פרק ה', הלכות זכייה ומתנה, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַנּוֹתֵן מַתָּנָה, בֵּין בָּרִיא בֵּין חוֹלֶה – צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה גְּלוּיָה וּמְפֻרְסֶמֶת. אָמַר לָעֵדִים: 'כִּתְבוּ בַּסֵּתֶר וּתְנוּ לוֹ' – אֵינָהּ כְּלוּם, שֶׁזֶּה מַעֲרִים הוּא כְּדֵי לְאַבֵּד מָמוֹן אֲחֵרִים שֶׁיַּחֲזֹר וְיִמְכֹּר אַחַר שֶׁיִּתֵּן.
א. הַנּוֹתֵן מַתָּנָה בֵּין בָּרִיא בֵּין חוֹלֶה. אבל המצווה מחמת מיתה דינו שונה כדלקמן ט,ב. אֵינָהּ כְּלוּם. לא זכה בה המקבל. שֶׁזֶּה מַעֲרִים הוּא כְּדֵי לְאַבֵּד וכו'. שחוששים שהנותן והמקבל מתכננים שישלם הקונה לנותן על המתנה (שהרי אינו יודע על נתינתה), ולאחר מכן המקבל יראה את שטר המתנה לקונה ויוציאה ממנו, והנותן והמקבל יתחלקו ביניהם (יד רמ"ה בבא בתרא מ,ב).
ב. לְפִיכָךְ, כָּל שְׁטַר מַתְּנַת קַרְקַע שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ: 'וְאָמַר לָנוּ פְּלוֹנִי הַנּוֹתֵן: שְׁבוּ בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת וְכִתְבוּ לוֹ מַתָּנָה גְּלוּיָה וּמְפֻרְסֶמֶת' וְכַיּוֹצֵא בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ – חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא מַתָּנָה מְסֻתֶּרֶת הִיא, וְלֹא זָכָה הַמְקַבֵּל.
ג. הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי מַתָּנוֹת עַל שָׂדֶה אַחַת, הָרִאשׁוֹנָה מְסֻתֶּרֶת וְהָאַחֲרוֹנָה גְּלוּיָה וּמְפֻרְסֶמֶת – אַחֲרוֹן קָנָה; אֲפִלּוּ הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה סְתָם וְאֵין בָּהּ לֹא עִנְיַן סְתִירָה וְלֹא עִנְיַן גִּלּוּי, אֶלָּא מַתָּנָה סְתָם – הָאַחֲרוֹן קָנָה.
ג. הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי מַתָּנוֹת עַל שָׂדֶה אַחַת. שני שטרי מתנה על אותה השדה.
ד. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַמּוֹסֵר מוֹדָעָא וְאַחַר כָּךְ נָתַן מַתָּנָה – הַמַּתָּנָה בְּטֵלָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אֹנֶס, שֶׁאֵין הוֹלְכִין בַּמַּתָּנָה אֶלָּא אַחַר דַּעַת הַנּוֹתֵן, וְהוֹאִיל וְגִלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בָּהּ – מַתְּנָתוֹ בְּטֵלָה.
לְפִיכָךְ, מִי שֶׁהָיוּ הַדְּבָרִים מוֹכִיחִין שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לִתֵּן מַתָּנָה זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנְּתָנָהּ מַתָּנָה גְּלוּיָה, וְנִמְצָא שֶׁנְּתָנָהּ מִקֹּדֶם מַתָּנָה מְסֻתֶּרֶת – הֲרֵי שְׁתֵּי הַמַּתָּנוֹת בְּטֵלִים: הָרִאשׁוֹנָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְסֻתֶּרֶת, וְהַשְּׁנִיָּה מִפְּנֵי שֶׁהַדָּבָר מוֹכִיחַ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה, וַהֲרֵי קָדְמָה זוֹ הַמַּתָּנָה שֶׁנִּמְצֵאת כְּמוֹ מוֹדָעָא לָהּ.
ד. כְּבָר בֵּאַרְנוּ. הלכות מכירה י,ג. שֶׁהַמּוֹסֵר מוֹדָעָא. שמודיע לעדים שנתינת המתנה אינה מרצונו (ראה שם ה"א). הַמַּתָּנָה בְּטֵלָה וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אֹנֶס. שלא כמכירה שהמודעא מבטלת אותה רק אם ידוע לעדים שאכן יש אונס למוכר. שֶׁאֵין הוֹלְכִין בַּמַּתָּנָה אֶלָּא אַחַר דַּעַת הַנּוֹתֵן. שמתנה מתבססת על רצון חופשי ומוחלט של הנותן.
מִי שֶׁהָיוּ הַדְּבָרִים מוֹכִיחִין שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לִתֵּן מַתָּנָה זוֹ. שברור מתוך מעשיו שלא התכוון לתת את המתנה באמת. שֶׁנִּמְצֵאת כְּמוֹ מוֹדָעָא לָהּ. שהדבר דומה למודעא, שמביעה את חוסר רצונו לתת באמת.
ה. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁרָצָה לִשָּׂא אִשָּׁה, וְאָמְרָה לוֹ: 'אֵינִי נִשֵּׂאת לְךָ עַד שֶׁתִּכְתֹּב לִי כָּל נְכָסֶיךָ', שָׁמַע בְּנוֹ הַגָּדוֹל וְצָוַח עַל שֶׁמַּנִּיחוֹ רֵיקָן, אָמַר לָעֵדִים: 'לְכוּ וְהֵחָבוּ וְכִתְבוּ לוֹ כָּל נְכָסַי מַתָּנָה', וְאַחַר כָּךְ כָּתַב לָזוֹ כָּל נְכָסָיו וּנְשָׂאָהּ, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְאָמְרוּ: לֹא הַבֵּן קָנָה וְלֹא הָאִשָּׁה קָנָת, שֶׁהֲרֵי שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנוֹ כָּתַב לָהּ וּכְאָנוּס בְּיִצְרוֹ הוּא, שֶׁהֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ בַּמַּתָּנָה הָרִאשׁוֹנָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּטֵלָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְסֻתֶּרֶת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ.
ה. וְצָוַח עַל שֶׁמַּנִּיחוֹ רֵיקָן. שלא תישאר לו ירושה. וְהֵחָבוּ. התחבאו. וְכִתְבוּ לוֹ כָּל נְכָסַי מַתָּנָה. כדי להשקיט רוגזו של הבן. וּכְאָנוּס בְּיִצְרוֹ הוּא. שיצרו מפתה אותו לשאת אישה זו ולכן כתב לה, ולא גמר בלבו להקנות לה אלא עד שיישא אותה ולאחר מכן יחזור בו ממתנתו. שֶׁהֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ בַּמַּתָּנָה הָרִאשׁוֹנָה. שאינו רוצה לתת את נכסיו לאישה, ורק מחמת שרוצה לשאתה עושה כן.
ו. שְׁנֵי שְׁטָרוֹת שֶׁזְּמַנָּם יוֹם אֶחָד וְהֵם כְּתוּבִין עַל שָׂדֶה אַחַת, בֵּין בְּמֶכֶר בֵּין בְּמַתָּנָה: אִם דֶּרֶךְ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לִכְתֹּב שָׁעוֹת – כָּל הַקּוֹדֵם זָכָה; וְאִם אֵין דַּרְכָּם לִכְתֹּב שָׁעוֹת – הֲרֵי הַדָּבָר מָסוּר לַדַּיָּנִין: כָּל מִי שֶׁדַּעְתָּם נוֹטָה לְהַעֲמִיד שָׂדֶה זוֹ בְּיָדוֹ – יַעֲמִידוּ.
ו. שֶׁזְּמַנָּם יוֹם אֶחָד. התאריך הכתוב בהם זהה. וְהֵם כְּתוּבִין עַל שָׂדֶה אַחַת. בשניהם מקנה את אותה השדה. כָּל הַקּוֹדֵם זָכָה. מי שכתוב בשטרו שעה מוקדמת יותר, השדה שלו. כָּל מִי שֶׁדַּעְתָּם נוֹטָה לְהַעֲמִיד שָׂדֶה זוֹ בְּיָדוֹ. שיודעים שדעת הנותן או המוכר קרובה אליו, ולפיכך יש להניח שרוצה להקנות לו.
ז. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁטָר שֶׁאֵין בּוֹ קִנְיָן אֶלָּא קָנָה שָׂדֶה זוֹ בִּשְׁטָר זֶה, שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִי הוּא מִשְּׁנֵיהֶם שֶׁהִגִּיעַ שְׁטָרוֹ לְיָדוֹ תְּחִלָּה. אֲבָל אִם הָיָה בְּכָל שְׁטָר מֵהֶן קִנְיָן – כָּל שֶׁקָּדַם לוֹ הַקִּנְיָן, זָכָה, וְיִשְׁאֲלוּ הָעֵדִים. וְכֵן אִם הָיוּ שָׁם עֵדִים שֶׁזֶּה הִגִּיעַ לְיָדוֹ שְׁטַר מַתְּנָתוֹ תְּחִלָּה – קָנָה הָרִאשׁוֹן.
ז. בִּשְׁטָר שֶׁאֵין בּוֹ קִנְיָן אֶלָּא קָנָה שָׂדֶה זוֹ בִּשְׁטָר זֶה. שהקניית השדה נעשתה בקניין שטר, שבאופן זה המקבל זוכה בשדה משעה שהשטר מגיע לידו (לעיל ג,א). אֲבָל אִם הָיָה בְּכָל שְׁטָר מֵהֶן קִנְיָן. אם הקניית השדה נעשתה על ידי קניין סודר (ראה הלכות מכירה ה,ה ובביאור שם) ומעשה הקניין נכתב בשטר כהוכחה לכך שהשדה ניתנה במתנה, הרי שהמקבל זכה בשדה משעת הקניין.
ח. שְׁנֵי שְׁטָרוֹת הַיּוֹצְאִין עַל שָׂדֶה אַחַת בְּשֵׁם קוֹנֶה אֶחָד וְאֵין זְמַנָּם שָׁוֶה: אִם הָיָה שְׁטָר אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם מֶכֶר וְהָאֶחָד מַתָּנָה: אִם הָיָה שְׁטָר הָרִאשׁוֹן מַתָּנָה וְהַשֵּׁנִי שֶׁאַחֲרָיו מֶכֶר – לֹא בִּטֵּל הָאַחֲרוֹן אֶת הָרִאשׁוֹן, שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר שֶׁלְּהוֹסִיף לוֹ אַחֲרָיוּת חָזַר וְכָתַב בְּשֵׁם מֶכֶר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה כָּתוּב שָׁם אַחֲרָיוּת, שֶׁאַחֲרָיוּת טָעוּת סוֹפֵר הוּא; וְכֵן אִם הָיָה הָרִאשׁוֹן מֶכֶר וְהָאַחֲרוֹן מַתָּנָה – קָנָה הַשָּׂדֶה מִזְּמַן רִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא כָּתַב לוֹ שְׁטַר הַמַּתָּנָה אֶלָּא לְיַפּוֹת אֶת כֹּחוֹ מִשּׁוּם דִּין בֶּן הַמֶּצֶר.
ח. לֹא בִּטֵּל הָאַחֲרוֹן אֶת הָרִאשׁוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר שֶׁלְּהוֹסִיף וכו'. אבל אם לא הוסיף דבר, האחרון מבטל את הראשון, כבהלכה הבאה. שֶׁלְּהוֹסִיף לוֹ אַחֲרָיוּת חָזַר וְכָתַב בְּשֵׁם מֶכֶר. שמתנה בדרך כלל ניתנת ללא אחריות, ואילו מכר הוא באחריות שאם הנושה של המוכר יוציא את הקרקע מיד הקונה, המוכר יפצה את הקונה (הלכות מכירה יט,ג). שֶׁאַחֲרָיוּת טָעוּת סוֹפֵר הוּא. שטר מכירה הוא באחריות אף אם אינה כתובה במפורש, שכן הכול רגילים לתת אחריות ויש להניח שהסופר שכח לכתוב זאת (שם). לְיַפּוֹת אֶת כֹּחוֹ מִשּׁוּם דִּין בֶּן הַמֶּצֶר. שבמכירה יש זכות קדימה לבעל השדה הסמוכה לקנות את השדה (הלכות שכנים יב,ה), ובמתנה אין זכות זו אלא המקבל קודם לכול.
ט. הָיוּ שְׁנֵי הַשְּׁטָרוֹת בְּמֶכֶר אוֹ שְׁנֵיהֶם בְּמַתָּנָה: אִם הוֹסִיף בַּשֵּׁנִי כְּלוּם – הֲרֵי הָרִאשׁוֹן קַיָּם, שֶׁלֹּא כָּתַב הַשֵּׁנִי אֶלָּא מִפְּנֵי הַתּוֹסֶפֶת; וְאִם לֹא הוֹסִיף – בִּטֵּל הַשְּׁטָר הַשֵּׁנִי אֶת הָרִאשׁוֹן, וְאֵין לוֹ אַחֲרָיוּת אֶלָּא מִזְּמַן שֵׁנִי.
לְפִיכָךְ, כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל הַלּוֹקֵחַ מִזְּמַן רִאשׁוֹן עַד זְמַן שֵׁנִי – מַחֲזִיר אוֹתָן. וְאִם הָיָה עַל אוֹתָהּ הַשָּׂדֶה חֹק לַמֶּלֶךְ בְּכָל שָׁנָה – הַנּוֹתֵן אוֹ הַמּוֹכֵר נוֹתֵן אוֹתוֹ הַחֹק עַד זְמַן הַשְּׁטָר הַשֵּׁנִי.
ט. אִם הוֹסִיף בַּשֵּׁנִי כְּלוּם. דבר נוסף שלא הקנה לו בשטר הראשון. בִּטֵּל הַשְּׁטָר הַשֵּׁנִי אֶת הָרִאשׁוֹן. שכאשר הקונה או המקבל קיבל את השטר השני, הרי הודה שהיה פגם בשטר הראשון, וההקנאה חלה רק מהזמן השני (ראה בבלי כתובות מד,א). וְאֵין לוֹ אַחֲרָיוּת אֶלָּא מִזְּמַן שֵׁנִי. שאם יבוא בעל חובו של המוכר או הנותן ויטרוף ממנו מהזמן הראשון עד הזמן השני, לא יוכל לתבוע את המוכר או את הנותן.
חֹק לַמֶּלֶךְ בְּכָל שָׁנָה. תשלום מס שנתי.

תקציר הפרק 

🤔 למה לפעמים יש איסור על מתן בסתר?
תעודת הבעלות על רכב הפאר שהוכנסה מתחת לדלת משרדו הבהירה לו שמדובר במתנה יוקרתית מתורם אלמוני, ובכל זאת, את המתנה הזו ראש העיר לא קיבל. לא כי חשש מאישום בשוחד, אלא בגלל שהוא, ראש העיר, היה מנוי לרמב"ם היומי, ממש כמוכם, ולמד ש"הנותן מתנה… צריך שתהיה גלויה ומפורסמת. אמר לעדים: 'כתבו בסתר ותנו לו' – אינה כלום, שזה מערים הוא כדי לאבד ממון אחרים שיחזור וימכור אחר שנתן" (הלכה א). כלומר, חכמים חששו שנותן המתנה עושה זאת בסתר כדי לרמות אדם שלישי, שלו תימכר המתנה מבלי להודיע לו שהיא כבר נתונה לאדם שני, ולכן אסרו על מתן בסתר של מתנות, גם לא לפוליטיקאים! 😛

🤷‍ הטלנובלה ההלכתית, פרק חמישי
כשההלכה עוסקת בחיי היום-יום היא מרתקת לפעמים יותר מכל טלנובלה מודרנית, והנה דוגמה לכך: מעשה באדם שרצה לשאת אישה, שהתנתה את הנישואין בכך שהוא יעניק לה את כל נכסיו. הגבר המאוהב היה מוכן לעשות זאת, אלא שבנקודה זו של הסיפור התערב בנו של האיש שלא היה מרוצה מכך שיוותר ללא נכסים לירושה… הגבר בחר בפתרון ערמומי: בסתר הוא העביר את כל נכסיו לבנו, ואילו בפומבי העביר אותם לאישה שעימה רצה להתחתן. כשהסיפור התפוצץ והגיע לפני החכמים, הם פסקו ש"לא הבן קנה ולא האישה קנת[ה]"; הבן לא רק קנה כי המתנה ניתנה בסתר והאישה לא קנתה כי הגבר העביר את כל הנכסים, רק כי היה "אנוס ביצרו" (הלכה ה) 📺

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות זכייה ומתנה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שתי שטרות על אותה שדה – הראשון שניתן הוא התקף?

2.כל מתנה שקדם לה גילוי דעת שהנותן אינו רוצה בה בטלה?

3.מתנה מסותרת אינה קונה שמא רצונו להערים ולמוכרה אחר שנתנה?

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן