פרק כ', הלכות כלים, ספר טהרה
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁהַכְּלִי צָרִיךְ לָהּ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁוֹ – הֲרֵי הִיא חֲשׁוּבָה כְּגוּפוֹ שֶׁל כְּלִי לְהִתְטַמֵּא וּלְטַמֵּא. לְפִיכָךְ, הַטּוֹפֵל כְּלִי חֶרֶשׂ הַבָּרִיא, אִם נִטְמָא הַכְּלִי – הֲרֵי אֳכָלִין וּמַשְׁקִין הַנּוֹגְעִין בַּטְּפֵלָה טְהוֹרִים, שֶׁאֵין הַכְּלִי צָרִיךְ לִטְפֵלָה זוֹ.
אֲבָל הַטּוֹפֵל אֶת כְּלִי חֶרֶשׂ הָרָעוּעַ – הֲרֵי הַטְּפֵלָה חֲשׁוּבָה כְּגוּף הַכְּלִי. וְכֵן הַמְהַדֵּק אֶת הַקֵּרוּיָה שֶׁל חֶרֶשׂ שֶׁדּוֹלִין בָּהּ הַמַּיִם, אִם חִפָּה אוֹתָהּ בְּעוֹר אוֹ בִּקְלָף וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אִם הָיְתָה רְעוּעָה – הֲרֵי הֵן כְּגוּפָהּ.
א. כְּבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל יז,א. הַטּוֹפֵל כְּלִי חֶרֶשׂ הַבָּרִיא. מורח מבחוץ בחומר דביק כלי חרס שלם ויציב.
אֲבָל הַטּוֹפֵל אֶת כְּלִי חֶרֶשׂ הָרָעוּעַ הֲרֵי הַטְּפֵלָה חֲשׁוּבָה כְּגוּף הַכְּלִי. שהכלי הרעוע צריך לטפלה כדי שיישאר שלם. הַקֵּרוּיָה שֶׁל חֶרֶשׂ שֶׁדּוֹלִין בָּהּ הַמַּיִם. כלי ששואבים בו מים מהבאר.
ב. הַטּוֹפֵל כְּלִי חֶרֶשׂ לִהְיוֹת מְבַשֵּׁל בּוֹ – אֵינוֹ חִבּוּר. טָפַל כֵּלִים לִהְיוֹת זוֹפֵת בָּהֶן – חִבּוּר.
ב. הַטּוֹפֵל כְּלִי חֶרֶשׂ לִהְיוֹת מְבַשֵּׁל בּוֹ אֵינוֹ חִבּוּר. שאין בטפלה צורך. טָפַל כֵּלִים לִהְיוֹת זוֹפֵת בָּהֶן חִבּוּר. אם טפל כלים כדי להתיך בהם זפת, הטפלה נחשבת כגוף הכלי מפני שבישול הזפת נעשה בחום גבוה מאוד ויש צורך בטפלה כדי שהכלי לא יתבקע מהחום (ר"ש כלים ג,ה).
ג. חָבִית שֶׁנִּקְּבָה וַעֲשָׂיָהּ בְּבַעַץ בְּזֶפֶת וּבְגָפְרִית, בְּסִיד וּבִגְבָסִים – אֵינָן חִבּוּר; וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים – חִבּוּר.
ג. וַעֲשָׂיָהּ. ציפה את כולה (מרכה"מ, ערוה"ש רכא,י). בְּבַעַץ. בדיל. וּבִגְבָסִים. גבס.
ד. דְּבָרִים הַלַּחִים הַמְּשׁוּכִין שֶׁטּוֹפְלִין בָּהֶן הַפִּטָּסִין שֶׁל מַיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִדְלֹף הַכְּלִי – הֲרֵי הֵן כְּגוּפוֹ שֶׁל כְּלִי. אֲפִלּוּ נִטְמָא הַכְּלִי מֵאֲוִירוֹ – אֳכָלִין וּמַשְׁקִין הַנּוֹגְעִין בַּטְּפֵלָה טְמֵאִים.
וְכֵן טְפוּלוֹ שֶׁל תַּנּוּר הֲרֵי הוּא כְּחַרְסוֹ שֶׁל תַּנּוּר, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בְּעֹבִי הַטְּפֵלָה עַד טֶפַח, שֶׁהוּא צָרְכּוֹ שֶׁל תַּנּוּר. אֲבָל יָתֵר עַל טֶפַח אֵינוֹ מִצֹּרֶךְ הַתַּנּוּר, וְהַנּוֹגְעִים בְּיָתֵר עַל טֶפַח מֵעָבְיוֹ – טְהוֹרִים. וּטְפֵלַת הַכִּירָה – עֹבִי שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת.
ד. דְּבָרִים הַלַּחִים הַמְּשׁוּכִין. כגון עשבים רכים ולחים. הַפִּטָּסִין. כלי חרס גדולים.
טְפוּלוֹ שֶׁל תַּנּוּר. היו מצפים את התנור מבחוץ בטיט או בחומרים אחרים כדי לשמור טוב יותר על חומו ושלמותו.
ה. חָבִית שֶׁנִּקְּבָה, וּסְתָמָהּ בְּזֶפֶת יָתֵר מִצָּרְכָּהּ: הַנּוֹגֵעַ בְּצָרְכָּהּ – טָמֵא; וּבַיָּתֵר מִצָּרְכָּהּ – טָהוֹר. זֶפֶת שֶׁנָּטְפָה עַל הֶחָבִית – הַנּוֹגֵעַ בָּהּ טָהוֹר.
ה. וּסְתָמָהּ בְּזֶפֶת יָתֵר מִצָּרְכָּהּ. שנתן על הנקב יותר זפת מהנצרך לסתימתו, ואם יסיר חלק מהזפת יישאר הנקב סתום.
ו. מֵחַם שֶׁטְּפָלוֹ בְּחֹמֶר אוֹ בְּחַרְסִית וְנִטְמָא: הַנּוֹגֵעַ בַּחֹמֶר – טָמֵא; וְהַנּוֹגֵעַ בַּחַרְסִית – טָהוֹר, שֶׁאֵין הַחַרְסִית מִתְחַבֵּר לַכְּלִי.
ו. מֵחַם. כלי לחימום מים. שֶׁטְּפָלוֹ בְּחֹמֶר. טיט. אוֹ בְּחַרְסִית. חרסים כתושים שעירב בהם מים ועשה מהם עיסה. שֶׁאֵין הַחַרְסִית מִתְחַבֵּר לַכְּלִי. שאינו נדבק היטב.
ז. מְגוּפַת הֶחָבִית שֶׁטָּפַל בְּטִיט עָלֶיהָ וְעַל הֶחָבִית – אֵינָהּ חִבּוּר לָהּ, וְאִם נָגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִים בֶּחָבִית – לֹא נִטְמֵאת הַמְּגוּפָה, וְאִם נָגְעוּ בַּמְּגוּפָה – לֹא נִטְמְאוּ אֲחוֹרֵי הֶחָבִית.
ז. מְגוּפַת הֶחָבִית. מכסה החבית. שֶׁטָּפַל בְּטִיט עָלֶיהָ וְעַל הֶחָבִית. כדי לחברן היטב, וכשרוצים לפתוח את החבית שוברים את הטיט היבש. וְאִם נָגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִים בֶּחָבִית. מפני שהחבית סתומה לא ייתכן שתיכנס אליה טומאה, ולכן מדובר כאן על משקים טמאים שמטמאים כלי חרס גם מגבו (לעיל יג,ד).
ח. כְּלֵי נְחֹשֶׁת שֶׁזִּפְּתָן – אֵין הַזֶּפֶת חִבּוּר. וְאִם לְיַיִן – הֲרֵי זֶה כְּגוּף הַכְּלִי.
ח. כְּלֵי נְחֹשֶׁת שֶׁזִּפְּתָן. ציפה אותם מבפנים בזפת. וְאִם לְיַיִן הֲרֵי זֶה כְּגוּף הַכְּלִי. מפני שהיין אינו נשמר היטב בכלי מתכת, והזפת נחוצה לשמירת היין (משנה אחרונה כלים ג,ז).
ט. בָּצֵק שֶׁבְּסִדְקֵי הָעֲרֵבָה שֶׁנָּגַע בּוֹ שֶׁרֶץ: אִם בְּפֶסַח, הוֹאִיל וְאִסּוּרוֹ חָשׁוּב – חוֹצֵץ, וְלֹא נִטְמֵאת הָעֲרֵבָה; וְאִם בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה: אִם הָיָה מַקְפִּיד עָלָיו – הָעֲרֵבָה טְהוֹרָה; וְאִם רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ – הֲרֵי הוּא כָּעֲרֵבָה, וְנִטְמֵאת הָעֲרֵבָה.
ט. בָּצֵק שֶׁבְּסִדְקֵי הָעֲרֵבָה שֶׁנָּגַע בּוֹ שֶׁרֶץ. ערבה המשמשת ללישה שנשאר בצק בסדקיה ונגע שרץ בבצק מבלי לגעת בערבה עצמה (ומדובר בערבה של עץ שהרי כלי חרס נטמא מאווירו אף בלא מגע). הוֹאִיל וְאִסּוּרוֹ חָשׁוּב חוֹצֵץ. חמץ בפסח הוא איסור חמור, ולכן הבצק עומד לעצמו ולא נעשה חלק מהערבה, ונגיעה בו אינה נחשבת לנגיעה בערבה. בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה אִם הָיָה מַקְפִּיד עָלָיו הָעֲרֵבָה טְהוֹרָה. שאינו רוצה בקיומו של הבצק ורוצה להסירו מהערבה. וְאִם רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ. של הבצק כדי שיסתום את הסדקים או מסיבה אחרת.
י. הַמְּשִׁיחוֹת וְהָרְצוּעוֹת שֶׁבְּמִטְפְּחוֹת סְפָרִים וְשֶׁבְּמִטְפְּחוֹת הַתִּינוֹקוֹת: תְּפוּרוֹת – חִבּוּר; וּקְשׁוּרוֹת – אֵינָן חִבּוּר. וְכֵן שֶׁבַּמַּעְדֵּר וְשֶׁבַּשַּׂק וְשֶׁבַּקֻּפָּה. אֲבָל שֶׁבְּאָזְנֵי כְּלֵי חֶרֶשׂ – אֲפִלּוּ תְּפוּרוֹת אֵינָן חִבּוּר, שֶׁאֵין חִבּוּרִין לִכְלֵי חֶרֶשׂ.
י. הַמְּשִׁיחוֹת וְהָרְצוּעוֹת שֶׁבְּמִטְפְּחוֹת סְפָרִים. חבלים דקים ורצועות שקושרים בהם את המטפחות מסביב לספרי תורה נביאים וכתובים. וְשֶׁבְּמִטְפְּחוֹת הַתִּינוֹקוֹת. סינרים השומרים על בגדי התינוק שלא יתלכלכו. וְכֵן שֶׁבַּמַּעְדֵּר וְשֶׁבַּשַּׂק וְשֶׁבַּקֻּפָּה. אולי מדובר ברצועות שמשמשות לנשיאה על הכתף וכדומה. וְשֶׁבַּקֻּפָּה. סל קלוע. שֶׁבְּאָזְנֵי כְּלֵי חֶרֶשׂ אֲפִלּוּ תְּפוּרוֹת. שתופר את הרצועה מסביב לאוזן הכלי. שֶׁאֵין חִבּוּרִין לִכְלֵי חֶרֶשׂ. אין להם חיבור עם בגדים על ידי תפירה, ורק חיבור גמור על ידי טיט וכדומה נחשב בהם חיבור (ח"ד כלים ב"ק א,ח וכעי"ז בערוה"ש רכא,יט).
יא. יַד קַרְדֹּם הַיּוֹצֵא מֵאֲחוֹרָיו: שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת – חִבּוּר; וְהַיָּתֵר עַל שָׁלֹשׁ – הַנּוֹגֵעַ בּוֹ טָהוֹר. יַד קַרְדֹּם מִלְּפָנָיו: טֶפַח הַסָּמוּךְ לַבַּרְזֶל – חִבּוּר; יָתֵר עַל כֵּן – הַנּוֹגֵעַ בּוֹ טָהוֹר.
יא. יַד קַרְדֹּם מֵאֲחוֹרָיו. החלק של ידית הקרדום הבולט למעלה מהנקב שבראש המתכת. וְהַיָּתֵר עַל שָׁלֹשׁ הַנּוֹגֵעַ בּוֹ טָהוֹר. שאין בו צורך למלאכת הקרדום. יַד קַרְדֹּם מִלְּפָנָיו. החלק מקת הקרדום הנמצא בין היד האוחזת בקת לבין ראש המתכת.
יב. שְׁיָרֵי הַפַּרְגֹּל – טֶפַח; וְיַד מַקֶּבֶת שֶׁל מְפַתְּחֵי אֲבָנִים – טֶפַח. יַד קֻרְנָס שֶׁל זֶהָבִים – טִפְחַיִם; וְשֶׁל חָרָשִׁים – שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. שְׁיָרֵי מַלְמַד הַבָּקָר – אַרְבָּעָה טְפָחִים סָמוּךְ לַדָּרְבָן.
יַד קַרְדֹּם שֶׁחוֹפְרִין בּוֹ בְּדִידִין שֶׁל מַיִם – אַרְבָּעָה טְפָחִים; וְיַד קַרְדֹּם שֶׁל נַכָּשׁ – חֲמִשָּׁה; וְיַד בֶּן פַּטִּישׁ – חֲמִשָּׁה; וְשֶׁל פַּטִּישׁ – שִׁשָּׁה. יַד קַרְדֹּם שֶׁל בִּקּוּעַ וְשֶׁל עִדּוּר – שִׁשָּׁה. יַד מַקֶּבֶת שֶׁל סַתָּתִים – שִׁשָּׁה. שְׁיָרֵי הַמַּרְדֵּעַ הַסָּמוּךְ לַחַרְחוּר שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁבְּרֹאשׁ הַמַּרְדֵּעַ – שִׁבְעָה טְפָחִים. יַד מַגְרֵפָה שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים – שְׁמוֹנָה טְפָחִים; וְשֶׁל סַיָּדִין – עֲשָׂרָה. וְכָל הַיָּתֵר עַל זֶה, אִם רָצָה לְקַיְּמוֹ – טָמֵא. וְיַד כָּל מְשַׁמְּשֵׁי הָאוּר, כְּגוֹן הַשַּׁפּוּדִין וְהָאַסְכְּלָאוֹת, אֲפִלּוּ אֲרֻכִּין כָּל שֶׁהֵן – טְמֵאִים.
יב. שְׁיָרֵי וכו'. בנוסף לשיעורי הידות הנטמאות עם הכלי נזכרים בהלכה זו גם שיעורי שיירי כלים, דהיינו האורך המינימאלי שבו כלי שנשבר עדיין מקבל טומאה (שיעורי השיירים נמנו במשנה כלים כט,ו-ח יחד עם שיעורי הידות לפי הסדר מהקצר לארוך ובאופן זה הובאו גם כאן). שְׁיָרֵי הַפַּרְגֹּל טֶפַח. פרגול הוא מחוגה, והיא מקבלת טומאה אם נשברה ונתקצרה עד שיעור טפח. ובפחות מזה אינה ראויה למלאכה ואינה מקבלת טומאה. וְיַד מַקֶּבֶת שֶׁל מְפַתְּחֵי אֲבָנִים טֶפַח. ידית של כלי שבו מנקבים ומפסלים אבנים טובות שנטמאת, רק הטפח הסמוך לראש המקבת נחשב חיבור והנוגע בו טמא. אבל בשאר הידית אין צורך למלאכה והנוגע בה טהור. יַד קֻרְנָס שֶׁל זֶהָבִים טִפְחַיִם. ידית הפטיש של צורפי זהב שיעורה שני טפחים. וְשֶׁל חָרָשִׁים. נגרים. שְׁיָרֵי מַלְמַד הַבָּקָר. כלי עץ הנקרא גם מרדע, שבקצהו האחד רומח ברזל הנקרא 'חרחור' ובקצהו השני מסמר הנקרא 'דרבן' שבו מכים את הבהמה (לעיל יא,כג). אַרְבָּעָה טְפָחִים סָמוּךְ לַדָּרְבָן. אם נשבר המלמד ונשאר בו אורך של ארבעה טפחים מצד הדרבן עדיין מקבל טומאה (וראה בפסקה הבאה מה שיעור השיירים סמוך לחרחור).
קַרְדֹּם שֶׁחוֹפְרִין בּוֹ בְּדִידִין שֶׁל מַיִם. עיגולים מסביב לעצים כדי שייצטברו בהם המים בעת ההשקיה. קַרְדֹּם שֶׁל נַכָּשׁ. שמנכשים בו קליפות ועשבים שוטים הצומחים מסביב לגזעי העצים. בֶּן פַּטִּישׁ. פטיש קטן. הפטיש הוא כלי לשבירת אבנים. קַרְדֹּם שֶׁל בִּקּוּעַ. שנועד לשבירת עצים. וְשֶׁל עִדּוּר. שעודרים בו את האדמה. מַקֶּבֶת שֶׁל סַתָּתִים. כלי ליישור והחלקת אבנים. שְׁיָרֵי הַמַּרְדֵּעַ הַסָּמוּךְ לַחַרְחוּר שֶׁל מַתֶּכֶת. ראה ביאור בסוף הפסקה הקודמת. מַגְרֵפָה שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים. כף שמערבבים בה את התבשיל (פה"מ כלים כט,ח), או שגורפים בה טיט או תנור וכיריים (ר"ש שם). וְשֶׁל סַיָּדִין. עושי הסיד, וגורפים אותו במגרפה. וְכָל הַיָּתֵר עַל זֶה אִם רָצָה לְקַיְּמוֹ טָמֵא. כל שיעורי ידות הכלים שנימנו הם בסתם, אבל אם רצה בעל הכלי שהידית תהיה ארוכה יותר, היא נחשבת חלק מהכלי וכולה נטמאת עמו. וְיַד כָּל מְשַׁמְּשֵׁי הָאוּר. כלים ששימושם הוא בהכנסתם לאש. וְהָאַסְכְּלָאוֹת. רשת ברזל לצליית בשר. אֲפִלּוּ אֲרֻכִּין כָּל שֶׁהֵן טְמֵאִים. מפני שהאדם צריך לכל אורך הכלי כדי להתרחק מן האש.
יג. מַקֵּל שֶׁעָשָׂהוּ יָד לַקַּרְדֹּם – הֲרֵי זֶה חִבּוּר לַטֻּמְאָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה, וְאִם נָגְעָה טֻמְאָה בַּמַּקֵּל כְּשֶׁהוּא חוֹרֵשׁ אוֹ מְבַקֵּעַ בּוֹ – נִטְמָא הַקַּרְדֹּם; וְאִם נָגְעָה בַּקַּרְדֹּם – נִטְמָא הַמַּקֵּל.
וְכֵן הַדְּיוּסְטָר, שֶׁהֵן כִּשְׁנֵי כֵּלִים וְהַמַּסְמֵר מְחַבֵּר אוֹתָן לִהְיוֹת מֵסֵךְ עֲלֵיהֶן – הֲרֵי הֵן חִבּוּר בִּשְׁעַת מְלָאכָה. קָבַע הַדְּיוּסְטָר בַּקּוֹרָה – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְאֵין הַקּוֹרָה חִבּוּר לוֹ. עָשָׂה קְצָת הַקּוֹרָה דְּיוּסְטָר: כָּל שֶׁהוּא מִן הַקּוֹרָה לְצֹרֶךְ הַדְּיוּסְטָר – חִבּוּר לַדְּיוּסְטָר; וְהַנּוֹגֵעַ בִּשְׁאָר הַקּוֹרָה – טָהוֹר, שֶׁאֵין כָּל הַקּוֹרָה חִבּוּר.
יג. מַקֵּל שֶׁעָשָׂהוּ יָד לַקַּרְדֹּם. באופן זמני (ר"ש ועוד מפרשים לכלים כ,ג).
הַדְּיוּסְטָר. כלי שכורכים עליו את חוט הטווייה העשוי ממוט המשמש כציר שאליו מחוברים בהצלבה בניצב שני מוטות שסביבם נכרך החוט. לִהְיוֹת מֵסֵךְ עֲלֵיהֶן. למתוח סביבם את החוט. הֲרֵי הֵן חִבּוּר בִּשְׁעַת מְלָאכָה. אבל שלא בשעת מלאכה אינם חיבור מפני שהדרך להוציא את המסמר ולפרקם. קָבַע הַדְּיוּסְטָר בַּקּוֹרָה. ונעשה הדיוסטר מחובר באופן קבוע. הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. גם שלא בשעת מלאכה. וְאֵין הַקּוֹרָה חִבּוּר לוֹ. שהקורה אינה כלי ואינה יד לדיוסטר. עָשָׂה קְצָת הַקּוֹרָה דְּיוּסְטָר. פיסל את קצה הקורה באופן שתהיה חלק מהכלי.
יד. עֲגָלָה שֶׁנִּטְמֵאת: הַנּוֹגֵעַ בָּעֹל וּבַקַּטְרֵב וּבָעַיִן וּבָעֲבוֹת, אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מְלָאכָה – טָהוֹר; וְהַנּוֹגֵעַ בַּחֶרֶב וּבַבֹּרֶךְ וּבַיָּצוּל וּבָעַיִן שֶׁל מַתֶּכֶת וּבַלְּחָיַיִם וּבָעִירָאִין – טָמֵא. וְכֵן מְגֵרָה שֶׁנִּטְמֵאת: הַנּוֹגֵעַ בְּיָדָהּ מִכָּאן וּמִכָּאן – טָמֵא; וְהַנּוֹגֵעַ בַּחוּט וּבַמְּשִׁיחָה וּבָאַמָּה וּבַסְּנִיפִין שֶׁלָּהּ – טָהוֹר, שֶׁאֵין אֵלּוּ חִבּוּר לָהּ. אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בַּמַּלְבֵּן שֶׁל מַסָּר הַגָּדוֹל – טָמֵא.
יד. בָּעֹל. המוט המחובר לעגלה ומונח לאורכו בין שתי הבהמות המושכות את העגלה. וְהַקַּטְרֵב. העץ המונח על צוואר הבהמות (ראה איור לעיל י,ה). וּבָעַיִן. ריפוד מעור או סמרטוטים מסביב לצוואר הבהמה שלא תיפצע מהקטרב. וּבָעֲבוֹת. החבלים הקשורים לעגלה שבהם מושכים אותה. וְהַנּוֹגֵעַ בַּחֶרֶב. מוט העשוי עץ או מתכת שבו אוחז החורש בעת החרישה. וּבַבֹּרֶךְ. גזע עץ הכפוף כברך שמחברים אליו את יתד המחרשה. וּבַיָּצוּל. ידית המחוברת למחרשה ומשמשת להטייתה לכיוון הרצוי לחורש. וּבָעַיִן שֶׁל מַתֶּכֶת. טבעת ברזל שהיא חלק מחלקי המחרשה. וּבַלְּחָיַיִם. שני עצים בקצה העול (פה"מ כלים כא,ב), וייתכן שהם מעין כנפיים המחוברות ללהב המחרשה שתפקידן הרחבת התלם לאחר פילוחה והרחקת אבנים. וּבָעִירָאִין. חלקים התלויים במחרשה (שם). ויש מפרשים שהם שני לוחות עץ המורכבים על שלד המחרשה, שתפקידם לפורר ולהרחיק מהתלם גושי עפר או אבנים (ר"ש שם). טָמֵא. שכל החלקים הללו מחוברים תמיד ונחשבים ככלי אחד. וְכֵן מְגֵרָה. מסור שיש לו ידיות משני צדיו. הַנּוֹגֵעַ בְּיָדָהּ מִכָּאן וּמִכָּאן. בשתי הידיות שבשני צדי המסור. וְהַנּוֹגֵעַ בַּחוּט וּבַמְּשִׁיחָה. חוט או חבל דק הקשורים מלמעלה בין שתי ידיות המסור. וּבָאַמָּה. עץ המחבר בין שתי הידיות, ומקביל לשיני המתכת של המסור. וּבַסְּנִיפִין. בליטות עץ קטנות שמחברים בהן את שיני המסור לידיות. אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בַּמַּלְבֵּן שֶׁל מַסָּר הַגָּדוֹל. מסגרת עץ בצורת מלבן שיש למסור גדול.

טו. מַכְבֵּשׁ שֶׁל חָרָשׁ שֶׁנִּטְמָא הָרֹמַח שֶׁבּוֹ, הַנּוֹגֵעַ בַּמַּכְבֵּשׁ – טָהוֹר. מַקְדֵּחַ שֶׁנִּטְמָא, הַנּוֹגֵעַ בַּקַּשְׁטָנִית שֶׁהִיא לְפוּפָה עָלָיו – טָהוֹר, שֶׁאֵינָהּ חִבּוּר.

קֶשֶׁת שֶׁהָיְתָה מְתוּחָה, וְהַחֵץ מָשׁוּךְ עִמָּהּ, וְנִטְמָא הַחֵץ, הַנּוֹגֵעַ בַּיֶּתֶר וּבַקֶּשֶׁת – טָהוֹר, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהִיא מְתוּחָה. וְכֵן מְצוּדַת הָאִשּׁוּת שֶׁנִּטְמָא הַחֵץ שֶׁלָּהּ – לֹא נִטְמֵאת הַמְּצוּדָה, אֲפִלּוּ כְּשֶׁהִיא מְתוּחָה.
וְכֵן מַסֶּכֶת נְסוּכָה שֶׁנִּטְמֵאת בִּשְׁעַת הָאָרִיג – הֲרֵי הַנּוֹגֵעַ בַּכֹּבֶד הָעֶלְיוֹן וּבַכֹּבֶד הַתַּחְתּוֹן וּבַנִּירִים וּבַקֵּירוֹס וּבַחוּט שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי אַרְגָּמָן וּבָעִירָה שֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲזִירָהּ, טָהוֹר, שֶׁכָּל אֵלּוּ אֵינָן חִבּוּר לַבֶּגֶד. אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת וּבַשְּׁתִי הָעוֹמֵד וּבַכָּפוּל שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי אַרְגָּמָן וּבָעִירָה שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירָהּ – טָמֵא, שֶׁכָּל אֵלּוּ חִבּוּרִין לַבֶּגֶד.

טו. מַכְבֵּשׁ. מכשיר ליישור עצים. את העץ העקום נותנים בין שני לוחות עץ המהודקים זה לזה על ידי בורג או מלחצי מתכת. שֶׁנִּטְמָא הָרֹמַח שֶׁבּוֹ. חלק המתכת. הַנּוֹגֵעַ בַּמַּכְבֵּשׁ טָהוֹר. כנראה מפני שהיו רגילים להפריד את הרומח מהעצים והם אינם נחשבים לכלי אחד. הַנּוֹגֵעַ בַּקַּשְׁטָנִית שֶׁהִיא לְפוּפָה עָלָיו. מכשיר בצורת קשת שבאמצעותו מסובבים את המקדח. מיתר הקשת כרוך סביב המקדח ועל ידי הנעת הקשת לפנים ולאחור המקדח מסתובב.

הַנּוֹגֵעַ בַּיֶּתֶר וּבַקֶּשֶׁת. במיתר או בקשת עצמה. טָהוֹר וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהִיא מְתוּחָה. כשהחץ מתוח בקשת, שהם כשני כלים שונים ולא ככלי אחד. וְכֵן מְצוּדַת הָאִשּׁוּת. מלכודת החולד המורכבת מקשת שבה מתוח חץ, וכשהחולד נכנס למלכודת החץ נורה והורגו.
וְכֵן מַסֶּכֶת נְסוּכָה. חוטי שתי וערב המתוחים על הנול באמצע תהליך האריגה. שֶׁנִּטְמֵאת בִּשְׁעַת הָאָרִיג. נטמא החלק שארוג כבר כשיעור שלוש אצבעות וראוי לקבל טומאה (לקמן כב,יב). הֲרֵי הַנּוֹגֵעַ בַּכֹּבֶד הָעֶלְיוֹן וּבַכֹּבֶד הַתַּחְתּוֹן. הנול עשוי משתי קורות, אחת למעלה ואחת למטה, וביניהן מתוחים חוטי השתי. וּבַנִּירִים. את חוטי השתי מעבירים על גבי קנים המכונים נירים שנמצאים במקביל לקורות הנול: חצי מהחוטים (החוטים הזוגיים) על גבי קנה אחד, והחצי השני (האי זוגיים) על קנה שני. כאשר מרימים ניר אחד מתרוממים כל החוטים המחוברים בו, וכך נוצר מקום להעביר את חוט הערב. וּבַקֵּירוֹס. מעין מסרק המשמש לדחיקת חוטי הערב שהושחלו בין חוטי השתי. וּבַחוּט שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי אַרְגָּמָן. חוט שנעזרים בו לצורך רקימת הארגמן (פה"מ כלים כא,א), שתופרים ביריעה חוט כדי לסמן היכן צריך לרקום את הארגמן, ולאחר מכן מוציאים אותו מן האריג. ויש מפרשים שהוא חוט שמכסים בו את רקמת הארגמן שלא תתלכלך ובגמר המלאכה מסירים אותו (ר"ש שם). וּבָעִירָה שֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲזִירָהּ. לאחר שמעבירים את חוט השתי בתוך הערב, נשאר חלק מחוט השתי מחוץ ליריעה. ואם מתכוון שלא להמשיך להעביר את אותו החוט בין חוטי הערב אלא לחתכו ולהשתמש בחוט חדש, קצה החוט שמחוץ לאריגה טהור. אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת. חוטי הערב שהוכנסו למארג חוטי השתי אך לא הודקו עדיין לאריג אלא רחוקים ממנו מעט. וּבַשְּׁתִי הָעוֹמֵד. חוטי השתי המתוחים בין הקורות. וּבַכָּפוּל שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי אַרְגָּמָן. חוט שרוקמים אותו ביריעה יחד עם חוטי הארגמן.

טז. הַנּוֹגֵעַ בַּצֶּמֶר שֶׁעַל הָעִימָה וּבָאַשְׁוָיָה – טָהוֹר. הַנּוֹגֵעַ בַּפִּיקָה: עַד שֶׁלֹּא פֵּרְעָהּ – טָמֵא; וּמִשֶּׁפֵּרְעָהּ – טָהוֹר.
טז. הַנּוֹגֵעַ בַּצֶּמֶר שֶׁעַל הָעִימָה. העימה היא בוכייר (ראה ביאור לעיל י,ד). ואם נטמאה ונגע בחוט הצמר שעליה אינו נטמא, שהחוט אינו נחשב חיבור לעימה (פה"מ כלים כא,א, והר"ש פירש שהעימה הוא המקל שעליו הצמר שנועד לטווייה – ראה לעיל י,יד). וּבָאַשְׁוָיָה. מחט שרוקמים בה חוטים בבגד (ראה פה"מ כלים כא,א), ואם נגע בחוט לא נטמא מהמחט. בַּפִּיקָה. מין כדור שעליו מגולגלת פקעת של חוט צמר. עַד שֶׁלֹּא פֵּרְעָהּ וכו'. אם החוט מגולגל על הפיקה באופן שהוא מכסה אותה לגמרי, נחשב חיבור לפיקה והנוגע בחוט נטמא. ואם נשאר מעט חוט והוא אינו מכסה את כל הפיקה, אין החוט נחשב חיבור לפיקה.
יז. הַחוּט שֶׁהִשִּׁילוֹ לַמַּחַט, אֲפִלּוּ קָשׁוּר מִשְּׁנֵי צְדָדִין – אֵינוֹ חִבּוּר. הִכְנִיסוֹ לַבֶּגֶד – הַחוּט חִבּוּר לַבֶּגֶד, וְאֵין הַמַּחַט חִבּוּר לַבֶּגֶד. וְאֵין הַחוּט כֻּלּוֹ חִבּוּר לַבֶּגֶד, אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא לְצֹרֶךְ הַתְּפִירָה – חִבּוּר, וְכָל שֶׁאֵינוֹ צֹרֶךְ תְּפִירָה – אֵינוֹ חִבּוּר. הַחוּט שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הַבֶּגֶד, אֲפִלּוּ מֵאָה אַמָּה – כֻּלּוֹ חִבּוּר.
חֶבֶל שֶׁקָּשׁוּר בְּחֶרֶס, אֲפִלּוּ מֵאָה אַמָּה – כֻּלּוֹ חִבּוּר. קָשַׁר בּוֹ חֶבֶל אַחֵר: מִן הַקֶּשֶׁר וְלִפְנִים – חִבּוּר; מִן הַקֶּשֶׁר וְלַחוּץ – אֵינוֹ חִבּוּר. הַחֶבֶל שֶׁהוּא קָשׁוּר בַּקֻּפָּה – אֵינוֹ חִבּוּר, אֶלָּא אִם כֵּן תָּפַר.
יז. הַחוּט שֶׁהִשִּׁילוֹ לַמַּחַט. השחילו בחור המחט. אֲפִלּוּ קָשׁוּר מִשְּׁנֵי צְדָדִין. אפילו קשר את שני קצות החוט ואין החוט יכול לצאת מהמחט. אֵינוֹ חִבּוּר. שסופו לתפור את החוט בבגד ולנתקו מהמחט. הַחוּט שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הַבֶּגֶד אֲפִלּוּ מֵאָה אַמָּה כֻּלּוֹ חִבּוּר. מפני שהיה כבר חלק מן הבגד.
חֶבֶל שֶׁקָּשׁוּר בְּחֶרֶס. כן הוא בכה"י, אך כנראה יש לגרוס "בחרם" שפירושו רשת לדגים העשויה מחבלים (ח"ד כלים ב"מ ט,ד, סד"ט קפח,א, ר"י קאפח). אֲפִלּוּ מֵאָה אַמָּה כֻּלּוֹ חִבּוּר. מפני שהחבל כולו עומד להיארג ברשת (ח"ד,שם). ויש מפרשים שמדובר כאן בחבל שמעלים בו את הרשת מהמים, וכולו נחשב כיד לרשת מפני שיש צורך בכל אורך החבל (תס"ר כלים עמ' 63, וראה גם בח"ד). קָשַׁר בּוֹ חֶבֶל אַחֵר. בחבל הקשור לחרם. מִן הַקֶּשֶׁר וְלִפְנִים חִבּוּר מִן הַקֶּשֶׁר וְלַחוּץ אֵינוֹ חִבּוּר. החבל הראשון נחשב חיבור לחרם והחבל השני הקשור אליו אינו חיבור (תס"ר שם). וייתכן לפרש שמשמעות הלשון מן הקשר ולחוץ היא שלא רק החבל השני אינו חיבור, אלא גם קצה החבל הראשון המשתלשל מעבר לקשר אינו נחשב חיבור (השווה לקמן כא,ו).

תקציר הפרק 

פרק ​כ הלכות​ *כ​​ל​ים*

*ידות כלי חרס ושאר כלים*

כדין ידות בשאר סוגי הכלים, אף בכלי חרס, חלקים המחוברים לכלי חרס נחשבים כמותו רק אם הם מתפקדים כחלק משימושו העיקרי של הכלי, כגון: סתימת נקב. שלא כמו חלקים שאינם משמשים את הכלי, כגון: מכסה של חבית חרס שהודבק אליה, לא נידון כחבית משום שעתיד להנטל. ​

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות כלים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.חוט הקשור לכלי חרס נטמא יחד איתו?

2.מקל הגרזן נחשב לחלק ממנו בשעת העבודה בלבד?

3.חץ אינו חיבור לקשת: נגעה בו טומאה – הקשת טהורה?

תשובות

1-לא 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן