פרק י"א, הלכות נחלות, ספר משפטים
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מָעוֹת שֶׁל יְתוֹמִים שֶׁהִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶן – אֵינָן צְרִיכִין אַפִּטְרוֹפּוֹס. אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשִׂין בָּהֶן? בּוֹדְקִין עַל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת, וְיִהְיוּ עִדִּית, וְיִהְיֶה אִישׁ נֶאֱמָן וְשׁוֹמֵעַ דִּינֵי תּוֹרָה, וּמֵעוֹלָם לֹא קִבֵּל עָלָיו נִדּוּי, וְנוֹתְנִין לוֹ הַמָּעוֹת בְּבֵית דִּין קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד, וְנִמְצְאוּ הַיְתוֹמִין נֶהֱנִין מִשְּׂכַר הַמָּעוֹת.
וְכֵן אִם אֵין לוֹ קַרְקַע, וְנָתַן לָהֶן מַשְׁכּוֹן זָהָב מְשֻׁבָּר שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן – נוֹטְלִין בֵּית דִּין הַמַּשְׁכּוֹן, וְנוֹתְנִין לוֹ הַמָּעוֹת קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד. וְלָמָּה לֹא יִקְחוּ מַשְׁכּוֹן כֵּלִים שֶׁל זָהָב אוֹ חֲלִי שֶׁל זָהָב? שֶׁמָּא שֶׁל אֲחֵרִים הוּא, וְיִתְּנוּ סִימָן וְיִטְּלוּהוּ אַחַר מוֹתוֹ, אִם יָדַע הַדַּיָּן שֶׁאֵין זֶה אָמוּד.
וְכַמָּה יִפְסְקוּ בַּשָּׂכָר? כְּפִי מַה שֶׁיִּרְאוּ הַדַּיָּנִין: אוֹ שְׁלִישׁ הַשָּׂכָר, אוֹ חֶצְיוֹ. אֲפִלּוּ רְבִיעַ הַשָּׂכָר לַיְתוֹמִים – אִם רָאוּ שֶׁזּוֹ תַּקָּנָה לָהֶם, עוֹשִׂין.
לֹא מָצְאוּ אָדָם שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ הַמָּעוֹת רָחוֹק לְהֶפְסֵד וְקָרוֹב לְשָׂכָר – הֲרֵי אֵלּוּ מוֹצִיאִין מֵהֶן מְזוֹנוֹת מְעַט מְעַט, עַד שֶׁיִּקְנוּ לָהֶן בַּמָּעוֹת קַרְקַע, וְיִמְסְרוּ אוֹתָהּ בְּיַד הָאַפִּטְרוֹפּוֹס שֶׁיַּעֲמִידוּ לָהֶן.
א. מָעוֹת שֶׁל יְתוֹמִים… אֵינָן צְרִיכִין אַפִּטְרוֹפּוֹס. שלא כשאר נכסים שבית דין מעמידים להם אפוטרופוס לטפל בהם (ראה לעיל י,ה ולקמן ה"ד). בּוֹדְקִין עַל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת וְיִהְיוּ עִדִּית. מחפשים אדם שיש לו קרקעות משובחות. שאדם כזה מצבו הכלכלי יציב וההשקעה אצלו היא ללא סיכון גדול. לֹא קִבֵּל עָלָיו נִדּוּי. שבית דין לא נידו אותו. קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד. באופן שיש סיכוי גבוה שהיתומים ירוויחו ולא יפסידו. שמסכמים אתו שאם יהיה רווח במעות יקבלו אותו היתומים ואם יהיה הפסד ישלם להם אותו מכיסו. ואף על פי שהלוואה באופן זה אסורה מדברי חכמים משום אבק ריבית, בנכסי יתומים לא אסרו זאת (הלכות מלווה ולווה ד,יד).
מַשְׁכּוֹן. כדי להבטיח מעות היתומים. זָהָב מְשֻׁבָּר. חתיכות של זהב שלא נעשים מהן חפצים ותכשיטים. שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן. ולכן אין חשש שיבואו אחרים ויתבעו אותו באמצעות סימנים. חֲלִי. תכשיט. וְיִתְּנוּ סִימָן וְיִטְּלוּהוּ אַחַר מוֹתוֹ אִם יָדַע הַדַּיָּן שֶׁאֵין זֶה אָמוּד. שאם בא אדם וטען שהפקיד אצל חברו חפץ קודם מותו, ונתן סימנים, מוציאים את החפץ מיד היתומים ונותנים לו, ובתנאי שהדיין מכיר את האדם שמת ויודע שלפי אמדן הונו לא מסתבר שהחפץ היה שייך לו (ראה הלכות שאלה ופיקדון ו,ד).
וְכַמָּה יִפְסְקוּ בַּשָּׂכָר. מה אחוז הרווחים שיקבל המתעסק.
בַּמָּעוֹת. העודפות על מזונותיהם. וְיִמְסְרוּ אוֹתָהּ בְּיַד הָאַפִּטְרוֹפּוֹס. כדלעיל י,ה.
ב. כָּל הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁל יְתוֹמִים – שָׁמִין אוֹתָן וּמוֹכְרִין אוֹתָן מִיָּד בְּבֵית דִּין. וְאִם הָיָה הַשּׁוּק קָרוֹב לַמְּדִינָה – מוֹלִיכִין אוֹתָן לַשּׁוּק וּמוֹכְרִין אוֹתָן, וְיִצְטָרְפוּ דְּמֵיהֶן עִם הַמָּעוֹת שֶׁל יְתוֹמִים.
ב. וּמוֹכְרִין אוֹתָן מִיָּד. שמא ייגנבו או יתקלקלו (מאירי כתובות ק,ב). וְאִם הָיָה הַשּׁוּק קָרוֹב לַמְּדִינָה מוֹלִיכִין אוֹתָן לַשּׁוּק. שמחירם שם יקר יותר, אבל אם היה רחוק אין מוליכים אותם, שמא יאבדו בדרך. וְיִצְטָרְפוּ דְּמֵיהֶן עִם הַמָּעוֹת. וינהגו בהם כדרך שנוהגים במעות, כדלעיל ה"א.
ג. מִי שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ שֵׁכָר שֶׁל יְתוֹמִים, אִם יַנִּיחוֹ כָּאן עַד שֶׁיִּמָּכֵר, שֶׁמָּא יַחֲמִיץ, וְאִם יוֹלִיכוֹ לַשּׁוּק, שֶׁמָּא יֶאֶרְעוֹ אֹנֶס בַּדֶּרֶךְ – הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה בּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּשֶׁלּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ג. שֵׁכָר. משקה משכֵּר העשוי מפירות או מתבואה.
ד. כְּשֶׁמַּעֲמִידִין בֵּית דִּין הָאַפִּטְרוֹפִּין, מוֹסְרִין לוֹ כָּל נִכְסֵי הַקָּטָן, הַקַּרְקָעוֹת וְהַמִּטַּלְטְלִין שֶׁלֹּא נִמְכְּרוּ, וְהוּא מוֹצִיא וּמַכְנִיס וּבוֹנֶה וְסוֹתֵר וְשׂוֹכֵר וְנוֹטֵעַ וְזוֹרֵעַ וְעוֹשֶׂה כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאֶה שֶׁזֶּה טוֹב לַיְתוֹמִין, וּמַאֲכִילָן וּמַשְׁקָן וְנוֹתֵן לָהֶן כָּל הוֹצָאָתָן כְּפִי הַמָּמוֹן וּכְפִי הָרָאוּי לָהֶן, וְלֹא יַרְוִיחַ לָהֶן יָתֵר מִדַּאי וְלֹא יְצַמְצֵם עֲלֵיהֶן יָתֵר מִדַּאי.
ד. כְּפִי הַמָּמוֹן. בהתאם לנכסים שיש להם. וּכְפִי הָרָאוּי לָהֶן. לפי צרכיהם ומעמדם. וְלֹא יַרְוִיחַ לָהֶן יָתֵר מִדַּאי. לא ייתן להם צרכיהם ברווח ובריבוי.
ה. כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ הַיְתוֹמִים, נוֹתֵן לָהֶן מָמוֹן מוֹרִישָׁן, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹנוֹת מַה הִכְנִיס וּמַה הוֹצִיא, אֶלָּא אוֹמֵר לָהֶם: 'זֶה הוּא הַנִּשְׁאָר', וְנִשְׁבַּע בִּנְטִילַת חֵפֶץ שֶׁלֹּא גְּזָלָם כְּלוּם.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁמִּנּוּהוּ בֵּית דִּין. אֲבָל אַפִּטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּנָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים, וְכֵן שְׁאָר הַמּוֹרִישִׁין – אֵינוֹ נִשְׁבָּע עַל טַעֲנַת הַסָּפֵק.
יֵשׁ לָאַפִּטְרוֹפּוֹס לִלְבֹּשׁ וּלְהִתְכַּסּוֹת מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מְכֻבָּד וְיִהְיוּ דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה לַיְתוֹמִים הֲנָאָה בְּנִכְסֵיהֶן בִּהְיוֹת דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין.
ה. נוֹתֵן לָהֶן. האפוטרופוס. וְנִשְׁבַּע בִּנְטִילַת חֵפֶץ שֶׁלֹּא גְּזָלָם כְּלוּם. שמפני שיכול להורות היתר לעצמו לקחת ממון היורשים מחמת הטרחה שטורח עבורם, תיקנו חכמים שיהיה אפשר לחייבו להישבע בטענת ספק כשיש חשד שמא נטל ממון אף אם אין ודאות בעניין (הלכות שלוחין ושותפין ט,א, ושם נזכרים עוד חייבי שבועה בטענת ספק מסיבות דומות; וראה שם בהמשך הפרק דינים שונים הנוגעים לשבועה זו). ושבועה זו נעשית בנקיטת חפץ, דהיינו בעודו אוחז ספר תורה בידו (הלכות שבועות יא,ח).
בְּשֶׁמִּנּוּהוּ בֵּית דִּין. שאנשים רוצים שימנו אותם בית דין אפוטרופוסים כדי שתתפרסם נאמנותם אצל בני אדם, ואינם נרתעים מכך שיחייבו אותם שבועה (פה"מ גיטין ה,ד; וראה גם הלכות שלוחין ושותפין ט,ד). אֲבָל אַפִּטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּנָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים וכו'. אם אביהם של היתומים או אדם אחר שהוריש את הנכסים מינה את האפוטרופוס. אֵינוֹ נִשְׁבָּע עַל טַעֲנַת הַסָּפֵק. מכיוון שהאפוטרופוס אינו מקבל שכר על עבודתו, פטרוהו משבועה בטענת ספק כדי שלא יימנע מלהיות אפוטרופוס.
יֵשׁ לָאַפִּטְרוֹפּוֹס. מותר לו. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מְכֻבָּד. כדין אח גדול, לעיל ט,טו.
ו. יֵשׁ לָאַפִּטְרוֹפִּין לִמְכֹּר בְּהֵמָה עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, שָׂדוֹת וּכְרָמִים, לְהַאֲכִיל לַיְתוֹמִין, אֲבָל אֵין מוֹכְרִין וּמַנִּיחִין הַמָּעוֹת, וְאֵין מוֹכְרִין שָׂדוֹת לִקַּח עֲבָדִים וְלֹא עֲבָדִים לִקַּח שָׂדוֹת, שֶׁמָּא לֹא יַצְלִיחוּ. אֲבָל מוֹכְרִין שָׂדֶה לִקַּח שְׁוָרִים לַעֲבוֹדוֹת שָׂדוֹת אֲחֵרוֹת, שֶׁהַשְּׁוָרִים הֵם עִקַּר כָּל נִכְסֵי שָׂדוֹת.
ו. יֵשׁ לָאַפִּטְרוֹפִּין לִמְכֹּר וכו'. אבל אינם רשאים לתת מתנה (הלכות מכירה ל,ו). לְהַאֲכִיל לַיְתוֹמִין. לצורך מזונותיהם. אֲבָל אֵין מוֹכְרִין וּמַנִּיחִין הַמָּעוֹת. שמא ייגנבו, או מפני שהנכסים חשובים יותר (רש"י גיטין נב,א). וְאֵין מוֹכְרִין שָׂדוֹת לִקַּח עֲבָדִים. על מנת לקנות עבדים. עִקַּר כָּל נִכְסֵי שָׂדוֹת. שמשמשים לעיבוד השדה, ובלא שוורים אין עבודת השדות מתקיימת.
ז. אֵין הָאַפִּטְרוֹפִּין רַשָּׁאִין לִמְכֹּר בְּרָחוֹק וְלִגְאֹל בְּקָרוֹב, לִמְכֹּר בְּרָע וְלִגְאֹל בְּיָפֶה, שֶׁמָּא לֹא יַצְלִיחַ זֶה שֶׁקָּנוּ. וְאֵינָן רַשָּׁאִין לָדוּן וְלָחוּב עַל מְנַת לִזְכּוֹת לַיְתוֹמִים, שֶׁמָּא לֹא יִזְכּוּ, וְנִמְצָא הַחוֹב קַיָּם.
ז. לִמְכֹּר בְּרָחוֹק וְלִגְאֹל בְּקָרוֹב. למכור שדות הנמצאות במקום רחוק, כדי לקנות שדות קרובות יותר. לָדוּן וְלָחוּב עַל מְנַת לִזְכּוֹת. לייצג את היתומים בתביעה ולחייבם בדבר, אף על פי שהם חושבים שעל ידי כך עשוי לצאת ליתומים רווח יותר גדול מצד אחר (מרכה"מ, וראה מ"מ שפירש באופן אחר).
ח. אֵין הָאַפִּטְרוֹפִּין רַשָּׁאִין לְהוֹצִיא עֲבָדִים לְחֵרוּת, וַאֲפִלּוּ לִקַּח מִן הָעֶבֶד דָּמָיו שֶׁיֵּצֵא לְחֵרוּת. אֲבָל מוֹכְרִין לַאֲחֵרִים וְלוֹקְחִין מֵהֶן הַדָּמִים עַל מְנַת שֶׁיּוֹצִיאוּהוּ לְחֵרוּת, וְאוֹתָן הָאֲחֵרִים הֵם שֶׁמְּשַׁחְרְרִין.
ח. אֵין הָאַפִּטְרוֹפִּין רַשָּׁאִין לְהוֹצִיא עֲבָדִים לְחֵרוּת. שרשאים רק למכור כדי להאכיל היתומים. וַאֲפִלּוּ לִקַּח מִן הָעֶבֶד וכו'. מפני שנראה הדבר כשחרור בלא דמים, ומתוך כך יבואו לזלזל בנכסי יתומים (תוספות גיטין לח,ב). מוֹכְרִין. את העבד לצורך פרנסת היתומים. עַל מְנַת שֶׁיּוֹצִיאוּהוּ לְחֵרוּת. כלומר לקונים יש רשות להוציאו לחירות אם ירצו (פרישה; והשווה הלכות ערכין וחרמין ו,יח).
ט. הָאַפִּטְרוֹפִּין תּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין נִכְסֵי יְתוֹמִים כְּדֵי לְהַאֲכִילָן, שֶׁאֵין מַאֲכִילִין אֶת הַיְתוֹמִים דָּבָר הָאָסוּר. אֲבָל לֹא יְעַשְּׂרוּ וְיִתְרֹמוּ כְּדֵי שֶׁיַּנִּיחוּ הַפֵּרוֹת מְתֻקָּנִין, אֶלָּא יִמְכְּרוּ אוֹתָן טֶבֶל, וְהָרוֹצֶה לְתַקֵּן יְתַקֵּן.
ט. תּוֹרְמִין. ולא יתרמו בעין יפה, אלא אחד משישים מן הפירות (הלכות תרומות ג,ג). אֶלָּא יִמְכְּרוּ אוֹתָן טֶבֶל. ולא יפרישו מהם תרומות ומעשרות לפני כן. ואף שבדרך כלל אסור למכור טבל, חכמים התירו זאת כשיש צורך בדבר כגון במקרה זה שנעשה לטובת היתומים (ראה הלכות מעשר ו,ו).
י. הָאַפִּטְרוֹפִּין עוֹשִׂין לַקְּטַנִּים סֻכָּה וְלוּלָב וְצִיצִית וְשׁוֹפָר וְסֵפֶר תּוֹרָה, תְּפִלִּין וּמְזוּזָה וּמְגִלָּה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כָּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁיֵּשׁ לָהּ קִצְבָּה, בֵּין שֶׁהִיא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה בֵּין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים – עוֹשִׂין לָהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן חַיָּבִין בְּמִצְוָה מִכָּל הַמִּצְווֹת, אֶלָּא כְּדֵי לְחַנְּכָן. אֲבָל אֵין פּוֹסְקִין עֲלֵיהֶן צְדָקָה, וַאֲפִלּוּ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִין, מִפְּנֵי שֶׁמִּצְווֹת אֵלּוּ אֵין לָהֶן קִצְבָּה.
י. קִצְבָּה. מחיר ידוע מראש. שֶׁאֵינָן חַיָּבִין בְּמִצְוָה מִכָּל הַמִּצְווֹת. שהרי קטן פחות מגיל שלוש עשרה אינו חייב במצוות מן התורה. כְּדֵי לְחַנְּכָן. להרגיל אותם במצוות (לדוגמאות נוספות ראה הלכות תפילין ד,יג, הלכות ציצית ג,ט, הלכות ברכות ה,א). אֵין פּוֹסְקִין עֲלֵיהֶן צְדָקָה. אבל כדי להחשיב אותם, מותר לפסוק עליהם (הלכות מתנות עניים ז,יב). וַאֲפִלּוּ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִין. שהיא מצווה חשובה ביותר (שם ח,י).
יא. וּמִי שֶׁנִּשְׁתַּטָּה אוֹ נִתְחָרֵשׁ – בֵּית דִּין פּוֹסְקִין עָלָיו צְדָקָה, אִם הָיָה רָאוּי.
יא. פּוֹסְקִין עָלָיו. מכיוון שהצדקה חובה עליו, נשתעבדו נכסיו (כס"מ). אִם הָיָה רָאוּי. לפי מצבו הכלכלי.
יב. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הָאַפִּטְרוֹפּוֹס צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, צָרִיךְ לְחַשֵּׁב בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וּלְדַקְדֵּק וּלְהִזָּהֵר הַרְבֵּה מֵאֲבִיהֶן שֶׁל אֵלּוּ הַיְתוֹמִין, שֶׁהוּא רוֹכֵב עֲרָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וכו' אֲבִי יְתוֹמִים" וכו' (תהלים סח,ה-ו).
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
נִגְמַר סֵפֶר שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר בְּעֶזְרַת שַׁדַּי. וּמִנְיַן פְּרָקִים שֶׁל סֵפֶר זֶה שִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה: הִלְכוֹת שְׂכִירוּת – שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פְּרָקִים. הִלְכוֹת שְׁאֵלָה – שְׁמוֹנָה פְּרָקִים. הִלְכוֹת הַלְוָאָה – שִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים פְּרָקִים. הִלְכוֹת טוֹעֵן וְנִטְעָן – שִׁשָּׁה עָשָׂר פְּרָקִים. הִלְכוֹת נְחָלוֹת – אַחַד עָשָׂר פְּרָקִים.
יב. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ה. וּלְהִזָּהֵר הַרְבֵּה מֵאֲבִיהֶן שֶׁל אֵלּוּ הַיְתוֹמִין שֶׁהוּא רוֹכֵב עֲרָבוֹת. כינוי לקדוש ברוך הוא שהוא שליט על הרקיע העליון, שבו צדק ומשפט צדק, ובו גנוזים חיים, שלום וברכה, להשפיע טוב לעושים צדק ומשפט וצדקה (ערוה"ש רצ,לד). סֹלּוּ. שבחו ורוממו.

תקציר הפרק 

🤔 איזה יום היסטורי!
היום, כן היום, אנחנו מסיימים את ספר משפטים! שומעים את משק כנפי ההיסטוריה? אנחנו שומעים. אז, באיזו מילה מסתיים הפרק האחרון של הלכות נחלות שמסיימות את ספר משפטים? "יתומים". כן, יתומים. לא המילה שהיינו מצפים לה. ההלכה האחרונה מוקדשת לאזהרה חמורה למי שמונה כמנהל נכסי יתומים "לחשב בינו לבין עצמו ולדקדק ולהיזהר הרבה מאביהן של אלו היתומים", שהוא הקב"ה (הלכה יב); את ספר משפטים, העוסק כולו בדיני ממונות שבין אדם לחברו, חותמת הדאגה האבהית של רמב"ם לאוכלוסייה הכי חלשה בחברה: היתומים, אלו שאין להם מי שידאג להם, ואת הדאגה הזו ניקח איתנו מהספר אל החיים עצמם! 🙏🏽

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות נחלות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם לאפוטרופוס יש יד חופשית לעשות הכל לטובת היתומים?

2.מותר לאפוטרופוס למכור נכס כדי להפקיד את הפדיון בבנק?

3.האם האפוטרופוס נותן מעשר כספים מנכסי יתומים?

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן