶחָד רִבָּה וְאֶחָד מִעֵט – שׁוֹמְעִין לַמְרַבֶּה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְרַבֶּה יָתֵר מִמִּדַּת אֲלַכְסוֹנָהּ שֶׁל עִיר.
יז. הָיָה לָנוּ תְּחוּמֵי שַׁבָּת מֻחְזָקִין. שהיו מקובלים באותה העיר. שׁוֹמְעִין לוֹ בַּתְּחוּם שֶׁרִבָּה. להגדיל את מידת התחום. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְרַבֶּה יָתֵר מִמִּדַּת אֲלַכְסוֹנָהּ שֶׁל עִיר. שגודל התוספת לא יהיה יותר מהיתרה שיש באורך האלכסון על אלפיים אמה, וכפי שיבואר בסמוך.
יח. כֵּיצַד? בְּעֵת שֶׁרִבָּה זֶה, נֹאמַר: שֶׁמָּא הָרִאשׁוֹן מִקֶּרֶן אֲלַכְסוֹן שֶׁל עִיר מָדַד הָאַלְפַּיִם, וּלְפִיכָךְ מִעֵט מִדָּתוֹ, וְנִמְצָא צֶלַע הַתְּחוּם בֵּינוֹ וּבֵין הַמְּדִינָה פָּחוֹת מֵאַלְפַּיִם, וְזֶה הָאַחֲרוֹן מָדַד אַלְפַּיִם מִצֶּלַע הַמְּדִינָה. וְאֵין מַחֲזִיקִין עַל הָרִאשׁוֹן שֶׁטָּעָה בְּיָתֵר עַל זֶה. לְפִיכָךְ, אִם רִבָּה זֶה הָאַחֲרוֹן יָתֵר עַל הָרִאשׁוֹן אֲפִלּוּ בַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים בְּקֵרוּב – שׁוֹמְעִין לוֹ; בְּיָתֵר עַל זֶה – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.
יח. שֶׁמָּא הָרִאשׁוֹן מִקֶּרֶן אֲלַכְסוֹן שֶׁל עִיר מָדַד הָאַלְפַּיִם. ולפיכך נתקצרה המידה באמצע הצלע. אֲפִלּוּ בַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים בְּקֵרוּב. שאם מדד הראשון את האלכסון מן הקרן שיהיה אלפיים אמה, אורך הצלע היא מעט פחות מאלף ארבע מאות ועשרים אמה. בְּיָתֵר עַל זֶה אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. אם ההפרש גדול מזה, אין תולים בהבדל זה שבין המדידות, אלא בוודאי יש כאן יט. אֲפִלּוּ עֶבֶד אֲפִלּוּ שִׁפְחָה נֶאֱמָנִין לוֹמַר עַד כָּאן תְּחוּם הַשַּׁבָּת. אף שפסולים לעדות בדרך כלל (ראה הלכות עדות פרק ט), שסמכו חכמים על דבריהם במקרה הצורך (ראה הלכות גירושין יב,טו). וְנֶאֱמָן הַגָּדוֹל וכו'. שמקבלים עדותו של בוגר על מה שאירע בילדותו בדברים שמדברי חכמים (ראה הלכות עדות יד,ג).
יט. אֲפִלּוּ עֶבֶד אֲפִלּוּ שִׁפְחָה נֶאֱמָנִין לוֹמַר: 'עַד כָּאן תְּחוּם הַשַּׁבָּת'. וְנֶאֱמָן הַגָּדוֹל לוֹמַר: 'זָכוּר אֲנִי שֶׁעַד כָּאן הָיִינוּ בָּאִים בְּשַׁבָּת כְּשֶׁהָיִיתִי קָטָן', וְסוֹמְכִין עַל עֵדוּתוֹ בְּדָבָר זֶה, שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר לְהַחֲמִיר אֶלָּא לְהָקֵל, מִפְּנֵי שֶׁשִּׁעוּר אַלְפַּיִם מִדִּבְרֵיהֶם.

תקציר הפרק 

הלכות שבת פרק כח

מדידת תחום שבת

פרק לאוהבי גאומטריה 📐📏

כל בית דירה הקרוב לעיר פחות משבעים אמה ושני שליש מצטרף אל העיר, והמדידה של אותה צלע של העיר נעשית מאותו בית. וכן שתי ערים הקרובות זו לזו פחות ממאה ארבעים ואחת אמה ושליש נחשבות כעיר אחת גדולה.עיר ארוכה, או משולשת יוצרים לה מרובע ומודדים מכל צלע של המרובע אלפיים אמה. אם בנויה בצורת קשת, ויש בין שני ראשיה פחות מארבעת אלפים אמה מודדים מן היתר.
המדידה נעשית בחבל של חמישים אמה. אם הגיע לגיא תלול, אם ארכו פחות מחמישים אמה, מודד אותו בקו אווירי, ואם יותר מחמישים אמה, מודד במקום שאין גיא. אם הגיא אינו תלול מודדים שני אנשים בחבל של ארבע אמות המתוח בקו אווירי, והולכים ויורדים במורד הגיא. אם מדדו שני אנשים והגיעו לתוצאות שונות – שומעים לזה שריבה. אפילו עבד או שפחה נאמנים לומר עד כאן תחום שבת, וכן גדול נאמן להעיד על מה שראה כשהיה קטן, כיוון ששיעור אלפיים אמה הוא מדרבנן.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שבת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.בית כנסת של ימינו הנמצא 30 מטר מהעיר-אפשר למדוד תחום שבת ממנו?

2.במקום ספק מזמינים מודד מומחה ופוסקים על פיו – להקל בלבד?

3.באופן כללי – הנטיה להחמיר בתחום שבת משום שמזלזלים זו?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן