א. הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ וּמֵת הַנִּגְזָל — יַחֲזִיר הַגְּזֵלָה לַיּוֹרְשִׁים. וְאִם אָבְדָה אוֹ נִשְׁתַּנָּת — נוֹתֵן לָהֶם דָּמֶיהָ. וְאִם נִשְׁבַּע לוֹ וְאַחַר כָּךְ מֵת — נוֹתֵן הַקֶּרֶן וְהַחֹמֶשׁ לַיּוֹרְשִׁין.
ב. הַגּוֹזֵל אֶת אָבִיו וְנִשְׁבַּע לוֹ, וּמֵת הָאָב: אִם אֵין הַגְּזֵלָה קַיֶּמֶת, אוֹ נִשְׁתַּנָּת — עוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹן עִם אֶחָיו עַל הַקֶּרֶן וְעַל הַחֹמֶשׁ; וְאִם הַגְּזֵלָה קַיֶּמֶת — חַיָּב לְהוֹצִיא הַגְּזֵלָה עַצְמָהּ מִתַּחַת יָדוֹ, לְפִיכָךְ נוֹתֵן אֶת הַגְּזֵלָה וְאֶת הַחֹמֶשׁ לְאֶחָיו, וְעוֹשֶׂה עִמָּהֶן חֶשְׁבּוֹן.
ג. וְאִם אֵין לוֹ אַחִים, שֶׁנִּמְצָא זֶה הַגַּזְלָן לְבַדּוֹ הוּא הַיּוֹרֵשׁ — מוֹצִיא הַגְּזֵלָה מִתַּחַת יָדוֹ לְבָנָיו. וְאִם אֵין בָּנִים לְזֶה הַבֵּן הַגַּזְלָן — נוֹתְנָהּ לְבַעַל חוֹבוֹ, אוֹ בְּהַלְוָאָתוֹ, אוֹ לִצְדָקָה. הוֹאִיל וְיָצָאת הַגְּזֵלָה עַצְמָהּ מִתַּחַת יָדוֹ, נִפְטַר, אַף עַל פִּי שֶׁנְּתָנָהּ מַתָּנָה אוֹ פְּרָעָהּ בְּחוֹבוֹ, וְהוּא שֶׁיּוֹדִיעֵם וְיֹאמַר: ‘זֶה גֶּזֶל אַבָּא‘.
ד. וְכֵן הַגּוֹזֵל אֶת הַגֵּר וְנִשְׁבַּע לוֹ, וְחָזַר וְהוֹדָה לוֹ וְזָקַף עָלָיו הַכֹּל מִלְוָה, וְאַחַר כָּךְ מֵת הַגֵּר, אַף עַל פִּי שֶׁזָּכָה בַּגְּזֵלָה — חַיָּב לְהוֹצִיאָהּ מִתַּחַת יָדוֹ. ה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהוֹדָה בִּנְתַּיִם. אֲבָל אִם גָּזַל אֶת הַגֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים וְנִשְׁבַּע לוֹ, וּמֵת הַגֵּר — הֲרֵי זֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם הַקֶּרֶן וְהַחֹמֶשׁ לַכֹּהֲנִים שֶׁל אוֹתוֹ מִשְׁמָר, וּמֵבִיא אֲשָׁמוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִתְכַּפֵּר לוֹ.
ו. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: “וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל“ (במדבר ה,ח) — בְּגֵר שֶׁמֵּת וְאֵין לוֹ יוֹרְשִׁין הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְ“אָשָׁם“ זֶה הָאָמוּר כָּאן הוּא הַגָּזֵל אוֹ דְּמֵי הַגְּזֵלָה.
לְפִיכָךְ הַמַּחֲזִיר גֶּזֶל הַגֵּר בַּלַּיְלָה — לֹא יָצָא, שֶׁהֲרֵי “אָשָׁם“ קְרָאוֹ הַכָּתוּב, וְאֵין מַקְרִיבִין בַּלַּיְלָה. וְאֵין הַכֹּהֲנִים חוֹלְקִין גֶּזֶל הַגֵּר כְּנֶגֶד גֶּזֶל הַגֵּר, כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין חוֹלְקִין בְּשַׂר אָשָׁם זֶה כְּנֶגֶד בְּשַׂר אָשָׁם אַחֵר.
ז. כָּל גֶּזֶל גֵּר שֶׁאֵין בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה לְכָל כֹּהֵן וְכֹהֵן מֵאַנְשֵׁי מִשְׁמָר — לֹא יָצָא הַמַּחֲזִירוֹ יְדֵי הֲשָׁבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַמּוּשָׁב לַיי לַכֹּהֵן“ (במדבר ה,ח) — עַד שֶׁתִּהְיֶה הֲשָׁבָה לְכָל כֹּהֵן.
וְלָמָּה נֶאֱמַר בְּגֶזֶל הַגֵּר “אִישׁ“ (שם)? שֶׁהָאִישׁ אַתָּה צָרִיךְ לַחֲקֹר וּלְחַזֵּר עָלָיו אִם יֵשׁ לוֹ יוֹרְשִׁים אִם אֵין לוֹ, אֲבָל אִם הָיָה הַגֵּר קָטָן — אֵין אַתָּה צָרִיךְ לְחַזֵּר עָלָיו, אֶלָּא חֶזְקָתוֹ שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים.
ח. הַכֹּהֲנִים בְּגֶזֶל הַגֵּר כִּמְקַבְּלֵי מַתָּנוֹת הֵן. לְפִיכָךְ הַגּוֹזֵל חָמֵץ מִן הַגֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁין וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח — חַיָּב לִתֵּן לַכֹּהֲנִים אֶת דָּמָיו כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה, שֶׁאִם יִתְּנֶנּוּ לָהֶם עַכְשָׁו, אֵינָהּ מַתָּנָה, שֶׁהֲרֵי הוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה. וְאִלּוּ הָיָה הַגֵּר קַיָּם, הָיָה אוֹמֵר לוֹ: ‘הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ‘, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ט. כֹּהֵן שֶׁגָּזַל גֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁין וְנִשְׁבַּע לוֹ, וּמֵת הַגֵּר — לֹא זָכָה זֶה בַּגְּזֵלָה שֶׁתַּחַת יָדוֹ, אֶלָּא יוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ לְכָל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים בְּנֵי הַמִּשְׁמָרָה.
י. הַגּוֹזֵל אֶת הַגֵּר וְנִשְׁבַּע לוֹ, וּמֵת הַגֵּר, וְהִפְרִישׁ אֲשָׁמוֹ וּגְזֵלָתוֹ לְהַעֲלוֹתָן לַכֹּהֲנִים, וּמֵת הַגַּזְלָן קֹדֶם כַּפָּרָה — הֲרֵי בְּנֵי הַגַּזְלָן יוֹרְשִׁין אֶת כֶּסֶף הַגְּזֵלָה אוֹ הַגְּזֵלָה עַצְמָהּ, וְהָאָשָׁם יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ.
יא. נָתַן הַגַּזְלָן אֶת הַכֶּסֶף לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר, וּמֵת קֹדֶם כַּפָּרָה — אֵין יוֹרְשֵׁי הַגַּזְלָן יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִיַּד הַכֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה“ (במדבר ה,י). וַאֲפִלּוּ הָיָה הַגַּזְלָן קָטָן שֶׁאֵין מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה — אֵין יוֹרְשָׁיו מוֹצִיאִין מִיַּד הַכֹּהֲנִים.
יב. נָתַן אֶת הַכֶּסֶף לְאַחַת מִן הַמִּשְׁמָרוֹת, וְאֶת הָאָשָׁם לְמִשְׁמָרָה זוֹ שֶׁהִיא שַׁבַּתָּהּ — יַחֲזִיר הַכֶּסֶף אֵצֶל הָאָשָׁם לְאַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָרָה הַקְּבוּעָה, שֶׁהַמִּשְׁמָרָה שֶׁלָּקְחָה כֶּסֶף בְּלֹא שַׁבַּתָּהּ לֹא זָכָת, וּמוֹצִיאִין מִיָּדָהּ.
יג. אֵין מַקְרִיבִין אֶת הָאָשָׁם עַד שֶׁיַּחֲזִיר הַגַּזְלָן הַקֶּרֶן לַבְּעָלִים, אוֹ לַכֹּהֲנִים אִם הָיָה גֶּזֶל גֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים. נָתַן אֶת הַקֶּרֶן וְהִקְרִיב אֲשָׁמוֹ — נִתְכַּפֵּר לוֹ, וְאֵין הַחֹמֶשׁ מְעַכֵּב הַכַּפָּרָה, וְחַיָּב לִתֵּן אֶת הַחֹמֶשׁ אַחַר הַכַּפָּרָה.
יד. הָעֲבָדִים וְהַשְּׁטָרוֹת וְהַקַּרְקָעוֹת — אֵין בָּהֶן תּוֹסֶפֶת חֹמֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן“ (ויקרא ה,כא) — כָּל הָאָמוּר בָּעִנְיָן מִטַּלְטְלִין הוּא וְגוּפוֹ מָמוֹן, יָצְאוּ קַרְקָעוֹת, וְיָצְאוּ עֲבָדִים שֶׁהֻקְּשׁוּ לְקַרְקָעוֹת, וְיָצְאוּ שְׁטָרוֹת שֶׁאֵין גּוּפָן מָמוֹן. וְכֵן אִם הָיָה גֶּזֶל הַגֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁין — אֵינָן חוֹזְרִים לַכֹּהֲנִים.
וְכֵן הַקַּרְקַע אֵינָהּ נִקְנֵית לַגַּזְלָן לְעוֹלָם, אֶלָּא בִּרְשׁוּת בְּעָלֶיהָ קַיֶּמֶת. וַאֲפִלּוּ נִמְכְּרָה לְאֶלֶף זֶה אַחַר זֶה, וְנִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים — הֲרֵי זוֹ חוֹזֶרֶת לַנִּגְזָל בְּלֹא דָּמִים, וְכָל מִי שֶׁיָּצְאָה מִתַּחַת יָדוֹ חוֹזֵר עַל מִי שֶׁמְּכָרָהּ לוֹ, וְחוֹזֵר הַמּוֹכֵר הַשֵּׁנִי עַל הַמּוֹכֵר הָרִאשׁוֹן, עַד שֶׁיַּחֲזֹר הַלּוֹקֵחַ מִן הַגַּזְלָן עַל הַגַּזְלָן וְיִטֹּל מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
