א. סְפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים כֵּיצַד? סָפֵק אָכַל אֳכָלִים טְמֵאִים וְשָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין, סָפֵק שֶׁלֹּא אָכַל וְלֹא שָׁתָה, סָפֵק שֶׁבָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין אוֹ שֶׁנָּפְלוּ עָלָיו מַיִם שְׁאוּבִין, סָפֵק שֶׁלֹּא בָּא וְלֹא נָפְלוּ עָלָיו – הֲרֵי זֶה טָהוֹר.
וְכֵן אִם אָכַל אֳכָלִים טְמֵאִים אוֹ שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִים, אוֹ בָּא בְּמַיִם שְׁאוּבִין אוֹ נָפְלוּ עָלָיו מַיִם שְׁאוּבִין, וְסָפֵק נָגַע בִּטְהָרוֹת אֵלּוּ סָפֵק לֹא נָגַע – הֲרֵי טְהָרוֹת אֵלּוּ טְהוֹרוֹת.
וְכֵן הָאוֹכֵל סְפֵק אֳכָלִים טְמֵאִים וְהַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין שֶׁהֵן טְמֵאִים בְּסָפֵק – הֲרֵי הוּא טָהוֹר. וְכֵן הָאוֹכֵל תְּרוּמָה תְּלוּיָה – טָהוֹר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ מִוַּלְדֵי טֻמְאוֹת שֶׁהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים – סְפֵקָן טָהוֹר. אֲבָל אָב שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים – סְפֵקוֹ טָמֵא, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הָאָב עַצְמוֹ טָמֵא בְּסָפֵק, כְּגוֹן בֵּית הַפְּרָס וְאֶרֶץ הָעַמִּים, שֶׁאֵין שׂוֹרְפִין עַל סְפֵק מַגָּעָן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ב. סְפֵק הַחֻלִּין, הִיא טָהֳרַת אוֹכְלֵי חֻלֵּיהֶן בְּטָהֳרָה, וְהֵן הַנִּקְרָאִין פְּרוּשִׁין. כֵּיצַד? אוֹכְלֵי חֻלֵּיהֶן בְּטָהֳרָה שֶׁנּוֹלַד לָהֶן סְפֵק טֻמְאָה בְּטָהֳרוֹתֵיהֶן – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים בְּכָל הַסְּפֵקוֹת כֻּלָּן, וְאֵין לָהֶן טֻמְאָה אֶלָּא טֻמְאָה וַדָּאִית.
ג. סְפֵק הַקָּרְבָּנוֹת כֵּיצַד? מְחֻסַּר כִּפּוּרִים שֶׁיֵּשׁ עָלָיו סְפֵק חָמֵשׁ קָרְבָּנוֹת, כְּגוֹן הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ סְפֵק חָמֵשׁ זִיבוֹת אוֹ סְפֵק חָמֵשׁ לֵדוֹת – מֵבִיא קָרְבָּן אֶחָד וְטָהֵר לֶאֱכֹל בַּקֳּדָשִׁים, וְאֵין הַשְּׁאָר עָלָיו חוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה.
ד. סְפֵק נְגָעִים כֵּיצַד? עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לַטֻּמְאָה – סְפֵקוֹ טָהוֹר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק שִׁשִּׁי מֵהִלְכוֹת נְגָעִים.
ה. סְפֵק עוֹמֵד וְעוֹבֵר כֵּיצַד? מְצֹרָע שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב תַּחַת הָאִילָן, וְעָבַר הַטָּהוֹר, סָפֵק הֶאֱהִיל עָלָיו הָאִילָן וְנִטְמָא סָפֵק לֹא הֶאֱהִיל, וְכֵן אִם הָיָה הַטָּהוֹר יוֹשֵׁב תַּחַת הָאִילָן וְהַמְּצֹרָע עוֹבֵר תַּחְתָּיו, סָפֵק עָמַד הַמְּצֹרָע וְנִטְמָא הַטָּהוֹר סָפֵק לֹא עָמַד – סְפֵקוֹ טָהוֹר.
ו. סְפֵק שְׁרָצִים, זֶה סְפֵק הַנִּזְרָקִין, כֵּיצַד? זָרַק שֶׁרֶץ אוֹ דָּבָר טָמֵא לְבֵין הַכִּכָּרוֹת, אוֹ שֶׁזָּרַק כִּכָּר לְבֵין הַטְּמֵאוֹת, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע – הֲרֵי זֶה טָהוֹר, הוֹאִיל וּמָצָא הַכִּכָּר הַטָּהוֹר שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בַּטֻּמְאָה. שֶׁכָּל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן, וְאֵין אוֹמְרִין: שֶׁמָּא נָגַע בּוֹ וְאַחַר כָּךְ נָפַל בְּצִדּוֹ, אֶלָּא הֲרֵי הֵן כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן.
ז. הַשֶּׁרֶץ בְּפִי הַחֻלְדָּה, וּמְהַלֶּכֶת עַל גַּבֵּי כִּכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע – סְפֵקוֹ טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָחָה הַטֻּמְאָה. הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בּוֹ וְנוֹגֵעַ בַּכִּכָּרוֹת, סָפֵק חַי סָפֵק מֵת – הֲרֵי הֵן טְהוֹרוֹת.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁנְּטָלַתּוּ וְהָלְכָה לָהּ. אֲבָל אִם נִמְצָא מֵת בְּפִיהָ – הֲרֵי הַכִּכָּרוֹת טְמֵאוֹת. רָאוּהוּ חַי בְּפִיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁמְּצָאוּהוּ מֵת בְּפָנֶיהָ – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת.
וְכֵן הַשֶּׁרֶץ בְּפִי הַחֻלְדָּה וְהַנְּבֵלָה בְּפִי הַכֶּלֶב, וְעָבְרוּ בֵּין הַטְּהוֹרִים אוֹ שֶׁעָבְרוּ טְהוֹרִים בֵּינֵיהֶן – סְפֵקוֹ טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לַטֻּמְאָה מָקוֹם קָבוּעַ. הָיוּ מְנַקְּרִין בָּהֶן עַל הָאָרֶץ – הֲרֵי הֵן כְּמֻנָּחִין, וּמְטַמְּאִין לְמַפְרֵעַ מִסָּפֵק אִם הָיוּ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
ח. סְפֵק רְשׁוּת הָרַבִּים כֵּיצַד? טֻמְאָה שֶׁהִיא מֻנַּחַת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, סָפֵק נָגַע בָּהּ סָפֵק לֹא נָגַע – סְפֵקוֹ טָהוֹר. הָיְתָה מֻנַּחַת בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְסָפֵק נָגַע בָּהּ סָפֵק לֹא נָגַע – סְפֵקוֹ טָמֵא. וְכָל אֵלּוּ הַסְּפֵקוֹת שֶׁטִּהֲרוּ חֲכָמִים אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד – מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת לְהִשָּׁאֵל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
ט. סְפֵק שְׁנֵי רְשֻׁיּוֹת כֵּיצַד? הָיָה דָּבָר טָמֵא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְדָבָר טָהוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ שֶׁהָיָה הַדָּבָר הַטָּמֵא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהַדָּבָר הַטָּהוֹר בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה מֵהֶן נָגַע, אוֹ שֶׁהֵסִיט אֶת אֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה הֵסִיט אִם הָיָה הַדָּבָר הַטָּמֵא מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא, אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן מְטַמֵּא בְּאֹהֶל וְהֶאֱהִיל עַל אֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ עַל אֵיזֶה מֵהֶן הֶאֱהִיל – הֲרֵי זֶה טָהוֹר.
אַף עַל פִּי שֶׁסְּפֵק רְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר, כְּשֶׁיָּבֹא לִשְׁאֹל – אוֹמְרִין לוֹ: 'אִם טָבַלְתָּ אֵין בְּכָךְ הֶפְסֵד'. אִם טָבַל – הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח; וְאִם לֹא טָבַל וְעָשָׂה טְהָרוֹת – הֲרֵי הֵן טְהוֹרוֹת, שֶׁסְּפֵק רְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר.
י. שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא שָׂרוּף וּמֻנָּח עַל גַּבֵּי אֳכָלִין, וְכֵן טַלִּית שֶׁנִּמְצֵאת מְהוּהָה וּמַחַט שֶׁנִּמְצֵאת שְׁבוּרָה אוֹ חֲלוּדָה בֵּין הַכֵּלִים – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים, בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְאֵין אוֹמְרִין: שֶׁמָּא אַחַר שֶׁנָּגַע בָּאֳכָלִים נִשְׂרַף, וְאַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ הַכֵּלִים בְּמַגַּע הַטַּלִּית וְהַמַּחַט נִשְׁבְּרָה הַמַּחַט אוֹ הֶחֱלִידָה וּבָלְתָה הַטַּלִּית עַד שֶׁטָּהֲרָה, שֶׁכָּל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן.
יא. שְׁנֵי עֵדִים אוֹמְרִין לוֹ: 'נִטְמֵאתָ', וְהוּא אוֹמֵר: 'טָהוֹר אֲנִי' – הוּא נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ. וְאַף עַל פִּי כֵן, אֵין אוֹמְרִין לוֹ: 'עֲסֹק בִּטְהָרוֹת', אֶלָּא אִם עָשָׂה טְהָרוֹת – הֲרֵי הֵן טְהוֹרוֹת, וְיָחוּשׁ לְעַצְמוֹ. עֵד אוֹמֵר: 'נִטְמָא', וּשְׁנַיִם אוֹמְרִין: 'לֹא נִטְמָא', בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – טָהוֹר.
שְׁנַיִם אוֹמְרִין: 'נִטְמָא', וְעֵד אוֹמֵר: 'לֹא נִטְמָא', בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – הֲרֵי זֶה טָמֵא. עֵד אוֹמֵר: 'נִטְמָא', וְעֵד אוֹמֵר: 'לֹא נִטְמָא', אִשָּׁה אוֹמֶרֶת: 'נִטְמָא', וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת: 'לֹא נִטְמָא': בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד – טָמֵא; בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – טָהוֹר.
א. סָפֵק אָכַל אֳכָלִים טְמֵאִים… הֲרֵי זֶה טָהוֹר. שכל אלו הן טומאות שגזרו חכמים (לעיל ח,י, ט,א).
וְכֵן הָאוֹכֵל תְּרוּמָה תְּלוּיָה. תרומה שנטמאה באחד הספקות שאין שורפים עליהם את התרומה אלא מניחים אותה ללא הכרעה, שאף על פי שאסור לאכלה אין האוכלה נעשה טמא. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ מִוַּלְדֵי טֻמְאוֹת שֶׁהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים סְפֵקָן טָהוֹר. שכל הנטמא בספק בדבר שהוא ולד הטומאה (ראשון לטומאה ומטה) מדברי סופרים, טהור. אֲבָל אָב שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. כגון טומאת גויים ועבודה זרה (הלכות מטמאי משכב ומושב ב,י, לעיל ו,א, ולרשימת אבות הטומאה מדברי סופרים ראה פה"מ בהקדמה לסדר טהרות). אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הָאָב עַצְמוֹ טָמֵא בְּסָפֵק כְּגוֹן בֵּית הַפְּרָס וְאֶרֶץ הָעַמִּים. שעיקר הטומאה שגזרו עליהם היא מחמת הספק. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יג,יג.