פרק כ', הלכות מלוה ולווה, ספר משפטים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו חוֹבוֹת הַרְבֵּה – כָּל שֶׁקָּדַם חוֹבוֹ גּוֹבֶה תְּחִלָּה, בֵּין מִן הַלֹּוֶה עַצְמוֹ בֵּין מִן הַלָּקוֹחוֹת. וְאִם קָדַם הָאַחֲרוֹן וְגָבָה – מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ, שֶׁכָּל שֶׁקָּדַם חוֹבוֹ זָכָה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּקַּרְקָעוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ בְּעֵת שֶׁלָּוָה. אֲבָל הַקַּרְקָעוֹת שֶׁקָּנָה אַחַר שֶׁלָּוָה מִבַּעֲלֵי חוֹבוֹת הַרְבֵּה, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לְכָל אֶחָד מֵהֶן: 'שֶׁאֲנִי עָתִיד לִקְנוֹת מְשֻׁעְבָּד לְךָ' – אֵין בָּהֶן דִּין קְדִימָה, אֶלָּא יַד כֻּלָּן שָׁוָה, וְכָל שֶׁקָּדַם וְגָבָה, זָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אַחֲרוֹן.
א. מִי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו חוֹבוֹת הַרְבֵּה. לאנשים שונים, ואין בידו מספיק כדי לפרוע את כל חובותיו. בֵּין מִן הַלֹּוֶה עַצְמוֹ בֵּין מִן הַלָּקוֹחוֹת. בין אם גובים את החוב ישירות מהלווה ובין אם גובים מהנכסים המשועבדים שבידי הקונים, הקדימות היא למי שחובו קדם.
בַּקַּרְקָעוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ בְּעֵת שֶׁלָּוָה. והן השתעבדו בשעת ההלוואה, ולכן מי שהלווה קודם שעבודו קודם. אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לְכָל אֶחָד מֵהֶן שֶׁאֲנִי עָתִיד לִקְנוֹת מְשֻׁעְבָּד לְךָ. שבאופן זה גם הקרקעות שקנה אחר כך משתעבדות למלווה (לעיל יח,ב). אֵין בָּהֶן דִּין קְדִימָה. מכיוון שהשעבוד חל עליהן בזמן הקנייה, ואז היה כבר מחויב לכולם, ולכן אין למלווים המוקדמים יתרון על המאוחרים.
ב. לָוָה, וְכָתַב לוֹ: 'שֶׁאֲנִי עָתִיד לִקְנוֹת מְשֻׁעְבָּד לְךָ', וְאַחַר כָּךְ קָנָה שָׂדֶה וְחָזַר וְלָוָה מֵאַחֵר – הֲרֵי הַשָּׂדֶה מְשֻׁעְבֶּדֶת לָרִאשׁוֹן, וְהוּא קוֹדֵם לִגְבּוֹת. וְכֵן אֲפִלּוּ הָיוּ מֵאָה.
אֵין דִּין קְדִימָה בְּמִטַּלְטְלִין, אֶלָּא כָּל שֶׁגָּבָה מֵהֶן – זָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אַחֲרוֹן. קָדַם אֶחָד מִשְּׁאָר אָדָם וְתָפַס מִן הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁל זֶה כְּדֵי לִזְכּוֹת בָּהֶן לְאֶחָד מִבַּעֲלֵי חוֹבוֹת – לֹא זָכָה, שֶׁכָּל הַתּוֹפֵס לְבַעַל חוֹב בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו חוֹב אֲחֵרִים – לֹא קָנָה; אֲבָל אֵין עָלָיו חוֹב אֲחֵרִים – קָנָה לוֹ.
וְכֵן אִם אָמַר לוֹ הַלֹּוֶה: 'זְכֵה בְּחֵפֶץ זֶה לִפְלוֹנִי' אוֹ 'תֵּן מָנֶה זֶה לִפְלוֹנִי' – זָכָה לוֹ, וְאֵין אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַחוֹבוֹת יְכוֹלִין לִגְבּוֹת מֵאֵלּוּ הַמִּטַּלְטְלִין, שֶׁכְּבָר זָכָה בָּהֶן אַחֵר.
ב. הֲרֵי הַשָּׂדֶה מְשֻׁעְבֶּדֶת לָרִאשׁוֹן. מכיוון שהשתעבדה לראשון בזמן שנקנתה ולשני השתעבדה רק לאחר מכן כאשר לווה ממנו. וְכֵן אֲפִלּוּ הָיוּ מֵאָה. דיני הקדימות נוהגים באותו האופן בין אם היו שני בעלי חוב ובין אם היו מאה.
קָדַם אֶחָד מִשְּׁאָר אָדָם. שאינו נושה בלווה.
וְכֵן אִם אָמַר לוֹ הַלֹּוֶה וכו'. אם האחר לא תפס מעצמו, אלא הלווה אמר לו שיזכה עבור אחד מהמלווים, זכה בו עבורו גם אם יש בעלי חוב אחרים שהלוואתם קדמה. שבמקרה זה הלווה הוא שמקנה למלווה את המיטלטלין, אלא שמקנה זאת על ידי אדם אחר, שהרי 'זכה' ו'תן' הן לשונות הקנאה (ראה הלכות זכייה ומתנה ד,ד).
ג. שְׁטָרוֹת שֶׁזְּמַנָּן כֻּלָּן יוֹם אֶחָד, אוֹ שָׁעָה אַחַת בְּמָקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין שָׁעוֹת, כָּל שֶׁקָּדַם מֵהֶן וְגָבָה, בֵּין קַרְקַע בֵּין מִטַּלְטְלִין – זָכָה.
ג. שֶׁזְּמַנָּן כֻּלָּן יוֹם אֶחָד. ובאותו מקום לא מציינים בשטר את שעת ההלוואה, ולא ניתן לדעת מתוכם איזה חוב קדם. כָּל שֶׁקָּדַם מֵהֶן וְגָבָה… זָכָה. כדין שניים שלוו באותו זמן.
ד. בָּאוּ כֻּלָּן בְּיַחַד לִגְבּוֹת, וְכֵן בַּעֲלֵי חוֹבוֹת שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן קוֹדֵם לִזְמַן חֲבֵרוֹ שֶׁבָּאוּ לִגְבּוֹת מִן הַמִּטַּלְטְלִין, שֶׁהֲרֵי אֵין בָּהֶן דִּין קְדִימָה, אוֹ שֶׁבָּאוּ לִגְבּוֹת מִקַּרְקַע שֶׁקָּנָה הַלֹּוֶה לְאַחַר שֶׁלָּוָה מִן הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶן, וְאֵין בַּנְּכָסִים כְּדֵי שֶׁיִּגְבֶּה כָּל אֶחָד מֵהֶן אֶת חוֹבוֹ – מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן.
כֵּיצַד חוֹלְקִין? אִם כְּשֶׁיִּתְחַלֵּק הַמָּמוֹן הַנִּמְצָא עַל מִנְיָנָם יַגִּיעַ לַפָּחוּת שֶׁבָּהֶן כְּשִׁעוּר חוֹבוֹ אוֹ פָּחוֹת מִמֶּנּוּ – חוֹלְקִין לְפִי מִנְיָנָם בְּשָׁוֶה; וְאִם יַגִּיעַ לַפָּחוּת שֶׁבָּהֶן יָתֵר עַל חוֹבוֹ – חוֹלְקִין מִכָּל הַמָּמוֹן בֵּינֵיהֶן כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לַפָּחוּת שֶׁבָּהֶן כְּשִׁעוּר חוֹבוֹ, וְחוֹזְרִין הַנִּשְׁאָרִין מִבַּעֲלֵי הַחוֹבוֹת וְחוֹלְקִין הַיָּתֵר בֵּינֵיהֶן כַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת.
כֵּיצַד? הָיוּ שְׁלֹשָׁה, חוֹבוֹ שֶׁל זֶה מָנֶה וְשֶׁל זֶה מָאתַיִם וְשֶׁל זֶה שְׁבַע מֵאוֹת: אִם הָיָה כָּל הַנִּמְצָא שָׁם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת – נוֹטְלִין מֵאָה מֵאָה; וְכֵן אִם נִמְצָא שָׁם פָּחוֹת מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת – חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה.
נִמְצָא שָׁם יָתֵר עַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת – חוֹלְקִין שְׁלֹשׁ מֵאוֹת בְּשָׁוֶה, וְיִסְתַּלֵּק בַּעַל הַמֵּאָה, וּשְׁאָר הַמָּמוֹן חוֹלְקִין אוֹתוֹ הַשְּׁנַיִם עַל אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ.
כֵּיצַד? נִמְצְאוּ שָׁם חֲמֵשׁ מֵאוֹת אוֹ פָּחוֹת – חוֹלְקִין שְׁלֹשׁ מֵאוֹת בְּשָׁוֶה, וְיִסְתַּלֵּק הָאֶחָד, וְחוֹזְרִין וְחוֹלְקִין הַמָּאתַיִם אוֹ הַפָּחוֹת בְּשָׁוֶה, וְיִסְתַּלֵּק הַשֵּׁנִי.
נִמְצְאוּ שָׁם שֵׁשׁ מֵאוֹת – חוֹלְקִין שְׁלֹשׁ מֵאוֹת בְּשָׁוֶה, וְיִסְתַּלֵּק בַּעַל הַמָּנֶה, וְחוֹזְרִין וְחוֹלְקִין הַמָּאתַיִם בֵּין הַשְּׁנַיִם בְּשָׁוֶה, וְיִסְתַּלֵּק בַּעַל הַמָּאתַיִם.
וְנוֹתְנִין הַמֵּאָה הַנִּשְׁאֶרֶת לְבַעַל הַשְּׁבַע מֵאוֹת, וְנִמְצָא בְּיָדוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת בִּלְבַד. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ חוֹלְקִין אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה, כְּשֶׁיָּבֹאוּ לִגְבּוֹת כְּאֶחָד. וְיֵשׁ מִן הַגְּאוֹנִים שֶׁהוֹרָה שֶׁחוֹלְקִין לְפִי מָמוֹנָם, וְלָזֶה דַּעְתִּי נוֹטָה בַּמִּטַּלְטְלִין.

ד. בָּאוּ כֻּלָּן בְּיַחַד לִגְבּוֹת. בעלי השטר שזמנם שווה.
כֵּיצַד חוֹלְקִין. בכל המקרים שנזכרו אין לאחד מבעלי החוב קדימות על פני השני וחולקים בשווה. אמנם כאשר הלווה חייב סכום שונה לכל אחד מהם ואין לו די נכסים כדי לשלם לכולם, יש לברר באיזה אופן תהיה חלוקת הממון ביניהם. אִם כְּשֶׁיִּתְחַלֵּק הַמָּמוֹן הַנִּמְצָא עַל מִנְיָנָם. אם נחלק את הנכסים בשווה לפי מספר הנושים. יַגִּיעַ לַפָּחוּת שֶׁבָּהֶן כְּשִׁעוּר חוֹבוֹ. יקבל המלווה שחייבים לו הכי מעט את מלוא חובו. וְחוֹזְרִין הַנִּשְׁאָרִין מִבַּעֲלֵי הַחוֹבוֹת וְחוֹלְקִין הַיָּתֵר בֵּינֵיהֶן כַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת. חולקים שוב פעם בשווה לפי גובה החוב הנמוך יותר, ואז היתרה עוברת לבעלי החובות הגבוהים.
מָנֶה. מאה זוז. נוֹטְלִין מֵאָה מֵאָה. כל אחד גובה מאה.וְיֵשׁ מִן הַגְּאוֹנִים שֶׁהוֹרָה שֶׁחוֹלְקִין לְפִי מָמוֹנָם. לדעתם חולקים הכול באופן יחסי לגודל החוב. כגון במקרה הנידון שסך החובות מגיע לאלף, מי שנושה מאה נוטל עשירית מנכסי הלווה, מי שנושה מאתיים נוטל שתי עשיריות ומי שנושה שבע מאות נוטל שבע עשיריות. וְלָזֶה דַּעְתִּי נוֹטָה בַּמִּטַּלְטְלִין. שכאשר גובים מקרקעות, שעליהן חל שעבוד נכסים, חולקים בשווה מכיוון שלכל אחד מהחייבים יש שעבוד על כל נכסי הלווה, וממילא כוחם שווה. אבל כשגובים ממיטלטלין שבהם אין שעבוד, מי שחובו גדול יותר זכאי לחלק גדול יותר בגבייה (ע"פ יד"פ).

ה. רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, לְכָל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן שְׁטַר חוֹב עַל לֵוִי, רְאוּבֵן שְׁטָרוֹ בַּחֲמִשָּׁה בְּנִיסָן וְשִׁמְעוֹן שְׁטָרוֹ בְּנִיסָן סְתָם, וַהֲרֵי יֵשׁ לְלֵוִי שָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ כְּדֵי חוֹב שֶׁל שְׁנֵיהֶן – מוֹרִידִין לְתוֹכָהּ רְאוּבֵן, שֶׁמָּא שְׁטָרוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן בְּסוֹף נִיסָן הָיָה.
וְכֵן אֵין שִׁמְעוֹן יָכוֹל לִטְרֹף מֵאִיָּר וָאֵילָךְ, שֶׁהֲרֵי הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר לוֹ: 'שֶׁמָּא בְּאֶחָד בְּנִיסָן הוּא זְמַנּוֹ שֶׁל שְׁטָרְךָ, וַהֲרֵי שָׂדֶה בַּת חוֹרִין שֶׁתִּגְבֶּה אוֹתָהּ, וְיָבֹא רְאוּבֵן שֶׁהוּא אַחַר זְמַנְּךָ, וְהוּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִטְרֹף מִמֶּנִּי'. לְפִיכָךְ, אִם כָּתְבוּ הַרְשָׁאָה זֶה לָזֶה – טוֹרְפִין מֵאִיָּר וָאֵילָךְ מִכָּל צַד.
וְהוּא הַדִּין בִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן שֶׁמָּכַר לָהֶן לֵוִי שָׂדֶה אַחַת בִּשְׁנֵי שְׁטָרוֹת, שְׁטָרוֹ שֶׁל זֶה בַּחֲמִשָּׁה בְּנִיסָן וּשְׁטָרוֹ שֶׁל זֶה בְּנִיסָן סְתָם.
ה. וְשִׁמְעוֹן שְׁטָרוֹ בְּנִיסָן סְתָם. בשטר מצוין רק באיזה חודש הלווה לו, בלי ציון היום המדויק, ואין ידוע אם נכתב לפני השטר של ראובן או אחריו. מוֹרִידִין לְתוֹכָהּ רְאוּבֵן. בית דין מגבים אותה לראובן. שֶׁמָּא שְׁטָרוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן בְּסוֹף נִיסָן הָיָה. ועליו להוכיח ששטרו קדם לשטרו של ראובן.
וְכֵן אֵין שִׁמְעוֹן יָכוֹל לִטְרֹף מֵאִיָּר וָאֵילָךְ. אם הלווה מכר באייר קרקע אחרת, אף על פי שבוודאי זו נמכרה לאחר שלווה משמעון, שמעון אינו יכול לטרוף אותה מן הקונה. שֶׁהֲרֵי הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר לוֹ וכו'. הקונה דוחה אותו בטענה שאין הוא בעל הזכות לטרוף ממנו, שייתכן ששטרו קודם לשטר של ראובן, ואם כן היה צריך הוא לטרוף את קרקע בת החורין שטרף ראובן, ורק לראובן יש זכות לטרוף מהקונה. לְפִיכָךְ אִם כָּתְבוּ הַרְשָׁאָה זֶה לָזֶה טוֹרְפִין מֵאִיָּר וָאֵילָךְ מִכָּל צַד. ראובן ושמעון יכולים לכתוב שטר שבו כל אחד מסמיך את השני שיתבע עבורו את חובו, ואז כל אחד מהם הריהו בא כוחו של חברו וגובה את הקרקע מהלוקח, בין אם מכוח ראובן ובין אם מכוח שמעון (ראה הלכות שלוחין ושותפין ג,א).
וְהוּא הַדִּין בִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן שֶׁמָּכַר לָהֶן לֵוִי שָׂדֶה אַחַת בִּשְׁנֵי שְׁטָרוֹת וכו'. אם מכר לשניהם את אותה שדה ולא ידוע מי הראשון שזכה בה, זה שמופיע בשטרו חמישה בניסן קודם לחברו, אלא אם כן יוכיח הלה ששטרו קדם.

תקציר הפרק 

🤔 פוטו פיניש, גרסת ההלוואות
עד להמצאת הפוטו-פיניש, היה קשה לדעת לפעמים מי ניצח. מה זה פוטו-פיניש, אתם שואלים? רואים שלא הייתם צופים אדוקים של אולימפיאדות בילדותכם! איך מכריעים מי זוכה במדליית זהב ומי בכסף כשההבדלים בין הרצים נמדדים בעשיריות השנייה? – פה נכנסת לפעולה מצלמת קו הסיום שמצלמת מאות תמונות בזו אחר זן, כדי להכריע מי חצה את הקו לפני מי. בדומה לכך, נושים שרבים ביניהם מי יגבה לפני מי מלווה שאין לו די נכסים: ""שטרות שזמנן כולן יום אחד, או שעה אחת במקום שכותבין שעות, כל שקדם מהן וגבה… – זכה" (הלכה ג). שנסו מותניים, כי כל הקודם זוכה! 🥇

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מלוה ולווה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מותר ללווה לשלם לבעל חוב מאוחר לפני מלווה שחובו קודם לו?

2.יכול בעל חוב מאוחר לתפוס מטלטלין לפני מלווה שחובו קודם לו?

3.בעל שטר חוב שאין בו זמן חייב להביא ראייה כדי לגבות מהלקוחות?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן