פרק ו', הלכות גזילה ואבידה, ספר נזיקין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. קוֹרוֹת וַאֲבָנִים וְעֵצִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁשְּׁטָפָן הַנָּהָר: אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מֵהֶם — הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין, וְהֵם שֶׁל מַצִּילָם; וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים אוֹ לֹא נִתְיָאֲשׁוּ — חַיָּב לְהַחֲזִיר, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיוּ הַבְּעָלִים מְרַדְּפִין אַחֲרֵיהֶן.
א. קוֹרוֹת וַאֲבָנִים וְעֵצִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁשְּׁטָפָן הַנָּהָר וכו'. המפרשים הסבירו שמדובר דווקא במקרה שיכולים הבעלים להציל את הקורות והאבנים, ואפילו על ידי הדחק. אבל אם אינם יכולים להצילם בשום אופן, אין צורך לדעת שהתייאשו (ראה מ"מ ועוד, וראה לקמן יא,י). אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מֵהֶם. נודע שוויתרו על האפשרות להחזירם אליהם. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיוּ הַבְּעָלִים מְרַדְּפִין אַחֲרֵיהֶן. שברור מהתנהגותם שלא ויתרו על רכושם.
ב. לְפִיכָךְ, הַמַּצִּיל מִן הַנָּהָר, וּמִזּוּטוֹ שֶׁל יָם, וּמִשְּׁלוּלִיתוֹ שֶׁל נָהָר, וּמִן הַגַּיִס, וּמִן הַדְּלֵקָה, וּמִן הָאֲרִי וּמִן הַדֹּב וּמִן הַנָּמֵר וּמִן הַבֻּרְדְּלֵס: אִם יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים — הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ; וְאִם לֹא יָדַע — יַחֲזִיר.
ב. הַמַּצִּיל מִן הַנָּהָר. מושה מתוך הנהר. וּמִזּוּטוֹ שֶׁל יָם. קרקעית הים. וּמִשְּׁלוּלִיתוֹ שֶׁל נָהָר. זרם הנהר. הַגַּיִס. קבוצת חיילים. הַדְּלֵקָה. שרפה. הַבֻּרְדְּלֵס. נראה שהכוונה כאן לצבוע (פה"מ בבא קמא א,ד, ערוך השלם ערך 'ברדלס' ו'אפא'). אִם יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. משום שמותר לקחת לעצמו אבדה שהתייאשו ממנה בעליה (לקמן יד,א-ד).
ג. הַמַּצִּיל מִיַּד לִיסְטֵס יִשְׂרְאֵלִי — הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁסְּתָם הַדָּבָר שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים; וְאִם יָדַע שֶׁלֹּא נִתְיָאֲשׁוּ — חַיָּב לְהַחֲזִיר. אֲבָל הַמַּצִּיל מִיַּד לִיסְטֵס גּוֹי אוֹ מוֹכֵס גּוֹי — חַיָּב לְהַחֲזִיר, שֶׁסְּתָם הַדָּבָר שֶׁלֹּא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים; וְאִם יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים — הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.
וּמִפְּנֵי מָה סְתָם לִיסְטֵס יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים וּסְתָם גּוֹי שֶׁלֹּא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים? מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים יוֹדְעִים שֶׁהַגּוֹיִם מַחֲזִירִין מִיַּד הַגַּזְלָן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם עֵדִים שֶׁגָּזַל, אֶלָּא בִּרְאָיוֹת רְעוּעוֹת וּבְאֻמְדַּן דַּעְתָּם.
ג. לִיסְטֵס. שודד חמוש. הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ מִפְּנֵי שֶׁסְּתָם הַדָּבָר שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים. ויש ייאוש, וגם שינוי רשות כשבאו לידו.
שֶׁהַבְּעָלִים יוֹדְעִים שֶׁהַגּוֹיִם מַחֲזִירִין מִיַּד הַגַּזְלָן וכו'. שופטי הגויים אינם מצריכים עדים כשרים שראו את מעשה הגזלה, ולכן הבעלים סומכים על כך שיוכלו להחזיר לעצמם את הגזלה בדיניהם.
ד. שַׁחֲלַיִם שֶׁצּוֹמְחִין בְּתוֹךְ הַפִּשְׁתָּן: הַמְלַקֵּט אוֹתָם כְּשֶׁהֵם לַחִים — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גָּזֵל, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַפְסִידִין הַפִּשְׁתָּן עַל בַּעַל הַשָּׂדֶה; וְאִם יָבְשׁוּ — אֲסוּרִין מִשּׁוּם גָּזֵל, שֶׁכְּבָר הִפְסִידוּ מַה שֶּׁהִפְסִידוּ. וְאִם הָיוּ עַל הַגְּבוּל — אֲסוּרִין וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהֵן
לַחִים.
ד. שַׁחֲלַיִם. צמח המשמש לאכילה ורפואה. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַפְסִידִין הַפִּשְׁתָּן עַל בַּעַל הַשָּׂדֶה. פוגעים בגידול הפשתן, ומשום כך הבעלים אינו מקפיד על מי שלוקחם. שֶׁכְּבָר הִפְסִידוּ מַה שֶּׁהִפְסִידוּ. וכעת הבעלים מעוניינים בהם. וְאִם הָיוּ עַל הַגְּבוּל. בקצה החלקה. אֲסוּרִין וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהֵן לַחִים. משום שבעל השדה אינו רוצה שיעקרו אותם משם.
ה. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּנִזְקֵי מָמוֹן שֶׁהַמּוֹצִיא תִּבְנוֹ וְקַשּׁוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים — אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם גָּזֵל. אֲבָל הַמּוֹצִיא אֶת הַגָּלָל לִרְשׁוּת הָרַבִּים, בֵּין בִּשְׁעַת הוֹצָאַת זְבָלִים בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הוֹצָאַת זְבָלִים — חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם גָּזֵל.
ה. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּנִזְקֵי מָמוֹן. הלכות נזקי ממון יג,יד. תִּבְנוֹ וְקַשּׁוֹ. שאריות התבואה והקטניות לאחר הוצאת הגרעינים, ומוציאם לרשות הרבים כדי שידרכו עליהם העוברים והשבים וייעשו זבל. אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם גָּזֵל. מפני שהוציאם ללא רשות קנסו אותו חכמים. הַגָּלָל. צואת בהמות. בִּשְׁעַת הוֹצָאַת זְבָלִים. זמנים שבהם התירו חכמים להוציא זבל וגללים לרשות הרבים (שם הט"ו). בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הוֹצָאַת זְבָלִים חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם גָּזֵל. שאף על פי שהוציא באיסור, לא קנסו אותו חכמים, מכיוון שאינם משביחים מחמת הוצאתם (ראה שם).
ו. מִי שֶׁנִּתְחַלְּפוּ לוֹ כֵּלָיו בְּכֵלִים אֲחֵרִים בְּבֵית הָאֵבֶל אוֹ בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה — הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַד שֶׁיָּבֹא הַלָּה וְיִטֹּל אֶת שֶׁלּוֹ. נִתְחַלְּפוּ לוֹ כֵּלָיו בְּבֵית הָאֻמָּן, אִם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו שֶׁל אֻמָּן נָתְנוּ לוֹ, אוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֻמָּן וְאָמַר לוֹ: ‘טֹל כֵּלֶיךָ‘ — הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַד שֶׁיָּבֹא הַלָּה וְיִטֹּל אֶת
שֶׁלּוֹ.
אָמַר לוֹ הָאֻמָּן: ‘טֹל כְּלִי זֶה‘ — הֲרֵי זֶה יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ עַד שֶׁיָּבֹא הַלָּה וְיַחֲזִיר אֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁמָּא כֵּלָיו שֶׁל אֻמָּן הוּא, אוֹ בַּעַל הַכְּלִי צִוָּה אֶת הָאֻמָּן לְמָכְרוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ו. כֵּלָיו. בגדיו. עַד שֶׁיָּבֹא הַלָּה. בעל הבגדים שנמצאים כעת אצלו. בְּבֵית הָאֻמָּן. שמתקן בגדים. אִם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו שֶׁל אֻמָּן נָתְנוּ לוֹ. שאינם בקיאים בבגדים שאצל האומן, ולא ניתן להסתמך על כך שעשו זאת מתוך ידיעה. אוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֻמָּן וְאָמַר לוֹ טֹל כֵּלֶיךָ. וכנראה סבר בטעות שאלו בגדיו.
הֲרֵי זֶה יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וכו'. ניתן להסתמך על האפשרויות שלפיהן הכלי ניתן לו בהיתר. אוֹ בַּעַל הַכְּלִי צִוָּה אֶת הָאֻמָּן לְמָכְרוֹ. והנתינה הייתה מותרת (ראה רמ"ה בבא בתרא מו,א).
ז. דְּבָרִים הַרְבֵּה אָסְרוּ חֲכָמִים מִשּׁוּם גָּזֵל, וְהָעוֹבֵר עֲלֵיהֶן הֲרֵי זֶה גַּזְלָן מִדִּבְרֵיהֶם, כְּגוֹן מַפְרִיחֵי יוֹנִים וְהַמְשַׂחֲקִין בְּקֻבְיָה.
מַפְרִיחֵי יוֹנִים כֵּיצַד? לֹא יַפְרִיחַ אָדָם יוֹנִים בְּתוֹךְ הַיִּשּׁוּב, שֶׁהֲרֵי לוֹקֵחַ מָמוֹן אֲחֵרִים שֶׁלֹּא כַּדִּין, מִפְּנֵי שֶׁמְּשַׁלֵּחַ זָכָר וְיָבִיא נְקֵבָה מִשּׁוֹבָךְ אַחֵר, אוֹ נְקֵבָה וְתָבִיא זָכָר. וְלֹא יוֹנִים בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל הָעוֹשֶׂה כָּזֶה בִּשְׁאָר עוֹפוֹת אוֹ חַיָּה וּבְהֵמָה — הֲרֵי זֶה גַּזְלָן מִדִּבְרֵיהֶם.
ז. אָסְרוּ חֲכָמִים מִשּׁוּם גָּזֵל. ומהתורה אין בהם איסור גזל.
בְּתוֹךְ הַיִּשּׁוּב. במקום מיושב. שֶׁהֲרֵי לוֹקֵחַ מָמוֹן אֲחֵרִים שֶׁלֹּא כַּדִּין. ולמרות שאינו לגמרי ממון אחרים שהרי באות מעצמן לשובך ובעל השובך לא עשה בהם קניין, מכל מקום אמרו חכמים שהן כממונו. וְיָבִיא. ימשוך אחריו. כָּל הָעוֹשֶׂה כָּזֶה בִּשְׁאָר עוֹפוֹת אוֹ חַיָּה וּבְהֵמָה. בעלי חיים שאין עליהם בעלות גמורה משום שלא באו לגמרי לרשות הנגזל, כגון יוני שובך (ראה סמ"ע סי' שע סק"ב).
ח. וְכֵן אָסְרוּ חֲכָמִים לָצוּד יוֹנִים בְּתוֹךְ הַיִּשּׁוּב, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שֶׁל אֲחֵרִים. וְאֵין פּוֹרְסִין נִשְׁבִּים לַיּוֹנִים אֶלָּא אִם הִרְחִיק מִן הַיִּשּׁוּב אַרְבַּעַת מִילִין. וְאִם הָיָה יִשּׁוּב כְּרָמִים — אֲפִלּוּ מֵאָה מִיל לֹא יִפְרֹס, שֶׁהַיּוֹנִים שֶׁל בַּעֲלֵי כְּרָמִים הֵם. וְכֵן לֹא יִפְרֹס בְּתוֹךְ הַשּׁוֹבָכִין, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שֶׁלּוֹ אוֹ שֶׁל גּוֹי אוֹ שֶׁל הֶפְקֵר, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִרְחִיק מִן הַיִּשּׁוּב מֵאָה מִיל, מִפְּנֵי שֶׁהַיּוֹנִים בָּאוֹת לְיִשּׁוּב הַשּׁוֹבָכִין.
ח. וְכֵן אָסְרוּ חֲכָמִים לָצוּד יוֹנִים. למרות שאינו מושך אותן אליו. נִשְׁבִּים. מלכודות לציד. אֶלָּא אִם הִרְחִיק מִן הַיִּשּׁוּב. מכיוון שיוני היישוב עפות גם מחוץ ליישוב. אַרְבַּעַת מִילִין. כ-4 ק"מ. וְאִם הָיָה יִשּׁוּב כְּרָמִים וכו'. אם השטח נטוע כרמים אין לצוד לידו אפילו אם שטח הכרמים הוא מאה מיל, אף על פי שאינו מיושב באנשים. וְכֵן לֹא יִפְרֹס בְּתוֹךְ הַשּׁוֹבָכִין. בשטח שעומדים בו שובכים. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שֶׁלּוֹ וכו'. ואין איסור מצד אותו שובך. שֶׁל גּוֹי. וגזל המותר מהתורה ואסור מדברי חכמים כזה לא נאסר בגוי (ראה לקמן הי"א, וראה שטמ"ק בבא קמא פג,א בשם רי"ד). וְאַף עַל פִּי שֶׁהִרְחִיק מִן הַיִּשּׁוּב מֵאָה מִיל. שהיונים עפות משובך לשובך ומגיעות למרחק גדול.
ט. מַרְחִיקִין אֶת הַשּׁוֹבָךְ מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה, וְלֹא יַעֲשֶׂה אָדָם שׁוֹבָךְ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּשְׁכוּ הַגּוֹזָלוֹת וְיַפְסִידוּ בַּשָּׂדוֹת וְיֹאכְלוּ מִשֶּׁל אֲחֵרִים. וְאִם לְקָחוֹ מֵאַחֵר, אֲפִלּוּ הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין תְּחִלַּת שְׂדֵה חֲבֵרוֹ בֵּית רֹבַע בִּלְבַד — הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקָתוֹ, וְאֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְהַרְחִיק.
ט. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּשְׁכוּ הַגּוֹזָלוֹת. הגוזלים שבשובכו, שגוזלים מתרחקים עד מרחק של חמישים אמה מהשובך (לקמן טו,יח). וְאִם לְקָחוֹ מֵאַחֵר… הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקָתוֹ. אם קנה מאדם אחר שובך שכבר עומד בסמוך לשדה אחר, אינו אסור, משום שהוחזק להיזק זה ובנזקי שכנים מועילה חזקה (ראה הלכות שכנים יא,ד-ו). בֵּית רֹבַע. שטח שזורעים בו רבע קב זרעים (מעט יותר מעשר אמות רבועות).
י. הַמְשַׂחֲקִין בְּקֻבְיָה כֵּיצַד? אֵלּוּ הַמְשַׂחֲקִין בְּעֵצִים אוֹ בִּצְרוֹרוֹת אוֹ בַּעֲצָמוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְעוֹשִׂין תְּנַאי בֵּינֵיהֶם שֶׁכָּל הַנּוֹצֵחַ אֶת חֲבֵרוֹ בְּאוֹתוֹ הַשְּׂחוֹק יִקַּח מִמֶּנּוּ כָּךְ וְכָךְ — הֲרֵי זֶה גָּזֵל מִדִּבְרֵיהֶם אַף עַל פִּי שֶׁבִּרְצוֹן הַבְּעָלִים לָקַח; הוֹאִיל וְלָקַח מָמוֹן חֲבֵרוֹ בְּחִנָּם דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וָהֶתֶל — הֲרֵי זֶה גָּזֵל.
וְכֵן הַמְשַׂחֲקִין בִּבְהֵמָה אוֹ בְּחַיָּה אוֹ בְּעוֹפוֹת, וְעוֹשִׂין תְּנַאי שֶׁכָּל שֶׁתְּנַצֵּחַ בְּהֶמְתּוֹ אוֹ תָּרוּץ יָתֵר יִקַּח מֵחֲבֵרוֹ כָּךְ וְכָךְ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ — הַכֹּל אָסוּר, וְגָזֵל מִדִּבְרֵיהֶם. יא וְהַמְשַׂחֵק בְּקֻבְיָה עִם הַגּוֹי — אֵין בּוֹ אִסּוּר גָּזֵל, אֲבָל יֵשׁ בּוֹ אִסּוּר עוֹסֵק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים, שֶׁאֵין רָאוּי לָאָדָם שֶׁיַּעֲסֹק כָּל יָמָיו אֶלָּא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וּבְיִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם.
י. בִּצְרוֹרוֹת. אבנים קטנות.
אַף עַל פִּי שֶׁבִּרְצוֹן הַבְּעָלִים לָקַח. ומשום כך אין זה גזל מהתורה. וָהֶתֶל. מלשון היתול. הוֹאִיל וְלָקַח מָמוֹן חֲבֵרוֹ בְּחִנָּם דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וָהֶתֶל הֲרֵי זֶה גָּזֵל. היות שאין זו מתנה גמורה, לא קנאה ויש בידו ממון שאינו שלו.
יא. וְהַמְשַׂחֵק בְּקֻבְיָה עִם הַגּוֹי אֵין בּוֹ אִסּוּר גָּזֵל. משום שגזל המותר מהתורה לא נאסר בגוי, ובנוסף לכך כאן הדבר נעשה בהסכמת הגוי (סמ"ע). אֲבָל יֵשׁ בּוֹ אִסּוּר עוֹסֵק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים. ראה הלכות עדות י,ד.
יב. מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים שֶׁנָּפְלוּ מִינֵי הַחַיָּה לְתוֹךְ הַמְּצוּדָה, וּבָא אַחֵר וּנְטָלָן — הֲרֵי זֶה גָּזֵל מִדִּבְרֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לְיַד הַזּוֹכֶה בָּהֶן. יג וְנָהָר הַמּוֹשֵׁךְ וּמַעְיָנוֹת הַנּוֹבְעִין — הֲרֵי הֵן שֶׁל כָּל אָדָם.
עָנִי הַמְנַקֵּף בְּרֹאשׁ הַזַּיִת זֵיתִים שֶׁל שִׁכְחָה, וּבָא עָנִי אַחֵר וּנְטָלָן מֵעַל הָאָרֶץ — הֲרֵי זֶה גָּזֵל מִדִּבְרֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לְיַד הַזּוֹכֶה בָּהֶן. וְאִם הָיָה הֶעָנִי מְקַבֵּץ בְּיָדוֹ בְּרֹאשׁ הַזַּיִת וּמַשְׁלִיךְ לָאָרֶץ — הֲרֵי זֶה גָּזֵל גָּמוּר, שֶׁהֲרֵי הִגִּיעוּ לְיַד הַזּוֹכֶה בָּהֶן.
יב. מְצוּדוֹת. מלכודות לציד. גָּזֵל מִדִּבְרֵיהֶם מִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לְיַד הַזּוֹכֶה בָּהֶן. איסור זה הינו מדברי חכמים מפני שאין המצודות קונות את הציד לבעל המצודה. אבל אם הייתה המצודה עשויה ככלי הרי היא של בעל המצודה והלוקח ממנה הוא גזלן (הלכות זכייה א,ג).
יג. וְנָהָר הַמּוֹשֵׁךְ. זורם. הֲרֵי הֵן שֶׁל כָּל אָדָם. ומותר לכולם לשתות מהם, ולא רק לאנשי המקום שבו הם זורמים (השווה הלכות נזקי ממון ה,ג וראה ביאור שם).
הַמְנַקֵּף בְּרֹאשׁ הַזַּיִת. מכה בעץ הזית כדי להפיל ממנו את הזיתים. זֵיתִים שֶׁל שִׁכְחָה. זיתים ששכחו הבעלים למסקם והם חלק ממתנות עניים (הלכות מתנות עניים א,ו). וּנְטָלָן מֵעַל הָאָרֶץ. לאחר שנפלו.
יד. הַדְּבוֹרִים אֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹ תַּרְנְגֹלִין וְאַוָּזִין, וְאַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ בָּהֶן קִנְיָן מִדִּבְרֵיהֶם, וְהַגּוֹזֵל נְחִיל דְּבוֹרִים אוֹ שֶׁמְּנָעוֹ מִבְּעָלָיו אִם בָּא לִרְשׁוּתוֹ — הֲרֵי זֶה גָּזֵל מִדִּבְרֵיהֶם.
לְפִיכָךְ מִי שֶׁיָּצָא נְחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים מֵרְשׁוּתוֹ וְשָׁכַן בִּרְשׁוּת חֲבֵרוֹ — יֵשׁ לוֹ לְבַעַל הַנְּחִיל לְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיִּטֹּל אֶת נְחִילוֹ, וְאִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק. אֲבָל לֹא יָקֹץ אֶת הַסּוֹכָה עַל מְנָת לִתֵּן דָּמִים.
יד. קִנְיָן מִדִּבְרֵיהֶם. כמו יונים, לעיל ה"ז. נְחִיל דְּבוֹרִים. קבוצת דבורים. אוֹ שֶׁמְּנָעוֹ מִבְּעָלָיו אִם בָּא לִרְשׁוּתוֹ. מנע מהבעלים להחזירם אם הגיעו לרשותו.
וְאִם הִזִּיק. תוך כדי השבתו. אֲבָל לֹא יָקֹץ אֶת הַסּוֹכָה עַל מְנָת לִתֵּן דָּמִים. לא יקצוץ ענף שעליו התקבצו הדבורים אפילו אם כוונתו לשלם את הנזק, משום שזהו הפסד שאינו חוזר (מאירי בבא קמא קיד,א).
טו. נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה אוֹ קָטָן לוֹמַר: ‘מִכָּאן יָצָא נְחִיל זֶה‘. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ מְשִׂיחִין לְפִי תֻּמָּן, וְיִהְיוּ הַבְּעָלִים מְרַדְּפִין אַחַר הַנְּחִיל וְשׁוֹאֲלִין הֵיכָן חָנָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִשָּׁה אוֹ קָטָן בְּנֵי עֵדוּת, הוֹאִיל וְקִנְיַן דְּבוֹרִים מִדִּבְרֵיהֶם — הֶאֱמִינוּ אוֹתָן בּוֹ.
טו. מִכָּאן יָצָא נְחִיל זֶה. ואותו אדם שיצאו מרשותו יכול להשיבם אליו. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ מְשִׂיחִין לְפִי תֻּמָּן. ללא כוונה להעיד, מכיוון שלעדות אינם כשרים (הלכות עדות ט,א). וְיִהְיוּ הַבְּעָלִים מְרַדְּפִין אַחַר הַנְּחִיל וְשׁוֹאֲלִין הֵיכָן חָנָה. ואינם טוענים טענה בעלמא. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִשָּׁה אוֹ קָטָן בְּנֵי עֵדוּת. ואפילו כשמסיחים לפי תומם (בבלי בבא קמא קיד,ב). הוֹאִיל וְקִנְיַן דְּבוֹרִים מִדִּבְרֵיהֶם הֶאֱמִינוּ אוֹתָן בּוֹ. גם אם הנחיל היה מתחילה ברשות זה שהם עכשיו אצלו, הרי אין לו בעלות מהתורה, ולכן די בעדותם כדי להוציא ממנו.
טז. כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ גָּזֵל שֶׁל דִּבְרֵיהֶם — אֵינוֹ יוֹצֵא מִיָּדוֹ בְּדַיָּנִין. וְכֵן אִם כָּפַר בּוֹ וְנִשְׁבַּע — אֵינוֹ מוֹסִיף חֹמֶשׁ כְּמוֹ שֶׁמּוֹסִיף עַל הַגָּזֵל הַגָּמוּר.
טז. אֵינוֹ יוֹצֵא מִיָּדוֹ בְּדַיָּנִין. לא ניתן לתבעו בבית דין על כך (ראה גם לקמן יז,יב). אֵינוֹ מוֹסִיף חֹמֶשׁ. על תשלום הקרן. אֵינוֹ מוֹסִיף חֹמֶשׁ וכו'. ראה לקמן ז,א-ב.

תקציר הפרק 

הלכות גזלה ואבדה
פרק ​ו *גזל מדרבנן, דברים שאינם בכלל גזל​*
צריבת דיסק וכד'. מותר או אסור ❓
המתירים תולים את הטעם בהלכה א+ב של הפרק היום

א) ייאוש – מותר לקחת דברים ששטפם הנהר וכדומה באופן שהבעלים​ *​​בוודאי​*​ התייאשו מהם;
ב) גזירות חכמים ​שאסור להפריח או לצוד יונים, לא לשחק בהימורים​ וכו' ​
גזל דרבנן אינו יוצא בדיינים – כלומר בית דין לא מוציא אותו מיד גזלן ואם כפר בו ונשבע​ ולא מוסיף חומש.

מעניין ​🗯
לפי הרמב"ם משחק בהימורים אסור בגזל אך השו"ע והרמ"א לא פסקו כמוהו

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות גזילה ואבידה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שוטר שתפס שודד יהודי-האם חייב להחזיר את שללו לבעליו?

2.החליף בטעות מגבת במקווה-מותר לו להשתמש בה?

3.המשחקים על כסף בשש-בש, נחשבים גזלנים?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן