פרק י"א, הלכות זכייה ומתנה, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'נְכָסִים אֵלּוּ לְבָנַי' – אֵין הַבָּנוֹת בִּכְלָל. הָיָה לוֹ בֵּן אֶחָד וּבַת, אוֹ בֵּן וּבֶן הַבֵּן – אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר 'לְבָנַי', שֶׁהוּא לְשׁוֹן רַבִּים, אֵין נוֹתְנִין אֶלָּא לִבְנוֹ, שֶׁהַבֵּן הָאֶחָד נִקְרָא 'בָּנִים'.
א. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר נְכָסִים אֵלּוּ לְבָנַי אֵין הַבָּנוֹת בִּכְלָל. שיש להניח שאינו רוצה לשנות מדין ירושה שבתורה (שלא כבריא ששולח מתנה שהבנות בכלל, כדלעיל ו,יד – ראה נימוק"י בבא בתרא סו,ב).
ב. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'נְכָסַי לְטוֹבִיָּה' וּמֵת, וּבָא אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ טוֹבִיָּה וְאָמַר: 'אֲנִי הוּא' – נוֹטְלָן. וְאִם הֻחְזַק שְׁמוֹ 'רַב טוֹבִיָּה' – אֵינוֹ נוֹטְלָן; וְאִם הָיָה שְׁכִיב מְרַע גַּס בּוֹ וְקוֹרֵא אוֹתוֹ בִּשְׁמוֹ – נוֹטְלָן.
ב. וְאִם הֻחְזַק שְׁמוֹ רַב טוֹבִיָּה אֵינוֹ נוֹטְלָן. שאנו אומרים שאינו אותו אדם שאליו התכוון. וְאִם הָיָה שְׁכִיב מְרַע גַּס בּוֹ. רגיל בו.
ג. בָּאוּ שְׁנַיִם לִתְבֹּעַ וְכָל אֶחָד מֵהֶן מֻחְזָק שְׁמוֹ טוֹבִיָּה: אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶם תַּלְמִיד חֲכָמִים – קוֹדֵם; אֵין בָּהֶם תַּלְמִיד חֲכָמִים, וְהָיָה אֶחָד מֵהֶן שָׁכֵן אוֹ קָרוֹב – הוּא קוֹדֵם; הָיָה אֶחָד שָׁכֵן וְאֶחָד קָרוֹב – הַשָּׁכֵן קוֹדֵם; שְׁנֵיהֶם קְרוֹבִים אוֹ שְׁנֵיהֶן שְׁכֵנִים אוֹ שְׁנֵיהֶם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים – יַעֲשׂוּ הַדַּיָּנִין כְּמוֹ שֶׁיֵּרָאֶה לָהֶן: כָּל מִי שֶׁדַּעְתָּן נוֹטָה שֶׁעַל זֶה אָמַר – נוֹתְנִין לוֹ. וְכֵן אִם הָיוּ רַבִּים.
ג. אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶם תַּלְמִיד חֲכָמִים קוֹדֵם. שמצווה גדולה להנות תלמיד חכם מנכסיו, ויש להניח שאדם ההולך למות רצה לקיים מצווה זו (רש"י וראשונים נוספים כתובות פה,ב). הָיָה אֶחָד שָׁכֵן וְאֶחָד קָרוֹב הַשָּׁכֵן קוֹדֵם. שנאמר "טוב שכן קרוב מאח רחוק" (משלי כז,י), ויש להניח שהתכוון לטוביה השכן (בבלי שם).
ד. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'נְכָסַי לִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי' – חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה, אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה.
ה. אָמַר: 'נְכָסַי לִפְלוֹנִי וּלְבָנַי' – פְּלוֹנִי נוֹטֵל מֶחֱצָה, וְכָל בָּנָיו מֶחֱצָה. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: 'נְכָסַי לִיךְ וּלְבָנַיִךְ', וְאָמְרוּ חֲכָמִים: תִּטֹּל הִיא מֶחֱצָה, וְכָל הַבָּנִים מֶחֱצָה.
ה. וְכָל בָּנָיו מֶחֱצָה. מכיוון שלא פירטם אלא השווה את כולם לפלוני.
ו. אָמַר: 'לִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּבְנֵי פְּלוֹנִי' – נוֹטְלִין בְּנֵי פְּלוֹנִי מֶחֱצָה, וְהַשְּׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים מֶחֱצָה.
ו. נוֹטְלִין בְּנֵי פְּלוֹנִי מֶחֱצָה וְהַשְּׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים מֶחֱצָה. מפני שחילק דבריו לאמירה פרטנית ('לפלוני ופלוני') ואמירה כוללת ('בני פלוני'), ולכן יש להניח שרוצה לתת מחצה לכל קבוצה.
ז. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'יַחֲלֹק פְּלוֹנִי בִּנְכָסַי' – יִטֹּל מֶחֱצָה. 'תְּנוּ חֵלֶק לִפְלוֹנִי בִּנְכָסַי' – יִטֹּל אֶחָד מִשִּׁשָּׁה עָשָׂר; וְיֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה: יִטֹּל רְבִיעַ הַנְּכָסִים.
ז. יִטֹּל אֶחָד מִשִּׁשָּׁה עָשָׂר. שנותנים לו את הפחות שבשיעורים שיכול להתפרש לפי לשון זו. וְיֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה יִטֹּל רְבִיעַ הַנְּכָסִים. שלדעתם הביטוי 'תנו חלק' משמעו שיעור של רביע (להבנת שתי הדעות ראה הלכה סמוכה).
ח. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'תְּנוּ חֵלֶק לִפְלוֹנִי בְּבוֹר הַיַּיִן שֶׁיֵּשׁ לִי' – יִטֹּל רְבִיעַ הַיַּיִן. אָמַר: 'תְּנוּ לוֹ בּוֹ חֵלֶק לֶחָבִית' – הֲרֵי מִעֵט, וְיִטֹּל שְׁמִין הַיַּיִן. אָמַר: 'תְּנוּ לוֹ בּוֹ לַקְּדֵרָה' – נוֹטֵל חֵלֶק מִשְּׁנֵים עָשָׂר מִן הַיַּיִן. אָמַר: 'תְּנוּ לוֹ בּוֹ חֵלֶק לַטָּפִיחַ' – נוֹטֵל חֵלֶק מִשִּׁשָּׁה עָשָׂר מִן הַיַּיִן שֶׁבַּבּוֹר, שֶׁהֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁלְּחֵלֶק מוּעָט הִתְכַּוֵּן.
ח. תְּנוּ לוֹ בּוֹ חֵלֶק לֶחָבִית. חלק מהיין שבבור לצורך החבית שלו. הֲרֵי מִעֵט וְיִטֹּל שְׁמִין הַיַּיִן. השכיב מרע גילה דעתו שכוונתו לחלק מצומצם יותר, וייטול המקבל שמינית היין שבבור. לַטָּפִיחַ. כד קטן לשתייה.
ט. וְאֵין גּוֹמְרִין מִן הַשִּׁעוּרִים הָאֵלּוּ לְדִין אַחֵר.
ט. וְאֵין גּוֹמְרִין וכו'. אין ללמוד מהם.
י. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'תִּטֹּל אִשְׁתִּי כְּאֶחָד מִן הַבָּנִים' – נוֹטֶלֶת כְּאֶחָד מִבָּנָיו. וְאִם נוֹלְדוּ לוֹ בָּנִים אַחַר הַצַּוָּאָה – מִצְטָרְפִין עִם אֵלּוּ שֶׁהָיוּ בִּשְׁעַת הַצַּוָּאָה, וְנוֹטֶלֶת חֵלֶק עִם כֻּלָּן.
כֵּיצַד? הָיוּ שְׁלֹשָׁה בָּנִים בִּשְׁעַת הַצַּוָּאָה, וּלְאַחַר מִכֵּן נוֹלְדוּ לוֹ שְׁנַיִם – נוֹטֶלֶת חֵלֶק כְּאֶחָד מִן הַחֲמִשָּׁה, שֶׁהוּא שְׁתוּת כָּל הַמָּמוֹן.
י. שֶׁהוּא שְׁתוּת כָּל הַמָּמוֹן. שישית מנכסיו, שכן יחד אתה יש שישה יורשים.
יא. וְאֵינָהּ נוֹטֶלֶת עִמָּהֶן אֶלָּא בַּנְּכָסִים שֶׁהָיוּ לוֹ בִּשְׁעַת הַצַּוָּאָה. אֲבָל בַּנְּכָסִים שֶׁבָּאוּ לוֹ אַחַר הַצַּוָּאָה – אֵין לָהּ בָּהֶן חֵלֶק, שֶׁאֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ.
יא. שֶׁאֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. ראה הלכות מכירה כב,ה.
יב. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'מִטַּלְטְלִין שֶׁלִּי לִפְלוֹנִי' – נוֹטֵל כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ, אֲבָל לֹא חִטִּים וּשְׂעוֹרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אָמַר: 'כָּל מִטַּלְטְלִין שֶׁלִּי' – נוֹטֵל הַכֹּל.
יב. אֲבָל לֹא חִטִּים וּשְׂעוֹרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. שאינם נקראים מיטלטלין בלשון בני אדם.
יג. וְהָעֲבָדִים בִּכְלַל הַמִּטַּלְטְלִין, אֲבָל לֹא רֵחַיִם הַתַּחְתּוֹנָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, שֶׁהֲרֵי הִיא מְחֻבֶּרֶת בָּאָרֶץ.
יד. אָמַר: 'כָּל הַמִּטַּלְטֵל' – נוֹטֵל אַף הָרֵחַיִם הַתַּחְתּוֹנָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ.
יד. אָמַר כָּל הַמִּטַּלְטֵל. כל דבר שניתן לטלטלו. נוֹטֵל אַף הָרֵחַיִם הַתַּחְתּוֹנָה. שאמנם אין רגילים לטלטלה, אך אפשר לטלטלה.
טו. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'נְכָסַי לִפְלוֹנִי' – נוֹטֵל כָּל הַמִּטַּלְטְלִין וְכָל הַקַּרְקָעוֹת וְהַבְּגָדִים וְהָעֲבָדִים וְהַבְּהֵמָה וְהָעוֹפוֹת וְהַתְּפִלִּין עִם שְׁאָר סְפָרִים, הַכֹּל בִּכְלַל נְכָסִים. אֲבָל סֵפֶר תּוֹרָה – יֵשׁ בּוֹ סָפֵק אִם הוּא בִּכְלַל נְכָסִים אוֹ אֵינוֹ, לְפִיכָךְ אִם תְּפָסוֹ – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ.
טו. סֵפֶר תּוֹרָה יֵשׁ בּוֹ סָפֵק אִם הוּא בִּכְלַל נְכָסִים. מפני שאסור למכור אותו אלא ללימוד תורה או לנישואין (ראה הלכות ספר תורה י,ב).
טז. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'תְּנוּ מָאתַיִם זוּז לִפְלוֹנִי בְּנִי בְּכוֹרִי בָּרָאוּי לוֹ' – נוֹטְלָן, וְנוֹטֵל בְּכוֹרָתוֹ.
טז. תְּנוּ מָאתַיִם זוּז לִפְלוֹנִי בְּנִי בְּכוֹרִי בָּרָאוּי לוֹ. כפי הראוי לו. נוֹטְלָן וְנוֹטֵל בְּכוֹרָתוֹ. שמסתבר לפרש את דברי האב שכוונתו לתת לבכור מאתיים זוז כפי שראוי לו לקבל על מעשיו הטובים נוסף על חלק הבכורה (מאירי בבא בתרא קלח,א).
יז. אָמַר: 'בִּבְכוֹרָתוֹ' – יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה: רָצָה חֵלֶק בְּכוֹרָה – נוֹטֵל, רָצָה מָאתַיִם זוּז – נוֹטֵל.
יז. אָמַר בִּבְכוֹרָתוֹ. אם האב אמר שנתינת המאתיים זוז היא משום חלק הבכורה. יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה. יכול לבחור את הסכום הגבוה מבין השניים.
יח. וְכֵן אִם אָמַר: 'תְּנוּ מָאתַיִם זוּז לִפְלוֹנִית אִשְׁתִּי בָּרָאוּי לָהּ' – נוֹטַלְתָּן, וְנוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ. וְאִם אָמַר: 'בִּכְתֻבָּתָהּ' – יָדָהּ עַל הָעֶלְיוֹנָה.
יט. אָמַר: 'תְּנוּ מָאתַיִם זוּז לִפְלוֹנִי בַּעַל חוֹבִי בָּרָאוּי לוֹ' – נוֹטְלָן, וְנוֹטֵל חוֹבוֹ. אָמַר: 'בְּחוֹבוֹ' – אֵין לוֹ אֶלָּא חוֹבוֹ.
יט. אָמַר בְּחוֹבוֹ אֵין לוֹ אֶלָּא חוֹבוֹ. אפילו אם החוב פחות ממאתיים זוז נוטל את החוב בלבד ואינו נוטל יותר משום שנראה כריבית (אבל אם לא אמר 'בחובו' הרי זה כמתנה שאינה קשורה להלוואה ורשאי ליטול מאתיים זוז).
כ. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'תְּנוּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז לִפְלוֹנִי וְיִשָּׂא בִּתִּי' – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁנָּתַן לוֹ שְׁתֵּי מַתָּנוֹת, כָּל אֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה מֵהֶן יִקַּח; לְפִיכָךְ, אִם רָצָה לִקַּח הַמָּעוֹת וְלֹא יִשָּׂא הַבַּת – יִקַּח. אֲבָל אִם אָמַר: 'יִקַּח בִּתִּי וּתְנוּ לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז' – הֲרֵי זֶה תְּנַאי, וְלֹא יִזְכֶּה בַּמָּעוֹת עַד שֶׁיִּקַּח הַבַּת.
כ. הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁנָּתַן לוֹ שְׁתֵּי מַתָּנוֹת כָּל אֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה מֵהֶן יִקַּח. שהמתנות אינן תלויות זו בזו אלא רשאי המקבל לקחת אחת מהן או שתיהן כפי רצונו.
כא. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'תְּנוּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז לְבִתִּי בִּכְתֻבָּתָהּ' אוֹ 'לִכְתֻבָּתָהּ', אִם דֶּרֶךְ אַנְשֵׁי הָעִיר לְהוֹסִיף בְּשׁוּמַת הַנְּדוּנְיָא וְלִכְתֹּב שָׁוֶה מָנֶה בְּמָאתַיִם – אֵינָהּ נוֹטֶלֶת אֶלָּא מָאתַיִם, שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר 'אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז' סְתָם, אֶלָּא 'לַכְּתֻבָּה', כְּלוֹמַר: תְּנוּ לָהּ מַה שֶּׁתִּהְיֶה שׁוּמָתוֹ בַּכְּתֻבָּה אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז.
כא. תְּנוּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז לְבִתִּי בִּכְתֻבָּתָהּ. שתכניס לבעלה בנישואיה, ורושמים זאת בכתובה ובמקרה של גירושין או התאלמנות היא מקבלת חזרה את הסכום. אִם דֶּרֶךְ אַנְשֵׁי הָעִיר לְהוֹסִיף בְּשׁוּמַת הַנְּדוּנְיָא וְלִכְתֹּב שָׁוֶה מָנֶה בְּמָאתַיִם. שהיו מקומות שנהגו לכתוב בכתובה סכום כפול ממה שהכלה הכניסה בפועל, כדי להוסיף בכבודה, שיחשבו העם שהיא מכניסה לבעלה ממון רב (הלכות אישות כג,יא).
כב. אָמַר: 'תְּנוּ נְדוּנְיָא לְבִתִּי כָּךְ וְכָךְ בְּגָדִים', 'כָּךְ וְכָךְ כֵּלִים', וְזָלוּ הַבְּגָדִים וְהַכֵּלִים אַחַר כֵּן – הָרֶוַח לַיְתוֹמִים, וְנוֹתְנִין לָהּ כַּשִּׁעוּר הַזּוֹל. וְכֵן אִם אָמַר: 'תְּנוּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז דְּמֵי הַיַּיִן לְבִתִּי', וְהוֹקִיר הַיַּיִן – הָרֶוַח לַיְתוֹמִים, וְנוֹתְנִין לָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז בִּלְבַד.
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה יוֹצֵא בְּקוֹלָר, וְאָמַר: 'תְּנוּ לִפְלוֹנִי אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז מִיַּיִן מְקוֹם פְּלוֹנִי', וְאָמְרוּ חֲכָמִים: יִטֹּל אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז מִדְּמֵי אוֹתוֹ הַיַּיִן, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לִתֵּן לוֹ מִן הַיַּיִן מִשְׁקַל אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, וְלֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְדָמִים, וְזֶה שֶׁיִּחֲדָן בַּיַּיִן – לְיַפּוֹת אֶת כֹּחוֹ.
וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁמֵּת, וְאָמַר: 'הַדֶּקֶל לְבִתִּי', וְהִנִּיחַ שְׁנֵי חֲצָיֵי דֶּקֶל, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: תִּטֹּל הַשְּׁנֵי חֲצָיִים, שֶׁלְּזֶה נִתְכַּוֵּן, וְהֵן שֶׁקָּרָא דֶּקֶל.
וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁאָמַר: 'תְּנוּ לִפְלוֹנִי בַּיִת הַמַּחֲזִיק מֵאָה כַּדִּין', וְנִמְצָא הַבַּיִת שֶׁיֵּשׁ לְזֶה הַמְצַוֶּה מַחֲזִיק מֵאָה וְעֶשְׂרִים, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: זָכָה בְּבַיִת זֶה, שֶׁהַדְּבָרִים מַרְאִין שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְזֶה הָיְתָה, שֶׁכָּל הַנּוֹתֵן – בְּעַיִן יָפָה נוֹתֵן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ.
כב. וְזָלוּ הַבְּגָדִים. הוזל מחירם, ואפשר לקנות את מניין הכלים או הבגדים שאמר בסכום נמוך יותר. הָרֶוַח לַיְתוֹמִים וְנוֹתְנִין לָהּ כַּשִּׁעוּר הַזּוֹל. נותנים לה את הבגדים או הכלים לפי מחירם כעת ומרוויחים את ההפרש. תְּנוּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז דְּמֵי הַיַּיִן לְבִתִּי. ארבע מאות זוז כשווי יין זה, שימכרוהו ויתנו לה את הכסף. הָרֶוַח לַיְתוֹמִים וְנוֹתְנִין לָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז בִּלְבַד. שאם מכרו את היין בסכום גבוה יותר הם מקבלים את הסכום העודף לעצמם.
שֶׁהָיָה יוֹצֵא בְּקוֹלָר. שהוליכוהו בשלשלאות על מנת להוציאו להורג. יִטֹּל אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז מִדְּמֵי אוֹתוֹ הַיַּיִן. לאחר שימכרו אותו. לְיַפּוֹת אֶת כֹּחוֹ. שלא יוכלו לדחותו לנכסים אחרים.
וְהִנִּיחַ שְׁנֵי חֲצָיֵי דֶּקֶל. שהייתה לו שותפות בשני דקלים. וְהֵן שֶׁקָּרָא דֶּקֶל. ששני החלקים יחד הם כדקל אחד.
בַּיִת הַמַּחֲזִיק מֵאָה כַּדִּין. שאפשר להכניס לתוכו מאה כדים. שֶׁכָּל הַנּוֹתֵן בְּעַיִן יָפָה נוֹתֵן. בנדיבות, ולכן אין לומר שהתכוון לתת רק חלק מהבית.
כג. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'תְּנוּ לְבָנַי שֶׁקֶל בְּכָל שַׁבָּת', אוֹ שֶׁאָמַר: 'אַל תִּתְּנוּ לָהֶן אֶלָּא שֶׁקֶל', וְנִמְצָא שֶׁאֵין מַסְפִּיק לָהֶם אֶלָּא סֶלַע בְּכָל שַׁבָּת – נוֹתְנִין לָהֶם כָּל צָרְכָּן, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה לְהַרְעִיב אֶת בָּנָיו, אֶלָּא לְזָרֵז אוֹתָן שֶׁלֹּא יַרְוִיחוּ בַּהוֹצָאָה יָתֵר מִדַּאי.
כג. בְּכָל שַׁבָּת. בכל שבוע. סֶלַע. שני שקלים. שֶׁלֹּא יַרְוִיחוּ בַּהוֹצָאָה יָתֵר מִדַּאי. שלא יגדילו וירחיבו את ההוצאות השבועיות שלהם, אלא יחיו בצמצום.
כד. שְׁכִיב מְרַע שֶׁצִּוָּה וְאָמַר: 'אַל תִּסְפְּדוּהוּ' – אֵין סוֹפְדִין אוֹתוֹ. 'אַל תִּקְבְּרוּהוּ מִנְּכָסָיו' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ שֶׁיָּחוּס עַל מָמוֹן בָּנָיו וְיַפִּיל עַצְמוֹ עַל הַצִּבּוּר, שֶׁאָסוּר לְהַנִּיחוֹ בְּלֹא קְבוּרָה, אֶלָּא כּוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁים לְקָבְרוֹ מִנְּכָסָיו.
כד. שְׁכִיב מְרַע שֶׁצִּוָּה וְאָמַר וכו'. ראה גם הלכות אבל יב,א. שֶׁצִּוָּה וְאָמַר אַל תִּסְפְּדוּהוּ. ביקש שלא יספידו אותו. אֵין סוֹפְדִין אוֹתוֹ. שההספד כבוד המת הוא (שם), ורשאי למחול על כבודו. אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ שֶׁיָּחוּס עַל מָמוֹן בָּנָיו וְיַפִּיל עַצְמוֹ עַל הַצִּבּוּר. אינו רשאי להטיל את הוצאות קבורתו על הציבור במקום על יורשיו. שֶׁאָסוּר לְהַנִּיחוֹ בְּלֹא קְבוּרָה. שהקבורה היא מצווה מן התורה, ואפילו אם ציווה שלא יקברוהו כלל אין שומעים לו (שם).

תקציר הפרק 

🤔 למה על ערש דווי המילה "בנים" לא כוללת את ה"בנות"?
אם אדם הנוטה למות אומר במפורש "נכסים אלו לבניי ולבנותיי", גם הבנות בכלל המתנה, אבל מה קורה אם הוא אמר רק "לבניי"? – ההלכה היא ש"אין הבנות בכלל", גם במקרה שיש לו בן ובת, וזאת בניגוד למתנתו של האדם הבריא, שגם ללא אמירה מפורשת כוללת גם את הבנים וגם את הבנות. מדוע מתנת השכיב מרע שונה? – כי מניחים שהנוטה למות אינו רוצה לשנות מדין ירושה שבתורה (הלכה א) 🙋🏼‍♂

🤷‍ טוביה החולב, גרסת ההלכה
טוביה החולב הוא גיבורו של רומן מאת הסופר שלום עליכם, העוסק בחייו של יהודי עני וקשה-יום החי בכפר סמוך לעיירה אנטבקה ומפרנס בדוחק את אשתו גולדה ואת שבע בנותיו. בפרקנו אנו נתקלים בטוביה "חולב" מסוג אחר שדווקא מצא לו פרנסה קלה: מדובר באדם ששמע ששכיב מרע אמר "נכסי לטוביה" ומת, והגיע כדי לומר "אני הוא", מתוך כוונה לרשת את נכסי הנפטר. ההלכה היא שמאמינים לאותו אדם והוא זוכה בנכסים (הלכה ב), אך אם מתברר שיש בעיר שני אנשים בשם טוביה, העלילה מסתבכת. עד כמה? אם תעיינו בהלכה הבאה (ג) תגלו בעצמכם 😎

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות זכייה ומתנה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שכיב מרע שנתן מטלטלין – האם הקנה גם את האוכל שבמקרר?

2.אמר תנו לבני 100₪ כל שבת והסכום אינו מספיק לו- האם מוסיפים להם מעזבונו?

3.קמצן שאמר אל תקברוני מנכסי – אפשר להוציא צרכי קבורה מבניו ללא הסכמתם?

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן