פרק ו', הלכות נזקי ממון, ספר נזיקין
כ״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ט באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ח באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ו באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ד באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ח׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ז׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ו׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ה׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ג׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ב׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
א׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ל׳ בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ט בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ח בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ז בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ו בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ה בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ד בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵי זֶה הוּא מוּעָד? כָּל שֶׁהֵעִידוּ בּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים. אֲבָל אִם נָגַח בְּיוֹם אֶחָד אוֹ נָשַׁךְ אוֹ רָבַץ אוֹ בָּעַט אוֹ נָגַף, אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים – אֵין זֶה מוּעָד. הֵעִידוּ בּוֹ שְׁלֹשָׁה כִּתֵּי עֵדִים בְּיוֹם אֶחָד – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הוּעַד אוֹ לֹא הוּעַד.
א. אֵי זֶה הוּא מוּעָד. כיצד בעל חיים שהורגל להזיק באופן מסוים מוגדר כמועד, ומחייב את בעליו נזק שלם (לעיל א,ד). כָּל שֶׁהֵעִידוּ בּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים. שנגח בשלושה ימים שונים ובכל יום העידו בפני בעליו ששורו נגח ועליו לשמרו. אֲבָל אִם נָגַח בְּיוֹם אֶחָד אוֹ נָשַׁךְ וכו'. ולכל אלו השור תם מעיקרו (לעיל א,ה). אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים. באותו היום. אֵין זֶה מוּעָד. שייתכן שכל הנגיחות נבעו מסיבה מקרית דווקא באותו היום (מאירי בבא קמא כג,ב). הֵעִידוּ בּוֹ שְׁלֹשָׁה כִּתֵּי עֵדִים בְּיוֹם אֶחָד. וכל כת העידה על נגיחה שהייתה ביום אחר (ראב"ד, מ"מ). הֲרֵי זֶה סָפֵק וכו'. ספק אם הצורך בשלושה ימים הוא כדי להגדיר את השור כנגחן – וכאן אכן היו הנגיחות בשלושה ימים נפרדים, או שמא הם נדרשים כדי לחזור ולהתרות בבעלים שישמרו על השור – ואז לא יתחייב הבעלים בזמן שהעידו בו כולם ביום אחד (וראה לקמן ה"י מה הדין במקרי ספק).
ב. אֵין הֶעָדָה אֶלָּא בִּפְנֵי הַבְּעָלִים וּבִפְנֵי בֵּית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ" (שמות כא,כט) – וְאֵין הֶעָדָה אֶלָּא בְּבֵית דִּין.
ב. אֶלָּא בִּפְנֵי הַבְּעָלִים וּבִפְנֵי בֵּית דִּין. שיעידו בפניו בבית הדין ששורו נגח. בְּבֵית דִּין. ודווקא בית דין של דיינים סמוכים בארץ ישראל (הלכות סנהדרין ה,יב).
ג. שׁוֹר שֶׁל חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וּמִי שֶׁהוּא בִּמְדִינַת הַיָּם שֶׁנָּגְחוּ – פְּטוּרִין, אֲבָל בֵּית דִּין מַעֲמִידִין לָהֶם אַפִּטְרוֹפִּין, וּמְעִידִין בָּהֶן בִּפְנֵי הָאַפִּטְרוֹפִּין.
ג. שׁוֹר שֶׁל חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. שאינם נחשבים בני דעת. בִּמְדִינַת הַיָּם. בחוץ לארץ. פְּטוּרִין. שבכל אלו נחשב השור כמי שאין לו בעלים שידאג לשמרו. אַפִּטְרוֹפִּין. אפוטרופוסים, שיהיו אחראים מעתה על מעשי השור. וּמְעִידִין בָּהֶן בִּפְנֵי הָאַפִּטְרוֹפִּין. להודיעם ששור זה נוטה לנגוח ומעתה ייזהרו וישמרו עליו.
ד. הִזִּיקוּ אַחַר שֶׁהוּעֲדוּ בִּפְנֵי אַפִּטְרוֹפִּין: אִם עֲדַיִן הוּא תָּם – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִגּוּפוֹ; וְאִם הוּעַד בּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים וְאַחַר כָּךְ הִזִּיק – מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִן הַיָּפֶה שֶׁבְּנִכְסֵי הָאַפִּטְרוֹפִּין, וְלִכְשֶׁיִּגְדְּלוּ הַיְתוֹמִים יַעֲשׂוּ דִּין עִם הָאַפִּטְרוֹפִּין וִישַׁלְּמוּ לָהֶן.
ד. הִזִּיקוּ אַחַר שֶׁהוּעֲדוּ. אחר שהעידו בפני האפוטרופוס נכנס השור לאחריותו ומעתה מתחילים כרגיל בספירת שלוש פעמים עד שיהיה השור מועד. מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִן הַיָּפֶה שֶׁבְּנִכְסֵי הָאַפִּטְרוֹפִּין. כאן מדובר דווקא על שורו של קטן יתום שהזיק, ומכיוון שאין גובים מכספי היתומים אלא למטרות מיוחדות בלבד (ראה הלכות מלווה ולווה יב,א-ג), אין גובים מהם אלא מן האפוטרופוס, אבל שור של חרש ושוטה ושל מי שהלך למדינת הים שנגח, גובים מנכסיו (יד"פ). וְלִכְשֶׁיִּגְדְּלוּ הַיְתוֹמִים יַעֲשׂוּ דִּין עִם הָאַפִּטְרוֹפִּין וִישַׁלְּמוּ לָהֶן. שאמנם בקטנותם נמנעים מלפרוע מנכסיהם, אך לא נפטרו בכך מאחריות על הנזק ולפיכך חובת התשלום עומדת בעינה.
ה. שְׁוָרִים שֶׁמְּשַׂחֲקִין בָּהֶן וּמְלַמְּדִין אוֹתָן שֶׁיַּגִּיחוּ זֶה אֶת זֶה – אֵינָן מוּעָדִין לָזֶה, וַאֲפִלּוּ הֵמִיתוּ אֶת הָאָדָם אֵינָן חַיָּבִין מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִגַּח" (שמות כא,כח, ושם: וְכִי) – לֹא שֶׁיַּגִּיחוּהוּ.
ה. שְׁוָרִים שֶׁמְּשַׂחֲקִין בָּהֶן וכו'. שעורכים מלחמות שוורים ומאלפים ומדרבנים את השור שיהרוג. אֵינָן מוּעָדִין לָזֶה. אין השור נעשה מועד על ידי נגיחות אלו, משום שהריגה זו נעשית בעל כרחו והרי הוא אנוס בכך (ראה הלכות איסורי מזבח ד,ג). וַאֲפִלּוּ הֵמִיתוּ אֶת הָאָדָם. שבתחרויות אלו משתתפים גם בני אדם ולעתים הם נהרגים. אֵינָן חַיָּבִין מִיתָה. כדין שאר חיות שהורגות שדינן סקילה (לקמן י,א-ב). לֹא שֶׁיַּגִּיחוּהוּ. שרק אם הרג השור מרצונו הוא נסקל, ולא אם אילצו אותו לעשות זאת (ראה גם שם ה"ח).
ו. שׁוֹר שֶׁהוּעַד, וְנִמְכַּר אוֹ נִתַּן בְּמַתָּנָה – חָזַר לְתַמּוּתוֹ, שֶׁהָרְשׁוּת שֶׁנִּשְׁתַּנָּת מְשַׁנָּה דִּינוֹ. אֲבָל אִם הִשְׁאִילוֹ אוֹ מְסָרוֹ לְשׁוֹמֵר – הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקָתוֹ. וְכֵן שׁוֹר שֶׁהוּעַד בִּפְנֵי אַפִּטְרוֹפִּין, וְנִתְפַּקַּח הַחֵרֵשׁ וְנִשְׁתַּפָּה הַשּׁוֹטֶה וְהִגְדִּיל הַקָּטָן, אַף עַל פִּי שֶׁבָּטַל הָאַפִּטְרוֹפּוֹס – הֲרֵי הֵן מוּעָדִין בְּחֶזְקָתָן, שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּת בַּעֲלֵיהֶן הֵן.
ו. חָזַר לְתַמּוּתוֹ. ותשלום נזקיו חצי נזק. שֶׁהָרְשׁוּת שֶׁנִּשְׁתַּנָּת מְשַׁנָּה דִּינוֹ. ויש להעיד עליו מחדש ברשותו החדשה. אֲבָל אִם הִשְׁאִילוֹ… הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקָתוֹ. כדלעיל ד,ח, שאף אם השור נמצא בידי השואל עדיין שם הבעלים עליו. וְנִתְפַּקַּח הַחֵרֵשׁ. וכעת הוא יכול לשמוע. וְנִשְׁתַּפָּה הַשּׁוֹטֶה. נעשה שפוי. אַף עַל פִּי שֶׁבָּטַל הָאַפִּטְרוֹפּוֹס. וחזר השור לרשותם. שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּת בַּעֲלֵיהֶן הֵן. ואינו נחשב לשינוי רשות, שהאפוטרופוס מתמנה לטובתם של אלו והרי הוא כרשותם.
ז. בְּהֵמָה שֶׁהוּעֲדָה וְחָזְרָה בָּהּ מִדָּבָר שֶׁהוּעֲדָה לוֹ – חָזְרָה לְתַמּוּתָהּ. כֵּיצַד? שׁוֹר שֶׁהוּעַד לִגַּח, וְחָזַר שֶׁלֹּא לִגַּח, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹגֵף – הֲרֵי זֶה תָּם לִנְגִיחָה. וּמֵאֵימָתַי הִיא חֲזָרָתוֹ? עַד שֶׁיִּהְיוּ הַתִּינוֹקוֹת מְמַשְׁמְשִׁין בּוֹ וְאֵינוֹ נוֹגֵחַ. וְכֵן בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁהוּעַד לָהֶן, עַד שֶׁיְּמַשְׁמְשׁוּ בּוֹ וְלֹא יִהְיֶה עוֹשֶׂה אוֹתָן.
ז. וְחָזְרָה בָּהּ מִדָּבָר שֶׁהוּעֲדָה לוֹ. שפסקה מלהזיק כך. וְחָזַר שֶׁלֹּא לִגַּח… הֲרֵי זֶה תָּם לִנְגִיחָה. שכשם שיכול השור להפוך למועד לדבר אחד בלבד (לעיל א,ה), כך הוא יכול לחזור לתמות לגבי עניין אחד ולהישאר מועד לעניין אחר. עַד שֶׁיִּהְיוּ הַתִּינוֹקוֹת וכו'. שאם ילדים נוגעים בו ואינו מגיב בכעס ולא מזיק כפי שהיה רגיל, הרי שחזר להיות תם לאותו נזק.
ח. שׁוֹר שֶׁהוּא מוּעָד לְמִינוֹ – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מוּעָד לְשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. הוּעַד לָאָדָם – אֵינוֹ מוּעָד לַבְּהֵמָה. הוּעַד לִקְטַנִּים – אֵינוֹ מוּעָד לִגְדוֹלִים. לְפִיכָךְ אִם הִזִּיק אֶת מִין שֶׁהוּא מוּעָד לוֹ – מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְאִם הִזִּיק לִשְׁאָר הַמִּינִין – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.
הָיָה מוּעָד לְשַׁבָּתוֹת – אֵינוֹ מוּעָד לִימוֹת הַחוֹל; וְאִם הִזִּיק בְּשַׁבָּתוֹת – מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וּבִימוֹת הַחוֹל מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. וּמֵאֵימָתַי הִיא חֲזָרָתוֹ? מִשֶּׁיִּהְיוּ הַתִּינוֹקוֹת מְמַשְׁמְשִׁין בּוֹ בְּיוֹם שֶׁהוּא מוּעָד לוֹ וְלֹא יִהְיֶה מַזִּיק נֶזֶק שֶׁהוּעַד לוֹ.
ח. שׁוֹר שֶׁהוּא מוּעָד לְמִינוֹ. שנגח שלוש פעמים שוורים כמותו. אֵינוֹ מוּעָד לְשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. כגון לנגוח סוסים וחמורים, שלגביהם הוא עדיין תם. הוּעַד לָאָדָם וכו'. וכל שכן שאם הועד לבהמה איננו מועד לאדם, שנדיר יותר שהשור ייגח בני אדם. הוּעַד לִקְטַנִּים. כגון עגלים. אֵינוֹ מוּעָד לִגְדוֹלִים. אף שהם מאותו המין. לְפִיכָךְ אִם הִזִּיק אֶת מִין שֶׁהוּא מוּעָד לוֹ וכו'. ואינו נעשה מועד לקבוצה מסוימת עד שיזיק אותה שלוש פעמים.
הָיָה מוּעָד לְשַׁבָּתוֹת. שנגח דווקא בשבת, ולמשל משום שהאנשים נראים זרים בבגדי השבת שלהם (ירושלמי בבא קמא ד,ב). אֵינוֹ מוּעָד לִימוֹת הַחוֹל. ולמעשה דין זה נכון לכל יום קבוע שבו נוגח השור ולאו דווקא לשבת (ראה מרכה"מ ואבן האזל לקמן ה"י). וּמֵאֵימָתַי הִיא חֲזָרָתוֹ. להיות תם אף באותו היום שמועד בו.
ט. נָגַח שׁוֹר הַיּוֹם, וַחֲמוֹר לְמָחָר, וְגָמָל בְּיוֹם שְׁלִישִׁי – נַעֲשָׂה מוּעָד לַכֹּל. רָאָה שׁוֹר הַיּוֹם וּנְגָחוֹ, וּלְמָחָר רָאָה שׁוֹר וְלֹא נְגָחוֹ, וּבְיוֹם שְׁלִישִׁי רָאָה שׁוֹר וּנְגָחוֹ, וּבָרְבִיעִי רָאָה שׁוֹר וְלֹא נְגָחוֹ, וּבַחֲמִישִׁי רָאָה שׁוֹר וּנְגָחוֹ, וּבַשִּׁשִּׁי רָאָה שׁוֹר וְלֹא נְגָחוֹ – נַעֲשָׂה מוּעָד לְסֵרוּגִין לִשְׁוָרִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ט. נַעֲשָׂה מוּעָד לַכֹּל. שאמנם על ידי שלוש נגיחות באותו המין לא נהיה השור מועד לשאר מינים, אבל אם בכל יום נגח מין אחר הרי זה מועד לכולם. רָאָה שׁוֹר הַיּוֹם וּנְגָחוֹ וכו'. נגח שלוש נגיחות לסירוגין במשך שישה ימים. נַעֲשָׂה מוּעָד לְסֵרוּגִין לִשְׁוָרִים. ואם ייגח יומיים רצופים ישלם הבעלים על היום השני רק חצי נזק כדין שור תם (רש"י בבא קמא לז,א).
י. רָאָה שׁוֹר הַיּוֹם וּנְגָחוֹ, וּלְמָחָר רָאָה חֲמוֹר וְלֹא נְגָחוֹ, וּבַשְּׁלִישִׁי רָאָה סוּס וּנְגָחוֹ, וּבָרְבִיעִי רָאָה גָּמָל וְלֹא נְגָחוֹ, וּבַחֲמִישִׁי רָאָה פֶּרֶד וּנְגָחוֹ, וּבַשִּׁשִּׁי רָאָה עָרוֹד וְלֹא נְגָחוֹ – נַעֲשָׂה מוּעָד לְסֵרוּגִין לַכֹּל, וְאִם נָגַח בְּיוֹם שֶׁהוּא מוּעָד לוֹ אֶחָד מִשְּׁלֹשֶׁת הַמִּינִין שֶׁנָּגַח בְּסֵרוּגִין – הֲרֵי זֶה מוּעָד.
י. רָאָה שׁוֹר הַיּוֹם וּנְגָחוֹ… וּבַשִּׁשִּׁי רָאָה עָרוֹד וְלֹא נְגָחוֹ. ובסך הכול ראה במשך שישה ימים שישה בעלי חיים שונים, ומתוכם נגח לסירוגין רק שלושה. עָרוֹד. חמור בר. נַעֲשָׂה מוּעָד לְסֵרוּגִין לַכֹּל. דווקא לשלושה מינים אלו, כמבואר לקמן. וְאִם נָגַח בְּיוֹם שֶׁהוּא מוּעָד לוֹ אֶחָד מִשְּׁלֹשֶׁת הַמִּינִין שֶׁנָּגַח בְּסֵרוּגִין. מקרה זה מורכב, שמצד אחד ייתכן שהשור מועד לנגוח לסירוגין את כל הבהמות, ומאידך אפשר שהוא מועד לכל הימים אך רק לשלושת המינים שנגח (וזה שלא נגח בימים שבינתיים הוא משום שאין דרכו לנגוח את הבהמות שראה אז). ומכיוון שזהו מקרה מסופק פוסקים שהשור מועד רק לבהמות שנגח וגם זה דווקא באופן של סירוגין (מרכה"מ, אבן האזל).
יא. נָגַח בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ זֶה, וּבְשִׁשָּׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שֵׁנִי, וּבְשִׁבְעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁלִישִׁי – אֵינוֹ מוּעָד עַד שֶׁיְּשַׁלֵּשׁ בַּדִּלּוּג. שָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר וְנָגַח, קוֹל שׁוֹפָר וְנָגַח, קוֹל שׁוֹפָר וְנָגַח – נַעֲשָׂה מוּעָד לְשׁוֹפָרוֹת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יא. נָגַח בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ זֶה וכו'. שלא נגח בתאריך קבוע אך הייתה קביעות של הוספת חודש ויום בין הנגיחות. אֵינוֹ מוּעָד עַד שֶׁיְּשַׁלֵּשׁ בַּדִּלּוּג. שיוסיף לנגוח גם בחודש הרביעי בשמונה עשר בחודש. שאופי הנגיחות איננו בהיותן ביום קבוע אלא שנעשות במרווחים קבועים ('דילוגים'). ולפיכך צריך שיהיו כאן שלושה מרווחים, שהם למעשה ארבע נגיחות (לדוגמה דומה ראה הלכות איסורי ביאה ח,ו). שָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר וְנָגַח וכו'. שכל אחת משלוש הנגיחות אירעה בתגובה לקול השופר. נַעֲשָׂה מוּעָד לְשׁוֹפָרוֹת. ואין לחשוש שייגח בלא קול השופר. ואם הוסיף ונגח שוב באופן זה מחייב נזק שלם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. שיכול להיות מועד לשעה מסוימת ביום (ראה תוספתא בבא קמא ד,ד).
יב. נָגַח שְׁלֹשָׁה שְׁוָרִים בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, וּבָרְבִיעִי נָגַח חֲמוֹר וּבַחֲמִישִׁי נָגַח גָּמָל, אוֹ שֶׁנָּגַח חֲמוֹר וְגָמָל בַּתְּחִלָּה בִּשְׁנֵי יָמִים זֶה אַחַר זֶה וְאַחַר כָּךְ נָגַח שְׁלֹשָׁה שְׁוָרִים זֶה אַחַר זֶה – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הוּא מוּעָד לִשְׁוָרִים בִּלְבַד אוֹ לִשְׁלֹשֶׁת הַמִּינִין הוּא מוּעָד.
וְכֵן אִם נָגַח בְּשָׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת זוֹ אַחַר זוֹ וּבְאֶחָד בְּשַׁבָּת וּבְשֵׁנִי בְּשַׁבָּת, אוֹ שֶׁנָּגַח בַּחֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת וּבְעֶרֶב שַׁבָּת וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת וּבִשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת הַבָּאוֹת אַחֲרֶיהָ – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הוּא מוּעָד לְשַׁבָּתוֹת בִּלְבַד אוֹ לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים שֶׁשְּׁנַיִם מֵהֶן חֹל.
יב. נָגַח שְׁלֹשָׁה שְׁוָרִים בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים. ונעשה מועד לשוורים. וּבָרְבִיעִי נָגַח חֲמוֹר וּבַחֲמִישִׁי נָגַח גָּמָל. כך שאפשר לצרף את נגיחת השור השלישית לנגיחות החמור והגמל. אוֹ שֶׁנָּגַח חֲמוֹר וְגָמָל בַּתְּחִלָּה… וְאַחַר כָּךְ נָגַח שְׁלֹשָׁה שְׁוָרִים. שאפשר להתייחס לנגיחות בחמור, בגמל ובשור הראשון כיחידה אחת או לחלופין לראות את שלוש הנגיחות בשוורים כיחידה אחרת. הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הוּא מוּעָד לִשְׁוָרִים בִּלְבַד. ועל שאר בעלי חיים מחייב רק חצי נזק.
וּבְאֶחָד בְּשַׁבָּת וּבְשֵׁנִי בְּשַׁבָּת. מיד לאחר השבת האחרונה שבה נגח. אוֹ שֶׁנָּגַח בַּחֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת וכו'. שכאן שלוש השבתות הן אחר שנגח בימות החול. הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הוּא מוּעָד לְשַׁבָּתוֹת בִּלְבַד. ולא לימי החול, כדלעיל ה"ח. אוֹ לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים שֶׁשְּׁנַיִם מֵהֶן חֹל. שבת-ראשון-שני, או חמישי-שישי-שבת, וממילא יוצא שאינו מועד דווקא לשבתות אלא לכל הימים (ערוה"ש שפט,כד).
יג. וְכָל אֵלּוּ הַסְּפֵקוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – אֵין מְחַיְּבִין בָּהֶן אֶת הַמַּזִּיק אֶלָּא חֲצִי נֶזֶק; וְאִם תָּפַשׂ הַנִּזָּק נֶזֶק שָׁלֵם – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ.
יג. וְכָל אֵלּוּ הַסְּפֵקוֹת… אֵין מְחַיְּבִין בָּהֶן אֶת הַמַּזִּיק אֶלָּא חֲצִי נֶזֶק. משום שייתכן שהשור עודנו תם אין להוציא מן המזיק יותר מחצי נזק, על פי הכלל שהמוציא מחברו עליו הראיה. וְאִם תָּפַשׂ הַנִּזָּק… אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. כמובא לעיל א,יא.

תקציר הפרק 

פרק ו הלכות *נזקי ממון*

*הגדרת המועד*
ההגדרה: מועד זהו שור שנגח מיוזמתו בשלושה ימים, והעידו בו בבית דין בפני בעלים ברי דעת.
השור נחשב מועד רק לאותו תחום בו הוא הוחזק כמזיק. בהמשך הפרק מבואר כיצד המועד יכול לחזור לתמותו וכן ספקות בדיני מועד.

מעניין 🗯
*היה מועד לשבתות, אינו מועד לימות החול* (הלכה ח)
שור שנוגח רק בשבת, נחשב שור מועד לדיני נזקים רק לשבת ולא לימות החול !
אם הזיק בשבתות, משלם נזק שלם. ובימות החול, משלם חצי נזק.
למה ❓ תלמדו…

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות נזקי ממון ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שור שהרג מטדור ["לוחם שוורים"] – חייב מיתה?

2.שור מועד שנמכר לבעלים חדש – חוזר להיות תם?

3.נגח שור חמור וגמל יום אחר יום-נעשה מועד לכל?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן