א. הַמּוֹכֵר שֶׁמָּכַר קַרְקַע אוֹ מִטַּלְטְלִין, וְזִכָּה בָּהֶן לַלּוֹקֵחַ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ – יַד הַלּוֹקֵחַ עַל הָעֶלְיוֹנָה: אִם רָצָה לִקַּח – אֵין הַמּוֹכֵר יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, וְאִם לֹא רָצָה – תַּחֲזֹר לִבְעָלֶיהָ. לְפִיכָךְ כּוֹתְבִין שְׁטָר לַמּוֹכֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַלּוֹקֵחַ עִמּוֹ, וּלְעוֹלָם הַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן שְׂכַר הַסּוֹפֵר, וַאֲפִלּוּ מָכַר שָׂדֵהוּ מִפְּנֵי רָעָתָהּ.
א. וְזִכָּה בָּהֶן לַלּוֹקֵחַ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. על ידי אדם אחר שעשה קניין בשביל הקונה. יַד הַלּוֹקֵחַ עַל הָעֶלְיוֹנָה. להלכה דומה בעניין מתנה ראה הלכות זכייה ומתנה ד,ב. כּוֹתְבִין שְׁטָר לַמּוֹכֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַלּוֹקֵחַ עִמּוֹ. שהרי הקונה יכול עדיין לסרב למכירה (ראה גם הלכות מלווה ולווה כד,א). וּלְעוֹלָם הַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן שְׂכַר הַסּוֹפֵר וַאֲפִלּוּ מָכַר שָׂדֵהוּ מִפְּנֵי רָעָתָהּ. בכל מכירה הקונה משלם לסופר שכותב השטר, שאפילו במכירה שנעשתה מפני שהשדה גרועה, הנאתו של הקונה גדולה מזו של המוכר. ובנוסף לכך הקונה הוא זה שזקוק לשטר לצורך ראיה על בעלותו (ר"י מיגאש בבא בתרא קסז,ב).
ב. וְכֵן הָעֶבֶד שֶׁמָּכַר אוֹ קָנָה אוֹ נָתַן מַתָּנָה אוֹ נִתְּנָה לוֹ – יַד הָאָדוֹן עַל הָעֶלְיוֹנָה: אִם רָצָה לְקַיֵּם מַעֲשָׂיו – הֲרֵי אֵלּוּ קַיָּמִין, וְאִם לֹא רָצָה – בָּטְלוּ כָּל מַעֲשָׂיו. וּבִדְבָרִים בִּלְבַד הוּא שֶׁמְּקַיֵּם הָאָדוֹן אוֹ מְבַטֵּל, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ כְּלוּם.
ב. הָעֶבֶד. כנעני. יַד הָאָדוֹן עַל הָעֶלְיוֹנָה. מפני שאין לעבד קניין משלו (ראה הלכות שאלה ופיקדון ג,ב). וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ כְּלוּם. אין צורך לעשות קניין סודר כדי לחזק את דברי האדון (ראה לעיל ה,יג), אלא די באמירתו שמקיים או מבטל.
ג. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁמָּכְרָה אוֹ נָתְנָה מַתָּנָה, בֵּין בְּנִכְסֵי בַּעְלָהּ בֵּין בְּנִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ, בֵּין בִּדְבָרִים שֶׁיִּחֵד לָהּ בִּכְתֻבָּתָהּ בֵּין בְּנִכְסֵי מְלוֹג, בֵּין בְּקַרְקָעוֹת בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין, וְכֵן אִם לָקְחָה אוֹ נִתַּן לָהּ מַתָּנָה – יַד הַבַּעַל עַל הָעֶלְיוֹנָה: רָצָה – לְקַיֵּם; רָצָה – לְבַטֵּל הַכֹּל.
אֲבָל הַבַּעַל שֶׁמָּכַר אוֹ נָתַן, בֵּין קַרְקַע שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ אִשְׁתּוֹ בִּכְתֻבָּתָהּ אוֹ קַרְקַע שֶׁהִכְנִיס לָהּ שׁוּם מִשֶּׁלּוֹ אוֹ קַרְקַע שֶׁיִּחֵד לָהּ בִּכְתֻבָּתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיַּד הָאִשָּׁה אַחַר כֵּן שֶׁקִּיְּמָה מַעֲשָׂיו – הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה בָּטֵל, מִפְּנֵי שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת: 'נַחַת רוּחַ עָשִׂיתִי לְבַעְלִי'.
אֲבָל הַבַּעַל שֶׁמָּכַר אוֹ נָתַן, בֵּין קַרְקַע שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ אִשְׁתּוֹ בִּכְתֻבָּתָהּ אוֹ קַרְקַע שֶׁהִכְנִיס לָהּ שׁוּם מִשֶּׁלּוֹ אוֹ קַרְקַע שֶׁיִּחֵד לָהּ בִּכְתֻבָּתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיַּד הָאִשָּׁה אַחַר כֵּן שֶׁקִּיְּמָה מַעֲשָׂיו – הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה בָּטֵל, מִפְּנֵי שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת: 'נַחַת רוּחַ עָשִׂיתִי לְבַעְלִי'.
ג. בְּנִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ. נכסים שהאישה הביאה אתה בזמן הנישואין, והבעל קיבל על עצמו אחריות להשיב את ערכם במקרה של גירושין או התאלמנות (הלכות אישות טז,א). בִּדְבָרִים שֶׁיִּחֵד לָהּ בִּכְתֻבָּתָהּ. נכסים שמיועדים לגביית הכתובה. בְּנִכְסֵי מְלוֹג. נכסים שהאישה הביאה אתה בזמן הנישואין, והבעל נהנה מהם, אך גוף הנכסים אינו שלו, ולא מקבל עליהם אחריות (שם). רָצָה לְקַיֵּם. המעשה שעשתה האישה בנכסי בעלה קיים אם הבעל מאשר זאת, מפני שיד האישה כיד בעלה, וכאשר מסכים לכך פעולתה נחשבת כפעולתו. וכן לגבי נכסי צאן ברזל ונכסי מלוג, שבהם צריך הסכמת שניהם, הרי האישה גילתה דעתה בזמן המעשה, וכאשר הבעל מסכים לכך, נמצא ששניהם הסכימו. רָצָה לְבַטֵּל הַכֹּל. אמנם בנכסי מלוג אינו רשאי להוציא את גוף הנכסים מיד הקונה אלא רק את הפירות, ואם האישה מתה בחיי הבעל, רשאי להוציא מהקונה גם את גוף הנכסים (שם כב,ז).
קַרְקַע שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ אִשְׁתּוֹ בִּכְתֻבָּתָהּ. קרקע שהביאה עמה ונרשמה בכתובה. קַרְקַע שֶׁהִכְנִיס לָהּ שׁוּם מִשֶּׁלּוֹ. קרקע שהבעל נתן לאישה כנגד שומת הנדוניה שהביאה מבית אביה כתוספת על הנדוניה (ראה הלכות אישות כג,יא). הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה בָּטֵל מִפְּנֵי שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת נַחַת רוּחַ עָשִׂיתִי לְבַעְלִי. האישה יכולה לטעון שקיימה מעשה בעלה כדי לרַצותו אך לא הסכימה לכך בלב שלם (ראה גם שם כב,טו; וכל זה בנכסי צאן ברזל, אבל בנכסי מלוג אינה יכולה לטעון כך כמבואר בהלכה הבאה).
קַרְקַע שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ אִשְׁתּוֹ בִּכְתֻבָּתָהּ. קרקע שהביאה עמה ונרשמה בכתובה. קַרְקַע שֶׁהִכְנִיס לָהּ שׁוּם מִשֶּׁלּוֹ. קרקע שהבעל נתן לאישה כנגד שומת הנדוניה שהביאה מבית אביה כתוספת על הנדוניה (ראה הלכות אישות כג,יא). הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה בָּטֵל מִפְּנֵי שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת נַחַת רוּחַ עָשִׂיתִי לְבַעְלִי. האישה יכולה לטעון שקיימה מעשה בעלה כדי לרַצותו אך לא הסכימה לכך בלב שלם (ראה גם שם כב,טו; וכל זה בנכסי צאן ברזל, אבל בנכסי מלוג אינה יכולה לטעון כך כמבואר בהלכה הבאה).
ד. מָכַר אוֹ נָתַן נִכְסֵי מְלוֹג, בֵּין מְקַרְקְעִין בֵּין מִטַּלְטְלִין – יַד הָאִשָּׁה עַל הָעֶלְיוֹנָה: רָצָת לְבַטֵּל – מְבַטֶּלֶת, וְאִם קִיְּמָה מַעֲשָׂיו – קָנוּ הַלּוֹקְחִים.
ד. רָצָת לְבַטֵּל מְבַטֶּלֶת וְאִם קִיְּמָה מַעֲשָׂיו קָנוּ הַלּוֹקְחִים. שמכירת נכסי מלוג מתקיימת רק בהסכמת שניהם ואינה יכולה לטעון שהסכימה רק כדי לרַצות את בעלה מפני שנכסי מלוג הם שלה לגמרי ואינה חוששת למחות בו כאשר מוכרם (ראה גם הלכות אישות כב,טז-יז).
ה. בַּעַל שֶׁמָּכַר מִטַּלְטְלִין שֶׁל נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל אוֹ מִטַּלְטְלִין שֶׁנָּתַן לָהּ מִשֶּׁלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, אִם עָבַר וּמָכַר אוֹ נָתַן – קָנוּ הַלָּקוֹחוֹת, וְאֵין הָאִשָּׁה יְכוֹלָה לְהוֹצִיא מִיָּדָם. וְכֵן יֵשׁ לוֹ לַבַּעַל לִמְכֹּר כָּל נְכָסָיו אַף עַל פִּי שֶׁהֵן תַּחַת שִׁעְבּוּד הַכְּתֻבָּה, וְאִם תָּבֹא לִטְרֹף – טוֹרֶפֶת, אֶלָּא אִם כָּתְבָה לַלּוֹקֵחַ תְּחִלָּה וְקָנוּ מִיָּדָהּ.
ה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי. שהרי גוף הנכסים שלה. קָנוּ הַלָּקוֹחוֹת. מפני שהאישה אינה סומכת על מיטלטלין כביטחון כלכלי כמו שסומכת על קרקע, שקרקע נשארת לעולם ואילו מיטלטלין עלולים להתכלות, ואין הבדל מבחינתה אם הם מתכלים או שהבעל מוכרם שהרי בין כך ובין כך הוא חייב לה את ערכם במקרה של גירושין או התאלמנות (מ"מ, וראה גם הלכות אישות כב,טז). אַף עַל פִּי שֶׁהֵן תַּחַת שִׁעְבּוּד הַכְּתֻבָּה. אף שכל נכסיו אחראים לכתובתה (הלכות אישות טז,י). וְאִם תָּבֹא לִטְרֹף טוֹרֶפֶת. אם תתגרש או תתאלמן ולא יהיו נכסים אחרים לגבות מהם, תוציא את הנכס מיד הקונה (שם). אֶלָּא אִם כָּתְבָה לַלּוֹקֵחַ תְּחִלָּה וְקָנוּ מִיָּדָהּ. אלא אם כן התחייבה לקונה לפני המכירה בכתב ובקניין סודר שלא תטרוף ממנו (ראה שם יז,יא).
ו. הָאִשָּׁה שֶׁמָּכְרָה אוֹ נָתְנָה נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל לְבַעְלָהּ – לֹא קָנָה, וְיֵשׁ לָהּ לַחֲזֹר וּלְהוֹצִיא מִיָּדוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת.
בֵּית דִּין שֶׁמָּכְרוּ אוֹ שֶׁלָּקְחוּ בְּנִכְסֵי יְתוֹמִים, בֵּין בְּקַרְקַע בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין, וְכֵן הָאַפִּטְרוֹפִּין בֵּין שֶׁמִּנּוּ אוֹתָם בֵּית דִּין בֵּין שֶׁמִּנָּה אוֹתָם אֲבִי יְתוֹמִים – מִקְחָן מֶקַח וּמִמְכָּרָם מִמְכָּר, אֲבָל מַתְּנָתָם אֵינָהּ כְּלוּם, שֶׁאֵין אָדָם נוֹתֵן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.
בֵּית דִּין שֶׁמָּכְרוּ אוֹ שֶׁלָּקְחוּ בְּנִכְסֵי יְתוֹמִים, בֵּין בְּקַרְקַע בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין, וְכֵן הָאַפִּטְרוֹפִּין בֵּין שֶׁמִּנּוּ אוֹתָם בֵּית דִּין בֵּין שֶׁמִּנָּה אוֹתָם אֲבִי יְתוֹמִים – מִקְחָן מֶקַח וּמִמְכָּרָם מִמְכָּר, אֲבָל מַתְּנָתָם אֵינָהּ כְּלוּם, שֶׁאֵין אָדָם נוֹתֵן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.
ו. לֹא קָנָה וְיֵשׁ לָהּ לַחֲזֹר וּלְהוֹצִיא מִיָּדוֹ. שיכולה לטעון שעשתה זאת כדי לרַצותו ולא בלב שלם. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת. כב,יח.
מִקְחָן מֶקַח וּמִמְכָּרָם מִמְכָּר. שבית דין או האפוטרופוס צריכים לדאוג ליתומים (הלכות נחלות י,ה), ויש להם רשות לבצע עסקה לטובתם (ראה שם יא,ו-ח שהרשות היא רק בעסקה שבוודאי תועיל ליתומים).
מִקְחָן מֶקַח וּמִמְכָּרָם מִמְכָּר. שבית דין או האפוטרופוס צריכים לדאוג ליתומים (הלכות נחלות י,ה), ויש להם רשות לבצע עסקה לטובתם (ראה שם יא,ו-ח שהרשות היא רק בעסקה שבוודאי תועיל ליתומים).
ז. הַמּוֹכֵר אוֹ הַנּוֹתֵן בְּשַׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב, אַף עַל פִּי שֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ – מַעֲשָׂיו קַיָּמִין. וְכֵן כָּל מִי שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ בְּשַׁבָּת – הַקִּנְיָן קַיָּם, וְכוֹתְבִין לְאַחַר הַשַּׁבָּת וְנוֹתְנִין.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן
ז. אַף עַל פִּי שֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ. מכת מרדות שעבר על איסור חכמים שגזרו לאסור זאת שלא יבוא לכתוב (הלכות שבת כג,יב). שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ בְּשַׁבָּת. שהתחייב על דבר מסוים בקניין סודר. וְכוֹתְבִין לְאַחַר הַשַּׁבָּת וְנוֹתְנִין. עדי הקניין כותבים שטר על תוכן הקניין, ונותנים אותו לבעל הזכות.