פרק כ', הלכות שבת, ספר זמנים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אָסוּר לְהוֹצִיא מַשָּׂא עַל הַבְּהֵמָה בְּשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ" (שמות כג,יב) – אֶחָד שׁוֹר וַחֲמוֹר וְאֶחָד כָּל הַבְּהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף. וְאִם הוֹצִיא עַל הַבְּהֵמָה – אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתָתָהּ, אֵינוֹ לוֹקֶה, לְפִי שֶׁאִסּוּרוֹ בָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה. לְפִיכָךְ, הַמְחַמֵּר אַחַר בְּהֶמְתּוֹ בְּשַׁבָּת וְהָיָה עָלֶיהָ מַשּׂוֹי – פָּטוּר.
א. אָסוּר לְהוֹצִיא מַשָּׂא עַל הַבְּהֵמָה בְּשַׁבָּת. להעביר עליה משא מרשות לרשות. שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ. ומכאן שאסור לאדם לעבוד בבהמה בשבת. וְאֶחָד כָּל הַבְּהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף. כל בעלי החיים כלולים באיסור זה, והוזכרו שור וחמור כדוגמה לבהמות הפועלות בשירותו של האדם. לְפִי שֶׁאִסּוּרוֹ בָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה. איסור המלאכה בבהמה בשבת נלמד כהיסק ממצוות המנוחה, אולם חיוב מלקות הוא רק באיסור שנאמר במפורש בלשון 'לאו' (ראה הלכות סנהדרין יח,א, יט,ג). הַמְחַמֵּר. מנהיג את בהמתו ומזרז אותה בהליכתה.
ב. וַהֲלֹא לָאו מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ" (שמות כ,ט)? שֶׁלֹּא יַחֲרֹשׁ בָּהּ, וְכַיּוֹצֵא בַּחֲרִישָׁה; וְנִמְצָא לָאו שֶׁנִּתַּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִּין, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו.
ב. וַהֲלֹא לָאו מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תַעֲשֶׂה וכו'. הרי איסור עשיית מלאכה בבהמה כלול במפורש במצוות 'לא תעשה', ומדוע אין לוקים עליו. שֶׁלֹּא יַחֲרֹשׁ בָּהּ וְכַיּוֹצֵא בַּחֲרִישָׁה וכו'. כאן מתחילה התשובה (מ"מ). איסור עשיית מלאכה בבהמה כולל גם מלאכות הנעשות על ידי האדם והבהמה יחד, כגון חרישה. ומכיוון שהעושה מלאכות אלו חייב סקילה, נמצא שעיקרו של ה'לאו' מתייחס לעונש מיתה ואינו מזהיר מפני מלקות. ולכן פטור ממלקות אף במקרים שבהם משתמש בבהמה באופן שאינו מתחייב מיתה, כגון שנשא עליה משא (לעיקרו של דין זה ראה הלכות סנהדרין יח,ב).
ג. אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְהַשְׁאִיל אוֹ לְהַשְׂכִּיר בְּהֵמָה גַּסָּה לְגוֹי, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בָּהּ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, וַהֲרֵי הוּא מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ. וְאָסְרוּ חֲכָמִים לִמְכֹּר בְּהֵמָה גַּסָּה לְגוֹי, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַשְׁאִיל אוֹ יַשְׂכִּיר. וְאִם מָכַר – קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַד עֲשָׂרָה בְּדָמֶיהָ, וּמַחֲזִירָהּ. וַאֲפִלּוּ שְׁבוּרָה אֵין מוֹכְרִין. וּמֻתָּר לוֹ לִמְכֹּר עַל יְדֵי סַרְסוּר, שֶׁהַסַּרְסוּר אֵינוֹ מַשְׁאִיל וְאֵינוֹ מַשְׂכִּיר.
ג. אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְהַשְׁאִיל אוֹ לְהַשְׂכִּיר וכו'. ראה גם לעיל ו,טז. בְּהֵמָה גַּסָּה. גדולה, כגון פרה וחמור. וַהֲרֵי הוּא מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ. אף אם אין הבעלים עושה בה מלאכה בעצמו (כדלעיל ה"א). וְאָסְרוּ חֲכָמִים לִמְכֹּר בְּהֵמָה גַּסָּה לְגוֹי. אף שלאחר מכירתה אינה שלו ואינו מצווה עוד על שביתתה. שֶׁמָּא יַשְׁאִיל אוֹ יַשְׂכִּיר. שאם מותר למכרה עלול לבוא גם להשאילה או להשכירה. קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַד עֲשָׂרָה בְּדָמֶיהָ וּמַחֲזִירָהּ. חייבוהו חכמים לקנותה מן הגוי בחזרה, אף אם ייאלץ לשלם בעבורה פי עשרה. שְׁבוּרָה. בהמה שנשברה ידה או רגלה ואינה ראויה למלאכה, שמא ישתמש בה למלאכה קלה (פה"מ פסחים ד,ג, עבודה זרה א,ו). סַרְסוּר. מתווך. שֶׁהַסַּרְסוּר אֵינוֹ מַשְׂכִּיר וְאֵינוֹ מַשְׁאִיל. ואין חשש שהבהמה תושכר או תושאל לגוי.
ד. וּמֻתָּר לִמְכֹּר לָהֶן סוּס, שֶׁאֵין הַסּוּס אֶלָּא לִרְכִיבַת אָדָם, לֹא לְמַשּׂוֹי, וְהַחַי נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ. וּכְדֶרֶךְ שֶׁאָסְרוּ לִמְכֹּר לְגוֹי, כָּךְ אָסְרוּ לִמְכֹּר לְיִשְׂרָאֵל הֶחָשׁוּד לִמְכֹּר לְגוֹי. וּמֻתָּר לִמְכֹּר לָהֶם פָּרָה לִשְׁחִיטָה, וְשׁוֹחֵט אוֹתָהּ לְפָנָיו. וְלֹא יִמְכֹּר סְתָם אֲפִלּוּ שׁוֹר שֶׁל פְּטָם, שֶׁמָּא יַשְׁהֶה אוֹתוֹ וְיַעֲבֹד בּוֹ.
ד. שֶׁאֵין הַסּוּס אֶלָּא לִרְכִיבַת אָדָם. סוס מיועד לרכיבה, ולא למלאכה כגון נשיאת משא או חרישה. וְהַחַי נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ. שאינו נחשב למשא לעניין מלאכת הוצאה בשבת (כדלעיל יח,טז), ונמצא שאין הבהמה משמשת למלאכה האסורה בשבת מן התורה. וְשׁוֹחֵט אוֹתָהּ לְפָנָיו. בתנאי שאכן ישחט אותה מיד. וְלֹא יִמְכֹּר סְתָם. שלא לשם שחיטה. שׁוֹר שֶׁל פְּטָם. שפיטמוהו, ומיועד בוודאי לאכילה. שֶׁמָּא יַשְׁהֶה אוֹתוֹ. ולא ישחט אותו מיד.
ה. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכֹּר לָהֶן בְּהֵמָה דַּקָּה – מוֹכְרִין, מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכֹּר – אֵין מוֹכְרִין. וּבְכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶן חַיָּה גַּסָּה כְּמוֹ שֶׁאֵין מוֹכְרִין לָהֶן בְּהֵמָה גַּסָּה, אֶלָּא עַל יְדֵי סַרְסוּר.
ה. בְּהֵמָה דַּקָּה. צאן, שאינם בני מלאכה. ויש מקומות שנהגו שלא למכרם לגויים גזרה משום בהמה גסה. חַיָּה גַּסָּה. חיות גדולות, שניתן לעשות בהן מלאכה. אֶלָּא עַל יְדֵי סַרְסוּר. כפי ההיתר בבהמה גסה (לעיל ה"ג).
ו. מִי שֶׁהֶחֱשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ וְלֹא הָיָה עִמּוֹ נָכְרִי שֶׁיִּתֵּן לוֹ כִּיסוֹ, וְהָיְתָה עִמּוֹ בְּהֵמָה – מַנִּיחַ כִּיסוֹ עָלֶיהָ כְּשֶׁהִיא מְהַלֶּכֶת, וּכְשֶׁתִּרְצֶה לַעֲמֹד נוֹטְלוֹ מֵעָלֶיהָ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּעֲמֹד וְהוּא עָלֶיהָ, עַד שֶׁלֹּא תִּהְיֶה שָׁם לֹא עֲקִירָה וְלֹא הַנָּחָה. וְאָסוּר לוֹ לְהַנְהִיגָהּ וַאֲפִלּוּ בְּקוֹל כָּל זְמַן שֶׁהַכִּיס עָלֶיהָ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְחַמֵּר בְּשַׁבָּת. וּגְזֵרַת חֲכָמִים הִיא שֶׁלֹּא יַנִּיחַ כִּיסוֹ עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה אֶלָּא אִם אֵין עִמּוֹ נָכְרִי.
ו. מִי שֶׁהֶחֱשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ. שהיה בדרך לעיר ונכנסה השבת. וְלֹא הָיָה עִמּוֹ נָכְרִי שֶׁיִּתֵּן לוֹ כִּיסוֹ. שכך הוא הדין אם יש שם נכרי (ראה לעיל ו,כב). כִּיסוֹ. ארנק. עַד שֶׁלֹּא תִּהְיֶה שָׁם לֹא עֲקִירָה וְלֹא הַנָּחָה. כך שהבהמה לא עקרה את החפץ ממקומו כשהחלה ללכת, ולא הניחה אותו כשעצרה. ואין חיוב בשבת על העברה בלא עקירה והנחה (לעיל יג,ט, יג,יב).
ז. הָיָה עִמּוֹ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – מַנִּיחַ כִּיסוֹ עַל הַחֲמוֹר וְאֵינוֹ נוֹתְנוֹ לְאֶחָד מֵהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל. הָיָה עִמּוֹ חֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה וְאֵין עִמּוֹ בְּהֵמָה – נוֹתְנוֹ לַשּׁוֹטֶה; שׁוֹטֶה וְקָטָן – נוֹתְנוֹ לַשּׁוֹטֶה; חֵרֵשׁ וְקָטָן – נוֹתְנוֹ לְאֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה. לֹא הָיְתָה עִמּוֹ בְּהֵמָה וְלֹא נָכְרִי וְלֹא אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ – מְהַלֵּךְ בּוֹ פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת. וַאֲפִלּוּ מְצִיאָה שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ – מְהַלֵּךְ בָּהּ פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת. אֲבָל קֹדֶם שֶׁתָּבֹא לְיָדוֹ: אִם יָכוֹל לְהַחֲשִׁיךְ עָלֶיהָ – מַחֲשִׁיךְ; וְאִם לָאו – מוֹלִיכָהּ פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת.
ז. הָיָה עִמּוֹ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. שאינם חייבים במצוות (ראה הלכות חגיגה ב,ד). מִפְּנֵי שֶׁהֵן אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל. שבאופן כללי נצטוו על השביתה, ולכן לא יתן גם לאלו שפטורים ממצוות. נוֹתְנוֹ לַשּׁוֹטֶה. שאינו בר דעה כלל. חֵרֵשׁ וְקָטָן נוֹתְנוֹ לְאֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה. שהקטן עתיד להגיע לכלל דעה לכשיגדל, ואילו החרש יכול להתחלף עם גדול פיקח, ולפיכך לא הוכרע מי מהם במעלה מהאחר (ראה בבלי שבת קנג,א). פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת. שאינו חייב על טלטול באופן זה (לעיל יג,י). וַאֲפִלּוּ מְצִיאָה שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ. שהגביהה לפני השבת והרי היא שלו. אֲבָל קֹדֶם שֶׁתָּבֹא לְיָדוֹ. אם טרם הגביהה ומעוניין לטלטלה. אִם יָכוֹל לְהַחֲשִׁיךְ עָלֶיהָ מַחֲשִׁיךְ. ימתין שם עד צאת השבת, שלא התירו טלטול בפחות מארבע אמות לכתחילה במקרה כזה.
ח. מֻתָּר לִמְשֹׁךְ אֶת הַבְּהֵמָה בְּמֶתֶג וָרֶסֶן שֶׁלָּהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים; וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה רְאוּיָה לְאוֹתוֹ הָרֶסֶן, כְּגוֹן שֵׁיר לַסּוּס וְאַפְסָר לַגָּמָל וְחֹטֶם לַנָּקָה וְסוּגַר לַכֶּלֶב. אֲבָל אִם הוֹצִיא בְּהֵמָה בְּמֶתֶג שֶׁאֵין מִשְׁתַּמֶּרֶת בּוֹ, כְּגוֹן שֶׁקָּשַׁר חֶבֶל בְּפִי הַסּוּס, אוֹ בְּמֶתֶג שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לוֹ אֶלָּא מִשְׁתַּמֶּרֶת בְּפָחוֹת מִמֶּנּוּ, כְּגוֹן שֶׁהוֹצִיא חֲמוֹר בְּשֵׁיר שֶׁל סוּס אוֹ חָתוּל בְּסוּגַר – הֲרֵי זֶה מַשּׂוֹי, שֶׁכָּל שְׁמִירָה מְעֻלָּה אוֹ שְׁמִירָה פְּחוּתָה – מַשּׂוֹי הוּא לָהּ.
ח. בְּמֶתֶג וָרֶסֶן. טבעת עם רצועה המשמשים להנהגת הבהמה. רְאוּיָה. מתאימה. כְּגוֹן שֵׁיר. קולר עם טבעת. וְאַפְסָר. חבל שקושרים בפה. וְחֹטֶם. ברזל שטוח שקושרים על הלחיים. לַנָּקָה. נאקה, נקבת הגמל. וְסוּגַר לַכֶּלֶב. מחסום לפי הכלב. שֶׁכָּל שְׁמִירָה מְעֻלָּה אוֹ שְׁמִירָה פְּחוּתָה מַשּׂוֹי הוּא לָהּ. שכשיכולה להשתמר בפחות ממנו היא אינה זקוקה לו, וכשאינו מספיק לשמירתה הוא גם כן מיותר ונחשב למשא.
ט. לֹא יִקְשֹׁר גְּמַלִּים זֶה בָּזֶה וְיִמְשֹׁךְ. אֲפִלּוּ הָיוּ קְשׁוּרִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת – אֵינָן נִמְשָׁכִין בְּשַׁבָּת. אֲבָל מַכְנִיס הוּא חֲבָלִים לְתוֹךְ יָדוֹ, וְהוּא שֶׁלֹּא יֵצֵא חֶבֶל מִתַּחַת יָדוֹ טֶפַח. וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַחֶבֶל שֶׁמִּפִּי הַבְּהֵמָה עַד יָדוֹ גָּבֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח אוֹ יָתֵר. וּמִפְּנֵי מָה לֹא יִמְשֹׁךְ הַגְּמַלִּים הַקְּשׁוּרִים זֶה בָּזֶה? מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּמִי שֶׁמּוֹלִיכָן בַּשּׁוּק שֶׁמּוֹכְרִין בּוֹ הַבְּהֵמוֹת אוֹ שֶׁמְּשַׂחֲקִין בָּהֶן שָׁם. וּמִפְּנֵי זֶה לֹא תֵּצֵא בְּהֵמָה בַּזּוּג שֶׁבְּצַוָּארָהּ, וַאֲפִלּוּ הָיָה פָּקוּק שֶׁאֵין לוֹ קוֹל.
ט. אֲבָל מַכְנִיס הוּא חֲבָלִים לְתוֹךְ יָדוֹ. ויכול למשוך יחד כמה בהמות. וְהוּא שֶׁלֹּא יֵצֵא חֶבֶל מִתַּחַת יָדוֹ טֶפַח. שלא ישתלשל מידו יותר מטפח, שמא ייראה כמי שמחזיק חבל שאינו קשור לבהמה. וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַחֶבֶל… גָּבֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח אוֹ יָתֵר. שאם יגיע עד סמוך לקרקע הוא נראה כחבל שנגרר ולא כדבר שנצרך לשמירת הבהמה. בַּזּוּג. פעמון. פָּקוּק. סתום. שֶׁאֵין לוֹ קוֹל. אף שאין לחוש מצד השמעת קול בשבת (ראה לקמן כג,ד).
י. לֹא תֵּצֵא בְּהֵמָה בַּזּוּג שֶׁבִּכְסוּתָהּ, וְלֹא בַּחוֹתָם שֶׁבְּצַוָּארָהּ, וְלֹא בַּחוֹתָם שֶׁבִּכְסוּתָהּ, וְלֹא בָּרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלָהּ, וְלֹא בַּסֻּלָּם שֶׁבְּצַוָּארָהּ. וְאֵין חֲמוֹר יוֹצֵא בְּמַרְדַּעַת, אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה קְשׁוּרָה לוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת. וְלֹא יֵצֵא הַגָּמָל בַּמְּטוּטֶלֶת הַתְּלוּיָה לוֹ בְּדַבַּשְׁתּוֹ אוֹ בִּזְנָבוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה קְשׁוּרָה בִּזְנָבוֹ וְחוֹטַרְתּוֹ. וְלֹא יֵצֵא הַגָּמָל עֲקוּד יָד וְלֹא עֲקוּד רֶגֶל. וְכֵן שְׁאָר כָּל הַבְּהֵמָה.
י. בַּזּוּג שֶׁבִּכְסוּתָהּ. פעמון שבבגדה. וְלֹא בַּחוֹתָם שֶׁבְּצַוָּארָהּ. חותם זיהוי שתלוי על צווארה. וְלֹא בָּרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלָהּ. פיסת עור שקושרים על פרסה שנסדקה (פה"מ שבת ה,ד). וְלֹא בַּסֻּלָּם שֶׁבְּצַוָּארָהּ. המונע מהבהמה לסובב את ראשה לאחור (שם). בְּמַרְדַּעַת. כעין שטיח המשמש כאוכף לנשיאת משאות. בַּמְּטוּטֶלֶת הַתְּלוּיָה לוֹ. מטלית שקשורה בזנב הגמל. אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה קְשׁוּרָה בִּזְנָבוֹ וְחוֹטַרְתּוֹ. גם בזנבו וגם בדבשתו, שיש לשער שבאופן זה לא תיפול. וְלֹא יֵצֵא הַגָּמָל עֲקוּד יָד. ידו כפופה לאחור וקשורה לעצמה. וְלֹא עֲקוּד רֶגֶל. רגלו קשורה לידו (יד"פ).
יא. אֵין הַתַּרְנְגֹלִין יוֹצְאִין בַּחוּטִין וְלֹא בָּרְצוּעוֹת שֶׁבְּרַגְלֵיהֶן, וְאֵין הַכְּבָשִׂים יוֹצְאִין בָּעֲגָלָה שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה, וְאֵין הַכְּבָשׂוֹת יוֹצְאוֹת בָּעֵצִים שֶׁמַּנִּיחִין לָהֶן בְּחָטְמָן כְּדֵי שֶׁיִּתְעַטְּשׁוּ וְיִפְּלוּ הַתּוֹלָעִים שֶׁבְּמוֹחָן, וְאֵין הָעֵגֶל יוֹצֵא בְּעֹל קָטָן שֶׁמַּנִּיחִין לוֹ עַל צַוָּארוֹ כְּדֵי שֶׁיִּכָּנַע וְיִהְיֶה נוֹחַ לַחֲרִישָׁה, וְלֹא תֵּצֵא בְּהֵמָה בַּסְּבָכָה שֶׁמַּנִּיחִין לָהּ בְּפִיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשֹּׁךְ אוֹ לֹא תֹּאכַל, וְלֹא תֵּצֵא הַפָּרָה בְּעוֹר הַקִּפּוֹד שֶׁמַּנִּיחִין לָהּ עַל דַּדֶּיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִינָק מִמֶּנָּה הַשֶּׁרֶץ כְּשֶׁהִיא יְשֵׁנָה, וְלֹא תֵּצֵא בָּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ, בֵּין לְנוֹי בֵּין לְשַׁמֵּר. עֵז שֶׁחָקַק לָהּ בְּקַרְנֶיהָ – יוֹצְאָה בָּאַפְסָר הַקָּשׁוּר בַּחֲקָק בַּשַּׁבָּת; וְאִם תְּחָבוֹ בִּזְקָנָהּ – אָסוּר, שֶׁמָּא תְּנַתְּחֶנּוּ וִיבִיאֶנּוּ בְּיָדוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יא. בַּחוּטִין. חוט לסימון שקשור ברגלו. בָּעֲגָלָה שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה. שלא יינזק הזנב וייקרע מכך שנגרר על הקרקע. בַּסְּבָכָה. כעין רשת. לְשַׁמֵּר. שמיועדת לשמירת הבהמה. עֵז שֶׁחָקַק לָהּ בְּקַרְנֶיהָ. עשה חריץ בקרניה, כדי להדק בו את האפסר. תְּנַתְּחֶנּוּ. תנתק אותו. וִיבִיאֶנּוּ בְּיָדוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. ונמצא מטלטל ארבע אמות ברשות הרבים באיסור.
יב. הַזְּכָרִים יוֹצְאִים בָּעוֹר הַקָּשׁוּר לָהֶן עַל זַכְרוּתָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ עַל הַנְּקֵבוֹת, וּבָעוֹר הַקָּשׁוּר לָהֶן עַל לִבֵּיהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְּלוּ עֲלֵיהֶן זְאֵבִים, וּבַמַּטְלָנִיּוֹת הַמְרֻקָּמוֹת שֶׁמְּיַפִּין אוֹתָן בָּהֶן. וְהָרְחֵלִים יוֹצְאוֹת וְאַלְיָה שֶׁלָּהֶן קְשׁוּרָה לְמַעְלָה עַל גַּבָּן כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ עֲלֵיהֶן זְכָרִים, אוֹ קְשׁוּרָה לְמַטָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ עֲלֵיהֶן הַזְּכָרִים, וְיוֹצְאוֹת מְלֻפָּפוֹת בְּמַטְלָנִיּוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַצֶּמֶר שֶׁלָּהֶן נָקִי. וְהָעִזִּים יוֹצְאוֹת וְדַדֵּיהֶן קְשׁוּרוֹת כְּדֵי שֶׁיִּיבַשׁ מֵהֶן הֶחָלָב; אֲבָל אִם קְשָׁרָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצֵא הֶחָלָב עַד שֶׁיַּחֲלֹב אוֹתוֹ לָעֶרֶב – הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֵצְאוּ.
יב. הַזְּכָרִים. אילים. זַכְרוּתָן. אבר המין שלהם. שֶׁלֹּא יִפְּלוּ. שלא יתנפלו. וּבַמַּטְלָנִיּוֹת הַמְרֻקָּמוֹת. חתיכות בד רקומות. וְאַלְיָה. זנב. מְלֻפָּפוֹת בְּמַטְלָנִיּוֹת. עטופות בבדים. שֶׁיִּיבַשׁ מֵהֶן הֶחָלָב. שגופן יפסיק לייצר חלב.
יג. אֵין חֲמוֹר יוֹצֵא בָּאֻכָּף אַף עַל פִּי שֶׁקָּשׁוּר לוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, וְלֹא יֵצֵא הַסּוּס בִּזְנַב שׁוּעָל, וְלֹא בִּזְהוֹרִית שֶׁבֵּין עֵינָיו, וְלֹא תֵּצֵא בְּהֵמָה בַּקַּלַּסְטָר שֶׁבְּפִיהָ, וְלֹא בַּסַּנְדָּל שֶׁבְּרַגְלֶיהָ, וְלֹא בְּקָמֵיעַ שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה לַבְּהֵמָה. אֲבָל יוֹצְאָה הִיא בָּאֶגֶד שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה, וּבַכַּבְשׁוּשִׁין שֶׁעַל גַּבֵּי הַשֶּׁבֶר, וּבַשִּׁלְיָה הַמְדֻלְדֶּלֶת בָּהּ. וּפוֹקֵק לָהּ זוּג שֶׁבְּצַוָּארָהּ וּמְטַיֶּלֶת בּוֹ בֶּחָצֵר, וְנוֹתֵן מַרְדַּעַת עַל הַחֲמוֹר בְּשַׁבָּת וּמְטַיֵּל בֶּחָצֵר. אֲבָל אֵין תּוֹלִין לָהּ קַלַּסְטָר בְּפִיהָ בְּשַׁבָּת.
יג. וְלֹא יֵצֵא הַסּוּס בִּזְנַב שׁוּעָל. שתולים לסוס בין עיניו כדי שלא תשלוט בו עין הרע (רש"י ועוד ראשונים בבלי שבת נג,א). וְלֹא בִּזְהוֹרִית שֶׁבֵּין עֵינָיו. צמר אדום שקשור בין עיניו. בַּקַּלַּסְטָר שֶׁבְּפִיהָ. כלי עם אוכל שקשור לפיה. וְלֹא בְּקָמֵיעַ שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה לַבְּהֵמָה. קמיע שלא הוכח כמרפא ומועיל לבהמה, הגם שנבדק לאדם (ראה לעיל יט,יד). בָּאֶגֶד. תחבושת. וּבַכַּבְשׁוּשִׁין. לוחות לקיבוע שבר. וּבַשִּׁלְיָה הַמְדֻלְדֶּלֶת בָּהּ. שליה שתלויה בה לאחר המלטה. וּמְטַיֶּלֶת בּוֹ בֶּחָצֵר. אבל לא ברשות הרבים (לעיל ה"ט). וְנוֹתֵן מַרְדַּעַת עַל הַחֲמוֹר בְּשַׁבָּת וּמְטַיֵּל בֶּחָצֵר. אבל לא ברשות הרבים (לעיל ה"י).
יד. כְּשֵׁם שֶׁאָדָם מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ בְּשַׁבָּת, כָּךְ הוּא מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת עַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּנֵי דַּעַת וּלְדַעַת עַצְמָן עוֹשִׂין – מִצְוָה עָלָיו לְשָׁמְרָן וּלְמָנְעָן מֵעֲשִׂיַּת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר" (שמות כג,יב).
עֶבֶד וְאָמָה שֶׁאָנוּ מְצֻוִּין עַל שְׁבִיתָתָן – הֵם עֲבָדִים שֶׁמָּלוּ וְטָבְלוּ לְשֵׁם עַבְדוּת וְקִבְּלוּ מִצְווֹת שֶׁהָעֲבָדִים חַיָּבִין בָּהֶן. אֲבָל עֲבָדִים שֶׁלֹּא מָלוּ וְלֹא טָבְלוּ, אֶלָּא קִבְּלוּ שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ בִּלְבַד – הֲרֵי הֵן כְּגֵר תּוֹשָׁב, וּמֻתָּרִין לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת לְעַצְמָן בְּפַרְהֶסְיָא כְּיִשְׂרָאֵל בַּחֹל. וְאֵין מְקַבְּלִין גֵּר תּוֹשָׁב אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג.
הוֹאִיל וְגֵר תּוֹשָׁב עוֹשֶׂה מְלָאכָה לְעַצְמוֹ בְּשַׁבָּת, וְגֵר צֶדֶק הֲרֵי הוּא כְּיִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר, בְּמִי נֶאֱמַר: "וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר" (שמות כג,יב)? זֶה גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהוּא לְקִיטוֹ וּשְׂכִירוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ בֶּן אֲמָתוֹ, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה לְיִשְׂרָאֵל רַבּוֹ בְּשַׁבָּת, אֲבָל לְעַצְמוֹ עוֹשֶׂה, וַאֲפִלּוּ הָיָה זֶה הַגֵּר עַבְדּוֹ – הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ.
יד. עֲבָדִים שֶׁמָּלוּ וְטָבְלוּ לְשֵׁם עַבְדוּת וכו'. עברו תהליך שהוא מעין תהליך גיור וכתוצאה ממנו מחויבים במצוות שהנשים חייבות בהן, ובכלל זה שמירת שבת (ראה הלכות איסורי ביאה יד,ט, הלכות חגיגה ב,א). הֲרֵי הֵן כְּגֵר תּוֹשָׁב. כגוי המתגורר בארץ ישראל (ראה הלכות איסורי ביאה יד,ז-ח, הלכות עבודה זרה י,ו). בְּפַרְהֶסְיָא. באופן גלוי ומפורסם. וְאֵין מְקַבְּלִין גֵּר תּוֹשָׁב אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג. ובזמן הזה בטלו היובלות (הלכות שמיטה ויובל י,ח).
וְגֵר צֶדֶק. גוי שהתגייר וקיבל עליו את כל מצוות התורה, ודינו כיהודי (הלכות איסורי ביאה יב,יז; להליך גיורו ראה שם יד,א–ו). בְּמִי נֶאֱמַר וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר. מי הם בן האמה והגר המוזכרים בפסוק, שישראל מוזהר על שביתתם? והרי גר תושב ועבד שלא מל וטבל מותרים במלאכה. לְקִיטוֹ. שכיר למשך תקופת הקציר. וּשְׂכִירוֹ. שכיר למשך תקופה מסוימת.

תקציר הפרק 

שביתת בהמה🐂

מן הפסוק "למען ינוח שורך" למדים שאסור להוציא משא על בהמתו בשבת. וכן אסור להשאיל או להשכיר את בהמתו לגוי שיעבוד בה בשבת, וגזרו חכמים שאף למכור בהמות לגוי אסור (אלא על ידי מתווך), אלא אם כן מדובר בבהמות שלא עובדים בהן.

מי שנמצא בדרך כאשר נכנסה שבת, ואין עמו גוי, יכול להניח את ארנקו על הבהמה כשהיא הולכת, וכאשר תרצה לעמוד יחזור וייקח, וכך הבהמה לא תעשה לא עקירה ולא הנחה.

אסור להוציא בהמה לרשות הרבים בשבת כשיש עליה משוי, אלא אם כן מדובר בדברים שיש עליה לשמירה, שאז מותר. וכן אסור להוציא בהמות בצורה שנראית כאילו מוליכן למכרן בשוק.

כשם שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת כך הוא מצווה על שביתת עבדו ואמתו ואף על פי שהן בני דעת ולדעת עצמן עושין מצוה עליו לשמרן ולמנען מעשיית מלאכה בשבת שנאמר "למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר".

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שבת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מותר למכור שור לגוי ביום חול?

2.עובדת זרה שאינה יהודייה – מותר להעזר בה בשבת?

3.איסור מחמר – שונה מכל איסורי שבת משום שאין בו לאו מפורש – לא נענשים עליו?

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן