פרק ח', הלכות גזילה ואבידה, ספר נזיקין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ וּמֵת הַנִּגְזָל — יַחֲזִיר הַגְּזֵלָה לַיּוֹרְשִׁים. וְאִם אָבְדָה אוֹ נִשְׁתַּנָּת — נוֹתֵן לָהֶם דָּמֶיהָ. וְאִם נִשְׁבַּע לוֹ וְאַחַר כָּךְ מֵת — נוֹתֵן הַקֶּרֶן וְהַחֹמֶשׁ לַיּוֹרְשִׁין.
א. אוֹ נִשְׁתַּנָּת. שאז קנה אותה לעצמו ומשלם את שווייה. נוֹתֵן הַקֶּרֶן וְהַחֹמֶשׁ לַיּוֹרְשִׁין. אם הודה שגזל.
ב. הַגּוֹזֵל אֶת אָבִיו וְנִשְׁבַּע לוֹ, וּמֵת הָאָב: אִם אֵין הַגְּזֵלָה קַיֶּמֶת, אוֹ נִשְׁתַּנָּת — עוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹן עִם אֶחָיו עַל הַקֶּרֶן וְעַל הַחֹמֶשׁ; וְאִם הַגְּזֵלָה קַיֶּמֶת — חַיָּב לְהוֹצִיא הַגְּזֵלָה עַצְמָהּ מִתַּחַת יָדוֹ, לְפִיכָךְ נוֹתֵן אֶת הַגְּזֵלָה וְאֶת הַחֹמֶשׁ לְאֶחָיו, וְעוֹשֶׂה עִמָּהֶן חֶשְׁבּוֹן.
ב. וְאִם הַגְּזֵלָה קַיֶּמֶת חַיָּב לְהוֹצִיא הַגְּזֵלָה עַצְמָהּ מִתַּחַת יָדוֹ. למדו חכמים שאין לגזלן תקנה עד שיוציא את הגזלה עצמה מתחת ידו או שימחל לו הנגזל (פה"מ בבא קמא ט,י), ואת זכותו בתור יורש בגזלה אינו יכול לממש בגזלה עצמה אלא בתמורתה. נוֹתֵן אֶת הַגְּזֵלָה וְאֶת הַחֹמֶשׁ לְאֶחָיו וְעוֹשֶׂה עִמָּהֶן חֶשְׁבּוֹן. נותן לאחיו את הגזלה והחומש, ואת חלקו בירושה כולל החלק היחסי שיש לו בגזלה ובחומש, ייקח משאר הנכסים שירשו (מ"מ וכס"מ). וכגון שהם חמישה אחים, והגזלה והחומש שווים חמישה זוזים ושאר הירושה היא עשרים זוז, ייתן לאחיו את הגזלה והחומש וביחד תהיה הירושה עשרים וחמישה זוז, ויש לו בה חמישה זוזים, ארבעה מתוך העשרים ועוד אחד מתוך החמישה ששילם, וייטול את כל החמישה משאר הנכסים ולא מהגזלה.
ג. וְאִם אֵין לוֹ אַחִים, שֶׁנִּמְצָא זֶה הַגַּזְלָן לְבַדּוֹ הוּא הַיּוֹרֵשׁ — מוֹצִיא הַגְּזֵלָה מִתַּחַת יָדוֹ לְבָנָיו. וְאִם אֵין בָּנִים לְזֶה הַבֵּן הַגַּזְלָן — נוֹתְנָהּ לְבַעַל חוֹבוֹ, אוֹ בְּהַלְוָאָתוֹ, אוֹ לִצְדָקָה. הוֹאִיל וְיָצָאת הַגְּזֵלָה עַצְמָהּ מִתַּחַת יָדוֹ, נִפְטַר, אַף עַל פִּי שֶׁנְּתָנָהּ מַתָּנָה אוֹ פְּרָעָהּ בְּחוֹבוֹ, וְהוּא שֶׁיּוֹדִיעֵם וְיֹאמַר: ‘זֶה גֶּזֶל אַבָּא‘.
ג. לְבָנָיו. של הגזלן. לְבַעַל חוֹבוֹ אוֹ בְּהַלְוָאָתוֹ. כפירעון למי שחייב לו (כגון כתובת אישה), או למי שהלווה לו (פה"מ בבא קמא ט,י). הוֹאִיל וְיָצָאת הַגְּזֵלָה עַצְמָהּ מִתַּחַת יָדוֹ נִפְטַר וכו'. שאין מניעה שתגיע לו הנאה מן הגזלה, אלא שהגזלה עצמה לא תהיה תחת ידו. וְהוּא שֶׁיּוֹדִיעֵם וְיֹאמַר זֶה גֶּזֶל אַבָּא. שאם לא אומר כן נראה כאילו נותן להם משלו ואינו נחשב שהוציא גזלה מתחת ידו (ראה פה"מ שם).
ד. וְכֵן הַגּוֹזֵל אֶת הַגֵּר וְנִשְׁבַּע לוֹ, וְחָזַר וְהוֹדָה לוֹ וְזָקַף עָלָיו הַכֹּל מִלְוָה, וְאַחַר כָּךְ מֵת הַגֵּר, אַף עַל פִּי שֶׁזָּכָה בַּגְּזֵלָה — חַיָּב לְהוֹצִיאָהּ מִתַּחַת יָדוֹ. ה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהוֹדָה בִּנְתַּיִם. אֲבָל אִם גָּזַל אֶת הַגֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים וְנִשְׁבַּע לוֹ, וּמֵת הַגֵּר — הֲרֵי זֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם הַקֶּרֶן וְהַחֹמֶשׁ לַכֹּהֲנִים שֶׁל אוֹתוֹ מִשְׁמָר, וּמֵבִיא אֲשָׁמוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִתְכַּפֵּר לוֹ.
ד. וְזָקַף עָלָיו הַכֹּל מִלְוָה. הגדיר את תשלום הגזלה והחומש כחוב ומחל לו על השבת הגזלה עצמה. וְאַחַר כָּךְ מֵת הַגֵּר. לגר אין יורשים חוץ מבניו שנולדו לאחר שנתגייר, ואם אין לו בנים, במותו נכסיו נעשים הפקר ומי שמחזיק בהם זכה בהם (הלכות זכייה ומתנה א,ו). אַף עַל פִּי שֶׁזָּכָה בַּגְּזֵלָה. כבר משעה שזקפה במלווה, ולכאורה נחשב כאילו החזיר לו את הגזלה ונשאר עליו חוב כספי בלבד, מכל מקום חייב להוציא את הגזלה מתחת ידו.
ה. בְּשֶׁהוֹדָה בִּנְתַּיִם. והתחייב בקרן ובחומש לגר, וכשמת זכה בהם לעצמו. חַיָּב לְשַׁלֵּם הַקֶּרֶן וְהַחֹמֶשׁ. אם הודה לאחר מיתת הגר (מרכה"מ). לַכֹּהֲנִים. כשמביא את קרבן האשם למקדש משלם לכהנים את הקרן והחומש לפני הקרבתו (לקמן הי"ג). מִשְׁמָר. קבוצת הכהנים המשרתת באותו שבוע (הלכות כלי המקדש ד,ג).
ו. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: “וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל“ (במדבר ה,ח) — בְּגֵר שֶׁמֵּת וְאֵין לוֹ יוֹרְשִׁין הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְ“אָשָׁם“ זֶה הָאָמוּר כָּאן הוּא הַגָּזֵל אוֹ דְּמֵי הַגְּזֵלָה.
לְפִיכָךְ הַמַּחֲזִיר גֶּזֶל הַגֵּר בַּלַּיְלָה — לֹא יָצָא, שֶׁהֲרֵי “אָשָׁם“ קְרָאוֹ הַכָּתוּב, וְאֵין מַקְרִיבִין בַּלַּיְלָה. וְאֵין הַכֹּהֲנִים חוֹלְקִין גֶּזֶל הַגֵּר כְּנֶגֶד גֶּזֶל הַגֵּר, כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין חוֹלְקִין בְּשַׂר אָשָׁם זֶה כְּנֶגֶד בְּשַׂר אָשָׁם אַחֵר.
ו. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ וכו'. חכמים קיבלו במסורת שפסוק זה נאמר ביחס למי שנשבע לגר ומת הגר לפני שהודה לו הגזלן. וְאָשָׁם זֶה הָאָמוּר כָּאן. לשון הכתוב: "ואם אין לאיש גאל להשיב האשם אליו, האשם המושב לה' לכהן, מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו". והאשם הנזכר בכתוב כאן הינו הגזלה או דמיה שצריך הגזלן להביא בנוסף לאיל הכיפורים שהוא קרבן האשם.
שֶׁהֲרֵי אָשָׁם קְרָאוֹ הַכָּתוּב. ולמדו מכאן חכמים שדין הגזלה המוחזרת כדין קרבן. וְאֵין מַקְרִיבִין בַּלַּיְלָה. הלכות מעשה הקרבנות ד,א. וְאֵין הַכֹּהֲנִים חוֹלְקִין גֶּזֶל הַגֵּר כְּנֶגֶד גֶּזֶל הַגֵּר וכו'. חלקי הקרבנות שמגיעים לכהנים מתחלקים לכהני המשמר שמשרתים באותו שבוע, ואינם יכולים להחליף ביניהם חלק בקרבן אחד תמורת חלק בקרבן אחר (הלכות מעשה הקרבנות י,טו-טז). ובאותו האופן אינם יכולים להחליף תשלום גזלה אחת תמורת תשלום גזלה אחרת.
ז. כָּל גֶּזֶל גֵּר שֶׁאֵין בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה לְכָל כֹּהֵן וְכֹהֵן מֵאַנְשֵׁי מִשְׁמָר — לֹא יָצָא הַמַּחֲזִירוֹ יְדֵי הֲשָׁבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַמּוּשָׁב לַיי לַכֹּהֵן“ (במדבר ה,ח) — עַד שֶׁתִּהְיֶה הֲשָׁבָה לְכָל כֹּהֵן.
וְלָמָּה נֶאֱמַר בְּגֶזֶל הַגֵּר “אִישׁ“ (שם)? שֶׁהָאִישׁ אַתָּה צָרִיךְ לַחֲקֹר וּלְחַזֵּר עָלָיו אִם יֵשׁ לוֹ יוֹרְשִׁים אִם אֵין לוֹ, אֲבָל אִם הָיָה הַגֵּר קָטָן — אֵין אַתָּה צָרִיךְ לְחַזֵּר עָלָיו, אֶלָּא חֶזְקָתוֹ שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים.
ז. גֶּזֶל גֵּר שֶׁאֵין בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה לְכָל כֹּהֵן… לֹא יָצָא הַמַּחֲזִירוֹ יְדֵי הֲשָׁבָה. ראה פסקים ושיטות.
וְלָמָּה נֶאֱמַר בְּגֶזֶל הַגֵּר אִישׁ. "ואם אין לאיש גאל". שֶׁהָאִישׁ אַתָּה צָרִיךְ לַחֲקֹר וּלְחַזֵּר עָלָיו אִם יֵשׁ לוֹ יוֹרְשִׁים. כאשר הגר הוא 'איש', דהיינו אדם בוגר. אֶלָּא חֶזְקָתוֹ שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים. משום שקטן אינו יכול להוליד (בבלי סנהדרין סט,א).
ח. הַכֹּהֲנִים בְּגֶזֶל הַגֵּר כִּמְקַבְּלֵי מַתָּנוֹת הֵן. לְפִיכָךְ הַגּוֹזֵל חָמֵץ מִן הַגֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁין וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח — חַיָּב לִתֵּן לַכֹּהֲנִים אֶת דָּמָיו כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה, שֶׁאִם יִתְּנֶנּוּ לָהֶם עַכְשָׁו, אֵינָהּ מַתָּנָה, שֶׁהֲרֵי הוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה. וְאִלּוּ הָיָה הַגֵּר קַיָּם, הָיָה אוֹמֵר לוֹ: ‘הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ‘, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ח. הַכֹּהֲנִים בְּגֶזֶל הַגֵּר כִּמְקַבְּלֵי מַתָּנוֹת הֵן וכו'. הנתינה לכהנים אינה מוגדרת כתשלום גזלה לבעלים, אלא כמתנות כהונה (כמו בכור ותרומה), וגובה המתנה נקבע לפי שעת הגזלה (בבלי בבא קמא קי,ב). שֶׁהֲרֵי הוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה. הלכות חמץ ומצה א,ד. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ג,ד.
ט. כֹּהֵן שֶׁגָּזַל גֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁין וְנִשְׁבַּע לוֹ, וּמֵת הַגֵּר — לֹא זָכָה זֶה בַּגְּזֵלָה שֶׁתַּחַת יָדוֹ, אֶלָּא יוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ לְכָל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים בְּנֵי הַמִּשְׁמָרָה.
ט. לֹא זָכָה זֶה בַּגְּזֵלָה שֶׁתַּחַת יָדוֹ. ואינו יכול לומר שמכיוון שממילא הגזלה צריכה להגיע לכהנים והיא תחת ידו, הריהו יכול לזכות בה (השווה הלכות ערכין ד,כג). הַמִּשְׁמָרָה. משמרת הכהנים שעובדת באותו השבוע.
י. הַגּוֹזֵל אֶת הַגֵּר וְנִשְׁבַּע לוֹ, וּמֵת הַגֵּר, וְהִפְרִישׁ אֲשָׁמוֹ וּגְזֵלָתוֹ לְהַעֲלוֹתָן לַכֹּהֲנִים, וּמֵת הַגַּזְלָן קֹדֶם כַּפָּרָה — הֲרֵי בְּנֵי הַגַּזְלָן יוֹרְשִׁין אֶת כֶּסֶף הַגְּזֵלָה אוֹ הַגְּזֵלָה עַצְמָהּ, וְהָאָשָׁם יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ.
י. הֲרֵי בְּנֵי הַגַּזְלָן יוֹרְשִׁין אֶת כֶּסֶף הַגְּזֵלָה אוֹ הַגְּזֵלָה עַצְמָהּ. שחובת הבאת הגזלה לכהנים מוטלת על האב בחייו משום כפרה, ובניו אינם זקוקים לכפרה (מאירי בבא קמא קי,א). וְהָאָשָׁם יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם. משום שאין מקריבים אשם שמתו בעליו. ודינו להימכר לאחר שנופל מום והכסף ניתן לקופה שממנה מביאים עולות נדבה של ציבור. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ. הלכות פסולי המוקדשין ד,יד.
יא. נָתַן הַגַּזְלָן אֶת הַכֶּסֶף לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר, וּמֵת קֹדֶם כַּפָּרָה — אֵין יוֹרְשֵׁי הַגַּזְלָן יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִיַּד הַכֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה“ (במדבר ה,י). וַאֲפִלּוּ הָיָה הַגַּזְלָן קָטָן שֶׁאֵין מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה — אֵין יוֹרְשָׁיו מוֹצִיאִין מִיַּד הַכֹּהֲנִים.
יא. קֹדֶם כַּפָּרָה. לפני הקרבת הקרבן. לוֹ יִהְיֶה. לכהן. וַאֲפִלּוּ הָיָה הַגַּזְלָן קָטָן שֶׁאֵין מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה. שמן התורה קטן אינו יכול להקנות (ראה הלכות מכירה כט,א ושם ה"ו). ואף שהקטן אינו בכלל שבועה ולא חייב חומש ואשם, יש לומר שמדובר בקטן שאביו גזל ונשבע והודה ומת, והוא נתן את כסף הגזלה לאנשי המשמר. ואף שלא גזל, נקרא גזלן כי גזלת אביו אצלו (שו"ת הרדב"ז ו סי' ב אלפים רפד).
יב. נָתַן אֶת הַכֶּסֶף לְאַחַת מִן הַמִּשְׁמָרוֹת, וְאֶת הָאָשָׁם לְמִשְׁמָרָה זוֹ שֶׁהִיא שַׁבַּתָּהּ — יַחֲזִיר הַכֶּסֶף אֵצֶל הָאָשָׁם לְאַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָרָה הַקְּבוּעָה, שֶׁהַמִּשְׁמָרָה שֶׁלָּקְחָה כֶּסֶף בְּלֹא שַׁבַּתָּהּ לֹא זָכָת, וּמוֹצִיאִין מִיָּדָהּ.
יב. לְאַחַת מִן הַמִּשְׁמָרוֹת. משמרת שאינה משרתת באותו שבוע, ואינה זכאית במתנות כהונה. שַׁבַּתָּהּ. השבוע שלה. יַחֲזִיר הַכֶּסֶף אֵצֶל הָאָשָׁם. יצרף את הכסף לאשם. הַמִּשְׁמָרָה הַקְּבוּעָה. המשמרת ששבוע זה הוא זמנה.
יג. אֵין מַקְרִיבִין אֶת הָאָשָׁם עַד שֶׁיַּחֲזִיר הַגַּזְלָן הַקֶּרֶן לַבְּעָלִים, אוֹ לַכֹּהֲנִים אִם הָיָה גֶּזֶל גֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים. נָתַן אֶת הַקֶּרֶן וְהִקְרִיב אֲשָׁמוֹ — נִתְכַּפֵּר לוֹ, וְאֵין הַחֹמֶשׁ מְעַכֵּב הַכַּפָּרָה, וְחַיָּב לִתֵּן אֶת הַחֹמֶשׁ אַחַר הַכַּפָּרָה.
יג. אֵין מַקְרִיבִין וכו'. ואם הקריב את הקרבן לפני שהשיב את הקרן צריך להביא קרבן אחר לכפרתו (ראה גם הלכות שגגות ט,ז).
יד. הָעֲבָדִים וְהַשְּׁטָרוֹת וְהַקַּרְקָעוֹת — אֵין בָּהֶן תּוֹסֶפֶת חֹמֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן“ (ויקרא ה,כא) — כָּל הָאָמוּר בָּעִנְיָן מִטַּלְטְלִין הוּא וְגוּפוֹ מָמוֹן, יָצְאוּ קַרְקָעוֹת, וְיָצְאוּ עֲבָדִים שֶׁהֻקְּשׁוּ לְקַרְקָעוֹת, וְיָצְאוּ שְׁטָרוֹת שֶׁאֵין גּוּפָן מָמוֹן. וְכֵן אִם הָיָה גֶּזֶל הַגֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁין — אֵינָן חוֹזְרִים לַכֹּהֲנִים.
וְכֵן הַקַּרְקַע אֵינָהּ נִקְנֵית לַגַּזְלָן לְעוֹלָם, אֶלָּא בִּרְשׁוּת בְּעָלֶיהָ קַיֶּמֶת. וַאֲפִלּוּ נִמְכְּרָה לְאֶלֶף זֶה אַחַר זֶה, וְנִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים — הֲרֵי זוֹ חוֹזֶרֶת לַנִּגְזָל בְּלֹא דָּמִים, וְכָל מִי שֶׁיָּצְאָה מִתַּחַת יָדוֹ חוֹזֵר עַל מִי שֶׁמְּכָרָהּ לוֹ, וְחוֹזֵר הַמּוֹכֵר הַשֵּׁנִי עַל הַמּוֹכֵר הָרִאשׁוֹן, עַד שֶׁיַּחֲזֹר הַלּוֹקֵחַ מִן הַגַּזְלָן עַל הַגַּזְלָן וְיִטֹּל מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
יד. הָעֲבָדִים וְהַשְּׁטָרוֹת וְהַקַּרְקָעוֹת אֵין בָּהֶן תּוֹסֶפֶת חֹמֶשׁ. וגם לא קרבן, משום שאינם נכללים בדין שבועת הפיקדון שנאמרה בפסוק (הלכות שבועות ז,ג-ד). וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן וכו'. פיקדון שייך רק במיטלטלין ולא בקרקע, ולמדו חכמים שכל דבר שאינו ממון גמור אינו בכלל דין זה (בבלי בבא קמא קיז,ב). וְיָצְאוּ עֲבָדִים שֶׁהֻקְּשׁוּ לְקַרְקָעוֹת. התורה השוותה את דינם לדין קרקעות (ראה הלכות גנבה ב,ב). וְיָצְאוּ שְׁטָרוֹת שֶׁאֵין גּוּפָן מָמוֹן. משום ששווי השטר אינו נגזר משווי הנייר אלא ממה שכתוב בו. וְכֵן אִם הָיָה גֶּזֶל הַגֵּר. העבדים, השטרות והקרקעות. אֵינָן חוֹזְרִים לַכֹּהֲנִים. מכיוון שאינם בכלל דין שבועה גם אינם בכלל דין גזל הגר.
וְכֵן הַקַּרְקַע וכו'. בנוסף לכך, יש הבדל בסיסי בין קרקע לבין כל המיטלטלין. וַאֲפִלּוּ נִמְכְּרָה… וְנִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים. ובדרך כלל גזלה נקנית לגזלן בייאוש ושינוי רשות (לעיל ב,ג). חוֹזֵר עַל מִי שֶׁמְּכָרָהּ לוֹ. שיחזיר לו את מה ששילם לו עבורה. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. בפרק ט.

תקציר הפרק 

הלכות גזלה ואבדה
פרק ​ח *מת הנגזל וגזל הגר – גזילה שאין לה בעלים​*​

אם הנגזל מת, על הגזלן לתת את הגזלה או ערכה ליורשים, ובכל מקרה עליו להוציאה מתחת ידו. ואפילו הוא עצמו היורש. וב
​ו​גר שאין לו יורשים, יביא את הגזלה לכהני המשמר​ שבאותו השבוע​ בתורת מתנה.
​הסבר לנאמר:​
*משמרות כהונה​*​ היו קבוצות של כוהנים, אשר עבדו במשכן ובבית המקדש בתורנות, וכל אחת נקראה משמרת. כל בני המשמרת, היו בני משפחה אחת, והתגוררו ביחד באחת מערי ישראל
​להסבר מלא:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%94%D7%95%D7%A0%D7%94​

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות גזילה ואבידה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.כשאין כל יורש לנגזל, הגזלן יכול להשאיר את הגזלה אצלו?

2.קרקע גזולה שהתייאשו בעליה- נקנית לגזלן?

3.גזל הגר מושב לכהנים?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן