פרק כ', הלכות שאר אבות הטומאות, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא רְשׁוּת הָרַבִּים לְעִנְיַן שַׁבָּת, כָּךְ הוּא רְשׁוּת הָרַבִּים לְעִנְיַן טֻמְאָה.
א. כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא רְשׁוּת הָרַבִּים וכו'. לעיל טז,ב התבאר שאם יש ברשות היחיד שלושה אנשים הריהו נידון כברשות הרבים וספקו טהור. בפרק זה מפורטים המקומות הנחשבים רשות הרבים שאפילו במקרה שיש בהם רק איש אחד או שניים ספקו טהור כיוון שרבים מצויים בהם (ראה ר"ש ורא"ש טהרות ו,ו). רְשׁוּת הָרַבִּים לְעִנְיַן שַׁבָּת. להגדרת רשות הרבים לעניין שבת ראה הלכות שבת יד,א. לְעִנְיַן טֻמְאָה. שספק הטומאה בו טהור.
ב. וְאַרְבַּע אַמּוֹת הַסְּמוּכוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים – הֲרֵי הֵן כִּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה. וְכֵן הַכַּרְמְלִית, כְּגוֹן הַיָּם וְהָאִסְטְוָנִית – הֲרֵי הֵן כִּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה.
ב. וְכֵן הַכַּרְמְלִית. רשות שאינה נחשבת כרשות היחיד ואינה כרשות הרבים (להגדרתה ראה שם הל' ד-ו). וְהָאִסְטְוָנִית. שדרה של עמודים מקורה.
ג. יֵשׁ שָׁם מְקוֹמוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְשׁוּת הַיָּחִיד לְשַׁבָּת, הֲרֵי הֵן כִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְעִנְיַן טֻמְאָה, וְאֵלּוּ הֵן: הַשְּׁבִילִין הַמְפֻלָּשִׁין לַשִּׁיחִין וְלַבּוֹרוֹת וְלַגִּתּוֹת, וְהַבִּקְעָה הַמֻּקֶּפֶת גָּדֵר בִּימוֹת הַחַמָּה, וּבָסִילְקִי מְלָכִים, שֶׁהוּא בִּנְיָן רָחָב הַרְבֵּה לַעֲמֹד בּוֹ אַנְשֵׁי הַמֶּרְכָּבָה וְיֵשׁ לוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה פְּתוּחִין לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהַפּוֹרָן, וְהוּא הַבִּנְיָן הַגָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְּתָחִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה, וְחָצֵר שֶׁהָרַבִּים נִכְנָסִין בְּפֶתַח זֶה וְיוֹצְאִין בְּפֶתַח אַחֵר.
וְכֵן מְבוֹאוֹת הַיּוֹרְדִין לַיָּם אוֹ לַנָּהָר, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן גְּדוּרִין מִכָּאן וּמִכָּאן, וְרַבִּים מְטַפְּסִין וְעוֹלִין בָּהֶן, וְהַבִּימוֹסוֹת, וְהַמֶּרְחֲצָאוֹת – הֲרֵי הֵן כִּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה. וְכֵן כָּל הָעֲזָרָה כִּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה.
ג. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְשׁוּת הַיָּחִיד לְשַׁבָּת. להגדרת רשות היחיד לעניין שבת ראה שם הל' א-ב. הַשְּׁבִילִין הַמְפֻלָּשִׁין לַשִּׁיחִין וְלַבּוֹרוֹת וְלַגִּתּוֹת. מבואות שיש מחיצות בשני צדיהם ובסופם יש חפירה בקרקע כך שהם סגורים משלוש רוחות ולעניין שבת הם נחשבים כרשות היחיד (פה"מ טהרות ו,ו). בִּימוֹת הַחַמָּה. שאז העובדים מצויים בשדות שבבקעה, אבל בימות הגשמים הבקעה נחשבת כרשות היחיד (לקמן ה"ו). וּבָסִילְקִי. ארמון. אַנְשֵׁי הַמֶּרְכָּבָה. אנשי הצבא. וְהַפּוֹרָן. בניין מפואר (וראה פירושים נוספים בר"ש טהרות ו,ט).
מְבוֹאוֹת. סמטאות. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן גְּדוּרִין מִכָּאן וּמִכָּאן וְרַבִּים מְטַפְּסִין וְעוֹלִין בָּהֶן. אף על פי שהם מוקפים מחיצות, ומשום כך מוגדרים כרשות היחיד לעניין שבת, מכיוון שרבים עוברים דרכם כאשר עולים מן הים או הנהר הם נחשבים כרשות הרבים לטומאה. וְהַבִּימוֹסוֹת. ארמונות (פה"מ עבודה זרה א,ז; וראה תוספות, ריטב"א ועוד ראשונים שם טז,ב שיש גורסים: "דימוסיאות", ולפי זה פירושו מעיינות מרפא). כָּל הָעֲזָרָה. שבמקדש.
ד. גַּנּוֹת הָעִיר שֶׁדֶּרֶךְ הָעִיר עוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶן – רְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה.
ד. גַּנּוֹת הָעִיר שֶׁדֶּרֶךְ הָעִיר עוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶן. בכמה כת"י הגרסה כאן היא: "גגות העיר", ופירושו שכאשר יש דרך ציבורית שעוברת על גבי הגגות נחשבים רשות הרבים לטומאה (ועיין תס"ר טהרות עמ' 79 שמנמק מדוע גרסה זו מדויקת).
ה. הַגִּנָּה: בִּזְמַן שֶׁהִיא מִשְׁתַּמֶּרֶת – רְשׁוּת הַיָּחִיד; וּבִזְמַן שֶׁאֵינָהּ מִשְׁתַּמֶּרֶת – רְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה. וְכֵן בָּסִילְקִי גְּדוֹלָה: בִּזְמַן שֶׁפּוֹתְחִין אוֹתָהּ – רְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה; וּבִזְמַן שֶׁנּוֹעֲלִין אוֹתָהּ – רְשׁוּת הַיָּחִיד לַכֹּל.
ה. בִּזְמַן שֶׁהִיא מִשְׁתַּמֶּרֶת. שהיא שמורה, כגון שיש לה דלתות שננעלות (ח"ד טהרות ז,יא). רְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה. אף שלעניין שבת היא עדיין נחשבת רשות היחיד כיוון שיש לה מחיצות. וְכֵן בָּסִילְקִי גְּדוֹלָה בִּזְמַן שֶׁפּוֹתְחִין אוֹתָהּ וכו'. בניגוד לבסילקי מלכים שהיא רשות הרבים לטומאה בכל אופן (לעיל ה"ג), הבסילקי האמורה כאן היא רשות הרבים רק בזמן שפותחים אותה.
ו. הַבִּקְעָה הַמֻּקֶּפֶת גָּדֵר בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים – רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת וְלַטֻּמְאָה; וְאִם לֹא הָיְתָה מֻקֶּפֶת – הֲרֵי הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד לַטֻּמְאָה בִּלְבַד. וּבִקְעָה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ יְמוֹת הַגְּשָׁמִים – הֲרֵי הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד לַטֻּמְאָה אֲפִלּוּ בִּימוֹת הַחַמָּה. וְאֵלּוּ הֵן יְמוֹת הַחַמָּה: מִשֶּׁתֵּעָקֵר הַתְּבוּאָה מִתּוֹכָהּ. וְאֵלּוּ הֵן יְמוֹת הַגְּשָׁמִים: מִשֶּׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.
בֵּין הָעִגּוּלִין שֶׁל עֲנָבִים לַזֻּגִּין – רְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה.

ו. בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. לאחר שנחרשה ונזרעה, שאין נכנסים אליה אנשים שלא להפסידה. וְאִם לֹא הָיְתָה מֻקֶּפֶת הֲרֵי הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד לַטֻּמְאָה בִּלְבַד. אבל לעניין שבת היא ככרמלית (הלכות שבת יד,ד, פה"מ טהרות ו,ז). וּבִקְעָה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ יְמוֹת הַגְּשָׁמִים וכו'. בקעה שהיה בה טומאה בימות הגשמים שאז הייתה מוגדרת כרשות היחיד, אף שעברו ימות הגשמים ובאו ימות החמה, מכיוון שהוחזקה כרשות היחיד לעניין אותה הטומאה הרי היא נשארת בחזקתה לגביה (ר"י מיגאש בבא בתרא קנג,ב, וראה ראשונים שם שביארו בדרכים נוספות). מִשֶּׁתֵּעָקֵר הַתְּבוּאָה מִתּוֹכָהּ. שאז רשות לכל אדם להיכנס לשם (ח"ד טהרות ז,ח). מִשֶּׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. מעונת הגשמים השנייה, שמזמן זה ואילך גדלים הזרעים ודריסת הרגל מזיקה להם (תוספות בבא בתרא קנג,ב, וראה הלכות נזקי ממון ה,ד).

בֵּין הָעִגּוּלִין שֶׁל עֲנָבִים לַזֻּגִּין וכו'. העיגולים הם כלים שמשתמשים בהם בזמן סחיטת היין מן הענבים, והזגים הם שאריות הענבים שצוברים אותם בערמות, ובמקום זה מצויים אנשים רבים כיוון שפעולת הסחיטה מצריכה כמות רבה של פועלים (ראה מפרשי המשנה טהרות י,ח).

ז. כֶּרֶם שֶׁלִּפְנֵי הַבּוֹצְרִים – רְשׁוּת הַיָּחִיד; וְשֶׁלְּאַחַר הַבּוֹצְרִים – רְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה. אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהָרַבִּים נִכְנָסִין בְּרוּחַ זוֹ וְיוֹצְאִין בָּרוּחַ שֶׁכְּנֶגְדָהּ.
שְׁאָר כָּל הַמְּקוֹמוֹת חוּץ מֵאֵלּוּ שֶׁבֵּאַרְנוּ דִּינָם, שֶׁהֵן רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת, כָּךְ הֵן רְשׁוּת הַיָּחִיד לְעִנְיַן טֻמְאָה.
ז. כֶּרֶם שֶׁלִּפְנֵי הַבּוֹצְרִים רְשׁוּת הַיָּחִיד. החלק שעדיין לא בצרו אותו נחשב רשות היחיד, שהרבים אינם רשאים להיכנס לשם ולאכול מן הענבים. וְשֶׁלְּאַחַר הַבּוֹצְרִים רְשׁוּת הָרַבִּים. שלאחר הבציר העניים נכנסים ללקוט מתנות עניים. בִּזְמַן שֶׁהָרַבִּים נִכְנָסִין בְּרוּחַ זוֹ וְיוֹצְאִין בָּרוּחַ שֶׁכְּנֶגְדָהּ. כדלעיל ה"ג לגבי חצר.
ח. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאֵינָן רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת, וְאַף עַל פִּי כֵן הֲרֵי הֵן רְשׁוּת הַיָּחִיד לְעִנְיַן טֻמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הָעָם מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן, וְאֵלּוּ הֵן: הָאִילָנוֹת, וְחוֹרֵי רְשׁוּת הָרַבִּים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה.
כֵּיצַד? אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְטֻמְאָה בְּתוֹכוֹ, עָלָה לְרֹאשׁוֹ, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע – סְפֵקוֹ טָמֵא. הִכְנִיס יָדוֹ לְחוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֻמְאָה, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע – סְפֵקוֹ טָמֵא.
ח. וְחוֹרֵי רְשׁוּת הָרַבִּים. חורים בקיר הפתוחים כלפי רשות הרבים. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. כך שאינם נחשבים רשות היחיד לעניין שבת (ראה הלכות שבת יד,י).
ט. חֲנוּת שֶׁהִיא טְמֵאָה וּפְתוּחָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, סָפֵק נִכְנַס סָפֵק לֹא נִכְנַס – סְפֵקוֹ טָהוֹר, שֶׁכָּל הַחֲנוּת כְּמוֹ שֶׁרֶץ הַמֻּנָּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁסְּפֵק מַגָּעוֹ טָהוֹר. הָיוּ שְׁתֵּי חֲנֻיּוֹת, אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה, וְנִכְנַס לְאַחַת מֵהֶן, סָפֵק לַטְּמֵאָה נִכְנַס סָפֵק לַטְּהוֹרָה נִכְנַס – סְפֵקוֹ טָמֵא, שֶׁזֶּה סְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד, שֶׁהַחֲנוּת רְשׁוּת הַיָּחִיד.
וְכֵן בִּקְעָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שָׂדוֹת הַרְבֵּה, וּבָהּ שָׂדֶה אַחַת טְמֵאָה, וְאָמַר: 'נִכְנַסְתִּי לְבִקְעָה זוֹ וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם נִכְנַסְתִּי לְאוֹתָהּ שָׂדֶה אוֹ לֹא נִכְנַסְתִּי' – סְפֵקוֹ טָמֵא, שֶׁסְּפֵק טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, אֲפִלּוּ סְפֵק בִּיאָה, טָמֵא.
ט. סְפֵקוֹ טָהוֹר שֶׁכָּל הַחֲנוּת כְּמוֹ שֶׁרֶץ הַמֻּנָּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אף על פי שהחנות היא רשות היחיד שספק הטומאה בו טמא, כיוון שהאדם כאן עומד מחוץ לחנות ומסופק אם נכנס אליה ונטמא או לא, הרי שהספק נולד ברשות הרבים ולפיכך הוא טהור. סְפֵקוֹ טָמֵא שֶׁזֶּה סְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד. שהרי בוודאי נכנס לרשות היחיד אלא שאינו יודע אם הייתה טהורה או טמאה.
וְכֵן בִּקְעָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. שהיא רשות היחיד לטומאה (לעיל ה"ו). שֶׁסְּפֵק טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אֲפִלּוּ סְפֵק בִּיאָה טָמֵא. כיוון שהאדם עומד בבקעה הרי שהספק נולד ברשות היחיד, ולפיכך אפילו כשהספק הוא אם נכנס למקום הטומאה או לא ספקו טמא (חת"ס בבא בתרא נה,ב).
י. מָקוֹם שֶׁהָיָה רְשׁוּת הַיָּחִיד וְנַעֲשָׂה רְשׁוּת הָרַבִּים, וְחָזַר וְנַעֲשָׂה רְשׁוּת הַיָּחִיד: כְּשֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד – סְפֵקוֹ טָמֵא; וּכְשֶׁהוּא רְשׁוּת הָרַבִּים – סְפֵקוֹ טָהוֹר.
יא. דְּבָרִים שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – הֲרֵי הֵן כִּרְשׁוּת הָרַבִּים. כֵּיצַד? קֻפָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְהַטֻּמְאָה בְּתוֹכָהּ, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע – סְפֵקוֹ טָהוֹר. הִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹכָהּ, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע – סְפֵקוֹ טָמֵא.
הָיְתָה כְּפִישָׁה נְתוּנָה עַל כְּתֵפוֹ, וְכִכָּר תְּרוּמָה כָּרוּךְ בְּסִיב אוֹ בִּנְיָר וְנָתוּן לְתוֹכָהּ, סָפֵק נָגַע בָּהּ אַחֵר סָפֵק לֹא נָגַע – סְפֵקוֹ טָמֵא.

יא. קֻפָּה. סל גדול. גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים. כך שהיא עצמה נחשבת כרשות היחיד, שמחמת גובהה אין הרבים משתמשים בה (ח"ד טהרות ז,ב). סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע. כלומר ספק אם הכניס ידו לתוך הקופה ונגע בטומאה או שמא לא הכניס ידו כלל, או כגון שהטומאה בולטת לחוץ והוא מסופק אם נגע בה או לא (ר"ש טהרות ו,ג). סְפֵקוֹ טָהוֹר. כיוון שהספק נולד ברשות הרבים. הִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹכָהּ… סְפֵקוֹ טָמֵא. כיוון שוודאי הכניס ידו לתוך הקופה הרי שהספק נולד ברשות היחיד.

כְּפִישָׁה. כלי שאינו מקבל טומאה. וְכִכָּר תְּרוּמָה כָּרוּךְ בְּסִיב אוֹ בִּנְיָר. עטוף בחוטים או בניירות שהם אינם מקבלים טומאה, ומקובל לשמור את התרומה באופן זה כדי שלא תיטמא מסתם ידיים שהם שניות לטומאה ופוסלות את התרומה (או"ש). סָפֵק נָגַע בָּהּ אַחֵר סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָמֵא. ומדובר כאן בכגון שהאחר (שסתם ידיו טמאות) ודאי הכניס את ידו לתוך הכפישה (ריק"ו), שמאחר שהכפישה נתונה על כתפי האדם היא נחשבת כרשות היחיד (כדלעיל יח,ה לגבי רוק, כס"מ), וספקו טמא אף על פי שהכיכר שמור היטב בדברים שאינם מקבלים טומאה.

יב. חֲמוֹר שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְטֻמְאָה נְתוּנָה עַל גַּבָּיו, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע – סְפֵקוֹ טָהוֹר. פָּשַׁט יָדוֹ עַל גַּבָּיו, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע – סְפֵקוֹ טָמֵא. וְכֵן סֶלַע הַמֻּנָּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְטֻמְאָה נְתוּנָה עָלָיו, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע – סְפֵקוֹ טָהוֹר. עָלָה בְּרֹאשׁ הַסֶּלַע, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע – סְפֵקוֹ טָמֵא.
יב. פָּשַׁט יָדוֹ עַל גַּבָּיו… סְפֵקוֹ טָמֵא. שבכגון כך ידו מונחת ברשות היחיד שספקו טמא.
יג. הָיָה זֶה רוֹכֵב עַל חֲמוֹרוֹ וְזֶה רוֹכֵב עַל חֲמוֹרוֹ וּמְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, סָפֵק נָגְעוּ זֶה בָּזֶה סָפֵק לֹא נָגְעוּ; תִּינוֹק טָמֵא מֻרְכָּב עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל אָבִיו וְתִינוֹק טָהוֹר מֻרְכָּב עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל אָבִיו, וְהָלְכוּ זֶה בְּצַד זֶה, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע; חֲבִילָה עַל כְּתֵפוֹ, וְהָרֹק מֻדְבָּק בַּכֹּתֶל, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע; כֵּלִים שְׁטוּחִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, וְהַטָּמֵא עוֹבֵר, סָפֵק הֵסִיט סָפֵק לֹא הֵסִיט – הַכֹּל טָהוֹר.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן

יג. הָיָה זֶה רוֹכֵב עַל חֲמוֹרוֹ וְזֶה רוֹכֵב עַל חֲמוֹרוֹ. אחד טמא ואחד טהור (תוספתא טהרות ז,ה). וְהָרֹק מֻדְבָּק בַּכֹּתֶל. ואפילו למעלה מעשרה טפחים (ראה שם), וסתם רוקים הנמצאים בחזקת טומאה. הַכֹּל טָהוֹר. אף על פי שבכל המקרים הללו גם הטומאה וגם הטהרה נמצאות ברשות היחיד, כיוון שהספק נולד בדרך הילוכם ברשות הרבים ואין כאן רשות היחיד אחת המשותפת לשניהם, ספקו טהור (ראה ראב"ד בפירושו לעדויות ג,ז).

תקציר הפרק 

פרק כ' הלכות שְׁאָר אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת
פרק אחרון בנושא זה ❗
מחר מתחילים נושא חדש

הגדרת הרשויות רבים ויחיד

עד כה למדנו על ספק טומאה ברשות היחיד וברשות הרבים

ההגדרה רשות היחיד ורשות הרבים, שונה במקצת מכפי שהיא בדיני שבת – כאן קובע האם בפועל עוברים במקום אנשים רבים, או שלא. ולא קיומן של מחיצות.

מחר מתחילים בעז"ה בהלכות טומאת אוכלין

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שאר אבות הטומאות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.עצים הם רשות הרבים רק לעניין טומאה ולא לשבת?

2.שני חמורים ברשות הרבים וספק נגעו זה בזה-טהורים?

3.גינה פרטית לעולם נחשבת לרשות היחיד?

תשובת

1-כן 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן