פרק כ"ט, הלכות מכירה, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שְׁלֹשָׁה אֵין מִקְחָן מֶקַח וְאֵין מִמְכָּרָן מִמְכָּר דִּין תּוֹרָה: הַחֵרֵשׁ וְהַשּׁוֹטֶה וְהַקָּטָן. אֲבָל חֲכָמִים תִּקְּנוּ שֶׁיִּהְיֶה הַחֵרֵשׁ וְהַקָּטָן נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּמִטַּלְטְלִין וּמַעֲשָׂיו קַיָּמִין, מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו.
א. שְׁלֹשָׁה אֵין מִקְחָן מֶקַח וְאֵין מִמְכָּרָן מִמְכָּר. אין משמעות לקנייה או למכירה שמבצעים (ולעניין היכולת שלהם לקנות דבר שניתן להם במתנה ראה הלכות זכייה ומתנה ד,ז). מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו. לצורך מחייתו (ראה לקמן ה"ו).
ב. הַחֵרֵשׁ, כֵּיצַד נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן? חֵרֵשׁ שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְלֹא מְדַבֵּר אוֹ שֶׁמְּדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ כְּלוּם – מוֹכֵר וְלוֹקֵחַ בִּרְמִיזָה בַּמִּטַּלְטְלִין, אֲבָל לֹא בַּקַּרְקַע. אַף בַּמִּטַּלְטְלִין לֹא יִתְקַיְּמוּ מַעֲשָׂיו עַד שֶׁבּוֹדְקִין אוֹתוֹ בְּדִיקוֹת רַבּוֹת וּמִתְיַשְּׁבִין בַּדָּבָר.
ב. אוֹ שֶׁמְּדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ כְּלוּם. אף שלעניינים אחרים מי שמדבר ואינו שומע נחשב פיקח (ראה הלכות אישות ב,כו), לעניין מכירת קרקעות דינו כחרש, שלמכור קרקעות נצרכת חריפות ובקיאות במשא ומתן ומכיוון שאינו שומע אינו חריף ואינו יכול למכור קרקע (נתה"מ סי' רלה סק"כ, אג"מ אה"ע ג,לג). מוֹכֵר וְלוֹקֵחַ בִּרְמִיזָה. לדין דומה ביחס לנישואי חרש ראה הלכות גירושין ב,יז. וּמִתְיַשְּׁבִין בַּדָּבָר. מחליטים מתוך יישוב הדעת.
ג. אִלֵּם שֶׁשּׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר אוֹ מִי שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק – מִקְחוֹ מֶקַח וּמִמְכָּרוֹ מִמְכָּר וּמַתְּנוֹתָיו קַיָּמוֹת בַּכֹּל, בֵּין בַּמִּטַּלְטְלִין בֵּין בַּקַּרְקַע. וְהוּא שֶׁיִּבָּדֵק כְּדֶרֶךְ שֶׁבּוֹדְקִין לְגִטִּין, אוֹ יִכְתֹּב בִּכְתַב יָדוֹ.
ג. מִי שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק. איבד את יכולת הדיבור. וְהוּא שֶׁיִּבָּדֵק כְּדֶרֶךְ שֶׁבּוֹדְקִין לְגִטִּין. ששואלים אותו שלוש שאלות בהפסקות, ובודקים היטב אם יודע לענות נכון בתנועות ראשו כדי לוודא שדעתו מיושבת עליו (הלכות גירושין ב,טז).
ד. הַשּׁוֹטֶה – אֵין מִקְחוֹ מֶקַח וְאֵין מִמְכָּרוֹ מִמְכָּר וְאֵין מַתָּנָה מִמַּתְּנוֹתָיו קַיֶּמֶת, וּבֵית דִּין מַעֲמִידִין אַפִּטְרוֹפּוֹס לַשּׁוֹטִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּעֲמִידִין לַקְּטַנִּים.
ד. הַשּׁוֹטֶה. להגדרתו ראה הלכות עדות ט,ט. מַעֲמִידִין אַפִּטְרוֹפּוֹס לַשּׁוֹטִים. ממנים אדם שיפקח על נכסי השוטה וידאג לצרכיו. כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּעֲמִידִין לַקְּטַנִּים. ראה הלכות נחלות י,ד-ה.
ה. מִי שֶׁהוּא עֵת שׁוֹטֶה וְעֵת שָׁפוּי, כְּגוֹן אֵלּוּ הַנִּכְפִּים, בְּעֵת שֶׁהוּא שָׁפוּי – כָּל מַעֲשָׂיו קַיָּמִין, וְזוֹכֶה לְעַצְמוֹ וְלַאֲחֵרִים כְּכָל בֶּן דַּעַת. וּצְרִיכִין הָעֵדִים לַחֲקֹר הַדָּבָר הֵיטֵב, שֶׁמָּא בְּסוֹף שְׁפִיּוּתוֹ וּבִתְחִלַּת שְׁטוּתוֹ עָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה.
ה. עֵת שׁוֹטֶה וְעֵת שָׁפוּי. לפעמים שוטה ולפעמים צלול בדעתו. הַנִּכְפִּים. חולים במחלת הנפילה.
ו. קָטָן עַד שֵׁשׁ שָׁנִים – אֵין הַקְנָיָתוֹ לַאֲחֵרִים כְּלוּם. וּמִשֵּׁשׁ שָׁנִים עַד שֶׁיַּגְדִּיל – בּוֹדְקִין אוֹתוֹ: אִם יוֹדֵעַ בְּטִיב מַשָּׂא וּמַתָּן – מִקְחוֹ מֶקַח וּמִמְכָּרוֹ מִמְכָּר וּמַתְּנָתוֹ מַתָּנָה, בֵּין בְּדָבָר מְרֻבֶּה בֵּין בְּדָבָר מוּעָט, בֵּין מַתְּנַת בָּרִיא בֵּין מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע. וְדָבָר זֶה מִדִּבְרֵי חֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבָּטֵל וְלֹא יִמְצָא מִי שֶׁיִּמְכֹּר לוֹ וְלֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ. וְהַכֹּל בְּמִטַּלְטְלִין. אֲבָל בַּקַּרְקַע – אֵינוֹ מוֹכֵר וְלֹא נוֹתֵן עַד שֶׁיַּגְדִּיל.

ו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"א.

ז. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּקָטָן שֶׁאֵין לוֹ אַפִּטְרוֹפּוֹס. אֲבָל אִם הָיָה לוֹ אַפִּטְרוֹפּוֹס – אֵין מַעֲשָׂיו כְּלוּם אֲפִלּוּ בְּמִטַּלְטְלִין, אֶלָּא מִדַּעַת הָאַפִּטְרוֹפּוֹס, שֶׁאִם רָצָה לְקַיֵּם מִקְחוֹ וּמִמְכָּרוֹ וּמַתְּנוֹתָיו בַּמִּטַּלְטְלִין – מְקַיֵּם.
ח. בּוֹדְקִין אֶת הַקָּטָן לֵידַע אִם יוֹדֵעַ טִיב מַשָּׂא וּמַתָּן אוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ עַד שֶׁיַּגְדִּיל, לְפִי שֶׁיֵּשׁ שָׁם קָטָן נָבוֹן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וְהוּא בֶּן שֶׁבַע, וְיֵשׁ אַחֵר שֶׁאֲפִלּוּ הוּא בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אֵינוֹ יוֹדֵעַ טִיב מַשָּׂא וּמַתָּן.
קָטָן הַיּוֹדֵעַ בְּטִיב מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁאֵין לוֹ אַפִּטְרוֹפּוֹס שֶׁנָּשָׂא וְנָתַן בְּמִטַּלְטְלִין וְטָעָה – דִּינוֹ כְּדִין הַגָּדוֹל: פָּחוֹת מִשְּׁתוּת – מְחִילָה; שְׁתוּת – תַּחֲזֹר הַהוֹנָיָה; יָתֵר עַל שְׁתוּת – בָּטֵל הַמֶּקַח, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
אֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵין מֶקַח הַקָּטָן וּמִמְכָּרוֹ קַיָּמִין בְּמִטַּלְטְלִין אֶלָּא בְּשֶׁמָּשַׁךְ אוֹ הִמְשִׁיךְ. אֲבָל אִם נָתַן מָעוֹת עַל הַמֶּקַח וְחָזַר בּוֹ – אֵינוֹ מְקַבֵּל 'מִי שֶׁפָּרַע'. וַאֲחֵרִים שֶׁחָזְרוּ בּוֹ – עוֹמְדִין בְּ'מִי שֶׁפָּרַע'.
ח. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יב,ב-ד.
בְּשֶׁמָּשַׁךְ אוֹ הִמְשִׁיךְ. משך את המקח כאשר הוא הקונה, או נתן לקונה למשוך כאשר הוא המוכר (וראה לעיל ט,ג שאם הקטן עדיין לא קיבל את התשלום רשאי לחזור בו). אִם נָתַן מָעוֹת עַל הַמֶּקַח וְחָזַר בּוֹ אֵינוֹ מְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע וכו'. אם הקטן חזר בו מהעסקה לאחר ששילם ולפני שמשך, פטור מכלום, ואילו המוכר לקטן או הקונה ממנו שחזר בו מהעסקה בין התשלום למשיכה, מקבל קללת 'מי שפרע' (כדלעיל ז,א-ב).
ט. וְכֵן אִם קָנוּ מִיַּד הַקָּטָן אוֹ הִשְׂכִּיר מְקוֹם הַמִּטַּלְטְלִין וְחָזַר בּוֹ – לֹא קָנָה הַלּוֹקֵחַ, שֶׁאֵין מוֹצִיאִין מִיַּד הַקָּטָן בַּדִּין; וְאֵין הַקִּנְיָן מִיַּד הַקָּטָן כְּלוּם, שֶׁהַקִּנְיָן כִּשְׁטָר, וְאֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין אֶלָּא עַל שְׁטַר אָדָם גָּדוֹל.
ט. אִם קָנוּ מִיַּד הַקָּטָן. בקניין סודר, שהקטן הגביה כלי על מנת להקנות דבר ששייך לו לאדם אחר (ראה לעיל ה,ה). אוֹ הִשְׂכִּיר מְקוֹם הַמִּטַּלְטְלִין. שכר את המקום שעליו מונחים המיטלטלין כדי להקנות אותם על גבי אותו המקום (ראה לעיל ג,ז). שֶׁאֵין מוֹצִיאִין מִיַּד הַקָּטָן בַּדִּין. לא ניתן להוציא ממון מהקטן על ידי תביעתו לדין, ומכיוון שבקניינים אלו (שלא כמו קניין משיכה והגבהה) המקח נשאר בידי הקטן לאחר פעולת הקניין, הקונה אינו יכול להוציאו מידו. וְאֵין הַקִּנְיָן מִיַּד הַקָּטָן כְּלוּם. גם התחייבויות אחרות הנעשות באמצעות קניין סודר (ראה לעיל ה,יג בביאור) אינן חלות על הקטן (ראה הלכות מלווה ולווה כו,י). שֶׁהַקִּנְיָן כִּשְׁטָר וְאֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין אֶלָּא עַל שְׁטַר אָדָם גָּדוֹל. קניין סודר דומה במהותו לקניין שטר, שבשניהם הקניין אינו נעשה על ידי הכנסת החפץ לרשות הקונה (כבקניין הגבהה או משיכה) אלא רק על ידי גמירות דעת של המוכר, ומשום כך כשחכמים תיקנו שהקטן יכול למכור ולקנות לא תיקנו קנייה לקטן באופן זה שדורש דעת גדולה יותר (על פי ברכת שמואל קידושין סי' כו).
י. וְכֵן קָטָן שֶׁקָּנָה מִטַּלְטְלִין מֵאֲחֵרִים וְקָנוּ מִיָּדָם, אוֹ שָׂכַר מֵהֶן הַמָּקוֹם – לֹא קָנָה עַד שֶׁיִּמְשֹׁךְ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה בַּדְּרָכִים שֶׁזּוֹכִין בָּהֶם הַגְּדוֹלִים. רְאָיָה לַדָּבָר: שֶׁאֵין חֲצֵרוֹ שֶׁל קָטָן וְלֹא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ קוֹנִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנִּתְרַבּוּ מִדִּין שְׁלִיחוּת, לֹא מִדִּין יָדוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, וְלֹא יִהְיֶה הַקִּנְיָן אוֹ שְׂכִירוּת הַמָּקוֹם גָּדוֹל מֵחֲצֵרוֹ. אֲבָל הַקְּטַנָּה, שֶׁנִּתְרַבָּת חֲצֵרָהּ מִיָּדָהּ – תִּקְנֶה הַמִּטַּלְטְלִין מֵאֲחֵרִים אִם קָנוּ מִיָּדָן אוֹ בִּשְׂכִירוּת מָקוֹם.
י. וְקָנוּ מִיָּדָם. המוכר הגביה כלי של הקטן על מנת להקנות לקטן את המקח. אוֹ שָׂכַר מֵהֶן הַמָּקוֹם. הקטן שכר מהמוכר את מקום המיטלטלין כדי לקנותם. רְאָיָה לַדָּבָר וכו'. הוכחה שקטן יכול לקנות רק כאשר אוחז בידו את המקח, ולא בדרכים עקיפות. שֶׁאֵין חֲצֵרוֹ שֶׁל קָטָן וְלֹא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ קוֹנִין לוֹ. חצרו של אדם קונה לו חפצים שנמצאים בה, וכן כאשר הוא עומד במקום ציבורי שהולכים בו מעט אנשים, חפצים שנמצאים בארבע האמות הסמוכות לו נקנים לו (ראה הלכות גזלה ואבדה יז,ח-ט). ודין זה הוא רק בגדול אך קטן אינו קונה באופן זה. מִפְּנֵי שֶׁנִּתְרַבּוּ מִדִּין שְׁלִיחוּת לֹא מִדִּין יָדוֹ. חצר או ארבע אמות קונים לאדם מדין שליחות, כשם ששלוחו קונה לו, ולא מפני שנחשבים כידו. ומכיוון שקטן אינו יכול למנות שליח, אינו קונה בקניין חצר או ארבע אמות (שם ה"י). כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הלכות זכייה ומתנה ד,ח-ט (ומער"ק כתב שנראה להגיה ברמב"ם "כמו שנתבאר", והיינו לעיל בהלכות גזלה ואבדה יז,י ששם נתבאר דין זה בטעמו היטב). אֲבָל הַקְּטַנָּה שֶׁנִּתְרַבָּת חֲצֵרָהּ מִיָּדָהּ וכו'. לגבי קטנה יש לימוד מיוחד שכשם שהיא מתגרשת בגט שהגיעה לידה, כך היא מתגרשת בגט שהגיע לחצרה (הלכות גזלה ואבדה שם). וכשם שקונה גט בקניין חצר, כך קונה מקח בשכירות מקום ובקניין סודר.
יא. יֵרָאֶה לִי שֶׁקָּטָן שֶׁקָּנָה קַרְקַע וְנָתַן דָּמִים וְהֶחֱזִיק – תַּעֲמֹד בְּיָדוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִמְכָּרוֹ בַּקַּרְקַע כְּלוּם; שֶׁהַקָּטָן כְּמִי שֶׁאֵינוֹ לְפָנֵינוּ הוּא, וְזָכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו וְאֵין חָבִין לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו.
יא. שֶׁקָּנָה קַרְקַע וְנָתַן דָּמִים וְהֶחֱזִיק. קנה קרקע על ידי ששילם כסף וכן השתמש ועשה בה קניין חזקה (ראה לעיל א,ח; וראה אבן האזל מדוע יש צורך בשני הקניינים יחד). אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִמְכָּרוֹ בַּקַּרְקַע כְּלוּם. אף שהקטן אינו יכול למכור קרקע כלל, מכל מקום יכול לקנות באופן המבואר כאן. שֶׁהַקָּטָן כְּמִי שֶׁאֵינוֹ לְפָנֵינוּ הוּא. אין מעשהו נחשב. וְזָכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. שהמוכר זוכה בשביל הקטן (מאירי בבא בתרא קנה,ב; ואף על פי שבדרך כלל אין המוכר יכול לזכות עבור הקונה, אלא הקונה צריך לזכות בעצמו או על ידי אחר, כאן הקונה נמצא ויכול לזכות אלא שאין לו דעת, ולכך מועילה דעת המוכר לזכות לו את הקרקע – קצוה"ח חו"מ רלה ס"ק ד). וְזָכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו וְאֵין חָבִין לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו. ולכן אם הקטן רוצה הוא יכול לחזור בו מהקניין (סמ"ע שם ס"ק כט, נתה"מ שם ס"ק יח).
יב. קָטָן שֶׁהִגְדִּיל, וְהֵבִיא הַזָּכָר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אַחַר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְהַבַּת אַחַר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּטִיב מַשָּׂא וּמַתָּן – מִקְחוֹ מֶקַח וּמִמְכָּרוֹ מִמְכָּר וּמַתְּנָתוֹ מַתָּנָה בְּמִטַּלְטְלִין, אֲבָל בַּקַּרְקַע – אֵין מַעֲשָׂיו קַיָּמִין עַד שֶׁיִּהְיֶה יוֹדֵעַ בְּטִיב מַשָּׂא וּמַתָּן אַחַר שֶׁיַּגְדִּיל.
יב. וְהֵבִיא הַזָּכָר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וכו'. במקום הערווה, שהן סימני הגדלות של הזכר והנקבה (הלכות אישות ב,א, ב,י). אֲבָל בַּקַּרְקַע אֵין מַעֲשָׂיו קַיָּמִין. שבעסקת קרקע צריך בקיאות מיוחדת, וחששו חכמים שיפסיד את ממונו (ערוה"ש חו"מ רלה,יג).
יג. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּקַרְקַע שֶׁלּוֹ. אֲבָל קַרְקַע שֶׁיָּרַשׁ מֵאֲבוֹתָיו אוֹ מִשְּׁאָר מוֹרִישָׁיו – אֵין מִמְכָּרוֹ מִמְכָּר עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּטִיב מַשָּׂא וּמַתָּן, שֶׁמָּא יִמְכֹּר בְּזוֹל מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתּוֹ נוֹטָה אַחַר הַמָּעוֹת, וַעֲדַיִן לֹא נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתָּן בְּדַרְכֵי הָעוֹלָם.
יג. שֶׁמָּא יִמְכֹּר בְּזוֹל מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתּוֹ נוֹטָה אַחַר הַמָּעוֹת. ויש לחוש שאינו מעריך מספיק את הקרקע שהרי לא טרח בה ולא שילם עליה.
יד. מַתְּנָתוֹ כְּשֶׁהוּא פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים, בֵּין מַתְּנַת בָּרִיא בֵּין מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע – הֲרֵי זוֹ קַיֶּמֶת; שֶׁאִלּוּ לֹא הִגִּיעָה לוֹ הֲנָיָה גְּדוֹלָה לֹא נָתַן, וְהוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי תָּמִיד, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: תִּתְקַיֵּם מַתְּנָתוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין.
יד. מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע. שנתן מתנה כשהוא חולה. הֲרֵי זוֹ קַיֶּמֶת. אפילו בקרקע שקיבל בירושה שאינו יכול למכרה, יכול לתת אותה במתנה. שֶׁאִלּוּ לֹא הִגִּיעָה לוֹ הֲנָיָה גְּדוֹלָה לֹא נָתַן. בדרך כלל אדם נותן מתנה רק כאשר חייב טובה לנותן או שמצפה לקבל ממנו טובה. וְהוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי תָּמִיד. סיבה נוספת לכך שחכמים הפקיעו רק את המכירה ולא את המתנה, היא מפני שמתנת קרקע אינה מצויה כל כך, וחכמים לא חששו לתקן תקנה בדבר שאינו מצוי. וְאָמְרוּ חֲכָמִים תִּתְקַיֵּם מַתְּנָתוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין. סיבה שלישית היא מפני שהאפשרות לתת מתנה מועילה לו מבחינה חברתית, שאנשים יקשיבו לו וירצו לסייע לו.
טו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהוּא מוֹכֵר בְּקַרְקַע אָבִיו כְּשֶׁהוּא בֶּן עֶשְׂרִים? בְּשֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אוֹ בְּשֶׁנּוֹלְדוּ בּוֹ סִימָנֵי סֵרוּס. אֲבָל אִם לֹא הֵבִיא וְלֹא נַעֲשָׂה סָרִיס – עֲדַיִן קָטָן הוּא, וְאֵין מִמְכָּרוֹ בַּקַּרְקַע מִמְכָּר, וַאֲפִלּוּ בִּנְכָסָיו, עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְרֹב שְׁנוֹתָיו.
טו. אוֹ בְּשֶׁנּוֹלְדוּ בּוֹ סִימָנֵי סֵרוּס. סימנים המעידים שיש פגם בהתפתחותו המינית (לפירוטם ראה הלכות אישות ב,יג), ולכן בהגיעו לגיל עשרים פחות שלושים יום נחשב אדם מבוגר אף שלא הביא שתי שערות (ראה שם הי"א). וַאֲפִלּוּ בִּנְכָסָיו. אפילו נכסים שלו שלא ירש, אינו יכול למכור. עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְרֹב שְׁנוֹתָיו. גיל שלושים וחמש ויום אחד (שם).
טז. מִי שֶׁמָּכַר בֵּין בִּנְכָסָיו בֵּין בְּנִכְסֵי אָבִיו וּמֵת, וּבָאוּ קְרוֹבָיו וְעִרְעֲרוּ שֶׁהוּא קָטָן בְּעֵת שֶׁמָּכַר, וּבִקְשׁוּ לְבָדְקוֹ – אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן לְנַוְּלוֹ; וְעוֹד, שֶׁהַסִּימָנִים עֲשׂוּיִים לְהִשְׁתַּנּוֹת בַּמִּיתָה, וַחֲזָקָה הִיא שֶׁאֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַשְּׁטָר אֶלָּא אִם כֵּן יָדְעוּ בְּוַדַּאי שֶׁהַמּוֹכֵר גָּדוֹל.
טז. וּבִקְשׁוּ לְבָדְקוֹ. אחרי שנקבר. אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן לְנַוְּלוֹ. מפני כבוד המת. שֶׁהַסִּימָנִים עֲשׂוּיִים לְהִשְׁתַּנּוֹת בַּמִּיתָה. ואפשר שהיו בו סימנים לפני שמת.
יז. פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שֶׁמָּכַר קַרְקַע אָבִיו – חוֹזֵר וּמוֹצִיא מִיַּד הַלּוֹקֵחַ, בֵּין קֹדֶם עֶשְׂרִים בֵּין אַחַר עֶשְׂרִים, וּמוֹצִיא מִן הַלּוֹקֵחַ כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל. וְאִם הוֹצִיא הוֹצָאוֹת אוֹ שֶׁנָּטַע וְזָרַע – שָׁמִין לוֹ, וּמַחֲזִיר אֶת הַשְּׁאָר.
כַּדִּין הַזֶּה הוֹרוּ רַבּוֹתַי. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֲפִלּוּ קָטָן שֶׁמָּכַר קַרְקַע מִנִּכְסֵי אָבִיו, וּכְשֶׁנַּעֲשָׂה בֶּן עֶשְׂרִים לֹא מִחָה – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁלָּקַח הַמָּעוֹת וְנִשְׁתַּמֵּשׁ הַלּוֹקֵחַ בְּקַרְקַע זוֹ בְּפָנָיו כְּשֶׁהוּא בֶּן עֶשְׂרִים, וְלֹא מִחָה – נִתְקַיְּמָה בְּיַד הַלּוֹקֵחַ, שֶׁהֲרֵי רָצָה בְּמִמְכָּרוֹ.
יז. בֵּין קֹדֶם עֶשְׂרִים בֵּין אַחַר עֶשְׂרִים. שאם מכר את הקרקע קודם גיל עשרים יכול לקחתה מיד הקונה גם אם כעת הוא אחרי גיל עשרים. וּמוֹצִיא מִן הַלּוֹקֵחַ כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל. הקונה צריך לשלם לו על מה שאכל, מכיוון שהמכירה לא הייתה תקפה. וְאִם הוֹצִיא הוֹצָאוֹת. אם הקונה הוציא מכספו לצורך הקרקע. שָׁמִין לוֹ וּמַחֲזִיר אֶת הַשְּׁאָר. מעריכים כמה מן הפירות שאכל מכסים את הוצאותיו ומשלם על שאר הפירות.
נִתְקַיְּמָה בְּיַד הַלּוֹקֵחַ שֶׁהֲרֵי רָצָה בְּמִמְכָּרוֹ. המכירה נעשתה מוחלטת, מפני שהמוכר גילה דעתו שרוצה בה לאחר שהגיע לגיל עשרים, והרי הוא כאדם שמכר נכסי אביו לאחר גיל עשרים.
יח. הַשִּׁכּוֹר – מִקְחוֹ מֶקַח וּמִמְכָּרוֹ מִמְכָּר וּמַתְּנוֹתָיו קַיָּמִין. וְאִם הִגִּיעַ לְשִׁכְרוּתוֹ שֶׁל לוֹט, וְהוּא הַשִּׁכּוֹר שֶׁעוֹשֶׂה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה יַּעֲשֶׂה – אֵין מַעֲשָׂיו כְּלוּם, וַהֲרֵי הוּא כְּשׁוֹטֶה אוֹ כְּקָטָן פָּחוֹת מִבֶּן שֵׁשׁ.

תקציר הפרק 

🤔 מאיזה גיל מותר להתחיל לסחור בנדל"ן?
קרקעות הן נכס מבוקש ובעל ערך, ולכן מכירתן היא פרוצדורה שלא כל אחד רשאי לעשות. אחת המגבלות הבסיסיות היא גיל המוכר: "קטן שהגדיל… מקחו מקח וממכרו ממכר… אבל בקרקע אין מעשיו קיימין עד שיהיה יודע בטיב משא ומתן", וזה דווקא בקרקע שלו, אך בקרקע שירש מאבותיו, "אין ממכרו ממכר עד שיהיה בן עשרים שנה" (!) וזאת בשל החשש "שמא ימכור בזול מפני שדעתו נוטה אחר המעות, ועדיין לא נתיישבה דעתו בדרכי העולם" (הלכות יב-יג). בקיצור, מקווים שעברתם את הגיל 😉

🤷‍ מתנתו של השיכור
אלכוהול גורם לתגובות שקולות פחות ואיטיות יותר, כבר בריכוז אלכוהול יחסית נמוך, בטווח שבין 100-50 מיקרוגרם אלכוהול ל-100 מיליליטר דם (0.05%-0.1%), ולכן אדם הפועל תחת השפעת אלכוהול עלול לסכן את עצמו ואת סביבתו. כמה אלכוהול צריך להיות בדם של אדם כדי שנתעלם מהוראות מכירה שלו? "השיכור – מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנותיו קיימין", קובעת ההלכה, אבל זאת רק בתנאי שלא הגיע לשכרותו של לוט, שהוא "השיכור שעושה ואינו יודע מה יעשה", שאז מעשיו חסרי משמעות ואין למכירה או מתנה שלו כל תוקף משפטי (הלכה יח). כמה זה יוצא במיקרוגרמים? נשאיר לכם לחשב 🧮

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מכירה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.ילד בן 7 שמכר את התלת אופן שלו – האם אביו יכל לבטל את המכר?

2.טוען שהמוכר השקהו בערק ולכן לא הבחין בסעיף מסויים- יש מקום לטענתו?

3.קטן קונה במשיכה בלבד?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן