פרק י"ג, הלכות טוען ונטען, ספר משפטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין מַעֲמִידִין אֶת הַקַּרְקַע בְּיָדָן אַף עַל פִּי שֶׁאֲכָלוּהָ שָׁלֹשׁ שָׁנִים: הָאֻמָּנִין, וְהָאֲרִיסִין, וְהָאַפִּטְרוֹפִּין, וְהַשֻּׁתָּפִין, וְהָאִישׁ בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ, וְהָאִשָּׁה בְּנִכְסֵי בַּעְלָהּ, וּבֵן בְּנִכְסֵי אָבִיו, וְהָאָב בְּנִכְסֵי הַבֵּן; שֶׁכָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ אֵין מַקְפִּידִין זֶה עַל זֶה, לְפִיכָךְ אֵין אֲכִילָתָן רְאָיָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מִחוּ בָּהֶן הַבְּעָלִים, אֶלָּא תַּחֲזֹר הַקַּרְקַע לַבְּעָלִים שֶׁהֵבִיאוּ רְאָיָה שֶׁזֹּאת הָאָרֶץ יְדוּעָה לָהֶן, וְיִשָּׁבְעוּ הֶסֵּת שֶׁלֹּא מָכְרוּ וְלֹא נָתְנוּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
א. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין מַעֲמִידִין אֶת הַקַּרְקַע בְּיָדָן וכו'. ודיניהם מפורטים בפרק זה ובפרק הבא. אַף עַל פִּי שֶׁאֲכָלוּהָ שָׁלֹשׁ שָׁנִים. ויש להם גם טענה. וְהָאֲרִיסִין. המעבדים את השדה תמורת חלק מהיבול. וְהָאַפִּטְרוֹפִּין. הממונים לנהל ממון ונכסים של אנשים אחרים. אֵין מַקְפִּידִין זֶה עַל זֶה. הבעלים אינם מקפידם אם הללו משתמשים בנכסיהם. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יא,א.
ב. וְכֵן רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הַזְּמַן, וְהַגַּזְלָן וְהַגּוֹי – אֵין אֲכִילָתָן רְאָיָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בַּעֲלֵי זְרוֹעַ. וְכֵן חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – אֵין אֲכִילָתָן רְאָיָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶן טַעֲנָה כְּדֵי שֶׁתַּעֲמֹד הַקַּרְקַע בְּיָדָן, אֶלָּא תַּחֲזֹר לַבְּעָלִים. וְכֵן הַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵיהֶן – אֵין אֲכִילָתוֹ רְאָיָה.
ב. רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת. ראשי הציבור בגולה. בַּעֲלֵי זְרוֹעַ. נוטלים ממון אחרים בחוזקה. מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶן טַעֲנָה וכו'. טענתם אינה נחשבת (ראה לעיל ה,ט), וחזקה ללא טענה אינה מועילה (לקמן יד,יב). וְכֵן הַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵיהֶן וכו'. מכיוון שאינם מוחים במחזיק (ראה לקמן יד,ז-ט).
ג. כֵּיצַד אֵין מַעֲמִידִין אֶת הַקַּרְקַע בְּיָדָן? רְאוּבֵן שֶׁאָכַל שְׂדֵה שִׁמְעוֹן שְׁנֵי חֲזָקָה, וְהוּא טוֹעֵן שֶׁהִיא לְקוּחָה בְּיָדוֹ, וְהֵבִיא שִׁמְעוֹן עֵדִים שֶׁהִיא יְדוּעָה לוֹ, וְכֵן הֵבִיא עֵדִים שֶׁרְאוּבֵן יָדוּעַ שֶׁהוּא שֻׁתָּפוֹ בָּהּ אוֹ אֲרִיסוֹ אוֹ אֲפִּטְרוֹפּוֹ, וּמִפְּנֵי זֶה לֹא מִחָה – תַּחֲזֹר הַשָּׂדֶה לְשִׁמְעוֹן, וְיִשָּׁבַע הֶסֵּת שֶׁלֹּא מָכַר וְלֹא נָתַן. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָרָן. אֲבָל אִם לֹא הֵבִיא שִׁמְעוֹן רְאָיָה שֶׁרְאוּבֵן הָיָה שֻׁתָּף אוֹ אָרִיס, אֶלָּא רְאוּבֵן הוֹדָה מֵעַצְמוֹ וְאָמַר: 'כֵּן, הָיָה שֻׁתָּפִי וּמָכַר לִי', הוֹאִיל וְאָכַל שְׁנֵי חֲזָקָה וְיָכוֹל לוֹמַר: 'לֹא הָיָה שֻׁתָּפִי מֵעוֹלָם' – הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן כִּשְׁאָר כָּל אָדָם.
ג. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָרָן. לשאר המנויים בהלכות הקודמות.
ד. הָאֻמָּנִין כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁהָיוּ בּוֹנִין בָּהּ אוֹ מְתַקְּנִין אוֹתָהּ שָׁנִים רַבּוֹת. יָרְדוּ מֵאֻמָּנוּתָן, אִם אָכְלוּ אוֹתָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים מֵאַחַר שֶׁיָּרְדוּ מֵאֻמָּנוּתָן – יֵשׁ לָהֶן חֲזָקָה.
ד. יָרְדוּ מֵאֻמָּנוּתָן. פסקו מלעסוק באומנות זו.
ה. הָאֲרִיסִין כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁהָיָה אָרִיס לְאָבִיו שֶׁל בַּעַל הַשָּׂדֶה אוֹ לְאַנְשֵׁי מִשְׁפַּחְתּוֹ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא אָרִיס שֶׁל בָּתֵּי אָבוֹת – אֵין מְמַחִין הַבְּעָלִין בְּיָדוֹ. אֲבָל אִם זֶה הוּא שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ אָרִיס תְּחִלָּה, הוֹאִיל וַאֲכָלָהּ כֻּלָּהּ שְׁנֵי חֲזָקָה – מַעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּיָדוֹ, וְאוֹמְרִין לַבְּעָלִים: 'הֵיאַךְ אָכַל הַכֹּל שָׁנָה אַחַר שָׁנָה וְלֹא מִחִיתֶם בּוֹ?'.
ה. שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא אָרִיס שֶׁל בָּתֵּי אָבוֹת. שהוא עובד עבור משפחה זו במשך שנים, והוא נחשב כעין אפוטרופוס על נכסי הבעלים (פה"מ בבא בתרא ג,ג). אֲבָל אִם זֶה הוּא שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ אָרִיס תְּחִלָּה. אם התחיל להיות אריס רק אצל בעל השדה הנוכחי. וַאֲכָלָהּ כֻּלָּהּ שְׁנֵי חֲזָקָה. אכל את כל פירות השדה, ולא הביא לבעלים חלק מן היבול. וְאוֹמְרִין לַבְּעָלִים. בית דין טוען כלפי הבעלים. הֵיאַךְ אָכַל הַכֹּל שָׁנָה אַחַר שָׁנָה וְלֹא מִחִיתֶם בּוֹ. והרי יש לאריס רק חלק מהפירות.
ו. עָרִיס שֶׁל בָּתֵּי אָבוֹת שֶׁהוֹרִיד עֲרִיסִין מִתַּחַת יָדוֹ – יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה, שֶׁאֵין מוֹרִידִין אֲרִיסִין אֲחֵרִים לְנִכְסֵי אָדָם וְהוּא שׁוֹתֵק. אֲבָל אִם חָלַק לַאֲרִיסִין אֲחֵרִים שֶׁהָיוּ בָּהּ – אֵין לוֹ חֲזָקָה, שֶׁמָּא מְמֻנֶּה עַל הָאֲרִיסִין עָשׂוּ אוֹתוֹ. וְעָרִיס שֶׁיָּרַד מֵעֲרִיסוּתוֹ וַאֲכָלָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים מֵאַחַר שֶׁיָּרַד – הֶחֱזִיק.
ו. שֶׁהוֹרִיד עֲרִיסִין מִתַּחַת יָדוֹ. שמינה אריסי משנה שיטפלו בקרקע בפיקוחו. אֲבָל אִם חָלַק לַאֲרִיסִין אֲחֵרִים שֶׁהָיוּ בָּהּ. שגם קודם לכן היו אריסים אלו בשדות בעל הבית, אלא שאריס זה מקצה ומחלק לכל אחד מהם את השדה שיעבוד בו.
ז. הָאַפִּטְרוֹפִּין כֵּיצַד? בֵּין שֶׁהָיוּ אַפִּטְרוֹפִּין עַל שָׂדֶה זוֹ בֵּין עַל שְׁאָר נְכָסִים, בֵּין שֶׁמִּנָּה אוֹתָם בֵּית דִּין בֵּין שֶׁמִּנָּה אוֹתָן אֲבִי יְתוֹמִים וְגָדְלוּ הַיְתוֹמִים וְהִנִּיחוּ אוֹתָן, בֵּין שֶׁמִּנָּה אָדָם אַפִּטְרוֹפִּין עַל הוֹצָאָתוֹ וְהַכְנָסָתוֹ, הוֹאִיל וְהֵן מִשְׁתַּמְּשִׁין בִּרְשׁוּת – אֵין לָהֶן חֲזָקָה. עָבְרוּ הָאַפִּטְרוֹפִּין מִמִּנּוּיָן וְאָכְלוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אַחַר שֶׁעָבְרוּ – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה.
ז. בֵּין עַל שְׁאָר נְכָסִים. של המערער, ולא על השדה שהחזיקו בה. בֵּין שֶׁמִּנָּה אוֹתָם בֵּית דִּין. שיהיו ממונים על נכסי יתומים. בֵּין שֶׁמִּנָּה אוֹתָן אֲבִי יְתוֹמִים. בעודו חי. וְגָדְלוּ הַיְתוֹמִים וְהִנִּיחוּ אוֹתָן. השאירו אותם בתפקידם (אבל בעודם קטנים בכל מקרה לא ניתן להחזיק בנכסיהם, שאין מחזיקים בנכסי קטן כדלעיל ה"ב). בֵּין שֶׁמִּנָּה אָדָם אַפִּטְרוֹפִּין עַל הוֹצָאָתוֹ וְהַכְנָסָתוֹ. שינהלו את ענייניו הכספיים.
ח. הַשֻּׁתָּפִין כֵּיצַד? אִם הָיָה שֻׁתָּף בְּשָׂדֶה זוֹ וְאֵין בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה, אַף עַל פִּי שֶׁאָכַל אֶת כֻּלָּהּ הָאֶחָד מֵהֶן כַּמָּה שָׁנִים – הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקַת שְׁנֵיהֶן. וְאִם יֵשׁ בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה, וַאֲכָלָהּ הָאֶחָד כֻּלָּהּ שְׁנֵי חֲזָקָה – יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה, שֶׁהֲרֵי אוֹמְרִין לְשֻׁתָּפוֹ: 'אִם בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא מְכַרְתָּהּ וְלֹא נְתַתָּהּ, הֵיאַךְ אָכַל אֶת כֻּלָּהּ וְאַתָּה שֻׁתָּף וְלֹא מִחִיתָה בּוֹ בְּכָל שָׁלֹשׁ שָׁנִים?'. וְכֵן הָאִישׁ שֶׁאָכַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ שְׁנֵי חֲזָקָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ שֶׁאֵין לוֹ פֵּרוֹת בִּנְכָסֶיהָ, וַאֲפִלּוּ הִתְנָה עִמָּהּ כְּשֶׁהִיא אֲרוּסָה שֶׁלֹּא יִירָשֶׁנָּה, וְאַחַר כָּךְ אָכַל וּבָנָה וְהָרַס וְעָשָׂה כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה; וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁאָכְלָה פֵּרוֹת נִכְסֵי בַּעְלָהּ וְנִשְׁתַּמְּשָׁה בָּהֶן כְּחֶפְצָהּ כַּמָּה שָׁנִים, אַף עַל פִּי שֶׁיִּחֵד לָהּ שָׂדֶה בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ וְאָכְלָה שָׂדוֹת אֲחֵרוֹת – אֵין אֲכִילָתָן רְאָיָה. וְכֵן הַבֵּן שֶׁהוּא סוֹמֵךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָבִיו וְנֶחֱשָׁב בִּכְלַל בְּנֵי בֵּיתוֹ, אִם אָכַל נִכְסֵי אָבִיו שְׁנֵי חֲזָקָה, וְכֵן הָאָב שֶׁאָכַל נִכְסֵי בֵּן זֶה שֶׁהוּא סוֹמֵךְ עָלָיו שְׁנֵי חֲזָקָה – אֵין אֲכִילָתָן רְאָיָה.
ח. וְאֵין בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה. אין בה די שטח כדי לחלקה לשתי שדות בגודל סביר (ראה הלכות שכנים א,ד). הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקַת שְׁנֵיהֶן. שמכיוון שאין אפשרות לחלק את הנכס ייתכן שסיכמו ביניהם שכל אחד יעבד את כולה תקופה ממושכת. אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ שֶׁאֵין לוֹ פֵּרוֹת בִּנְכָסֶיהָ. באופן בסיסי הבעל זכאי לאכול את הפירות של נכסי אשתו, אבל יכולים להתנות מראש לבטל זכות זו (ראה הלכות אישות כג,א-ד). וַאֲפִלּוּ הִתְנָה עִמָּהּ כְּשֶׁהִיא אֲרוּסָה שֶׁלֹּא יִירָשֶׁנָּה. שהוסיף וביטל את זכותו לרשת אותה (ותנאי זה מועיל רק קודם הנישואין, ראה שם הל' ה-ו, לח"מ). וְאַחַר כָּךְ אָכַל וּבָנָה וְהָרַס וְעָשָׂה כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה. שהשתמש בשדה כאילו היא שלו. שֶׁיִּחֵד לָהּ שָׂדֶה בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ וְאָכְלָה שָׂדוֹת אֲחֵרוֹת. הקצה לה שדה מסוימת שתהיה ניזונת מפירותיה, והיא אוכלת מהפירות של שדה אחרת. אֵין אֲכִילָתָן רְאָיָה. שדרכם לוותר זה לזה ולאפשר האחד לשני להשתמש ברכושם.
ט. וּבֵן שֶׁפֵּרֵשׁ מֵאָבִיו וְאִשָּׁה שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה אֲפִלּוּ סְפֵק גֵּרוּשִׁין – הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר כָּל אָדָם.
ט. אֲפִלּוּ סְפֵק גֵּרוּשִׁין. אף על פי שאינה נחשבת לגמרי כגרושה, מכל מקום מן הסתם מקפיד שלא תאכל פירות משדותיו.
י. רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁהָיוּ בִּימֵי חֲכָמִים, לְפִי שֶׁהָיָה בְּיָדָן כֹּחַ לִרְדּוֹת אֶת הָעָם – אֵין אֲכִילָתָן רְאָיָה. וְכֵן אַחֵר שֶׁהֶחֱזִיק בְּנִכְסֵיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁאָכַל כַּמָּה שָׁנִים – אֵין אֲכִילָתוֹ רְאָיָה, לְפִי שֶׁאֵינָן מְמַחִין מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן תַּקִּיפָה: כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצוּ מְסַלְּקִין זֶה מִמֶּנָּה. אֲבָל נִשְׁבָּעִין הֶסֵּת שֶׁלֹּא מָכְרוּ וְלֹא נָתְנוּ. וְאִם הֵם הֶחֱזִיקוּ בְּנִכְסֵי אַחֵר, וְאָמַר שֶׁלֹּא מָכַר – נִשְׁבָּע הֶסֵּת שֶׁלֹּא מָכַר לָהֶן וְלֹא נָתַן לָהֶן.
יא. הַגַּזְלָן כֵּיצַד? מִי שֶׁהֻחְזַק גַּזְלָן עַל שָׂדֶה זוֹ אוֹ מִי שֶׁהֻחְזְקוּ שֶׁהֵן הוֹרְגִין נְפָשׁוֹת עַל עִסְקֵי מָמוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁאָכַל שָׂדֶה זוֹ כַּמָּה שָׁנִים – לֹא הֶחֱזִיק, וְתַחֲזֹר שָׂדֶה לַבְּעָלִים.
יא. אוֹ מִי שֶׁהֻחְזְקוּ שֶׁהֵן הוֹרְגִין נְפָשׁוֹת עַל עִסְקֵי מָמוֹן. אפילו לא הוחזקו כגזלנים לגבי שדה זו.

תקציר הפרק 

🤔 בזרוע חזקה וביד נטויה, גרסת הגזלנים רציפות היא שם המשחק: אם אדם נהנה מפירות שדה מסוים (או השתמש בנכס כלשהו) במשך שלוש שנים רצופות מבלי שאף אדם אחר מחה בידו, הוא נאמן לטעון לבעלות על השדה או הנכס, שכן אם הללו היו שייכים לאדם אחר – הוא בוודאי היה מזדעק נגד הגנב החצוף. אלא שלכלל הזה יש כמה יוצאים מן הכלל וביניהם "ראשי הגלויות שהיו בימי חכמים" (מנהיגי העם) והגזלנים. מה מחבר בין שני הקצוות הללו של עם ישראל? – ששניהם הם "בעלי זרוע", כלומר, תקיפים ובעלי כוח הרתעה כזה שישתיק מראש כל זעקה של בעל הקרקע; משום כך, ההנאה הרצופה מהנכס, במקרה שלהם, אינה מוכיחה דבר (הלכות ב, י-יא) 💪🏼

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טוען ונטען ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן