פרק ח', הלכות טוען ונטען, ספר משפטים
כ״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ט באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ח באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ו באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ד באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ח׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ז׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ו׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ה׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ג׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ב׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
א׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ל׳ בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ט בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ח בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ז בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ו בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ה בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ד בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הַמִּטַּלְטְלִין – בְּחֶזְקַת זֶה שֶׁהֵן תַּחַת יָדוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵבִיא הַתּוֹבֵעַ עֵדִים שֶׁהַמִּטַּלְטְלִין הָאֵלּוּ יְדוּעִין לוֹ. כֵּיצַד? 'בֶּגֶד זֶה' אוֹ 'כְּלִי זֶה' 'שֶׁבְּיָדְךָ' אוֹ 'שֶׁבְּתוֹךְ בֵּיתְךָ' 'שֶׁלִּי הוּא, וַאֲנִי הִפְקַדְתִּיו אֶצְלְךָ' אוֹ 'הִשְׁאַלְתִּיהוּ לְךָ', 'וַהֲרֵי הָעֵדִים שֶׁהֵן יוֹדְעִים אוֹתוֹ מִקֹּדֶם בִּרְשׁוּתִי', וְהַנִּתְבָּע אוֹמֵר: 'לֹא כִי, אֶלָּא אַתָּה מְכַרְתָּהּ לִי' אוֹ 'אַתָּה נְתַתּוֹ לִי בְּמַתָּנָה' – הֲרֵי זֶה הַנִּתְבָּע נִשְׁבָּע הֶסֵּת וְנִפְטָר.
א. כָּל הַמִּטַּלְטְלִין בְּחֶזְקַת זֶה שֶׁהֵן תַּחַת יָדוֹ. לדין הקרקעות ראה לקמן פרק יא ואילך. תַּחַת יָדוֹ. ברשותו. יְדוּעִין לוֹ. ידועים שהם שלו.
ב. טָעַן שֶׁהוּא מַשְׁכּוֹן בְּיָדוֹ – יָכוֹל לִטְעֹן עַד כְּדֵי דָּמָיו, וְנִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְנוֹטֵל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ב. יָכוֹל לִטְעֹן עַד כְּדֵי דָּמָיו. יכול לטעון שחייב לו עד שוויו של המשכון. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות מלווה ולווה יג,ג.
ג. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּדְבָרִים שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, כְּגוֹן בְּגָדִים וּפֵרוֹת וּכְלֵי תַּשְׁמִישׁ הַבַּיִת וּדְבָרִים שֶׁל סְחוֹרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל דְּבָרִים הָעֲשׂוּיִין לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן תַּחַת יָדוֹ שֶׁל זֶה, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִשְׁאִילוֹ כְּלִי זֶה וְלֹא שְׂכָרוֹ לוֹ בְּעֵדִים – הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת בַּעֲלֵיהֶן. כֵּיצַד? רְאוּבֵן שֶׁהָיָה לוֹ כְּלִי הֶעָשׂוּי לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר וְיֵשׁ לוֹ עֵדִים שֶׁהוּא יָדוּעַ לוֹ, וַהֲרֵי אוֹתוֹ הַכְּלִי תַּחַת יַד שִׁמְעוֹן, וּרְאוּבֵן טוֹעֵן שֶׁהוּא שָׁאוּל אוֹ שָׂכוּר, וְשִׁמְעוֹן טוֹעֵן: 'אַתָּה מְכַרְתּוֹ לִי', 'אַתָּה נְתַתּוֹ לִי בְּמַתָּנָה' אוֹ 'מִשְׁכַּנְתּוֹ בְּיָדִי' – אֵינוֹ נֶאֱמָן, אֶלָּא רְאוּבֵן נוֹטֵל כֵּלָיו וְנִשְׁבָּע הֶסֵּת עַל טַעֲנַת שִׁמְעוֹן. וַאֲפִלּוּ מֵת שִׁמְעוֹן – הֲרֵי רְאוּבֵן נוֹטֵל כֵּלָיו. וְהוֹרוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁיִּשָּׁבַע הֶסֵּת, לְפִי שֶׁטּוֹעֲנִין לַיּוֹרֵשׁ.
ג. אֲבָל דְּבָרִים הָעֲשׂוּיִין לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר. כלים שנועדו לצורך השכרה והשאלה (לקמן ה"ט). שְׂכָרוֹ לוֹ. השכיר לו. הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת בַּעֲלֵיהֶן. שמן הסתם הפקיד או השכיר אותם לנתבע ולא מכר לו אותם, ואין צריך עדות על כך. וַאֲפִלּוּ מֵת שִׁמְעוֹן הֲרֵי רְאוּבֵן נוֹטֵל כֵּלָיו. שהרי גם לאביהם אין שום אופן שבו היה יכול להחזיק בחפץ, ולכן אין מניעה מלקחת אותו מהיורשים. וְהוֹרוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁיִּשָּׁבַע הֶסֵּת לְפִי שֶׁטּוֹעֲנִין לַיּוֹרֵשׁ. אף שהיורשים אינם יכולים לטעון בוודאות שאביהם קנה הכלי, הדיינים או האפוטרופוס טוענים עבורם את הטענות שאביהם היה יכול לטעון ומחייבים את התובע להישבע שהכלים שלו (וראה לקמן ט,ה שלדעת הרמב"ם אינו חייב שבועה אלא אם כן היורש טען כנגדו טענת ודאי).
ד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה כְּלִי זֶה נִרְאֶה וְעוֹמֵד בְּיַד שִׁמְעוֹן. אֲבָל אִם טָעַן רְאוּבֵן וְאָמַר לְשִׁמְעוֹן: 'כְּלִי פְּלוֹנִי יֵשׁ לִי אֶצְלְךָ וְשָׂכוּר הוּא, הוֹצִיאוֹ אֵלַי, וַהֲרֵי יֵשׁ לִי עֵדִים שֶׁהוּא יָדוּעַ לִי', וְאָמַר לוֹ שִׁמְעוֹן: 'אַתָּה מְכַרְתּוֹ לִי', 'אַתָּה נְתַתּוֹ לִי בְּמַתָּנָה' – נֶאֱמָן, וְנִשְׁבָּע שִׁמְעוֹן הֶסֵּת וְנִפְטָר; מִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר: 'לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם וְאֵין בְּיָדִי כְּלִי זֶה', נֶאֱמָן לוֹמַר: 'יֶשְׁנוֹ אֶצְלִי, וְאַתָּה מְכַרְתּוֹ לִי'.
ד. מִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר וכו'. המחזיק נאמן בטענתו הנוכחית מתוך שהיה יכול להכחיש ולטעון שהכלי איננו אצלו ובכך היה נפטר לגמרי ('מיגו').
ה. אֵין כָּל הַדְּבָרִים אֲמוּרִים אֶלָּא בְּשֶׁהָיָה בַּעַל הַכְּלִי טוֹעֵן: 'אֲנִי הִפְקַדְתִּיו אֶצְלְךָ' אוֹ 'הִשְׁאַלְתִּיהוּ לְךָ'. אֲבָל אִם טָעַן שֶׁכְּלִי זֶה הָיָה שֶׁלּוֹ וְנִגְנַב אוֹ אָבַד אוֹ נִגְזַל, וְהֵבִיא עֵדִים שֶׁהוּא יָדוּעַ לוֹ, וְזֶה שֶׁהוּא תַּחַת יָדוֹ אוֹמֵר: 'אֵינִי יוֹדֵעַ, אֲבָל אֲחֵרִים מְכָרוּהוּ לִי' אוֹ 'נְתָנוּהוּ לִי בְּמַתָּנָה', אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִדְּבָרִים הָעֲשׂוּיִין לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר – מַעֲמִידִין אוֹתוֹ בְּיַד זֶה שֶׁהוּא בְּיָדוֹ וְאֵינוֹ נִשְׁבָּע כְּלָל, שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ טוֹעֵן.
ה. אֵינִי יוֹדֵעַ. איני יודע באיזה אופן יצא מידך, אבל אליי הוא הגיע מאנשים אחרים. שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ טוֹעֵן. מכיוון שהתובע אינו טוען טענה מסוימת כלפי הנתבע, אלא רק טוען שהחפץ שלו, מעמידים החפץ ביד המחזיק, ואין מחייבים אותו להישבע.
ו. יָצָא לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים חֲזָקָה שֶׁנִּגְנְבוּ כְּלֵיהֶם – יִשָּׁבַע זֶה בִּנְקִיטַת חֵפֶץ כַּמָּה הוֹצִיא, וְיִטֹּל, וְיַחֲזִיר הַכְּלִי לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת גְּנֵבָה. טָעַן: 'אַתָּה מְכַרְתּוֹ לִי' אוֹ 'נְתַתּוֹ לִי', אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא לוֹ שֵׁם גְּנֵבָה – אִם לֹא הָיָה מִדְּבָרִים הָעֲשׂוּיִים לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע הֶסֵּת, וְיַעֲמֹד הַכְּלִי בְּיָדוֹ. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד לְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ מִטַּלְטְלִין בְּיָדוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר: 'לְקוּחִין הֵן בְּיָדִי' וְיִשָּׁבַע הֶסֵּת וְיִפָּטֵר, אִם אָמַר: 'שֶׁלְּךָ הֵן, אֲבָל חַיָּב אַתָּה לִי כָּךְ וְכָךְ' – יִשָּׁבַע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְאַחַר כָּךְ יִטֹּל, כְּדִין כָּל הַנִּשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין.
ו. יָצָא לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים חֲזָקָה שֶׁנִּגְנְבוּ כְּלֵיהֶם. אם נתפרסם שנגנבו כלים של הטוען, והמחזיק טוען שקנה את החפץ מאדם אחר. יִשָּׁבַע זֶה בִּנְקִיטַת חֵפֶץ כַּמָּה הוֹצִיא וְיִטֹּל. המחזיק יישבע בכמה קנה את החפץ וייטול מהבעלים הראשונים את הסכום. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת גְּנֵבָה. ה,י-יא. טָעַן אַתָּה מְכַרְתּוֹ לִי אוֹ נְתַתּוֹ לִי אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא לוֹ שֵׁם גְּנֵבָה… הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע הֶסֵּת. מכיוון שהנתבע כופר בכך שהחפץ נגנב וטוען שקנה או קיבל אותו מהבעלים. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד וכו'. בתחילת הפסקה הקודמת נאמר שכאשר המחזיק טוען שקנה את החפץ מאדם אחר ודורש מהבעלים את המעות ששילם עבורו, הוא צריך להישבע בנקיטת חפץ כמה שילם. ובמקרה זה לא די בשבועת היסת, אף על פי שהיה יכול לטעון שהתובע מכר לו את החפץ ואז היה נפטר בשבועת היסת. ומכאן שבכל מקרה שחייב שבועה בנקיטת חפץ, אינו יכול להיפטר בשבועת היסת גם אם היה יכול לטעון טענה שהייתה מחייבת רק שבועת היסת (כס"מ, וראה לח"מ). יִשָּׁבַע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ. הנתבע, והתובע ישלם לו את דמיו (לדוגמאות ליישום כלל זה ראה לקמן ט,ב, י,ג).
ז. מִי שֶׁהָיוּ בְּיָדוֹ דְּבָרִים הָעֲשׂוּיִין לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדָה וְאָמַר לוֹ: 'יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהָיוּ שֶׁלְּךָ, אֲבָל פְּלוֹנִי מְכָרָם לִי' אוֹ 'נְתָנָם לִי בְּמַתָּנָה' – אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָן מִיָּדוֹ, אֲפִלּוּ הֵבִיא זֶה עֵדִים שֶׁהֵן יְדוּעִים לוֹ, שֶׁאָדָם עָשׂוּי לִמְכֹּר אֶת כֵּלָיו.
ז. מִי שֶׁהָיוּ בְּיָדוֹ דְּבָרִים הָעֲשׂוּיִין לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר וכו'. ומדובר כאן שהתובע טוען שהחפצים שייכים לו והגיעו לידי הנתבע שלא כדין (ע"פ מ"מ, וראה לח"מ שדן מה החידוש בהלכה זו ביחס לאמור לעיל ה"ה). שֶׁהוֹדָה. הנתבע.
ח. טָעַן זֶה עָלָיו וְאָמַר: 'אֲנִי הִשְׂכַּרְתִּים לְךָ' אוֹ 'הִשְׁאַלְתִּים לְךָ' – מוֹצִיאִין אוֹתָן מִיָּדוֹ. וְאִם הָיוּ מִדְּבָרִים שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר – הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע הֶסֵּת שֶׁלֹּא הִשְׁאִיל לוֹ וְלֹא הִשְׂכִּיר, אֶלָּא מִפְּלוֹנִי לָקַח, וְיַעֲמֹד כִּלְיוֹ בְּיָדוֹ.
ח. טָעַן זֶה עָלָיו וְאָמַר אֲנִי הִשְׂכַּרְתִּים לְךָ אוֹ הִשְׁאַלְתִּים לְךָ מוֹצִיאִין אוֹתָן מִיָּדוֹ. שכלים אלה בחזקת הבעלים הראשונים כדלעיל ה"ג. הַיּוֹרוֹת. סירים. חֲלִי הַנְּחֹשֶׁת הַטּוּחַ בְּזָהָב. תכשיט נחושת מצופה זהב. אֶלָּא לְהַשְׁאִילָן לַאֲחֵרִים כְּדֵי לֵהָנוֹת כְּנֶגְדָּן. להשאיל בחינם ולקבל הנאה אחרת כתמורה עקיפה.
ט. אַל תִּטְעֶה בֵּין דְּבָרִים הָעֲשׂוּיִין לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר לִדְבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, כְּמוֹ שֶׁטָּעוּ רַבִּים וּגְדוֹלִים; שֶׁכָּל הַדְּבָרִים רְאוּיִין לְהַשְׁאִיל וְדַרְכָּן לְהַשְׁאִיל, אֲפִלּוּ חֲלוּקוֹ שֶׁל אָדָם וּמַצָּעוֹ וּמִטָּתוֹ רְאוּיִין לְהַשְׁאִיל. אֲבָל דְּבָרִים הָעֲשׂוּיִין לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, הֵם הַכֵּלִים שֶׁבְּנֵי אוֹתָהּ הַמְּדִינָה עוֹשִׂין אוֹתָן מִתְּחִלַּת עֲשִׂיָּתָן כְּדֵי לְהַשְׁאִילָן וּלְהַשְׂכִּירָן וְלִטֹּל שְׂכָרָן, וַהֲרֵי הֵן לְבַעְלֵיהֶן כְּמוֹ קַרְקַע שֶׁאוֹכֵל פֵּרוֹתֶיהָ וְהַגּוּף קַיָּם. כָּךְ אֵלּוּ הַכֵּלִים – עִקַּר עֲשִׂיָּתָן כְּדֵי לֵהָנוֹת בִּשְׂכָרָן, כְּגוֹן הַיּוֹרוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל נְחֹשֶׁת שֶׁמְּבַשְּׁלִין בָּהֶן בְּבֵית הַמִּשְׁתָּאוֹת, וּכְגוֹן חֲלִי הַנְּחֹשֶׁת הַטּוּחַ בְּזָהָב שֶׁשּׂוֹכְרִין אוֹתוֹ לַכַּלָּה לְהִתְקַשֵּׁט בּוֹ, שֶׁעִקַּר עֲשִׂיַּת אֵלּוּ הַכֵּלִים אֵינוֹ לִמְכִירַת עַצְמָן וְלֹא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בַּעַל הַבַּיִת בְּבֵיתוֹ, אֶלָּא לְהַשְׁאִילָן לַאֲחֵרִים כְּדֵי לֵהָנוֹת כְּנֶגְדָּן אוֹ לְהַשְׂכִּירָן וְלִטֹּל שְׂכָרָן. וְכֵן אִם הָיָה לְאָדָם כְּלִי מִשְּׁאָר הַכֵּלִים, וְיֵשׁ לוֹ עֵדִים שֶׁהוּא מַשְׂכִּירוֹ תָּמִיד וּמַשְׁאִילוֹ, וְהֻחְזַק לוֹ שֶׁהוּא לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר – הֲרֵי הוּא כְּכֵלִים הָעֲשׂוּיִין לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר.
י. וּכְלִי שֶׁהֶפְסֵדוֹ מְרֻבֶּה מִשְּׂכָרוֹ וּבְנֵי אָדָם מַקְפִּידִין עָלָיו שֶׁלֹּא יַשְׁאִילוּ אוֹתוֹ – הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, כְּגוֹן סַכִּין שֶׁל שְׁחִיטָה. לְפִיכָךְ, אֲפִלּוּ בָּאוּ עֵדִים שֶׁהִשְׁאִילוֹ אוֹ הִשְׂכִּירוֹ זֶה – אֵין מְבַטְּלִין בָּהֶן חֶזְקָתוֹ, אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּכָל הַכֵּלִים. רְאָיָה לִדְבָרֵינוּ, שֶׁהֲרֵי רָבָא הוֹצִיא זוּג שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ הַסַּרְבָּל וְסֵפֶר הַגָּדָה בִּדְבָרִים הָעֲשׂוּיִין לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, וְלוּלֵי שֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ בְּעֵדִים שֶׁהֵן מִדְּבָרִים הָעֲשׂוּיִים לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר – לֹא הוֹצִיאָן מִתַּחַת יַד הַיְתוֹמִים. הָא שְׁאָר הַזּוּגוֹת וּשְׁאָר הַסְּפָרִים אֵינָן בִּכְלַל דִּין זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְאוּיִין לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר. וְדָבָר זֶה עִקָּר גָּדוֹל בַּדִּין הוּא, וְהוּא הַדָּבָר שֶׁל טַעַם שֶׁרָאוּי לִסְמֹךְ עָלָיו וְלָדוּן בּוֹ, וּבָרוּר הוּא לְמוֹצְאֵי דַּעַת, וְרָאוּי לַדַּיָּן לָשׂוּם אוֹתוֹ כְּנֶגֶד עֵינָיו וְלֹא יָלוּז.
י. אֲפִלּוּ בָּאוּ עֵדִים שֶׁהִשְׁאִילוֹ אוֹ הִשְׂכִּירוֹ זֶה. כמה פעמים. אֵין מְבַטְּלִין בָּהֶן חֶזְקָתוֹ. העובדה שהשאיל את החפץ כמה פעמים אינה מבטלת את חזקתו שאינו כלי העשוי להשאיל ולהשכיר. רְאָיָה לִדְבָרֵינוּ. שגם דבר שלא נעשה מעיקרו להשאיל ולהשכיר יכול להיות בכלל דברים העשויים להשאיל ולהשכיר, אבל אם אינו רגיל להשאילו אינו בכלל זה, אף על פי שהוא ראוי להשאלה והשכרה. שֶׁהֲרֵי רָבָא הוֹצִיא וכו'. רבא הוציא כלים אלו מהיתומים שהחזיקו בהם, אף על פי שדברים אלו אינם נעשים מעיקרם להשאיל ולהשכיר, וזאת מכיוון שהיו עדים שהבעלים היו רגילים להשאיל ולהשכיר אותם (ראה בבלי בבא מציעא קטז,א, שבועות מו,ב). זוּג שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ הַסַּרְבָּל. מספריים גדולים שחותכים בהם עורות גסים ודברים קשים (מילון ר' תנחום הירושלמי ערך 'סרבל'). הָא שְׁאָר הַזּוּגוֹת וּשְׁאָר הַסְּפָרִים אֵינָן בִּכְלַל דִּין זֶה וכו'. ממעשה זה ניתן לדייק שדברים שלא העידו עליהם שהבעלים רגיל להשאילם או להשכירם אינם בכלל כלים העשויים להשאיל ולהשכיר, אף על פי שהם ראויים להשאיל ולהשכיר. לָשׂוּם אוֹתוֹ כְּנֶגֶד עֵינָיו וְלֹא יָלוּז. שיזכרהו תמיד ולא יסור מזיכרונו (ע"פ משלי ג,כא).

תקציר הפרק 

🤔 למי שייך הטלפון החכם שבו אתם קוראים עכשיו? למי שייך הטלפון החכם שאתם מחזיקים עכשיו ביד? – שלכם, ועצם העובדה שהוא בידכם מוכיחה זאת. נכון, אתם גם יכולים לשאול אותו לרגע מחבר, אבל סתם כך, "כל המיטלטלין – בחזקת זה שהן תחת ידו", ובמקרה של טלפון – 'בחזקת זה שהן בידו'… זאת, רק ביחס למיטלטלין ש"אין עשויין להשאיל ולהשכיר", כגון בגדים, מצעים, מגבות וכיוצא בהן, "אבל דברים העשויין להשאיל ולהשכיר", כגון סירים גדולים ושמלות כלה, "אף על פי שהן תחת ידו של זה, ואף על פי שלא השאיל לו כלי זה ולא שכרו לו בעדים – הרי הן בחזקת בעליהן" – כלומר מי שהיה ידוע כבעלים של אותו החפץ. לכן, אם יטען אדם שכלי העשוי להשכרה הוא שלו ולא של בעליו, לא נאמין לו (הלכות א-ג, ו-ט) 📵

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טוען ונטען ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן