פרק ז', הלכות שלוחין ושותפין, ספר קניין
ט״ו באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ד באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ח׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ז׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ו׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ה׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ג׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ב׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
א׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ל׳ בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ט בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ח בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ז בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ו בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ה בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ד בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ג בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ב בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״א בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ׳ בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
י״ט בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
י״ח בשבט ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
י״ז בשבט ה׳תשפ״ד
פרק כ"ב, הלכות איסורי ביאה, ספר קדושה
ט״ז בשבט ה׳תשפ״ד
פרק כ"א, הלכות איסורי ביאה, ספר קדושה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַנּוֹתֵן מָעוֹת לַחֲבֵרוֹ סְתָם לְהִתְעַסֵּק בָּהֶן, אוֹ שֶׁהִתְנוּ בְּפֵרוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה הַשָּׂכָר וְהַהֶפְסֵד בֵּינֵיהֶן בְּשָׁוֶה, וְאָבַד כָּל הַמָּמוֹן – יֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁיְּשַׁלֵּם הַמִּתְעַסֵּק שְׁלִישׁ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ אִם אָבַד מִקְצָת הַמָּמוֹן. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם מֶחֱצָה שֶׁהוּא בְּתוֹרַת מִלְוָה; וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: מְשַׁלֵּם שְׁלִישׁ בַּהֶפְסֵד – בְּשֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַהֶפְסֵד לִטֹּל בַּעַל הַמָּעוֹת פָּחוֹת מֵחֲצִי מָמוֹנוֹ.
כֵּיצַד? רְאוּבֵן שֶׁנָּתַן לְשִׁמְעוֹן מֵאָה וְעֶשְׂרִים, וְנָשָׂא וְנָתַן וּפָחַת תִּשְׁעִים – הֲרֵי שִׁמְעוֹן מְשַׁלֵּם שְׁלֹשִׁים, וְנִמְצָא רְאוּבֵן נוֹטֵל שִׁשִּׁים. אֲבָל אִם פָּחַת שִׁמְעוֹן מֵאָה וַחֲמִשָּׁה – אֵין אוֹמְרִין: יַפְסִיד שִׁמְעוֹן חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, נִמְצָא רְאוּבֵן נוֹטֵל חֲמִשִּׁים, וּלְעוֹלָם לֹא יִטֹּל רְאוּבֵן פָּחוֹת מִשִּׁשִּׁים.
לְפִיכָךְ, שְׁטַר עֵסֶק הַיּוֹצֵא עַל הַיְתוֹמִים שֶׁהָיָה אֲבִיהֶם מִתְעַסֵּק בּוֹ – נִשְׁבָּע בַּעַל הַשְּׁטָר, וְגוֹבֶה מֶחֱצָה שֶׁהוּא בְּתוֹרַת מִלְוָה, אַף עַל פִּי שֶׁלְּעוֹלָם טוֹעֲנִין לַיּוֹרֵשׁ. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁאֵינוֹ לְעוֹלָם נוֹטֵל פָּחוֹת מִמֶּחֱצָה.
וְלָמָּה אֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵין פּוֹחֲתִין לוֹ כָּאן כְּנֶגֶד שְׂכָרוֹ שֶׁנִּתְעַסֵּק בַּפִּקָּדוֹן? שֶׁהֲרֵי אָבַד כָּל הַחֵצִי שֶׁל פִּקָּדוֹן, וְלֹא נִשְׁאַר כָּאן פִּקָּדוֹן כְּלָל כְּדֵי שֶׁנֹּאמַר: אִם לֹא יִטֹּל שְׂכָרוֹ יֵרָאֶה כְּרִבִּית, שֶׁהֲרֵי חֲצִי הַמִּלְוָה בִּלְבַד נוֹטֵל.
וְכֵן אִם הִתְנוּ שֶׁיִּטֹּל הַמִּתְעַסֵּק רְבִיעַ הַשָּׂכָר, וְאָבַד הַמָּמוֹן כֻּלּוֹ – מְשַׁלֵּם הָרְבִיעַ כֻּלּוֹ שֶׁהוּא בְּתוֹרַת מִלְוָה. אֲבָל אִם נִשְׁאַר מִן הַמָּמוֹן מְעַט כְּדֵי שֶׁאִם תּוֹסִיף עַל אוֹתוֹ הַמְּעַט שְׁתוּת הַהֶפְסֵד שֶׁפָּחַת, יָבֹא הַכֹּל רְבִיעַ הַמָּמוֹן אוֹ יָתֵר – הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם שְׁתוּת בִּלְבַד, מִן הַטַּעַם שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ.
א. הַנּוֹתֵן מָעוֹת לַחֲבֵרוֹ סְתָם… אוֹ שֶׁהִתְנוּ בְּפֵרוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה הַשָּׂכָר וְהַהֶפְסֵד בֵּינֵיהֶן בְּשָׁוֶה. ולא הגדירו את שכרו של המתעסק. והדין הוא שהעסק מוגדר כמחצה מלווה ומחצה פיקדון (לעיל ו,ב), והשכר עבור המתעסק הוא שמקבל שני שלישים מהרווח ונושא רק בשליש אם הפסידו (כמפורט לעיל ו,ג). יֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁיְּשַׁלֵּם הַמִּתְעַסֵּק שְׁלִישׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ אִם אָבַד מִקְצָת הַמָּמוֹן. לעיל ו,ג, שלדעה זו אין הבדל אם אבד כל הממון או רק חלקו, ותמיד משלם המתעסק רק שליש מההפסד. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם מֶחֱצָה שֶׁהוּא בְּתוֹרַת מִלְוָה. שבכל מקרה בעל המעות אינו מפסיד את הסכום שמוגדר כהלוואה (מהטעם שנזכר בהמשך ההלכה). ויש לכך השלכה למקרה שאבד כל הממון או רובו, שאז צריך המתעסק להחזיר לבעל המעות את המחצית שמוגדרת כמלווה, אף אם בפועל יוצא שהוא נושא בתשלום של יותר משליש ההפסד. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים מְשַׁלֵּם שְׁלִישׁ בַּהֶפְסֵד וכו'. הכלל שהמתעסק משלם רק שליש מההפסדים, הוא רק במקרה שההפסד לא גורם לכך שבעל המעות יקבל בחזרה פחות ממחצית כספו, דהיינו החצי שמוגדר כהלוואה בידי המתעסק.
רְאוּבֵן שֶׁנָּתַן לְשִׁמְעוֹן מֵאָה וְעֶשְׂרִים. ומתוכם שישים כהלוואה ושישים כפיקדון. וְנָשָׂא וְנָתַן וּפָחַת תִּשְׁעִים. ונשארו בעסקה שלושים. הֲרֵי שִׁמְעוֹן מְשַׁלֵּם שְׁלֹשִׁים. שהם שליש מההפסד. וְנִמְצָא רְאוּבֵן נוֹטֵל שִׁשִּׁים. שהרי נטל שלושים מהמתעסק ונותרו בעסקה שלושים, ונמצא שכל הסכום שכנגד ההלוואה בידו. אֵין אוֹמְרִין יַפְסִיד שִׁמְעוֹן חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים. שהם שליש מהמאה וחמישה שהפסיד. שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן. ששמעון ישלם רק שלושים וחמישה. נִמְצָא רְאוּבֵן נוֹטֵל חֲמִשִּׁים. חמישה עשר שנותרו מהעסקה ושלושים וחמישה ששילם לו המתעסק. וּלְעוֹלָם לֹא יִטֹּל רְאוּבֵן פָּחוֹת מִשִּׁשִּׁים. שזהו הסכום של חצי מהעסקה שבתורת מלווה. ולכן במקרה המדובר כאן ישלם שמעון ארבעים וחמישה, כדי שביחד עם החמישה עשר שנותרו מהעסקה יקבל ראובן שישים.
לְפִיכָךְ. הדין הבא, שמופיע בגמרא (בבא בתרא ע,ב; וראה לקמן ה"ה), מראה את נכונות המסקנה שלעיל. שְׁטַר עֵסֶק הַיּוֹצֵא עַל הַיְתוֹמִים. עסקה שנכתבה בשטר, ובתוך זמן העסקה מת המתעסק, ובעל המעות תבע את היתומים מכוח השטר, ולא ידוע מה אירע לעסקה ואולי כולה אבדה. נִשְׁבָּע בַּעַל הַשְּׁטָר. ככל מי שבא להיפרע מיתומים (הלכות מלווה ולווה יד,א). וְגוֹבֶה מֶחֱצָה שֶׁהוּא בְּתוֹרַת מִלְוָה. אך את חצי הפיקדון אינו גובה משום שאין גובים מיתומים פיקדון שלא ידוע מה עלה בגורלו. אַף עַל פִּי שֶׁלְּעוֹלָם טוֹעֲנִין לַיּוֹרֵשׁ. בית דין טוענים במקומם כל טענה שהיה יכול אביהם לטעון, ולכן פטורים מחצי הפיקדון משום שאביהם היה יכול לטעון טענה שתפטור אותו, ומזה שגובה את המחצה שכנגד המלווה, מוכח שאין שום אפשרות שבה יכול המתעסק להיפטר מלשלם באופן מלא את המחצית שהיא בתורת מלווה.
וְלָמָּה אֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵין פּוֹחֲתִין לוֹ כָּאן כְּנֶגֶד שְׂכָרוֹ שֶׁנִּתְעַסֵּק בַּפִּקָּדוֹן. שהרי חכמים קבעו שישלם המתעסק רק שליש מההפסד, כדי שלא תהיה ההתעסקות בחינם ותיאסר משום אבק ריבית (ראה לעיל ו,ב-ג). ומדוע במקרה שאבד כל הממון או רובו, לא ינכו למתעסק את שכרו עבור ההתעסקות? שֶׁהֲרֵי חֲצִי הַמִּלְוָה בִּלְבַד נוֹטֵל. שהרי הוא נוטל רק חצי ממה שנתן, והוא חלק ההלוואה. ומכיוון שבעל המעות לא מקבל בכלל את חלק הפיקדון, אין צורך בתשלום שכר על ההתעסקות בפיקדון (וראה הסבר נוסף באבן האזל).
וְכֵן אִם הִתְנוּ שֶׁיִּטֹּל הַמִּתְעַסֵּק רְבִיעַ הַשָּׂכָר. שאז רק רבע מהממון מוגדר כהלוואה, ובמקרה של הפסד הוא משלם שני שליש מההפסד שכנגד חלקו שהוא שישית (כמפורט לעיל סוף פרק ו). מְשַׁלֵּם הָרְבִיעַ כֻּלּוֹ שֶׁהוּא בְּתוֹרַת מִלְוָה. שאותו לא מפסיד בעל המעות בכל מקרה. אֲבָל אִם נִשְׁאַר מִן הַמָּמוֹן מְעַט וכו'. כגון שקיבל מאתיים, וחמישים מתוכם הם בתורת מלווה, והפסיד מאה ושמונים ונותרו עשרים, שאם ישלם שישית מההפסד דהיינו שלושים יהיו ביחד חמישים שזה סכום המלווה. מִן הַטַּעַם שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ. בתחילת הלכה זו, שבעל המעות מקבל בכל מקרה את סכום ההלוואה (מרכה"מ).
ב. הַמִּתְעַסֵּק שֶׁהִפְסִיד, וְחָזַר וְטָרַח עַד שֶׁהִרְוִיחַ – אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לְבַעַל הַמָּעוֹת: 'בֹּא וּנְחַשֵּׁב הַהֶפְסֵד שֶׁהִפְסַדְנוּ תְּחִלָּה וְתַפְסִיד שְׁנֵי שְׁלִישָׁיו, וּנְחַשֵּׁב הָרֶוַח שֶׁהִרְוַחְנוּ בָּאַחֲרוֹנָה וְתִטֹּל שְׁלִישׁוֹ', אֶלָּא מְחַשֵּׁב בָּאַחֲרוֹנָה בִּלְבַד עַל הָרֶוַח אוֹ עַל הַהֶפְסֵד, וְאֵין לוֹ אֶלָּא בָּרֶוַח שֶׁהוֹסִיף עַל הַקֶּרֶן.
ב. וְתַפְסִיד שְׁנֵי שְׁלִישָׁיו וּנְחַשֵּׁב הָרֶוַח שֶׁהִרְוַחְנוּ בָּאַחֲרוֹנָה וְתִטֹּל שְׁלִישׁוֹ. על פי המפורט לעיל ו,ג. אֶלָּא מְחַשֵּׁב בָּאַחֲרוֹנָה. מחשב בסוף את התוצאה הסופית של העסקה. וְאֵין לוֹ. למתעסק.
ג. נָתַן לוֹ מָאתַיִם יְרִיעוֹת בְּמָאתַיִם דִּינָר בְּעֵסֶק וּכְתָבָם בִּשְׁנֵי שְׁטָרוֹת, מֵאָה בְּכָל שְׁטָר – מְחַשֵּׁב לוֹ עַל כָּל שְׁטָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּבַעַל הַמָּעוֹת הוּא שֶׁהִפְסִיד עַל עַצְמוֹ.
נָתַן לוֹ מֵאָה יְרִיעוֹת בְּמֵאָה דִּינָר, וְחָזַר וְנָתַן לוֹ בְּעֵסֶק אַחֵר מֵאָה חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן בְּמֵאָה דִּינָר, וְכָתַב לוֹ שְׁטַר עֵסֶק אֶחָד בְּמָאתַיִם דִּינָר – אֵינוֹ מְחַשֵּׁב לוֹ אֶלָּא בִּשְׁטָר אֶחָד, וְהַמִּתְעַסֵּק הוּא שֶׁהִפְסִיד עַל עַצְמוֹ.
כֵּיצַד? שֶׁאִם מָכַר הַמֵּאָה יְרִיעוֹת בְּמֵאָה וּשְׁלֹשִׁים, וְהַמֵּאָה חָבִיּוֹת בְּשִׁבְעִים – בַּעַל הַמָּעוֹת נוֹטֵל הַכֹּל; מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה שְׁטָר אֶחָד, הֲרֵי הַכֹּל מָאתַיִם, וְלֹא הִרְוִיחַ כְּלוּם.
אֲבָל אִלּוּ הִנִּיחָם שְׁנֵי עֲסָקִים כְּשֶׁהָיוּ – הֲרֵי הָיָה מַרְוִיחַ הַמִּתְעַסֵּק בְּחֶלְקוֹ בַּבְּגָדִים עֶשְׂרִים, וּמַפְסִיד בְּחֶלְקוֹ בֶּחָבִיּוֹת עֲשָׂרָה, וְהָיָה נוֹטֵל עֲשָׂרָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ג. נָתַן לוֹ מָאתַיִם יְרִיעוֹת בְּמָאתַיִם דִּינָר בְּעֵסֶק. מאתיים יריעות ששוות מאתיים דינר, על מנת שיסחר בהן ויחלקו את הרווחים. מְחַשֵּׁב לוֹ עַל כָּל שְׁטָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. שכל שטר נחשב לעסקה נפרדת. וּבַעַל הַמָּעוֹת הוּא שֶׁהִפְסִיד עַל עַצְמוֹ. שבעל המעות מפסיד אם העסקות מפוצלות, שכן חלק הרווח (שני שליש) שנוטל המתעסק ברווח גדול מחלקו בהפסדים (שליש), אלא מעדיף שתהיה עסקה אחת וההפסדים יקוזזו ברווחים.
וְכָתַב לוֹ שְׁטַר עֵסֶק אֶחָד בְּמָאתַיִם דִּינָר. ובכך איחד את העסקות.
שֶׁאִם מָכַר הַמֵּאָה יְרִיעוֹת בְּמֵאָה וּשְׁלֹשִׁים. והרוויח שלושים. וְהַמֵּאָה חָבִיּוֹת בְּשִׁבְעִים. והפסיד שלושים. בַּעַל הַמָּעוֹת נוֹטֵל הַכֹּל. משום שהמתעסק מקבל שכר ביחס לרווח (ראה לעיל ו,ג), וכאן לא הרוויח. וְלֹא הִרְוִיחַ כְּלוּם. שכל המאתיים נחשבים לקרן ללא רווח.
אֲבָל אִלּוּ הִנִּיחָם שְׁנֵי עֲסָקִים כְּשֶׁהָיוּ. אילו היה משאיר כל עסק בנפרד. הֲרֵי הָיָה מַרְוִיחַ הַמִּתְעַסֵּק בְּחֶלְקוֹ בַּבְּגָדִים עֶשְׂרִים. שני שלישים מהרווח של שלושים ממכירת היריעות. וּמַפְסִיד בְּחֶלְקוֹ בֶּחָבִיּוֹת עֲשָׂרָה. שליש מההפסד של שלושים.
ד. אֵין הַמִּתְעַסֵּק יָכוֹל לַחֲלֹק הַמָּעוֹת שֶׁל עֵסֶק אוֹ הַסְּחוֹרָה וְלוֹמַר: 'אֶטֹּל אֲנִי הַחֵצִי שֶׁבְּתוֹרַת מִלְוָה לְעַצְמִי וְאֶשָּׂא וְאֶתֵּן בּוֹ, וְאַנִּיחַ הַחֵצִי שֶׁבְּתוֹרַת הַפִּקָּדוֹן בְּבֵית דִּין', שֶׁלֹּא נִתַּן לוֹ מָמוֹן זֶה אֶלָּא לְהִתְעַסֵּק בְּכֻלּוֹ.
וְאִם חָלַק וְעָשָׂה זֶה, אֲפִלּוּ בְּבֵית דִּין הַגָּדוֹל – לֹא עָשָׂה כְּלוּם, אֶלָּא הַשָּׂכָר אוֹ הַהֶפְסֵד בֵּינֵיהֶן עַל אוֹתָן הַדְּרָכִים שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ד. אֶטֹּל אֲנִי הַחֵצִי שֶׁבְּתוֹרַת מִלְוָה לְעַצְמִי וְאֶשָּׂא וְאֶתֵּן בּוֹ. וכל הרווח וההפסד יהיו לי. וְאַנִּיחַ הַחֵצִי שֶׁבְּתוֹרַת הַפִּקָּדוֹן בְּבֵית דִּין. שישמשו כנאמנים עליי עבור בעל המעות.
אֲפִלּוּ בְּבֵית דִּין הַגָּדוֹל. סנהדרין שבירושלים. לֹא עָשָׂה כְּלוּם. שאינו יכול לחלק את השותפות, וממילא המחצית שמתעסק בה היא עדיין כספי העסק המשותף (ראה גם הלכות מכירה ז,יב). אֶלָּא הַשָּׂכָר אוֹ הַהֶפְסֵד בֵּינֵיהֶן עַל אוֹתָן הַדְּרָכִים שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל פרק ו, שמתחלקים לפי מה שסיכמו ביניהם או לפי תקנת חכמים במקרה שלא היה סיכום מוקדם.
ה. הַמִּתְעַסֵּק שֶׁנָּתַן מַתָּנָה לַאֲחֵרִים מִן הַמִּטַּלְטְלִים שֶׁל עֵסֶק אוֹ מִמְּעוֹת הָעֵסֶק, וְהֵבִיא בַּעַל הַמָּמוֹן רְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁאֵלּוּ הַמִּטַּלְטְלִים אוֹ הַמָּעוֹת מִשֶּׁל עֵסֶק הֵן – מוֹצִיאִין אוֹתָן מִיָּדָם. וַאֲפִלּוּ שִׁנָּה אוֹתָן הַמְקַבֵּל מַתָּנָה וּמְכָרָם אוֹ נְתָנָם לַאֲחֵרִים אוֹ הִפְסִיד – חַיָּב לְשַׁלֵּם; וְהַכֹּל בִּרְאָיָה בְּרוּרָה.
כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַמִּתְעַסֵּק שֶׁמֵּת – נִשְׁבָּע בַּעַל הַמָּעוֹת וְגוֹבֶה מֶחֱצָה; וְאִם יֵשׁ שָׁם עֵדִים שֶׁמִּטַּלְטְלִין אֵלּוּ מִן הַמָּעוֹת שֶׁל עֵסֶק הֵן – נוֹטֵל אוֹתָן בַּעַל הַמָּעוֹת בְּלֹא שְׁבוּעָה. וְאֵין בַּעַל חוֹב וְלֹא הָאִשָּׁה נוֹטְלִין מֵהֶן כְּלוּם; אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בָּהֶן רֶוַח – הֲרֵי חֵלֶק הָרֶוַח שֶׁל מֵת שֶׁל יוֹרְשָׁיו, וְיִטֹּל מֵאוֹתוֹ חֵלֶק בַּעַל חוֹב אוֹ הָאִשָּׁה.
ה. הַמִּתְעַסֵּק שֶׁנָּתַן מַתָּנָה וכו'. שלא ברשות בעל העסק. חַיָּב לְשַׁלֵּם. ראה בפסקים ושיטות.
כְּבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל ה"א. בְּלֹא שְׁבוּעָה. משום שברור שהם שלו (ראה הלכות שאלה ופיקדון ו,ד). וְאֵין בַּעַל חוֹב וְלֹא הָאִשָּׁה נוֹטְלִין מֵהֶן כְּלוּם וכו'. אם המתעסק חייב כסף לאדם אחר או לאשתו עבור כתובתה אינם נפרעים מהעסקה, אלא רק מחלקו של המתעסק ברווחים.
ו. הַנּוֹתֵן מָעוֹת לַחֲבֵרוֹ לִקַּח בָּהֶן פֵּרוֹת לְמַחֲצִית שָׂכָר, וְלֹא לָקַח – אֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַּרְעֹמֶת. וְאִם נוֹדַע בִּרְאָיָה שֶׁלָּקַח וּמָכַר – הֲרֵי זֶה מוֹצִיא מִמֶּנּוּ הַשָּׂכָר בְּעַל כָּרְחוֹ.
ו. לְמַחֲצִית שָׂכָר. תמורת חצי מהרווחים. אֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַּרְעֹמֶת. אין הוא יכול לתבוע אותו על כך אלא רק לבטא את כעסו עליו (ראה גם לעיל א,ה).
ז. נָתַן לוֹ מָעוֹת לִקַּח בָּהֶן פֵּרוֹת לְמַחֲצִית שָׂכָר – לוֹקֵחַ בָּהֶן מִכָּל מִין שֶׁיִּרְצֶה, וְלֹא יִקַּח לֹא כְּסוּת וְלֹא עֵצִים וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.
הַמּוֹשִׁיב אֶת חֲבֵרוֹ בַּחֲנוּת לְמַחֲצִית שָׂכָר: אִם הָיָה אֻמָּן – לֹא יַעֲסֹק בְּאֻמָּנוּתוֹ, לְפִי שֶׁאֵין עֵינָיו עַל הַחֲנוּת בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסֵק בְּאֻמָּנוּתוֹ; וְאִם הָיָה שֻׁתָּף עִמּוֹ בַּחֲנוּת – מֻתָּר. וְלֹא יְהִי לוֹקֵחַ וּמוֹכֵר דְּבָרִים אֲחֵרִים; וְאִם לָקַח וּמָכַר – הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע.
ז. מִכָּל מִין שֶׁיִּרְצֶה. כל סחורה שנכללת בגדר פירות (כס"מ).
הַמּוֹשִׁיב אֶת חֲבֵרוֹ בַּחֲנוּת. שימכור עבורו. אִם הָיָה אֻמָּן. בעל מלאכה מסוימת. לֹא יַעֲסֹק בְּאֻמָּנוּתוֹ. כשהוא יושב בחנות. לְפִי שֶׁאֵין עֵינָיו עַל הַחֲנוּת בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסֵק בְּאֻמָּנוּתוֹ. ויכול להיגרם מכך הפסד. וְאִם הָיָה שֻׁתָּף עִמּוֹ בַּחֲנוּת מֻתָּר. אם בעל החנות נמצא אתו בחנות הוא יכול לעסוק באומנותו, ובעל החנות יכול למכור בזמן שהוא עוסק באומנותו (לח"מ). וְלֹא יְהִי לוֹקֵחַ וּמוֹכֵר דְּבָרִים אֲחֵרִים וְאִם לָקַח וּמָכַר הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע. לא יעסוק במיני מסחר אחרים כי זה יפגע בתשומת לבו לעסקי החנות. ואם עבר וסחר, הרווחים מתחלקים ביניהם בשווה כאילו מסחר זה היה חלק מהשותפות (ראה פסקים ושיטות).

תקציר הפרק 

🤔 נתתי את כספי לאיש ההשקעות – שאיבד הכל…
לפעמים החגיגה נגמרת והכספים של המשקיעים פשוט נמחקים, כמו באותו יום סתוי בשנת 2008, למשל, שבו צנח מדד הדאו ג'ונס ב-7.33%, אחת הנפילות החד-יומיות החמורות בהיסטוריה של הבורסה. מה עושים אז? ההלכה היא ש"הנותן מעות לחברו להתעסק בהן… ואבד כל הממון – יש מי שהורה שישלם המתעסק שליש", ואת שני השלישים הנוספים של ההפסד יספוג בעל הכסף, אך לדעת רמב"ם השותף שאחראי לעסקאות ("המתעסק") – "משלם [את ה]מחצה שהוא בתורת מלווה", כך שההפסד מתחלק בינו ובין השותף השני בשווה (הלכה א) 📉

🤷‍ גם בית דין לא יעזור לך להתחמק מחוק מרפי
"כל דבר שיכול להשתבש, אכן ישתבש", קובע חוק מרפי, וכדי להתמודד עם החוק אנחנו מנסים למזער סיכונים; בתחום השותפויות הדרך הכי פשוטה לעשות זאת היא פשוט להימנע מעשיית עסקאות עם כספי השותפות, שכן כסף שנשאר בכספת לרוב לא מתאדה מעצמו… ומה הדין אם אדם קיבל כסף כדי לעשות בו עסקאות, אך העדיף להפקיד בבית הדין את חציו, החצי שהתקבל כפיקדון, כדי שהם ישמרו עליו? – התשובה: למעשיו אין תוקף, שכן הכסף נמסר לו כדי שיתעסק בכולו ולא בחלקו (הלכה ד) ⚖

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שלוחין ושותפין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.נתן לסוחר ללא תנאי כסף להתעסק בו והפסיד- חייב הסוחר להחזיר לו חצי?

2.נתן לחברו מכספו לקנות מוצר כדי שיתחלקו ברווחי מכירתו ולא קנה- יכול לתובעו?

3.צייר העובד כזבן מכולת ומוכר גם את עבודתיו שם – היש לבעלים חלק ברווחים?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן