פרק כ"ט, הלכות שבת, ספר זמנים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְקַדֵּשׁ יוֹם הַשַּׁבָּת בִּדְבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ,ז), כְּלוֹמַר: זָכְרֵהוּ זְכִירַת שֶׁבַח וְקִדּוּשׁ. וְצָרִיךְ לְהַזְכִּירוֹ בִּכְנִיסָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ: בִּכְנִיסָתוֹ – בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם, וּבִיצִיאָתוֹ – בְּהַבְדָּלָה.
א. לְקַדֵּשׁ יוֹם הַשַּׁבָּת בִּדְבָרִים. לומר נוסח ברכות העוסקות בדבר ייחודו וקדושתו של היום. זָכְרֵהוּ זְכִירַת שֶׁבַח וְקִדּוּשׁ. וזכירה זו היא באמירה.
ב. וְזֶה הוּא נֹסַח קִדּוּשׁ הַיּוֹם: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְרָצָה בָּנוּ, וְשַׁבַּת קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָה הִנְחִילָנוּ, זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם. כִּי בָּנוּ בָּחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת'.
ב. קִדּוּשׁ הַיּוֹם. הנאמר בכניסת השבת. זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. כדוגמת שביתתו של הקב"ה ביום השביעי לבריאה. תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ. השבת נזכרת בראש רשימת מועדי ה' המקודשים, הכוללת גם את כל החגים (ראה ויקרא פרק כג). זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם. שאף זכירת העבדות במצרים והיציאה משם היא טעם למצוות השבת (ראה דברים ה,יד). כִּי בָּנוּ בָּחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים וכו'. שמצוות השבת ניתנה לישראל בלבד (שמות לא,יז; וראה הלכות מלכים י,ט).
ג. וְזֶה הוּא נֹסַח הַהַבְדָּלָה: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, וּבֵין אוֹר לְחֹשֶׁךְ, וּבֵין יִשְׂרָאֵל לַגּוֹיִם, וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בָּרוּךְ אַתָּה יי, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל'.
ג. הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל. ראה ויקרא י,י. וּבֵין אוֹר לְחֹשֶׁךְ. ראה בראשית א,ד. וּבֵין יִשְׂרָאֵל לַגּוֹיִם. ראה ויקרא כ,כו.
ד. עִקַּר הַקִּדּוּשׁ – בַּלַּיְלָה. אִם לֹא קִדֵּשׁ בַּלַּיְלָה, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד – מְקַדֵּשׁ וְהוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. וְאִם לֹא הִבְדִּיל בַּלַּיְלָה – מַבְדִּיל לְמָחָר, וּמַבְדִּיל וְהוֹלֵךְ עַד סוֹף יוֹם רְבִיעִי. אֲבָל אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל הָאוּר, אֶלָּא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בִּלְבַד.
ד. עִקַּר הַקִּדּוּשׁ בַּלַּיְלָה. בסמוך לכניסת השבת (ראה לקמן הי"א). אֶלָּא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בִּלְבַד. שאז היה זמן בריאתה של האש בידי אדם (לקמן הכ"ז).
ה. אָסוּר לָאָדָם לֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן מִשֶּׁקָּדַשׁ הַיּוֹם עַד שֶׁיְּקַדֵּשׁ. וְכֵן מִשֶּׁיֵּצֵא הַיּוֹם, אָסוּר לוֹ לְהַתְחִיל לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלַעֲשׂוֹת מְלָאכָה אוֹ לִטְעֹם כְּלוּם עַד שֶׁיַּבְדִּיל. וְלִשְׁתּוֹת הַמַּיִם – מֻתָּר. שָׁכַח אוֹ עָבַר וְאָכַל וְשָׁתָה קֹדֶם שֶׁיְּקַדֵּשׁ אוֹ קֹדֶם שֶׁיַּבְדִּיל – הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ וּמַבְדִּיל אַחַר שֶׁאָכַל.
ה. מִשֶּׁקָּדַשׁ הַיּוֹם. מכניסת השבת. אָסוּר לוֹ לְהַתְחִיל וכו'. אך אם התחיל מבעוד יום אינו צריך להפסיק (ראה לקמן הי"ב).
ו. מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן וּלְהַבְדִּיל עַל הַיַּיִן. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִבְדִּיל בַּתְּפִלָּה, צָרִיךְ לְהַבְדִּיל עַל הַכּוֹס. וּמֵאַחַר שֶׁיַּבְדִּיל וְיֹאמַר: 'הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל' – מֻתָּר לוֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִבְדִּיל עַל הַכּוֹס. וּכְשֶׁהוּא מְקַדֵּשׁ, מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ, וְאֵינוֹ נוֹטֵל אֶת יָדָיו עַד שֶׁיְּקַדֵּשׁ.
ו. מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן וּלְהַבְדִּיל עַל הַיַּיִן. תיקנו חכמים שאמירת דברי הזכירה תיעשה בסמוך לברכה על כוס יין. שֶׁהִבְדִּיל בַּתְּפִלָּה. בברכת הדעת (ראה סדר התפילות, ברכות תפילת העמידה,ג). וְיֹאמַר הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל. אף בלא ברכה.
ז. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? לוֹקֵחַ כּוֹס שֶׁהוּא מַחֲזִיק רְבִיעִית אוֹ יָתֵר, וּמְדִיחוֹ מִבִּפְנִים וְשׁוֹטְפוֹ מִבַּחוּץ וּמְמַלְּאֵהוּ יַיִן, וְאוֹחֲזוֹ בִּימִינוֹ וּמַגְבִּיהוֹ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח אוֹ יָתֵר, וְלֹא יְסַיֵּעַ בִּשְׂמֹאל. וּמְבָרֵךְ עַל הַגֶּפֶן וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ. וּמִנְהָג פָּשׁוּט בְּכָל הָעוֹלָם לִקְרוֹת בַּתְּחִלָּה 'וַיְכֻלּוּ' וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ, וְשׁוֹתֶה מְלֹא לֻגְמָיו וּמַשְׁקֶה כָּל בְּנֵי חֲבוּרָה, וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵל יָדָיו וּמְבָרֵךְ 'הַמּוֹצִיא' וְאוֹכֵל.
ז. רְבִיעִית. רביעית הלוג (לשיעורה ראה בפסקים ושיטות). וּמְדִיחוֹ מִבִּפְנִים וְשׁוֹטְפוֹ מִבַּחוּץ. שזוהי דרך כבוד, שתהיה הכוס נקייה (ראה גם הלכות ברכות ז,טו). וּמִנְהָג פָּשׁוּט. נפוץ. וַיְכֻלּוּ. המספר על שביתת הבורא ביום השביעי ממעשה בראשית (בראשית ב,א-ג). מְלֹא לֻגְמָיו. מלוא פיו (ראה הלכות שביתת עשור ב,א).
ח. אֵין קִדּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעוּדָה. כֵּיצַד? לֹא יְקַדֵּשׁ בְּבַיִת זֶה וְיֹאכַל בְּבַיִת אַחֵר. אֲבָל אִם קִדֵּשׁ בְּזָוִית זוֹ – אוֹכֵל בְּזָוִית שְׁנִיָּה. וְלָמָּה מְקַדְּשִׁין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת? מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין שָׁם.
ח. בִּמְקוֹם סְעוּדָה. באותו המקום שבו תיאכל הסעודה. בְּזָוִית. פינה בבית. וְלָמָּה מְקַדְּשִׁין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. שנהגו מדורות קדומים שהחזן מקדש בבית הכנסת אחר תפילת ערבית של לילי שבת, אף שהמתפללים אוכלים בבתיהם. מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין שָׁם. ובשבילם זהו מקום סעודה.
ט. הָיָה מִתְאַוֶּה לַפַּת יָתֵר מִן הַיַּיִן אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ יַיִן – הֲרֵי זֶה נוֹטֵל יָדָיו תְּחִלָּה וּמְבָרֵךְ 'הַמּוֹצִיא', וּמְקַדֵּשׁ, וְאַחַר כָּךְ בּוֹצֵעַ וְאוֹכֵל. וְאֵין מַבְדִּילִין עַל הַפַּת, אֶלָּא עַל הַכּוֹס.
ט. וּמְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא וּמְקַדֵּשׁ. שאפשר לקדש אף על הלחם. בּוֹצֵעַ. חותך.
י. מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן בְּלֵילֵי שַׁבָּת, וְשָׁכַח וְנָטַל יָדָיו קֹדֶם שֶׁיְּקַדֵּשׁ – הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן, אַחַר שֶׁנָּטַל יָדָיו לַסְּעוּדָה. וּמִצְוָה לְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן בְּיוֹם הַשַּׁבָּת קֹדֶם שֶׁיִּסְעֹד סְעוּדָה שְׁנִיָּה, וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא 'קִדּוּשָׁא רַבָּה': מְבָרֵךְ 'בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן' בִּלְבַד וְשׁוֹתֶה, וְאַחַר כָּךְ יִטֹּל יָדָיו וְיִסְעֹד. וְאָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיִּטְעֹם כְּלוּם קֹדֶם שֶׁיְּקַדֵּשׁ. וְגַם קִדּוּשׁ זֶה לֹא יִהְיֶה אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעוּדָה.
י. הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן. כדי לסמוך ברכת הלחם לנטילת ידיים. וּמִצְוָה לְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן בְּיוֹם הַשַּׁבָּת קֹדֶם שֶׁיִּסְעֹד סְעוּדָה שְׁנִיָּה. משום כבוד היום. קִדּוּשָׁא רַבָּה. קידוש גדול (למשמעות הכינוי ראה בפרשנים לבבלי פסחים קו,א). וְאָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיִּטְעֹם כְּלוּם וכו'. כמו בקידוש הלילה (לעיל ה"ה). וְגַם קִדּוּשׁ זֶה לֹא יִהְיֶה אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעוּדָה. כדלעיל ה"ח.
יא. יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לְקַדֵּשׁ עַל הַכּוֹס עֶרֶב שַׁבָּת מִבְּעוֹד יוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִכְנְסָה הַשַּׁבָּת. וְכֵן מַבְדִּיל עַל הַכּוֹס מִבְּעוֹד יוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הִיא שַׁבָּת, שֶׁמִּצְוַת זְכִירָה לְאָמְרָהּ בֵּין בִּשְׁעַת כְּנִיסָתוֹ וִיצִיאָתוֹ בֵּין קֹדֶם לְשָׁעָה זוֹ בִּמְעַט.
יא. יֵשׁ לוֹ לָאָדָם. רשאי. וְכֵן מַבְדִּיל עַל הַכּוֹס מִבְּעוֹד יוֹם. בלא לברך על הנר, שעדיין אסור בעשיית מלאכה עד צאת השבת. בֵּין קֹדֶם לְשָׁעָה זוֹ בִּמְעַט. שאין למצווה זו מועד מדויק.
יב. מִי שֶׁהָיָה אוֹכֵל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְקָדַשׁ עָלָיו הַיּוֹם וְהוּא בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה – פּוֹרֵס מַפָּה עַל הַשֻּׁלְחָן וּמְקַדֵּשׁ, וְגוֹמֵר סְעוּדָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. הָיָה אוֹכֵל בְּשַׁבָּת וְיָצָא הַשַּׁבָּת וְהוּא בְּתוֹךְ סְעוּדָתוֹ – גּוֹמֵר סְעוּדָתוֹ, וְנוֹטֵל יָדָיו, וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל הַכּוֹס, וְאַחַר כָּךְ מַבְדִּיל עָלָיו. וְאִם הָיָה בְּתוֹךְ הַשְּׁתִיָּה – פּוֹסֵק וּמַבְדִּיל, וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר לִשְׁתִיָּתוֹ.
יב. פּוֹרֵס מַפָּה עַל הַשֻּׁלְחָן. שהיא מעין הפסקה בסעודה והתחלה חדשה לכבוד שבת. הָיָה אוֹכֵל בְּשַׁבָּת וְיָצָא הַשַּׁבָּת… גּוֹמֵר סְעוּדָתוֹ. שאין צורך להפסיק סעודתו להבדלה. וְנוֹטֵל יָדָיו. למים אחרונים (ראה הלכות ברכות ו,א-ב). וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל הַכּוֹס. ראה הלכות ברכות ז,טו. וְאִם הָיָה בְּתוֹךְ הַשְּׁתִיָּה פּוֹסֵק. שאין הסבת השתייה בכלל קביעות.
יג. הָיָה אוֹכֵל, וְגוֹמֵר אֲכִילָתוֹ עִם הַכְנָסַת שַׁבָּת – מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ עַל כּוֹס שֵׁנִי. וְלֹא יְבָרֵךְ וִיקַדֵּשׁ עַל כּוֹס אֶחָד, שֶׁאֵין עוֹשִׂין שְׁתֵּי מִצְווֹת בְּכוֹס אֶחָד, שֶׁמִּצְוַת קִדּוּשׁ וּמִצְוַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן שְׁתֵּי מִצְווֹת שֶׁל תּוֹרָה הֵן.
יג. וְגוֹמֵר אֲכִילָתוֹ עִם הַכְנָסַת שַׁבָּת. ואינו רוצה לסעוד יותר. עַל כּוֹס שֵׁנִי. כוס אחרת, ולא זו ששימשה לברכת המזון. שֶׁאֵין עוֹשִׂין שְׁתֵּי מִצְווֹת בְּכוֹס אֶחָד. שנראה כאילו חפץ להיפטר מן המצוות ולסיימן במהרה. מִצְווֹת שֶׁל תּוֹרָה הֵן. לעיל ה"א, הלכות ברכות א,א (והפרשנים דנו בהבדל בין קידוש להבדלה – ראה מ"מ, יד"פ, ר"י קאפח ועוד).
יד. אֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא עַל הַיַּיִן הָרָאוּי לְנַסֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. לְפִיכָךְ, אִם נִתְעָרֵב בּוֹ דְּבַשׁ אוֹ שְׂאֹר אֲפִלּוּ כְּטִפַּת חַרְדָּל בְּחָבִית גְּדוֹלָה – אֵין מְקַדְּשִׁין עָלָיו; וְכָךְ אָנוּ מוֹרִים בְּכָל מַעֲרָב. וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר לְקַדֵּשׁ עָלָיו, וְאוֹמֵר: לֹא נֶאֱמַר 'הַיַּיִן הָרָאוּי לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ' אֶלָּא לְהוֹצִיא יַיִן שֶׁרֵיחוֹ רַע אוֹ מְגֻלֶּה אוֹ מְבֻשָּׁל, שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁין עַל אֶחָד מֵהֶן.
יד. הַיַּיִן הָרָאוּי לְנַסֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. יין שלא השתנה מטבעו (ראה הלכות איסורי מזבח ו,ט-י). דְּבַשׁ אוֹ שְׂאֹר. האסורים בהקטרה (שם ה,א-ד). וְכָךְ אָנוּ מוֹרִים בְּכָל מַעֲרָב. ארצות צפון אפריקה, וייתכן שכולל גם את ספרד (ראה גם הלכות מאכלות אסורות יא,ט-י). וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר לְקַדֵּשׁ עָלָיו וכו'. שאינו יין שנפגם ממש, אלא שנפסל לניסוך מחמת איסור אחר. מְגֻלֶּה. משקה שהונח בכלי פתוח, ויש חשש שמא שתה ממנו בעל חיים ארסי (ראה הלכות רוצח יא,ו-טז).
טו. יַיִן שֶׁטַּעְמוֹ טַעַם חֹמֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁרֵיחוֹ רֵיחַ יַיִן – אֵין מְקַדְּשִׁין עָלָיו. וְכֵן שְׁמָרִים שֶׁנָּתַן עֲלֵיהֶן מַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן טַעַם יַיִן – אֵין מְקַדְּשִׁין עֲלֵיהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁנָּתַן עַל הַשְּׁמָרִים שְׁלֹשָׁה מַיִם וְהוֹצִיא פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה; אֲבָל אִם הוֹצִיא אַרְבָּעָה – הֲרֵי זֶה יַיִן מָזוּג, וּמְקַדְּשִׁין עָלָיו.
