פרק ב', הלכות גזילה ואבידה, ספר נזיקין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַגְּזֵלָה שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּת אֶלָּא הֲרֵי הִיא כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִמֶּנָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁמֵּת הַגַּזְלָן וַהֲרֵי הִיא בְּיַד בָּנָיו — הֲרֵי זוֹ חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ בְּעַצְמָהּ. וְאִם נִשְׁתַּנָּת בְּיַד הַגַּזְלָן, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִמֶּנָּה — קָנָה אוֹתָהּ בַּשִּׁנּוּי, וּמְשַׁלֵּם דָּמֶיהָ כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה.
א. וְאַף עַל פִּי שֶׁמֵּת הַגַּזְלָן וַהֲרֵי הִיא בְּיַד בָּנָיו הֲרֵי זוֹ חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ בְּעַצְמָהּ. ואין זה נחשב לשינוי רשות שקונה בצירוף ייאוש (לקמן ה"ג). ולגבי חובת ההשבה של בני הגזלן שמת כאשר הגזלה אינה קיימת ראה לקמן ה,ה-ו. קָנָה אוֹתָהּ בַּשִּׁנּוּי. ואינו צריך להשיב את הגזלה עצמה אלא משלם לנגזל את שווייה. וּמְשַׁלֵּם דָּמֶיהָ כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. לפי מה שהייתה שווה בזמן שנגזלה.
א. וְאַף עַל פִּי שֶׁמֵּת הַגַּזְלָן וַהֲרֵי הִיא בְּיַד בָּנָיו הֲרֵי זוֹ חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ בְּעַצְמָהּ. ואין זה נחשב לשינוי רשות שקונה בצירוף ייאוש (לקמן ה"ג). ולגבי חובת ההשבה של בני הגזלן שמת כאשר הגזלה אינה קיימת ראה לקמן ה,ה-ו. קָנָה אוֹתָהּ בַּשִּׁנּוּי. ואינו צריך להשיב את הגזלה עצמה אלא משלם לנגזל את שווייה. וּמְשַׁלֵּם דָּמֶיהָ כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. לפי מה שהייתה שווה בזמן שנגזלה.
ב. וְדִין זֶה דִּין תּוֹרָה הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל“ (ויקרא ה,כג); מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: אִם הִיא כְּשֶׁגְּזָלָהּ — מְשַׁלֵּם אוֹתָהּ; וְאִם נִשְׁתַּנָּת בְּיָדוֹ — מְשַׁלֵּם דָּמֶיהָ.
נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִמֶּנָּה וְלֹא נִשְׁתַּנָּת — קָנָה הַגַּזְלָן כָּל הַשֶּׁבַח שֶׁהִשְׁבִּיחָה אַחַר יֵאוּשׁ, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. וְדָבָר זֶה מִדִּבְרֵיהֶם, מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשָּׁבִים. וּכְשֶׁמַּחֲזִיר הַגְּזֵלָה, שָׁמִין לוֹ אֶת הַשֶּׁבַח וְנוֹטֵל מִן הַנִּגְזָל.
ב. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים בפירוש הפסוקים.
קָנָה הַגַּזְלָן כָּל הַשֶּׁבַח שֶׁהִשְׁבִּיחָה אַחַר יֵאוּשׁ. כמבואר לקמן ה"ו. מִדִּבְרֵיהֶם מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשָּׁבִים. חכמים תיקנו שיזכה הגזלן בשבח אחר הייאוש כדי להקל עליו להשיב את הגזלה.
ב. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים בפירוש הפסוקים.
קָנָה הַגַּזְלָן כָּל הַשֶּׁבַח שֶׁהִשְׁבִּיחָה אַחַר יֵאוּשׁ. כמבואר לקמן ה"ו. מִדִּבְרֵיהֶם מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשָּׁבִים. חכמים תיקנו שיזכה הגזלן בשבח אחר הייאוש כדי להקל עליו להשיב את הגזלה.
ג. מְכָרָהּ הַגַּזְלָן אוֹ נְתָנָהּ בְּמַתָּנָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּת הַגְּזֵלָה — אֵינָהּ חוֹזֶרֶת בְּעַצְמָהּ מִיַּד הַלּוֹקֵחַ; הוֹאִיל וְנִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, בֵּין לִפְנֵי מְכִירָה וּנְתִינָה בֵּין לְאַחַר מְכִירָה וּנְתִינָה, קָנָה אוֹתָהּ הַלּוֹקֵחַ בְּיֵאוּשׁ וְשִׁנּוּי רְשׁוּת.
ג. קָנָה אוֹתָהּ הַלּוֹקֵחַ בְּיֵאוּשׁ וְשִׁנּוּי רְשׁוּת. וכן הדין בגנב (ראה הלכות גנבה ה,ג).
ג. קָנָה אוֹתָהּ הַלּוֹקֵחַ בְּיֵאוּשׁ וְשִׁנּוּי רְשׁוּת. וכן הדין בגנב (ראה הלכות גנבה ה,ג).
ד. הַגּוֹזֵל וְהִשְׁבִּיחַ, וּמָכַר אוֹ הוֹרִישׁ לִפְנֵי יֵאוּשׁ — מַה שֶּׁהִשְׁבִּיחַ הוֹרִישׁ וּמַה שֶּׁהִשְׁבִּיחַ מָכַר, וְקָנָה לוֹקֵחַ אוֹ יוֹרֵשׁ אֶת הַשֶּׁבַח, וְנוֹטֵל דְּמֵי הַשֶּׁבַח מִנִּגְזָל, וּמַחֲזִיר הַגְּזֵלָה, וְחוֹזֵר הַנִּגְזָל וְנוֹטֵל דְּמֵי הַשֶּׁבַח מִן הַגַּזְלָן, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְיָאֵשׁ.
וְכֵן אִם הִשְׁבִּיחַ הַלּוֹקֵחַ אוֹ הַיּוֹרֵשׁ — נוֹטֵל הַשֶּׁבַח מִן הַנִּגְזָל. ה מָכַר הַגַּזְלָן לְגוֹי, אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁבִּיחַ הַגּוֹי — חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ. מְכָרָהּ הַגּוֹי לְיִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁהִשְׁבִּיחָה, הוֹאִיל וְהַגַּזְלָן יִשְׂרָאֵל וְזֶה שֶׁהִיא בְּיָדוֹ יִשְׂרָאֵל — קָנָה הַשֶּׁבַח; וְאִם תָּפַשׂ הַנִּגְזָל — אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ.
ד. הַגּוֹזֵל וְהִשְׁבִּיחַ וּמָכַר אוֹ הוֹרִישׁ לִפְנֵי יֵאוּשׁ וכו'. הגזלן עצמו זוכה רק בשבח שלאחר ייאוש, אך אם מכר או הוריש את הגזלה זכה הקונה או היורש בשבח גם ללא ייאוש וזוהי תקנה שתיקנו חכמים (ראה בבלי בבא קמא צו,א). וְחוֹזֵר הַנִּגְזָל וְנוֹטֵל דְּמֵי הַשֶּׁבַח מִן הַגַּזְלָן שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְיָאֵשׁ. בין הגזלן לנגזל נשאר הדין בעינו שאינו זוכה בשבח שנוצר לפני ייאוש, ולכן הנגזל גובה מהגזלן את דמי השבח ששילם ליורש או לקונה.
וְכֵן אִם הִשְׁבִּיחַ הַלּוֹקֵחַ אוֹ הַיּוֹרֵשׁ וכו'. כאשר הקונה או היורש השביחו בעצמם את הגזלה, הרי הם קונים את השבח גם אם הבעלים לא התייאשו והנגזל גובה את השבח מהגזלן.
ד. הַגּוֹזֵל וְהִשְׁבִּיחַ וּמָכַר אוֹ הוֹרִישׁ לִפְנֵי יֵאוּשׁ וכו'. הגזלן עצמו זוכה רק בשבח שלאחר ייאוש, אך אם מכר או הוריש את הגזלה זכה הקונה או היורש בשבח גם ללא ייאוש וזוהי תקנה שתיקנו חכמים (ראה בבלי בבא קמא צו,א). וְחוֹזֵר הַנִּגְזָל וְנוֹטֵל דְּמֵי הַשֶּׁבַח מִן הַגַּזְלָן שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְיָאֵשׁ. בין הגזלן לנגזל נשאר הדין בעינו שאינו זוכה בשבח שנוצר לפני ייאוש, ולכן הנגזל גובה מהגזלן את דמי השבח ששילם ליורש או לקונה.
וְכֵן אִם הִשְׁבִּיחַ הַלּוֹקֵחַ אוֹ הַיּוֹרֵשׁ וכו'. כאשר הקונה או היורש השביחו בעצמם את הגזלה, הרי הם קונים את השבח גם אם הבעלים לא התייאשו והנגזל גובה את השבח מהגזלן.
ה. אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁבִּיחַ הַגּוֹי חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ. ואינו משלם שבח לגוי, שהגוי אינו כלול בתקנה זו (בבלי בבא קמא צו,א). מְכָרָהּ הַגּוֹי לְיִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁהִשְׁבִּיחָה… וְאִם תָּפַשׂ הַנִּגְזָל אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. מקרה זה לא הוכרע בגמרא (שם), ומפני הספק אין מוציאים את הממון ממי שמוחזק בו. אבל אם הנגזל תפס את השבח אין מוציאים ממנו מכיוון שעתה הוא המוחזק.
ה. אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁבִּיחַ הַגּוֹי חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ. ואינו משלם שבח לגוי, שהגוי אינו כלול בתקנה זו (בבלי בבא קמא צו,א). מְכָרָהּ הַגּוֹי לְיִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁהִשְׁבִּיחָה… וְאִם תָּפַשׂ הַנִּגְזָל אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. מקרה זה לא הוכרע בגמרא (שם), ומפני הספק אין מוציאים את הממון ממי שמוחזק בו. אבל אם הנגזל תפס את השבח אין מוציאים ממנו מכיוון שעתה הוא המוחזק.
ו. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַגְּזֵלָה שֶׁהִשְׁבִּיחָה אַחַר יֵאוּשׁ אוֹ אַחַר שֶׁנִּשְׁתַּנָּת — הַשֶּׁבַח שֶׁל גַּזְלָן, מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשָּׁבִים, אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁבִּיחָה מֵאֵילֶיהָ.
כֵּיצַד? גָּזַל פָּרָה וְנִתְעַבְּרָה אֶצְלוֹ, בֵּין שֶׁיָּלְדָה קֹדֶם שֶׁתְּבָעוֹ בַּדִּין בֵּין שֶׁעֲדַיִן לֹא יָלְדָה; גָּזַל רָחֵל וְנִטְעֲנָה אֶצְלוֹ, בֵּין שֶׁגְּזָזָהּ קֹדֶם שֶׁתְּבָעוֹ בַּדִּין בֵּין שֶׁעֲדַיִן לֹא גְּזָזָהּ, הוֹאִיל וְנִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים — מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה: וְאִם יָלְדָה וּגְזָזָהּ — הַגִּזּוֹת וְהַוְּלָדוֹת שֶׁל גַּזְלָן; וְאִם עֲדַיִן לֹא יָלְדָה וְלֹא גְּזָזָהּ — שָׁמִין לוֹ וְנוֹטֵל הַשֶּׁבַח מִן הַנִּגְזָל, וּמַחֲזִיר הַבְּהֵמָה עַצְמָהּ.
ו. כְּבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל הל' א-ב, והשווה הלכות גנבה א,יא-יב.
וְנִטְעֲנָה. הצמיחה צמר. מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. שמחזיר את הגזלה והנגזל משלם לו את השבח.
ו. כְּבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל הל' א-ב, והשווה הלכות גנבה א,יא-יב.
וְנִטְעֲנָה. הצמיחה צמר. מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. שמחזיר את הגזלה והנגזל משלם לו את השבח.
ז. גָּזַל פָּרָה מְעֻבֶּרֶת, וְנִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים וְאַחַר כָּךְ יָלְדָה; רָחֵל טְעוּנָה, וְנִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים וְאַחַר כָּךְ גְּזָזָהּ — מְשַׁלֵּם דְּמֵי פָּרָה הָעוֹמֶדֶת לֵילֵד וּדְמֵי רָחֵל הָעוֹמֶדֶת לְהִגָּזֵז. וְאִם לִפְנֵי יֵאוּשׁ אוֹ קֹדֶם שֶׁנִּשְׁתַּנָּת יָלְדָה אוֹ גְּזָזָהּ — הֲרֵי הַגִּזּוֹת וְהַוְּלָדוֹת שֶׁל בְּעָלִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְעַבְּרָה אוֹ נִטְעֲנָה בְּיַד הַגַּזְלָן; הוֹאִיל וְלֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים וְלֹא נִשְׁתַּנָּת הַגְּזֵלָה, בִּרְשׁוּת בְּעָלֶיהָ הִיא עֲדַיִן, אַף עַל פִּי שֶׁהַגַּזְלָן חַיָּב בָּאֳנָסֶיהָ.
ז. מְשַׁלֵּם דְּמֵי פָּרָה הָעוֹמֶדֶת לֵילֵד וּדְמֵי רָחֵל הָעוֹמֶדֶת לְהִגָּזֵז. וזכה בוולד ובגיזה מכיוון שבאו אחרי הייאוש. בִּרְשׁוּת בְּעָלֶיהָ הִיא עֲדַיִן אַף עַל פִּי שֶׁהַגַּזְלָן חַיָּב בָּאֳנָסֶיהָ. ואף על פי שהגזלן חייב בכל אונס ונושא באחריות מלאה כבעלים אין דינו כבעלים.
ז. מְשַׁלֵּם דְּמֵי פָּרָה הָעוֹמֶדֶת לֵילֵד וּדְמֵי רָחֵל הָעוֹמֶדֶת לְהִגָּזֵז. וזכה בוולד ובגיזה מכיוון שבאו אחרי הייאוש. בִּרְשׁוּת בְּעָלֶיהָ הִיא עֲדַיִן אַף עַל פִּי שֶׁהַגַּזְלָן חַיָּב בָּאֳנָסֶיהָ. ואף על פי שהגזלן חייב בכל אונס ונושא באחריות מלאה כבעלים אין דינו כבעלים.
ח. גָּנַב אוֹ גָּזַל, וְהִקְדִּישׁ וְטָבַח אַחַר שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים — הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת הַגַּזְלָן מִשָּׁעָה שֶׁהִקְדִּישָׁהּ בִּלְבַד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה חוֹטֵא נִשְׂכָּר, וְכָל וַלְדוֹתֶיהָ וְגִזּוֹתֶיהָ מִשְּׁעַת גְּנֵבָה עַד שְׁעַת הֶקְדֵּשׁ לַבְּעָלִים.
ח. וְהִקְדִּישׁ. את הבהמה לקרבן. וְטָבַח אַחַר שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים. לאחר ההקדשה התייאשו הבעלים ואז שחט את הבהמה מחוץ למקדש (מרכה"מ, ובכך מתורצת קושיית הראב"ד בהשגות). הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת הַגַּזְלָן מִשָּׁעָה שֶׁהִקְדִּישָׁהּ בִּלְבַד וכו'. בהלכות מעשה הקרבנות (יח,יד) מבואר שאם גנב או גזל בהמה והקדישה ולאחר ייאוש שחטה בחוץ חייב כרת כדין השוחט קדשים בחוץ. ואף על פי שאין אפשרות להקדיש דבר שאינו שלו קודם ייאוש, מבואר שם שחכמים העמידו אותה ברשותו כדי להחמיר בדינו שיתחייב כרת על שחיטת קדשים בחוץ. וכאן מבואר שהעמדת הבהמה ברשות הגזלן היא משעת ההקדשה ואילך ולא כבר משעת הגזלה וזאת כדי שלא ירוויח את השבח מאז (מרכה"מ ויד"פ).
ח. וְהִקְדִּישׁ. את הבהמה לקרבן. וְטָבַח אַחַר שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים. לאחר ההקדשה התייאשו הבעלים ואז שחט את הבהמה מחוץ למקדש (מרכה"מ, ובכך מתורצת קושיית הראב"ד בהשגות). הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת הַגַּזְלָן מִשָּׁעָה שֶׁהִקְדִּישָׁהּ בִּלְבַד וכו'. בהלכות מעשה הקרבנות (יח,יד) מבואר שאם גנב או גזל בהמה והקדישה ולאחר ייאוש שחטה בחוץ חייב כרת כדין השוחט קדשים בחוץ. ואף על פי שאין אפשרות להקדיש דבר שאינו שלו קודם ייאוש, מבואר שם שחכמים העמידו אותה ברשותו כדי להחמיר בדינו שיתחייב כרת על שחיטת קדשים בחוץ. וכאן מבואר שהעמדת הבהמה ברשות הגזלן היא משעת ההקדשה ואילך ולא כבר משעת הגזלה וזאת כדי שלא ירוויח את השבח מאז (מרכה"מ ויד"פ).
ט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁבַח הַבָּא מֵאֵילָיו, כְּגוֹן גִּזּוֹת וּוְלָדוֹת. אֲבָל אִם הָיְתָה כְּחוּשָׁה וּפִטְּמָהּ, אֲפִלּוּ לִפְנֵי יֵאוּשׁ — נוֹטֵל מִן הַנִּגְזָל שֶׁבַח הַפִּטּוּם, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִשֶּׁבַח שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הוֹצָאָה.
ט. הָיְתָה כְּחוּשָׁה וּפִטְּמָהּ אֲפִלּוּ לִפְנֵי יֵאוּשׁ נוֹטֵל מִן הַנִּגְזָל שֶׁבַח הַפִּטּוּם. יש שהסבירו שגם דין זה הוא מפני תקנת השבים, שבשבח שהוציא עליו ממון תיקנו שיזכה בו אפילו לפני ייאוש (או"ש ועוד, וראה אבן האזל נזקי ממון ז,יב שביאר באופן אחר; והשווה הלכות גנבה א,יא).
ט. הָיְתָה כְּחוּשָׁה וּפִטְּמָהּ אֲפִלּוּ לִפְנֵי יֵאוּשׁ נוֹטֵל מִן הַנִּגְזָל שֶׁבַח הַפִּטּוּם. יש שהסבירו שגם דין זה הוא מפני תקנת השבים, שבשבח שהוציא עליו ממון תיקנו שיזכה בו אפילו לפני ייאוש (או"ש ועוד, וראה אבן האזל נזקי ממון ז,יב שביאר באופן אחר; והשווה הלכות גנבה א,יא).
י. שִׁנּוּי הַחוֹזֵר לִבְרִיָּתוֹ — אֵינוֹ שִׁנּוּי. כֵּיצַד? הַגּוֹזֵל עֵצִים וְדִבֵּק אוֹתָן בְּמַסְמְרִים וְעָשָׂה מֵהֶם תֵּבָה — אֵינוֹ שִׁנּוּי, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לְפָרֵק אוֹתָן וְהֵם חוֹזְרִין לוּחוֹת כְּשֶׁהָיוּ. יא גָּזַל עָפָר וְעָשָׂהוּ לְבֵנָה — לֹא קָנָה, שֶׁאִם יָדֹק הַלְּבֵנָה תַּחֲזֹר עָפָר כְּשֶׁהָיְתָה. גָּזַל לָשׁוֹן שֶׁל מַתֶּכֶת וְעָשָׂהוּ מַטְבֵּעַ — לֹא קָנָה, שֶׁאִם יַתִּיךְ הַמַּטְבֵּעַ יַחֲזֹר לָשׁוֹן כְּשֶׁהָיָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
י. לִבְרִיָּתוֹ. למצבו הראשוני לפני שהשתנה. חוֹזְרִין לוּחוֹת. חוזרים להיות לוחות עץ.
י. לִבְרִיָּתוֹ. למצבו הראשוני לפני שהשתנה. חוֹזְרִין לוּחוֹת. חוזרים להיות לוחות עץ.
יא. יָדֹק. יפורר. לָשׁוֹן. חתיכה גולמית. יַחֲזֹר לָשׁוֹן. יחזור להיות לשון.
יא. יָדֹק. יפורר. לָשׁוֹן. חתיכה גולמית. יַחֲזֹר לָשׁוֹן. יחזור להיות לשון.
יב. אֲבָל הַגּוֹזֵל עֵצִים וְשָׁפָן וּקְצָצָן, אוֹ חָפַר בָּהֶן וַעֲשָׂיָן כֵּלִים, אוֹ שֶׁגָּזַל צֶמֶר וּצְבָעוֹ אוֹ נִפְּצוֹ וְלִבְּנוֹ, אוֹ שֶׁגָּזַל טְוִי וְעָשָׂהוּ בְּגָדִים, אוֹ שֶׁגָּזַל לְבֵנָה וַעֲשָׂיָהּ עָפָר, אוֹ אֲבָנִים וְסִתְּתָן, אוֹ מָעוֹת וְהִתִּיכָן — הֲרֵי זֶה שִׁנּוּי בְּיָדוֹ, שֶׁאִם יַעֲשֶׂה אוֹתָן מָעוֹת אֲחֵרוֹת, פָּנִים חֲדָשׁוֹת הֵם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יב. וְשָׁפָן. שייף והחליק אותם. אוֹ חָפַר בָּהֶן. חקק בהם כדי לעשותם כלי קיבול או לקבוע בחקיקה חלק אחר של הכלי. נִפְּצוֹ. חבט את סיביו כדי להפרידם. וְלִבְּנוֹ. ניקה אותו. טְוִי. חוטים טוויים המוכנים לאריגת בגד. וַעֲשָׂיָהּ עָפָר. פורר אותה.
יב. וְשָׁפָן. שייף והחליק אותם. אוֹ חָפַר בָּהֶן. חקק בהם כדי לעשותם כלי קיבול או לקבוע בחקיקה חלק אחר של הכלי. נִפְּצוֹ. חבט את סיביו כדי להפרידם. וְלִבְּנוֹ. ניקה אותו. טְוִי. חוטים טוויים המוכנים לאריגת בגד. וַעֲשָׂיָהּ עָפָר. פורר אותה.
יג. הַגּוֹזֵל מָעוֹת יְשָׁנוֹת וְשָׁפָן וְחִדְּשָׁן — לֹא קָנָה, שֶׁהֲרֵי מִתְיַשְּׁנִין וְחוֹזְרִין כְּשֶׁהָיוּ. גָּזַל מָעוֹת חֲדָשִׁים וְיִשְּׁנָן — קָנָה, שֶׁאִם יְחַדֵּשׁ אוֹתָן, פָּנִים חֲדָשׁוֹת
הֵן. גָּזַל דֶּקֶל מְחֻבָּר וּקְצָצוֹ — לֹא קָנָה; כְּרָתוֹ חֻלְיוֹת חֻלְיוֹת וְעָשָׂהוּ קוֹרוֹת — קָנָה. יד גָּזַל קוֹרוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲשָׂיָן קְטַנּוֹת — לֹא קָנָה; קְצָצָן לוּחוֹת עַד שֶׁנִּשְׁתַּנָּה שְׁמָם — קָנָה. גָּזַל לוּלָב וְהִפְרִיד עָלָיו — קָנָה הֶעָלִים; גָּזַל עָלִים וַעֲשָׂיָן הֻפְיָא — קָנָה.
גָּזַל טָלֶה וְנַעֲשָׂה אַיִל, עֵגֶל וְנַעֲשָׂה שׁוֹר — הֲרֵי זֶה שִׁנּוּי בְּיָדוֹ וְקָנָהוּ, וּמְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים.
יג. וְשָׁפָן וְחִדְּשָׁן. החליק את פניהן וצחצחן. מִתְיַשְּׁנִין. מתכסות בשכבה כהה. גָּזַל דֶּקֶל מְחֻבָּר וּקְצָצוֹ לֹא קָנָה. מכיוון ששמו היה ונשאר דקל (בבלי בבא קמא צו,א).
כְּרָתוֹ חֻלְיוֹת חֻלְיוֹת וְעָשָׂהוּ קוֹרוֹת קָנָה. שזהו שינוי גמור, אבל אם רק כרת אותו וקצצו לחוליות ולא עשה מהן קורות לא קנה, משום שאלו חוליות דקל ולא דבר אחר לגמרי (שם).
יג. וְשָׁפָן וְחִדְּשָׁן. החליק את פניהן וצחצחן. מִתְיַשְּׁנִין. מתכסות בשכבה כהה. גָּזַל דֶּקֶל מְחֻבָּר וּקְצָצוֹ לֹא קָנָה. מכיוון ששמו היה ונשאר דקל (בבלי בבא קמא צו,א).
כְּרָתוֹ חֻלְיוֹת חֻלְיוֹת וְעָשָׂהוּ קוֹרוֹת קָנָה. שזהו שינוי גמור, אבל אם רק כרת אותו וקצצו לחוליות ולא עשה מהן קורות לא קנה, משום שאלו חוליות דקל ולא דבר אחר לגמרי (שם).
יד. קְצָצָן לוּחוֹת עַד שֶׁנִּשְׁתַּנָּה שְׁמָם קָנָה. אם חתך את הקורה לקרשים זהו שינוי גמור. גָּזַל עָלִים וַעֲשָׂיָן הֻפְיָא. פיצל את עלי הדקל לשני חלקים בכל עלה ועשהו כעין מטאטא (רש"י בבא קמא צו,א).
גָּזַל טָלֶה וְנַעֲשָׂה אַיִל. גזל כבש קטן ושהה אצלו עד שבגר ונעשה איל. הֲרֵי זֶה שִׁנּוּי בְּיָדוֹ וְקָנָהוּ. אף על פי שלא עשה מעשה בידיו, חל שינוי מהותי בגזלה וקנה אותה.
יד. קְצָצָן לוּחוֹת עַד שֶׁנִּשְׁתַּנָּה שְׁמָם קָנָה. אם חתך את הקורה לקרשים זהו שינוי גמור. גָּזַל עָלִים וַעֲשָׂיָן הֻפְיָא. פיצל את עלי הדקל לשני חלקים בכל עלה ועשהו כעין מטאטא (רש"י בבא קמא צו,א).
גָּזַל טָלֶה וְנַעֲשָׂה אַיִל. גזל כבש קטן ושהה אצלו עד שבגר ונעשה איל. הֲרֵי זֶה שִׁנּוּי בְּיָדוֹ וְקָנָהוּ. אף על פי שלא עשה מעשה בידיו, חל שינוי מהותי בגזלה וקנה אותה.
טו. גָּזַל כְּלִי וְשִׁבְּרוֹ — אֵין שָׁמִין לוֹ הַפְּחָת, אֶלָּא מְשַׁלֵּם דָּמָיו וְהַכְּלִי הַשָּׁבוּר שֶׁל גַּזְלָן. וְאִם רָצוּ הַבְּעָלִים לִטֹּל הַכְּלִי הַשָּׁבוּר — נוֹטְלִים, וּמְשַׁלֵּם הַפְּחָת, שֶׁזּוֹ תַּקָּנָה הִיא לַבְּעָלִים, וְאִם לֹא רָצוּ בָּהּ הָרְשׁוּת בְּיָדָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
טו. גָּזַל כְּלִי וְשִׁבְּרוֹ אֵין שָׁמִין לוֹ הַפְּחָת. אינו יכול להחזיר את הכלי השבור ולשלם רק את ירידת הערך של הכלי על פי אומדן השמאים. שֶׁזּוֹ תַּקָּנָה הִיא לַבְּעָלִים. ולכן אף על פי שהכלי נשבר או נפחת ונעשה בו שינוי לא קנה הגזלן את החפץ (וראה גר"א סי' שנד ס"ק יג וקצוה"ח שם ס"ק ג שהתקשו בעניין; והשווה הלכות גנבה א,טו).
טו. גָּזַל כְּלִי וְשִׁבְּרוֹ אֵין שָׁמִין לוֹ הַפְּחָת. אינו יכול להחזיר את הכלי השבור ולשלם רק את ירידת הערך של הכלי על פי אומדן השמאים. שֶׁזּוֹ תַּקָּנָה הִיא לַבְּעָלִים. ולכן אף על פי שהכלי נשבר או נפחת ונעשה בו שינוי לא קנה הגזלן את החפץ (וראה גר"א סי' שנד ס"ק יג וקצוה"ח שם ס"ק ג שהתקשו בעניין; והשווה הלכות גנבה א,טו).
טז. גְּזֵלָה שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּת וְהוּקְרָה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנָּה הַבְּעָלִים — הֲרֵי זוֹ חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ וְאֵין לַגַּזְלָן בָּהּ כְּלוּם, שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ לַגַּזְלָן אֶת הַשֶּׁבַח אַחַר יֵאוּשׁ אֶלָּא כְּגוֹן שֶׁבַח גִּזּוֹת וּוְלָדוֹת, אֲבָל שֶׁבַח הַיֹּקֶר — אִם הָיְתָה הַגְּזֵלָה קַיֶּמֶת, חוֹזֶרֶת בְּעֵינֶיהָ, וְאֵינוֹ זוֹכֶה בּוֹ.
טז. וְהוּקְרָה. התייקרה. אֲבָל שֶׁבַח הַיֹּקֶר אִם הָיְתָה הַגְּזֵלָה קַיֶּמֶת חוֹזֶרֶת בְּעֵינֶיהָ. ולגבי זכייה בשבח היוקר כאשר הגזלה אינה קיימת ראה בתחילת הפרק הבא.
טז. וְהוּקְרָה. התייקרה. אֲבָל שֶׁבַח הַיֹּקֶר אִם הָיְתָה הַגְּזֵלָה קַיֶּמֶת חוֹזֶרֶת בְּעֵינֶיהָ. ולגבי זכייה בשבח היוקר כאשר הגזלה אינה קיימת ראה בתחילת הפרק הבא.

תקציר הפרק 

הלכות גזלה ואבדה
פרק ב *ק​ניין הגזלה*
הגזלה נחשבת לרכוש בעליה, לכן:
א) הדין הפשוט – ​על הגזלן להשיב את הגזלה עצמה; אלא אם כן יגרם לגזלן הפסד כתוצאה מכך​. ​כגון שהתייקרה ואבדה.
ב) חל שינוי בלתי הפיך בגזלה כשהיא בידו– משיב רק את ערכה בעת הגזלה.♻
ג) שינוי רשות + יאוש בעלים – מקנים את הגזלה לגזלן וחייב רק בדמיה 💵
ד) הגזלה שנפסדה לגמרי – אם תבעה הנגזל – ישלם הגזלן את דמיה, רצה לשלם הגזלן מעצמו, תקנו חכמים שלא יקבלו אותה, כדי לקרב בעלי תשובה.
בכל המקרים שהחפץ מוגדר כשל הגזלן, הרי שהוא מתחייב אפילו יארע לחפץ אונס.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ב' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.גזל חיטה ואפה ממנה לחם-האם קנאה הגזלן?

2.גזל מטיל זהב ועשה ממנו טבעת-האם קנה?

3.גזל רכב ונתייאשו בעליו וערכו עלה-יכול לשלם במקום להחזיר?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן