א. וְזִכָּה בָּהֶן לַלּוֹקֵחַ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. על ידי אדם אחר שעשה קניין בשביל הקונה. יַד הַלּוֹקֵחַ עַל הָעֶלְיוֹנָה. להלכה דומה בעניין מתנה ראה הלכות זכייה ומתנה ד,ב. כּוֹתְבִין שְׁטָר לַמּוֹכֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַלּוֹקֵחַ עִמּוֹ. שהרי הקונה יכול עדיין לסרב למכירה (ראה גם הלכות מלווה ולווה כד,א). וּלְעוֹלָם הַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן שְׂכַר הַסּוֹפֵר וַאֲפִלּוּ מָכַר שָׂדֵהוּ מִפְּנֵי רָעָתָהּ. בכל מכירה הקונה משלם לסופר שכותב השטר, שאפילו במכירה שנעשתה מפני שהשדה גרועה, הנאתו של הקונה גדולה מזו של המוכר. ובנוסף לכך הקונה הוא זה שזקוק לשטר לצורך ראיה על בעלותו (ר"י מיגאש בבא בתרא קסז,ב).

ב. הָעֶבֶד. כנעני. יַד הָאָדוֹן עַל הָעֶלְיוֹנָה. מפני שאין לעבד קניין משלו (ראה הלכות שאלה ופיקדון ג,ב). וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ כְּלוּם. אין צורך לעשות קניין סודר כדי לחזק את דברי האדון (ראה לעיל ה,יג), אלא די באמירתו שמקיים או מבטל.

ג. בְּנִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ. נכסים שהאישה הביאה אתה בזמן הנישואין, והבעל קיבל על עצמו אחריות להשיב את ערכם במקרה של גירושין או התאלמנות (הלכות אישות טז,א). בִּדְבָרִים שֶׁיִּחֵד לָהּ בִּכְתֻבָּתָהּ. נכסים שמיועדים לגביית הכתובה. בְּנִכְסֵי מְלוֹג. נכסים שהאישה הביאה אתה בזמן הנישואין, והבעל נהנה מהם, אך גוף הנכסים אינו שלו, ולא מקבל עליהם אחריות (שם). רָצָה לְקַיֵּם. המעשה שעשתה האישה בנכסי בעלה קיים אם הבעל מאשר זאת, מפני שיד האישה כיד בעלה, וכאשר מסכים לכך פעולתה נחשבת כפעולתו. וכן לגבי נכסי צאן ברזל ונכסי מלוג, שבהם צריך הסכמת שניהם, הרי האישה גילתה דעתה בזמן המעשה, וכאשר הבעל מסכים לכך, נמצא ששניהם הסכימו. רָצָה לְבַטֵּל הַכֹּל. אמנם בנכסי מלוג אינו רשאי להוציא את גוף הנכסים מיד הקונה אלא רק את הפירות, ואם האישה מתה בחיי הבעל, רשאי להוציא מהקונה גם את גוף הנכסים (שם כב,ז).
קַרְקַע שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ אִשְׁתּוֹ בִּכְתֻבָּתָהּ. קרקע שהביאה עמה ונרשמה בכתובה. קַרְקַע שֶׁהִכְנִיס לָהּ שׁוּם מִשֶּׁלּוֹ. קרקע שהבעל נתן לאישה כנגד שומת הנדוניה שהביאה מבית אביה כתוספת על הנדוניה (ראה הלכות אישות כג,יא). הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה בָּטֵל מִפְּנֵי שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת נַחַת רוּחַ עָשִׂיתִי לְבַעְלִי. האישה יכולה לטעון שקיימה מעשה בעלה כדי לרַצותו אך לא הסכימה לכך בלב שלם (ראה גם שם כב,טו; וכל זה בנכסי צאן ברזל, אבל בנכסי מלוג אינה יכולה לטעון כך כמבואר בהלכה הבאה).

ד. רָצָת לְבַטֵּל מְבַטֶּלֶת וְאִם קִיְּמָה מַעֲשָׂיו קָנוּ הַלּוֹקְחִים. שמכירת נכסי מלוג מתקיימת רק בהסכמת שניהם ואינה יכולה לטעון שהסכימה רק כדי לרַצות את בעלה מפני שנכסי מלוג הם שלה לגמרי ואינה חוששת למחות בו כאשר מוכרם (ראה גם הלכות אישות כב,טז-יז).

ה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי. שהרי גוף הנכסים שלה. קָנוּ הַלָּקוֹחוֹת. מפני שהאישה אינה סומכת על מיטלטלין כביטחון כלכלי כמו שסומכת על קרקע, שקרקע נשארת לעולם ואילו מיטלטלין עלולים להתכלות, ואין הבדל מבחינתה אם הם מתכלים או שהבעל מוכרם שהרי בין כך ובין כך הוא חייב לה את ערכם במקרה של גירושין או התאלמנות (מ"מ, וראה גם הלכות אישות כב,טז). אַף עַל פִּי שֶׁהֵן תַּחַת שִׁעְבּוּד הַכְּתֻבָּה. אף שכל נכסיו אחראים לכתובתה (הלכות אישות טז,י). וְאִם תָּבֹא לִטְרֹף טוֹרֶפֶת. אם תתגרש או תתאלמן ולא יהיו נכסים אחרים לגבות מהם, תוציא את הנכס מיד הקונה (שם). אֶלָּא אִם כָּתְבָה לַלּוֹקֵחַ תְּחִלָּה וְקָנוּ מִיָּדָהּ. אלא אם כן התחייבה לקונה לפני המכירה בכתב ובקניין סודר שלא תטרוף ממנו (ראה שם יז,יא).

ו. לֹא קָנָה וְיֵשׁ לָהּ לַחֲזֹר וּלְהוֹצִיא מִיָּדוֹ. שיכולה לטעון שעשתה זאת כדי לרַצותו ולא בלב שלם. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת. כב,יח.
מִקְחָן מֶקַח וּמִמְכָּרָם מִמְכָּר. שבית דין או האפוטרופוס צריכים לדאוג ליתומים (הלכות נחלות י,ה), ויש להם רשות לבצע עסקה לטובתם (ראה שם יא,ו-ח שהרשות היא רק בעסקה שבוודאי תועיל ליתומים).

ז. אַף עַל פִּי שֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ. מכת מרדות שעבר על איסור חכמים שגזרו לאסור זאת שלא יבוא לכתוב (הלכות שבת כג,יב). שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ בְּשַׁבָּת. שהתחייב על דבר מסוים בקניין סודר. וְכוֹתְבִין לְאַחַר הַשַּׁבָּת וְנוֹתְנִין. עדי הקניין כותבים שטר על תוכן הקניין, ונותנים אותו לבעל הזכות.