טו. שֶׁטַּעְמוֹ טַעַם חֹמֶץ וכו'. שכבר אינו בגדר יין. שְׁמָרִים. שמרי היין. שֶׁנָּתַן עֲלֵיהֶן מַיִם. כדי למצות מהם את שיירי היין. בְּשֶׁנָּתַן עַל הַשְּׁמָרִים שְׁלֹשָׁה מַיִם וְהוֹצִיא פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה וכו'. שהנוזלים שיצאו מן השמרים היו מרובים רק במעט על המים שהוכנסו. אך אם יצאה מהם כמות גדולה של משקה, עד כדי מידה נוספת על השלוש שהוכנסו, נידון כיין מזוג (שהמזיגה המרבית היא של שלוש מידות מים למידה אחת של יין), והמידה הנוספת שיצאה הרי היא כיין שהתנקז מתוך השמרים (ראה גם הלכות ברכות ח,ט).
טז. כְּלִי שֶׁהָיָה מָלֵא יַיִן, אֲפִלּוּ מַחֲזִיק כַּמָּה רְבִיעִיּוֹת, אִם שָׁתָה מִמֶּנּוּ מְעַט – הֲרֵי זֶה פְּגָמוֹ, וְנִפְסַל, וְאֵין מְקַדְּשִׁין עַל הַשְּׁאָר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּשִׁיּוּרֵי כּוֹסוֹת.
טז. הֲרֵי זֶה פְּגָמוֹ… מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּשִׁיּוּרֵי כּוֹסוֹת. ואין דרך כבוד לקדש עליו.
יז. יַיִן שֶׁרֵיחוֹ רֵיחַ הַחֹמֶץ וְטַעְמוֹ טַעַם יַיִן – מְקַדְּשִׁין עָלָיו. וְכֵן יַיִן מָזוּג. וְיֵין צִמּוּקִים – מְקַדְּשִׁין עָלָיו, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ צִמּוּקִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן לַחְלוּחִית, שֶׁאִם יִדְרֹךְ אוֹתָן יֵצֵא מֵהֶן דִּבְשָׁן. וְכֵן יַיִן חָדָשׁ מִגִּתּוֹ – מְקַדְּשִׁין עָלָיו. וְסוֹחֵט אָדָם אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים וּמְקַדֵּשׁ עָלָיו בִּשְׁעָתוֹ. מְדִינָה שֶׁרֹב יֵינָהּ שֵׁכָר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּסוּל לְקִדּוּשׁ – מֻתָּר לְהַבְדִּיל עָלָיו, הוֹאִיל וְהוּא חֲמַר הַמְּדִינָה.
יז. וְטַעְמוֹ טַעַם יַיִן מְקַדְּשִׁין עָלָיו. שהוא בגדר יין. יַיִן מָזוּג. מהול במים. יַיִן חָדָשׁ מִגִּתּוֹ. בלא שתסס כל צורכו. בִּשְׁעָתוֹ. מיד אחר שנסחט. מְדִינָה שֶׁרֹב יֵינָהּ שֵׁכָר. שבמקום יין משתמשים בה בשכר העשוי מפירות אחרים. חֲמַר הַמְּדִינָה. נחשב ליין כלפי אותו המקום.
יח. כְּשֵׁם שֶׁמְּקַדְּשִׁין בְּלֵילֵי שַׁבָּת וּמַבְדִּילִין בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, כָּךְ מְקַדְּשִׁין בְּלֵילֵי יָמִים טוֹבִים וּמַבְדִּילִין בְּמוֹצָאֵיהֶן וּבְמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁכֻּלָּם "שַׁבְּתוֹת יי" (ויקרא כג,לז) הֵן. וּמַבְדִּילִין בְּמוֹצָאֵי יָמִים טוֹבִים לְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד וּמוֹצָאֵי שַׁבָּת לְיוֹם טוֹב, אֲבָל אֵין מַבְדִּילִין בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב לְשַׁבָּת.
יח. שֶׁכֻּלָּם שַׁבְּתוֹת יי הֵן. שלשון זו נדרשה כמכוונת לכל הימים הטובים (ראה תו"כ אמור פרשה יב ה"ו), כך שמצוות קידוש השבת (שנזכרה לעיל ה"א) מכוונת גם כלפיהם. אֲבָל אֵין מַבְדִּילִין בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב לְשַׁבָּת. שקדושת השבת חמורה יותר.
יט. נֹסַח קִדּוּשׁ יוֹם טוֹב: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ מִכָּל עַם וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן, בָּחַר בָּנוּ וַיְגַדְּלֵנוּ, רָצָה בָּנוּ וַיְפָאֲרֵנוּ. וַתִּתֵּן לָנוּ יי אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, אֶת יוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה' אוֹ 'חַג הַשָּׁבוּעוֹת' אוֹ 'חַג הַסֻּכּוֹת', 'זְמַן חֵרוּתֵנוּ' אוֹ 'זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ' אוֹ 'זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ', 'בְּאַהֲבָה, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם. כִּי בָּנוּ בָּחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, וּמוֹעֲדֵי קָדְשְׁךָ בְּשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים'. וְאִם חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת – מַזְכִּיר הַשַּׁבָּת, וְחוֹתֵם כְּדֶרֶךְ שֶׁחוֹתֵם בַּתְּפִלָּה: 'מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים'.
יט. וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן. החשיב אותנו מכל העמים. וְהַזְּמַנִּים. המועדים. כְּדֶרֶךְ שֶׁחוֹתֵם בַּתְּפִלָּה. בברכה האמצעית שבתפילת העמידה (ראה סדר התפילות, ברכות אמצעיות בשבתות ובימים טובים,י).
כ. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אוֹמֵר: 'וַתִּתֵּן לָנוּ יי אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, אֶת יוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, זִכְרוֹן תְּרוּעָה בְּאַהֲבָה, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם. כִּי בָּנוּ בָּחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד. בָּרוּךְ אַתָּה יי, מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן'. וְאִם חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת – חוֹתֵם: 'מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן', כְּדֶרֶךְ שֶׁחוֹתֵם בַּתְּפִלָּה.
כ. אֶת יוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה זִכְרוֹן תְּרוּעָה. ראה ויקרא כג,כד.
כא. בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב מְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן, כְּשַׁבָּת. וְאִם אֵין לוֹ יַיִן אוֹ שֶׁהָיָה מִתְאַוֶּה לְפַת – מְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת. וְכֵן בְּיוֹם טוֹב מְקַדֵּשׁ קִדּוּשָׁא רַבָּה, כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּקַדֵּשׁ בְּשַׁבָּת.
כב. כֵּיצַד מְבָרְכִין בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת? בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ עַל הַגֶּפֶן, וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ קִדּוּשׁ יוֹם טוֹב, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַנֵּר, וְאַחַר כָּךְ מַבְדִּיל, וְחוֹתֵם בַּהַבְדָּלָה: 'הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ', וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ 'שֶׁהֶחֱיָנוּ'.
כב. בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת. שיום טוב נכנס עם צאת השבת, ויש צורך להבדיל לכבוד צאת השבת, ולקדש לכבוד יום טוב שנכנס. מְבָרֵךְ עַל הַנֵּר. כדלקמן הכ"ד.
כג. כָּל לֵילֵי יוֹם טוֹב וְלֵילֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹמְרִים 'שֶׁהֶחֱיָנוּ'. וּבַשְּׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח אֵין מְבָרְכִין 'שֶׁהֶחֱיָנוּ', שֶׁאֵינוֹ רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּכְבָר בֵּרֵךְ עַל הַזְּמַן בִּתְחִלַּת הַפֶּסַח.
כג. שֶׁאֵינוֹ רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אלא המשכו של חג הפסח.
כד. סֵדֶר הַבְדָּלָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁיְּבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, וְאַחַר כָּךְ עַל הַבְּשָׂמִים, וְאַחַר כָּךְ עַל הַנֵּר. וְכֵיצַד מְבָרֵךְ עַל הַנֵּר? 'בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ'.
כה. אֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ לְאוֹרוֹ, כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר בֵּין מַטְבֵּעַ מְדִינָה זוֹ לְמַטְבֵּעַ מְדִינָה אַחֶרֶת. וְאֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר שֶׁל גּוֹיִם, שֶׁסְּתָם מְסִבָּתָן לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאֵין מְבָרְכִין לֹא עַל הַנֵּר שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא עַל הַנֵּר שֶׁל מֵתִים.
כה. עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ לְאוֹרוֹ וכו'. ישתמשו באור המופק ממנו, במידה שיכול לראות לאורו דברים באופן ברור. שֶׁסְּתָם מְסִבָּתָן לַעֲבוֹדָה זָרָה. ואין מברכים על הנאה מדבר האסור (השווה הלכות ברכות ט,ז-ט). וְלֹא עַל הַנֵּר שֶׁל מֵתִים. שאינו עשוי להאיר, אלא לכבוד המת (ראה שם).
כו. יִשְׂרָאֵל שֶׁהִדְלִיק מִגּוֹי, אוֹ גּוֹי מִיִּשְׂרָאֵל – מְבָרְכִין עָלָיו. גּוֹי מִגּוֹי – אֵין מְבָרְכִין עָלָיו. הָיָה מְהַלֵּךְ חוּץ לַכְּרַךְ וְרָאָה אוּר: אִם רֹב אַנְשֵׁי הַכְּרַךְ גּוֹיִם – אֵינוֹ מְבָרֵךְ; וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל – מְבָרֵךְ. אוּר שֶׁל כִּבְשָׁן וְשֶׁל תַּנּוּר וְשֶׁל כִּירַיִם – לְכַתְּחִלָּה לֹא יְבָרֵךְ עָלָיו. הַגֶּחָלִים, אִם כְּשֶׁיַּכְנִיס קֵיסָם בֵּינֵיהֶן דּוֹלֵק מֵאֵלָיו – מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן. אוּר שֶׁל בֵּית הַמִּדְרָשׁ, אִם יֵשׁ אָדָם חָשׁוּב שֶׁמַּדְלִיקִין בִּשְׁבִילוֹ – מְבָרֵךְ עָלָיו. שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת, אִם יֵשׁ שָׁם חַזָּן שֶׁהוּא דָּר שָׁם – מְבָרְכִין עָלָיו. וַאֲבוּקָה לַהַבְדָּלָה – מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר. וְאֵין מְחַזְּרִין עַל הָאוּר כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּחַזְּרִין עַל כָּל הַמִּצְווֹת, אֶלָּא אִם בָּא – מְבָרְכִין עָלָיו.
כו. יִשְׂרָאֵל שֶׁהִדְלִיק מִגּוֹי אוֹ גּוֹי מִיִּשְׂרָאֵל מְבָרְכִין עָלָיו. שאין זה בכלל נר של גויים. לַכְּרַךְ. לעיר גדולה, שיש בה ישראל וגויים. אוּר שֶׁל כִּבְשָׁן וְשֶׁל תַּנּוּר וְשֶׁל כִּירַיִם. שלא נעשה לתאורה אלא לחום. הַגֶּחָלִים. שהאש שבהם אינה ניכרת. אוּר שֶׁל בֵּית הַמִּדְרָשׁ וכו'. שמדליקים לכבוד בית המדרש או לכבוד בית הכנסת. וַאֲבוּקָה. לפיד, אש גדולה.
כז. אוּר שֶׁהֻדְלַק בְּשַׁבָּת לְחוֹלֶה וּלְחָיָה – מְבָרְכִין עָלָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. אוּר שֶׁהֻקְדַּח מִן הָעֵצִים וּמִן הָאֲבָנִים – מְבָרְכִין עָלָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שֶׁהִיא הָיְתָה תְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ בִּידֵי אָדָם. אֲבָל אֵין מְבָרְכִין עָלָיו בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁאֵין מְבָרְכִין בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים אֶלָּא עַל אוּר שֶׁשָּׁבַת. אַף עַל פִּי שֶׁהֻדְלַק לְחוֹלֶה אוֹ לְחָיָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים – מְבָרְכִין עָלָיו, שֶׁהֲרֵי שָׁבַת מֵעֲבֵרָה.
כז. אוּר שֶׁהֻדְלַק בְּשַׁבָּת לְחוֹלֶה וּלְחָיָה. שהדליקו אש לצורכם, והדבר מותר משום פיקוח נפש (ראה לעיל פרק ב). אך אין מברכים על אש שהודלקה בשבת באיסור. אוּר שֶׁהֻקְדַּח וכו'. אש שהוצתה במוצאי שבת, ולא היתה דולקת במשך השבת. שֶׁהִיא הָיְתָה תְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ בִּידֵי אָדָם. שהאש הראשונה נוצרה בידי האדם במוצאי שבת (ראה בבלי ברכות נד,א, ירושלמי שם ח,ה). שֶׁאֵין מְבָרְכִין בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים אֶלָּא עַל אוּר שֶׁשָּׁבַת. שהיה דולק במהלך יום הכיפורים ולא נעשה בו שימוש בעברה. ומברכים עליו במוצאי יום הכיפורים שאז הותרה שוב הדלקת אש. ובאש חדשה שהודלקה אין הדבר ניכר.אַף עַל פִּי שֶׁהֻדְלַק לְחוֹלֶה… שֶׁהֲרֵי שָׁבַת מֵעֲבֵרָה. למרות שהנר הודלק ביום הכיפורים עצמו, נחשב כ'נר ששבת', שלא נעשתה עברה בהדלקתו.
כח. יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶמְצַע שַׁבָּת – אוֹמֵר בַּהַבְדָּלָה: 'הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל וּבֵין אוֹר לְחֹשֶׁךְ וּבֵין יִשְׂרָאֵל לַגּוֹיִם וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה', כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹמֵר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שֶׁסֵּדֶר הַבְדָּלוֹת הוּא מוֹנֶה. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ לֹא עַל הַבְּשָׂמִים וְלֹא עַל הַנֵּר. וְכֵן אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַבְּשָׂמִים בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים.
כח. בְּאֶמְצַע שַׁבָּת. באחד מימי החול. וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה… שֶׁסֵּדֶר הַבְדָּלוֹת הוּא מוֹנֶה. אף שהבדלת היום השביעי אינה נוגעת לאותו היום, זהו נוסח ההבדלה שמפרטת הבדלות שונות. וְלֹא עַל הַנֵּר. שלא שייך הטעם של בריאת האש שהיתה במוצאי שבת, וכן לא הטעם שמברכים במוצאי יום הכיפורים שכן ביום טוב הותרה מלאכת הבערה (ראה הלכות יום טוב א,ד).
כט. וְלָמָּה מְבָרְכִין עַל הַבְּשָׂמִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת? מִפְּנֵי שֶׁהַנֶּפֶשׁ דּוֹאֶבֶת לִיצִיאַת הַשַּׁבָּת, מְשַׂמְּחִין אוֹתָהּ וּמְיַשְּׁבִין אוֹתָהּ בְּרֵיחַ טוֹב.
כט. דּוֹאֶבֶת. עצובה.

תקציר הפרק 

הלכות שבת פרק כט

קידוש והבדלה

מצווה מן התורה לקדש את השבת בדברים בכניסתה וביציאתה, שכתוב "זכור את יום השבת". אסור לאכול או לשתות קודם הקידוש או ההבדלה. חכמים תקנו לעשות את הקידוש וההבדלה על היין🍷. חובה לעשות את הקידוש במקום שאוכלים סעודת שבת. אם אין לו יין יכול לקדש על הפת, אולם אין להבדיל על הפת. עוד תקנו לעשות קידוש ביום קודם הסעודה ע"י ברכת בורא פרי הגפן. חובת קידוש קיימת גם בימים טובים, וחובת הבדלה גם ביום הכיפורים, אך אין מברכים על הבשמים במוצאי יו"ט ויום כיפור, ואין מברכים על הנר במוצאי יו"ט. כמו כן, אין עושים הבדלה במוצאי יו"ט שחל בערב שבת.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שבת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מותר לשתות מים לפני הבדלה?

2.לדעת הרמב"ם-מותר לקדש על יין מתוק?

3.קידש על בקבוק היין ושתה ממנו-האם ניתן לקדש שוב מהיין שבבקבוק?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן