פרק י"א, הלכות טוען ונטען, ספר משפטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הַקַּרְקָעוֹת הַיְדוּעוֹת לְבַעְלֵיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עַתָּה תַּחַת יְדֵי אֲחֵרִים – הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת בַּעֲלֵיהֶם. כֵּיצַד? רְאוּבֵן שֶׁהָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחָצֵר כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעָם מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּחַצְרוֹתֵיהֶן, דָּר בָּהּ וְשׂוֹכְרָהּ לַאֲחֵרִים וּבוֹנֶה וְסוֹתֵר, וְאַחַר זְמַן בָּא שִׁמְעוֹן וְטָעַן עָלָיו וְאָמַר לוֹ: 'חָצֵר זוֹ שֶׁתַּחַת יָדְךָ – שֶׁלִּי הִיא, וּשְׂכוּרָה הִיא בְּיָדְךָ' אוֹ 'שְׁאוּלָה' אוֹ 'גְּזוּלָה', וֶהֱשִׁיבוֹ רְאוּבֵן: 'שֶׁלְּךָ הָיְתָה, וְאַתָּה מְכַרְתָּהּ לִי' אוֹ 'נְתַתָּהּ לִי בְּמַתָּנָה': אִם אֵין עֵדִים לְשִׁמְעוֹן שֶׁהָיְתָה יְדוּעָה לוֹ – נִשְׁבָּע רְאוּבֵן הֶסֵּת, וְעוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ.
אֲבָל אִם הֵבִיא שִׁמְעוֹן עֵדִים שֶׁחָצֵר זוֹ שֶׁלּוֹ הָיְתָה – הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקַת שִׁמְעוֹן, וְאוֹמְרִין לִרְאוּבֵן: 'הָבֵא רְאָיָה שֶׁמְּכָרָהּ לְךָ אוֹ נְתָנָהּ לְךָ'; וְאִם לֹא הֵבִיא רְאָיָה – מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מִמֶּנָּה וּמַחֲזִירִין אוֹתָהּ לְשִׁמְעוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאוּבֵן מוֹדֶה לְשִׁמְעוֹן שֶׁהִיא הָיְתָה שֶׁלּוֹ, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ עֵדִים לְשִׁמְעוֹן.
א. הַיְדוּעוֹת לְבַעְלֵיהֶן. שיש להן בעלים שמוכרים כבעליהן. וְשׂוֹכְרָהּ. משכיר אותה.
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמַּצְרִיכִין רְאוּבֵן לְהָבִיא רְאָיָה אוֹ יִסְתַּלֵּק? בְּשֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ זְמַן מְרֻבֶּה. אֲבָל אִם הֵבִיא עֵדִים שֶׁאָכַל פֵּרוֹת קַרְקַע זוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים רְצוּפוֹת וְנֶהֱנָה בְּכֻלָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּהֱנִין כָּל אָדָם בְּאוֹתָהּ קַרְקַע, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁר לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיֵּדְעוּ בָּזֶה שֶׁהֶחֱזִיק וְלֹא מִחוּ בּוֹ – מַעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּיַד רְאוּבֵן, וְיִשָּׁבַע רְאוּבֵן הֶסֵּת שֶׁמְּכָרָהּ לוֹ שִׁמְעוֹן אוֹ נְתָנָהּ לוֹ, וְיִפָּטֵר.
מִפְּנֵי שֶׁאוֹמְרִין לְשִׁמְעוֹן: 'אִם אֱמֶת אַתָּה טוֹעֵן שֶׁלֹּא מְכַרְתָּהּ וְלֹא נְתַתָּהּ, לָמָּה הָיָה זֶה מִשְׁתַּמֵּשׁ שָׁנָה אַחַר שָׁנָה בְּקַרְקַעֲךָ, וְאֵין לְךָ עָלָיו לֹא שְׁטַר שְׂכִירוּת וְלֹא שְׁטַר מַשְׁכּוֹנָה וְלֹא מִחִיתָ בּוֹ?'.
טָעַן וְאָמַר: 'מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ אֵלַי הַדָּבָר, שֶׁהֲרֵי הָיִיתִי בִּמְדִינָה רְחוֹקָה' – אוֹמְרִין לוֹ: 'אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יַגִּיעַ הַדָּבָר בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֵלֶיךָ, הָיָה לְךָ לְמַחוֹת בִּפְנֵי עֵדִים, וְתוֹדִיעַ אוֹתָם שֶׁ'פְּלוֹנִי גָּזַל אוֹתִי וּלְמָחָר אֶתְבָּעֶנּוּ בַּדִּין'; הוֹאִיל וְלֹא מִחִיתָה, אַתָּה הִפְסַדְתָּ עַל עַצְמְךָ'.
לְפִיכָךְ, אִם הָיְתָה מִלְחָמָה וְשִׁבּוּשׁ דְּרָכִים בֵּין הַמָּקוֹם שֶׁהָיָה בּוֹ רְאוּבֵן וּבֵין הַמָּקוֹם שֶׁהָיָה בּוֹ שִׁמְעוֹן, אֲפִלּוּ אֲכָלָהּ רְאוּבֵן עֶשְׂרִים שָׁנָה – מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִתַּחַת יָדוֹ וְחוֹזֶרֶת לְשִׁמְעוֹן, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר: 'לֹא יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּקַרְקָעִי'.
ב. שֶׁאָכַל פֵּרוֹת קַרְקַע זוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים רְצוּפוֹת וְנֶהֱנָה בְּכֻלָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּהֱנִין כָּל אָדָם בְּאוֹתָהּ קַרְקַע. ראה לקמן פרק יב.
ג. הֵבִיא רְאוּבֵן עֵדִים שֶׁהָיָה שִׁמְעוֹן בָּא בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה וְעוֹמֵד בְּמָקוֹם זֶה שְׁלֹשִׁים יוֹם אוֹ פָּחוֹת – אוֹמְרִין לְשִׁמְעוֹן: 'מִפְּנֵי מָה לֹא מִחִיתָה כְּשֶׁבָּאתָה? אִבַּדְתָּ זְכוּתְךָ!'.
טָעַן שִׁמְעוֹן וְאָמַר: 'טָרוּד הָיִיתִי בַּשּׁוּק, וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה בְּתוֹךְ חֲצֵרִי' – הֲרֵי זוֹ טַעֲנָה, שֶׁכָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם יִהְיֶה אָדָם טָרוּד בְּשׁוּקוֹ. וְאִם עָמַד יָתֵר מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם וְלֹא מִחָה – אִבֵּד זְכוּתוֹ. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁדִּין זֶה אֵינוֹ אֶלָּא בַּכְּפָרִים, שֶׁהָעָם טְרוּדִין בַּשְּׁוָקִים שֶׁלָּהֶן.
ג. שֶׁהָעָם טְרוּדִין בַּשְּׁוָקִים שֶׁלָּהֶן. שכולם באים לירידים המתקיימים שם.
ד. וּמִפְּנֵי מָה אֵין אוֹמְרִין לִרְאוּבֵן: 'אִם אֱמֶת הוּא הַדָּבָר שֶׁמָּכַר לְךָ אוֹ נָתַן לְךָ מַתָּנָה, לָמָּה לֹא נִזְהַרְתָּה בַּשְּׁטָר שֶׁלְּךָ'? – מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָדָם נִזְהָר בִּשְׁטָרוֹ וְהוֹלֵךְ כָּל יָמָיו, וַחֲזָקָה שֶׁאֵין אָדָם נִזְהָר בִּשְׁטָרוֹ אֶלָּא עַד שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְכֵיוָן שֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵין אָדָם מְמַחֶה בְּיָדוֹ, אֵינוֹ נִזְהָר.
ד. לָמָּה לֹא נִזְהַרְתָּה בַּשְּׁטָר שֶׁלְּךָ. שהרי לקונה ולמקבל יש שטר בדרך כלל.
ה. הֲרֵי שֶׁמִּחָה שִׁמְעוֹן בִּמְדִינָה רְחוֹקָה, מִפְּנֵי מָה לֹא יִטְעֹן רְאוּבֵן וְיֹאמַר: 'לֹא שָׁמַעְתִּי שֶׁמִּחָה בִּי כְּדֵי שֶׁאֶזָּהֵר בִּשְׁטָרִי'? – מִפְּנֵי שֶׁאוֹמְרִין לוֹ: 'חֲבֵרְךָ יֵשׁ לוֹ חָבֵר, וְהֶחָבֵר יֵשׁ לוֹ חָבֵר אַחֵר, וַחֲזָקָה שֶׁהִגִּיעַ אֵלֶיךָ הַדָּבָר, וְכֵיוָן שֶׁיָּדַעְתָּה שֶׁמִּחָה בְּךָ בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ – אִם בֶּאֱמֶת הָיָה לְךָ שְׁטָר וְלֹא נִזְהַרְתָּ בּוֹ, אַתָּה הִפְסַדְתָּה עַל עַצְמְךָ'.
ו. לְפִיכָךְ, אִם מִחָה שִׁמְעוֹן בִּפְנֵי הָעֵדִים וְאָמַר לָהֶן: 'לֹא תּוֹצִיאוּ דָּבָר זֶה מִפִּיכֶם' – אֵין זוֹ מְחָאָה. אֲבָל אִם אָמְרוּ הָעֵדִים מֵעַצְמָן: 'אֵין דָּבָר זֶה יוֹצֵא מִפִּינוּ' – הֲרֵי גַּם זוֹ מְחָאָה, שֶׁדָּבָר שֶׁאֵין אָדָם מְצֻוֶּה עָלָיו, אוֹמְרוֹ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה.
וְכֵן אִם צִוָּה לָעֵדִים וְאָמַר לָהֶם: 'אַל תּוֹדִיעוּהוּ', אוֹ שֶׁאָמְרוּ הֵם מֵעַצְמָן: 'אֵין אָנוּ מוֹדִיעִין אוֹתוֹ' – גַּם זוֹ מְחָאָה הִיא; אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם מוֹדִיעִין אוֹתוֹ, מוֹדִיעִין הֵן לַאֲחֵרִים, וְהַדָּבָר יַגִּיעַ אֵלָיו.
ז. כֵּיצַד הַמְּחָאָה? אוֹמֵר בִּפְנֵי שְׁנַיִם: 'פְּלוֹנִי שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחֲצֵרִי' אוֹ 'בְּשָׂדִי' 'גַּזְלָן הוּא, וּלְעָתִיד אֲנִי תּוֹבֵעַ אוֹתוֹ בַּדִּין'. וְכֵן אִם אָמַר לָהֶן: 'שְׂכוּרָה הִיא בְּיָדוֹ' אוֹ 'מַשְׁכּוֹנָה', 'וְאִם יִטְעֹן עָלַי שֶׁמָּכַרְתִּי אוֹ נָתַתִּי, אֲנִי תּוֹבֵעַ אוֹתוֹ בַּדִּין', וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה – הֲרֵי זוֹ מְחָאָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מִחָה בִּמְדִינָה זוֹ שֶׁהֶחֱזִיק זֶה בָּהּ.
אֲבָל אִם אָמַר לָהֶם: 'פְּלוֹנִי שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּחֲצֵרִי גַּזְלָן הוּא' – אֵין זוֹ מְחָאָה, שֶׁהֲרֵי רְאוּבֵן אוֹמֵר: 'כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי, אָמַרְתִּי שֶׁמָּא חֵרֵף אוֹתִי בִּלְבַד, לְפִיכָךְ לֹא נִזְהַרְתִּי בִּשְׁטָרִי'.
ז. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי אָמַרְתִּי שֶׁמָּא חֵרֵף אוֹתִי בִּלְבַד. שהרי לא אמר שיתבע אותו בדין.
ח. מְחָאָה – בִּפְנֵי שְׁנַיִם. וְכוֹתְבִין, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר לָהֶן 'כְּתֹבוּ'. וְכֵיוָן שֶׁמִּחָה בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה – אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְמַחוֹת בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, אֲבָל צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין מְחָאָה לִמְחָאָה שָׁלֹשׁ שָׁנִים גְּמוּרוֹת, לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְמַחוֹת בְּסוֹף כָּל שָׁלֹשׁ. וְאִם מִחָה וְעָמַד שָׁלֹשׁ שָׁנִים גְּמוּרוֹת וְאַחַר כָּךְ מִחָה – אֵינָהּ כְּלוּם.
ח. וְכוֹתְבִין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר לָהֶן כְּתֹבוּ. שזו זכות למערער שיכתבו את מחאתו, ואין הוא מפסיד מכך דבר (השווה לעיל ז,ב). אֵינָהּ כְּלוּם. אין זו מחאה והמחזיק בקרקע נאמן לטעון שקנאה.
ט. הֵבִיא רְאוּבֵן עֵדִים שֶׁזֶּה שִׁמְעוֹן בַּעַל הַשָּׂדֶה קִבֵּץ פֵּרוֹת שָׂדֶה זוֹ וּנְתָנָם לוֹ – תַּעֲמֹד הַשָּׂדֶה בְּיַד רְאוּבֵן, וַאֲפִלּוּ טָעַן שֶׁשִּׁמְעוֹן מְכָרָהּ לוֹ אוֹ נְתָנָהּ לוֹ הַיּוֹם, שֶׁאִלּוּ לֹא מָכַר אוֹ נָתַן – לֹא הָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת רְאוּבֵן בְּשָׂדֶה זוֹ וְנוֹתֵן לוֹ פֵּרוֹתֶיהָ.
ט. תַּעֲמֹד הַשָּׂדֶה בְּיַד רְאוּבֵן וַאֲפִלּוּ טָעַן שֶׁשִּׁמְעוֹן מְכָרָהּ לוֹ אוֹ נְתָנָהּ לוֹ הַיּוֹם. אף שאין לו חזקה שלוש שנים, ואפילו אם טען שקנה את השדה באותו יום.
י. טָעַן שִׁמְעוֹן וְאָמַר: 'אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר, וּלְפֵרוֹת הוֹרַדְתִּיו, וְשֶׁלּוֹ הָיוּ הַפֵּרוֹת, אֲבָל הַגּוּף לֹא מָכַרְתִּי' – נֶאֱמָן, וְחוֹזֶרֶת לְשִׁמְעוֹן, אֶלָּא אִם כֵּן אֲכָלָהּ רְאוּבֵן בְּפָנָיו שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְלֹא מִחָה בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
י. וּלְפֵרוֹת הוֹרַדְתִּיו וְשֶׁלּוֹ הָיוּ הַפֵּרוֹת. שמכר לו הפירות בלבד. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ב.

תקציר הפרק 

🤔 השפעת הקורונה על הנדל"ן שלכם
בשעה שקטע זה נכתב, מגפת הקורונה בישראל מתעצמת וכמעט שאין טיסות יוצאות ונכנסות למדינה וגם התחבורה הציבורית עומדת בפני השבתה אפשרית בידי הרשויות. המונח ההלכתי המתאר מצב זה הוא "שיבוש דרכים" ויש בו כדי להצדיק טענתו של אדם אחד לבעלות על קרקע, גם במקרה שאדם שני השתמש בה שנים רבות וקנה בה חזקה: "אם הייתה מלחמה ושיבוש דרכים בין המקום שהיה בו ראובן [המשתמש בשטחו של שמעון] ובין המקום שהיה בו שמעון [בעל הנכס], אפילו אכלה ראובן עשרים שנה – מוציאין אותה מתחת ידו וחוזרת לשמעון, מפני שיכול לומר: 'לא ידעתי שזה משתמש בקרקעי'" (הלכה ב). בתקווה שעד שהדברים ייקראו, הקורונה תהיה מאחורינו, בעז"ה 🙏🏽

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טוען ונטען ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.לתובע עדים שהקרקע שלו ולמחזיק יש עדי חזקה – התובע זוכה בה?

2.טען: הייתי בחו"ל ולא ידעתי שמשתמשים בביתי- האם מועיל לו?

3.טען: הייתי עסוק במסחר וזה יושב שבועיים בדירתי בת"א – שומעים לו?

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן