פרק ט', הלכות זכייה ומתנה, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שְׁכִיב מְרַע שֶׁצִּוָּה וְאָמַר: 'לֹא תְּגַלּוּ מַתָּנָה זוֹ וְלֹא תּוֹדִיעוּ בָּהּ אָדָם אֶלָּא לְאַחַר מוֹתוֹ' – הֲרֵי זוֹ מַתָּנָה קַיֶּמֶת, וְאֵינָהּ מַתָּנָה מְסֻתֶּרֶת, שֶׁבְּעֵת שֶׁתִּקְנֶה, שֶׁהוּא אַחַר מוֹתוֹ, הֲרֵי אָמַר 'גַּלּוּ אוֹתָהּ'.
א. אֶלָּא לְאַחַר מוֹתוֹ. של השכיב מרע. וְאֵינָהּ מַתָּנָה מְסֻתֶּרֶת. שבמתנה רגילה האומר לעדים 'כתבו בסתר ותנו לו', הרי זו מתנה מסותרת ואינה מתנה (לעיל ה,א).
ב. מְצַוֶּה מֵחֲמַת מִיתָה אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר 'גַּלּוּ אֶת הַמַּתָּנָה', אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁהִיא כְּתוּבָה סְתָם – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא מְסֻתֶּרֶת הִיא.
ב. מְצַוֶּה מֵחֲמַת מִיתָה. שניכר שנותן נכסיו מפני המוות (ראה לעיל ח,כג-כד). אַף עַל פִּי שֶׁהִיא כְּתוּבָה סְתָם אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא מְסֻתֶּרֶת הִיא. שלא כמתנה רגילה שאם כתובה סתם חוששים שמא מסותרת היא (כדלעיל ה,ב).
ג. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'יִטֹּל פְּלוֹנִי נְכָסַי' אוֹ 'מִקְצָת נְכָסַי', אוֹ 'יַחֲזִיק' אוֹ 'יִזְכֶּה' אוֹ 'יִקְנֶה' – כֻּלָּן לְשׁוֹן מַתָּנָה הֵן. וְכֵן אִם אָמַר: 'יַחְסֵן' אוֹ 'יִירַשׁ' עַל מִי שֶׁרָאוּי לְיָרְשׁוֹ – הֲרֵי זֶה קָנָה.
ג. יַחְסֵן. יחזיק, יקנה בירושה. הֲרֵי זֶה קָנָה. ויירשנו לבד, אף שיש יורשים נוספים (ראה לקמן יב,א, הלכות נחלות ו,ב).
ד. אָמַר: 'יֵהָנֶה פְּלוֹנִי בָּהֶן', 'יַעֲמֹד בָּהֶן', 'יִשָּׁעֵן בָּהֶן' – לֹא קָנָה.
ד. לֹא קָנָה. שיש להסתפק אם לשונות אלו יש בהן משמעות של קניין.
ה. שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב כָּל נְכָסָיו לְאַחֵר: אִם אֵינוֹ רָאוּי לְיָרְשׁוֹ – נוֹטְלָן מִשּׁוּם מַתָּנָה; וְאִם רָאוּי לְיָרְשׁוֹ – נוֹטְלָן מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה הַיּוֹרֵשׁ הַזֶּה אַחַת מִבְּנוֹתָיו אוֹ אֶחָד מִכְּלַל בְּנֵי בָּנָיו אוֹ אֶחָד מִכְּלַל אֶחָיו וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר יוֹרְשִׁים. אֲבָל אִם כְּתָבָן לְאֶחָד מִבָּנָיו – לֹא עָשָׂהוּ אֶלָּא אַפִּטְרוֹפּוֹס, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ה. נוֹטְלָן מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה. להבדל בין ירושה למתנה ראה לקמן יב,ד. בְּשֶׁהָיָה הַיּוֹרֵשׁ הַזֶּה אַחַת מִבְּנוֹתָיו. שאין לו בנים, ובנותיו יורשות אותו. לֹא עָשָׂהוּ אֶלָּא אַפִּטְרוֹפּוֹס. שכוונת האב שכל הבנים האחרים ישמעו לבנו זה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ו,ב.
ו. מִי שֶׁאָמְרוּ לוֹ בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ: 'נְכָסֶיךָ לְמִי הֵן, שֶׁמָּא לִפְלוֹנִי?', וְאָמַר לָהֶן: 'וְאֶלָּא לְמִי?' – רוֹאִין: אִם רָאוּי לְיָרְשׁוֹ – נוֹטְלָן מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה; וְאִם לָאו – נוֹטְלָן מִשּׁוּם מַתָּנָה.
ז. גֵּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן שֶׁאֵין הוֹרָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה – הוֹאִיל וְאֵינוֹ יוֹרְשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ, כָּךְ אֵינוֹ יָכוֹל לִתֵּן לוֹ נְכָסָיו בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע, לֹא כָּל נְכָסָיו וְלֹא מִקְצָתָן, שֶׁלְּשׁוֹן יְרֻשָּׁה וּמַתָּנָה לְגַבֵּי יוֹרֵשׁ – אֶחָד הֵן. וְאִם תֹּאמַר: יִקְנֶה, נִמְצָא זֶה כְּאִלּוּ יָרַשׁ אָבִיו.
ז. בֵּן שֶׁאֵין הוֹרָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה. שאמו נתעברה בעודה גויה. הוֹאִיל וְאֵינוֹ יוֹרְשׁוֹ. שלאחר הגיור בטל ייחוסו המשפחתי (הלכות איסורי ביאה יד,יא). כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. הלכות נחלות ו,י. שֶׁלְּשׁוֹן יְרֻשָּׁה וּמַתָּנָה לְגַבֵּי יוֹרֵשׁ אֶחָד הֵן. כדלעיל ה"ה, וכאשר האב נותן מתנת שכיב מרע לבנו, יש להניח שכוונתו לירושה, אף על פי שאמר לשון מתנה (אבן האזל). וְאִם תֹּאמַר יִקְנֶה נִמְצָא זֶה כְּאִלּוּ יָרַשׁ אָבִיו. אין אומרים שהבן יקנה את הנכסים בתורת מתנה משום שהאב נתן בירושה ולא במתנה, ובן זה אינו יורש את אביו (אמנם אם אמר בפירוש שהנתינה אינה בתורת ירושה אלא בתורת מתנה, קנה הבן – אבן האזל). ויש מפרשים שהבן אינו מקבל בתורת מתנה משום גזרה כדי שלא יטעו לחשוב שגר יורש את אביו, שהרי בעיני הרואים נראה הדבר כירושה ולא כמתנה (בית יוסף חו"מ רנו).
ח. לְפִיכָךְ אִם נָתַן לְגֵר מִשְּׁאָר הַגֵּרִים – מַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת.
ח. לְגֵר מִשְּׁאָר הַגֵּרִים. שאינו בנו, והמתנה אינה כירושה.
ט. שְׁכִיב מְרַע שֶׁהוֹדָה שֶׁ'יֵּשׁ לִפְלוֹנִי אֶצְלִי כָּךְ וְכָךְ חוֹב, תְּנוּהוּ לוֹ', אוֹ שֶׁאָמַר: 'כְּלִי פְּלוֹנִי הוּא פִּקָּדוֹן בְּיָדִי לִפְלוֹנִי, תְּנוּהוּ לוֹ', 'חָצֵר פְּלוֹנִית שֶׁל פְּלוֹנִי הִיא', 'חוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיַד פְּלוֹנִי, אֵינוֹ שֶׁלִּי, שֶׁל פְּלוֹנִי הוּא' – בְּכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הוֹדָיָתוֹ הוֹדָיָה, וַאֲפִלּוּ הוֹדָה הַגֵּר לִבְנוֹ שֶׁאֵין הוֹרָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה – דְּבָרָיו קַיָּמִין. אֲפִלּוּ הוֹדָה שְׁכִיב מְרַע לְגוֹי – נוֹתְנִין לוֹ.
ט. פִּקָּדוֹן בְּיָדִי לִפְלוֹנִי. אני שומר עליו עבור פלוני, והכלי שייך לו. חוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיַד פְּלוֹנִי אֵינוֹ שֶׁלִּי שֶׁל פְּלוֹנִי הוּא. סכום כסף שראובן חייב לי אינו שלי אלא של שמעון. וַאֲפִלּוּ הוֹדָה הַגֵּר לִבְנוֹ שֶׁאֵין הוֹרָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה… אֲפִלּוּ הוֹדָה שְׁכִיב מְרַע לְגוֹי וכו'. בן שאין הורתו בקדושה אינו יכול לקבל מתנת שכיב מרע מאביו הגר כדלעיל ה"ז, וכן גוי אינו יכול לקבל מתנת שכיב מרע כדלקמן ה"י, ואף על פי כן אם הודה השכיב מרע שהוא חייב לאחד מהם הודאתו הודאה, לפי שאין זו מתנה אלא הודאה שהנכסים שייכים לו מלכתחילה.
י. אֲבָל שְׁכִיב מְרַע שֶׁצִּוָּה לִתֵּן לְגוֹי מַתָּנָה – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁצִּוָּה לַעֲבֹר עֲבֵרָה בִּנְכָסָיו.
י. אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. שמתנת שכיב מרע היא תקנת חכמים, ובמקום איסור לא תיקנו. שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁצִּוָּה לַעֲבֹר עֲבֵרָה בִּנְכָסָיו. שאסור לישראל לתת מתנה לגוי (ראה לעיל ג,יא).
יא. אָמַר: 'פְּלוֹנִי עַבְדִּי, עֲשׂוּ אוֹתוֹ בֶּן חֹרִין', אוֹ שֶׁאָמַר: 'עָשִׂיתִי אוֹתוֹ בֶּן חֹרִין' אוֹ 'הֲרֵי הוּא בֶּן חֹרִין' – כּוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁים וּמְשַׁחְרְרִין אוֹתוֹ, שֶׁהָעֶבֶד יֶשְׁנוֹ בְּמִקְצָת מִצְווֹת.
יא. וּמְשַׁחְרְרִין אוֹתוֹ. כותבים לו גט שחרור. שֶׁהָעֶבֶד יֶשְׁנוֹ בְּמִקְצָת מִצְווֹת. שעבד כנעני חייב במצוות שאישה חייבת בהן ואינו כגוי גמור, ולפיכך מותר לשחררו אף שאסור לתת מתנה לגוי.
יב. אָמַר: 'פְּלוֹנִית שִׁפְחָתִי, עֲשׂוּ לָהּ קוֹרַת רוּחַ' – עוֹשִׂין לָהּ, וְאֵינָהּ עוֹבֶדֶת אֶלָּא עֲבוֹדָה שֶׁהִיא רוֹצָה בָּהּ מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת הַיְדוּעוֹת לָעֲבָדִים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.
יב. עוֹשִׂין לָהּ וכו'. עושים לה קורת רוח בכך שעובדת רק בעבודה שרוצה, וכופים את היורשים שלא להעבידה בעבודה שאינה רוצה (הלכות עבדים ו,ד).
יג. שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב נְכָסָיו לְאַחֵר, וְאָמַר הַלָּה: 'אֵינִי רוֹצֶה בָּהֶן' – לֹא קָנָה.
יג. וְאָמַר הַלָּה אֵינִי רוֹצֶה בָּהֶן. מיד כששמע המקבל על המתנה אמר שאינו רוצה בה.
יד. שָׁתַק וְאַחַר כָּךְ צָוַח – קָנָה, שֶׁדִּבְרֵי שְׁכִיב מְרַע כִּכְתוּבִין וְכִמְסוּרִין, וְכֵיוָן שֶׁשָּׁתַק – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.
יד. שָׁתַק וְאַחַר כָּךְ צָוַח. בתחילה שתק ואחר זמן צעק והודיע שאינו רוצה את המתנה (ראה גם לעיל ד,א לגבי מתנת בריא).
טו. שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב לָזֶה, וְחָזַר וְכָתַב לְאַחֵר – הָאַחֲרוֹן קָנָה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ לַחֲזֹר עַד שֶׁיָּמוּת, בֵּין בַּכֹּל בֵּין בְּמִקְצָת, בֵּין לְעַצְמוֹ בֵּין לְאַחֵר. וַאֲפִלּוּ כָּתַב וְזִכָּה לָרִאשׁוֹן, וְכָתַב וְזִכָּה לָאַחֲרוֹן – הָאַחֲרוֹן קָנָה, שֶׁשְּׁכִיב מְרַע שֶׁזִּכָּה, עֲדַיִן מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע הִיא.
טו. שֶׁכָּתַב לָזֶה. את נכסיו במתנת שכיב מרע. שֶׁיֵּשׁ לוֹ לַחֲזֹר. רשאי לחזור בו. בֵּין בְּמִקְצָת. וכגון שאמר במפורש שהיא מתנת שכיב מרע (כס"מ, וראה לעיל ח,טו-טז). בֵּין לְעַצְמוֹ בֵּין לְאַחֵר. בין אם רוצה את נכסיו בחזרה לעצמו ובין אם רוצה ליתנם לאדם אחר. וְזִכָּה לָרִאשׁוֹן. על ידי אדם אחר שיקנה את המתנה עבור המקבל הראשון.
טז. אֲבָל שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב וְזִכָּה וְקָנוּ מִיָּדוֹ – אֵין לְאַחַר קִנְיָן כְּלוּם, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר לֹא לְאַחֵר וְלֹא לְעַצְמוֹ, בֵּין שֶׁנָּתַן הַכֹּל בֵּין שֶׁנָּתַן מִקְצָת.
טז. אֵין לְאַחַר קִנְיָן כְּלוּם וכו'. הקניין הופך את המתנה למוחלטת, שהואיל ועשה למתנתו חיזוק כפול (זיכוי על ידי אחר וקניין סודר על ידי עצמו) בוודאי נתכוון שתחול המתנה מיד כמתנת בריא.
יז. שְׁכִיב מְרַע שֶׁחָזַר בְּמִקְצָת – חָזַר בַּכֹּל. כֵּיצַד? נָתַן כָּל נְכָסָיו לָרִאשׁוֹן וְקָנוּ מִיָּדוֹ כְּדֵי לְיַפּוֹת כֹּחוֹ, וְחָזַר וְנָתַן מִקְצָתָן לְאַחֵר וְקָנוּ מִיָּדוֹ כְּדֵי לְיַפּוֹת אֶת כֹּחוֹ – שֵׁנִי קָנָה, אֲבָל הָרִאשׁוֹן לֹא קָנָה כְּלוּם, בֵּין שֶׁעָמַד בֵּין שֶׁמֵּת.
יז. וְקָנוּ מִיָּדוֹ כְּדֵי לְיַפּוֹת כֹּחוֹ. שהקניין נועד ליפות כוחו ולא לגרוע (ראה לעיל ח,י-יא). וְחָזַר וְנָתַן מִקְצָתָן לְאַחֵר וְקָנוּ מִיָּדוֹ כְּדֵי לְיַפּוֹת אֶת כֹּחוֹ. וכגון שפירש שנותן במתנת שכיב מרע (ראה לעיל ח,טז-יז).
יח. נָתַן מִקְצָת נְכָסָיו וְקָנוּ מִיָּדוֹ, וְאַחַר כָּךְ נָתַן אֶת כֻּלָּן לְאַחֵר וְקָנוּ מִיָּדוֹ כְּדֵי לְיַפּוֹת כֹּחוֹ: אִם מֵת – קָנָה הָרִאשׁוֹן הַמִּקְצָת וְקָנָה הָאַחֲרוֹן אֶת הַשְּׁאָר; וְאִם עָמַד – רִאשׁוֹן קָנָה, שֵׁנִי לֹא קָנָה.
יח. נָתַן מִקְצָת נְכָסָיו וְקָנוּ מִיָּדוֹ. כדין מתנת שכיב מרע במקצת שצריכה קניין (לעיל ח,טו). וְאִם עָמַד רִאשׁוֹן קָנָה שֵׁנִי לֹא קָנָה. אם השכיב מרע עמד מחוליו, אינו יכול לחזור בו לגבי הראשון שקיבל מקצת (כמובא שם), אבל לגבי השני שקיבל את שאר הנכסים המתנה בטלה (כמובא שם הי"ד ששכיב מרע שנתן כל נכסיו ולאחר מכן עמד מחוליו המתנה בטלה).
יט. שְׁכִיב מְרַע שֶׁהִקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו וְלֹא שִׁיֵּר כְּלוּם, אוֹ הִפְקִירָן אוֹ חִלְּקָן לַעֲנִיִּם, אִם עָמַד – חוֹזֵר בַּכֹּל.
יט. אִם עָמַד חוֹזֵר בַּכֹּל. בגמרא (בבא בתרא קמח,ב) הסתפקו אם מקרים אלו דינם כמתנת שכיב מרע, ומחמת הספק אין מוציאים מיד הנותן.
כ. מָכַר כְּשֶׁהוּא שְׁכִיב מְרַע – מִמְכָּרוֹ קַיָּם, כַּבָּרִיא.
כא. מָכַר כָּל נְכָסָיו: אִם הָיוּ הַמָּעוֹת עַצְמָן קַיָּמוֹת, אִם עָמַד – חוֹזֵר; וְאִם הוֹצִיא הַמָּעוֹת – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר.

כא. אִם הָיוּ הַמָּעוֹת עַצְמָן קַיָּמוֹת אִם עָמַד חוֹזֵר. שנראה מתוך מעשיו שהשאיר את המעות למקרה שיעמוד מחוליו וירצה לחזור בו מהמכירה, ונמצא שמכר על דעת כן.

כב. מַתָּנָה שֶׁהִיא סְתָם, וְלֹא נִתְפָּרֵשׁ בָּהּ שֶׁהָיָה בָּרִיא כְּשֶׁנָּתַן אוֹ שֶׁהָיָה שְׁכִיב מְרַע, הוּא אוֹמֵר: 'שְׁכִיב מְרַע הָיִיתִי, וַהֲרֵי עָמַדְתִּי וְאֶחֱזֹר בְּמַתְּנָתִי', וּמְקַבֵּל מַתָּנָה אוֹמֵר: 'בָּרִיא הָיָה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר' – עַל הַמְקַבֵּל לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁבָּרִיא הָיָה.
לֹא מָצָא רְאָיָה – יִשָּׁבַע הַנּוֹתֵן שְׁבוּעַת הֶסֵּת וְיִפָּטֵר, וְתַעֲמֹד הַקַּרְקַע בְּחֶזְקַת הַנּוֹתֵן.
כב. יִשָּׁבַע הַנּוֹתֵן שְׁבוּעַת הֶסֵּת. שבועה שתיקנו חכמים לאדם שכופר בתביעה נגדו (ראה הלכות טוען ונטען א,ג). וְתַעֲמֹד הַקַּרְקַע בְּחֶזְקַת הַנּוֹתֵן. שהקרקע עומדת בחזקת בעליה הידועים.
כג. אֲבָל אִם הָיוּ מִטַּלְטְלִין בְּיַד הַמְקַבֵּל – מִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר: 'שֶׁלִּי הֵן', יִשָּׁבַע הֶסֵּת שֶׁבָּרִיא הָיָה כְּשֶׁנָּתַן לוֹ מַתָּנָה זוֹ.
כג. מִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר שֶׁלִּי הֵן. שהיה יכול לטעון שהם שלו מלכתחילה (אם אין עדים שקיבלם במתנה). יִשָּׁבַע הֶסֵּת וכו'. ויישארו המיטלטלין בידיו.
כד. מִי שֶׁמֵּת וְנִמְצֵאת מַתָּנָה קְשׁוּרָה עַל יְרֵכוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּעֵדִים וְקָנוּ מִיָּדוֹ כְּדֵי לְיַפּוֹת כֹּחַ אֵלּוּ שֶׁנָּתַן לָהֶן – הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ כְּלוּם, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: כְּתָבָהּ וְנִמְלַךְ.
כד. וְנִמְצֵאת מַתָּנָה קְשׁוּרָה עַל יְרֵכוֹ. שטר מתנת שכיב מרע. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּעֵדִים וְקָנוּ מִיָּדוֹ וכו'. אף שרשום בשטר שהעדים קנו מיד הנותן (שאין כאן חשש של שטר לאחר מיתה, ראה לעיל ח,י-יא). שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כְּתָבָהּ וְנִמְלַךְ. ייתכן שכתב את השטר כדין ואחר כך התחרט וחזר בו, שהרי ידוע לנו על המתנה רק מתוך שטר זה, ועל המקבלים להביא ראיה שלא התחרט לפני מותו.
כה. וְאִם זִכָּה בָּהּ לְאֶחָד, בֵּין מִן הַיּוֹרְשִׁין בֵּין שֶׁאֵינוֹ מִן הַיּוֹרְשִׁין – כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּהּ קַיָּמִין, כְּכָל מַתְּנוֹת שְׁכִיב מְרַע.
כה. וְאִם זִכָּה בָּהּ לְאֶחָד. שנתן לפני מותו לאחד מהמקבלים, על ידי אחר, כגון שאמר לו 'מה שכתוב בשטר זה ינתן לפלוני', או שמסר לו השטר ואמר לו 'זכה בשטר זה בשביל פלוני' (ערוה"ש חו"מ רנ,מ), שבאופן זה אינו יכול לחזור בו (לעיל הט"ז).
כו. וְכֵן מִי שֶׁכָּתַב שְׁטַר חוֹב עַל עַצְמוֹ בְּשֵׁם אַחֵר אוֹ בְּשֵׁם בֵּן מִבָּנָיו אוֹ מִן הַיּוֹרְשִׁין, וְנָתַן הַשְּׁטָר עַל יַד שָׁלִישׁ וְאָמַר לוֹ: 'יִהְיֶה זֶה אֶצְלְךָ' וְלֹא פֵּרֵשׁ לוֹ כְּלוּם, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: 'הַנַּח עַד שֶׁנֹּאמַר לְךָ מַה תַּעֲשֶׂה', וּמֵת – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְּלוּם.

כו. שְׁטַר חוֹב עַל עַצְמוֹ בְּשֵׁם אַחֵר. שחייב כסף לאחר. וְנָתַן הַשְּׁטָר עַל יַד שָׁלִישׁ. הפקיד את השטר ביד אדם אחר. הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְּלוּם. שומר השטר אינו יכול למסרו לידי הנושה הרשום בשטר, שמא כותב השטר התכוון ללוות ולבסוף לא לווה.

תקציר הפרק 

🤔 אדם שתרם את כל נכסיו לעניים וחזר לתחייה, המתנה מתבטלת?
במצבים קיצוניים אנשים עושים מעשים קיצוניים, ובכלל זה גם מוותרים על כל רכושם – למשל, מתוך תקווה שהצעד הנדיב יביא לשיפור במצבו של חולה אנוש. ולפעמים זה באמת עובד. במקרה כזה עוסקת ההלכה בפרקנו: אדם שנטה למות אמר שהוא מחלק את כל רכושו לעניים, אבל כמה רגעים לאחר מכן, החלים ממחלתו עד שלבסוף הבריא ממנה. במקרה כזה יש ספק האם המתנה הייתה מתנת שכיב מרע ולכן אין מוציאים מידיו את הרכוש שהבטיח לעניים; אם הרכוש כבר חולק – יש בדבר מחלוקת, והעיקר כדעה שמוציאים מידם ומחזירים לבעלים (ראה הלכה יט ושו"ע חו"מ רנ, ג). 😷

🤷‍ מתנתו הסודית של האיש המת
אוהבים הפתעות? גם אם כן, גם זה כנראה תלוי בשאלה איזו הפתעה… ומה עם מתנה סודית מאדם שנפטר? – ובכן, אם מישהו אמר לפני פטירתו "לא תגלו מתנה זו ולא תודיעו בה אדם" אלא רק לאחר מותו – המתנה קיימת ואינה בגדר "מתנה מסותרת" שנאסרה בידי חכמים (כפי שראינו בעבר), וכנראה שגם אתם לא תסרבו לקבלה, לפחות לא אם המתנה ניתנה לפני המוות (הלכה א); מתנה מאדם שכבר מת, לעומת זאת, היא כבר עסק פחות סימפטי… 👻

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות זכייה ומתנה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.נתן מקצת נכסיו בקניין ואחר נתן כל נכסיו בקניין ונרפא – האם קנה השני?

2.מת שנמצאה מתנה לידו- האם נקנית לאדם המצויין בה?

3.נתן מטלטלין ואומר שכיב מרע הייתי – המקבל יכול להשבע ולזכות בהם?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן