אֲבָל הַטּוֹפֵל אֶת כְּלִי חֶרֶשׂ הָרָעוּעַ – הֲרֵי הַטְּפֵלָה חֲשׁוּבָה כְּגוּף הַכְּלִי. וְכֵן הַמְהַדֵּק אֶת הַקֵּרוּיָה שֶׁל חֶרֶשׂ שֶׁדּוֹלִין בָּהּ הַמַּיִם, אִם חִפָּה אוֹתָהּ בְּעוֹר אוֹ בִּקְלָף וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אִם הָיְתָה רְעוּעָה – הֲרֵי הֵן כְּגוּפָהּ.
וְכֵן טְפוּלוֹ שֶׁל תַּנּוּר הֲרֵי הוּא כְּחַרְסוֹ שֶׁל תַּנּוּר, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בְּעֹבִי הַטְּפֵלָה עַד טֶפַח, שֶׁהוּא צָרְכּוֹ שֶׁל תַּנּוּר. אֲבָל יָתֵר עַל טֶפַח אֵינוֹ מִצֹּרֶךְ הַתַּנּוּר, וְהַנּוֹגְעִים בְּיָתֵר עַל טֶפַח מֵעָבְיוֹ – טְהוֹרִים. וּטְפֵלַת הַכִּירָה – עֹבִי שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת.
טְפוּלוֹ שֶׁל תַּנּוּר. היו מצפים את התנור מבחוץ בטיט או בחומרים אחרים כדי לשמור טוב יותר על חומו ושלמותו.
יַד קַרְדֹּם שֶׁחוֹפְרִין בּוֹ בְּדִידִין שֶׁל מַיִם – אַרְבָּעָה טְפָחִים; וְיַד קַרְדֹּם שֶׁל נַכָּשׁ – חֲמִשָּׁה; וְיַד בֶּן פַּטִּישׁ – חֲמִשָּׁה; וְשֶׁל פַּטִּישׁ – שִׁשָּׁה. יַד קַרְדֹּם שֶׁל בִּקּוּעַ וְשֶׁל עִדּוּר – שִׁשָּׁה. יַד מַקֶּבֶת שֶׁל סַתָּתִים – שִׁשָּׁה. שְׁיָרֵי הַמַּרְדֵּעַ הַסָּמוּךְ לַחַרְחוּר שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁבְּרֹאשׁ הַמַּרְדֵּעַ – שִׁבְעָה טְפָחִים. יַד מַגְרֵפָה שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים – שְׁמוֹנָה טְפָחִים; וְשֶׁל סַיָּדִין – עֲשָׂרָה. וְכָל הַיָּתֵר עַל זֶה, אִם רָצָה לְקַיְּמוֹ – טָמֵא. וְיַד כָּל מְשַׁמְּשֵׁי הָאוּר, כְּגוֹן הַשַּׁפּוּדִין וְהָאַסְכְּלָאוֹת, אֲפִלּוּ אֲרֻכִּין כָּל שֶׁהֵן – טְמֵאִים.
קַרְדֹּם שֶׁחוֹפְרִין בּוֹ בְּדִידִין שֶׁל מַיִם. עיגולים מסביב לעצים כדי שייצטברו בהם המים בעת ההשקיה. קַרְדֹּם שֶׁל נַכָּשׁ. שמנכשים בו קליפות ועשבים שוטים הצומחים מסביב לגזעי העצים. בֶּן פַּטִּישׁ. פטיש קטן. הפטיש הוא כלי לשבירת אבנים. קַרְדֹּם שֶׁל בִּקּוּעַ. שנועד לשבירת עצים. וְשֶׁל עִדּוּר. שעודרים בו את האדמה. מַקֶּבֶת שֶׁל סַתָּתִים. כלי ליישור והחלקת אבנים. שְׁיָרֵי הַמַּרְדֵּעַ הַסָּמוּךְ לַחַרְחוּר שֶׁל מַתֶּכֶת. ראה ביאור בסוף הפסקה הקודמת. מַגְרֵפָה שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים. כף שמערבבים בה את התבשיל (פה"מ כלים כט,ח), או שגורפים בה טיט או תנור וכיריים (ר"ש שם). וְשֶׁל סַיָּדִין. עושי הסיד, וגורפים אותו במגרפה. וְכָל הַיָּתֵר עַל זֶה אִם רָצָה לְקַיְּמוֹ טָמֵא. כל שיעורי ידות הכלים שנימנו הם בסתם, אבל אם רצה בעל הכלי שהידית תהיה ארוכה יותר, היא נחשבת חלק מהכלי וכולה נטמאת עמו. וְיַד כָּל מְשַׁמְּשֵׁי הָאוּר. כלים ששימושם הוא בהכנסתם לאש. וְהָאַסְכְּלָאוֹת. רשת ברזל לצליית בשר. אֲפִלּוּ אֲרֻכִּין כָּל שֶׁהֵן טְמֵאִים. מפני שהאדם צריך לכל אורך הכלי כדי להתרחק מן האש.
וְכֵן הַדְּיוּסְטָר, שֶׁהֵן כִּשְׁנֵי כֵּלִים וְהַמַּסְמֵר מְחַבֵּר אוֹתָן לִהְיוֹת מֵסֵךְ עֲלֵיהֶן – הֲרֵי הֵן חִבּוּר בִּשְׁעַת מְלָאכָה. קָבַע הַדְּיוּסְטָר בַּקּוֹרָה – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְאֵין הַקּוֹרָה חִבּוּר לוֹ. עָשָׂה קְצָת הַקּוֹרָה דְּיוּסְטָר: כָּל שֶׁהוּא מִן הַקּוֹרָה לְצֹרֶךְ הַדְּיוּסְטָר – חִבּוּר לַדְּיוּסְטָר; וְהַנּוֹגֵעַ בִּשְׁאָר הַקּוֹרָה – טָהוֹר, שֶׁאֵין כָּל הַקּוֹרָה חִבּוּר.
הַדְּיוּסְטָר. כלי שכורכים עליו את חוט הטווייה העשוי ממוט המשמש כציר שאליו מחוברים בהצלבה בניצב שני מוטות שסביבם נכרך החוט. לִהְיוֹת מֵסֵךְ עֲלֵיהֶן. למתוח סביבם את החוט. הֲרֵי הֵן חִבּוּר בִּשְׁעַת מְלָאכָה. אבל שלא בשעת מלאכה אינם חיבור מפני שהדרך להוציא את המסמר ולפרקם. קָבַע הַדְּיוּסְטָר בַּקּוֹרָה. ונעשה הדיוסטר מחובר באופן קבוע. הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. גם שלא בשעת מלאכה. וְאֵין הַקּוֹרָה חִבּוּר לוֹ. שהקורה אינה כלי ואינה יד לדיוסטר. עָשָׂה קְצָת הַקּוֹרָה דְּיוּסְטָר. פיסל את קצה הקורה באופן שתהיה חלק מהכלי.
טו. מַכְבֵּשׁ שֶׁל חָרָשׁ שֶׁנִּטְמָא הָרֹמַח שֶׁבּוֹ, הַנּוֹגֵעַ בַּמַּכְבֵּשׁ – טָהוֹר. מַקְדֵּחַ שֶׁנִּטְמָא, הַנּוֹגֵעַ בַּקַּשְׁטָנִית שֶׁהִיא לְפוּפָה עָלָיו – טָהוֹר, שֶׁאֵינָהּ חִבּוּר.
קֶשֶׁת שֶׁהָיְתָה מְתוּחָה, וְהַחֵץ מָשׁוּךְ עִמָּהּ, וְנִטְמָא הַחֵץ, הַנּוֹגֵעַ בַּיֶּתֶר וּבַקֶּשֶׁת – טָהוֹר, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהִיא מְתוּחָה. וְכֵן מְצוּדַת הָאִשּׁוּת שֶׁנִּטְמָא הַחֵץ שֶׁלָּהּ – לֹא נִטְמֵאת הַמְּצוּדָה, אֲפִלּוּ כְּשֶׁהִיא מְתוּחָה.
וְכֵן מַסֶּכֶת נְסוּכָה שֶׁנִּטְמֵאת בִּשְׁעַת הָאָרִיג – הֲרֵי הַנּוֹגֵעַ בַּכֹּבֶד הָעֶלְיוֹן וּבַכֹּבֶד הַתַּחְתּוֹן וּבַנִּירִים וּבַקֵּירוֹס וּבַחוּט שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי אַרְגָּמָן וּבָעִירָה שֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲזִירָהּ, טָהוֹר, שֶׁכָּל אֵלּוּ אֵינָן חִבּוּר לַבֶּגֶד. אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת וּבַשְּׁתִי הָעוֹמֵד וּבַכָּפוּל שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי אַרְגָּמָן וּבָעִירָה שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירָהּ – טָמֵא, שֶׁכָּל אֵלּוּ חִבּוּרִין לַבֶּגֶד.
טו. מַכְבֵּשׁ. מכשיר ליישור עצים. את העץ העקום נותנים בין שני לוחות עץ המהודקים זה לזה על ידי בורג או מלחצי מתכת. שֶׁנִּטְמָא הָרֹמַח שֶׁבּוֹ. חלק המתכת. הַנּוֹגֵעַ בַּמַּכְבֵּשׁ טָהוֹר. כנראה מפני שהיו רגילים להפריד את הרומח מהעצים והם אינם נחשבים לכלי אחד. הַנּוֹגֵעַ בַּקַּשְׁטָנִית שֶׁהִיא לְפוּפָה עָלָיו. מכשיר בצורת קשת שבאמצעותו מסובבים את המקדח. מיתר הקשת כרוך סביב המקדח ועל ידי הנעת הקשת לפנים ולאחור המקדח מסתובב.
הַנּוֹגֵעַ בַּיֶּתֶר וּבַקֶּשֶׁת. במיתר או בקשת עצמה. טָהוֹר וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהִיא מְתוּחָה. כשהחץ מתוח בקשת, שהם כשני כלים שונים ולא ככלי אחד. וְכֵן מְצוּדַת הָאִשּׁוּת. מלכודת החולד המורכבת מקשת שבה מתוח חץ, וכשהחולד נכנס למלכודת החץ נורה והורגו.
וְכֵן מַסֶּכֶת נְסוּכָה. חוטי שתי וערב המתוחים על הנול באמצע תהליך האריגה. שֶׁנִּטְמֵאת בִּשְׁעַת הָאָרִיג. נטמא החלק שארוג כבר כשיעור שלוש אצבעות וראוי לקבל טומאה (לקמן כב,יב). הֲרֵי הַנּוֹגֵעַ בַּכֹּבֶד הָעֶלְיוֹן וּבַכֹּבֶד הַתַּחְתּוֹן. הנול עשוי משתי קורות, אחת למעלה ואחת למטה, וביניהן מתוחים חוטי השתי. וּבַנִּירִים. את חוטי השתי מעבירים על גבי קנים המכונים נירים שנמצאים במקביל לקורות הנול: חצי מהחוטים (החוטים הזוגיים) על גבי קנה אחד, והחצי השני (האי זוגיים) על קנה שני. כאשר מרימים ניר אחד מתרוממים כל החוטים המחוברים בו, וכך נוצר מקום להעביר את חוט הערב. וּבַקֵּירוֹס. מעין מסרק המשמש לדחיקת חוטי הערב שהושחלו בין חוטי השתי. וּבַחוּט שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי אַרְגָּמָן. חוט שנעזרים בו לצורך רקימת הארגמן (פה"מ כלים כא,א), שתופרים ביריעה חוט כדי לסמן היכן צריך לרקום את הארגמן, ולאחר מכן מוציאים אותו מן האריג. ויש מפרשים שהוא חוט שמכסים בו את רקמת הארגמן שלא תתלכלך ובגמר המלאכה מסירים אותו (ר"ש שם). וּבָעִירָה שֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲזִירָהּ. לאחר שמעבירים את חוט השתי בתוך הערב, נשאר חלק מחוט השתי מחוץ ליריעה. ואם מתכוון שלא להמשיך להעביר את אותו החוט בין חוטי הערב אלא לחתכו ולהשתמש בחוט חדש, קצה החוט שמחוץ לאריגה טהור. אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת. חוטי הערב שהוכנסו למארג חוטי השתי אך לא הודקו עדיין לאריג אלא רחוקים ממנו מעט. וּבַשְּׁתִי הָעוֹמֵד. חוטי השתי המתוחים בין הקורות. וּבַכָּפוּל שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי אַרְגָּמָן. חוט שרוקמים אותו ביריעה יחד עם חוטי הארגמן.
חֶבֶל שֶׁקָּשׁוּר בְּחֶרֶס, אֲפִלּוּ מֵאָה אַמָּה – כֻּלּוֹ חִבּוּר. קָשַׁר בּוֹ חֶבֶל אַחֵר: מִן הַקֶּשֶׁר וְלִפְנִים – חִבּוּר; מִן הַקֶּשֶׁר וְלַחוּץ – אֵינוֹ חִבּוּר. הַחֶבֶל שֶׁהוּא קָשׁוּר בַּקֻּפָּה – אֵינוֹ חִבּוּר, אֶלָּא אִם כֵּן תָּפַר.
חֶבֶל שֶׁקָּשׁוּר בְּחֶרֶס. כן הוא בכה"י, אך כנראה יש לגרוס "בחרם" שפירושו רשת לדגים העשויה מחבלים (ח"ד כלים ב"מ ט,ד, סד"ט קפח,א, ר"י קאפח). אֲפִלּוּ מֵאָה אַמָּה כֻּלּוֹ חִבּוּר. מפני שהחבל כולו עומד להיארג ברשת (ח"ד,שם). ויש מפרשים שמדובר כאן בחבל שמעלים בו את הרשת מהמים, וכולו נחשב כיד לרשת מפני שיש צורך בכל אורך החבל (תס"ר כלים עמ' 63, וראה גם בח"ד). קָשַׁר בּוֹ חֶבֶל אַחֵר. בחבל הקשור לחרם. מִן הַקֶּשֶׁר וְלִפְנִים חִבּוּר מִן הַקֶּשֶׁר וְלַחוּץ אֵינוֹ חִבּוּר. החבל הראשון נחשב חיבור לחרם והחבל השני הקשור אליו אינו חיבור (תס"ר שם). וייתכן לפרש שמשמעות הלשון מן הקשר ולחוץ היא שלא רק החבל השני אינו חיבור, אלא גם קצה החבל הראשון המשתלשל מעבר לקשר אינו נחשב חיבור (השווה לקמן כא,ו).
אֲבָל הַטּוֹפֵל אֶת כְּלִי חֶרֶשׂ הָרָעוּעַ הֲרֵי הַטְּפֵלָה חֲשׁוּבָה כְּגוּף הַכְּלִי. שהכלי הרעוע צריך לטפלה כדי שיישאר שלם. הַקֵּרוּיָה שֶׁל חֶרֶשׂ שֶׁדּוֹלִין בָּהּ הַמַּיִם. כלי ששואבים בו מים מהבאר.