פרק ח', הלכות טומאת אוכלין, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. חַלּוֹת אוֹ כִּכָּרִים שֶׁכִּנְּסָן, וְהָיוּ נוֹשְׁכוֹת זוֹ בָּזוֹ וְדַעְתּוֹ לְהַפְרִישָׁן, אוֹ שֶׁאָפָה חַלָּה עַל גַּבֵּי חַלָּה בַּתַּנּוּר וַעֲדַיִן לֹא קָרְמוּ פָּנֶיהָ, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בְּאַחַת מֵהֶן – לֹא פָּסַל אֶלָּא הַחַלָּה שֶׁנָּגַע בָּהּ. וְכֵן הַמַּיִם שֶׁהִרְתִּיחוּ וְנַעֲשׂוּ כְּקֻבָּה, וְהַגְּרִיסִין שֶׁהִרְתִּיחוּ רְתִיחָה רִאשׁוֹנָה, וְיַיִן חָדָשׁ וְאֹרֶז שֶׁהִרְתִּיחוּ, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בָּרְתִיחָה – אֵינָן חִבּוּר, וְלֹא פָּסַל אֶלָּא הָרְתִיחָה בִּלְבַד. וּבִשְׁאָר כָּל הַטֻּמְאוֹת, בֵּין קַלּוֹת בֵּין חֲמוּרוֹת – הַכֹּל חִבּוּר.
אֲבָל חַלּוֹת שֶׁהָיוּ נוֹשְׁכוֹת זוֹ בָּזוֹ וְאֵין דַּעְתּוֹ לְהַפְרִישׁ, אוֹ שֶׁאָפָה חַלָּה עַל גַּבֵּי חַלָּה וְנָשְׁכוּ וְקָרְמוּ בַּתַּנּוּר, וּרְתִיחַת הַמַּיִם שֶׁאֵינָהּ מְחֻלְחֶלֶת כְּקֻבָּה, וּרְתִיחַת גְּרִיסִין שְׁנִיָּה, וּרְתִיחַת יַיִן יָשָׁן, וּרְתִיחַת הַשֶּׁמֶן בֵּין יָשָׁן בֵּין חָדָשׁ, וּרְתִיחַת עֲדָשִׁים – הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת.
א. חַלּוֹת אוֹ כִּכָּרִים. שנפסלות על ידי טבול יום (כגון חלת תרומה). וְהָיוּ נוֹשְׁכוֹת זוֹ בָּזוֹ וְדַעְתּוֹ לְהַפְרִישָׁן. שנדבקו זו לזו ודעתו להפרידם אחת מהשנייה. שֶׁאָפָה חַלָּה עַל גַּבֵּי חַלָּה בַּתַּנּוּר וַעֲדַיִן לֹא קָרְמוּ פָּנֶיהָ. שהחלה העליונה נדבקה בצד העליון של החלה התחתונה טרם התקשתה, שבוודאי אינו מעוניין בכך שהרי הוא מקלקל את צורת הלחם (פה"מ טבול יום א,א). וְכֵן הַמַּיִם שֶׁהִרְתִּיחוּ וְנַעֲשׂוּ כְּקֻבָּה. מים שרתחו והעלו בועות עגולות וחלולות (שדומות לאוהל), והן נוגעות במאכלי תרומה. וְהַגְּרִיסִין שֶׁהִרְתִּיחוּ רְתִיחָה רִאשׁוֹנָה. גריסים של תרומה, והרתיחה הראשונה שלהם נעשית בעודם צלולים קודם שהתבשיל ייעשה עבה וסמיך. וְיַיִן חָדָשׁ. סמוך לזמן סחיטתו מן הענבים.
וְנָשְׁכוּ וְקָרְמוּ בַּתַּנּוּר. שנדבקו זו בזו לאחר שקרמו פניהם בתנור. מְחֻלְחֶלֶת. חלולה.
ב. בָּצֵק שֶׁיָּצָא בִּשְׁעַת אֲפִיָּה וְנִמְצָא בְּאֶמְצַע הַכִּכָּר כְּמוֹ מַסְמֵר יוֹצֵא, וְכֵן קְצָת הַבָּצֵק שֶׁנִּמְשַׁךְ וְנֶחֱרַר בְּעֵת אֲפִיָּה וְהוּא הַנִּקְרָא חַרְחוּר, אִם הָיוּ פְּחוּתִין מִכָּאֶצְבַּע וְנָגַע טְבוּל יוֹם בָּהֶן – פָּסַל כָּל הַכִּכָּר. וְכֵן אִם נָגַע בְּגַרְגֵּר מֶלַח קָטָן שֶׁבַּכִּכָּר – נִפְסַל כָּל הַכִּכָּר, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּכָל הַטֻּמְאוֹת.
אֲבָל צְרוֹר שֶׁבַּכִּכָּר אוֹ תֻּרְמוֹס וְגַרְגֵּר מֶלַח גָּדוֹל וְחַרְחוּר יָתֵר מִכָּאֶצְבַּע שֶׁנָּגַע בָּהֶן אֲפִלּוּ אַב הַטֻּמְאָה – הַכִּכָּר טָהוֹר, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּטְבוּל יוֹם.
ב. וְנִמְצָא בְּאֶמְצַע הַכִּכָּר כְּמוֹ מַסְמֵר יוֹצֵא. שהבצק שיצא בשעת האפייה נראה כעת בולט החוצה מן הלחם כמו מסמר. וְנֶחֱרַר בְּעֵת אֲפִיָּה. נשרף בתנור (בחלק מהנוסחאות הגרסה כאן: 'ונחרך', וכן לקמן ה"ג). וְהוּא הַנִּקְרָא חַרְחוּר. מלשון הפסוק "ובחרחר ובחרב" (דברים כח,כב) שפירושו חום והתייבשות (פה"מ טבול יום א,ג).
אֲבָל צְרוֹר שֶׁבַּכִּכָּר אוֹ תֻּרְמוֹס. חתיכת חרס קטנה או גרגר של צמח התורמוס שנותנים בכיכר כדי לסמנו (פה"מ שם א,ד).
ג. רָקִיק שֶׁנֶּחֱרַר חֶצְיָהּ וְחֶצְיָהּ קַיָּם – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ חִבּוּר. נֶחֱרַר הָאֶמְצַע וְהַצְּדָדִין קַיָּמִין – אֵינָן חִבּוּר זֶה לָזֶה אֲפִלּוּ בְּאַב הַטֻּמְאָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּטְבוּל יוֹם.
בְּשַׂר קֹדֶשׁ שֶׁקָּרַם עָלָיו הַמָּרָק וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּקּוֹפֶה – הַחֲתִיכוֹת מֻתָּרוֹת. נָגַע בַּחֲתִיכָה – הַחֲתִיכָה וְכָל הָעוֹלִים עִמָּהּ חִבּוּר. וְכֵן בְּתַבְשִׁיל קִטְנִיּוֹת שֶׁקָּרַם עַל גַּבֵּי פְּרוּסוֹת. שֶׁמֶן שֶׁהוּא צָף עַל גַּבֵּי יַיִן וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּשֶּׁמֶן – לֹא פָּסַל אֶלָּא הַשֶּׁמֶן.
ג. רָקִיק שֶׁנֶּחֱרַר חֶצְיָהּ. מאפה דק שנשרף חלקו בתנור.
בְּשַׂר קֹדֶשׁ שֶׁקָּרַם עָלָיו הַמָּרָק וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּקּוֹפֶה. שהמרק הצף על גבי הבשר נעשה קרוש ונגע בו הטבול יום. וְכֵן בְּתַבְשִׁיל קִטְנִיּוֹת שֶׁקָּרַם עַל גַּבֵּי פְּרוּסוֹת. קטניות שקרמו על גבי פרוסות של לחם (פה"מ טבול יום ב,ה), ויש מפרשים שהפרוסות הן של קטניות (תפא"י שם).
ד. יְרַק תְּרוּמָה, וּבֵיצָה טְרוּפָה וּנְתוּנָה עַל גַּבָּיו, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּבֵּיצָה – לֹא פָּסַל אֶלָּא קֶלַח שֶׁכְּנֶגְדּוֹ. וְאִם הָיְתָה כְּמִין כּוֹבַע – אֵינוֹ חִבּוּר.
ד. לֹא פָּסַל אֶלָּא קֶלַח שֶׁכְּנֶגְדּוֹ. שהביצה נחשבת חיבור לירק ולכן הקלח שכנגד מגע ידו של הטבול יום נפסל. כְּמִין כּוֹבַע. שהיא מאהילה מעל הירק וחלולה מבפנים.
ה. חוּט שֶׁל בֵּיצָה שֶׁקָּרַם עַל דָּפְנָהּ שֶׁל לְפָס, וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם מִן הַשָּׂפָה וְלִפְנִים – חִבּוּר. נָגַע מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ – אֵינוֹ חִבּוּר. וְכֵן בְּקִטְנִיּוֹת שֶׁקָּרְמוּ עַל שְׂפַת הַקְּדֵרָה.
ה. חוּט שֶׁל בֵּיצָה שֶׁקָּרַם עַל דָּפְנָהּ שֶׁל לְפָס. מעט מן הביצה שקרש על דופן המחבת והתחבר לאוכל תרומה שבתוך המחבת. וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם מִן הַשָּׂפָה וְלִפְנִים. נגע טבול יום בחוט שבצד הפנימי של המחבת.
ו. חָבִית שֶׁנִּקְּבָה, בֵּין מִשּׁוּלֶיהָ בֵּין מִצְּדָדֶיהָ, וְסָתַם טְבוּל יוֹם הַנֶּקֶב בְּיָדוֹ – נִפְסְלָה כֻּלָּהּ.
ו. מִשּׁוּלֶיהָ. מתחתיתה.
ז. הַמְעָרֶה מִכְּלִי לִכְלִי, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּקִּלּוּחַ – מְשַׁעֲרִין זֶה שֶׁנָּגַע בּוֹ בְּאֶחָד וּמֵאָה, שֶׁתְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּאֶחָד וּמֵאָה בָּטְלָה בְּמִעוּטָהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּרוּמוֹת.
ז. הַמְעָרֶה מִכְּלִי לִכְלִי. שופך משקה של תרומה מכלי אחד למשנהו. וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּקִּלּוּחַ. ובכגון כך נטמא רק מקום מגעו, שאין הניצוק חיבור (לעיל ז,א). מְשַׁעֲרִין זֶה שֶׁנָּגַע בּוֹ בְּאֶחָד וּמֵאָה וכו'. אף שתרומה טמאה אסורה באכילה, אם יש בשאר המשקה מאה חלקים כנגד אותו החלק שנגע בו הטבול יום, הכול מותר. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּרוּמוֹת. יד,יד.
ח. טְבוּל יוֹם שֶׁהָיָה תּוֹרֵם אֶת הַבּוֹר, וְנָפְלָה מִמֶּנּוּ חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה וְשָׁקְעָה בְּבוֹר שֶׁל יַיִן, וְנָגַע בַּיַּיִן שֶׁבַּבּוֹר: מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ – אֵינוֹ חִבּוּר; וּמִן הַשָּׂפָה וְלִפְנִים – חִבּוּר. וְאִם הָיָה הַבּוֹר פִּיטָס, אֲפִלּוּ הָיָה כְּלִי גָּדוֹל שֶׁמַּחֲזִיק מֵאָה כּוֹר – כֻּלּוֹ חִבּוּר, וְאִם נָגַע בְּמִקְצָת הַיַּיִן, פָּסַל הַתְּרוּמָה שֶׁבֶּחָבִית שֶׁבְּקַרְקַע הַכְּלִי.
ח. תּוֹרֵם אֶת הַבּוֹר. מפריש תרומה מן היין שבבור. וְנָפְלָה מִמֶּנּוּ חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה וְשָׁקְעָה בְּבוֹר שֶׁל יַיִן. החבית שבתוכה יין התרומה נפלה לתוך בור היין שהוא חולין ושקעה בתוכו כשפניה כלפי מעלה. מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ אֵינוֹ חִבּוּר וּמִן הַשָּׂפָה וְלִפְנִים חִבּוּר. רק אם נכנסה ידו של הטבול יום אל תוך החבית משפתה ולפנים נפסלה התרומה. וְאִם הָיָה הַבּוֹר פִּיטָס. אם הבור של יין לא היה חפור באדמה אלא היה כלי הנקרא פיטס שהוא חבית גדולה ביותר. כֻּלּוֹ חִבּוּר וְאִם נָגַע בְּמִקְצָת הַיַּיִן פָּסַל הַתְּרוּמָה שֶׁבֶּחָבִית שֶׁבְּקַרְקַע הַכְּלִי. כל היין שבחבית ושבפיטס נחשב חיבור ואם נגע אפילו בקצת מן היין נפסלה כל התרומה אפילו זו שבתחתית. והטעם הוא מכיוון שהפיטס והחבית שניהם כלים הם נחשבים כאחד (כס"מ).
ט. הַסֹּלֶת שֶׁל מְנָחוֹת, וְהַלְּבֹנָה, וְהַקְּטֹרֶת, וְהַגֶּחָלִים, שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן – פָּסַל אֶת כֻּלָּן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּגֶּחָלִים שֶׁחוֹתֶה בַּמַּחְתָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהַמַּחְתָּה שֶׁחוֹתֶה בָּהּ נִכְנָס לַהֵיכָל. אֲבָל גֶּחָלִים שֶׁחוֹתֶה בְּכָל יוֹם כְּשֶׁהוּא מְעָרֶה מִמַּחְתָּה שֶׁל כֶּסֶף לְשֶׁל זָהָב, אִם נִתְפַּזְּרוּ מִן הַגֶּחָלִים – אֵין בָּהֶן קְדֻשָּׁה, אֶלָּא מְכַבְּדָן לָאַמָּה.
ט. הַסֹּלֶת שֶׁל מְנָחוֹת וְהַלְּבֹנָה וְהַקְּטֹרֶת וְהַגֶּחָלִים. כל הדברים הללו הם קדשים הנפסלים במגע טבול יום. ואף שהלבונה, הקטורת והגחלים אינם ראויים לאכילה עשו בהם מעלה משום קדושתם שיקבלו טומאה כמו אוכלים של קודש (הלכות איסורי מזבח ו,ח, פה"מ עדויות ח,א). שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן פָּסַל אֶת כֻּלָּן. ואף על פי שהם גופים מחולקים, הם נחשבים חיבור משום שהם בתוך כלי, והכלי מצרף מה שבתוכו לעניין טומאת הקודש (הלכות שאר אבות הטומאות יב,ז). בַּגֶּחָלִים שֶׁחוֹתֶה בַּמַּחְתָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וכו'. שביום הכיפורים הכהן הגדול חותה גחלים מן המזבח ונכנס עם המחתה להיכל, ובמקרה זה משתמשים בכל הגחלים ולפיכך יש בהם קדושה וכולן נפסלות. אֲבָל גֶּחָלִים שֶׁחוֹתֶה בְּכָל יוֹם כְּשֶׁהוּא מְעָרֶה מִמַּחְתָּה שֶׁל כֶּסֶף לְשֶׁל זָהָב. ראה הלכות תמידין ומוספין ג,ה. אֵין בָּהֶן קְדֻשָּׁה אֶלָּא מְכַבְּדָן לָאַמָּה. מטאטא אותם לתעלת המים שבמקדש, ומכאן שאין קדושה כלל בגחלים שחותה בכל יום ואינם נפסלים ממגע טבול יום (כס"מ ע"פ ירושלמי חגיגה ג,ב, וראה תוספות חגיגה כג,ב בשם ר"נ גאון). ויש מפרשים שקודם שעירה את הגחלים מהמחתה של כסף למחתה של זהב יש בהן קדושה ונפסלות (ראב"ד, וראה פירוש הר"י בתוספות שם).
י. מִקְפָּה שֶׁל חֻלִּין אוֹ רָקִיק שֶׁל חֻלִּין, וְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה צָף עַל גַּבֵּיהֶן, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּשֶּׁמֶן – לֹא פָּסַל אֶלָּא הַשֶּׁמֶן בִּלְבַד. וְאִם חִבֵּץ – כָּל מָקוֹם שֶׁהָלַךְ הַשֶּׁמֶן, פָּסַל.
י. מִקְפָּה. תבשיל. וְאִם חִבֵּץ. עירב את השמן במקפה או ברקיק עד שנספג בהם. כָּל מָקוֹם שֶׁהָלַךְ הַשֶּׁמֶן פָּסַל. ואפילו המקפה או הרקיק שהם עצמם חולין נעשו פסולים מחמת השמן הבלוע בהם.
יא. יָרָק שֶׁל חֻלִּין שֶׁבִּשְּׁלוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם – לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ.
יא. וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם. בירק, לאחר שנבלע בו שמן התרומה.
יב. הַמִּקְפָּה שֶׁל תְּרוּמָה וְהַשּׁוּם וְהַשֶּׁמֶן שֶׁל חֻלִּין שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן – פָּסַל אֶת כֻּלָּן.
יב. שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן. במקצת השום או השמן. פָּסַל אֶת כֻּלָּן. את כל המקפה.
יג. הַמִּקְפָּה שֶׁל חֻלִּין וְהַשּׁוּם וְהַשֶּׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן – לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ. אִם הָיָה הַשּׁוּם מְרֻבֶּה – הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב.
אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהֵן גּוּשׁ בַּקְּעָרָה. אֲבָל אִם הָיָה מְפֻזָּר בַּמְּדוֹכָה, וְנָגַע בְּמִקְצָתוֹ – לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּפִזּוּרוֹ. וּשְׁאָר כָּל הַנִּדּוֹכִין שֶׁדַּרְכָּן לְדוּכָן בְּמַשְׁקִין, כְּגוֹן הַשּׁוּם בְּשֶׁמֶן, אִם דָּכָן שֶׁלֹּא בְּמַשְׁקִין וְקִבְּצָן, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן גּוּשׁ בַּקְּעָרָה, וְנָגַע בָּהֶן – לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ, שֶׁהֲרֵי הֵן כְּעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה, שֶׁאִם נִטְמָא מִקְצָתוֹ לֹא נִטְמָא כֻּלּוֹ.
יג. אִם הָיָה הַשּׁוּם מְרֻבֶּה הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. אם יש יותר שום ממקפה, דין הכול כתרומה ואם נגע במקצת, הכול פסול.
בִּזְמַן שֶׁהֵן גּוּשׁ בַּקְּעָרָה. שפירורי השום מכונסים במקום אחד בקערה יחד עם המקפה והשמן. אֲבָל אִם הָיָה מְפֻזָּר בַּמְּדוֹכָה וכו'. שבשעה שטוחנים את השום במכתשת אינו נחשב חיבור, כיוון שהוא רוצה שהפירורים שלו יתפזרו בתבשיל. שֶׁדַּרְכָּן לְדוּכָן בְּמַשְׁקִין. לטחון אותם מעל גבי תבשיל נוזלי. אִם דָּכָן שֶׁלֹּא בְּמַשְׁקִין וְקִבְּצָן. טחן אותם מעל גבי קערה ריקה והידק את הפירורים בידיו. שֶׁהֲרֵי הֵן כְּעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה. שאף על פי שקיבץ את התאנים ועשאם גוף אחד אינם נחשבים חיבור (לעיל ו,יד).
יד. עִסָּה שֶׁקָּרָא שֵׁם חַלָּתָהּ בִּצְפוֹנָהּ אוֹ בִּדְרוֹמָהּ, וְכֵן קִשּׁוּת שֶׁקָּרָא שֵׁם תְּרוּמָתָהּ בִּצְפוֹנָהּ אוֹ בִּדְרוֹמָהּ – הֲרֵי זֶה חִבּוּר, וְאִם נָגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָת הָעִסָּה – נִפְסְלָה חַלָּתָהּ. נִטְּלָה חַלָּתָהּ מִתּוֹכָהּ וְחָזְרָה לְתוֹכָהּ – אֵינָהּ חִבּוּר.
יד. שֶׁקָּרָא שֵׁם חַלָּתָהּ בִּצְפוֹנָהּ אוֹ בִּדְרוֹמָהּ. הפריש חלה בדיבור על ידי שייחד לה מקום מסוים בעיסה. קִשּׁוּת. מין קישוא הדומה למלפפון. נִטְּלָה חַלָּתָהּ מִתּוֹכָהּ וְחָזְרָה לְתוֹכָהּ אֵינָהּ חִבּוּר. כיוון שהופרשה החלה מן העיסה וכעת הוא מקפיד על תערובתם, אינה נחשבת חיבור לעיסה (ביאור הגר"א לתוספתא טבול יום ב,א).
טו. עִסָּה שֶׁנִּדְמְעָה אוֹ שֶׁנִּתְחַמְּצָה בִּשְׂאוֹר שֶׁל תְּרוּמָה – אֵינָהּ נִפְסֶלֶת בִּטְבוּל יוֹם.
טו. עִסָּה שֶׁנִּדְמְעָה. נעשתה מדומע, שהוא חולין שהתערבה בהם תרומה באופן שאינה מתבטלת בהם (ראה הלכות תרומות יג,א-ב). אוֹ שֶׁנִּתְחַמְּצָה בִּשְׂאוֹר שֶׁל תְּרוּמָה. שהחמיצה על ידי בצק חמוץ של תרומה, ועיסה זו דינה כמדומע (שם טו,ד, הלכות מאכלות אסורות טז,א-ב). אֵינָהּ נִפְסֶלֶת בִּטְבוּל יוֹם. אף שלעניין אכילה עיסה זו נחשבת כתרומה שאסורה לזרים, לעניין טומאה היא נחשבת כחולין שאינה נפסלת על ידי טבול יום (ראה גם הלכות שאר אבות הטומאות יא,טו).
טז. עִסָּה שֶׁהֻכְשְׁרָה בְּמַשְׁקִין וְנִלּוֹשָׁה בְּמֵי פֵּרוֹת, וְנָגַע בָּהּ טְבוּל יוֹם – לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ.
טז. עִסָּה שֶׁהֻכְשְׁרָה בְּמַשְׁקִין וְנִלּוֹשָׁה בְּמֵי פֵּרוֹת. שהחיטים או הקמח הוכשרו לקבל טומאה על ידי אחד משבעת המשקים, אך נילושו לאחר מכן במי פירות (ומדובר בעיסה שנפסלת במגע טבול יום, כגון של תרומה או חלה). לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ. שאין מי פירות מחברים את האוכלים להיות אחד (כדלעיל ו,יג).
יז. מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהֻכְשַׁר, וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם אוֹ יָדַיִם מְסֹאָבוֹת – מַפְרִישִׁין מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר בְּטָהֳרָה, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן כְּחֻלִּין, וּטְבוּל יוֹם וְיָדַיִם מְסֹאָבוֹת אֵינָן פּוֹסְלִין אֶת הַחֻלִּין, שֶׁהַשְּׁלִישִׁי בַּחֻלִּין טָהוֹר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהִיא טְבוּלַת יוֹם לָשָׁה אֶת הָעִסָּה וְקוֹצָה לָהּ חַלָּה, וּמַפְרַשְׁתָּהּ וּמַנַּחְתָּהּ בִּכְלִי, וְנוֹתֶנֶת הַכְּלִי עִם שְׁאָר הָעִסָּה כְּאַחַת, וּמַקֶּפֶת עַל הַכֹּל, כְּדֵי לִתְרֹם מִן הַמֻּקָּף, וְאַחַר כָּךְ קוֹרְאָה לָהּ שֵׁם וְאוֹמֶרֶת: 'הֲרֵי זוֹ חַלָּה'. וּמִשֶּׁתִּקְרָא לָהּ שֵׁם – לֹא תִּגַּע בָּהּ, שֶׁלֹּא תִּפְסֹל אוֹתָהּ. וְכָךְ הִיא עוֹשָׂה אִם לָשָׁה בַּעֲרֵבָה שֶׁהִיא טְבוּלַת יוֹם.
יז. יָדַיִם מְסֹאָבוֹת. ידיים טמאות, שהן שני לטומאה. מַפְרִישִׁין מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר בְּטָהֳרָה וכו'. אף שתרומת מעשר נפסלת על ידי שני לטומאה, מכיוון שהידיים נגעו במעשר קודם שהופרשה תרומת המעשר היא אינה נטמאת מחמתן. מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן כְּחֻלִּין. הלכות שאר אבות הטומאות יא,טו. שֶׁהַשְּׁלִישִׁי בַּחֻלִּין טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שם יא,ב.
וְקוֹצָה לָהּ חַלָּה. מפרישה חלה מן העיסה. וּמַקֶּפֶת עַל הַכֹּל כְּדֵי לִתְרֹם מִן הַמֻּקָּף. מקרבת את הכלי שבו החלה לשאר העיסה כדי שיהיו במקום אחד, שרק באופן זה יש להפריש חלה (הלכות ביכורים ה,יג). בַּעֲרֵבָה. קערה.
יח. לָגִין שֶׁהוּא טְבוּל יוֹם שֶׁמִּלְּאָהוּ מֵחָבִית מַעֲשֵׂר שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, וְאָמַר: 'הֲרֵי זוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל מַה שֶּׁבֶּחָבִית אַחַר שֶׁתֶּחֱשַׁךְ' – הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה טְהוֹרָה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ נַעֲשֵׂית תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַד שֶׁתֶּחֱשַׁךְ, כְּפִי תְּנָאוֹ, וְאַחַר שֶׁתֶּחֱשַׁךְ יַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ שֶׁל לָגִין וְיִטְהַר. נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית קֹדֶם שֶׁתֶּחֱשַׁךְ – הַלָּגִין בְּטִבְלוֹ. נִשְׁבַּר הַלָּגִין – הֶחָבִית בְּטִבְלָהּ.
יח. לָגִין. כד. וְאָמַר הֲרֵי זוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל מַה שֶּׁבֶּחָבִית אַחַר שֶׁתֶּחֱשַׁךְ. שהתנה שהיין שבלגין ייעשה תרומת מעשר על היין שבחבית רק לאחר החשכה כאשר הלגין יהיה טהור. נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית קֹדֶם שֶׁתֶּחֱשַׁךְ הַלָּגִין בְּטִבְלוֹ. שמאחר שהיין שבחבית אבד אין ליין שבלגין כעת על מה להיות מופרש, ולפיכך אינו נעשה תרומת מעשר כשיגיע הערב, אלא הריהו מעשר שלא הופרש ממנו תרומת מעשר שהוא כטבל.
יט. טְבוּל יוֹם מִטֻּמְאַת מֵת וּמִבְּעִילַת נִדָּה – עוֹשֶׂה בְּבֵית הַבַּד. וְכֵן שְׁאָר הַטְּמֵאִים שֶׁטָּבְלוּ – עוֹשִׂין בִּטְהָרוֹת, חוּץ מִן הַזָּב וְהַזָּבָה בַּשְּׁבִיעִי שֶׁלָּהֶן, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁטָּבְלוּ, לֹא יַעֲשׂוּ בְּבֵית הַבַּד וְלֹא יִתְעַסְּקוּ בִּטְהָרוֹת, שֶׁמָּא יִרְאוּ וְנִמְצְאוּ טְמֵאִים לְמַפְרֵעַ, שֶׁהֲרֵי סוֹתְרִין הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.

יט. טְבוּל יוֹם מִטֻּמְאַת מֵת וּמִבְּעִילַת נִדָּה עוֹשֶׂה בְּבֵית הַבַּד. אפילו טמא מת ובועל נידה שהיו טמאים בטומאה חמורה, לאחר הטבילה מותרים לכתחילה להפיק שמן חולין בבית הבד, שהרי כעת הם נחשבים טבול יום שאינו מטמא אפילו משקה. עוֹשִׂין בִּטְהָרוֹת. שאינם תרומה וקדשים. חוּץ מִן הַזָּב וְהַזָּבָה בַּשְּׁבִיעִי שֶׁלָּהֶן וכו'. שהזב והזבה סופרים שבעה ימים נקיים וטובלים ביום השביעי ונטהרים והרי הם כטבול יום עד שיגיע הערב, ואם ראו טומאה סותרים את ימי הטהרה וצריכים למנות מחדש, ואפילו ראו ביום השביעי לאחר שטבלו נעשים טמאים למפרע; לפיכך אסור להם לעשות בבית הבד ולעסוק בטהרות ביום זה שמא יטמאו למפרע את הטהרות שעסקו בהם. כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. הלכות מטמאי משכב ומושב ה,ט.

תקציר הפרק 

פרק ח הלכות טומאת אוכלין

פרק זה מהווה המשך לסוף הפרק מאתמול
פרטי החיבורים שנוגע טבול יום

בכללות, כל חלקי אוכל שמחוברים ממש, מהווים חיבור זה לזה לכל הטומאות. וביחס לטבול יום הדין קל יותר, שבמקרים בהם החיבור אינו מושלם, אין זה חיבור .
בפרק מובאות המון דוגמאות.

💬מעניין…

מעניין שאת האמרה המפורסמת אודות ביזוי המועדות הרמב"ם בחר לשים בהלכות תשובה:
אמרו חכמים שהרגיל בהן אין לו חלק לעולם הבא, כדי להתרחק מהן ולהיזהר מהן.

ואלו הן: המכנה את חברו, והקורא לחברו בכינוי, והמלבין פני חברו ברבים, והמתכבד בקלון חברו, והמבזה תלמידי חכמים, והמבזה רבותיו, והמבזה את המועדות, והמחלל את הקודשים. הלכות תשובה פרק ג הלכות כד כה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת אוכלין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.טבול יום שסתם נקב של חבית-נפסלה כולה?

2.כל גחלי המקדש יש קדושה ונפסלים בטבול יום?

3.טבול יום יכול לגעת בחלה עד שקורא לה שם?

תשובות

1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן