פרק י"ב, הלכות גזילה ואבידה, ספר נזיקין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִי שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵדָה וּפָגַע בַּאֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת חֲבֵרוֹ: אִם יָכוֹל לְהַחֲזִיר שְׁנֵיהֶם — חַיָּב לְהַחֲזִיר; וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר אֶלָּא אַחַת מֵהֶן — אֲבֵדָתוֹ קוֹדֶמֶת, וַאֲפִלּוּ לַאֲבֵדַת אָבִיו אוֹ רַבּוֹ, שֶׁלּוֹ קוֹדֵם לְכָל אָדָם.
א. וּפָגַע. פגש.
ב. פָּגַע בַּאֲבֵדַת רַבּוֹ עִם אֲבֵדַת אָבִיו: אִם הָיָה אָבִיו שָׁקוּל כְּנֶגֶד רַבּוֹ — שֶׁל אָבִיו קוֹדֶמֶת; וְאִם לָאו — שֶׁל רַבּוֹ קוֹדֶמֶת, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רַבּוֹ מֻבְהָק, שֶׁרֹב חָכְמָתוֹ שֶׁל תּוֹרָה מִמֶּנּוּ.
ב. שָׁקוּל כְּנֶגֶד רַבּוֹ. בחכמת התורה. שֶׁל רַבּוֹ קוֹדֶמֶת. שרבו קודם לאביו בענייני הכיבוד "שאביו הביאו לעולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא" (הלכות תלמוד תורה ה,א, ושם נאמר שאם אביו חכם אבדתו קודמת גם אם אינו שקול כרבו — וראה בביאור ובפסקים ושיטות שם הסבר לעניין).
ג. הִנִּיחַ אֲבֵדָתוֹ וְהֶחֱזִיר אֲבֵדַת חֲבֵרוֹ — אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ הָרָאוּי לוֹ. כֵּיצַד? שָׁטַף נָהָר חֲמוֹרוֹ וַחֲמוֹר חֲבֵרוֹ, שֶׁלּוֹ יָפֶה מָנֶה וְשֶׁל חֲבֵרוֹ מָאתַיִם, הִנִּיחַ אֶת שֶׁלּוֹ וְהִצִּיל אֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ — אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ הָרָאוּי לוֹ. אִם אָמַר לוֹ: ‘אַצִּיל אֶת שֶׁלְּךָ וְאַתָּה נוֹתֵן לִי דְּמֵי שֶׁלִּי‘, אוֹ שֶׁהִתְנָה בִּפְנֵי בֵּית דִּין — חַיָּב לִתֵּן לוֹ דְּמֵי שֶׁלּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁעָלָה חֲמוֹר שֶׁלּוֹ מֵאֵילָיו; הוֹאִיל וְלֹא נִתְעַסֵּק בּוֹ, זָכָה בְּמַה שֶּׁהִתְנָה עִמּוֹ. ד יָרַד לְהַצִּיל וְלֹא הִצִּיל — אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ הָרָאוּי לוֹ.
וְכֵן אִם הָיָה עוֹסֵק בִּמְלָאכָה, וּבָטַל מִמְּלַאכְתּוֹ שֶׁשָּׁוָה דִּינָר וְהֶחֱזִיר אֲבֵדָה שֶׁשָּׁוָה מֵאָה דִּינָרִין — לֹא יֹאמַר לוֹ: ‘תֵּן לִי דִּינָר שֶׁהִפְסַדְתִּי‘, אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפוֹעֵל בָּטֵל שֶׁיִּבָּטֵל מֵאוֹתָהּ מְלָאכָה שֶׁהָיָה עוֹסֵק בָּהּ. וְאִם הִתְנָה עִם הַבְּעָלִים אוֹ בִּפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁיִּטֹּל מַה שֶּׁיַּפְסִיד, וְהִרְשׁוּהוּ — הֲרֵי זֶה נוֹטֵל. וְאִם אֵין שָׁם בֵּית דִּין וְלֹא בְּעָלִים — שֶׁלּוֹ קוֹדֵם.
ג. יָפֶה. שווה. מָנֶה. מאה דינרים. אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ הָרָאוּי לוֹ. שכר טרחת הצלת החמור, ולא את דמי חמורו שהפסיד (ולקמן ה"ד מבואר מה הדין אם פסק ממלאכתו והפסיד את שכרה). דְּמֵי שֶׁלִּי. דמי חמורו ששווה מנה. אוֹ שֶׁהִתְנָה בִּפְנֵי בֵּית דִּין. שייטול את דמי חמורו, והבעלים או בית דין הסכימו לכך (לקמן ה"ד). וְאַף עַל פִּי שֶׁעָלָה חֲמוֹר שֶׁלּוֹ מֵאֵילָיו וכו'. גם אם החמור של המציל ניצל מהמים מעצמו ונמצא שהמציל לא הפסיד כלל, מכיוון שהתנאי לתשלום היה שיציל את חמור חברו ויעזוב את חמורו, וכך עשה, הריהו זוכה בסכום שהתנה עליו. והעובדה שחמורו ניצל אינה קשורה לתנאי, אלא משמים ריחמו עליו שלא יאבד את חמורו (בבלי בבא קמא קטז,א).
ד. יָרַד לְהַצִּיל וְלֹא הִצִּיל אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ הָרָאוּי לוֹ. ואינו נוטל את דמי חמורו, משום שתשלום דמי חמורו מותנה בכך שיציל את חמורו של חברו (בבלי בבא קמא קטז,ב).
אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפוֹעֵל בָּטֵל שֶׁיִּבָּטֵל מֵאוֹתָהּ מְלָאכָה שֶׁהָיָה עוֹסֵק בָּהּ. משערים כמה רגיל לקבל עבור מלאכתו וכמה היה מוכן להפחית משכר זה כדי לנוח ולהיבטל ממלאכתו, וסכום זה תלוי במידת המאמץ והיגיעה שיש במלאכתו הרגילה (פה"מ בכורות ד,ו). שֶׁלּוֹ קוֹדֵם. שהפסד שכר דינו כאבדה, ואבדתו קודמת לכל אדם.
ה. וְכֵן שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ בָּאִין בַּדֶּרֶךְ, זֶה בְּחָבִית שֶׁל יַיִן וְזֶה בְּכַד שֶׁל דְּבַשׁ, וְנִסְדְּקָה הַכַּד שֶׁל דְּבַשׁ, וְקֹדֶם שֶׁיִּשָּׁפֵךְ הַדְּבַשׁ לָאָרֶץ שָׁפַךְ זֶה אֶת יֵינוֹ וְהִצִּיל אֶת הַדְּבַשׁ לְתוֹךְ הֶחָבִית — אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ הָרָאוּי לוֹ. וְאִם אָמַר לוֹ: ‘אַצִּיל אֶת שֶׁלְּךָ וְאַתָּה נוֹתֵן לִי דְּמֵי שֶׁלִּי‘, אוֹ שֶׁהִתְנָה בִּפְנֵי בֵּית דִּין — הֲרֵי זֶה חַיָּב לִתֵּן לוֹ. וְאִם נִשְׁפַּךְ הַדְּבַשׁ לָאָרֶץ — הֲרֵי זֶה הֶפְקֵר, וְכָל הַמַּצִּיל לְעַצְמוֹ מַצִּיל.
ה. זֶה בְּחָבִית שֶׁל יַיִן וְזֶה בְּכַד שֶׁל דְּבַשׁ. והדבש יקר מהיין.
וְכָל הַמַּצִּיל לְעַצְמוֹ מַצִּיל. ואינו צריך לתת את הדבש לבעלים המקוריים שלו.
ו. הָיָה זֶה בָּא בְּכַד שֶׁל דְּבַשׁ וְזֶה בָּא בְּקַנְקַנִּים רֵיקָנִים, וְנִסְדְּקָה כַּד הַדְּבַשׁ, וְאָמַר לוֹ בַּעַל הַקַּנְקַנִּים: ‘אֵינִי מַצִּיל לְךָ דְּבַשׁ זֶה בְּקַנְקַנִּי עַד שֶׁתִּתֵּן לִי חֶצְיוֹ‘ אוֹ ‘שְׁלִישׁוֹ‘ אוֹ ‘כָּךְ וְכָךְ דִּינָרִין‘, וְקִבֵּל עָלָיו בַּעַל הַדְּבַשׁ וְאָמַר לוֹ: ‘הִין‘ — הֲרֵי זֶה צִחֵק בּוֹ, וְאֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ הָרָאוּי לוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא הִפְסִידוֹ כְּלוּם.
ו. הִין. כן. צִחֵק בּוֹ. שיטה בו.
ז. וְכֵן מִי שֶׁבָּרַח מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְהָיְתָה מַעְבֹּרֶת לְפָנָיו, וְאָמַר לוֹ: ‘הַעֲבִירֵנִי וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ דִּינָר‘, וְהֶעֱבִירוֹ — אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ הָרָאוּי לוֹ. וְאִם הָיָה צַיָּד, וְאָמַר לוֹ: ‘בַּטֵּל מְצוּדָתְךָ וְהַעֲבִירֵנִי‘ — נוֹתֵן לוֹ מַה שֶּׁהִתְנָה עִמּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ז. מַעְבֹּרֶת. כלי שיט למעבר בין שני עברי הנהר. אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ הָרָאוּי לוֹ. משום ששיטה בו. צַיָּד. דייג. וְאָמַר לוֹ בַּטֵּל מְצוּדָתְךָ וְהַעֲבִירֵנִי. ביקש ממנו לוותר על הדיג כדי להעבירו והסכים. נוֹתֵן לוֹ מַה שֶּׁהִתְנָה עִמּוֹ. כמבואר לעיל ה"ג.
ח. שַׁיָּרָה שֶׁהָיְתָה מְהַלֶּכֶת בַּמִּדְבָּר, וְעָמַד עָלֶיהָ גַּיִס וּטְרָפָהּ: אִם אֵינָן יְכוֹלִין לְהַצִּיל מִיָּדָם, וְעָמַד אֶחָד מֵהֶם וְהִצִּיל — הִצִּיל לְעַצְמוֹ; וְאִם יְכוֹלִין הֵם לְהַצִּיל מִיָּדָם, וְקָדַם אֶחָד מֵהֶם וְהִצִּיל, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר: ‘לְעַצְמִי אֲנִי מַצִּיל‘ — מַצִּיל לָאֶמְצַע.
ח. וְעָמַד עָלֶיהָ גַּיִס וּטְרָפָהּ. באו עליה לוחמים ולכדו אותה. אִם אֵינָן יְכוֹלִין לְהַצִּיל מִיָּדָם. את ממונם. וְעָמַד אֶחָד מֵהֶם וְהִצִּיל. חלק מממונם, או את כולו. הִצִּיל לְעַצְמוֹ. שנחשב כזוכה מן ההפקר.
מַצִּיל לָאֶמְצַע. לכולם (ראה פסקים ושיטות).
ט. הָיוּ יְכוֹלִין לְהַצִּיל עַל יְדֵי הַדֹּחַק — כָּל הַמַּצִּיל מַצִּיל לָאֶמְצַע, אֶלָּא אִם כֵּן אָמַר: ‘לְעַצְמִי אֲנִי מַצִּיל‘ — הֲרֵי זֶה מַצִּיל לְעַצְמוֹ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁשְּׁמָעוּהוּ אוֹמֵר ‘לְעַצְמִי אֲנִי מַצִּיל‘, הָיָה לָהֶן לִדְחֹק עַצְמָן וּלְהַצִּיל, וְכֵיוָן שֶׁיָּשְׁבוּ וְלֹא הִצִּילוּ, הֲרֵי נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִן הַכֹּל.
ט. עַל יְדֵי הַדֹּחַק. במאמץ רב. כָּל הַמַּצִּיל מַצִּיל לָאֶמְצַע. כמו במקרה שהיו יכולים להציל, לעיל ה"ח.
י. הָיוּ שְׁנֵי שֻׁתָּפִין, וְהִצִּיל אֶחָד מֵהֶם — הִצִּיל לָאֶמְצַע. וְאִם אָמַר: ‘לְעַצְמִי אֲנִי מַצִּיל‘ — הֲרֵי זֶה חָלַק מֵחֲבֵרוֹ וְהִצִּיל לְעַצְמוֹ. וְכֵן הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לְהַצִּיל — כָּל שֶׁיַּצִּיל הֲרֵי הוּא לַמַּשְׂכִּיר. וְאִם אָמַר: ‘לְעַצְמִי אֲנִי מַצִּיל‘ — הֲרֵי זֶה חָזַר בּוֹ מִן הַשְּׂכִירוּת, וְכָל שֶׁיַּצִּיל אַחַר שֶׁאָמַר כֵּן הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ.
י. הָיוּ שְׁנֵי שֻׁתָּפִין. והלכו עם הממון המשותף. וְהִצִּיל אֶחָד מֵהֶם הִצִּיל לָאֶמְצַע. בין שניתן להציל או שלא ניתן להציל (מ"מ). שהיות והם שותפים מן הסתם שהציל עבור שניהם, אלא אם כן הודיע שהוא מציל רק לעצמו. הֲרֵי זֶה חָלַק מֵחֲבֵרוֹ. הפריד את עצמו משותפו. הֲרֵי זֶה חָזַר בּוֹ מִן הַשְּׂכִירוּת. שפועל יכול לחזור בו באמצע העבודה (הלכות שכירות ט,ד).
יא. שַׁיָּרָה שֶׁחָנָת בַּמִּדְבָּר, וְעָמַד עָלֶיהָ גַּיִס לְטָרְפָהּ, וּפָסְקוּ עִם הַגַּיִס מָמוֹן וְנָתְנוּ לוֹ — מְחַשְּׁבִין לְפִי מָמוֹנָם וְאֵין מְחַשְּׁבִין לְפִי נְפָשׁוֹת. וְאִם שָׂכְרוּ תַּיָּר לִפְנֵיהֶם לְהוֹדִיעָם הַדֶּרֶךְ — מְחַשְּׁבִין שְׂכָרוֹ לְפִי מָמוֹן וּלְפִי נְפָשׁוֹת. וְלֹא יְשַׁנּוּ מִמִּנְהַג
הַחַמָּרִין.
יא. וּפָסְקוּ עִם הַגַּיִס מָמוֹן. סיכמו שייתנו להם סכום מסוים כתשלום כופר. מְחַשְּׁבִין לְפִי מָמוֹנָם וְאֵין מְחַשְּׁבִין לְפִי נְפָשׁוֹת. חלוקת התשלום היא יחסית לממון שיש אצל כל אחד, ולא לפי מספר הנפשות שיש עמו, משום שהגיס מעוניין בממונם ולא בהריגתם. שָׂכְרוּ תַּיָּר. סייר, מורה דרך. מְחַשְּׁבִין שְׂכָרוֹ לְפִי מָמוֹן וּלְפִי נְפָשׁוֹת. מכיוון שמסתייעים בו להינצל גם מסכנת נפשות וגם מאבדן ממון. וְלֹא יְשַׁנּוּ מִמִּנְהַג הַחַמָּרִין. שאם יש מנהג מסוים הולכים לפיו, גם אם שונה מכללים אלו.
יב. רַשָּׁאִין הַחַמָּרִין לְהַתְנוֹת בֵּינֵיהֶן: כָּל מִי שֶׁתֹּאבַד מִמֶּנּוּ חֲמוֹר מִבְּנֵי הַשַּׁיָּרָה — מַעֲמִידִין לוֹ חֲמוֹר אַחֶרֶת. וְאִם פָּשַׁע בָּהּ וְאָבְדָה — אֵין חַיָּבִין לְהַעֲמִיד לוֹ.
יב. הַחַמָּרִין. מובילי משאות על גבי חמורים, וכשהולכים למרחק רב הולכים בשיירה. רַשָּׁאִין הַחַמָּרִין לְהַתְנוֹת בֵּינֵיהֶן. אף על פי שאין תנאי כזה על פי שורת הדין, לאחר שהתנו ביניהם התנאי מחייב את כל השותפים.
מַעֲמִידִין לוֹ חֲמוֹר אַחֶרֶת. מוטל עליהם להעמיד לרשותו חמור אחר, כפי שהבטיחו, כדי שיוכל להמשיך בעבודתו. וְאִם פָּשַׁע בָּהּ וְאָבְדָה אֵין חַיָּבִין לְהַעֲמִיד לוֹ. שאין התנאי כולל אבדה מחמת רשלנות.
יג. אָבְדָה חֲמוֹרוֹ, וְאָמַר: ‘תְּנוּ לִי דָּמֶיהָ וְאֵינִי רוֹצֶה לִקַּח חֲמוֹר, וַהֲרֵינִי שׁוֹמֵר עִמָּכֶם‘ — אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא מַעֲמִידִין לוֹ חֲמוֹר אַחֶרֶת, כְּדֵי שֶׁיְּזָרֵז עַצְמוֹ וְיִשְׁמֹר בְּהֶמְתּוֹ. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה לוֹ בְּהֵמָה אַחֶרֶת בַּשַּׁיָּרָה — אֵינוֹ דּוֹמֶה שׁוֹמֵר אַחַת לְשׁוֹמֵר שְׁתַּיִם.
יג. וַהֲרֵינִי שׁוֹמֵר עִמָּכֶם. משגיח על השיירה והחמורים. אֵינוֹ דּוֹמֶה שׁוֹמֵר אַחַת לְשׁוֹמֵר שְׁתַּיִם. שהשומר על שתי בהמות צריך להתאמץ יותר בשמירתו ועל ידי כך ישמור טוב יותר על כל השיירה (בבלי בבא קמא קטז,ב).
יד. סְפִינָה שֶׁהָיְתָה מְהַלֶּכֶת בַּיָּם, וְעָמַד עָלֶיהָ נַחְשׁוֹל לְטַבְּעָהּ, וְהֵקֵלּוּ מִמַּשָּׂאָהּ — מְחַשְּׁבִין לְפִי מַשּׂוֹי וְאֵין מְחַשְּׁבִין לְפִי מָמוֹן. וְאַל יְשַׁנּוּ מִמִּנְהַג הַסַּפָּנִין.
יד. וְהֵקֵלּוּ מִמַּשָּׂאָהּ. השליכו חלק מהמטען. מְחַשְּׁבִין לְפִי מַשּׂוֹי וְאֵין מְחַשְּׁבִין לְפִי מָמוֹן. כשמחשבים את המטען שצריך להשליך לא מחשבים לפי שווי המטען אלא לפי משקלו, וכל אחד צריך להשליך מטען במשקל זהה אפילו אם מטענו של אחד יקר יותר מהשני.
טו. רַשָּׁאִין הַסַּפָּנִין לְהַתְנוֹת בֵּינֵיהֶם: כָּל מִי שֶׁתֹּאבַד לוֹ סְפִינָה — מַעֲמִידִין לוֹ סְפִינָה אַחֶרֶת. פָּשַׁע בָּהּ וְאָבְדָה, אוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ לְמָקוֹם שֶׁאֵין הַסְּפִינוֹת הוֹלְכוֹת בּוֹ בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן — אֵין חַיָּבִין לְהַעֲמִיד לוֹ.
טו. הַסַּפָּנִין. מובילי משאות בספינות, וכשמפליגים למרחק רב מפליגים בשיירה. שֶׁפֵּרֵשׁ לְמָקוֹם שֶׁאֵין הַסְּפִינוֹת הוֹלְכוֹת בּוֹ בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן אֵין חַיָּבִין לְהַעֲמִיד לוֹ. בגלל שיש סכנה להפליג דרך שם, כדין האמור בחמר שפשע (לעיל הי"ב).

תקציר הפרק 

הלכות גזלה ואבדה, השבת אבדה
פרק יב *הצלת ממון הכרוכה בהפסד*

א) סדר העדיפויות בהשבת אבדה;
1⃣ עצמו 2⃣ אביו השקול כרבו 3⃣ רבו המובהק 4⃣ אביו סתם (שאינו רבו) 5⃣ כל אדם.
ב) תשלום למציל – לפי הטרחה בלבד, לא לפי מה שהפסיד באותו זמן, אלא אם כן נתבקש להציל;
ג) הציל לאחרים – אם זה דבר שהם לא יכלו להצילו, הדבר שייך לו.

🔹 ניתן להתנות ולתקן תקנות שונות, כגון ההסכמים לעוברי דרכים בסוף הפרק, שמשמשות כעין ביטוח הדדי לצמצום הפסדים הנגרמים מאבדות.

מעניין 🗯
לא לנצל אדם בשעה שצרה לו (כמו מכירת מים במדבר) =גזל
הלכה ז : _מי שברח מבית האסורים, והייתה מעבורת (כלי שיט) לפניו, ואמר לו: העבירני ואני נותן לך דינר, והעבירו–אין לו אלא שכרו הראוי לו_ (כי דינר זה מחיר מופקע המנצל את הבורח בגלל מצבו)
אולי בגלל זה נקרא *גזלן* ככינוי בסלנג למוכר במזנון נייד.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות גזילה ואבידה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.פסק ממלאכתו להשיב אבידה האם משלם לו מה שרגיל להרויח?

2.אחד מחבורה נלחם בשודדים ואמר אקח השלל לעצמי – האם זכה בו?

3.הבטיח שישלם הון כדי להשתמש בקנקן ריק – משלם הכל לבעליו?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן