פרק ט', הלכות מלוה ולווה, ספר משפטים
כ״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ט באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ח באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ו באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ד באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ח׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ז׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ו׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ה׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ג׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ב׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
א׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ל׳ בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ט בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ח בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ז בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ו בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ה בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ד בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּרוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר. יָצָא הַשַּׁעַר – פּוֹסְקִין; אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה, יֵשׁ לָזֶה. כֵּיצַד? הָיָה הַשַּׁעַר לַחִטִּין קָבוּעַ בַּשּׁוּק אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע – הֲרֵי זֶה פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל מֵאָה סְאִין, וְנוֹתֵן לוֹ חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים סְלָעִים. וְאִם יִתֵּן לוֹ מֵאָה סְאָה שֶׁל חִטִּין אַחַר זְמַן, בְּעֵת שֶׁיִּהְיוּ הַחִטִּין סְאָה בְּסֶלַע – אֵין בָּזֶה רִבִּית כְּלָל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה לַמּוֹכֵר חִטִּין כְּלָל בְּעֵת שֶׁפָּסַק.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא הָיָה לוֹ כְּלוּם מֵאוֹתוֹ הַמִּין שֶׁפָּסַק עָלָיו. אֲבָל אִם הָיָה לַמּוֹכֵר מֵאוֹתוֹ הַמִּין כְּלוּם, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִפְסֹק עָלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצָא הַשַּׁעַר.
כֵּיצַד? הָיָה הוּא תְּחִלָּה לַקּוֹצְרִים – הֲרֵי זֶה פּוֹסֵק עַל הַחִטִּין, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הֵן גָּדִישׁ; וּפוֹסֵק עַל הַיַּיִן מִשֶּׁיִּבְצֹר הָעֲנָבִים וְיִתְּנֵם בֶּעָבִיט, וְעַל הַשֶּׁמֶן מִשֶּׁנָּתַן הַזֵּיתִים בַּמַּעֲטָן, וְעַל הַסִּיד מִשֶּׁיְּשַׁקְּעֶנּוּ בַּכִּבְשָׁן.
וְכֵן פּוֹסֵק עַל כְּלֵי הַחֶרֶשׂ מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה הַיּוֹצֵר הַבֵּיצִים שֶׁלָּהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה עֲפָרָן לָבָן. אֲבָל עָפָר שָׁחֹר – פּוֹסֵק עַל כֵּלִים הַנַּעֲשִׂין מִמֶּנּוּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מָצוּי לַכֹּל, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה יֵשׁ לָזֶה. וְכֵן פּוֹסֵק עַל הַזֶּבֶל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ זֶבֶל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מָצוּי תָּמִיד.
א. אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּרוֹת. לקבוע מראש מחיר שישלם הקונה כעת עבור סחורה מסוימת, והמוכר יספק אותה לאחר זמן. עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר. שייקבע מחיר יציב עבור הפירות (ראה לקמן ה"ד). שאם לא כן שמא יימצא שמכר במחיר נמוך ממה שייקבע, ונמצא כאילו הייתה הלוואה בריבית. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה יֵשׁ לָזֶה. גם אם לאותו מוכר אין פירות מותר לו לפסוק, מכיוון שהפירות מצויים בשוק ויכול הקונה להשיגם כעת במחיר זה, ונמצא שלא הרוויח משום המתנת המעות.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שאסור לפסוק קודם שנקבע השער. אִם הָיָה לַמּוֹכֵר מֵאוֹתוֹ הַמִּין כְּלוּם. אפילו אם יש לו מעט, והקונה פוסק עמו על כמות גדולה (ב"י יו"ד קעה, שלא כהבנת המ"מ). אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. שלא נשלמו כל פעולות ההכנה של הסחורה לפני מכירתה.
תְּחִלָּה לַקּוֹצְרִים. קצר את התבואה מוקדם ועדיין לא נקבע השער. שֶׁעֲדַיִן הֵן גָּדִישׁ. שהן עדיין מונחות בערמה בשדה. בֶּעָבִיט. בור שמרכזים בו את הענבים. בַּמַּעֲטָן. המקום שבו מרכזים את הזיתים עד שיתרככו. מִשֶּׁיְּשַׁקְּעֶנּוּ בַּכִּבְשָׁן. שהניח בכבשן את האבנים לשרפן לצורך הפקת הסיד.
מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה הַיּוֹצֵר הַבֵּיצִים שֶׁלָּהֶן. שהקדר יכין מהחמר כדורים עגולים בצורת ביצים, שמהם מעצבים את כלי החרס. בְּשֶׁהָיָה עֲפָרָן לָבָן. שהוא חימר משובח שעושים ממנו כלי חרס מובחרים, ואינו מצוי בכל מקום. אֲבָל עָפָר שָׁחֹר. חימר פשוט. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ. שלא הכין עדיין את הביצים.
ב. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מְחֻסָּר מְלָאכָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם – פּוֹסֵק עִמּוֹ עָלָיו. הָיָה מְחֻסָּר שָׁלֹשׁ מְלָאכוֹת – אֵינוֹ פּוֹסֵק עָלָיו אֶלָּא אִם כֵּן יָצָא הַשַּׁעַר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא מְחֻסָּר שָׁלֹשׁ מְלָאכוֹת, הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין כְּלוּם, וּכְאִלּוּ לֹא בָּא לָעוֹלָם עֲדַיִן.
כֵּיצַד? גָּדִישׁ שֶׁהָיָה מְחֻסָּר הַנָּחָה בַּשֶּׁמֶשׁ שֶׁיִּיבַשׁ וְדִישָׁה וּזְרִיָּה – אֵינוֹ פּוֹסֵק עָלָיו עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר. הָיָה יָבֵשׁ, וְאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא דִּישָׁה וּזְרִיָּה – פּוֹסֵק עָלָיו.
בֵּיצִים שֶׁל יוֹצֵר שֶׁהָיוּ מְחֻסָּרִין לְפִיפָה וְיִבּוּשׁ וְהוֹלָכָה לַכִּבְשָׁן וּשְׂרֵפָה וְהוֹצָאָה – אֵינוֹ פּוֹסֵק עֲלֵיהֶן. הָיוּ יְבֵשִׁין, וְאֵינָן מְחֻסָּרִין אֶלָּא הוֹלָכָה לַכִּבְשָׁן וּשְׂרֵפָה – פּוֹסֵק עֲלֵיהֶן, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה דֶּרֶךְ הַלּוֹקֵחַ לְהוֹצִיא אוֹתָן מִן הַכִּבְשָׁן. אֲבָל אִם הָיָה הַמּוֹכֵר הוּא שֶׁמּוֹצִיא – הֲרֵי אֵלּוּ מְחֻסָּרִין שָׁלֹשׁ, וְאֵינוֹ פּוֹסֵק עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

ב. מְחֻסָּר מְלָאכָה אַחַת. עד שיגיע למצב שבו רגילים למכרו.

לְפִיפָה. גלגול לפי מידה. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה דֶּרֶךְ הַלּוֹקֵחַ לְהוֹצִיא אוֹתָן מִן הַכִּבְשָׁן. שאז הכנסתן לכבשן היא המלאכה האחרונה.

ג. הַהוֹלֵךְ לַחֲלֹב אֶת עִזָּיו וְלִגְזֹז אֶת רְחֵלָיו וְלִרְדּוֹת אֶת כַּוַּרְתּוֹ, וּמְצָאוֹ חֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ: 'מַה שֶּׁעִזַּי חוֹלְבוֹת מָכוּר לְךָ', 'מַה שֶּׁרְחֵלַי גּוֹזְזוֹת מָכוּר לְךָ', 'מַה שֶּׁכַּוַּרְתִּי רוֹדָה מָכוּר לְךָ' – הֲרֵי זֶה מֻתָּר. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: 'מַה שֶּׁעִזַּי חוֹלְבוֹת כָּךְ וְכָךְ מָכוּר לְךָ בְּכָךְ וְכָךְ', 'מַה שֶּׁרְחֵלַי גּוֹזְזוֹת כָּךְ וְכָךְ מָכוּר לְךָ בְּכָךְ וְכָךְ', 'מַה שֶּׁכַּוַּרְתִּי רוֹדָה כָּךְ וְכָךְ מָכוּר לְךָ בְּכָךְ וְכָךְ' – אָסוּר, אֶלָּא אִם כֵּן פָּסַק עִמּוֹ כַּשַּׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ג. מַה שֶּׁעִזַּי חוֹלְבוֹת מָכוּר לְךָ וכו'. מכר לו את התוצרת העתידית מראש. הֲרֵי זֶה מֻתָּר. מכיוון שהמחיר אינו תלוי בכמות שתהיה, ולא ברור אם מרוויח או מפסיד מכך. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ מַה שֶּׁעִזַּי חוֹלְבוֹת כָּךְ וְכָךְ מָכוּר לְךָ בְּכָךְ וְכָךְ. שקנה בסכום מסוים כמות מסוימת של תוצרת. אָסוּר אֶלָּא אִם כֵּן פָּסַק עִמּוֹ כַּשַּׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק. שהרי כשאין הפירות קיימים ברשות המוכר אין פוסקים על הפירות, אלא אם כן פוסקים כשער שבשוק (לעיל ה"א).
ד. אֵין פּוֹסְקִין עַל שַׁעַר שֶׁל עֲיָרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַשַּׁעַר קָבוּעַ, אֶלָּא עַל שַׁעַר הַמְּדִינָה. הָיוּ הַחִטִּין הַחֲדָשׁוֹת בַּמְּדִינָה אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע וִישָׁנוֹת שָׁלֹשׁ בְּסֶלַע – אֵין פּוֹסְקִין עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר לֶחָדָשׁ וְלַיָּשָׁן.
הָיוּ הַחִטִּין שֶׁל לָקוֹטוֹת אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע וְשֶׁל בַּעַל הַבַּיִת שָׁלֹשׁ – פּוֹסֵק לַלָּקוֹטוֹת כְּשַׁעַר לָקוֹטוֹת, וְלֹא יִפְסֹק לְבַעַל הַבַּיִת עַד שֶׁיִּקָּבַע הַשַּׁעַר לְבַעַל הַבַּיִת.
ד. אֵין פּוֹסְקִין עַל שַׁעַר שֶׁל עֲיָרוֹת וכו'. אם יצא שער של עיירה מסוימת לא ניתן לסכם שיספק לו פירות על אותו שער, שהשער של עיירות אינו יציב וקבוע. הַמְּדִינָה. העיר המרכזית או האזור שבתחומם נמצאת העיירה. הָיוּ הַחִטִּין וכו'. שאם נהגו שמחיר חיטים הישנות יקר ברבע ממחיר החדשות, אין סומכים על כך, עד שייקבע השער לשני הסוגים במפורש (יד"פ ע"פ הרי"ף).
הַחִטִּין שֶׁל לָקוֹטוֹת. חיטים שנלקטו משדות שונות, שטיבן אינו מעולה. וְלֹא יִפְסֹק לְבַעַל הַבַּיִת עַד שֶׁיִּקָּבַע הַשַּׁעַר לְבַעַל הַבַּיִת. ולא ניתן לפסוק על חיטים של בעל הבית על סמך שער הלקוטות, עד שייקבע במפורש.
ה. כֵּיוָן שֶׁנִּקְבַּע הַשַּׁעַר – מֻתָּר לוֹ לִפְסֹק עַל שַׁעַר הַגָּבֹהַּ. כֵּיצַד? הָיוּ הַחִטִּין נִמְכָּרוֹת אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע, וּפָסַק עִמּוֹ שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַחִטִּין כְּשַׁעַר הַזּוֹל: אִם עָמְדוּ אַחֲרֵי כֵן עֶשֶׂר סְאִין בְּסֶלַע – נוֹתֵן לוֹ עֶשֶׂר סְאִין; עָמְדוּ שָׁלֹשׁ סְאִין בְּסֶלַע – נוֹתֵן לוֹ אַרְבַּע סְאִין כַּשַּׁעַר שֶׁהָיָה בַּשּׁוּק, שֶׁהֲרֵי פָּסַק עִמּוֹ כְּשַׁעַר הַגָּבֹהַּ.
נָתַן לוֹ הַמָּעוֹת סְתָם וְלֹא פָּסַק עִמּוֹ כְּשַׁעַר הַגָּבֹהַּ, וְהוּזְלוּ – נוֹתֵן לוֹ כַּשַּׁעַר שֶׁהָיוּ שָׁוִין כְּשֶׁנָּתַן לוֹ הַמָּעוֹת. וּמִי שֶׁחוֹזֵר בּוֹ – מְקַבֵּל 'מִי שֶׁפָּרַע'.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּפוֹסֵק עַל דַּעַת עַצְמוֹ. אֲבָל אִם הָיָה שָׁלִיחַ לַאֲחֵרִים, בֵּין הַמּוֹכֵר בֵּין הַלּוֹקֵחַ – אֵינוֹ נוֹטֵל אֶלָּא כְּשַׁעַר הַזּוֹל אוֹ מַחֲזִיר אֶת הַדָּמִים, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל 'מִי שֶׁפָּרַע' בַּשָּׁלִיחַ, שֶׁהֲרֵי הַמְשַׁלֵּחַ אוֹמֵר לוֹ: 'לְתַקֵּן שְׁלַחְתִּיךָ וְלֹא לְעַוֵּת', כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ה. כֵּיוָן שֶׁנִּקְבַּע הַשַּׁעַר מֻתָּר לוֹ לִפְסֹק עַל שַׁעַר הַגָּבֹהַּ. יכול לקבוע מחיר על סמך השער הנוכחי, ולהתנות שאם בזמן שיספק את הסחורה יוזל המחיר, יקנה לפי השער הזול יותר ('שער הגבוה' הינו השער הזול שבו ניתן לקבל יותר פירות עבור הכסף).
נוֹתֵן לוֹ כַּשַּׁעַר שֶׁהָיוּ שָׁוִין כְּשֶׁנָּתַן לוֹ הַמָּעוֹת. מכיוון שלא התנה במפורש שייתן לו כשער הזול. וּמִי שֶׁחוֹזֵר בּוֹ מְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע. ניתן לבטל את המכר מכיוון שגמר הקניין הוא בשעת נתינת הפירות, אלא שחייב לקבל עליו 'מי שפרע' שהיא קללת חכמים לגבי מי שאינו עומד בדיבורו (ראה הלכות מכירה ז,א-ב).
בֵּין הַמּוֹכֵר בֵּין הַלּוֹקֵחַ. בין שהוא שליח של המוכר או של הקונה. שֶׁהֲרֵי הַמְשַׁלֵּחַ אוֹמֵר לוֹ וכו'. שוודאי שהמשלח התכוון שיתנה עמו שיספק לו לפי השער הגבוה. וְאֵינוֹ מְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע בַּשָּׁלִיחַ. המשלח אינו חייב לקבל עליו 'מי שפרע'. שֶׁהֲרֵי הַמְשַׁלֵּחַ אוֹמֵר לוֹ לְתַקֵּן שְׁלַחְתִּיךָ וְלֹא לְעַוֵּת. שהשליחות היא על דעת שיועיל השליח למשלח ולא שיקלקל וירע לו, ומכיוון שהשליח לא ביצע את שליחותו כראוי (שהרי סתם אדם דעתו על השער הגבוה), יכול המשלח לחזור בו ממעשה השליח ואינו מקבל על כך 'מי שפרע'. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות שלוחין ושותפין א,ב.
ו. הָיוּ הַחִטִּין נִמְכָּרוֹת אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע, וְנָטַל הַדָּמִים שֶׁיִּתֵּן לוֹ חָמֵשׁ בְּסֶלַע: אִם יֵשׁ לוֹ חִטִּים – מֻתָּר; הָיוּ לוֹ חִטִּין חוֹב אֵצֶל אֲחֵרִים, וְנָטַל הַמָּעוֹת עַד שֶׁיִּגְבֶּה חִטָּיו וְיִתֵּן לוֹ – אָסוּר, שֶׁהֲרֵי הֵן מְחֻסָּרִין גְּבִיָּה, וּכְאִלּוּ אֵינָם, וַהֲרֵי זֶה כְּקוֹבֵעַ זְמַן וְהוֹזִיל לוֹ מִפְּנֵי שֶׁמַּקִּיפוֹ.
ו. וְנָטַל הַדָּמִים שֶׁיִּתֵּן לוֹ חָמֵשׁ בְּסֶלַע וכו'. המוכר קיבל את הכסף מראש על מנת שיספק לקונה לאחר זמן חיטים במחיר נמוך מהשער. אִם יֵשׁ לוֹ חִטִּים מֻתָּר. שהוא כמוכר בזול, שהרי יכול לתת לו את החיטים כעת. הָיוּ לוֹ חִטִּין חוֹב אֵצֶל אֲחֵרִים וכו'. התחייב לספק חיטים בפחות מן השער, על סמך חיטים שחייבים לו. שֶׁהֲרֵי הֵן מְחֻסָּרִין גְּבִיָּה. שצריך לגבותן מן הלווה, ואינן ברשות המוכר. וַהֲרֵי זֶה כְּקוֹבֵעַ זְמַן וְהוֹזִיל לוֹ מִפְּנֵי שֶׁמַּקִּיפוֹ. נראה כאילו ההוזלה במחיר החיטים היא שכר שנותן המוכר עבור הזמן שהמעות נמצאות בידו עד שיספק לקונה את הסחורה.
ז. הָיוּ הַחִטִּין בַּמְּדִינָה אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע וּבַכְּפָרִים שֵׁשׁ בְּסֶלַע – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִתֵּן סֶלַע לַתַּגָּר כְּדֵי שֶׁיָּבִיא לוֹ שֵׁשׁ סְאִין מִן הַכְּפָר, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ: אִם אָבְדוּ בַּדֶּרֶךְ אוֹ נִגְנְבוּ – אָבְדוּ לוֹ. וְאָדָם חָשׁוּב אָסוּר לַעֲשׂוֹת זֶה. וּבְמִינֵי סְחוֹרָה אָסוּר לְכָל אָדָם, לְפִי שֶׁאֵין מִינֵי סְחוֹרָה מְצוּיִן תָּמִיד כְּפֵרוֹת.
ז. הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִתֵּן סֶלַע לַתַּגָּר כְּדֵי שֶׁיָּבִיא לוֹ שֵׁשׁ סְאִין מִן הַכְּפָר. אף על פי שמספק לסוחר במחיר נמוך מן השער אין רואים זאת כתוספת בפירעון תמורת התשלום המוקדם לתגר, אלא שהתגר קונה עבורו במקום שבו המחיר זול. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ וכו'. שהאחריות היא סימן לכך שהקנייה נעשתה בכפרים בשבילו. וְאָדָם חָשׁוּב אָסוּר לַעֲשׂוֹת זֶה. מפני מראית עין של ריבית. וּבְמִינֵי סְחוֹרָה אָסוּר לְכָל אָדָם לְפִי שֶׁאֵין מִינֵי סְחוֹרָה מְצוּיִן תָּמִיד כְּפֵרוֹת. שייתכן שלא ימצא התגר לקנות את אותה הסחורה בזול, ויפרע לו במה שמחירו יותר ממה שהוסכם.
ח. הַחַמָּרִין שֶׁנִּכְנְסוּ לָעִיר וַהֲרֵי הַחִטִּין אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע, הוֹזִילוּ וּמָכְרוּ לְמַכָּרֵיהֶן אוֹ לְסַפְסָרֵיהֶן חָמֵשׁ בְּסֶלַע, בְּמָעוֹת שֶׁנָּתְנוּ לָהֶן תְּחִלָּה כְּשֶׁיִּכָּנְסוּ לָעִיר עַד שֶׁיִּפְתְּחוּ סַקֵּיהֶן וְיִמְכְּרוּ לְכָל אָדָם – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, שֶׁאֵין אֵלּוּ מוֹכְרִין לָהֶן בְּזוֹל מִפְּנֵי שֶׁנָּתְנוּ הַמָּעוֹת עַתָּה וְלֹא יִקְּחוּ אֶלָּא לְאַחַר זְמַן, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁמּוֹדִיעִין לָהֶם אֶת הַשַּׁעַר וּמְסַעֲדִין אוֹתָן.
ח. לְסַפְסָרֵיהֶן. סוחרים שקונים מהם סחורה ומוכרים אותה לאחרים. בְּמָעוֹת שֶׁנָּתְנוּ לָהֶן תְּחִלָּה כְּשֶׁיִּכָּנְסוּ לָעִיר וכו'. כפירעון לכסף שהלוו להם כשנכנסו לעיר, לפני שהתחילו למכור. סַקֵּיהֶן. שקיהם. שֶׁאֵין אֵלּוּ מוֹכְרִין לָהֶן בְּזוֹל מִפְּנֵי שֶׁנָּתְנוּ הַמָּעוֹת עַתָּה וְלֹא יִקְּחוּ אֶלָּא לְאַחַר זְמַן וכו'. ההוזלה אינה תוספת תשלום עבור ההלוואה שהלוו להם (שאם כן הדבר אסור משום ריבית), אלא לצורך כך שאותם המכרים או הספסרים יעזרו להם בכך שיאמרו להם מה השער באותו המקום, או שיסייעו להם באופנים נוספים במסחרם (מאירי בבא מציעא עג,א).
ט. הַמּוֹלִיךְ פֵּרוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מְצָאוֹ חֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ: 'תְּנֵם לִי, וַאֲנִי אַעֲלֶה לְךָ פֵּרוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם': אִם יֵשׁ לוֹ שָׁם – מֻתָּר; וְאִם לָאו – אָסוּר.
הָיָה מוֹלִיךְ סְחוֹרָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אָמַר לוֹ: 'תְּנֶהָ לִי, וַאֲנִי אַעֲלֶה לְךָ דָּמֶיהָ כְּמוֹ שֶׁשָּׁוָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם': אִם הָיְתָה בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר עַד שֶׁתַּגִּיעַ לְשָׁם – מֻתָּר; וְאִם הָיְתָה בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ – אָסוּר.
ט. הַמּוֹלִיךְ פֵּרוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. ממקום זול למקום יקר. וַאֲנִי אַעֲלֶה לְךָ פֵּרוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. אתן לך בתמורה את הפירות ששם, ולמעשה מחירם גבוה יותר. אִם יֵשׁ לוֹ שָׁם מֻתָּר. שיש לראות בכך החלפה, ולא פירעון עתידי תמורת תוספת.
מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. ממקום זול למקום יקר. תְּנֶהָ לִי וַאֲנִי אַעֲלֶה לְךָ דָּמֶיהָ כְּמוֹ שֶׁשָּׁוָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. שהקונה ייקח את הסחורה לאותו מקום וימכרנה, ולאחר זמן ישלם למוכר כפי שווייה במקום היוקר. אִם הָיְתָה בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר עַד שֶׁתַּגִּיעַ לְשָׁם מֻתָּר. אם הסחורה נשארת ברשות המוכר ובאחריותו עד שתגיע למקום היוקר, הרי שמכר אותה ללוקח רק כשהגיעה לשם, ואין כאן בעיה של ריבית אם מחזיר לו את השווי היקר. וְאִם הָיְתָה בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ אָסוּר. שכיוון שהאחריות על הלוקח, הרי זה כאילו לווה ממנו את הסחורה במקום הזול, והתשלום לאחר מכן לפי השער היקר אסור משום ריבית.
י. הַנּוֹתֵן לְבַעַל הַגִּנָּה דְּמֵי עֶשֶׂר קִשּׁוּאִין אֵלּוּ, דְּמֵי עֲשָׂרָה אֲבַטִּיחִים אֵלּוּ, וַהֲרֵי הֵן קְטַנִּים, וְהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁיִּתְּנֵם לוֹ כְּשֶׁיַּגְדִּילוּ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, שֶׁהֲרֵי הוּא מַנִּיחָן וְהֵם גְּדֵלִין מֵאֵלֵיהֶן, וְאִלּוּ קְצָצָן עַתָּה כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים, לֹא הָיוּ בָּאִין אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִדָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ הֶפְסֵד וְלֹא חִסָּרוֹן עַל הַמּוֹכֵר.
י. דְּמֵי עֶשֶׂר קִשּׁוּאִין אֵלּוּ דְּמֵי עֲשָׂרָה אֲבַטִּיחִים אֵלּוּ וכו'. שקנה ממנו את אותם הדלועים המסוימים כשהם עדיין קטנים. וְהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁיִּתְּנֵם לוֹ כְּשֶׁיַּגְדִּילוּ הֲרֵי זֶה מֻתָּר. אף על פי שהמחיר זול ביחס לדלועים הגדולים, אין הדבר נחשב כתוספת תשלום תמורת הקדמת המעות, משום שלמעשה קנה אותם בעודם קטנים. שֶׁהֲרֵי הוּא מַנִּיחָן וְהֵם גְּדֵלִין מֵאֵלֵיהֶן. מעצמם, בלי צורך בהתערבות המוכר. וְאִלּוּ קְצָצָן עַתָּה כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים לֹא הָיוּ בָּאִין אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן. ולכן אין הפסד למוכר בכך שהקונה לא נטל אותם מן השדה בזמן הקנייה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִדָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ הֶפְסֵד וְלֹא חִסָּרוֹן עַל הַמּוֹכֵר. שאם יש חיסרון או הפסד, רואים בו ריבית עבור הקדמת התשלום.

תקציר הפרק 

🤔 אבטיח על הסכין, אדום, מתוק. בזול?
בילדותי, כשמוכר האבטיחים היה עובר עם טנדר מלא באבטיחים מתוקים, כל ילדי השכונה היו יוצאים למרדף יחף על אספלט לוהט, העיקר לתפוס את האבטיחים הטובים לפני שהוא ממשיך הלאה, לשכונה הבאה. אף מאיתנו לא חשב על זה אז, אבל האם מותר היה לנו להציע לקנות את האבטיחים מהמוכר מראש, כשהם עוד קטנים ועוד בשדה, ולקבל אותם בעוד חודש, כשהם גדולים ועסיסיים? – לכאורה, יש בכך חשש ריבית, אלא שבפרקנו נאמר במפורש שהדבר מותר, "שהרי הוא מניחן והם גדלים מאליהן", ללא התערבות המוכר, "ואילו קצצן עתה כשהן קטנים, לא היו באין אחרים תחתיהן", ונמצא שאין בכך הפסד למוכר ולכן גם אין ריבית (הלכה י) 🍉

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מלוה ולווה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מותר למכור חיטה לקמח כשהיא עדיין גדיש?

2.מותר לשר הכלכלה לשלם לסוחר שיקנה פירות מחו"ל?

3.מותר לקחת סחורה בזול מיצואן בארץ ולשלם לפי מחירה היקר בחו"ל?

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן