פרק י"ב, הלכות מלוה ולווה, ספר משפטים
כ״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ט באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ח באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ו באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ד באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ח׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ז׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ו׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ה׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ג׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ב׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
א׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ל׳ בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ט בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ח בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ז בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ו בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ה בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ד בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵין נִפְרָעִין מִן הַיּוֹרְשִׁין אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ גְּדוֹלִים. אֲבָל יוֹרְשִׁין קְטַנִּים – אֵין נִפְרָעִין מֵהֶן שְׁטַר חוֹב.
א. אֵין נִפְרָעִין מִן הַיּוֹרְשִׁין אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ גְּדוֹלִים. שאז גובים מהם מלווה שבשטר. אֲבָל יוֹרְשִׁין קְטַנִּים אֵין נִפְרָעִין מֵהֶן שְׁטַר חוֹב. אבל במקרים שגובים מן היורשים מלווה שבעל פה, גובים גם מיתומים קטנים (מ"מ, כס"מ; וראה לקמן יד,א).
ב. אֲפִלּוּ הָיָה בּוֹ כָּל תְּנַאי שֶׁבָּעוֹלָם – לֹא יִפָּרַע בּוֹ הַמַּלְוֶה כְּלוּם עַד שֶׁיַּגְדִּילוּ הַיְתוֹמִים, שֶׁמָּא יֵשׁ לָהֶן רְאָיָה שֶׁשּׁוֹבְרִין בָּהּ אֶת הַשְּׁטָר.
ב. אֲפִלּוּ הָיָה בּוֹ כָּל תְּנַאי שֶׁבָּעוֹלָם. כגון שכתוב בשטר שהמלווה יהיה נאמן לומר שחובו לא נפרע. שֶׁמָּא יֵשׁ לָהֶן רְאָיָה שֶׁשּׁוֹבְרִין בָּהּ אֶת הַשְּׁטָר. כגון שובר (קבלה), שכתוב בו שחלק מהחוב נפרע ובעודם קטנים אינם יודעים היכן לחפשו.
ג. הָיְתָה הַמִּלְוָה רִבִּית שֶׁל גּוֹי, שֶׁהֲרֵי הָרִבִּית אוֹכֶלֶת בְּנִכְסֵיהֶן – מַעֲמִידִין לָהֶן אַפִּטְרוֹפּוֹס, וְנִזְקָקִין בֵּית דִּין לְנִכְסֵיהֶן, וּמוֹכְרִין וּפוֹרְעִין הַחוֹב. וְכֵן אִשָּׁה שֶׁתָּבְעָה כְּתֻבָּתָהּ, בֵּין אַלְמָנָה בֵּין גְּרוּשָׁה – מַעֲמִידִין לָהֶן אַפִּטְרוֹפּוֹס, וְנִזְקָקִין, מִשּׁוּם חֵן הָאִשָּׁה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהּ כְּלוּם שֶׁתִּנָּשֵׂא בּוֹ לְאַחֵר.
לְפִיכָךְ, אִם קָפְצָה הָאִשָּׁה וְנִשֵּׂאת, וְאַחַר כָּךְ בָּאָה לִתְבֹּעַ כְּתֻבָּתָהּ מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים – אֵין נִזְקָקִין לָהּ עַד שֶׁיַּגְדִּילוּ הַיְתוֹמִים, שֶׁהֲרֵי אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת, וַהֲרֵי נִשֵּׂאת.
ג. הָיְתָה הַמִּלְוָה רִבִּית שֶׁל גּוֹי. שאביהם לווה מגוי בריבית. שֶׁהֲרֵי הָרִבִּית אוֹכֶלֶת בְּנִכְסֵיהֶן. וכתוצאה מעיכוב תשלום החוב נוצר הפסד מהריבית המצטברת. מַעֲמִידִין לָהֶן אַפִּטְרוֹפּוֹס וְנִזְקָקִין בֵּית דִּין לְנִכְסֵיהֶן. ממנים אחראי על נכסיהם והוא מטפל בתשלום החוב מנכסיהם. אִשָּׁה שֶׁתָּבְעָה כְּתֻבָּתָהּ. שדורשת שהיתומים יפרעו מנכסי אביהם את הכתובה, שהיא שטר התחייבות ממונית שכותב הבעל לאשתו בשעת הנישואין שתגבה אותו אם יגרש אותה או תתאלמן. מִשּׁוּם חֵן הָאִשָּׁה וכו'. כדי שיהיה לאישה ממון והיא תישא חן בעיני אנשים וירצו להינשא לה.
אִם קָפְצָה הָאִשָּׁה וְנִשֵּׂאת. הקדימה להתחתן לפני שגבתה את כתובתה. אֵין נִזְקָקִין לָהּ. אין דנים בתביעתה. שֶׁהֲרֵי אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת. שכן מלבד הנימוק של חן האישה, גורם נוסף להתיר את גביית הכתובה של אלמנה מנכסי היתומים הוא תשלום המזונות (כס"מ). שבזמן שהאישה אלמנה הרי היא גובה מן היורשים דמי מזונות כל עוד לא תבעה את תשלום כתובתה (הלכות אישות יח,א). ומשום כך התירו לה לגבות כתובתה מנכסי הירושה של היתומים כדי שלא יתכלו מחמת המזונות שהיא נוטלת. אבל כאשר האישה מתארסת היא מפסיקה לקבל מזונות והם מפסיקים להיות סיבה להתיר את גביית הכתובה מנכסיהם. וַהֲרֵי נִשֵּׂאת. כבר נישאה, ואינה זקוקה לדמי הכתובה כדי להינשא.
ד. הוֹרוּ מִקְצָת גְּאוֹנִים שֶׁאִם הָיוּ הַנְּכָסִים כְּנֶגֶד הַכְּתֻבָּה בִּלְבַד אוֹ פְּחוּתִין מִמֶּנָּה, שֶׁאֵין נִזְקָקִין לָהֶן, שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן זְכוּת לַיְתוֹמִים. שֶׁלֹּא אָמְרוּ נִזְקָקִין לְנִכְסֵי יְתוֹמִים לְהִפָּרַע מֵהֶן הַכְּתֻבָּה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְחֲתוּ הַנְּכָסִים מִן הַמְּזוֹנוֹת. וְזֹאת, הוֹאִיל וְהִיא נוֹטֶלֶת הַכֹּל, מַה זְּכוּת יֵשׁ לַיְתוֹמִים הַקְּטַנִּים בְּדָבָר זֶה עַד שֶׁנִּזְקָקִין לָהֶן? וְלֹא חָשׁוּ לְחֵן הָאִשָּׁה.
ד. שֶׁאִם הָיוּ הַנְּכָסִים כְּנֶגֶד הַכְּתֻבָּה בִּלְבַד אוֹ פְּחוּתִין מִמֶּנָּה. שהשווי של נכסי הירושה של היתומים שווה לכתובה או פחות ממנה, ולאחר גביית הכתובה מנכסי הירושה לא יישאר ליתומים דבר מן הנכסים. שֶׁאֵין נִזְקָקִין לָהֶן. אין גובים את דמי הכתובה מנכסי הירושה בעודם קטנים. שֶׁלֹּא אָמְרוּ נִזְקָקִין לְנִכְסֵי יְתוֹמִים לְהִפָּרַע מֵהֶן הַכְּתֻבָּה אֶלָּא וכו'. לשיטת הגאונים הללו סיבת ההיתר לגבות את הכתובה מנכסי היתומים הקטנים היא רק משום ההפסד שיש בתשלום דמי המזונות ולא משום חן האישה שירצו להינשא לה (מ"מ). ולכן במקרה שאין ליתומים הפסד מתשלום דמי המזונות (שהרי בכל מקרה תגבה האלמנה מהיתומים את כל הנכסים עבור הכתובה), לא התירו לה לגבות את הכתובה בעודם קטנים, אף שהיא זקוקה לממון הכתובה כדי להינשא.
ה. צִוָּה הַמּוֹרִישָׁן וְאָמַר: 'תְּנוּ מָנֶה לִפְלוֹנִי' אוֹ 'תְּנוּ שָׂדֶה לִפְלוֹנִי' – נִזְקָקִין, אַחַר שֶׁמַּעֲמִידִין לָהֶן אַפִּטְרוֹפּוֹס לִטְעֹן טַעֲנָתָן. אָמַר: 'תְּנוּ מָנֶה זֶה לִפְלוֹנִי' אוֹ 'שָׂדֶה זוֹ לִפְלוֹנִי' – נוֹתְנִין, וְאֵין צְרִיכִין לְהַעֲמִיד לָהֶן אַפִּטְרוֹפּוֹס.
ה. הַמּוֹרִישָׁן. מי שהוריש להם. נִזְקָקִין אַחַר שֶׁמַּעֲמִידִין לָהֶן אַפִּטְרוֹפּוֹס לִטְעֹן טַעֲנָתָן. משלמים על פי הציווי גם בעודם קטנים, אך ממנים אפוטרופוס שיפעל לטובתם להשאיר בידם את הקרקעות הטובות וכדומה. וְאֵין צְרִיכִין לְהַעֲמִיד לָהֶן אַפִּטְרוֹפּוֹס. מכיוון שהדבר שצריך להינתן הוגדר באופן ברור.
ו. נִמְצֵאת קַרְקַע שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהֶם, אֶלָּא טָעַן הַטּוֹעֵן שֶׁהִיא גָּזֵל בְּיַד מוֹרִישָׁם – נִזְקָקִין לָהֶן, וּמַעֲמִידִין לָהֶן אַפִּטְרוֹפּוֹס לִטְעֹן וְלָדוּן. וְאִם נִמְצֵאת גְּזוּלָה – מַחֲזִירִין אוֹתָהּ לִבְעָלֶיהָ.
וְכֵן קָטָן שֶׁתָּקַף בַּעֲבָדָיו וְיָרַד לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ וּכְבָשָׁהּ – אֵין אוֹמְרִין: נַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיַּגְדִּיל, אֶלָּא מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ. וְלִכְשֶׁיַּגְדִּיל – אִם יֵשׁ לוֹ עֵדִים, יָבִיא עֵדָיו.
ו. שֶׁתָּקַף בַּעֲבָדָיו. לקח עבדיו והחזיק באמצעותם בכוח בשדה חברו. אִם יֵשׁ לוֹ עֵדִים. ששדה זו שלו.
ז. קַרְקַע שֶׁהִיא בְּחֶזְקַת קְטַנִּים, וּבָא אַחֵר וְטָעַן שֶׁהִיא לְקוּחָה לוֹ מִמּוֹרִישָׁם, וְיֵשׁ לוֹ עֵדִים שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ וַאֲכָלָהּ שְׁנֵי חֲזָקָה בְּחַיֵּי אֲבִיהֶן – אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדָם עַד שֶׁיַּגְדִּילוּ, שֶׁאֵין מְקַבְּלִין עֵדִים שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעַל דִּין, וְהַקָּטָן כְּאִלּוּ אֵינוֹ עוֹמֵד כָּאן הוּא חָשׁוּב. אֲבָל אִם הוֹצִיא שְׁטָר שֶׁהִיא לְקוּחָה בְּיָדוֹ – הֲרֵי זֶה מְקַיֵּם אֶת הַשְּׁטָר, וּמוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדָם אַחַר שֶׁמַּעֲמִידִין לָהֶן אַפִּטְרוֹפּוֹס.
ז. שֶׁהִיא לְקוּחָה לוֹ מִמּוֹרִישָׁם. קנה אותה מהמוריש בעודו חי. שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ וַאֲכָלָהּ שְׁנֵי חֲזָקָה בְּחַיֵּי אֲבִיהֶן. השתמש בה ונהנה ממנה במשך שלוש שנים, שבאופן זה נעשית השדה בחזקתו ונאמן לטעון שקנה אותה מהבעלים הקודמים (ראה הלכות טוען ונטען יא,ב). וכעת רוצה להוציא את השדה מהיתומים שמחזיקים בשדה. שֶׁאֵין מְקַבְּלִין עֵדִים שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעַל דִּין וכו'. הוצאת השדה מידי היורשים נעשית מכוח עדי החזקה, ואין אפשרות לקבלם בעוד היורשים קטנים. וְהַקָּטָן כְּאִלּוּ אֵינוֹ עוֹמֵד כָּאן הוּא חָשׁוּב. וגם אם הוא נוכח בדין בפועל, קבלת העדות בפניו חשובה כקבלת עדות שלא בפני בעל דין. הֲרֵי זֶה מְקַיֵּם אֶת הַשְּׁטָר וּמוֹצִיאִין וכו'. כאשר הטוען בא להוציא את השדה מכוח שטר הוא יכול להוציאה אפילו בעוד היתומים קטנים, שקיום שטרות נעשה אפילו שלא בפני בעל דין (הלכות עדות ג,יא).
ח. כְּשֶׁנִּזְקָקִין בֵּית דִּין לְנִכְסֵי יְתוֹמִים לִמְכֹּר, שָׁמִין אֶת הַקַּרְקַע וְאַחַר כָּךְ מוֹכְרִין. וּמַכְרִיזִין עָלֶיהָ שְׁלֹשִׁים יוֹם רְצוּפִין, אוֹ שִׁשִּׁים יוֹם שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי, וּמַכְרִיזִין בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב בִּשְׁעַת הַכְנָסַת פּוֹעֲלִין וּבִשְׁעַת הוֹצָאַת הַפּוֹעֲלִים. וְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לִקְנוֹת – יוֹלִיךְ הַפּוֹעֲלִים לְבַקֵּר לוֹ.
וּבָעֵת שֶׁמַּכְרִיזִין, מְצַיְּמִין אֶת הַשָּׂדֶה בִּמְצָרֶיהָ, וּמוֹדִיעִין כַּמָּה הִיא יָפָה וּבְכַמָּה הִיא שׁוּמָה, וּמִפְּנֵי מָה רוֹצִים לְמָכְרָהּ, אִם לְהַגְבּוֹת לְבַעַל חוֹב אוֹ לִכְתֻבַּת אִשָּׁה; לְפִי שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁרוֹצֶה לִתֵּן לְבַעַל חוֹב וְיֵשׁ שֶׁרוֹצֶה לְהַגְבּוֹת לָאִשָּׁה.
ח. שָׁמִין אֶת הַקַּרְקַע. אומדים את שווייה של הקרקע שעומדת למכירה לצורך הפירעון. וּמַכְרִיזִין עָלֶיהָ שְׁלֹשִׁים יוֹם. מפרסמים את מכירתה כדי שיימצא לה קונה במחיר גבוה. שִׁשִּׁים יוֹם שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי. שמכריזים בימי שני וחמישי במשך תקופה של שישים יום. וּמַכְרִיזִין בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב וכו'. בכל ימי ההכרזה מכריזים על מכירת השדה בזמן הליכת הפועלים לשדות ובזמן חזרתם מן השדות, כדי שמי שמעוניין בשדה ייזכר להוליך לה פועלים שיבדקו אותה עבורו.
מְצַיְּמִין אֶת הַשָּׂדֶה בִּמְצָרֶיהָ. כמו 'מסימין' (וכן הגרסא בחלק מכתה"י), כלומר מציינים את גבולותיה. כַּמָּה הִיא יָפָה. כמה ניתן להפיק ממנה. וּבְכַמָּה הִיא שׁוּמָה. מה שווייה על פי השומה שנעשתה לה. לְפִי שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁרוֹצֶה לִתֵּן לְבַעַל חוֹב. שמוכן לקבל גם מעות פגומות. וְיֵשׁ שֶׁרוֹצֶה לְהַגְבּוֹת לָאִשָּׁה. שמוכנה לקבל את הכסף בכמה תשלומים (בבלי ערכין כא,ב).
ט. כְּשֶׁכּוֹתְבִין הָאַדְרַכְתָּא עַל נִכְסֵי יְתוֹמִין, בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים – כּוֹתְבִין בָּהּ: 'וְהִכַּרְנוּ שֶׁהַנְּכָסִים הָאֵלּוּ הֵן שֶׁל פְּלוֹנִי הַמֵּת'. וְאִם לֹא כָּתְבוּ כָּךְ – הֲרֵי הָאַדְרַכְתָּא פְּסוּלָה, וְאֵין אוֹכְלִין בָּהּ פֵּרוֹת אֲפִלּוּ מֵאַחַר שֶׁשָּׁלְמוּ הַהַכְרָזוֹת.
ט. הָאַדְרַכְתָּא. שטר שבו בית דין מייפה את כוחו של התובע לגבות מנכסי הנתבע, וכתיבתו קודמת להכרזה ולשומה (ראה לקמן כב,ו-ט). כּוֹתְבִין בָּהּ וְהִכַּרְנוּ שֶׁהַנְּכָסִים הָאֵלּוּ הֵן שֶׁל פְּלוֹנִי הַמֵּת. שרק הנכסים שירשו היתומים משועבדים לחובות אביהם המת, ולא נכסים שיש להם משל עצמם. וְאֵין אוֹכְלִין בָּהּ פֵּרוֹת אֲפִלּוּ מֵאַחַר שֶׁשָּׁלְמוּ הַהַכְרָזוֹת. שכאשר ההליך נעשה כראוי, התובע אוכל את פירות השדה מעת שנשלמו ימי ההכרזה (לקמן כב,יב), אבל מאחר שהאדרכתא נפסלה יש לכתוב אדרכתא חדשה ולהתחיל את ההכרזות מחדש.
י. בֵּית דִּין שֶׁמָּכְרוּ שֶׁלֹּא בְּהַכְרָזָה – נַעֲשׂוּ כְּמִי שֶׁטָּעָה בִּדְבַר מִשְׁנָה, וְחוֹזְרִין וּמוֹכְרִין בְּהַכְרָזָה. וּבֵית דִּין שֶׁמָּכְרוּ – הָאַחֲרָיוּת עַל הַיְתוֹמִים.
י. כְּמִי שֶׁטָּעָה בִּדְבַר מִשְׁנָה. טעות בדבר גלוי וידוע, ומכירתם בטלה, שדיין שטעה בדבר משנה דינו בטל (הלכות סנהדרין ו,א). וּבֵית דִּין שֶׁמָּכְרוּ הָאַחֲרָיוּת עַל הַיְתוֹמִים. אם הקרקע תילקח מהקונה מסיבה שקשורה אליהם, היתומים יצטרכו לשלם לקונה.
יא. וּבֵית דִּין שֶׁהִכְרִיזוּ כָּרָאוּי וּבָדְקוּ יָפֶה יָפֶה וְדִקְדְּקוּ בַּשּׁוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁטָּעוּ וּמָכְרוּ שָׁוֶה מָנֶה בְּמָאתַיִם אוֹ מָאתַיִם בְּמָנֶה – הֲרֵי מִכְרָן קַיָּם.
אֲבָל אִם לֹא בָּדְקוּ בַּשּׁוּמָה וְלֹא כָּתְבוּ אִגֶּרֶת בִּקֹּרֶת, שֶׁהִיא דִּקְדּוּק הַשּׁוּמָה וְהַהַכְרָזָה, וְטָעוּ וְהוֹתִירוּ שְׁתוּת אוֹ פָּחֲתוּ שְׁתוּת – מִכְרָן בָּטֵל; פָּחוֹת מִשְּׁתוּת – מִכְרָן קַיָּם.
וְכֵן אִם מָכְרוּ הַקַּרְקַע בְּעֵת שֶׁאֵינָן צְרִיכִין לְהַכְרִיז עָלֶיהָ, וְטָעוּ וּפָחֲתוּ שְׁתוּת אוֹ הוֹתִירוּ שְׁתוּת – מִכְרָן בָּטֵל, אַף עַל פִּי שֶׁהִכְרִיזוּ; פָּחוֹת מִשְּׁתוּת – מִכְרָן קַיָּם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכְרִיזוּ, שֶׁאֵין צְרִיכִין הַכְרָזָה בְּאוֹתָהּ הָעֵת.
וְזוֹ הִיא הָעֵת שֶׁאֵין צְרִיכִין הַכְרָזָה: בְּעֵת שֶׁיִּמְכְּרוּ קַרְקַע לִקְבוּרָה אוֹ לִמְזוֹן הָאִשָּׁה וְהַבָּנוֹת אוֹ לִתֵּן מְנַת הַמֶּלֶךְ – אֵין צְרִיכִין הַכְרָזָה, לְפִי שֶׁהַדָּבָר נָחוּץ.
וְכֵן בֵּית דִּין שֶׁמָּכְרוּ דְּבָרִים שֶׁאֵינָן צְרִיכִין הַכְרָזָה, וְטָעוּ בִּשְׁתוּת – מִכְרָן בָּטֵל; פָּחוֹת מִשְּׁתוּת – מִכְרָן קַיָּם. וְאֵלּוּ הֵן הַדְּבָרִים שֶׁאֵין מַכְרִיזִין עֲלֵיהֶן: הָעֲבָדִים, וְהַשְּׁטָרוֹת, וְהַמִּטַּלְטְלִין.
הָעֲבָדִים – שֶׁמָּא יִשְׁמְעוּ וְיִבְרְחוּ, וְהַשְּׁטָרוֹת וְהַמִּטַּלְטְלִין – שֶׁמָּא יִגָּנְבוּ. לְפִיכָךְ שָׁמִין אוֹתָן בְּבֵית דִּין וּמוֹכְרִין אוֹתָן מִיָּד. וְאִם הָיָה הַשּׁוּק קָרוֹב לַמְּדִינָה – מוֹלִיכִין אוֹתָן לַשּׁוּק.
יא. אַף עַל פִּי שֶׁטָּעוּ וּמָכְרוּ שָׁוֶה מָנֶה בְּמָאתַיִם אוֹ מָאתַיִם בְּמָנֶה הֲרֵי מִכְרָן קַיָּם. שמאחר שמכרו בהכרזה ואנשים העריכו את טיב הנכסים ואת נכונות שומת בית דין, אין כאן שומא בטעות והמקח קיים (מאירי כתובות צט,ב).
אֲבָל אִם לֹא בָּדְקוּ בַּשּׁוּמָה וכו'. לאחר שהכריזו (כס"מ). אִגֶּרֶת בִּקֹּרֶת שֶׁהִיא וכו'. שטר על עריכת ההכרזה והשומה כראוי ובו כתוב שבית הדין דקדקו כפי יכלתם (פה"מ כתובות יא,ה). וְטָעוּ וְהוֹתִירוּ שְׁתוּת אוֹ פָּחֲתוּ שְׁתוּת מִכְרָן בָּטֵל. בדרך כלל כשיש טעות עד שישית ('שתות') המקח קיים וצריך להחזיר את ההפרש, וכשהטעות יותר משישית המקח בטל (הלכות מכירה יב,ב). אמנם כשבית דין טועים הדין שונה, וגם בטעות של שתות ניתן לבטל את המכירה (ראה שם יג,י). פָּחוֹת מִשְּׁתוּת מִכְרָן קַיָּם. שבהפרש של פחות משישית דרך כולם למחול (שם יב,ג).
אִם מָכְרוּ הַקַּרְקַע בְּעֵת שֶׁאֵינָן צְרִיכִין לְהַכְרִיז עָלֶיהָ. בזמנים שבהם יש צורך למכור את הקרקע במהירות ואין פנאי להשתהות ולהכריז (כמבואר בסמוך).
בְּעֵת שֶׁיִּמְכְּרוּ קַרְקַע לִקְבוּרָה. לצורך מימון הוצאות הקבורה של המת או אחד היתומים. לִמְזוֹן הָאִשָּׁה וְהַבָּנוֹת. שניזונות מנכסיו לאחר מותו (ראה הלכות אישות יט,יא). מְנַת הַמֶּלֶךְ. מס שניתן למלך. לְפִי שֶׁהַדָּבָר נָחוּץ. שהצרכים הללו הם דחופים ואין הזמן מאפשר להמתין.יִשְׁמְעוּ. שהם עומדים למכירה. וְאִם הָיָה הַשּׁוּק קָרוֹב לַמְּדִינָה מוֹלִיכִין אוֹתָן לַשּׁוּק. שייתכן שיימכרו ביותר (ראה גם הלכות נחלות יא,ב).

תקציר הפרק 

🤔 מראה, מראה, שעל הקיר, למי מגיעים נכסי יתומי העיר?
מה חשוב יותר, חינהּ של אישה או כספי יתומים? מתברר שעל אף קביעת שלמה המלך ש"שקר החן והבל היופי", חכמים סברו שלחן יש תפקיד מספיק חשוב שמצדיק גם פריעת חוב מכספי יתומים! לכן, אישה שתבעה את כספי כתובתה מיתומים (שלאביהם הייתה נשואה לפני שנפטר), תקבל אותם באמצעות אפוטרופוס שימונה ליתומים ויהיה אחראי לניהול הנכסים שירשו, וזאת "משום חן האישה, כדי שיהיה לה כלום שתינשא בו לאחר", כלומר החן שמעלה הממון על האישה יאפשר לה להינשא (הלכה ג). אז שקר החן והבל היופי? לא בהכרח. 🌈

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מלוה ולווה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם קיימת דרך להתנות תנאי לגבות חוב מיורשים קטנים?

2.אלמנה שתבעה כתובת מיתומים קטנים – האם מקבלת משהו?

3.טען על קרקע יתומים קטנים שהיא גזולה – האם דנים בטענתו?

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן