פרק ד', הלכות מלוה ולווה, ספר משפטים
כ״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ט באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ח באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ו באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ד באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ח׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ז׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ו׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ה׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ג׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ב׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
א׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ל׳ בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ט בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ח בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ז בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ו בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ה בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ד בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. נֶשֶׁךְ וְרִבִּית – אֶחָד הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ" (ויקרא כה,לז), וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ" (דברים כג,כ). וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ נֶשֶׁךְ? מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּנוֹשֵׁךְ, שֶׁמְּצַעֵר חֲבֵרוֹ וְאוֹכֵל בְּשָׂרוֹ. וְלָמָּה חִלְּקָן הַכָּתוּב? לַעֲבֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין.
א. וְלָמָּה חִלְּקָן הַכָּתוּב. אם מדובר באותו איסור, מדוע הוא נזכר פעמיים. לַעֲבֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין. לחיזוק האזהרה של איסור הלוואה בריבית (אבל אין מדובר בשתי מצוות לא תעשה נפרדות – ראה ספר המצוות הכלל התשיעי ולא תעשה רלה).
ב. כְּדֶרֶךְ שֶׁאָסוּר לַנּוֹתֵן לְהַלְוֹת בְּרִבִּית, כָּךְ אָסוּר לַלּוֹקֵחַ לִלְוֹת בְּרִבִּית, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ" (דברים כג,כ) – מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה לַלֹּוֶה, כְּלוֹמַר: לֹא תִּנָּשֵׁךְ לְאָחִיךָ.
וְכֵן אָסוּר לְהִתְעַסֵּק בֵּין לֹוֶה וּמַלְוֶה בְּרִבִּית, וְכָל מִי שֶׁהָיָה עָרֵב אוֹ סוֹפֵר אוֹ עֵד בֵּינֵיהֶן – הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ" (שמות כב,כד) – זוֹ אַזְהָרָה אַף לָעֵדִים וְלֶעָרֵב וְלַסּוֹפֵר.
הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַמַּלְוֶה בְּרִבִּית עוֹבֵר עַל שִׁשָּׁה לָאוִין: "לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" (שמות כב,כד), "אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ" (ויקרא כה,לז), "וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ" (שם), "אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית" (שם כה,לו), "לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ" (שמות כב,כד), "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל". וְהַלֹּוֶה עוֹבֵר בִּשְׁנַיִם: "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ" (דברים כג,כ), "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט,יד). עָרֵב וְעֵדִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – אֵין עוֹבְרִין אֶלָּא מִשּׁוּם "לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ". וְכָל מִי שֶׁהָיָה סַרְסוּר בֵּין שְׁנֵיהֶן אוֹ שֶׁסִּיַּע אֶחָד מֵהֶן אוֹ הוֹרָהוּ – עוֹבֵר מִשּׁוּם "וְלִפְנֵי עִוֵּר".
ב. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים בביאור המקראות.
לְהִתְעַסֵּק בֵּין לֹוֶה וּמַלְוֶה בְּרִבִּית. ליטול חלק בביצוע ההלוואה. סוֹפֵר. שכותב את שטר החוב.
לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה. שאיסור זה כולל כל מעשה שדרך הנושים לעשות, ובכלל זה שדורשים לקבל ריבית על ההלוואה (מ"מ). אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ. שהתורה חזרה על איסור ריבית במקומות שונים, כדי לחזק את האזהרה (ראה לעיל ה"א). וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל. איסור כללי על מי שמחזק ידי עוברי עברה ומכשילם (הלכות רוצח יב,יד). עָרֵב וְעֵדִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין עוֹבְרִין אֶלָּא מִשּׁוּם לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ. הערב והעדים, וכל מי שנוטל חלק בפעולת ההלוואה, כגון הסופר, עוברים על "לא תשימון עליו נשך", מפני שעושים פעולה שמקיימת את ההלוואה שיש בה נשך, והרי הם כמשימים על הלווה את הנשך. ומדובר על שותפים שעושים את חלקם לאחר שכבר הוחלט על ההלוואה, והיא הייתה מתבצעת גם בלעדיהם, ולכן אינם עוברים על 'לפני עור' (אבל ערב או עדים שבלעדיהם לא היה מלווה, עוברים גם על 'ולפני עור' – תוספות בבא מציעא עה,ב ד"ה ערב). סַרְסוּר. מתווך. הוֹרָהוּ. ציווה על אחד מהם לקחת חלק בהלוואה.
ג. אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּלְוֶה וְהַלֹּוֶה עוֹבְרִין עַל כָּל אֵלּוּ הַלָּאוִין, אֵינָן לוֹקִין, מִפְּנֵי שֶׁנִּתַּן לְהִשָּׁבוֹן, שֶׁכָּל הַמַּלְוֶה בְּרִבִּית, אִם הָיְתָה רִבִּית קְצוּצָה שֶׁהִיא אֲסוּרָה מִן הַתּוֹרָה – הֲרֵי זוֹ יוֹצְאָה בְּדַיָּנִין, וּמוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִן הַמַּלְוֶה וּמַחֲזִירִין לַלֹּוֶה. וְאִם מֵת הַמַּלְוֶה – אֵין מוֹצִיאִין מִיַּד הַבָּנִים.
ג. מִפְּנֵי שֶׁנִּתָּן לְהִשָּׁבוֹן. להשבה ולהחזרת המצב לקדמותו, וכשיש חיוב של מלקות ותשלום, אם שילם נפטר מהמלקות. רִבִּית קְצוּצָה. ריבית שהמלווה והלווה סיכמו עליה משעת ההלוואה (לדוגמאות ראה לקמן ו,א, וראה עוד שם ה"ג). הֲרֵי זוֹ יוֹצְאָה בְּדַיָּנִין. בית דין מוציאים אותה ממנו כמו שמוציאים גזלה מהגזלן. וְאִם מֵת הַמַּלְוֶה אֵין מוֹצִיאִין מִיַּד הַבָּנִים. ממה שירשו.
ד. הִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן מָעוֹת שֶׁל רִבִּית, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן יוֹדְעִין שֶׁהֵן שֶׁל רִבִּית – אֵינָן חַיָּבִין לְהַחֲזִיר. הִנִּיחַ לָהֶן פָּרָה וְטַלִּית שֶׁל רִבִּית וְכָל דָּבָר הַמְסֻיָּם – חַיָּבִין לְהַחֲזִיר מִפְּנֵי כְּבוֹד אֲבִיהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה וְלֹא הִסְפִּיק לְהַחֲזִיר עַד שֶׁמֵּת. אֲבָל אִם לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה – אֵין חוֹשְׁשִׁין לִכְבוֹדוֹ, וַאֲפִלּוּ דָּבָר מְסֻיָּם אֵינָן מַחֲזִירִין.
ד. הִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן מָעוֹת שֶׁל רִבִּית. אם מת והותיר לבניו מעות שגבה כריבית. אֵינָן חַיָּבִין לְהַחֲזִיר. שחיוב ההשבה הוא רק על האב. דָּבָר הַמְסֻיָּם. מוגדר ומובחן. חַיָּבִין לְהַחֲזִיר מִפְּנֵי כְּבוֹד אֲבִיהֶן. שבכל פעם שיראו אחרים את החפץ ייזכרו שהאב לקח אותו מהם שלא כדין. בְּשֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה וְלֹא הִסְפִּיק לְהַחֲזִיר עַד שֶׁמֵּת. שכיוון שעשה תשובה חייבים בכבודו.
ה. הַגַּזְלָנִין וּמַלְוֵי רִבִּית שֶׁהֶחֱזִירוּ – אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶן, כְּדֵי לִפְתֹּחַ לָהֶן דֶּרֶךְ לִתְשׁוּבָה. וְכָל הַמְקַבֵּל מֵהֶן – אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְאִם הָיְתָה הַגְּזֵלָה קַיֶּמֶת, וְהָרִבִּית דָּבָר מְסֻיָּם, וַהֲרֵי הוּא בְּעַצְמוֹ – מְקַבְּלִין מֵהֶן.
ה. הַגַּזְלָנִין שֶׁהֶחֱזִירוּ. שרצו לעשות תשובה ובאו מעצמם להשיב (ראה הלכות גזלה א,יג). אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶן כְּדֵי לִפְתֹּחַ לָהֶן דֶּרֶךְ לִתְשׁוּבָה וכו'. שאם יחויבו לשלם כל מה שלקחו אולי יימנעו מלעשות תשובה, אבל אם הדבר בעינו חייבים להחזירו ולא חוששים שיימנעו מתשובה בשל כך. וַהֲרֵי הוּא בְּעַצְמוֹ. את מה שלקח בא להחזיר (ויש מפרשים שהכוונה למעט מקרה כגון שגזל או לקח בריבית קורה וחיבר אותה בבניין שאז אינו צריך לסתור את הבניין ולהחזיר את הקורה כמבואר בהלכות גזלה א,ה – חידושי מים חיים, יד"פ).
ו. שְׁטָר שֶׁכָּתוּב בּוֹ רִבִּית, בֵּין קְצוּצָה בֵּין שֶׁל דִּבְרֵיהֶם – גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ גּוֹבֶה אֶת הָרִבִּית. קָדַם וְגָבָה אֶת הַכֹּל – מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ הָרִבִּית הַקְּצוּצָה. אֲבָל אֲבַק רִבִּית, שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶן – אֵינוֹ נִגְבֶּה מִן הַלֹּוֶה לַמַּלְוֶה, וְאֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ מִן הַמַּלְוֶה לַלֹּוֶה.
ו. דִּבְרֵיהֶם. ריבית שאסורה מדברי חכמים. הַקֶּרֶן. הסכום הבסיסי כנגד מה שהלווה. קָדַם וְגָבָה. באיסור. מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ הָרִבִּית הַקְּצוּצָה. כדלעיל ה"ג. אֲבַק רִבִּית שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶן. דברים שנאסרו מדברי חכמים כדי שלא יבואו לידי ריבית של תורה (לקמן ו,א). אֵינוֹ נִגְבֶּה מִן הַלֹּוֶה לַמַּלְוֶה וְאֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ מִן הַמַּלְוֶה לַלֹּוֶה. המלווה אינו יכול לגבות אותו מן הלווה. ואם גבה, אין בית דין מוציאים אותו ומחזירים ללווה.
ז. כָּל הַכּוֹתֵב שְׁטַר רִבִּית – הֲרֵי זֶה כְּכוֹתֵב וּמֵעִיד עָלָיו עֵדִים שֶׁכָּפַר בַּיי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וְכֵן כָּל הַלֹּוֶה וּמַלְוֶה בְּרִבִּית בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן – שְׁנֵיהֶם כְּכוֹפְרִין בַּיי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָפְרוּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וכו' אֲנִי יי אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כה,לז-לח).
ז. הֲרֵי זֶה כְּכוֹתֵב וּמֵעִיד עָלָיו עֵדִים שֶׁכָּפַר בַּיי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. שעצם שטר הריבית שעשה כנגד האמור בתורה, הוא כפירה בה'. וְכֵן כָּל הַלֹּוֶה וּמַלְוֶה בְּרִבִּית בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן. גם אם ההלוואה נעשית בצנעה יש בה כפירה.
ח. אָסוּר לְאָדָם לְהַלְוֹת בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ בְּרִבִּית; אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד, וּמַתָּנָה הוּא שֶׁנּוֹתֵן לָהֶן – הֲרֵי זֶה אָסוּר, שֶׁמָּא יַרְגִּילָן בְּדָבָר זֶה.
ח. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד. שישלמו לו. וּמַתָּנָה הוּא שֶׁנּוֹתֵן לָהֶן. ואינו מתכוון לגבות את ההלוואה.
ט. תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהִלְווּ זֶה אֶת זֶה, וְנָתַן לוֹ יָתֵר עַל מַה שֶּׁלָּוָה מִמֶּנּוּ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ אֶלָּא מַתָּנָה, שֶׁהֲרֵי הֵן יוֹדְעִין חֹמֶר אִסּוּר הָרִבִּית.
ט. וְנָתַן לוֹ. מעצמו בשעת הפירעון. חֹמֶר. חומרת.
י. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ וּמָצָא הַלֹּוֶה יָתֵר, אוֹ שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ חוֹבוֹ וּמָצָא יָתֵר: אִם בִּכְדֵי שֶׁהַדַּעַת נוֹטָה – חַיָּב לְהַחֲזִיר; וְאִם לָאו – מַתָּנָה הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ, אוֹ גְּזֵלָה הָיְתָה לוֹ בְּיָדוֹ וְהִבְלִיעַ לוֹ בַּחֶשְׁבּוֹן, אוֹ אַחֵר צִוָּה לוֹ לְהַבְלִיעַ לוֹ.
בְּכַמָּה הַדַּעַת נוֹטָה? בְּאַחַת וּבִשְׁתַּיִם אוֹ בַּחֲמִשָּׁה אוֹ בַּעֲשָׂרָה, שֶׁמָּא חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה מָנָה אוֹ עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה. וְכֵן אִם מָצָא יָתֵר מִנְיַן הַחֲמִישׁוֹת אוֹ מִנְיַן הָעֲשָׂרוֹת – חַיָּב לְהַחֲזִיר, שֶׁמָּא הָאֲחָדִים שֶׁהָיָה מוֹנֶה בָּהֶן הַחֲמִישׁוֹת אוֹ הָעֲשָׂרוֹת נִתְעָרְבוּ עִם הָעֲשָׂרוֹת.
י. יָתֵר. יותר מהסכום שהיה אמור להגיע אליו. בִּכְדֵי שֶׁהַדַּעַת נוֹטָה. בשיעור שאדם יכול לטעות בו בחשבון. חַיָּב לְהַחֲזִיר. שמן הסתם טעה בחשבון והוסיף לו. גְּזֵלָה הָיְתָה לוֹ בְּיָדוֹ וכו'. הבליע לו במעות ההלוואה כסף שגזל ממנו (ראה הלכות גזלה א,ח).
בְּאַחַת וּבִשְׁתַּיִם. אם הוסיף מטבע אחד או שניים, ייתכן שספר אותם אחד אחד או שניים שניים וטעה בספירה. אוֹ בַּחֲמִשָּׁה אוֹ בַּעֲשָׂרָה שֶׁמָּא חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה מָנָה אוֹ עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה. ייתכן שספר אותם בקבוצות של חמישה או עשרה, וטעה במספר הקבוצות. וְכֵן אִם מָצָא יָתֵר מִנְיַן הַחֲמִישׁוֹת אוֹ מִנְיַן הָעֲשָׂרוֹת חַיָּב לְהַחֲזִיר. אם הסכום שנוסף הוא כמספר הקבוצות שיש בסכום הכולל חייב להחזיר, שייתכן שמנה את הקבוצות בעזרת מטבעות בודדים, ואחר כך עירב אותם בטעות עם שאר המטבעות (כגון שלווה 120 מטבעות ומצא 132, שייתכן שמנה 12 קבוצות של 10, ועל כל קבוצה שם מטבע בצד לסימן, ואחר כך עירב את 12 המטבעות הללו יחד עם 120 המטבעות של ההלוואה).
יא. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל הַמַּטְבֵּעַ, וְכֵן הַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ בִּכְתֻבָּתָהּ מַטְבֵּעַ יָדוּעַ וּפֵרֵשׁ מִשְׁקָלוֹ, וְהוֹסִיפוּ עַל מִשְׁקָלוֹ: אִם הוּזְלוּ הַפֵּרוֹת מֵחֲמַת הַתּוֹסֶפֶת – מְנַכֶּה לוֹ שִׁעוּר הַתּוֹסֶפֶת, וַאֲפִלּוּ הוֹסִיפוּ עָלָיו כָּל שֶׁהוּא; וְאִם לֹא הוּזְלוּ מֵחֲמַת הַתּוֹסֶפֶת – אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ, אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ מִמַּטְבֵּעַ הַיּוֹצֵא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהוֹסִיפוּ עָלָיו עַד חֲמִישִׁיתוֹ, כְּגוֹן שֶׁהָיָה מִשְׁקָלוֹ אַרְבָּעָה וְעָשׂוּהוּ חֲמִשָּׁה. אֲבָל אִם הוֹסִיפוּ עָלָיו יָתֵר עַל חֲמִישִׁיתוֹ – מְנַכֶּה לוֹ כָּל הַתּוֹסֶפֶת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוּזְלוּ הַפֵּרוֹת. וְהוּא הַדִּין לַמַּלְוֶה עַל הַמַּטְבֵּעַ וּפָחֲתוּ מִמֶּנּוּ.
יא. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל הַמַּטְבֵּעַ. אם סוכם שיפרע לו במטבע מסוג מסוים (ראה הלכות אישות טז,ו). וּפֵרֵשׁ מִשְׁקָלוֹ. ציין מה משקל המטבע שבו יפרע. וְהוֹסִיפוּ עַל מִשְׁקָלוֹ. השלטונות קבעו שמשקל המתכת שיש באותו מטבע יהיה גדול יותר, אך שם המטבע נשאר כפי שהיה. אִם הוּזְלוּ הַפֵּרוֹת מֵחֲמַת הַתּוֹסֶפֶת. אם כוח הקנייה של המטבע גדל מחמת תוספת המשקל. מְנַכֶּה לוֹ שִׁעוּר הַתּוֹסֶפֶת. כדי שלא יהיה כריבית. מִמַּטְבֵּעַ הַיּוֹצֵא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. המטבע הכבד יותר, שבו עושים מסחר כעת, מכיוון שלמעשה זהו אותו מטבע שסוכם עליו.
וּפָחֲתוּ מִמֶּנּוּ. הורידו ממשקלו, שאם הורידו פחות מחמישית ממשקלו פורע לו מהמטבע החדש. ואף על פי שבמקרה זה אין חשש של ריבית, השוו את הדין גם במקרה של פחת כדי שלא יגיע הפסד למלווה (רא"ש בבא קמא ט,יב).
יב. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל הַמַּטְבֵּעַ, וְנִפְסַל: אִם יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ בִּמְדִינָה אַחֶרֶת וְיֵשׁ לוֹ דֶּרֶךְ לְאוֹתָהּ הַמְּדִינָה – נוֹתֵן לוֹ מִמַּטְבֵּעַ שֶׁהִלְוָהוּ, וְאוֹמֵר לוֹ: 'לֵךְ וְהוֹצִיאוֹ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי'; וְאִם אֵין לוֹ דֶּרֶךְ לְשָׁם – נוֹתֵן מִמַּטְבֵּעַ הַיּוֹצֵא בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה. וְכֵן בִּכְתֻבָּה.
יב. וְנִפְסַל. על ידי השלטון. לְהוֹצִיאוֹ בִּמְדִינָה אַחֶרֶת. לסחור בו במקום אחר ששם המטבע עדיין בשימוש. וְיֵשׁ לוֹ דֶּרֶךְ לְאוֹתָהּ הַמְּדִינָה. בכוונתו ללכת לשם ממילא.
יג. הוֹרוּ מִקְצָת גְּאוֹנִים, שֶׁלֹּוֶה שֶׁמָּחַל לַמַּלְוֶה בְּרִבִּית שֶׁלָּקַח מִמֶּנּוּ אוֹ שֶׁעָתִיד לִקַּח, אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ שֶׁמָּחַל אוֹ נָתַן מַתָּנָה – אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם, שֶׁכָּל רִבִּית שֶׁבָּעוֹלָם מְחִילָה הִיא, אֲבָל הַתּוֹרָה לֹא מָחֲלָה, וְאָסְרָה מְחִילָה זוֹ, וּלְפִיכָךְ אֵין הַמְּחִילָה מוֹעֶלֶת בְּרִבִּית, אֲפִלּוּ בְּרִבִּית שֶׁל דִּבְרֵיהֶם.
יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין הוֹרָאָה זוֹ נְכוֹנָה, אֶלָּא מֵאַחַר שֶׁאוֹמְרִין לַמַּלְוֶה: 'הַחֲזֵר לוֹ', וְיָדַע הַלֹּוֶה שֶׁדָּבָר אָסוּר עָשָׂה וְשֶׁיֵּשׁ לוֹ לִטּוֹל מִמֶּנּוּ – אִם רָצָה לִמְחֹל, מוֹחֵל, כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹחֵל הַגָּזֵל. וּבְפֵרוּשׁ אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהַגַּזְלָנִין וּמַלְוֵי רִבִּית שֶׁהֶחֱזִירוּ – אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶן, מִכְּלָל שֶׁהַמְּחִילָה לָהֶן מוֹעֶלֶת.
יג. שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ. שעשו על כך קניין סודר (ראה הלכות מכירה ה,ה ובביאור שם). אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם. להתיר לו לקחת ריבית או לפטור אותו מלהשיב לו את הריבית שלקח. אוֹ נָתַן מַתָּנָה. שהגדיר את הריבית כמתנה. שֶׁכָּל רִבִּית שֶׁבָּעוֹלָם מְחִילָה הִיא. שהרי הלווה נותן אותה מרצונו.
יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין הוֹרָאָה זוֹ נְכוֹנָה וכו'. ומחילה על העבר מועילה (אך מחילה על ריבית שעתיד ליתן לו אינה מועילה – מ"מ, ובכך מתורצת השגת הראב"ד). וּבְפֵרוּשׁ אָמְרוּ חֲכָמִים. ראה לעיל ה"ה.
יד. נִכְסֵי יְתוֹמִים – מֻתָּר לִתֵּן אוֹתָן לְאָדָם נֶאֱמָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְכָסִים טוֹבִים, קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד. כֵּיצַד? אוֹמְרִין לוֹ: 'תִּהְיֶה נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶן: אִם הָיָה שָׁם רֶוַח – תֵּן לָהֶן חֶלְקָן מִן הָרֶוַח, וְאִם יֵשׁ שָׁם הֶפְסֵד – אַתָּה תַּפְסִיד לְבַדְּךָ', שֶׁזֶּה כַּאֲבַק רִבִּית הוּא, וְכָל אֲבַק רִבִּית אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם, וּבְנִכְסֵי יְתוֹמִים לֹא גָּזְרוּ.
יד. מֻתָּר לִתֵּן אוֹתָן לְאָדָם נֶאֱמָן. על מנת שיעסוק בהם ויתחלקו ברווח. שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְכָסִים טוֹבִים. קרקעות משובחות, שמצבו הכלכלי יציב וההשקעה אצלו היא ללא סיכון גדול (ראה הלכות נחלות יא,א). קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד. באופן שיש סיכוי גבוה שהיתומים ירוויחו ולא יפסידו. וְאִם יֵשׁ שָׁם הֶפְסֵד אַתָּה תַּפְסִיד לְבַדְּךָ. ותשלם להם אותו מכיסך. שֶׁזֶּה כַּאֲבַק רִבִּית הוּא. לקמן ה,ח. וּבְנִכְסֵי יְתוֹמִים לֹא גָּזְרוּ. לטובת היתומים.

תקציר הפרק 

🤔 רציתי רק לחזור בתשובה, אז למה חכמים מתנגדים?
כמו בכביש, גם בחיים – יש מחלפים שמאפשרים לנו לחזור לדרך הישר ויש תשובה, אז מדוע כאשר גזלנים ומלווי בריבית מבקשים להחזיר את שלקחו שלא כהוגן – אין מקבלים מהן, ולא עוד אלא שהנימוק לכך הוא: "כדי לפתוח דרך לתשובה"? לכאורה זה צריך להיות הפוך, לא? – גזלת, לקחת ריבית? תחזיר ותוכל לעלות על המחלף שיוביל אותך לדרך הישר! אלא שחכמינו ז"ל השכילו לדעת שדווקא החזרת הריבית בידי המלווים תוביל בטווח הרחוק לנזק: אם תשלום זה יהפוך לחובה והם יצטרכו להחזיר את כל שלקחו שלא כהוגן, הרף יהיה גבוה מדי וחלק מהמלווים יימנעו מלחזור בתשובה (הלכה ה). כנראה שלפעמים דווקא פחות זה יותר, ורק אם הקיר נמוך מספיק – אנשים גם ינסו לעבור אותו! 🧗🏽‍♂

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מלוה ולווה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.כל מי שמעורב בהלוואה בריבית עובר על 6 לאוין?

2.האם הלווה יכול לתבוע את המלווה שיחזיר לו את הריבית?

3.האם מותר לאב ללוות מבנו בריבית כדי שירויח הבן?

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן