א. אֵין בֵּית דִּין עוֹנְשִׁין בְּאֻמְדַּן הַדַּעַת, אֶלָּא עַל פִּי עֵדִים בִּרְאָיָה בְּרוּרָה. אֲפִלּוּ רָאוּהוּ הָעֵדִים רוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ, וְהִתְרוּ בּוֹ, וְהֶעֱלִימוּ עֵינֵיהֶם, אוֹ שֶׁנִּכְנַס אַחֲרָיו לְחֻרְבָּה, וְנִכְנְסוּ אַחֲרָיו וּמְצָאוּהוּ הָרוּג וּמְפַרְפֵּר וְהַסַּיִף מְנַטֵּף דָּם בְּיַד הַהוֹרֵג, הוֹאִיל וְלֹא רָאוּהוּ בְּעֵת שֶׁהִכָּהוּ – אֵין בֵּית דִּין הוֹרְגִין בְּעֵדוּת זוֹ. וְעַל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נֶאֱמַר: "וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג" (שמות כג,ז).
וְכֵן אִם הֵעִידוּ עָלָיו שְׁנַיִם שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה, זֶה רָאָהוּ שֶׁעָבַד אֶת הַחַמָּה וְהִתְרָה בּוֹ, וְזֶה רָאָהוּ שֶׁעָבַד אֶת הַלְּבָנָה וְהִתְרָה בּוֹ – אֵין מִצְטָרְפִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג"; הוֹאִיל וְיֵשׁ שָׁם צַד לְנַקּוֹתוֹ וְלִהְיוֹתוֹ צַדִּיק – אַל תַּהַרְגֵהוּ.

ב. כָּל מִי שֶׁעָשָׂה דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין בְּאֹנֶס – אֵין בֵּית דִּין מְמִיתִין אוֹתוֹ. וַאֲפִלּוּ הָיָה מְצֻוֶּה שֶׁיֵּהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר, אַף עַל פִּי שֶׁחִלֵּל אֶת הַשֵּׁם, הוֹאִיל וְהוּא אָנוּס – אֵינוֹ נֶהֱרָג, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר" (דברים כב,כו), זוֹ אַזְהָרָה לְבֵית דִּין שֶׁלֹּא יַעַנְשׁוּ הָאָנוּס.

ג. אִישׁ שֶׁאֲנָסוּהוּ עַד שֶׁבָּא עַל הָעֶרְוָה – חַיָּב מִיתַת בֵּית דִּין, שֶׁאֵין קִשּׁוּי אֶלָּא לְדַעַת. אֲבָל הָאִשָּׁה שֶׁנִּבְעֲלָה בְּאֹנֶס, אֲפִלּוּ אָמְרָה אַחַר שֶׁנֶּאֶנְסָה: 'הַנִּיחוּ לִי' – הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁיִּצְרָהּ נִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ.

ד. אָסוּר לְבֵית דִּין לָחוּס עַל הַהוֹרֵג, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: כְּבָר נֶהֱרַג זֶה, וּמַה תְּעָלָה יֵשׁ בַּהֲרִיגַת הָאַחֵר? וְנִמְצְאוּ מִתְרַשְּׁלִין בַּהֲרִיגָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תָחוֹס עֵינְךָ… וּבִעַרְתָּ דַם הַנָּקִי" (דברים יט,יג).
וְכֵן אָסוּר לְבֵית דִּין לָחוּס עַל מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב קְנָס, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: עָנִי הוּא זֶה, שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה עָשָׂה, אֶלָּא מַגְבִּין מִמֶּנּוּ כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּלֹא חֲנִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ" (דברים יט,כא).
וְכֵן בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת אֵין מְרַחֲמִין עַל הַדַּל, שֶׁלֹּא תֹּאמַר: עָנִי הוּא זֶה וּבַעַל דִּינוֹ עָשִׁיר, וְהוֹאִיל וַאֲנִי וְהֶעָשִׁיר חַיָּבִין לְפַרְנְסוֹ, אֲזַכֶּנּוּ בַּדִּין, וְנִמְצָא מִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד; עַל זֶה הִזְהִירָה תּוֹרָה: "וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ" (שמות כג,ג), וְנֶאֱמַר: "לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל" (ויקרא יט,טו).
אָסוּר לְהַדֵּר פְּנֵי גָּדוֹל. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁבָּאוּ לְפָנֶיךָ שְׁנַיִם לַדִּין, אֶחָד חָכָם גָּדוֹל וְאֶחָד הֶדְיוֹט – לֹא תַּקְדִּים לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל גָּדוֹל וְלֹא תַּסְבִּיר לוֹ פָּנִים וְלֹא תְּכַבְּדֶנּוּ, שֶׁלֹּא יִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָיו שֶׁל אַחֵר; אֶלָּא אֵינוֹ נִפְנֶה לְאֶחָד מֵהֶן עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל" (ויקרא יט,טו, ושם: וְלֹא).
אָמְרוּ חֲכָמִים: אַל תֹּאמַר עָשִׁיר הוּא זֶה, בֶּן גְּדוֹלִים הוּא זֶה, הֵיאַךְ אֲבַיְּשֶׁנּוּ וְאֶרְאֶה בְּבָשְׁתּוֹ? לְכָךְ נֶאֱמַר: "לֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל".

ה. בָּאוּ לְפָנֶיךָ שְׁנַיִם לַדִּין, אֶחָד כָּשֵׁר וְאֶחָד רָשָׁע – אַל תֹּאמַר: הוֹאִיל וְרָשָׁע הוּא וְחֶזְקָתוֹ מְשַׁקֵּר, וְחֶזְקַת זֶה שֶׁאֵינוֹ מְשַׁנֶּה בְּדִבּוּרוֹ, אַטֶּה הַדִּין עַל הָרָשָׁע; עַל זֶה נֶאֱמַר: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ" (שמות כג,ו): אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֶבְיוֹן בַּמִּצְווֹת, לֹא תַּטֶּה דִּינוֹ.

ו. "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט" (ויקרא יט,טו) – זֶה הַמְעַוֵּת אֶת הַדִּין, וּמְזַכֶּה אֶת הַחַיָּב וּמְחַיֵּב אֶת הַזַּכַּאי. וְכֵן הַמְעַנֶּה אֶת הַדִּין, וּמַאֲרִיךְ בִּדְבָרִים הַבְּרוּרִים כְּדֵי לְצַעֵר אֶחָד מִבַּעֲלֵי דִּינִין – הֲרֵי זֶה בִּכְלַל מְעַוֵּל.

ז. הַגַּס לִבּוֹ בְּהוֹרָאָה, וְקוֹפֵץ וְחוֹתֵךְ הַדִּין קֹדֶם שֶׁיַּחְקְרֵהוּ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה בָּרוּר לוֹ כַּשֶּׁמֶשׁ – הֲרֵי זֶה שׁוֹטֶה וְרָשָׁע וְגַס רוּחַ. כָּךְ צִוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ: הֱיוּ מְתוּנִין בַּדִּין, וְכֵן אִיּוֹב אוֹמֵר: "וְרִב לֹא יָדַעְתִּי אֶחְקְרֵהוּ" (איוב כט,טז).

ח. כָּל דַּיָּן שֶׁבָּא לְפָנָיו דִּין, וְהִתְחִיל לְדַמּוֹתוֹ לְדִין פָּסוּק שֶׁכְּבָר יָדַע אֲמִתּוֹ, וְיֵשׁ עִמּוֹ בַּמְּדִינָה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ וְנִמְלָךְ בּוֹ – הֲרֵי זֶה בִּכְלַל הָרְשָׁעִים שֶׁלִּבָּן גַּס בְּהוֹרָאָה, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: רָעָה עַל רָעָה תָּבֹא לוֹ; שֶׁכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – מִגַּסּוּת הָרוּחַ הֵן, הַמְּבִיאָה לִידֵי עִוּוּת הַדִּין.
"כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה" (משלי ז,כו) – זֶה תַּלְמִיד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְהוֹרָאָה וּמוֹרֶה, "וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ" (שם) – זֶה שֶׁהִגִּיעַ לְהוֹרָאָה וְאֵינוֹ מוֹרֶה, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַדּוֹר צָרִיךְ לוֹ. אֲבָל אִם יָדַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם רָאוּי לְהוֹרָאָה וּמָנַע עַצְמוֹ מִן הַהוֹרָאָה – הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְכָל הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִן הַדִּין – מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ אֵיבָה וְגָזֵל וּשְׁבוּעַת שָׁוְא. וְהַגַּס לִבּוֹ בְּהוֹרָאָה – שׁוֹטֶה, רָשָׁע וְגַס רוּחַ.

ט. וְתַלְמִיד אַל יוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן רָחוֹק מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת, כְּנֶגֶד מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל.

י. אַל תֹּאמַר שֶׁכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים בְּדִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הוֹצָאַת מָמוֹן הַרְבֵּה מִזֶּה וּנְתִינָתוֹ לָזֶה. לְעוֹלָם יְהִי דִּין אֶלֶף מָנֶה וְדִין פְּרוּטָה אַחַת שָׁוִין בְּעֵינֶיךָ לְכָל דָּבָר.

יא. וְאֵין הַדַּיָּנִין יוֹשְׁבִין לַדִּין לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה. וְאִם הֻזְקְקוּ לְשָׁוֶה פְּרוּטָה – גּוֹמְרִין אֶת דִּינוֹ אֲפִלּוּ לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה.

יב. כָּל הַמַּטֶּה מִשְׁפַּט אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל – עוֹבֵר בְּלָאו אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט" (ויקרא יט,טו). וְאִם הָיָה גֵּר – עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר" (דברים כד,יז). וְאִם יָתוֹם הוּא – עוֹבֵר בִּשְׁלֹשָׁה לָאוִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם" (שם).