פרק י"ד, הלכות שאר אבות הטומאות, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שְׁנֵים עָשָׂר סְפֵקוֹת טִהֲרוּ חֲכָמִים, וְאֵלּוּ הֵן: א) סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִין לַמִּקְוֶה. ב) סְפֵק טֻמְאָה צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. ג) סְפֵק מַשְׁקִין לְטַמֵּא אֲחֵרִים, אֲבָל לְטֻמְאַת עַצְמָן – טְמֵאִים בְּסָפֵק. ד) סְפֵק הַיָּדַיִם, בֵּין לְטֻמְאַת עַצְמָן בֵּין לְטַמֵּא אֲחֵרִים בֵּין לְטָהֳרַת יָדַיִם מִטֻּמְאָתָן. ה) סְפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים. ו) סְפֵק הַחֻלִּין. ז) סְפֵק קָרְבָּנוֹת. ח) סְפֵק נְגָעִים. ט) סְפֵק עוֹבֵר וְעוֹמֵד. י) סְפֵק שְׁרָצִים. יא) סְפֵק רְשׁוּת הָרַבִּים. יב) סְפֵק שְׁתֵּי רְשֻׁיּוֹת.
ב. סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִין לַמִּקְוֶה כֵּיצַד? שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁנָּפְלוּ לַמִּקְוֶה – פְּסָלוּהוּ. סָפֵק נָפְלוּ סָפֵק לֹא נָפְלוּ, וַאֲפִלּוּ נָפְלוּ, סָפֵק יֵשׁ בָּהֶן כַּשִּׁעוּר אוֹ אֵין בָּהֶן – סְפֵקָן טָהוֹר, וַהֲרֵי הַמִּקְוֶה בְּכַשְׁרוּתוֹ. וְאֵין מוֹרִין לוֹ לִטְבֹּל בְּמִקְוֶה זֶה וְלַעֲשׂוֹת טְהָרוֹת לְכַתְּחִלָּה. וְאִם טָבַל וְעָשָׂה – טְהָרוֹתָיו טְהוֹרוֹת.
ב. סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִין לַמִּקְוֶה וכו'. ראה גם הלכות מקוואות י,א. שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁנָּפְלוּ לַמִּקְוֶה פְּסָלוּהוּ. מים ששאבו אותם פסולים לטבילה מדברי סופרים, ואם נפלו שלושה לוגים מהם (כ-900 מ"ל) לתוך מקווה שאין בו ארבעים סאה פסלו אותו (שם ד,ב, ד,ו).
ג. סְפֵק טֻמְאָה צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם כֵּיצַד? שֶׁרֶץ שֶׁהָיָה צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם, בֵּין שֶׁהָיוּ הַמַּיִם בְּכֵלִים אוֹ בְּקַרְקָעוֹת, וְיָרַד לַמַּיִם, אֲפִלּוּ אֵין שָׁם אֶלָּא מְלֹא אָדָם וְטֻמְאָה – הֲרֵי זֶה טָהוֹר, עַד שֶׁיֵּדַע וַדַּאי שֶׁנָּגַע. וְלֹא אָמְרוּ סְפֵק טֻמְאָה צָפָה טָהוֹר אֶלָּא לַשֶּׁרֶץ בִּלְבַד. וְכָל הַנִּתְלִין וְהַנִּגְרָרִין – הֲרֵי הֵן כְּמֻנָּחִין.
ג. אֲפִלּוּ אֵין שָׁם אֶלָּא מְלֹא אָדָם וְטֻמְאָה. כך שמסתבר מאוד שהטומאה נגעה בו. וְכָל הַנִּתְלִין וְהַנִּגְרָרִין הֲרֵי הֵן כְּמֻנָּחִין. שרץ התלוי או הנגרר, אף שאינו קבוע במקום, אין דינו כצף אלא כמונח, ואם יש ספק אם נגעו בו ספקו טמא.
ד. שֶׁרֶץ שֶׁהָיָה מֻנָּח בִּכְלִי וּכְלִי צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם, אוֹ שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל הַמֵּת אוֹ עַל הַנְּבֵלָה, וַאֲפִלּוּ נִמּוֹחָה נְבֵלָה אוֹ בְּשַׂר מֵת שֶׁתַּחְתָּיו, אוֹ שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל שִׁכְבַת זֶרַע, הַצָּפִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם – הֲרֵי זֶה כְּמֻנָּח עַל הָאָרֶץ, שֶׁסְּפֵקוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
הָיָה שֶׁרֶץ עַל גַּבֵּי שֶׁרֶץ צָף עַל הַמַּיִם – הֲרֵי זֶה כְּטֻמְאָה עָבָה שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וּסְפֵקוֹ טָהוֹר. הָיָה מֻנָּח עַל גַּבֵּי מֵי חַטָּאת, וּמֵי חַטָּאת צָפִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הוּא כְּמֻנָּח אוֹ אֵינוֹ כְּמֻנָּח, לְפִיכָךְ יֵרָאֶה לִי שֶׁסְּפֵקוֹ טָהוֹר.
ד. וַאֲפִלּוּ נִמּוֹחָה נְבֵלָה אוֹ בְּשַׂר מֵת שֶׁתַּחְתָּיו. שנימוחו ונעשו נוזליים, שנראה לומר שכעת הם חלק מן המים והשרץ צף על גבם ולא מונח. שֶׁסְּפֵקוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא. שטומאה המונחת ברשות היחיד וספק אם נגעו בה ספקו טמא (אך ברשות הרבים טהור). כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן טו,ח, וראה גם לקמן טז,א-ב.
מֵי חַטָּאת. מי אפר פרה אדומה שהם אב הטומאה (ראה הלכות פרה טו,א). הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הוּא כְּמֻנָּח אוֹ אֵינוֹ כְּמֻנָּח. מאחר שלא ברור אם מי החטאת נחשבים כדבר המפריד בין השרץ למים, או שמא כיוון שהם נוזליים לגמרי דינם כמים ואינם חוצצים, ובנוסף לכך ייתכן לומר שמכיוון שהם טמאים הרי הם נחשבים עם השרץ כטומאה עבה הצפה על פני המים (ראה תוספות נזיר סד,א). לְפִיכָךְ יֵרָאֶה לִי שֶׁסְּפֵקוֹ טָהוֹר. כיוון שמדובר בספק מדברי סופרים (ראה כס"מ).
ה. כְּדֶרֶךְ שֶׁטִּהֲרוּ חֲכָמִים סְפֵק טֻמְאָה צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם, בֵּין בְּכֵלִים בֵּין בְּקַרְקָעוֹת, כָּךְ טִהֲרוּ סְפֵק טָהֳרָה הַצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם, בֵּין בְּכֵלִים בֵּין בְּקַרְקָעוֹת.
כֵּיצַד? עֲרֵבָה שֶׁהִיא טְמֵא מֵת, וְכִכָּר תְּרוּמָה כָּרוּךְ בְּסִיב אוֹ בִּנְיָר וְנָתוּן בְּתוֹכָהּ, וְיָרְדוּ לְתוֹכָהּ מֵי גְּשָׁמִים וְנִתְמַלֵּאת, וְנִפְשַׁט הַנְּיָר, וַהֲרֵי הַכִּכָּר צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְהַנְּיָר מַבְדִּיל בֵּינוֹ לְבֵין הַמַּיִם, וְסָפֵק נָגַע צִדּוֹ בָּעֲרֵבָה סָפֵק לֹא נָגַע – הֲרֵי הוּא בְּטָהֳרָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָף.
ה. עֲרֵבָה. קערה. כָּרוּךְ בְּסִיב אוֹ בִּנְיָר. עטוף בחוטים או בניירות, והם אינם מקבלים טומאה. וְנִפְשַׁט הַנְּיָר. נפתחה העטיפה.
ו. שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא צָף עַל גַּבֵּי בּוֹר בְּתוֹךְ הַגַּת: לַתְּרוּמָה – סְפֵקוֹ טָמֵא; וְלַפּוֹעֲלִין – סְפֵקָן טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהִיא טֻמְאָה צָפָה.
ו. שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא צָף עַל גַּבֵּי בּוֹר בְּתוֹךְ הַגַּת. היין המיוצר בגת צבור בתוך בור, והשרץ נמצא צף על על פני היין שבבור. לַתְּרוּמָה סְפֵקוֹ טָמֵא. שיין התרומה שנתרם מבור זה נחשב טמא, שאנו אומרים שהשרץ היה שם בשעה שנתרמה (ביאור הגר"א לתוספתא טהרות יא,ט; ואין לטהר משום ספק טומאה צפה, שלגבי יין התרומה אין משמעות לכך שהשרץ צף אלא הספק הוא מתי נפל השרץ לבור ובמקרה זה הספק הוא טמא כדלקמן יז,ג, עיין תס"ר שם עמוד 105). וְלַפּוֹעֲלִין סְפֵקָן טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהִיא טֻמְאָה צָפָה. אף על פי שהיין כולו טמא, הפועלים העובדים בגת טהורים מכיוון שלגבם הספק הוא אם נגעו בשרץ או לא, וזהו ספק טומאה צפה שהוא טהור (תס"ר שם).
ז. סְפֵק מַשְׁקִין לְטַמֵּא אֲחֵרִים טָהוֹר וּלְטֻמְאַת עַצְמָן טָמֵא כֵּיצַד? הָיָה מַקֵּל בְּיָדוֹ, וּבְרֹאשׁוֹ מַשְׁקִין טְמֵאִים, וּזְרָקוֹ לְבֵין כִּכָּרוֹת טְהוֹרוֹת, סָפֵק נָגְעוּ הַמַּשְׁקִין בַּכִּכָּרוֹת אוֹ לֹא נָגְעוּ – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. וְכֵן אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם נָגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִים בִּכְלִי זֶה אוֹ לֹא נָגְעוּ – הֲרֵי הַכְּלִי טָהוֹר. וְכֵן אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם נָגְעוּ מַשְׁקִין אֵלּוּ הַטְּמֵאִים בְּמַשְׁקִין אֲחֵרִים אוֹ לֹא נָגְעוּ – הֲרֵי הַמַּשְׁקִין הָאֲחֵרִים טְהוֹרִים.
אֲבָל טָמֵא שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ לְבֵין מַשְׁקִין טְהוֹרִים, אוֹ שֶׁזָּרַק כִּכָּר טָמֵא לְבֵין מַשְׁקִין טְהוֹרִים, סָפֵק נָגַע בַּמַּשְׁקִין סָפֵק לֹא נָגַע – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים בְּסָפֵק. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ז. וּבְרֹאשׁוֹ מַשְׁקִין טְמֵאִים. שהמקל רטוב בצדו העליון. סָפֵק נָגְעוּ הַמַּשְׁקִין בַּכִּכָּרוֹת. וטימאו אותם, שהמשקים הטמאים נחשבים תמיד כראשון לטומאה מדברי סופרים ומטמאים את האוכלים (לעיל ז,ה). וְכֵן אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם נָגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִים בִּכְלִי זֶה וכו'. שמשקים טמאים מטמאים כלים מדברי סופרים (לעיל שם ה"ב). וְכֵן אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם נָגְעוּ מַשְׁקִין אֵלּוּ הַטְּמֵאִים בְּמַשְׁקִין אֲחֵרִים וכו'. שהמשקים הטמאים מטמאים משקים אחרים מדברי סופרים לעולם, שאין מונים בהם ראשון ושני (שם ה"ה).
אוֹ שֶׁזָּרַק כִּכָּר טָמֵא. שהוא ראשון לטומאה, ומטמא את המשקים.
ח. חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין, וּפָשַׁט הַטָּמֵא אֶת יָדוֹ לַאֲוִירָהּ, סָפֵק נָגַע בַּמַּשְׁקִין סָפֵק לֹא נָגַע – הַמַּשְׁקִין טְמֵאִים וְהֶחָבִית טְהוֹרָה, שֶׁאֵין סְפֵק הַמַּשְׁקִין מְטַמֵּא.
וְכֵן אִם נִכְנְסוּ מַשְׁקִין שֶׁהֵן טְמֵאִים מִסָּפֵק לַאֲוִיר הֶחָבִית – הֲרֵי הֶחָבִית טְהוֹרָה וְהַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְהוֹרִים, שֶׁאֵינָן מִתְטַמְּאִין אֶלָּא מִן הֶחָבִית. וְאִם נִתְעָרְבוּ מַשְׁקִין אֵלּוּ הַסָּפֵק בַּמַּשְׁקִין שֶׁבֶּחָבִית – הֲרֵי כָּל הַמַּשְׁקִין טְמֵאִין בְּסָפֵק, וְהֶחָבִית טְהוֹרָה. וְכֵן אִם נָפְלוּ מַשְׁקִין אֵלּוּ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר – הֲרֵי הַפַּת וְהַתַּנּוּר טְהוֹרִין.
ח. וּפָשַׁט הַטָּמֵא אֶת יָדוֹ לַאֲוִירָהּ וכו'. ויד הטמא לא נגעה בחבית עצמה אלא רק נכנסה באווירה. ואף שכלי חרס מקבל טומאה דרך אווירו, איבר של אדם טמא אינו מטמא דרך האוויר (או"ש על פי הלכות מטמאי משכב ומושב ח,ד). וְהֶחָבִית טְהוֹרָה שֶׁאֵין סְפֵק הַמַּשְׁקִין מְטַמֵּא. שאילו היו המשקים טמאים ודאי היו מטמאים את החבית מדברי סופרים (לעיל ז,ב-ג).
שֶׁאֵינָן מִתְטַמְּאִין אֶלָּא מִן הֶחָבִית. אף שהמשקים הטהורים נמצאים יחד עם משקים טמאים מספק בתוך אוויר כלי חרס, אין הטומאה עוברת אליהם אלא דרך החבית, ומאחר שהיא טהורה גם הם טהורים (כס"מ, וראה לעיל יא,ב ובביאור שם). וְאִם נִתְעָרְבוּ מַשְׁקִין אֵלּוּ הַסָּפֵק בַּמַּשְׁקִין שֶׁבֶּחָבִית וכו'. שמאחר שנתערבו בהם נעשו כל המשקים טמאים מספק.
ט. הַמְרַבֵּץ בֵּיתוֹ בְּמַיִם טְמֵאִים אוֹ שֶׁזְּלָפָן, וְהָיוּ שָׁם טְהָרוֹת, סָפֵק נִתְּזוּ עֲלֵיהֶן סָפֵק לֹא נִתְּזוּ – סְפֵקוֹ טָהוֹר.
ט. הַמְרַבֵּץ בֵּיתוֹ בְּמַיִם טְמֵאִים אוֹ שֶׁזְּלָפָן. מתיז מים טמאים או מזלפם על קרקע הבית כדי שהאבק לא יעלה.
י. זָלַף מַשְׁקִין טְהוֹרִים וּטְמֵאִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְנִמְצְאוּ אַחַר כָּךְ מַשְׁקִין עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, נְטָלָהּ וְנִשְׁאַל עָלֶיהָ – הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה, שֶׁסְּפֵק הַמַּשְׁקִין לְטַמֵּא, טָהוֹר.
הִנִּיחַ הַכִּכָּר עַד שֶׁנִּגְּבוּ הַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ – הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה בְּסָפֵק, שֶׁסְּפֵק טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, וַהֲרֵי אֵין כָּאן מַשְׁקִין, אֶלָּא כִּכָּר שֶׁהִיא סָפֵק טְמֵאָה סָפֵק טְהוֹרָה.
י. שֶׁסְּפֵק הַמַּשְׁקִין לְטַמֵּא טָהוֹר. ואפילו לעניין תרומה.
כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן טו,ח, טז,א-ב. וַהֲרֵי אֵין כָּאן מַשְׁקִין אֶלָּא כִּכָּר שֶׁהִיא סָפֵק טְמֵאָה סָפֵק טְהוֹרָה. שכל עוד המשקים ניכרים על הפת אפשר לדון אם הם טמאים או טהורים, ולפיכך ספקם להקל. אבל לאחר שניגבו ולא ניתן להכיר בהם, אי אפשר להקל בדבר וספקם טמא כשאר ספקות שברשות היחיד (ר"ש טהרות ד,ט). ויש שביארו שהטעם שהפת טמאה הוא משום מראית עין בלבד (ראה ראב"ד).
יא. סְפֵק יָדַיִם, בֵּין לְהִתְטַמֵּא בֵּין לְטַמֵּא אֲחֵרִים בֵּין לְטָהֳרָתָן, טָהוֹר. כֵּיצַד? הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וּלְפָנָיו שְׁתֵּי כִּכָּרִים טְמֵאִים, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע, אוֹ שֶׁהָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִּכָּרִים טְהוֹרִים, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע, אוֹ שֶׁהָיוּ יָדָיו אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִּכָּרִים טְהוֹרִים, נָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן, סָפֵק בַּטְּמֵאָה נָגַע סָפֵק בַּטְּהוֹרָה נָגַע, אוֹ שֶׁהָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִּכָּרִים אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן, סָפֵק בַּטָּמֵא נָגַע סָפֵק בַּטָּהוֹר נָגַע, אוֹ שֶׁהָיוּ יָדָיו אַחַת טְהוֹרָה וְאַחַת טְמֵאָה וּלְפָנָיו כִּכָּר טָמֵא וְכִכָּר טָהוֹר, וְנָגַע בִּשְׁתֵּיהֶן, סָפֵק טְמֵאָה בַּטָּמֵא וּטְהוֹרָה בַּטָּהוֹר אוֹ טְמֵאָה בַּטָּהוֹר וּטְהוֹרָה בַּטָּמֵא – הַיָּדַיִם כְּמוֹת שֶׁהָיוּ וְהַכִּכָּרִים כְּמוֹת שֶׁהָיוּ.
וְכֵן אִם הָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת, וְהִטְבִּילָן אוֹ נְטָלָן, סָפֵק שֶׁהַמַּיִם שֶׁטִּהֲרָן בָּהֶן כְּשֵׁרִים לַיָּדַיִם סָפֵק שֶׁהֵן פְּסוּלִין, סָפֵק יֵשׁ בָּהֶן כַּשִּׁעוּר סָפֵק שֶׁאֵין בָּהֶן, סָפֵק שֶׁהָיָה דָּבָר חוֹצֵץ עַל יָדוֹ סָפֵק שֶׁלֹּא הָיָה – הֲרֵי יָדָיו טְהוֹרוֹת.
יא. וּלְפָנָיו שְׁתֵּי כִּכָּרִים טְמֵאִים. שהם ראשון לטומאה ומטמאים את הידיים (ראה לעיל ח,א). וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִּכָּרִים טְהוֹרִים. של תרומה, שהם נפסלים על ידי הידיים השניות לטומאה (ה"ח שם).
וְהִטְבִּילָן אוֹ נְטָלָן. הטבילם במקווה לאכילת הקודש, או נטלם בכלי לאכילת תרומה (ראה לעיל ח,ז). סָפֵק שֶׁהַמַּיִם שֶׁטִּהֲרָן בָּהֶן כְּשֵׁרִים לַיָּדַיִם וכו'. לפרטי הדברים הפוסלים את המים, שיעורם ודין החציצה בהם ראה הלכות ברכות ו,ד-י (וראה גם הלכות מקוואות יא,ב, יא,יא).
יב. הָיְתָה יָדוֹ אַחַת טְמֵאָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ הִיא – אוֹמְרִין לוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה טְהוֹרוֹת עַד שֶׁיִּטֹּל שְׁתֵּי יָדָיו. וְאִם נָגַע בְּאַחַת מֵהֶן בִּטְהָרוֹת קֹדֶם שֶׁיִּטֹּל – טָהֳרוֹתָיו טְהוֹרוֹת.

תקציר הפרק 

פרק ​יד הלכות ​שְׁאָר אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת​

ספקות שטיהרו חכמים​
חכמים טיהרו 2⃣1⃣ ספקות בטומאת דרבנן , בתחומים הבאים:

א) ספק מים שאובי​ם​ (מים שנשאבו על ידי אדם בכלי שיש לו כלי קיבול. מים אלו פסולים למקווה​)​

ב) ספק טומאה צפה במים;

ג) ספק טומאת משקים כדי לטמא הלאה;

ד) ספק אם הידיים טמאות. ​(יסוד נטילת ידיים עד ימינו)​

ה) ספק טומאה מדרבנן;

ו) ספק ביחס לאוכלי חולין בטהרה;

ז) המסופק כמה קרבנות מביא, יכול להביא אחד ונטהר;

ח) כל עוד האדם לא נצטרע, ספקו טהור;

ט) ספק אם הטמא נעמד מתחת העץ;

י) ספק אם השרץ נגע;

יא) ספק נגע בטומאה המונחת ברשות הרבים;

יב) ספק אם נגע בטומאה שברשות היחיד או שברשות הרבים.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שאר אבות הטומאות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שרץ שצף על פני המים-לעולם אינו מטמא?

2.שכח איזו מידיו טמאה ונגע בטהרות-פסלן?

3.ספק ידיים לעולם טהור?

תשובות

1-לא 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן