פרק י"ד, הלכות נזקי ממון, ספר נזיקין
כ״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ט באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ח באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ו באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ד באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ח׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ז׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ו׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ה׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ג׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ב׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
א׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ל׳ בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ט בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ח בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ז בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ו בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ה בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ד בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמַּדְלִיק בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ, וְעָבְרָה הַדְּלֵקָה – חַיָּב לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי תֵצֵא אֵשׁ וכו' שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה" (שמות כב,ה). וְהַבְּעֵרָה מֵאֲבוֹת נְזָקִים הִיא.
א. וְעָבְרָה הַדְּלֵקָה. והזיקה דברים בשרפתה. שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה. ואף אם לא הבעיר בפועל אלא שפשע בשמירתה (לקמן ה"ד). וְהַבְּעֵרָה מֵאֲבוֹת נְזָקִים הִיא. מסוגי הנזק העיקריים, ותולדותיה כמותה (לקמן הט"ז).
ב. הִדְלִיק בְּתוֹךְ רְשׁוּתוֹ – צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִסּוֹף הַמֶּצֶר כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּעֲבֹר הַדְּלֵקָה לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ. וְכַמָּה שִׁעוּר הַהַרְחָקָה? הַכֹּל לְפִי גָּבְהָהּ שֶׁל דְּלֵקָה. וְאִם לֹא הִרְחִיק כָּרָאוּי, וְעָבְרָה וְהִזִּיקָה – חַיָּב לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. הִרְחִיק כָּרָאוּי וְעָבְרָה וְהִזִּיקָה – פָּטוּר, שֶׁזּוֹ מַכָּה בִּידֵי שָׁמַיִם הִיא.
וְכֵן אִם עָבְרָה נָהָר אוֹ שְׁלוּלִית שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַיִם וְרָחְבָּן שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת – פָּטוּר.
ב. מִסּוֹף הַמֶּצֶר. מסוף הגבול שבין רשותו לרשות חברו. הַכֹּל לְפִי גָּבְהָהּ שֶׁל דְּלֵקָה. שאש גדולה צריכה יותר הרחקה כדי שלא תזיק. מַכָּה בִּידֵי שָׁמַיִם הִיא. ולא ניתן היה כלל לצפות זאת.
שְׁלוּלִית. אמת מים שמוציאים ממנה תעלות קטנות להשקות דרכן מקומות אחרים (פה"מ פאה ב,א). פָּטוּר. שבדרך כלל די בשיעור זה כדי לעצור את התפשטות האש.
ג. עָבְרָה גָּדֵר – אוֹמְדִין גֹּבַהּ הַגָּדֵר, וְגֹבַהּ הַדְּלֵקָה, וְהָעֵצִים אוֹ הַקּוֹצִים הַמְּצוּיִים שָׁם: אִם אֵינָהּ רְאוּיָה לַעֲבֹר – פָּטוּר; וְאִם רְאוּיָה לַעֲבֹר – חַיָּב.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּאֵשׁ הַקּוֹדַחַת. אֲבָל אִם הָיָה לָהּ לַהַב גָּדוֹל הָעוֹלֶה וְנִכְפָּף מִגֹּבַהּ עֲלִיַּת הַלַּהַב, וְהָיוּ הָעֵצִים מְצוּיִין שָׁם – אֵין לָהּ אֹמֶד, אֶלָּא אֲפִלּוּ עָבְרָה אֶלֶף אַמָּה, חַיָּב.
ג. אוֹמְדִין גֹּבַהּ הַגָּדֵר וכו'. שכל אלו יחד קובעים אם יכולה האש לעבור במצב רגיל.
בְּאֵשׁ הַקּוֹדַחַת. עומדת במקומה והיא נוקבת ושורפת (ערוך ערך 'קדח'). לַהַב גָּדוֹל הָעוֹלֶה וְנִכְפָּף מִגֹּבַהּ עֲלִיַּת הַלַּהַב. שהלהבה גבוהה ונכפפת ומתפשטת לצדדים. וְהָיוּ הָעֵצִים מְצוּיִין שָׁם. כך שיכולה האש להתפשט למרחקים.
ד. נָפְלָה דְּלֵקָה בַּחֲצֵרוֹ, וְנָפַל גָּדֵר שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַדְּלֵקָה, וְעָבְרָה וְהִדְלִיקָה בְּחָצֵר אַחֶרֶת, אִם הָיָה יָכוֹל לִגְדֹּר הַגָּדֵר שֶׁנָּפַל וְלֹא גְּדָרוֹ – חַיָּב. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְשׁוֹרוֹ שֶׁיָּצָא וְהִזִּיק, שֶׁהָיָה לוֹ לְשָׁמְרוֹ וְלֹא שְׁמָרוֹ.
ד. וְנָפַל גָּדֵר. המפרידה בין רשותו לרשות אחרת. שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַדְּלֵקָה. אבל אם נפלה מחמת האש הרי הוא חייב בכל מקרה, לפי שלא הרחיק את האש כראוי. לְשׁוֹרוֹ שֶׁיָּצָא וְהִזִּיק וכו'. הרי זה כמניח את שורו בדיר ולא נעל כראוי (לעיל ד,א), ואף כאן צריך היה לגדור ולמנוע מהאש להזיק.
ה. הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵרָה בְּיַד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁמָּסַר לָהֶם גַּחֶלֶת וְלִבּוּהָ, שֶׁדֶּרֶךְ הַגַּחֶלֶת לְהִכָּבוֹת מֵאֵילֶיהָ קֹדֶם שֶׁתַּעֲבֹר וְתַדְלִיק. אֲבָל אִם מָסַר לָהֶם שַׁלְהֶבֶת – חַיָּב, שֶׁהֲרֵי מַעֲשָׂיו גָּרְמוּ.
ה. הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵרָה. הביא להם דבר שגרם לשרפה. פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם. שלא הוא גרם את הנזק, וגם לא היה סביר שתתפתח שרפה מזה. וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. שאף שאין בית דין יכולים לחייבו מכל מקום מבחינה מוסרית הוא אחראי לנעשה וראוי שישלם. גַּחֶלֶת. בלא להבה ממשית. שֶׁדֶּרֶךְ הַגַּחֶלֶת לְהִכָּבוֹת מֵאֵילֶיהָ. ולכן פטור מדיני אדם שרק בגלל שליבוה נגרמה השרפה, ואף הם פטורים לפי שאינם בני דעת. שַׁלְהֶבֶת. אש גלויה, ודרכה להתפשט אם לא שישמרוה כראוי. שֶׁהֲרֵי מַעֲשָׂיו גָּרְמוּ. ולא היה לו להפקיד השלהבת ביד אלו שאינם בני שמירה.
ו. שִׁלַּח אֶת הַבְּעֵרָה בְּיַד פִּקֵּחַ – זֶה הַפִּקֵּחַ שֶׁהִבְעִיר חַיָּב לְשַׁלֵּם, וְהַשּׁוֹלֵחַ פָּטוּר. וְכֵן אִם הִנִּיחַ שׁוֹמֵר לִשְׁמֹר הַבְּעֵרָה – הַשּׁוֹמֵר חַיָּב.
ו. שִׁלַּח אֶת הַבְּעֵרָה בְּיַד פִּקֵּחַ. אף אם הייתה זו שלהבת של ממש. זֶה הַפִּקֵּחַ שֶׁהִבְעִיר חַיָּב. שבלקיחת הבערה התחייב באחריותה והוא אשם על נזקיה.
ז. אֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים – הַמֵּבִיא אֶת הָעֵצִים חַיָּב. אֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר – הַמֵּבִיא אֶת הָאוּר חַיָּב. בָּא אַחֵר וְלִבָּה – הַמְלַבֶּה חַיָּב. לִבַּתּוּ רוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה תָּמִיד – הֲרֵי כֻּלָּן פְּטוּרִין. לִבָּה וְלִבַּתּוּ הָרוּחַ – חַיָּב, שֶׁהֲרֵי הוּא גָּרַם, וְכָל הַגּוֹרֵם לְהַזִּיק מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִן הַיָּפֶה שֶׁבִּנְכָסָיו, כִּשְׁאָר כָּל הַמַּזִּיקִין.
ז. הָאוּר. האש. וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים. אחר כך, כדי שתוכל האש להמשיך לדלוק. הַמֵּבִיא אֶת הָעֵצִים חַיָּב. שבלעדיו לא הייתה השרפה מתקיימת. הַמֵּבִיא אֶת הָאוּר חַיָּב. גם כאן האחרון הוא שחייב, שבלעדיו אין העצים מזיקים כלל. בָּא אַחֵר וְלִבָּה. שאחר מעשה הראשונים לא הייתה האש מתלבה מאליה, והגיע זה וליבה אותה. רוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה תָּמִיד. שאינה מנשבת באופן תמידי אף שבאה פעמים רבות, וכל שכן רוח סערה שמנשבת רק לעתים רחוקות (מ"מ). הֲרֵי כֻּלָּן פְּטוּרִין. אם במעשיהם לא גרמו לאש להתלבות, שלא יכלו לדעת שתבוא אחר כך רוח כזו ותבעיר את האש. לִבָּה וְלִבַּתּוּ הָרוּחַ. שהליבוי שלו ושל הרוח גרמו יחד לאש להתלקח. שֶׁהֲרֵי הוּא גָּרַם. לבערה זו יחד עם הרוח. מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם וכו'. כשאר מי שהזיק ממונו, שמשלם נזק שלם ומן היפה שבנכסיו (לעיל א,ז).
ח. אֵשׁ שֶׁיָּצְאָה וְאָכְלָה עֵצִים אוֹ אֲבָנִים אוֹ עָפָר – חַיָּב לְשַׁלֵּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמָצְאָה קֹצִים וכו' אוֹ הַשָּׂדֶה" (שמות כב,ה). אָכְלָה גָּדִישׁ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וְהָיוּ כֵּלִים טְמוּנִין בְּתוֹךְ הַגָּדִישׁ: אִם הָיוּ כְּמוֹ מוֹרִגִּים וּכְלֵי הַבָּקָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁדֶּרֶךְ אַנְשֵׁי הַשָּׂדֶה לִטְמֹן אוֹתָם בַּגָּדִישׁ – חַיָּב לְשַׁלֵּם; הָיוּ בְּגָדִים וּכְלֵי זְכוּכִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – פָּטוּר עַל הַכֵּלִים.
ח. אֲבָנִים. הזיקה להן בשרפתה. אוֹ עָפָר. כגון שפגעה בקרקע החרושה (בבלי בבא קמא ס,א). אוֹ הַשָּׂדֶה. אף דברים שאין דרך האש לכלות ממש, כגון הקרקע והאבנים. מוֹרִגִּים. המורג הוא לוח עץ מחורץ או בעל בליטות המשמש לדיש. הָיוּ בְּגָדִים וּכְלֵי זְכוּכִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. שאין דרך אנשים לטמנם בגדיש. פָּטוּר עַל הַכֵּלִים. אמנם חייב לשלם על מקום הכלים כאילו היה מלא בתבואה, כמבואר בהלכה הבאה (פה"מ בבא קמא ו,ז, מ"מ).
#איור nm_14_8
כותרת: מורג#
ט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמַדְלִיק בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ. אֲבָל בְּמַדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְעָבְרָה לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ – פָּטוּר עַל כָּל הַכֵּלִים הַטְּמוּנִים בַּגָּדִישׁ, אֲבָל מְשַׁלֵּם הוּא שִׁעוּר מְקוֹם הַכֵּלִים, וְרוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מָלֵא גָּדִישׁ שֶׁל חִטִּים אוֹ שֶׁל שְׂעוֹרִים.
ט. פָּטוּר עַל כָּל הַכֵּלִים הַטְּמוּנִים בַּגָּדִישׁ. אף על אלו שמקובל להטמינם. אֲבָל מְשַׁלֵּם הוּא שִׁעוּר מְקוֹם הַכֵּלִים וכו'. רואים את מקום הכלים כאילו הוא מלא בתבואה, וישלם על כמות תבואה זו. כְּאִלּוּ הוּא מָלֵא גָּדִישׁ שֶׁל חִטִּים אוֹ שֶׁל שְׂעוֹרִים. לפי מה שיש בגדיש.
י. הַמַּדְלִיק בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ, וְיָצָאת הָאֵשׁ וְנֶאֱכַל הַגָּדִישׁ, וְהָיָה גְּדִי כָּפוּת לוֹ וְעֶבֶד סָמוּךְ לוֹ וְנִשְׂרַף עִמּוֹ – חַיָּב, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לַעֲשׂוֹת בַּגָּדִישׁ. הָיָה עֶבֶד כָּפוּת לוֹ וּגְדִי סָמוּךְ לוֹ וְנִשְׂרַף עִמּוֹ – פָּטוּר.
י. וְהָיָה גְּדִי כָּפוּת לוֹ. לגדיש. חַיָּב. על הגדי, ופטור על העבד שכן יכול היה לברוח (מ"מ). שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לַעֲשׂוֹת בַּגָּדִישׁ. שעשוי אדם לקשור את גדיו אל הגדיש ולפיכך חייב עליו המבעיר. הָיָה עֶבֶד כָּפוּת… פָּטוּר. על הגדי וחייב על המתת העבד, מאחר שמתחייב מיתה על העבד, וכלל הוא שהעושה מעשה המחייב מיתה פטור מלשלם על שאר דברים (ראה הלכות גנבה ג,א).
יא. הַמַּשְׁאִיל מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ וְהִגְדִּישׁ בּוֹ, וְהִטְמִין כֵּלִים, וְהִדְלִיק הַמַּשְׁאִיל וְשָׂרַף הַגָּדִישׁ – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא דְּמֵי הַגָּדִישׁ בִּלְבַד. הִשְׁאִילוֹ מָקוֹם לְהַגְדִּישׁ חִטִּים וְהִגְדִּישׁ שְׂעוֹרִים, אוֹ לְהַגְדִּישׁ שְׂעוֹרִים וְהִגְדִּישׁ חִטִּים, אוֹ שֶׁהִגְדִּישׁ חִטִּים וְחִפָּן בִּשְׂעוֹרִים, אוֹ שֶׁהִגְדִּישׁ שְׂעוֹרִים וְחִפָּן בְּחִטִּים – אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא דְּמֵי שְׂעוֹרִים בִּלְבַד.
יא. הַמַּשְׁאִיל מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ. בתוך רשותו על מנת שיניח שם גדישו. וְהִדְלִיק הַמַּשְׁאִיל וכו'. הדליק אש ברשותו ושרפה את הגדיש. אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא דְּמֵי הַגָּדִישׁ בִּלְבַד. שלא השאילו על דעת שיטמין שם. הִשְׁאִילוֹ מָקוֹם לְהַגְדִּישׁ חִטִּים וכו'. בכל אלו משלם רק דמי שעורים שהם זולים יותר מחיטים. לְהַגְדִּישׁ חִטִּים וְהִגְדִּישׁ שְׂעוֹרִים. משלם רק על דמי שעורים שהרי בכך הזיק. לְהַגְדִּישׁ שְׂעוֹרִים וְהִגְדִּישׁ חִטִּים. נתן רשות רק לשעורים ולכן לא ישלם יותר משוויים. אוֹ שֶׁהִגְדִּישׁ חִטִּים וְחִפָּן בִּשְׂעוֹרִים. משלם כדמי שעורים, שהחיטים נחשבים כטמונים בתוך השעורים (תוספות רבנו פרץ בבא קמא סב,א). אוֹ שֶׁהִגְדִּישׁ שְׂעוֹרִים וְחִפָּן בְּחִטִּים. שלא נתן רשות אלא לשעורים.
יב. הַמַּדְלִיק אֶת הַבִּירָה שֶׁל חֲבֵרוֹ – מְשַׁלֵּם כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַנִּיחַ כָּל כְּלֵיהֶם וְכָל חֶפְצֵיהֶם בַּבָּתִּים. וְכָל שֶׁיִּטְעֹן בַּעַל הַבַּיִת – הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְנוֹטֵל. וּשְׁבוּעָה זוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וּבִלְבַד שֶׁיִּטְעֹן דְּבָרִים שֶׁהוּא אָמוּד בָּהֶן, אוֹ שֶׁהוּא אָמוּד לִהְיוֹת אוֹתָן הַדְּבָרִים שֶׁטָּעַן פִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ.
יב. הַבִּירָה. מבנה גדול. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם וכו'. וכאמור לעיל (ה"ח) המבעיר ברשות חברו חייב על הכלים הטמונים שדרך אנשים לשים שם. וְכָל שֶׁיִּטְעֹן בַּעַל הַבַּיִת. שהיה בבית ונשרף. נִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ. כשהוא אוחז ספר תורה (הלכות שבועות יא,ח). וְנוֹטֵל. תשלום על הנזק. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הלכות טוען ונטען א,ב. דְּבָרִים שֶׁהוּא אָמוּד בָּהֶן וכו'. חפצים שאפשר להעריך שיש בבעלותו או שניתנו לו כפיקדון לשמור עליהם (וכן הדין בכל מזיק ממון חברו ואינו יודע מה הזיק, ראה הלכות חובל ומזיק ז,יז-יט).
יג. גָּמָל שֶׁהוּא טָעוּן פִּשְׁתָּן וְעוֹבֵר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנִכְנַס פִּשְׁתָּנוֹ לְתוֹךְ הַחֲנוּת וְדָלְקָה בְּנֵרוֹ שֶׁל חֶנְוָנִי וְהִדְלִיק אֶת כָּל הַבִּירָה – בַּעַל הַגָּמָל חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהִרְבָּה בַּמַּשּׂוֹי, בֵּין שֶׁעָמְדָה הַבְּהֵמָה בֵּין שֶׁלֹּא עָמְדָה. הִנִּיחַ הַחֶנְוָנִי נֵרוֹ מִבַּחוּץ – הַחֶנְוָנִי חַיָּב אַף בִּדְמֵי הַפִּשְׁתָּן, מִפְּנֵי שֶׁהִנִּיחַ נֵרוֹ מִבַּחוּץ. וַאֲפִלּוּ נֵר חֲנֻכָּה – בַּעַל הַחֲנוּת חַיָּב, שֶׁהָיָה לוֹ לֵישֵׁב וְלִשְׁמֹר.
יג. מִפְּנֵי שֶׁהִרְבָּה בַּמַּשּׂוֹי. שהטעין את גמלו במשא החורג לתוך רשויות היחיד. בֵּין שֶׁעָמְדָה הַבְּהֵמָה. ובזמן זה התפשטה האש. בֵּין שֶׁלֹּא עָמְדָה. אלא תוך כדי הליכתה נכנס הפשתן והדליק את הבירה. הַחֶנְוָנִי חַיָּב… מִפְּנֵי שֶׁהִנִּיחַ נֵרוֹ מִבַּחוּץ. במקום מעבר הרבים, ועשוי הנר להצית שרפות. וַאֲפִלּוּ נֵר חֲנֻכָּה. שמצווה להניחו בחוץ (הלכות חנוכה ד,ז). שֶׁהָיָה לוֹ לֵישֵׁב וְלִשְׁמֹר. את נרו ולוודא שאינו מבעיר דבר.
יד. הַכּוֹפֵף קָמָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ לִפְנֵי הָאֵשׁ עַד שֶׁתִּדְלַק, אִם אֵין הָאֵשׁ מַגַּעַת לָהּ אֶלָּא בְּרוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה – פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. וְהַטּוֹמֵן קָמָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בְּעָפָר אוֹ בְּתֶבֶן, וְעָבְרָה הָאֵשׁ וְאָכְלָה אוֹתָהּ – הֲרֵי זֶה הַטּוֹמֵן פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּדְלִיק אֶת הָאֵשׁ פָּטוּר עַל הַטָּמוּן.
יד. קָמָתוֹ. תבואה המחוברת לקרקע. לִפְנֵי הָאֵשׁ. שקירב אותה לעבר האש. בְּרוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה. ראה ביאור לעיל ה"ז. וְעָבְרָה הָאֵשׁ. שהדליק אדם אחר. מִפְּנֵי שֶׁהַמַּדְלִיק אֶת הָאֵשׁ פָּטוּר עַל הַטָּמוּן. שמאחר שהטמין זה את הקמה נפטר בעל האש מלשלם עליה (כמבואר לעיל הל' ח-ט), ונמצא שגרם המטמין הפסד לבעל הקמה.
טו. אֵשׁ שֶׁעָבְרָה וְהִזִּיקָה אֶת הָאָדָם וְחָבְלָה בּוֹ – הֲרֵי הַמַּבְעִיר חַיָּב בְּנִזְקוֹ וּבְשִׁבְתּוֹ וּבְרִפּוּיוֹ וּבְצַעֲרוֹ וּבְבָשְׁתּוֹ כְּאִלּוּ הִזִּיקוֹ בְּיָדוֹ; שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאִשּׁוֹ מָמוֹנוֹ הוּא, הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁהִזִּיק בְּחִצָּיו. אֲבָל אִם הִזִּיקָה בְּהֶמְתּוֹ אוֹ בּוֹרוֹ אֶת הָאָדָם – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בַּנֶּזֶק בִּלְבַד, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

טו. חַיָּב בְּנִזְקוֹ. מה שפחת ערכו מחמת האש. וּבְשִׁבְתּוֹ. מה שהפסיד הניזק בכך שלא יכול היה לעבוד בתקופת חוליו. וּבְרִפּוּיוֹ. עלות הריפוי. וּבְצַעֲרוֹ. כאב המכה. וּבְבָשְׁתּוֹ. דמי מה שהתבייש. כְּאִלּוּ הִזִּיקוֹ בְּיָדוֹ. ארבעת התשלומים הנזכרים כאן מלבד הנזק (שבת, ריפוי, צער, בושת) נוהגים רק במקרה של אדם שהזיק אדם (הלכות חובל א,א). וכאשר האש מזיקה אדם נחשב הדבר כאילו בעל האש בעצמו הזיק ולכן משלם תשלומים אלו כדין אדם שהזיק את חברו בידו. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאִשּׁוֹ מָמוֹנוֹ הוּא. ובדרך כלל על ממונו שמזיק חייב רק נזק ולא את שאר ארבעת התשלומים. הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁהִזִּיק בְּחִצָּיו. היזק על ידי האש נחשב כפעולה של האדם עצמו בדומה לאדם שיורה חץ ומזיק (ראה הלכות חובל ומזיק ו,י). אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בַּנֶּזֶק בִּלְבַד. שכך הדין בממון שהזיק. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ז,ג.

טז. כָּל תּוֹלְדוֹת הָאֵשׁ הֲרֵי הֵן כָּאֵשׁ. כֵּיצַד? הִנִּיחַ אֶבֶן אוֹ סַכִּין אוֹ מַשָּׂא בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ, וְנָפְלוּ בְּרוּחַ מְצוּיָה וְהִזִּיקוּ – חַיָּב לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, שֶׁכָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן תּוֹלְדוֹת הַבְּעֵרָה הֵם. וְאִם נָפְלוּ בְּרוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה וְהִזִּיקוּ – פָּטוּר.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
טז. וְנָפְלוּ בְּרוּחַ מְצוּיָה. הנושבת דרך קבע. וְהִזִּיקוּ. בשעת נפילתם. שֶׁכָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. שהם ממונו של אדם ומזיקים בעזרת כוח נוסף, ותוך כדי תנועה (בבלי בבא קמא ג,ב). וְאִם נָפְלוּ בְּרוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה… פָּטוּר. שלא העלה בדעתו שייפלו כך, ופטור כדין אש שהתלבתה ברוח כזו (לעיל ה"ז).

תקציר הפרק 

הלכות נזקי ממון
פרק ​יד נזקי ​אש ♨
​פרק אחרון בנושא *נזקי ממון*
*נזקי אש*
אש היא כל מפגע נייד – מפגע שעלול לצאת משליטה ולפגוע ברכוש או בנפש מחוץ לתחום בו הוא נמצא.
אדם חייב בנזק שלם על כל הדלקת אש שהתפשטה והזיקה מחוץ לרשותו. אמנם יש לדבר הגבלות:
האחריות חלה על המבעיר רק אם התרשל ולא נקט בכללי זהירות מקובלים.
כללים אלו תלויים באופי הבעירה :
*ככל שהאש גבוהה יותר, צריך להרחיק אותה יותר משדות של אחרים שעלולים להינזק, להציב לה מחסום וכו*
חובת התשלום חלה רק על נזקים גלויים – נזקים לחפצים שהמבעיר ראה או היה יכול לשער שהם נמצאים שם, אבל לא נזקים לחפצים מוסתרים (טמון).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות נזקי ממון ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.אש שהזיקה אדם נידונה כחיצי המזיק ולא כממונו?

2.תולדות האש – כל נזק שתהלך והזיק על ידי רוח מצויה?

3.המצית בית משלם כל מה שראוי להיות בבית הניזק?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן