פרק י"ב, הלכות טוען ונטען, ספר משפטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שָׁלֹשׁ שָׁנִים שֶׁאָמְרוּ – מִיּוֹם לְיוֹם. אֲפִלּוּ הָיוּ חֲסֵרִים יוֹם אֶחָד – לֹא הֶחֱזִיק, וּמְסַלְּקִין אוֹתוֹ מִמֶּנָּה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּקַרְקָעוֹת שֶׁהֵן עוֹשִׂין פֵּרוֹת תָּמִיד, כְּגוֹן הַבָּתִּים, וְהַחֲצֵרוֹת, וְהַבּוֹרוֹת, וְהַשִּׁיחִין, וְהַמְּעָרוֹת, וְהַחֲנֻיּוֹת, וְהַפֻּנְדְּקָיוֹת, וְהַמֶּרְחֲצָאוֹת, וְהַשּׁוֹבָכוֹת, וּבָתֵּי הַבַּדִּין, וּשְׂדֵה הַשְּׁלָהִין שֶׁמַּשְׁקִין אוֹתָהּ תָּמִיד וְזוֹרְעִין בָּהּ וְנוֹטְעִין, וְהַגַּנּוֹת, וְהַפַּרְדֵּסִים, וְכֵן הָעֲבָדִים הַמְהַלְּכִין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל שְׂדֵה הַבַּעַל, שֶׁהִיא שׁוֹתָה מִמֵּי גְּשָׁמִים בִּלְבַד, וּשְׂדֵה הָאִילָן – אֵינָהּ מִיּוֹם לְיוֹם, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁאָכַל שָׁלֹשׁ תְּבוּאוֹת מִמִּין אֶחָד – הֲרֵי אֵלּוּ כְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים. כֵּיצַד? הָיְתָה שְׂדֵה תְּמָרִים וְגָדַר שָׁלֹשׁ גְּדִירוֹת, אוֹ שְׂדֵה עֲנָבִים וּבָצַר שָׁלֹשׁ בְּצִירוֹת, אוֹ שְׂדֵה זֵיתִים וּמָסַק שָׁלֹשׁ מְסִיקוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ כְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְהֶחֱזִיק. וַאֲפִלּוּ הָיוּ הָאִילָנוֹת רְצוּפִין וְלֹא הָיָה בֵּינֵיהֶן הֶרְחֵק הָרָאוּי, שֶׁהֲרֵי סוֹפָן לִיבַשׁ, הוֹאִיל וַאֲכָלָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים – הֶחֱזִיק.
א. שֶׁהֵן עוֹשִׂין פֵּרוֹת תָּמִיד. שאפשר להפיק מהם תועלת בכל עת. וְהַבּוֹרוֹת וְהַשִּׁיחִין וְהַמְּעָרוֹת. שמשמשים כמקורות מים. וְהַשּׁוֹבָכוֹת. שובכי עופות. וּבָתֵּי הַבַּדִּין. מתחם להפקת שמן. וּשְׂדֵה הַשְּׁלָהִין שֶׁמַּשְׁקִין אוֹתָהּ תָּמִיד וכו'. שאינם מסתמכים רק על מי גשמים, וצריך לטפל בהם באופן יום יומי (וכך גם לגבי הגנות והפרדסים). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל י,ד. וּשְׂדֵה הָאִילָן. של אילנות גדולים שאינם זקוקים להשקיה, ואין מטפלים בה באופן יום יומי. כֵּיוָן שֶׁאָכַל שָׁלֹשׁ תְּבוּאוֹת מִמִּין אֶחָד הֲרֵי אֵלּוּ כְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים. אבל אם אכל שלוש תבואות שאינן ממין אחד אינה חזקה. וְגָדַר. קטיף התמרים נקרא 'גדירה'. רְצוּפִין. קרובים מאוד. שֶׁהֲרֵי סוֹפָן לִיבַשׁ. בגלל הצפיפות. וַאֲכָלָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים. שלוש תבואות שהן כשלוש שנים.
ב. הֵבִיא עֵדִים שֶׁהָיָה דָּר בְּחָצֵר זוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אוֹ שֶׁהִשְׂכִּירָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. טָעַן בַּעַל הַשָּׂדֶה וְאָמַר: 'שֶׁמָּא לֹא שָׁכַן בָּהּ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה' אוֹ 'שֶׁמָּא אֵלּוּ שֶׁהִשְׂכִּיר לָהֶם לֹא שָׁכְנוּ בָּהּ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה' – הֲרֵי זוֹ טַעֲנָה, וְאוֹמְרִין לַמַּחֲזִיק: 'אוֹ הָבֵא עֵדִים שֶׁשָּׁנִים אֵלּוּ גְּמוּרוֹת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, אוֹ תִּסְתַּלֵּק'. אֲפִלּוּ בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ: 'לָנוּ שָׂכַר, וְאָנוּ דַּרְנוּ בָּהּ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה', וְטָעַן בַּעַל הַשָּׂדֶה וְאָמַר: 'יָבִיאוּ עֵדִים שֶׁדָּרוּ בָּהּ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה' – צְרִיכִין אֵלּוּ הָעֵדִים הַשּׂוֹכְרִין לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁדָּרוּ בָּהּ תָּמִיד, שֶׁזֶּה הַדָּבָר תָּלוּי בָּהֶן וְאֵינוֹ תָּלוּי בְּטַעֲנַת הַמַּחֲזִיק כְּדֵי שֶׁיָּעִידוּ לוֹ.
ב. לָנוּ שָׂכַר. המחזיק השכיר לנו את החצר. צְרִיכִין אֵלּוּ הָעֵדִים הַשּׂוֹכְרִין לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁדָּרוּ בָּהּ תָּמִיד. ואינם יכולים לשמש בעצמם כעדים לחזקה ביום ובלילה. שֶׁזֶּה הַדָּבָר תָּלוּי בָּהֶן וְאֵינוֹ תָּלוּי בְּטַעֲנַת הַמַּחֲזִיק כְּדֵי שֶׁיָּעִידוּ לוֹ. הם אינם יכולים להעיד מפני שהחזקה נשענת על ישיבתם בחצר. שמכיוון שנושא עדותם הוא ישיבתם בחצר המחייבת אותם בתשלום שכירות לבעלים האמתיים, הם גם צד בעניין ובעל דין אינו יכול להעיד (אבן האזל; וראה לח"מ, או"ש ואבן ישראל).
ג. הָיָה זֶה הַמַּחֲזִיק אוֹ הָעֵדִים שֶׁדָּרוּ בָּהּ מִן הָרוֹכְלִין הַמְחַזְּרִין בָּעֲיָרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – טוֹעֲנִין אוֹתוֹ לְכַתְּחִלָּה, וּכְשֶׁיָּבִיא עֵדֵי חֲזָקָה אוֹמְרִין לוֹ: 'הָבֵא עֵדִים שֶׁהָיִיתָה מַחֲזִיק בָּהּ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה'. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּחֲצֵרוֹת וּבָתִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁהֵן עֲשׂוּיוֹת לָדוּר בְּתוֹכָן בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. אֲבָל הַחֲנֻיּוֹת שֶׁל תַּגָּרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁאֵין דָּרִין בָּהֶן אֶלָּא בַּיּוֹם, כֵּיוָן שֶׁדָּר בָּהֶן שָׁלֹשׁ שָׁנִים בַּיּוֹם – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה.
ג. הַמְחַזְּרִין. הסובבים לסחור בעיירות ואינם בהכרח שבים לבתיהם כל יום. טוֹעֲנִין אוֹתוֹ לְכַתְּחִלָּה. טוענים בעבור המערער, גם אם לא טען זאת בעצמו.
ד. שָׁלֹשׁ שָׁנִים שֶׁאָמְרוּ צְרִיכוֹת שֶׁיִּהְיוּ רְצוּפוֹת זוֹ אַחַר זוֹ. הֲרֵי שֶׁהֶחֱזִיק בְּשָׂדֶה, וּזְרָעָהּ שָׁנָה וְהוֹבִירָהּ שָׁנָה, וּזְרָעָהּ שָׁנָה וְהוֹבִירָהּ שָׁנָה, אֲפִלּוּ עָשָׂה כֵּן כַּמָּה שָׁנִים – לֹא הֶחֱזִיק. הָיָה דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אוֹתוֹ הַמָּקוֹם לְהוֹבִיר, אַף עַל פִּי שֶׁמִּקְצָתָן זוֹרְעִין שָׁנָה אַחַר שָׁנָה וּמִקְצָתָן זוֹרְעִין שָׁנָה וּמוֹבִירִין שָׁנָה – הֲרֵי זֶה הֶחֱזִיק, שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: 'לֹא הוֹבַרְתִּי אוֹתָהּ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתַּעֲשֶׂה הַרְבֵּה בִּשְׁנַת הַזְּרִיעָה'.
ד. וְהוֹבִירָהּ. לא זרע אותה. אֲפִלּוּ עָשָׂה כֵּן כַּמָּה שָׁנִים. באופן שזרע את השדה לפחות שלוש שנים אך לא ברציפות. אַף עַל פִּי שֶׁמִּקְצָתָן זוֹרְעִין שָׁנָה אַחַר שָׁנָה וכו'. גם אם אין הדרך של כולם להוביר אלא רק מקצתם, והוא הוביר, הרי זו חזקה.
ה. שְׁנֵי שֻׁתָּפִין שֶׁהֶחֱזִיקוּ בְּשָׂדֶה שֵׁשׁ שָׁנִים, הָרִאשׁוֹן אֲכָלָהּ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁלִישִׁית וַחֲמִישִׁית, וְהַשֵּׁנִי אֲכָלָהּ שְׁנִיָּה וּרְבִיעִית וְשִׁשִּׁית – לֹא עָלְתָה חֲזָקָה לְאֶחָד מֵהֶן, שֶׁהֲרֵי בַּעַל הַקַּרְקַע אוֹמֵר: 'כֵּיוָן שֶׁלֹּא רָאִיתִי וְלֹא שָׁמַעְתִּי שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ אָדָם אֶחָד שָׁנָה אַחַר שָׁנָה, מִפְּנֵי זֶה לֹא מִחִיתִי'. לְפִיכָךְ, אִם כָּתְבוּ אֵלּוּ הַשֻּׁתָּפִין שְׁטָר בֵּינֵיהֶן שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהּ שָׁנָה שָׁנָה, כֵּיוָן שֶׁעָבְדוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים – עָלְתָה לָהֶן חֲזָקָה, שֶׁהַשְּׁטָר יֵשׁ לוֹ קוֹל, וְהוֹאִיל וְלֹא מִחָה – אִבֵּד אֶת זְכוּתוֹ. וְהוּא הַדִּין לְעֶבֶד שֶׁהֶחֱזִיקוּ בּוֹ שְׁנַיִם וְנִשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ שָׁנָה שָׁנָה, אִם כָּתְבוּ שְׁטָר בֵּינֵיהֶן – הֲרֵי הֶחֱזִיקוּ.
ה. אֲכָלָהּ. נהנה מתפוקת השדה.
ה. שֶׁהַשְּׁטָר יֵשׁ לוֹ קוֹל. פרסום, ומכיוון שידע בעל השדה ששניהם עובדים את השדה בשותפות, היה לו למחות.
ו. אֲכָלָהּ שָׁנָה זֶה הַמַּחֲזִיק וּמְכָרָהּ, וַאֲכָלָהּ הַלּוֹקֵחַ שָׁנָה וּמְכָרָהּ לְלוֹקֵחַ שֵׁנִי, וַאֲכָלָהּ שָׁנָה: אִם מָכְרוּ זֶה לָזֶה בִּשְׁטָר – שְׁלָשְׁתָּן מִצְטָרְפִין, וַהֲרֵי זוֹ חֲזָקָה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מִחָה; וְאִם מָכְרוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁטָר – אֵינָהּ חֲזָקָה, שֶׁהַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים אוֹמְרִים: 'כֵּיוָן שֶׁלֹּא עָמַד בָּהּ אִישׁ אֶחָד שָׁלֹשׁ שָׁנִים, לֹא הֻצְרַכְנוּ לְמַחוֹת'.
ו. אִם מָכְרוּ זֶה לָזֶה בִּשְׁטָר שְׁלָשְׁתָּן מִצְטָרְפִין וַהֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. שמכיוון שכולם החזיקו בקרקע מחמת המחזיק הראשון, נחשב כאילו הוא החזיק בקרקע שלוש שנים. ומאחר שהמכר היה בשטר יש לו פרסום והמערער אינו יכול לטעון שלא מיחה מפני שחשב שמדובר בשלושה אנשים נפרדים.
ז. אֲכָלָהּ הָאָב שָׁנָה וְהַבֵּן שְׁתַּיִם, הָאָב שְׁתַּיִם וְהַבֵּן שָׁנָה, הָאָב שָׁנָה וְהַבֵּן שָׁנָה וְהַלּוֹקֵחַ מִן הַבֵּן שָׁנָה – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. וְהוּא שֶׁלָּקַח בִּשְׁטָר.
ז. אֲכָלָהּ הָאָב שָׁנָה וְהַבֵּן שְׁתַּיִם וכו'. שהאב מת והבן ירש את אביו והמשיך להחזיק בשדה. ומכיוון שהבן אוכל מכוח האב נחשבים לאדם אחד לעניין חזקה. וְהוּא שֶׁלָּקַח בִּשְׁטָר. כדלעיל ה"ו.
ח. אֲכָלָהּ בִּפְנֵי הָאָב שֶׁהָיָה בַּעַל הַשָּׂדֶה שָׁנָה וּבִפְנֵי בְּנוֹ שְׁתַּיִם, אוֹ בִּפְנֵי הָאָב שְׁתַּיִם וּבִפְנֵי הַבֵּן שָׁנָה, אוֹ בִּפְנֵי הָאָב שָׁנָה וּבִפְנֵי בְּנוֹ שָׁנָה וּבִפְנֵי הַלּוֹקֵחַ מִן הַבֵּן שָׁנָה – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. וְהוּא שֶׁמָּכַר הַבֵּן שָׂדֶה זוֹ בִּכְלַל שְׂדוֹתָיו, שֶׁהֲרֵי לֹא הִכִּיר הַמַּחֲזִיק שֶׁנִּמְכְּרָה, וּלְפִיכָךְ לֹא נִזְהַר בִּשְׁטָרוֹ. אֲבָל אִם מָכַר הַבֵּן שָׂדֶה זוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ – אֵין לְךָ מְחָאָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ.
ח. וּבִפְנֵי בְּנוֹ שְׁתַּיִם. לאחר פטירת האב (ומדובר שהבן גדול, שאין מחזיקים בנכסי קטן כדלקמן יג,ב, יד,ז-ט – מ"מ; אבל לעיל ה"ז מדובר גם אם הבן קטן – ראה מ"מ שם). וְהוּא שֶׁמָּכַר הַבֵּן שָׂדֶה זוֹ בִּכְלַל שְׂדוֹתָיו. שהבן לא מכר את השדה במפורש ובנפרד, אלא בכלל שאר השדות שמכר והמחזיק יכול לטעון שלא ידע ששדה זו נמכרה. אֵין לְךָ מְחָאָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ. שהמכירה עצמה מוכיחה על כך שהמוכר טוען שהשדה שלו.
ט. נָרָהּ שָׁנָה אַחַר שָׁנָה, אֲפִלּוּ כַּמָּה שָׁנִים, הוֹאִיל וְלֹא נֶהֱנָה בָּהּ – אֵינָהּ חֲזָקָה. וְכֵן אִם פָּתַח בָּהּ שְׁבִילֵי הַמַּיִם וּפִתַּח בָּהּ וְשִׂדֵּד בִּלְבַד, הוֹאִיל וְלֹא אָכַל פֵּרוֹת – אֵינָהּ חֲזָקָה.
ט. נָרָהּ. חרש ולא זרע. הוֹאִיל וְלֹא נֶהֱנָה בָּהּ וכו'. אף על פי שטיפל בה כמקובל, שחזקה מועילה רק אם אכל פירות. פָּתַח בָּהּ שְׁבִילֵי הַמַּיִם. פתח את תעלות המים שמשקות את השדה. וּפִתַּח בָּהּ וְשִׂדֵּד. עשה בה פעולות חקלאיות המכשירות את האדמה לזריעה (יש מפרשים שפיתוח הוא החריש שלפני הזריעה ושידוד הוא פירור הרגבים – ראה ישעיהו כח,כד ובמפרשים שם).
י. זְרָעָהּ וְלֹא הִרְוִיחַ כְּלוּם, אֶלָּא זָרַע כּוֹר וְאָסַף כּוֹר – לֹא הֶחֱזִיק, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶהֱנָה.
י. זָרַע כּוֹר וְאָסַף כּוֹר. שכמות הזרעים שליקט הייתה שווה לכמות שזרע.
יא. אֲכָלָהּ שַׁחַת – לֹא הֶחֱזִיק. וְאִם הָיָה הַמָּקוֹם דַּרְכָּן לִזְרֹעַ לַשַּׁחַת מִפְּנֵי שֶׁדָּמָיו יְקָרִין – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה.
יא. אֲכָלָהּ שַׁחַת. קצר ואסף את התבואה בעודה עשב רך וראויה רק למאכל בהמה. לֹא הֶחֱזִיק. מכיוון שנהנה מהשדה באופן חלקי.
יב. אֲכָלָהּ עָרְלָה שְׁבִיעִית וְכִלְאַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּהֱנָה בַּעֲבֵרָה – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה.
יב. עָרְלָה. פירות שגדלים בשלוש השנים הראשונות לנטיעת האילן ואסורים בהנאה (הלכות מאכלות אסורות י,ו). שְׁבִיעִית. פירות שנזרעו וניטעו בשביעית באיסור או שגדלו בהיתר אלא שיש איסור לאספם בבת אחת (הלכות שמיטה א,יב, ד,א). וְכִלְאַיִם. פירות וגידולים שגדלו באיסור כלאי הכרם ואסורים בהנאה (ראה הלכות מאכלות אסורות י,ט).
יג. הָיָה הַמָּקוֹם שֶׁהֶחֱזִיק בּוֹ סֶלַע אוֹ חַלָּמִישׁ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִזְרִיעָה – צָרִיךְ לֵהָנוֹת בּוֹ בְּדָבָר הָרָאוּי לוֹ, כְּגוֹן שֶׁיִּשְׁטַח בּוֹ הַפֵּרוֹת אוֹ יַעֲמִיד בּוֹ הַבְּהֵמָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאִם לֹא נֶהֱנָה בּוֹ כָּל אוֹתָן הַשָּׁלֹשׁ שָׁנִים בְּדָבָר הָרָאוּי לוֹ – לֹא הֶחֱזִיק.
יג. חַלָּמִישׁ. סלע חזק. שֶׁיִּשְׁטַח בּוֹ הַפֵּרוֹת. לייבוש.
יד. הָיָה מַעֲמִיד בְּהֵמָה בְּמָקוֹם מְסֻיָּם מֵחֲצַר חֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה מְגַדֵּל שָׁם תַּרְנְגוֹלִין, אוֹ מַעֲמִיד תַּנּוּר וְכִירַיִם וְרֵחַיִם, אוֹ שֶׁנָּתַן שָׁם זִבְלוֹ, בֵּין שֶׁהֶעֱמִיד מְחִצָּה בֵּין שֶׁלֹּא הֶעֱמִיד, אִם נִשְׁתַּמֵּשׁ בִּדְבָרִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שָׁלֹשׁ שָׁנִים בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וְטָעַן עַל בַּעַל הֶחָצֵר וְאָמַר: 'אַתָּה נָתַתָּה לִי מָקוֹם זֶה' אוֹ 'מְכַרְתּוֹ לִי' – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה.
יד. הָיָה מַעֲמִיד בְּהֵמָה בְּמָקוֹם מְסֻיָּם מֵחֲצַר חֲבֵרוֹ וכו'. ואם החצר של שותפים דינה שונה כמבואר בהלכות שכנים ה,ה.
טו. שָׂדֶה שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת גָּדֵר, וּבָא זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ וְזָרַע חוּץ לַגָּדֵר וְנֶהֱנָה בְּכָל הַמָּקוֹם שֶׁאֵינוֹ שָׁמוּר, אַף עַל פִּי שֶׁאֲכָלוֹ שָׁנָה אַחַר שָׁנָה – לֹא עָלְתָה לוֹ חֲזָקָה, שֶׁהַבְּעָלִים טוֹעֲנִין וְאוֹמְרִין: 'כֵּיוָן שֶׁרָאִינוּ שֶׁזּוֹרֵעַ בְּמָקוֹם מֻפְקָר, אָמַרְנוּ: כָּל מַה שֶּׁיִּזְרַע, חַיַּת הַשָּׂדֶה תֹּאכְלֶנּוּ, וּלְפִיכָךְ לֹא מִחִיתִי'. וְהוּא הַדִּין לְכָל הַזּוֹרֵעַ מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ שָׁמוּר, אֶלָּא רֶגֶל כָּל חַיָּה וְיַד כָּל אָדָם מְצוּיִין שָׁם בּוֹ.
טו. חוּץ לַגָּדֵר. במקום ששייך למערער אלא שמפקיר את מה שגדל בו. לֹא עָלְתָה לוֹ חֲזָקָה. בשטח שמחוץ לגדר.
טז. אֲכָלָהּ כֻּלָּהּ חוּץ מִבֵּית רֹבַע – הֶחֱזִיק בְּכֻלָּהּ חוּץ מֵאוֹתוֹ בֵּית רֹבַע שֶׁלֹּא נֶהֱנָה בּוֹ. אֲפִלּוּ הָיָה מְקוֹם חַלָּמִישׁ בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, הוֹאִיל וְלֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כָּרָאוּי – אֵין לוֹ בּוֹ חֲזָקָה.
טז. מִבֵּית רֹבַע. שטח הראוי לזריעת רבע קב. הוֹאִיל וכו'. כדלעיל הי"ג.
יז. הֶחֱזִיק אֶחָד בָּאִילָנוֹת וְאָכַל פֵּרוֹתֵיהֶן וְאֶחָד הֶחֱזִיק בַּקַּרְקַע וּזְרָעָהּ וְאָכַל פֵּרוֹתֶיהָ, וְכָל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן טוֹעֵן שֶׁ'הַכֹּל שֶׁלִּי, וַאֲנִי לְקַחְתִּיו' – זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בָּאִילָנוֹת וַאֲכָלָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים יֵשׁ לוֹ הָאִילָנוֹת וְקַרְקַע שֶׁצְּרִיכִין לוֹ, וְהוּא כִּמְלֹא אוֹרֶה וְסַלּוֹ חוּץ לְכָל אִילָן וְאִילָן; וְזֶה שֶׁהֶחֱזִיק בַּקַּרְקַע יֵשׁ לוֹ שְׁאָר הַקַּרְקַע.
יז. כִּמְלֹא אוֹרֶה וְסַלּוֹ חוּץ לְכָל אִילָן וְאִילָן. המחזיק באילנות מקבל מסביב לכל אילן שטח שדרוש כדי שהקוטף יילך מסביב לענפי האילן יחד עם הסל שמחזיק.
יח. וְכֵן הָאוֹכֵל פֵּרוֹת אִילָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְטָעַן עַל בַּעַל הָאִילָן: 'אַתָּה מָכַרְתָּה לִי אִילָן זֶה וְקַרְקָעוֹ' – הֲרֵי זֶה יֵשׁ לוֹ קַרְקַע בְּעֹבִי הָאִילָן עַד הַתְּהוֹם.
יח. וְקַרְקָעוֹ. השטח שתחתיו. יֵשׁ לוֹ קַרְקַע בְּעֹבִי הָאִילָן. בעובי הגזע.
יט. שְׂדֵה אִילָן שֶׁהָיוּ בָּהּ שְׁלֹשִׁים אִילָנוֹת בְּתוֹךְ בֵּית שָׁלֹשׁ סְאִין, וְאָכַל עֲשָׂרָה בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה וַעֲשָׂרָה בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה וַעֲשָׂרָה בְּשָׁנָה שְׁלִישִׁית – הֶחֱזִיק בַּכֹּל, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ הָעֲשָׂרָה שֶׁאָכַל מְפֻזָּרוֹת בְּכָל בֵּית הַשָּׁלֹשׁ סְאִין, וְלֹא הוֹצִיאוּ שְׁאָר הָאִילָנוֹת פֵּרוֹת. אֲבָל אִם הוֹצִיאוּ שְׁאָר הָאִילָנוֹת פֵּרוֹת וְלֹא אֲכָלָן – לֹא הֶחֱזִיק אֶלָּא בְּמַה שֶּׁאָכַל.
יט. בְּתוֹךְ בֵּית שָׁלֹשׁ סְאִין. בתוך שטח של שלושה בתי סאה (ובסך הכל שטח של חמישים אמה על מאה וחמישים אמה). וְלֹא הוֹצִיאוּ שְׁאָר הָאִילָנוֹת פֵּרוֹת. ונמצא שבכל שנה אכל את כל הפירות שהוציאו האילנות באותה השדה.
כ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁאָכַל הוּא מִקְצָת הַפֵּרוֹת וּבָזְזוּ הָעָם שְׁאָר הַפֵּרוֹת. אֲבָל אִם הִנִּיחַ פֵּרוֹתֵיהֶן עֲלֵיהֶן, הוֹאִיל וְאָכַל אִילָן מִכָּאן וְאִילָן מִכָּאן מִכָּל הַשָּׂדֶה – הֶחֱזִיק בְּכָל הַשָּׂדֶה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָסַף כָּל פֵּרוֹתֶיהָ.
כ. בְּשֶׁאָכַל הוּא מִקְצָת הַפֵּרוֹת וּבָזְזוּ הָעָם שְׁאָר הַפֵּרוֹת. שאת הפירות משאר האילנות שלא אכל, אכל כל מי שרצה. ולכן במקרה זה יש לו חזקה רק באילנות שאכל. אֲבָל אִם הִנִּיחַ פֵּרוֹתֵיהֶן עֲלֵיהֶן. ואף אחד לא אכל מהפירות הללו.

תקציר הפרק 

🤔 כמה שווה יום אחד? הידעתם? בשלוש שנים של לימוד אפשר להקיף את כל משנה תורה של הרמב"ם! קוראים לזה "הרמב"ם היומי". האם ויתור על יום אחד של לימוד הוא ויתור בעל משמעות או שאפשר "להחליק"? – בפרקנו נלמד שאפילו יום אחד הוא בעל משמעות! מתי? בשאלות של בעלות על קרקע. כדי שלאדם תהיה טענת בעלות על קרקע הוא נדרש להחזיק בה שלוש שנים ("חזקה"), אלא שאותן "שלוש שנים שאמרו – מיום ליום; אפילו היו חסרים יום אחד – לא החזיק, ומסלקין אותו ממנה"… (הלכה א). אז כמה שווה יום אחד מתוך שלוש שנים? הרבה, הרבה מאוד! 🗓

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טוען ונטען ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן