פרק ב', הלכות נחלות, ספר משפטים
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם כְּאֶחָד בְּנִכְסֵי אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם" (דברים כא,יז). כֵּיצַד? הִנִּיחַ חֲמִשָּׁה בָּנִים, וְאֶחָד מֵהֶן בְּכוֹר – הַבְּכוֹר נוֹטֵל שְׁלִישׁ הַמָּמוֹן, וְכָל אֶחָד מֵהָאַרְבָּעָה הַפְּשׁוּטִין נוֹטֵל שְׁתוּת. הִנִּיחַ תִּשְׁעָה בָּנִים – הֲרֵי הָאֶחָד הַבְּכוֹר נוֹטֵל חֲמִישׁ, וְכָל אֶחָד מֵהַשְּׁמוֹנָה הַפְּשׁוּטִין נוֹטֵל עִשּׂוּר. וְכֵן עַל הַחֲלֻקָּה הַזֹּאת חוֹלְקִין לְעוֹלָם.
א. הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם כְּאֶחָד. פי שניים מהחלק שמקבל כל אחד מן האחים האחרים בירושה. הַפְּשׁוּטִין. הבנים שאינם הבכור. שְׁתוּת. שישית. חֲמִישׁ. חמישית. עִשּׂוּר. עשירית.
ב. בְּכוֹר שֶׁנּוֹלַד לְאַחַר מִיתַת אָבִיו – אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו וכו' כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר" (דברים כא,טז-יז). וְאִם יָצָאת פַּדַּחְתּוֹ בְּחַיֵּי אָבִיו, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא כָּל רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אָבִיו – הֲרֵי זֶה נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם.
ב. בְּכוֹר שֶׁנּוֹלַד לְאַחַר מִיתַת אָבִיו. ונולד עוד אח אחריו (כגון שילדה אמו תאומים ומת האב קודם שנולד הראשון או שנולדו לאביו בנים מאישה אחרת). כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר. המשך הפסוק: "לתת לו פי שנים", ומכאן שרק כאשר האב הכיר את הבכור בחייו הוא נוטל פי שניים. וְאִם יָצָאת פַּדַּחְתּוֹ וכו'. המצח, שביציאת המצח נחשב העובר כילוד (בדומה לכך ראה הלכות איסורי ביאה י,ו, הלכות ביכורים יא,טו).
ג. בְּכוֹר שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר – אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. וְכֵן פָּשׁוּט שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר אֵינוֹ מְמַעֵט בְּחֵלֶק הַבְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים" (דברים כא,טו) – עַד שֶׁיִּהְיֶה בֵּן מִשְּׁעַת לֵידָה.
ג. בְּכוֹר שֶׁנִּקְרַע. שלא היה ידוע אם הוא זכר או נקבה (טומטום), ונקרע הקרום שכיסה על איברי המין שלו. אֵינוֹ מְמַעֵט. לא מתחשבים בו בחישוב חלק הבכורה (אבל לאחר שהבכור מקבל את חלק הבכורה, חולק הפשוט שנקרע בשווה עם שאר האחים, כמבואר בסמוך).
ד. כֵּיצַד אֵינוֹ מְמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה? הֲרֵי שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן בְּכוֹר וּשְׁנֵי פְּשׁוּטִין וְזֶה הַטֻּמְטוּם שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר – הַבְּכוֹר נוֹטֵל רְבִיעַ הַמָּמוֹן בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה, וּכְאִלּוּ אֵין עִמּוֹ אֶלָּא שְׁנֵי פְּשׁוּטִין בִּלְבַד, וְהַחֵצִי וְהָרְבִיעַ הַנִּשְׁאָר חוֹלְקִין אוֹתוֹ שְׁנֵי הַפְּשׁוּטִין עִם הַנִּקְרָע עִם הַבְּכוֹר בְּשָׁוֶה.
ד. הַבְּכוֹר נוֹטֵל רְבִיעַ הַמָּמוֹן בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה וכו'. ביחס לחלק הבכורה אין מתחשבים בטומטום, ולכן נוטל הבכור רבע מהנכסים. [בנוסח אחר: "הבכור נוטל חצי הממון, וכאילו אין עמו אלא שני הפשוטים בלבד, והחצי הנשאר חולקין אותו שני הפשוטין עם הנקרע בשוה". ולפי נוסח זה (שהוא כנראה מהדורה קמא), קודם נוטל הבכור את כל חלקו בירושה ואחר כך חולקים אחיו את הנשאר.]
ה. קָטָן בֶּן יוֹם אֶחָד מְמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה, אֲבָל לֹא הָעֻבָּר. וּבֵן שֶׁנּוֹלַד לְאַחַר מִיתַת אָבִיו אֵינוֹ מְמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה.
ה. קָטָן בֶּן יוֹם אֶחָד מְמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה וכו'. אם נולד קודם מיתת אביו נחשב כיורש בחישוב חלק הבכורה, אבל לא העובר שמת. וכן הנולד לאחר מיתת אביו אינו נחשב בחישוב חלק הבכורה אף שהוא מקבל חלק בירושה (ראה ר"י מיגאש בבא בתרא קמב,ב).
ו. בֵּן שֶׁנִּסְתַּפֵּק לָנוּ אִם הוּא בְּכוֹר אוֹ פָּשׁוּט, כְּגוֹן שֶׁנִּתְעָרֵב עִם אַחֵר – אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. וְכֵיצַד עוֹשִׂין? אִם הֻכְּרוּ וּלְבַסּוֹף נִתְעָרְבוּ – כּוֹתְבִין הַרְשָׁאָה זֶה לָזֶה וְנוֹטְלִין חֵלֶק בְּכוֹרָה עִם אֲחֵיהֶם; וְאִם לֹא הֻכְּרוּ, כְּגוֹן שֶׁיָּלְדוּ בְּמַחֲבוֹאָה אַחַת – אֵין כּוֹתְבִין הַרְשָׁאָה וְאֵין כָּאן חֵלֶק בְּכוֹרָה.
ו. כְּגוֹן שֶׁנִּתְעָרֵב עִם אַחֵר. ולא ברור מי מבין האחים הוא הבכור. וְכֵיצַד עוֹשִׂין. אם רוצים ליטול חלק הבכורה. אִם הֻכְּרוּ וּלְבַסּוֹף נִתְעָרְבוּ. שבתחילה היה ידוע מי הבכור ואחר כך נתערבו, שיש לאחד מהם זכות נטילת חלק בכורה. הַרְשָׁאָה. ייפוי כוח, שהאחד ממנה את השני כבא כוחו ליטול חלק הבכורה מאת אחיהם ויחלקוהו ביניהם. שֶׁיָּלְדוּ בְּמַחֲבוֹאָה אַחַת. במקום מחבוא, וכבר בשעת הלידה לא היה ידוע מי הבכור. אֵין כּוֹתְבִין הַרְשָׁאָה וְאֵין כָּאן חֵלֶק בְּכוֹרָה. חכמים למדו מהפסוקים שרק בכור שהוכר כבכור ודאי בשעת הלידה מקבל חלק בכורה (בבלי בבא בתרא קכז,א), ומכיוון שלא הוכר בכור לא יועיל שיכתבו הרשאה.
ז. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים, בְּכוֹר וּפָשׁוּט, וּמֵתוּ שְׁנֵיהֶן בְּחַיָּיו וְהִנִּיחוּ בָּנִים, הַבְּכוֹר הִנִּיחַ בַּת וְהַפָּשׁוּט הִנִּיחַ בֵּן – הֲרֵי בֶּן הַפָּשׁוּט יוֹרֵשׁ בְּנִכְסֵי הַזָּקֵן שְׁלִישׁ, שֶׁהוּא חֵלֶק אָבִיו, וּבַת הַבְּכוֹר יוֹרֶשֶׁת שְׁנֵי שְׁלִישִׁים, שֶׁהוּא חֵלֶק אָבִיהָ. וְכֵן הַדִּין בִּבְנֵי הָאַחִים וּבְנֵי אֲחֵי הָאָב וּבְכָל הַיּוֹרְשִׁין: אִם הָיָה אֲבִי אֶחָד מִן הַיּוֹרְשִׁין בְּכוֹר – נוֹטֵל חֵלֶק בְּכוֹרָה שֶׁלּוֹ זֶה הַיּוֹרֵשׁ מֵחֲמָתוֹ.
ז. הַזָּקֵן. הסב. בֶּן הַפָּשׁוּט יוֹרֵשׁ בְּנִכְסֵי הַזָּקֵן שְׁלִישׁ וכו'. שהצאצאים עומדים במקום אבותיהם, ויורשים את חלקם בנכסי הסב (כדלעיל א,ה). וְכֵן הַדִּין בִּבְנֵי הָאַחִים וּבְנֵי אֲחֵי הָאָב וּבְכָל הַיּוֹרְשִׁין. במקרה שאין צאצאים לנפטר ויורשים אותו קרוביו האחרים (כדלעיל א,ג). ומכיוון שהבנים הללו יורשים מכוח אביהם, מי שהיה אביו בכור ייטול פי שניים מבני שאר היורשים (לדוגמה, אחד האחים שנפטר ללא צאצאים ובאים בני אחיו לירש אותו, בני האח הבכור נוטלים פי שניים מבני שאר האחים).
ח. אֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאֵם. כֵּיצַד? בְּכוֹר וּפָשׁוּט שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אִמָּן – חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה, בֵּין שֶׁהָיָה בְּכוֹר לַנַּחֲלָה בֵּין שֶׁהָיָה פֶּטֶר רֶחֶם.
ח. בְּכוֹר לַנַּחֲלָה. שנולד ראשון לאביו והוא יורש פי שניים בנכסיו. פֶּטֶר רֶחֶם. שנולד ראשון לאמו, ואף שהוא בכור לאמו אינו נוטל פי שניים בנכסיה.
ט. בְּכוֹר הַנַּחֲלָה הוּא הַנּוֹלָד לָאָב רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ" (דברים כא,יז). וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל הָאֵם, אֲפִלּוּ יָלְדָה כַּמָּה בָּנִים, הוֹאִיל וְזֶה רִאשׁוֹן לְאָבִיו – יִירַשׁ פִּי שְׁנַיִם.
ט. אֹנוֹ. כוחו, זרעו.
י. הַבָּא אַחַר הַנְּפָלִים, אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא רֹאשׁ הַנֵּפֶל כְּשֶׁהוּא חַי – הַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר לַנַּחֲלָה. וְכֵן בֶּן תִּשְׁעָה שֶׁיָּצָא רֹאשׁוֹ מֵת – הַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר לַנַּחֲלָה, שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר: "רֵאשִׁית אֹנוֹ", הוּא שֶׁלֹּא נוֹלַד לוֹ קֹדֶם לָזֶה וָלָד שֶׁיָּצָא חַי לַאֲוִיר הָעוֹלָם. לְפִיכָךְ, בֶּן תִּשְׁעָה שֶׁיָּצָא רֹב רֹאשׁוֹ חַי – הַבָּא אַחֲרָיו אֵינוֹ בְּכוֹר.
י. הַבָּא אַחַר הַנְּפָלִים. הנולד אחרי שאמו ילדה נפל. אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא רֹאשׁ הַנֵּפֶל כְּשֶׁהוּא חַי וכו'. אף שביציאת ראש היה חי ויציאת הראש מגדירה אותו כיילוד, הבא אחריו נחשב בכור, שוולד הנולד לפני שמלאו תשעה חודשים להיריון ומת בתוך שלושים יום מוגדר כנפל (הלכות מילה א,יג, פה"מ נידה ה,ג). בֶּן תִּשְׁעָה. שנולד לאחר תשעה חודשי היריון, ומוגדר בן קיימא. שֶׁלֹּא נוֹלַד לוֹ קֹדֶם לָזֶה וָלָד שֶׁיָּצָא חַי לַאֲוִיר הָעוֹלָם. והנולד לפני תשעה חודשים אינו מוגדר חי עד שיחיה שלושים יום. שֶׁיָּצָא רֹב רֹאשׁוֹ חַי. שביציאת רוב הראש הנחשבת כלידה עדיין היה חי.
יא. יוֹצֵא דֹּפֶן וְהַבָּא אַחֲרָיו – שְׁנֵיהֶן אֵינָן בְּכוֹר: הָרִאשׁוֹן לְפִי שֶׁלֹּא נוֹלַד, וְנֶאֱמַר: "וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים" (דברים כא,טו), וְהַשֵּׁנִי שֶׁהֲרֵי קְדָמוֹ אֶחָד.
יא. יוֹצֵא דֹּפֶן. ולד שלא יצא דרך פתח הרחם, אלא בקריעת דופן הבטן (ניתוח קיסרי). שֶׁלֹּא נוֹלַד. שלא נולד בדרך הרגילה (ובדומה לכך ראה הלכות ביכורים יא,טז, הלכות בכורות ב,ד). שֶׁהֲרֵי קְדָמוֹ אֶחָד. ורק מי שהוא "ראשית אנו" יורש פי שניים (לעיל ה"ט).
יב. הָיוּ לוֹ בָּנִים בְּגַיּוּתוֹ וְנִתְגַּיֵּר – אֵין לוֹ בְּכוֹר לַנַּחֲלָה. אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַגּוֹיָה, הוֹאִיל וְאֵינוֹ קָרוּי בְּנוֹ – הֲרֵי הַבָּא לוֹ אַחֲרָיו מִן הַיִּשְׂרְאֵלִית בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְנוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם.
יב. בְּגַיּוּתוֹ. כשהיה גוי. אֵין לוֹ בְּכוֹר לַנַּחֲלָה. כי הבן הראשון שנולד לו בהיותו גוי כבר אינו מתייחס אחריו, והבן שנולד לו לאחר שנתגייר אינו "ראשית אנו". הוֹאִיל וְאֵינוֹ קָרוּי בְּנוֹ. אינו חשוב כבנו כלל (הלכות ייבום וחליצה א,ד). הַבָּא לוֹ אַחֲרָיו… בְּכוֹר לַנַּחֲלָה. הבן שנולד מאישה ישראלית הוא "ראשית אנו", ולא זה שנולד מן הגויה מפני שאינו קרוי בנו כלל (שלא כגוי שנתגייר, שהיה נחשב בנו קודם שנתגייר).
יג. הָיָה הַבְּכוֹר מַמְזֵר – נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר" (דברים כא,יז) – זוֹ שֶׁשְּׂנוּאָה בְּנִשּׂוּאֶיהָ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיָה בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה.
יג. הָיָה הַבְּכוֹר מַמְזֵר. שנולד מאיסורי עריות (והוא יורש כבן שנולד בכשרות כדלעיל א,ז). זוֹ שֶׁשְּׂנוּאָה בְּנִשּׂוּאֶיהָ. שיש איסור לשאת אותה לאישה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיָה בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה. שנישואיהן לכהנים אינם באיסור כרת והקידושין תופסים בהן.
יד. שְׁלֹשָׁה נֶאֱמָנִין עַל הַבְּכוֹר: חָיָה וְאִמּוֹ וְאָבִיו. חָיָה מִיָּד, שֶׁאִם אָמְרָה: 'זֶה יָצָא רִאשׁוֹן' – נֶאֱמֶנֶת; וְאִמּוֹ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַלֵּדָה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר: 'זֶה הוּא הַבְּכוֹר'; וְאָבִיו לְעוֹלָם. אֲפִלּוּ אָמַר הָאָב עַל מִי שֶׁלֹּא הֻחְזַק בְּנוֹ כְּלָל: 'זֶה הוּא בְּנִי, וּבְכוֹרִי הוּא' – נֶאֱמָן. וְכֵן אִם אָמַר עַל הַמֻּחְזָק לָנוּ שֶׁהוּא בְּכוֹרוֹ: 'אֵינוֹ בְּכוֹר' – נֶאֱמָן.
יד. נֶאֱמָנִין עַל הַבְּכוֹר. להעיד על הילד שהוא הבכור, וייטול בירושה פי שניים. חָיָה מִיָּד. המיילדת ('חיה') נאמנת להעיד מיד אחר הלידה על אחד היילודים שהוא יצא ראשון. וְאִמּוֹ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַלֵּידָה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר זֶה הוּא הַבְּכוֹר. יש מסבירים הטעם מפני שהוא נמצא בימים אלו בעיקר אצל אמו (תוספות רא"ש קידושין עד,א). וְאָבִיו לְעוֹלָם. גם לאחר שגדל בנו. אֲפִילּוּ אָמַר הָאָב וכו'. מן הפסוק "כי את הבכור… יכיר" (דברים כא,ז) דרשו חכמים כי האב נאמן להכיר ולהעיד על בנו, והדברים אמורים הן לעניין בכורה והן לעניינים אחרים של ייחוס ומעמד אישי (ראה הלכות איסורי ביאה טו,טו-טז).
טו. הָאָב שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק – בּוֹדְקִין אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁבּוֹדְקִין לְגִטִּין: אִם רָמַז אוֹ כָּתַב שֶׁזֶּה בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ – הֲרֵי זֶה נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם.
טו. הָאָב שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק. איבד את יכולת הדיבור, ולא ידוע אם דעתו מיושבת אם לאו. בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. אם עונה במנוד ראש או ברמיזה תשובות נכונות על שאלות. כְּדֶרֶךְ שֶׁבּוֹדְקִין לְגִטִּין. את הבעל שנשתתק ורוצה לגרש אשתו, שאם נטרפה דעתו אינו יכול לגרשה (לאופן הבדיקה ראה הלכות גירושין ב,טז).
טז. הֵעִידוּ עֵדִים שֶׁהֵן שָׁמְעוּ אָבִיו שֶׁל זֶה אוֹמֵר דְּבָרִים כָּךְ וְכָךְ, שֶׁהֲרֵי אוֹתָן הַדְּבָרִים יִוָּדַע מִכְּלָלָן שֶׁזֶּה בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ – הֲרֵי זֶה נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר הָאָב בְּפֵרוּשׁ: 'זֶה בְּנִי בְּכוֹרִי'.
טז. אוֹמֵר דְּבָרִים כָּךְ וְכָךְ וכו'. התייחסות מסוימת בתוך שיחה סתמית, ומדברים אלו משמע שזהו בכורו.
יז. שָׁמְעוּ מִן הָאָב שֶׁאָמַר: 'זֶה בְּנִי בְּכוֹר' – אֵינוֹ נוֹטֵל בְּעֵדוּת זוֹ פִּי שְׁנַיִם, שֶׁמָּא בְּכוֹר לְאִמּוֹ הוּא וְלָזֶה נִתְכַּוֵּן הָאָב, עַד שֶׁיֹּאמַר: 'בְּנִי בְּכוֹרִי'.
יז. עַד שֶׁיֹּאמַר זֶה בְּנִי בְּכוֹרִי. שאז מובן שכוונתו שהוא בכור ממנו.

תקציר הפרק 

🤔 מתי חשוב לדעת באיזו שנייה בדיוק נולד תינוק?
סתם כך, השנייה המדויקת שבה נולד אדם היא נתון חסר משמעות, ולכן אף אחד גם לא מתעד אותו. בתעודות הלידה נכתבים תאריך הלידה, השעה והדקות בלבד. לא יותר. אבל לעיתים, כמו במקרה הנדיר הנזכר בפרקנו, השנייה שבה נולד תינוק יכולה לגזור את גורלו לשבט או לחסד, לכל הפחות מבחינה כספית: "בכור שנולד לאחר מיתת אביו – אינו נוטל פי שניים… ואם יצאת פדחתו [כלומר: מצחו] בחיי אביו, אף על פי שלא יצא כל ראשו לאוויר העולם אלא לאחר מיתת אביו – הרי זה נוטל פי שניים" (הלכה ב) ✌🏼

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ב' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.בכור שנולד לאחר שמת אביו – יש לו זכות כפולה?

2.נכדת בנו הבכור קודמת לנכד בנו הפשוט?

3.גרושה שנפטרה – יש לבנה הבכור חלק כפול?

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן