פרק ו', הלכות טומאת אוכלין, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הָאֱגוֹזִים וְהַשְּׁקֵדִים שֶׁנִּסְדְּקָה קְלִפָּתָן – עֲדַיִן הוּא חִבּוּר לָאֹכֶל, עַד שֶׁיִּרְצֹץ אֶת הַקְּלִפָּה.
א. עֲדַיִן הוּא חִבּוּר לָאֹכֶל. שהקליפה נחשבת שומר לאוכל כל עוד היא מחוברת לפרי חיבור טבעי (פה"מ עוקצין ב,ה). שֶׁיִּרְצֹץ. ירסק את הקליפה לגמרי, שאז כבר אינה נחשבת מחוברת לפרי (שם).
ב. בֵּיצָה מְגֻלְגֶּלֶת, מִשֶּׁיִּקֹּב בָּהּ מָקוֹם לְגָמְעָהּ מִמֶּנּוּ – אֵין שְׁאָר קְלִפָּתָהּ חִבּוּר. וּשְׁלוּקָה – קְלִפָּתָהּ חִבּוּר, עַד שֶׁיִּרְצֹץ אֶת הַקְּלִפָּה. וְאִם נִתַּבְּלָה בִּקְלִפָּתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁרִצְּצָהּ כֻּלָּהּ – חִבּוּר.
ב. מְגֻלְגֶּלֶת. מבושלת מעט במים חמים והיא עדיין רכה. וּשְׁלוּקָה. מבושלת הרבה ונעשית קשה (פה"מ עוקצין ב,ו, אך ראה לקמן ה"ז בביאור). וְאִם נִתַּבְּלָה בִּקְלִפָּתָהּ וכו'. שתיבל אותה בתבלין בעודה בקליפתה, שנוח לו בקליפה הנשארת משום שהתבלין מדובק בה והוא מתבל בה את הביצה באכילתו (כס"מ בפירוש השני, ח"ד עוקצין ב,טז).
ג. עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֹחַ – חִבּוּר, עַד שֶׁיִּרְצֹץ. צֶמֶר שֶׁבְּרָאשֵׁי הַכְּבָשִׂים וְשֵׂעָר שֶׁבִּזְקַן הַתְּיָשִׁים, אַף עַל פִּי שֶׁחֲרָכָן בָּאוּר – הֲרֵי הֵן חִבּוּר, עַד שֶׁיַּתְחִיל לִתְלֹשׁ.
ג. עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֹחַ חִבּוּר. שדינה כעצמות המחוברות בבשר (לעיל ד,ד; ואם היא סתומה הרי היא קולית שדינה התבאר לעיל ה,טז). אַף עַל פִּי שֶׁחֲרָכָן בָּאוּר. על מנת שיוכל לתלוש אותם מן הראש בקלות. הֲרֵי הֵן חִבּוּר. מאחר שמפשיטים את הראש בנפרד משאר הגוף, השערות שעליו נחשבות חיבור אליו משום שהן משמשות אותו כשומר או כיד (ח"ד עוקצין ב,טז).
ד. כַּנְפֵי חֲגָבִים וְקַשְׂקַשֵּׂי דָּגִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱבִיר סַכִּין עֲלֵיהֶן – חִבּוּר, עַד שֶׁיַּתְחִיל לְקַלֵּף.
הָרִמּוֹן שֶׁפֵּרְדוֹ – חִבּוּר, עַד שֶׁיַּקִּישׁ עָלָיו בְּקָנֶה.
ד. שֶׁפֵּרְדוֹ. פירך בידו את הרימון ובכך הניד את הגרגרים שבתוך קליפתו (פה"מ עוקצין ב,ו). עַד שֶׁיַּקִּישׁ עָלָיו בְּקָנֶה. שעל ידי ההקשה בקנה על קליפת הרימון הוא מתחיל להפריד ממש את הגרגרים מן הקליפה.
ה. הַשַּׁרְבִיטִין שֶׁל תְּמָרִים – אֵינָן חִבּוּר זֶה לָזֶה.
ה. אֵינָן חִבּוּר זֶה לָזֶה. שאם נגעה טומאה באחד מהם לא נטמאו חבריו אף על פי שכולם מחוברים במכבד (לעיל ה,כ; ביאור הגר"א לתוספתא עוקצין א,ב).
ו. מְלָפְפוֹן שֶׁחֲתָכוֹ וּנְתָנוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן – חִבּוּר, עַד שֶׁיַּתְחִיל לְפָרֵק. הִתְחִיל לְפָרֵק – חֲתִיכָה וְכָל הָעוֹלָה עִמָּהּ חִבּוּר, וְהַשְּׁאָר אֵינוֹ חִבּוּר. פִּיקָה הַתַּחְתּוֹנָה – חִבּוּר לְעַצְמָהּ, וְאֵינָהּ חִבּוּר לַחֲתִיכוֹת.
הָיוּ שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה מְלָפְפוֹנוֹת, וְחָתַךְ כָּל אֶחָד מֵהֶן וְהִנִּיחָם עַל הַשֻּׁלְחָן, וְהִתְחִיל בְּאֶחָד מֵהֶן – זֶה שֶׁהִתְחִיל בּוֹ חִבּוּר, וְהַשְּׁאָר אֵינוֹ חִבּוּר. אֲפִלּוּ אָמַר: 'חֶצְיוֹ אֲנִי אוֹכֵל שַׁחֲרִית וְחֶצְיוֹ עַרְבִית' – זֶה הַחֵצִי שֶׁהִתְחִיל בּוֹ חִבּוּר, וְהַשְּׁאָר אֵינוֹ חִבּוּר.
ו. מְלָפְפוֹן שֶׁחֲתָכוֹ… חִבּוּר עַד שֶׁיַּתְחִיל לְפָרֵק. שכל עוד לא ניתק את הפרוסות אחת מהשנייה הן נחשבות כמחוברות לעניין טומאה. חֲתִיכָה וְכָל הָעוֹלָה עִמָּהּ חִבּוּר. החתיכה שנוטל וכן החתיכות שמחוברות אליה וניטלות יחד אתה נחשבות חיבור. וְהַשְּׁאָר אֵינוֹ חִבּוּר. שאר החתיכות אינן חיבור לחתיכה ומה שעלה אתה (ריק"ו, כס"מ). פִּיקָה הַתַּחְתּוֹנָה חִבּוּר לְעַצְמָהּ וְאֵינָהּ חִבּוּר לַחֲתִיכוֹת. הקצה המעוגל של המלפפון אינו נאכל בדרך כלל ולפיכך אינו חיבור לשאר החתיכות.
וְהִתְחִיל. לפרק. זֶה שֶׁהִתְחִיל בּוֹ חִבּוּר וְהַשְּׁאָר אֵינוֹ חִבּוּר… זֶה הַחֵצִי שֶׁהִתְחִיל בּוֹ חִבּוּר וְהַשְּׁאָר אֵינוֹ חִבּוּר. המפרשים התקשו בביאור נוסח זה של ההלכה, ולפיכך יש שהגיהו כאן על פי גרסת הר"ש והגאונים בתוספתא (עוקצין ב,יד): "זה שהתחיל בו אינו חיבור והשאר חיבור", כלומר שהמלפפון או החצי ממנו שהתחיל לפרק אינו נחשב חיבור כיוון שעומד לאכלו אבל השאר נחשבים חיבור משום שרוצה בקיומם (ריק"ו, חזו"א עוקצין ב,יג וראה תס"ר עוקצין עמ' 181; וראה כס"מ, ח"ד עוקצין ב,יד וערוה"ש קסח,ז-יא שטרחו ליישב את גרסת הרמב"ם מבלי להגיהה).
ז. הַמְחַתֵּךְ יְרָקוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לְבַשֵּׁל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מֵרֵק וְהִבְדִּיל – אֵינוֹ חִבּוּר, אֶלָּא אִם נִטְמָא זֶה לֹא נִטְמָא זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְעֹרֶה בּוֹ. חָתַךְ לִכְבֹּשׁ אוֹ לִשְׁלֹק אוֹ לְהַנִּיחַ עַל הַשֻּׁלְחָן – הֲרֵי זֶה חִבּוּר, וַאֲפִלּוּ הִתְחִיל לְפָרֵק מַה שֶּׁחָתַךְ,
ז. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מֵרֵק וְהִבְדִּיל אֵינוֹ חִבּוּר. גם אם לא השלים את החיתוך וניתק את החתיכות זו מזו אינן נחשבות חיבור כיוון שהחותך לצורך בישול אינו מעוניין בחיבור החתיכות זו לזו, שהבישול ממילא יפריד ביניהן (פה"מ עוקצין ב,ה). לִשְׁלֹק. נראה לומר שבניגוד ללעיל ה"א המשמעות של שליקה האמורה כאן היא בישול חלקי (חזו"נ שם, וראה מאירי נדרים מט,א ששליקה יכולה להתפרש כבישול חלקי או מרובה – הכול לפי ההקשר; ולמפרשים ששליקה היא בישול מרובה יש שכתבו כאן שבניגוד לבישול רגיל השליקה עושה את האוכל קשה כך שאינו מתפרק, תוי"ט ותפא"י עוקצין שם). הֲרֵי זֶה חִבּוּר. שהחותך לדברים אלו רצונו שיישאר מחובר כדי שיהיה נוח להוציאו ולסדרו (פה"מ שם).
ח. כָּל אֹכֶל שֶׁעֲדַיִן לֹא פֵּרְקוֹ – חִבּוּר, וְאִם נִטְמָא מִקְצָתוֹ נִטְמָא כֻּלּוֹ.
ח. כָּל אֹכֶל שֶׁעֲדַיִן לֹא פֵּרְקוֹ חִבּוּר וְאִם נִטְמָא מִקְצָתוֹ נִטְמָא כֻּלּוֹ. כך היא חלוקת ההלכה בדפוסים ובחלק מכה"י. אך נראה שהנכון הוא שמילים אלו הן סיום המשפט שבפסקה הקודמת, כפי שכתבו כמה מן המפרשים וכפי שהוא בחלק מכה"י (ראה ילקוט שינו"ס במהדורת פרנקל).
ט. אֹכֶל שֶׁנִּפְרַס וּמְעֹרֶה בְּמִקְצָת, וְנָגַע טָמֵא בְּאֶחָד מֵהֶן: אִם אָחַז בָּזֶה שֶׁנָּגַע בּוֹ וְהַשֵּׁנִי עוֹלֶה עִמּוֹ – הֲרֵי זֶה חִבּוּר; וְאִם כְּשֶׁאוֹחֵז בְּזֶה הַטָּמֵא וּמַגְבִּיהוֹ יִשָּׁמֵט הָאַחֵר וְיִפֹּל – אֵינוֹ חִבּוּר, אֶלָּא הֲרֵי זֶה הָאַחֵר כְּנוֹגֵעַ בָּרִאשׁוֹן שֶׁנִּטְמָא.
ט. אֹכֶל שֶׁנִּפְרַס וּמְעֹרֶה בְּמִקְצָת. אוכל שנחלק אך עדיין מחובר קצת במקום אחד. הֲרֵי זֶה חִבּוּר. ושניהם טמאים באותה דרגה. הֲרֵי זֶה הָאַחֵר כְּנוֹגֵעַ בָּרִאשׁוֹן שֶׁנִּטְמָא. שאם החתיכה הראשונה נטמאת מאב הטומאה ונעשתה ראשון לטומאה, החתיכה הנוגעת בה נעשית שני.
י. כָּל הָאֳכָלִים שֶׁהָיוּ עָלִים אוֹ קְלָחִים מְחֻבָּרִים בָּהֶם – אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהֵאָחֵז בֶּעָלֶה, אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בֶּעָלֶה; בַּקֶּלַח, אוֹחֲזִים אוֹתוֹ בַּקֶּלַח: אִם נִתְלֶה עִמּוֹ – הֲרֵי זֶה חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת. וְכֵן אִם הָיָה לוֹ יָד – אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בַּיָּד שֶׁלּוֹ. הָיָה לוֹ יָד וְעָלֶה – אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בְּאֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה. לֹא הָיָה לוֹ לֹא יָד וְלֹא עָלֶה – בָּזֶה אָמְרוּ: אִם אוֹחֵז בַּטָּמֵא וְהַשֵּׁנִי עוֹלֶה עִמּוֹ – חִבּוּר; וְאִם לָאו – אֵינוֹ חִבּוּר.
י. הֲרֵי זֶה חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת. שיש דברים שנחשבים חיבור רק בשאר הטומאות ולא בטבול יום (ראה לקמן פרק ח), אך העלה והקלח נחשבים חיבור לאוכל גם בטבול יום. וְכֵן אִם הָיָה לוֹ יָד. להגדרת ידות האוכלים ראה לעיל ה,א. אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בְּאֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה. ואם אוחז הטמא באחד מהם והאוכל עולה עמו, נטמא האוכל.
יא. הָאֱגוֹזִין שֶׁקִּבְּצָן בְּעֻקְצֵיהֶן כְּשֶׁהֵן רַכִּין וַאֲמָנָן כֻּלָּן כְּמוֹ חֶבֶל, וְכֵן הַבְּצָלִים שֶׁחִבְּרָן כַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת – הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר. הִתְחִיל לְפָרֵק בָּאֱגוֹזִין וּלְפַקֵּל בַּבְּצָלִים – אֵין הַשְּׁאָר חִבּוּר. אֲפִלּוּ הָיוּ לְפָנָיו מֵאָה כּוֹר – אֵין כֻּלָּן חִבּוּר, שֶׁהֲרֵי הוֹכִיחַ שֶׁדַּעְתּוֹ לְפָרֵק הַכֹּל.
יא. שֶׁקִּבְּצָן בְּעֻקְצֵיהֶן כְּשֶׁהֵן רַכִּין וַאֲמָנָן כֻּלָּן כְּמוֹ חֶבֶל. שחתך האגוזים בעודם לחים עם הענפים שלהם, וגידל הענפים יחד ועשה מהם חבל (רא"ש עוקצין ב,ה). הִתְחִיל לְפָרֵק בָּאֱגוֹזִין וּלְפַקֵּל בַּבְּצָלִים. התחיל להפריד את האגוזים והבצלים אחד אחד מן האגודה (ראה שם).
יב. קְלִיעָה שֶׁל שׁוּם שֶׁנָּפְלוּ מַשְׁקִין עַל אֶחָד מֵהֶן – הוּא טָמֵא וַחֲבֵרוֹ טָהוֹר, שֶׁאֵין חִבּוּר אָדָם חִבּוּר לְכָל דָּבָר. וְכֵן אֶתְרוֹג שֶׁנִּפְרַס וּתְחָבוֹ בְּכוּשׁ אוֹ בְּקֵיסָם – אֵינוֹ חִבּוּר.
יב. קְלִיעָה שֶׁל שׁוּם. ראשי שומים שקלעם יחד. שֶׁנָּפְלוּ מַשְׁקִין. אחד משבעת המשקים המכשירים לקבל טומאה. הוּא טָמֵא. הוכשר לקבל טומאה. שֶׁאֵין חִבּוּר אָדָם חִבּוּר לְכָל דָּבָר. במקרה זה אין החיבור שעשה האדם נחשב חיבור כיוון שהשום קולעים אותו כשהוא יבש ואינו מתהדק יפה (בניגוד להלכה הקודמת שם האגוזים והבצלים לחים ומתהדקים יפה ולפיכך חיבורם חיבור, מרכה"מ, ביאור הרד"ל לתוספתא עוקצין ספ"א, או"ש ועוד; וראה כס"מ שביאר באופן שונה).
יג. עִסָּה שֶׁלָּשָׁהּ בְּמֵי פֵּרוֹת – הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ חִבּוּר, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמְּחַבֵּר אֶת הָאֳכָלִים אֶלָּא שִׁבְעָה מַשְׁקִין בִּלְבַד.
יג. הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ חִבּוּר. לפיכך אם נגעה בה טומאה (לאחר שהוכשרה על ידי אחד משבעת המשקים) אין טמא אלא מקום מגעה בלבד.
יד. הַמְמַעֵךְ אֳכָלִים זֶה בָּזֶה וְקִבְּצָן, כְּגוֹן הַדְּבֵלָה וְהַתְּמָרִים וְהַצִּמּוּקִין שֶׁקִּבְּצָן וַעֲשָׂיָן גּוּף אֶחָד – אֵינָן חִבּוּר. לְפִיכָךְ עִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה שֶׁנָּפְלוּ מַשְׁקִין טְמֵאִים עַל מִקְצָתוֹ – הֲרֵי זֶה נוֹטֵל מִמֶּנּוּ מְקוֹם הַמַּשְׁקֶה בִּלְבַד, וְהַשְּׁאָר טָהוֹר.
יד. הַדְּבֵלָה. תאנים מיובשות. אֵינָן חִבּוּר. שדברים המעוכים זה בזה אינם נחשבים מחוברים.
טו. הַתְּמָרִים וְהַגְּרוֹגָרוֹת שֶׁשְּׁלָקָן וְנַעֲשׂוּ אֹם – הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר.
טו. שֶׁשְּׁלָקָן וְנַעֲשׂוּ אֹם. בישלם עד שנעשו גוש אחד.
טז. הַזֵּיתִים שֶׁעֲטָנָן וְנַעֲשׂוּ גּוּשׁ אֶחָד – הֲרֵי זֶה חִבּוּר, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא נְתָנָן לַמַּעֲטָן אֶלָּא עַל מְנָת שֶׁיִּינְקוּ זֶה מִזֶּה. לְפִיכָךְ, שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא עַל אֹם שֶׁל זֵיתִים, וְהֵן הַזֵּיתִים שֶׁנַּעֲשׂוּ כֻּלָּן גּוּף אֶחָד, אֲפִלּוּ נָגַע בְּכַשְּׂעוֹרָה – הַכֹּל טָמֵא, שֶׁהַכֹּל גּוּף אֶחָד.
הָיְתָה לוֹ אֹם שֶׁל זֵיתִים וְעָתִיד לְהָפְכָהּ, כֵּיוָן שֶׁתָּקַע בָּהּ אֶת הַיָּתֵד, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גּוּשִׁין הַרְבֵּה – אֵינָן חִבּוּר. וְאִם מִשֶּׁהֲפָכָהּ נַעֲשׂוּ אֹם – אֵינָן חִבּוּר.
טז. שֶׁעֲטָנָן. צבר את הזיתים לצורך ריכוכם (והמקום שבו צוברים אותם לכך נקרא 'מעטן'). מִפְּנֵי שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא נְתָנָן לַמַּעֲטָן אֶלָּא עַל מְנָת שֶׁיִּינְקוּ זֶה מִזֶּה. שהמשקה היוצא מהם מחבר אותם יחד ולפיכך דינם שונה משאר האוכלים המעוכים יחד שאינם נחשבים חיבור אפילו נעשו גוף אחד.
כֵּיוָן שֶׁתָּקַע בָּהּ אֶת הַיָּתֵד אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גּוּשִׁין הַרְבֵּה אֵינָן חִבּוּר. שמשעה שתקע בהם את היתד להפכם מוכיח שאינו מעוניין ביניקה שלהם זה מזה. וְאִם מִשֶּׁהֲפָכָהּ נַעֲשׂוּ אֹם אֵינָן חִבּוּר. אף על פי שהזיתים נתחברו שוב לאחר ההפיכה כיוון שאינו מעוניין ביניקתם אינם חיבור.
יז. אֹכֶל פָּרוּד שֶׁהוּא כֻּלּוֹ מְכֻנָּס וְדָבֵק זֶה בָּזֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חִבּוּר לְהִתְטַמֵּא וְאֵינוֹ כְּגוּף אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ – הֲרֵי הוּא מִצְטָרֵף לְכַבֵּיצָה לְטַמֵּא אֳכָלִים אֲחֵרִים. וְאִם לֹא כְּנָסוֹ, אֶלָּא הֲרֵי הוּא מְפֹרָד כְּמַעֲשֵׂה קְדֵרָה וְהַקִּטְנִיּוֹת – אֵינוֹ מִצְטָרֵף, עַד שֶׁיְּקַבְּצֵם וְיַעֲשֶׂה אוֹתָן גּוּשׁ אֶחָד.
הָיוּ גּוּשִׁים הַרְבֵּה זֶה בְּצַד זֶה, וְנָגַע אַב הַטֻּמְאָה בְּאֶחָד מֵהֶן – הֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן, וְהַגּוּשׁ שֶׁבְּצִדּוֹ שֵׁנִי, וְהַגּוּשׁ שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי שְׁלִישִׁי, וְשֶׁבַּצַּד הַשְּׁלִישִׁי רְבִיעִי.
יז. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הי"ד. הֲרֵי הוּא מִצְטָרֵף לְכַבֵּיצָה לְטַמֵּא אֳכָלִים אֲחֵרִים. שהאוכלים הטמאים מטמאים אחרים רק כאשר יש בהם שיעור כביצה (לעיל ד,א).
וְהַגּוּשׁ שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי שְׁלִישִׁי וכו'. וכגון שהגושים הללו תרומה וקדשים שיש בהם שלישי ורביעי.
יח. כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁהָיְתָה רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה, וְהִשִּׁיךְ לָהּ אֲחֵרוֹת – כֻּלָּן רִאשׁוֹן; פֵּרְשָׁה – הִיא רִאשׁוֹן וְכֻלָּן שְׁנִיּוֹת. הָיְתָה שְׁנִיָּה וְהִשִּׁיךְ לָהּ אֲחֵרוֹת – כֻּלָּן שְׁנִיּוֹת; פֵּרְשָׁה – הִיא שְׁנִיָּה וְכֻלָּן שְׁלִישִׁיּוֹת. הָיְתָה שְׁלִישִׁית וְהִשִּׁיךְ לָהּ אֲחֵרוֹת – הִיא שְׁלִישִׁית וְכֻלָּן טְהוֹרוֹת, בֵּין שֶׁפֵּרְשׁוּ בֵּין שֶׁלֹּא פֵּרְשׁוּ.
יח. וְהִשִּׁיךְ לָהּ אֲחֵרוֹת. הצמיד אליה כיכרות אחרות עד שנדבקו זו לזו. כֻּלָּן רִאשׁוֹן. שההשכה מחברת את הכיכרות להיחשב כאחד לעניין דרגת טומאתם. הִיא שְׁלִישִׁית וְכֻלָּן טְהוֹרוֹת בֵּין שֶׁפֵּרְשׁוּ בֵּין שֶׁלֹּא פֵּרְשׁוּ. כיוון שהשלישי שבתרומה הוא פסול ואינו מטמא אחרים (הלכות שאר אבות הטומאות יא,ג), אין הוא עושה את שאר הכיכרות שלישי אפילו על ידי השכה (ערוה"ש קסח,כו).
יט. כִּכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה נוֹשְׁכוֹת זוֹ בָּזוֹ, נִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן בְּשֶׁרֶץ – כֻּלָּן רִאשׁוֹן, וְאַף עַל פִּי שֶׁפֵּרְשׁוּ אַחַר מִכָּאן. נִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן בְּמַשְׁקִין טְמֵאִים – כֻּלָּן שְׁנִיּוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁפֵּרְשׁוּ אַחַר מִכָּאן. נִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן בַּיָּדַיִם – כֻּלָּן שְׁלִישִׁיּוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁפֵּרְשׁוּ, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ גּוּף אֶחָד בִּשְׁעַת טֻמְאָתָן.
יט. בְּמַשְׁקִין טְמֵאִים. שהם ראשון לטומאה. בַּיָּדַיִם. שהן שניות לטומאה. מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ גּוּף אֶחָד בִּשְׁעַת טֻמְאָתָן. שכיוון שהיו מחוברות בשעה שנטמאו וכולן קיבלו את הטומאה כאחת, הן נשארות בטומאתן גם לאחר שפרשו.

תקציר הפרק 

פרק ו הלכות טומאת אוכלין

צרוף חלקי המאכל לשיעור

הקליפה נחשבת מחוברת לפרי משום שהיא שומרת ומגינה עליו, וכן כנפיים, צמר וכדומה בעוף ובבהמה, נחשבים למחוברים כל עוד הם עדיין שומרים על המאכל, ואף אם ירדו בחלקם. גם אוכל שחתכו, מהווה חיבור כל עוד לא התנתק לגמרי. במקרים מסוימים, הגדרת חיבור החלקים תלויה במחשבת האדם וברצונו, כמו בדיני הכשר שלמדנו בפרק ג.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת אוכלין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.כל מאכל שלם, נטמא מקצתו-נטמא כולו?

2.כל עיסה- אם נטמאה מקצתה נטמאה כולה?

3.הכלל: חיבורי אדם לעולם אינם חיבור?

תשובות

1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן