פרק ו', הלכות נחלות, ספר משפטים
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵין אָדָם יָכוֹל לְהוֹרִישׁ מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְיָרְשׁוֹ וְלֹא לַעֲקֹר הַיְרֻשָּׁה מִן הַיּוֹרֵשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה מָמוֹן הוּא, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשַׁת נְחָלוֹת: "וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט" (במדבר כז,יא) – לוֹמַר שֶׁחֻקָּה זוֹ לֹא תִּשְׁתַּנֶּה וְאֵין הַתְּנַאי מוֹעִיל בָּהּ; בֵּין שֶׁצִּוָּה וְהוּא בָּרִיא בֵּין שֶׁהָיָה שְׁכִיב מְרַע, בֵּין עַל פֶּה בֵּין בִּכְתָב – אֵינוֹ מוֹעִיל.
א. אֵין אָדָם יָכוֹל לְהוֹרִישׁ וכו'. דווקא בלשון ירושה, אבל יכול לתת במתנה כדלקמן ה"ה. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה מָמוֹן הוּא. ובדרך כלל בדבר של ממון יכול אדם להתנות כרצונו אף בדבר שהוא מן התורה, מכל מקום בירושה אינו מועיל תנאי (ראה גם הלכות אישות יב,ט). שֶׁחֻקָּה זוֹ. כללי הירושה בתורה. בֵּין שֶׁהָיָה שְׁכִיב מְרַע. חולה מסוכן העומד למות. ואף שיכול לעשות שינויים בירושה (כמבואר לקמן ה"ב), אינו יכול לעקור לגמרי את דין הירושה.
ב. לְפִיכָךְ, הָאוֹמֵר: 'אִישׁ פְּלוֹנִי בְּנִי בְּכוֹרִי לֹא יִטֹּל פִּי שְׁנַיִם', 'אִישׁ פְּלוֹנִי בְּנִי לֹא יִירַשׁ עִם אֶחָיו' – לֹא אָמַר כְּלוּם. 'אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי' בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּת, אוֹ שֶׁאָמַר: 'בִּתִּי תִּירָשֵׁנִי' בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן – לֹא אָמַר כְּלוּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
אֲבָל אִם הָיוּ לוֹ יוֹרְשִׁין רַבִּים, כְּגוֹן בָּנִים רַבִּים אוֹ בָּנוֹת אוֹ אַחִים, וְאָמַר כְּשֶׁהוּא שְׁכִיב מְרַע: 'פְּלוֹנִי אָחִי יִירָשֵׁנִי מִכְּלַל אַחַי' אוֹ 'בִּתִּי פְּלוֹנִית תִּירָשֵׁנִי מִכְּלַל בְּנוֹתַי' – דְּבָרָיו קַיָּמִין, בֵּין שֶׁאָמַר עַל פֶּה בֵּין שֶׁכָּתַב בִּכְתָב.
אֲבָל אִם אָמַר: 'פְּלוֹנִי בְּנִי יִירָשֵׁנִי לְבַדּוֹ': אִם אָמַר עַל פֶּה – דְּבָרָיו קַיָּמִין; אֲבָל אִם כָּתַב כָּל נְכָסָיו לִבְנוֹ – לֹא עָשָׂהוּ אֶלָּא אַפִּטְרוֹפָּא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ב. בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּת. כאשר אין לו בן, שאז הבת היא היורשת.
אֲבָל אִם הָיוּ לוֹ יוֹרְשִׁין רַבִּים וכו'. אף שאינו יכול להוריש למי שאינו ראוי לירשו, יכול שכיב מרע להחליט כיצד לחלק את הירושה בין אלו שראויים לירשו. שמן הפסוק "והיה ביום הנחילו את בניו", נלמד שסמוך למיתתו ("ביום הנחילו"), יכול האב להחליט כיצד להנחיל את הירושה בין בניו (ראה בבלי בבא בתרא קל,א-קלא,א). פְּלוֹנִי אָחִי יִירָשֵׁנִי מִכְּלַל אַחַי. שהוא בלבד יירש מבין האחים הראויים לירש (כשאין לו ילדים ואב, ואחיו יורשים אותו).
אֲבָל אִם כָּתַב כָּל נְכָסָיו לִבְנוֹ לֹא עָשָׂהוּ אֶלָּא אַפִּטְרוֹפָּא. מפני שאומדים שכתב כן מפני שרצה שכל הבנים האחרים יישמעו לבנו זה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות זכייה ומתנה ו,ב-ג.
ג. אָמַר: 'פְּלוֹנִי בְּנִי יִירַשׁ חֲצִי נְכָסַי וּשְׁאָר בָּנַי הַחֵצִי' – דְּבָרָיו קַיָּמִין. אֲבָל אִם אָמַר עַל הַבְּכוֹר: 'יִירַשׁ כַּפָּשׁוּט', אוֹ שֶׁאָמַר: 'לֹא יִירַשׁ פִּי שְׁנַיִם עִם אֶחָיו' – לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר, כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר" (דברים כא,טז-יז).
ג. דְּבָרָיו קַיָּמִין. כאמור בהלכה הקודמת. לְבַכֵּר. לתת לו חלק בכורה.
ד. וְאִם הָיָה בָּרִיא – אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹסִיף וְלֹא לִגְרֹעַ, לֹא לַבְּכוֹר וְלֹא לְאֶחָד מִשְּׁאָר הַיּוֹרְשִׁין.
ד. וְאִם הָיָה בָּרִיא אֵינוֹ יָכוֹל וכו'. שהיכולת להחליט כיצד להנחיל נתונה רק לשכיב מרע.
ה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁאָמַר בִּלְשׁוֹן יְרֻשָּׁה. אֲבָל אִם נָתַן מַתָּנָה – דְּבָרָיו קַיָּמִין. לְפִיכָךְ, הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו לְבָנָיו כְּשֶׁהוּא שְׁכִיב מְרַע, רִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאֶחָד וְהִשְׁוָה לָהֶן אֶת הַבְּכוֹר – דְּבָרָיו קַיָּמִין. וְאִם אָמַר מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה – לֹא אָמַר כְּלוּם.
ה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שבריא ושכיב מרע אינו יכול לתת למי שאינו ראוי לירשנו, ולגרוע מחלק הבכור, וכן שהבריא אינו יכול לשנות את חלוקת הירושה בין היורשים. נָתַן מַתָּנָה דְּבָרָיו קַיָּמִין. שהרי אדם יכול לתת נכסיו במתנה, ולא הקפידה התורה אלא על ירושה שנעשית שלא כסדר. הַמְחַלֵּק נְכָסָיו. בלשון מתנה. עַל פִּיו. בעל פה. כְּשֶׁהוּא שְׁכִיב מְרַע. שאז יכול לעשות זאת בעל פה מפני שדברי שכיב מרע נחשבים כאילו נכתבו בשטר ונמסרו ליד הזוכה, ובאופן זה המתנה חלה לאחר מותו (הלכות זכייה ומתנה ח,ב; לפרטי דיני הקנאת שכיב מרע ראה שם פרקים ח-יב). אך אם הוא בריא, יכול לחלק נכסיו במתנה רק באמצעות כתיבת שטר צוואה ועשיית קניין, ובאופן זה המתנה חלה מחיים אלא אם כן התנה שתחול לאחר מיתה (לאופן הקנאה לאחר מיתה ראה שם יב,יד-טו).
ו. כָּתַב בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף מִשּׁוּם מַתָּנָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִזְכִּיר לְשׁוֹן יְרֻשָּׁה – דְּבָרָיו קַיָּמִין. כֵּיצַד? אָמַר: 'תִּנָּתֵן שָׂדֶה פְּלוֹנִית לִפְלוֹנִי בְּנִי וְיִירָשֶׁנָּה', אוֹ שֶׁאָמַר: 'יִירַשׁ שָׂדֶה פְּלוֹנִית וְתִנָּתֵן לוֹ', אוֹ שֶׁאָמַר: 'יִירָשֶׁנָּה וְתִנָּתֵן לוֹ וְיִירָשֶׁנָּה', הוֹאִיל וְיֵשׁ שָׁם לְשׁוֹן מַתָּנָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִזְכִּיר לְשׁוֹן יְרֻשָּׁה בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף – דְּבָרָיו קַיָּמִין.
וְכֵן אִם הָיוּ שָׁלֹשׁ שָׂדוֹת לִשְׁלֹשָׁה יוֹרְשִׁין, וְאָמַר: 'יִירַשׁ פְּלוֹנִי שָׂדֶה פְּלוֹנִית, וְתִנָּתֵן לִפְלוֹנִי שָׂדֶה פְּלוֹנִית, וְיִירַשׁ פְּלוֹנִי שָׂדֶה פְּלוֹנִית' – קָנוּ שְׁלָשְׁתָּן, אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה שֶׁאָמַר לוֹ בִּלְשׁוֹן יְרֻשָּׁה אֵינוֹ זֶה שֶׁנָּתַן לוֹ חֶלְקוֹ בְּמַתָּנָה. וְהוּא שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה בֵּין אֲמִירָה לַאֲמִירָה כְּדֵי דִּבּוּר. אֲבָל אִם שָׁהָה – צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְשׁוֹן הַמַּתָּנָה מְעֹרָב בִּשְׁלָשְׁתָּן.
ו. כָּתַב. בצוואה, וכן שכיב מרע שציווה בעל פה. מִשּׁוּם מַתָּנָה. לשון מתנה.
כְּדֵי דִּבּוּר. שיעור זמן שיאמר תלמיד לרב 'שלום עליך רבי' (הלכות שבועות ב,יז).
ז. כֵּיצַד יֹאמַר? אִם הָיָה לְשׁוֹן הַמַּתָּנָה בָּאֶמְצַע: 'פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי יִירְשׁוּ שָׂדֶה פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית וּפְלוֹנִית שֶׁנְּתַתִּים לָהֶן בְּמַתָּנָה, וְיִירָשׁוּם'. וְאִם הָיָה לְשׁוֹן מַתָּנָה בַּתְּחִלָּה, יֹאמַר: 'תִּנָּתֵן שָׂדֶה פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית וּפְלוֹנִית לִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי, וְיִירָשׁוּם'. וְאִם הָיָה לְשׁוֹן מַתָּנָה בַּסּוֹף, יֹאמַר: 'יִירַשׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי שָׂדֶה פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית וּפְלוֹנִית שֶׁנְּתַתִּים לָהֶם בְּמַתָּנָה'.
ז. כֵּיצַד יֹאמַר. לשון מתנה מעורבת לשלושה, הנזכרת בסוף ההלכה הקודמת.
ח. יְרֻשַּׁת הַבַּעַל – אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶם, עָשׂוּ חִזּוּק לְדִבְרֵיהֶם כְּשֶׁל תּוֹרָה, וְאֵין הַתְּנַאי מוֹעִיל בָּהּ, אֶלָּא אִם הִתְנָה עִמָּהּ כְּשֶׁהִיא אֲרוּסָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת.
ח. מִדִּבְרֵיהֶם. מדברי חכמים (ראה לעיל א,ח). אֶלָּא אִם הִתְנָה עִמָּהּ כְּשֶׁהִיא אֲרוּסָה. לאחר שנתקדשה אך עוד לא נישאה לו. ומכיוון שעדיין אינו זכאי בירושתה (כדלעיל א,ט), יכול להתנות שלא יירשנה אחרי הנישואין. שכן ירושה שעוד לא זכה בה יכול לוותר עליה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת. יב,ט, כג,ה-ו.
ט. הַגּוֹי יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל שְׁאָר יְרֻשּׁוֹתֵיהֶן – מַנִּיחִין אוֹתָן לְפִי מִנְהָגָן.
ט. הַגּוֹי יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו. ואין הבדל בין בן או בת (רש"י יבמות סב,א). שְׁאָר יְרֻשּׁוֹתֵיהֶן מַנִּיחִין אוֹתָן לְפִי מִנְהָגָן. אם אין לגוי בנים, יש לנהוג עמו לפי חוקיהם.
י. וְהַגֵּר אֵינוֹ יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו גּוֹי, אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם תִּקְּנוּ לוֹ שֶׁיִּירַשׁ כְּשֶׁהָיָה, שֶׁמָּא יַחֲזֹר לְמִרְדּוֹ. יֵרָאֶה לִי שֶׁהַתְּנַאי מוֹעִיל בִּירֻשָּׁה זוֹ, הוֹאִיל וְאֵין הַגּוֹי מְחֻיָּב לַעֲמֹד בְּתַקָּנַת חֲכָמִים. וְאֵין הַגּוֹי יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו הַגֵּר, וְלֹא גֵּר יוֹרֵשׁ אֶת הַגֵּר, לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
י. אֵינוֹ יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו. כיוון שאחרי שנתגייר בטל ייחוסו המשפחתי (הלכות איסורי ביאה יד,יא). שֶׁמָּא יַחֲזֹר לְמִרְדּוֹ. שבגלל הפסד הירושה יחזור להתנהג כגוי. שֶׁהַתְּנַאי מוֹעִיל בִּירֻשָּׁה זוֹ. והאב הגוי יכול להוריש לאחר. וְלֹא גֵּר יוֹרֵשׁ אֶת הַגֵּר. ואפילו אם הבן נולד לאחר שאביו התגייר, מכיוון שהריונו היה לפני שהתגייר אביו, אינו יורשו (הלכות זכייה ומתנה ט,ז).
יא. כָּל הַנּוֹתֵן נְכָסָיו לַאֲחֵרִים וְהִנִּיחַ אֶת הַיּוֹרְשִׁין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַיּוֹרְשִׁין נוֹהֲגִין בּוֹ כַּשּׁוּרָה – אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ, וְזָכוּ הָאֲחֵרִים בְּכָל מַה שֶּׁנּוֹתֵן לָהֶן. וּמִדַּת חֲסִידוּת הִיא שֶׁלֹּא יָעִיד אָדָם חָסִיד בְּצַוָּאָה שֶׁמַּעֲבִירִין בָּהּ הַיְרֻשָּׁה מִן הַיּוֹרֵשׁ, אֲפִלּוּ מִבֵּן שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג כַּשּׁוּרָה לְאָחִיו שֶׁהוּא חָכָם וְנוֹהֵג כַּשּׁוּרָה.
יא. נּוֹתֵן נְכָסָיו לַאֲחֵרִים. בדרכים שנתבארו לעיל הל' ה-ז. וְהִנִּיחַ אֶת הַיּוֹרְשִׁין. נישל את יורשיו מן הירושה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַיּוֹרְשִׁין נוֹהֲגִין בּוֹ כַּשּׁוּרָה. אינם מתייחסים כראוי למוריש. וְזָכוּ הָאֲחֵרִים בְּכָל מַה שֶּׁנּוֹתֵן לָהֶן. אף שהדבר אינו ראוי בעיני חכמים, מה שעשה עשוי.
יב. יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשְׁתַּמֵּד – יוֹרֵשׁ אֶת קְרוֹבָיו הַיִּשְׂרְאֵלִים כְּשֶׁהָיָה. וְאִם רָאוּ בֵּית דִּין לְאַבֵּד אֶת מָמוֹנוֹ וּלְקָנְסוֹ שֶׁלֹּא יִירַשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְחַזֵּק יְדֵי הָרְשָׁעִים – הָרְשׁוּת בְּיָדָם. וְאִם יֵשׁ לוֹ בָּנִים בְּיִשְׂרָאֵל – תִּנָּתֵן יְרֻשַּׁת אֲבִיהֶן הַמְשֻׁמָּד לָהֶן. וְכֵן הַמִּנְהָג תָּמִיד בַּמַּעֲרָב.
יב. שֶׁנִּשְׁתַּמֵּד. שהמיר דתו. יוֹרֵשׁ אֶת קְרוֹבָיו. שאף שנשתמד לא נתבטל ייחוסו המשפחתי. הָרְשׁוּת בְּיָדָם. שיש כוח ביד בית דין להפקיע ממון אם ראו צורך בדבר (ראה הלכות סנהדרין כד,ו). בָּנִים בְּיִשְׂרָאֵל. בנים כשרים שלא השתמדו. תִּנָּתֵן יְרֻשַּׁת אֲבִיהֶן הַמְשֻׁמָּד לָהֶן. הירושה שאביהם היה אמור לקבל, עוברת אליהם. בַּמַּעֲרָב. ספרד או צפון אפריקה.
יג. צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה אָדָם בֵּן בֵּין הַבָּנִים בְּחַיָּיו אֲפִלּוּ בְּדָבָר מוּעָט, שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לִידֵי תַּחֲרוּת וְקִנְאָה כַּאֲחֵי יוֹסֵף עִם יוֹסֵף.

יג. צִוּוּ חֲכָמִים. עצה טובה ולא מחייבת (יד"פ).

תקציר הפרק 

🤔 האם יהודי שהמיר את דתו יורש את קרוביו?
לפי חוקי מדינת ישראל, יהודי שהמיר את דתו והפך לבן דת אחרת, אינו זכאי לעלות לארץ על פי חוק השבות, אך האם המרת הדת משפיעה גם על דיני הירושה? לא. קדמה לחוק הישראלי ההלכה הקובעת ש"ישראל שנשתמד – יורש את קרוביו הישראלים כשהיה", שכן המרת הדת לא מבטלת את ייחוסו המשפחתי. אכן, "אם ראו בית דין לאבד את ממונו ולקנסו שלא יירש, כדי שלא לחזק ידי הרשעים – הרשות בידם", שכן לבית דין יש כוח להפקיע ממונו של אדם אם ראו צורך בכך (הלכה יב). שנזכה שלא יהיה צורך בכך וכל ישראל ישובו לכור מחצבתם! 💎

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות נחלות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם יש לאפשרות לאב לתת את כל נכסיו לבתו?

2.האם גר יורש את אביו שנתגייר גם הוא?

3.האם נכון שיתן האב בחייו עדיפות לבן הצדיק?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן