פרק ד', הלכות טומאת אוכלין, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כַּמָּה שִׁעוּר אֳכָלִים לַטֻּמְאָה? לְטֻמְאַת עַצְמָן – כָּל שֶׁהֵן, אֲפִלּוּ שֻׁמְשׁוּם אוֹ חַרְדָּל מִתְטַמֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל" (ויקרא יא,לד) – כָּל שֶׁהוּא. וְאֵין אֹכֶל טָמֵא מְטַמֵּא אֹכֶל אַחֵר אוֹ מַשְׁקִין אוֹ יָדַיִם עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כַּבֵּיצָה בְּלֹא קְלִפָּתָהּ. וְכֵן הָאוֹכֵל אֳכָלִים טְמֵאִים – אֵינוֹ נִפְסָל עַד שֶׁיֹּאכַל כְּבֵיצָה וּמֶחֱצָה, וְזֶה הוּא חֲצִי פְּרָס.
א. אֲפִלּוּ שֻׁמְשׁוּם אוֹ חַרְדָּל. גרגר של שומשום או של חרדל, שהם זעירים ביותר. אוֹ יָדַיִם. שאוכל שהוא ראשון לטומאה מטמא את הידיים (הלכות שאר אבות הטומאות ח,א, וראה שם ה"ג). וְכֵן הָאוֹכֵל אֳכָלִים טְמֵאִים אֵינוֹ נִפְסָל עַד שֶׁיֹּאכַל כְּבֵיצָה וּמֶחֱצָה. שהאוכל אוכלים טמאים בשיעור זה נפסל גופו ונעשה שני לטומאה (שם ח,י-יא). וְזֶה הוּא חֲצִי פְּרָס. שהפרס (חצי כיכר לחם) שיעורו שלוש ביצים ולפיכך חצי פרס הוא ביצה ומחצה.
ב. הַמַּשְׁקִין מִתְטַמְּאִין כָּל שֶׁהֵן, וּמְטַמְּאִין בְּכָל שֶׁהֵן. אֲפִלּוּ טִפַּת מַשְׁקִין טְמֵאִים כְּחַרְדָּל שֶׁנָּגְעָה בָּאֳכָלִים אוֹ בְּכֵלִים אוֹ בְּמַשְׁקִין אֲחֵרִים – נִטְמְאוּ. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין הַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִים נִפְסָל עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה רְבִיעִית, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ב. רְבִיעִית. רביעית הלוג. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות שאר אבות הטומאות ח,י-יא.
ג. כָּל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין לִפְסֹל אֶת הַגְּוִיָּה לִרְבִיעִית, וְכָל הָאֳכָלִים מִצְטָרְפִין לְכַבֵּיצָה לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים, וּלְכַחֲצִי פְּרָס לִפְסֹל אֶת הַגְּוִיָּה. אֲפִלּוּ חִטָּה עִם קֶמַח עִם בָּצֵק עִם תְּאֵנָה וּבָשָׂר וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ – הַכֹּל מִצְטָרֵף.
ג. מִצְטָרְפִין לִפְסֹל אֶת הַגְּוִיָּה לִרְבִיעִית. מצטרפים לשיעור רביעית לטמא את גופו של האדם השותה אותם שיפסול את התרומה.
ד. הָעוֹר הַמְחֻבָּר בַּבָּשָׂר, וְהַמָּרָק, וְהַתְּבָלִין, וְהָאֲלָל, אַף עַל פִּי שֶׁמִּקְצָתוֹ חָשַׁב עָלָיו וּמִקְצָתוֹ לֹא חָשַׁב עָלָיו, מִקְצָתוֹ פְּלָטַתּוּ חַיָּה וּמִקְצָתוֹ פְּלָטַתּוּ סַכִּין, וְהָעֲצָמוֹת הַמְחֻבָּרִין בַּבָּשָׂר, וְהַגִּידִים, וְהַמְּקוֹמוֹת הָרַכִּים מִן הַקַּרְנַיִם וְהַטְּלָפַיִם, וְהַכְּנָפַיִם, וְהַנּוֹצָה, וְהַמְּקוֹמוֹת הָרַכִּים מִן הַצִּפֳּרְנַיִם וּמִן הַחַרְטוֹם הַמֻּבְלָעִין בַּבָּשָׂר – כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ מִתְטַמְּאִין וּמְטַמְּאִין, וּמִצְטָרְפִין לְכַבֵּיצָה אוֹ לְכַחֲצִי פְּרָס.
ד. וְהַמָּרָק וְהַתְּבָלִין. המתבשלים עם הבשר (הלכות שאר אבות הטומאות א,ז). וְהָאֲלָל אַף עַל פִּי שֶׁמִּקְצָתוֹ חָשַׁב עָלָיו וּמִקְצָתוֹ לֹא חָשַׁב עָלָיו. שהאלל צריך מחשבה כדי לקבל טומאה (לעיל ג,ג), ואף על פי שחשב רק על מקצתו הוא מקבל טומאה ומצטרף לשיעור ביצה וחצי פרס. מִקְצָתוֹ פְּלָטַתּוּ חַיָּה וּמִקְצָתוֹ פְּלָטַתּוּ סַכִּין. שנחתך משאר הבשר (ונשאר דבוק בעור) מקצתו על ידי חיה ומקצתו על ידי האדם באמצעות סכין, שאף על פי שהחלק הנחתך על ידי האדם הופרד בכוונה משאר הבשר והאדם ביטל אותו מדעתו, כיוון שחלק ממנו נחתך על ידי חיה ולא התבטל על ידי האדם, הוא מקבל טומאה ומצטרף לשיעור ביצה וחצי פרס. וְהַמְּקוֹמוֹת הָרַכִּים מִן הַקַּרְנַיִם וְהַטְּלָפַיִם וכו'. ראה לעיל ג,ג בביאור. כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ מִתְטַמְּאִין וּמְטַמְּאִין וּמִצְטָרְפִין לְכַבֵּיצָה אוֹ לְכַחֲצִי פְּרָס. כשחשב על דברים אלו לאכילה הם נחשבים כשאר האוכלים (לעיל ג,ג), ולפיכך הם מקבלים טומאת אוכלים, מטמאים אוכלים אחרים ומצטרפים זה עם זה או עם הבשר לשיעור ביצה וחצי פרס (פה"מ חולין ט,א וטהרות א,ב-ג מהדורת ר"י קאפח).
ה. כַּבֵּיצָה אֳכָלִים טְמֵאִים שֶׁהִנִּיחָן בַּחַמָּה וְנִתְמַעֲטוּ – אֵינָן מְטַמְּאִין. וְכֵן כַּזַּיִת מִן הַמֵּת אוֹ מִן הַנְּבֵלָה וְכָעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ שֶׁהִנִּיחָן בַּחַמָּה וְנִתְמַעֲטוּ – טְהוֹרִים.
ה. וְנִתְמַעֲטוּ. הצטמקו. וְכֵן כַּזַּיִת מִן הַמֵּת אוֹ מִן הַנְּבֵלָה וְכָעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ וכו'. ראה גם הלכות שאר אבות הטומאות ד,יג.
ו. כַּזַּיִת חֵלֶב וְדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל שֶׁהִנִּיחָן בַּחַמָּה וְנִתְמַעֲטוּ – אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת. הִנִּיחָן בַּגְּשָׁמִים וְנִתְפְּחוּ – חָזְרוּ לִכְמוֹת שֶׁהָיוּ, בֵּין לְטֻמְאָה חֲמוּרָה בֵּין לְטֻמְאָה קַלָּה בֵּין לְאִסּוּר.
ו. כַּזַּיִת חֵלֶב וְדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל. שחייבים על אכילתם כרת. שֶׁהִנִּיחָן בַּחַמָּה וכו'. ראה גם הלכות מאכלות אסורות יד,ד. הִנִּיחָן בַּגְּשָׁמִים וְנִתְפְּחוּ וכו'. התנפחו, וכך חזרו לגודל שהיו בו בתחילה (ומשפט זה מוסב על כל המוזכרים לעיל מתחילת ה"ה). בֵּין לְטֻמְאָה חֲמוּרָה. כמת, נבלה ושרץ שהם אבות הטומאה. בֵּין לְטֻמְאָה קַלָּה. כאוכלים טמאים.
ז. עֲלֵי בְּצָלִים וּבְנֵי בְּצָלִים שֶׁהֵן חֲלוּלִין: אִם יֵשׁ בָּהֶם רִיר – מִשְׁתַּעֲרִין כְּמוֹת שֶׁהֵן; וְאִם הָיוּ חֲלוּלִין וְרֵיקָנִין – מְמַעֵךְ אֶת חֲלָלָן.
ז. וּבְנֵי בְּצָלִים. עלים הצומחים מן הבצלים שאינם מחוברים לקרקע (פה"מ עוקצין ב,ט). אִם יֵשׁ בָּהֶם רִיר מִשְׁתַּעֲרִין כְּמוֹת שֶׁהֵן. שהלחלוחית שבתוכם מצטרפת לשיעור ביצה לטמא אחרים.
ח. פַּת סֻפְגָנִין מִשְׁתַּעֶרֶת כְּמוֹת שֶׁהִיא, וְאִם יֵשׁ בָּהּ חָלָל – מְמַעֵךְ אֶת חֲלָלָהּ.
ח. פַּת סֻפְגָנִין. סופגנייה, שהבצק שלה אוורירי כספוג.
ט. בְּשַׂר הָעֵגֶל שֶׁנִּתְפַּח, וּבְשַׂר זְקֵנָה שֶׁנִּתְמַעֵט – מִשְׁתַּעֲרִין כְּמוֹת שֶׁהֵן.
ט. בְּשַׂר הָעֵגֶל שֶׁנִּתְפַּח וּבְשַׂר זְקֵנָה שֶׁנִּתְמַעֵט. שבשר העגל היונק מתנפח כאשר מבשלים אותו, ואילו בשר הבהמה הזקנה מתכווץ על ידי הבישול (פה"מ עוקצין ב,ט). מִשְׁתַּעֲרִין כְּמוֹת שֶׁהֵן. כגודל הנוכחי שלהם בשעה שמשערים אותם.
י. הָאֱגוֹז וְהַתְּמָרָה וְהַשָּׁקֵד הַמִּתְקַרְקְשִׁין – מִשְׁתַּעֲרִין כְּמוֹת שֶׁהֵן.

י. הָאֱגוֹז וְהַתְּמָרָה וְהַשָּׁקֵד הַמִּתְקַרְקְשִׁין וכו'. שהתייבשו ונעשה חלל בתוכם (כך שהם משמיעים קול כשמנענעים אותם), שאף על פי שמתחילה היו מלאים אין משערים אותם אלא כפי מה שהם עכשיו ואין החלל שבתוכם מצטרף (ר"ש עוקצין ב,ח).

יא. כָּל שֶׁטֻּמְאָתוֹ וְשִׁעוּרוֹ שָׁוִין – מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. הָיוּ טֻמְאָתָן שָׁוִין אֲבָל לֹא שִׁעוּרָן, אוֹ שִׁעוּרָן אֲבָל לֹא טֻמְאָתָן – אֵין מִצְטָרְפִין, וַאֲפִלּוּ לְטַמֵּא כַּקַּל שֶׁבִּשְׁנֵיהֶן.
כֵּיצַד טֻמְאָתוֹ וְלֹא שִׁעוּרוֹ? כְּגוֹן בְּשַׂר הַמֵּת וּרְקַב שֶׁלּוֹ. שִׁעוּרוֹ וְלֹא טֻמְאָתוֹ? כְּגוֹן בְּשַׂר הַמֵּת וּבְשַׂר הַנְּבֵלָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם לֹא הָיוּ שָׁוִים לֹא בַּשִּׁעוּר וְלֹא בַּטֻּמְאָה, כְּגוֹן בְּשַׂר נְבֵלָה וּבְשַׂר הַשֶּׁרֶץ – שֶׁאֵין מִצְטָרְפִין.
יא. כְּגוֹן בְּשַׂר הַמֵּת וּרְקַב שֶׁלּוֹ. שבשר המת מטמא בכזית ורקב המת מטמא בשיעור מלוא חופניים (הלכות טומאת מת ב,א, ב,יא). בְּשַׂר הַמֵּת וּבְשַׂר הַנְּבֵלָה. שהמת מטמא במגע, במשא ובאוהל טומאת שבעה, והנבלה אינה מטמאת אלא במגע ובמשא טומאת ערב. כְּגוֹן בְּשַׂר נְבֵלָה וּבְשַׂר הַשֶּׁרֶץ. שבשר הנבלה מטמא במגע ובמשא ושיעורו בכזית, והשרץ מטמא במגע בלבד ושיעורו בכעדשה.
יב. אֳכָלִים טְמֵאִים – שִׁעוּרָן שָׁוֶה, שֶׁכָּל אֹכֶל טָמֵא אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא כַּבֵּיצָה; וְטֻמְאָתָן שָׁוָה, שֶׁכָּל אֹכֶל טָמֵא אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא בְּמַגָּע, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְלֹא כֵּלִים, לְפִיכָךְ מִצְטָרְפִין לְטַמֵּא כַּקַּל שֶׁבִּשְׁנֵיהֶן.
כֵּיצַד? כַּחֲצִי בֵּיצָה אֹכֶל רִאשׁוֹן וְכַחֲצִי בֵּיצָה אֹכֶל שֵׁנִי שֶׁבְּלָלָן זֶה בָּזֶה – הֲרֵי זֶה שֵׁנִי, וְאִם נָגַע בִּתְרוּמָה – פְּסָלָהּ. כַּחֲצִי בֵּיצָה אֹכֶל שֵׁנִי וְכַחֲצִי בֵּיצָה אֹכֶל שְׁלִישִׁי שֶׁבְּלָלָן – הֲרֵי זֶה שְׁלִישִׁי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲפִלּוּ חֲצִי בֵּיצָה אֹכֶל רִאשׁוֹן וַחֲצִי בֵּיצָה אֹכֶל רְבִיעִי שֶׁל קֹדֶשׁ שֶׁבְּלָלָן זֶה בָּזֶה – הֲרֵי הַכֹּל רְבִיעִי.
יב. אֹכֶל רִאשׁוֹן. שנטמא מאב הטומאה והוא ראשון לטומאה. אֹכֶל שֵׁנִי. שנטמא מראשון לטומאה והוא שני לטומאה. שֶׁבְּלָלָן. עירבן. וְאִם נָגַע בִּתְרוּמָה פְּסָלָהּ. שהתרומה הנוגעת בשני לטומאה נעשית שלישי, והיא פסולה ואינה מטמאת אחרים (הלכות שאר אבות הטומאות יא,ג, יא,ז). רְבִיעִי שֶׁל קֹדֶשׁ. אוכל קודש שהוא רביעי לטומאה (שאין רביעי לטומאה אלא בקודש בלבד).
יג. כַּבֵּיצָה אֹכֶל רִאשׁוֹן וְכַבֵּיצָה אֹכֶל שֵׁנִי שֶׁבְּלָלָן זֶה בָּזֶה – הַכֹּל רִאשׁוֹן. חִלְּקָן – כָּל אֶחָד מֵהֶן שֵׁנִי. נָפַל זֶה לְעַצְמוֹ וְזֶה לְעַצְמוֹ עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה – פְּסָלוּהוּ. נָפְלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת – עָשׂוּהוּ שֵׁנִי.
יג. הַכֹּל רִאשׁוֹן. מכיוון שיש בתערובת מהאוכל שהוא ראשון שיעור המטמא. חִלְּקָן. לשני חלקים שווים כך שבכל אחד יש שיעור ביצה. כָּל אֶחָד מֵהֶן שֵׁנִי. הואיל וכל אחד מהם מעורב מראשון ושני הם מטמאים כקל שבשניהם. פְּסָלוּהוּ. עשו אותו שלישי לטומאה. נָפְלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת עָשׂוּהוּ שֵׁנִי. מאחר שיש בשניהם יחד שיעור ביצה של ראשון לטומאה כאשר שניהם נוגעים בכיכר כאחת הם מטמאים אותו להיות שני לטומאה (והתרומה הנוגעת בו נעשית שלישי).
יד. כַּבֵּיצָה אֹכֶל שֵׁנִי וְכַבֵּיצָה אֹכֶל שְׁלִישִׁי שֶׁבְּלָלָן זֶה בָּזֶה – הֲרֵי הַכֹּל שֵׁנִי. חִלְּקָן – כָּל אֶחָד מֵהֶן שְׁלִישִׁי. נָפַל זֶה לְעַצְמוֹ וְזֶה לְעַצְמוֹ עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה – לֹא פְּסָלוּהוּ. נָפְלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת – פְּסָלוּהוּ, מִפְּנֵי שֶׁעָשׂוּהוּ שְׁלִישִׁי.
יד. לֹא פְּסָלוּהוּ. שאין השלישי פוסל את התרומה.
טו. כַּבֵּיצָה אֹכֶל רִאשׁוֹן וְכַבֵּיצָה אֹכֶל שְׁלִישִׁי שֶׁבְּלָלָן זֶה בָּזֶה – רִאשׁוֹן. חִלְּקָן – זֶה שֵׁנִי וְזֶה שֵׁנִי, שֶׁהַשְּׁלִישִׁי שֶׁנָּגַע בָּרִאשׁוֹן נַעֲשָׂה שֵׁנִי.
טז. כִּשְׁתֵּי בֵּיצִים אֹכֶל רִאשׁוֹן וְכִשְׁתֵּי בֵּיצִים אֹכֶל שֵׁנִי שֶׁבְּלָלָן – הַכֹּל רִאשׁוֹן. חִלְּקָן לִשְׁנַיִם – כָּל אֶחָד מֵהֶן רִאשׁוֹן. חִלְּקָן שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים אוֹ אַרְבָּעָה – כָּל אֶחָד מֵהֶן שֵׁנִי.
וְכֵן כִּשְׁתֵּי בֵּיצִים אֹכֶל שֵׁנִי וְכִשְׁתֵּי בֵּיצִים אֹכֶל שְׁלִישִׁי שֶׁבְּלָלָן – הַכֹּל שֵׁנִי. חִלְּקָן לִשְׁנַיִם – כָּל אֶחָד מֵהֶן שֵׁנִי; לִשְׁלֹשָׁה וּלְאַרְבָּעָה – הֲרֵי כָּל אֶחָד מֵהֶן שְׁלִישִׁי.
טז. כָּל אֶחָד מֵהֶן רִאשׁוֹן. כיוון שבכל חלק מהם יש כביצה אוכל ראשון וכביצה אוכל שני הם מטמאים כראשון (כדלעיל הי"ג). כָּל אֶחָד מֵהֶן שֵׁנִי. כיוון שאין בכל אחד מהם כביצה אוכל ראשון אלא תערובת של ראשון ושני הם מטמאים כקל שבשניהם.

תקציר הפרק 

פרק ד הלכות טומאת אוכלין

שיעורי טומאה

א) השיעור – אוכל נטמא בכלשהו, ומטמא בכביצה. משקה נטמא ומטמא בכלשהו;
ב) המדידה – לפי הנפח במצב שנמצאים.
ג) צירוף – האוכלים מצטרפים אחד לשני וכן משקים מצטרפים לשיעור ביצה לטומאה ובלבד שמדובר באותו סוג טומאה ושיעור.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ד' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.צרוף לטומאה כשהגודל והטומאה שווה?

2.אוכלין טמאים לעולם מצטרפים?

3.ערבב ב' ביצים ראשון ושני – הכל ראשון?

תשובות

1-כן 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן