פרק י"ח, הלכות מלוה ולווה, ספר משפטים
כ״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ט באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ח באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ו באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ד באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ח׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ז׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ו׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ה׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ג׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ב׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
א׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ל׳ בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ט בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ח בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ז בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ו בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ה בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ד בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ סְתָם – הֲרֵי כָּל נְכָסָיו אַחְרָאִין וְעָרְבָאִין לְחוֹב זֶה. לְפִיכָךְ, כְּשֶׁיָּבֹא לִגְבּוֹת, תּוֹבֵעַ אֶת בַּעַל חוֹבוֹ תְּחִלָּה: אִם מָצָא עִמּוֹ נְכָסִים, בֵּין מִטַּלְטְלִין בֵּין קַרְקָעוֹת – גּוֹבֶה מֵהֶן בִּרְצוֹן הַלֹּוֶה; וְאִם לֹא נָתַן לוֹ הַלֹּוֶה מִדַּעְתּוֹ – מַגְבִּין אוֹתוֹ בֵּית דִּין.
לֹא הִסְפִּיק לוֹ כָּל הַנִּמְצָא כְּנֶגֶד שְׁטַר חוֹבוֹ – הֲרֵי זֶה גּוֹבֶה מִכָּל הַקַּרְקָעוֹת שֶׁהָיוּ לַלֹּוֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עַתָּה מְכוּרִין לַאֲחֵרִים אוֹ נְתוּנִים בְּמַתָּנָה; הוֹאִיל וּמָכַר הַלֹּוֶה אוֹ נָתַן אַחַר שֶׁנִּשְׁתַּעְבֵּד בְּחוֹב זֶה – הֲרֵי זֶה מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת אוֹ מִיַּד בַּעֲלֵי הַמַּתָּנוֹת. וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא טוֹרֵף.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּקַרְקָעוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ בְּעֵת שֶׁלָּוָה. אֲבָל נְכָסִים הַבָּאִים לוֹ לְאַחַר שֶׁלָּוָה – לֹא נִשְׁתַּעְבְּדוּ לְבַעַל חוֹבוֹ, וְאֵינוֹ טוֹרֵף אוֹתָן. וְאִם הִתְנָה עָלָיו שֶׁכָּל נְכָסִים שֶׁיִּקְנֶה יִהְיוּ מְשֻׁעְבָּדִין לְהִפָּרַע מֵהֶן, וְקָנָה אַחַר שֶׁלָּוָה וּמָכַר אוֹ נָתַן – הֲרֵי בַּעַל חוֹב טוֹרֵף אוֹתָן.

א. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ סְתָם. בשעבוד כללי של נכסיו, ולא ייחד נכס מסוים לגבייה. כָּל נְכָסָיו אַחְרָאִין וְעָרְבָאִין לְחוֹב זֶה. כשהאדם אינו פורע את חובו בממון, נכסיו אחראים לפירעון החוב (בדומה לאדם שערב לחוב של חברו שצריך לפרוע לו את החוב כשהלווה אינו משלם). בֵּין מִטַּלְטְלִין בֵּין קַרְקָעוֹת. אמנם כאשר יש לו מיטלטלין אינו יכול לשלם בקרקע (ראה לעיל א,ד, וראה שם בפסקים ושיטות אם יכול לפרוע במיטלטלין כאשר יש לו מעות). מַגְבִּין אוֹתוֹ בֵּית דִּין. לסדר הגבייה ראה לקמן פרק כב.

הֲרֵי זֶה גּוֹבֶה מִכָּל הַקַּרְקָעוֹת שֶׁהָיוּ לַלֹּוֶה. בשעת ההלוואה, שהקרקעות משועבדות מן התורה לחוב גם כשאינן ברשות הלווה (לעיל יא,ז). מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת אוֹ מִיַּד בַּעֲלֵי הַמַּתָּנוֹת וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא טוֹרֵף. טריפת לקוחות נעשית רק במלווה בשטר (ראה לעיל יא,ד). וכאשר בעל חוב טורף מהקונה קרקע (או מיטלטלין) הוא יכול לחזור ולתבוע מהמוכר את הכסף ששילם לו, שכן באופן כללי יש למוכר אחריות על מה שמכר (ראה הלכות מכירה יט,ג ולעיל יא,ה; וראה הלכות שכנים יג,א ולקמן כ,ג שבמתנה אין דרך הנותן לקבל אחריות אלא אם כן אמר זאת בפירוש).
נְכָסִים הַבָּאִים לוֹ לְאַחַר שֶׁלָּוָה. שזכה בהם או קנה אותם אחרי שלווה. לֹא נִשְׁתַּעְבְּדוּ לְבַעַל חוֹבוֹ וְאֵינוֹ טוֹרֵף אוֹתָן. אינו מוציא אותם מיד הלקוחות או בעלי המתנות (אבל אם נמצאים בידו הרי בעל חוב גובה מהם כמבואר בראש ההלכה שכל הנכסים שבידי הלווה אחראים וערבים לחוב).

ב. אֵין כָּל הַדְּבָרִים אֲמוּרִים אֶלָּא בַּקַּרְקַע. אֲבָל הַמִּטַּלְטְלִין – אֵין עֲלֵיהֶן אַחֲרָיוּת. אֲפִלּוּ מִטַּלְטְלִין שֶׁהָיוּ לוֹ בְּעֵת שֶׁלָּוָה שֶׁמְּכָרָן לִשְׁעָתוֹ – אֵין בַּעַל חוֹב טוֹרֵף אוֹתָן.
הִקְנָה לְבַעַל חוֹבוֹ כָּל הַמִּטַּלְטְלִין עַל גַּב הַקַּרְקַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִהְיוֹתוֹ נִפְרָע מִן הַכֹּל – הֲרֵי זֶה טוֹרֵף מֵאוֹתָן הַמִּטַּלְטְלִין; וְהוּא שֶׁיִּכְתֹּב לוֹ בִּשְׁטַר חוֹבוֹ שֶׁ'הִקְנֵיתִי לוֹ מִטַּלְטְלִין שֶׁיֵּשׁ לִי עַל גַּב קַרְקַע שֶׁיֵּשׁ לִי, שֶׁלֹּא בְּאַסְמַכְתָּא וְשֶׁלֹּא כְּטָפְסֵי הַשְּׁטָרוֹת'.
וְכֵן אִם כָּתַב לוֹ שֶׁ'כָּל נְכָסִים שֶׁאֲנִי עָתִיד לִקְנוֹת, בֵּין קַרְקָעוֹת בֵּין מִטַּלְטְלִין, הֲרֵי הֵן מְשֻׁעְבָּדִין לְךָ לְהִפָּרַע מֵהֶן, וְהַמִּטַּלְטְלִין קְנוּיִין לְךָ עַל גַּב הַקַּרְקָעוֹת לְהִפָּרַע מֵהֶן שֶׁלֹּא כְּאַסְמַכְתָּא וְלֹא כְּטָפְסֵי הַשְּׁטָרוֹת' – הֲרֵי זֶה טוֹרֵף אַף מִן הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁקָּנָה הַלֹּוֶה לְאַחַר שֶׁלָּוָה, שֶׁכָּל תְּנַאי שֶׁבְּמָמוֹן קַיָּם.
ב. אֲבָל הַמִּטַּלְטְלִין אֵין עֲלֵיהֶן אַחֲרָיוּת. שמן התורה רק הקרקעות של המלווה משועבדות לחוב, אבל לא המיטלטלין שלו (לעיל יא,ז). אֲפִלּוּ מִטַּלְטְלִין שֶׁמְּכָרָן לִשְׁעָתוֹ אֵין בַּעַל חוֹב טוֹרֵף אוֹתָן. אפילו אם מכר אותם מיד לאחר ההלוואה (='לשעתו' – השווה ללשון בהלכות שבת ט,יג), אינו גובה מהם, ואף על פי שאפשר לטעון שהוא מערים למכור כדי להפקיע מבעל החוב (יד"פ על פי מרומי שדה).
הִקְנָה לְבַעַל חוֹבוֹ כָּל הַמִּטַּלְטְלִין עַל גַּב הַקַּרְקַע. הקנה לו את המיטלטלין לעניין שיהיו משועבדים לפירעון החוב, ועשה זאת אגב הקנאת הקרקע לשעבוד פרעון חובו. שֶׁלֹּא בְּאַסְמַכְתָּא. כינוי להתחייבות עתידית שאינה מחייבת בגלל חוסר גמירות דעת (ראה הלכות מכירה יא,ב). וְשֶׁלֹּא כְּטָפְסֵי הַשְּׁטָרוֹת. שטרות שנכתבו כדוגמה או מסיבה אחרת, ואין להם תוקף (וראה רשב"א בבא בתרא מד,ב מדוע צריך לציין פרטים אלו).
ג. עָשָׂה שָׂדֵהוּ הַפּוֹתִיקֵי לְבַעַל חוֹבוֹ אוֹ לָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ, וְהוּא שֶׁיִּכְתֹּב לָהֶן: 'מִכָּאן תִּגְבּוּ', וּשְׁטָפָהּ נָהָר – הֲרֵי זֶה גּוֹבֶה מִשְּׁאָר נְכָסִים וְטוֹרֵף אוֹתָן. וְאִם הִתְנָה עִמּוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ פֵּרָעוֹן אֶלָּא מִזּוֹ – אֵינוֹ גּוֹבֶה מִשְּׁאָר נְכָסִים. וְכֵן אִם לָוָה מִמֶּנּוּ וּפֵרֵשׁ שֶׁאֵין לוֹ עָלָיו אַחֲרָיוּת – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַמְשֻׁעְבָּדִין לְעוֹלָם.
ג. עָשָׂה שָׂדֵהוּ הַפּוֹתִיקֵי. ייחדה לגביית חובו (מקור המילה ביוונית ומשמעה משכון, נכס משועבד; ובפה"מ גיטין ד,ד דרש את המילה כמורכבת מצירוף של המילים 'פה תקנה'; להשלכות שיש לעשיית אפותיקי ראה לקמן ה"ד, ה"ח, כא,ו-ז, ובפסקים ושיטות כאן). וּשְׁטָפָהּ נָהָר. כיסה אותה ולא ניתן להשתמש בה. הֲרֵי זֶה גּוֹבֶה מִשְּׁאָר נְכָסִים. שייחוד השדה אינו מסיר את השעבוד מנכסים אחרים. וְאִם הִתְנָה עִמּוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ פֵּרָעוֹן אֶלָּא מִזּוֹ. ובכך ייחד אותה יותר מאפותיקי רגיל. וּפֵרֵשׁ שֶׁאֵין לוֹ עָלָיו אַחֲרָיוּת. שהתנו במפורש שאינו משעבד להלוואה את נכסיו שימכור או ייתן לאחרים.
ד. הָעוֹשֶׂה שָׂדֵהוּ הַפּוֹתִיקֵי לְבַעַל חוֹב אוֹ לָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ, וּמְכָרָהּ – הֲרֵי זוֹ מְכוּרָה, וּכְשֶׁיָּבֹא בַּעַל חוֹב לִגְבּוֹת, אִם לֹא יִמְצָא נְכָסִים בְּנֵי חוֹרִין – יִטְרֹף אוֹתָהּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁמְּכָרָהּ לְשָׁעָה. אֲבָל מְכָרָהּ מִמְכַּר עוֹלָם – אֵינָהּ מְכוּרָה.
ד. לְשָׁעָה. לזמן מוגבל. אֲבָל מְכָרָהּ מִמְכַּר עוֹלָם אֵינָהּ מְכוּרָה. מכיוון שהיא משועבדת למלווה או לכתובת האישה, לא ניתן להעבירה לגמרי לבעלות אחרת.
ה. עָשָׂה עַבְדּוֹ הַפּוֹתִיקֵי וּמְכָרוֹ – הֲרֵי בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קוֹל. עָשָׂה שׁוֹרוֹ הַפּוֹתִיקֵי וּמְכָרוֹ – אֵין בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה מִמֶּנּוּ, וְכֵן שְׁאָר הַמִּטַּלְטְלִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ קוֹל.
ה. הֲרֵי בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה מִמֶּנּוּ. מהקונה. מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קוֹל. שיש פרסום ששעבדו לחוב, ועל הקונה היה להימנע מלקנותו (השווה לעיל יא,ד).
ו. עֶבֶד שֶׁעָשָׂהוּ רַבּוֹ הַפּוֹתִיקֵי וְשִׁחְרְרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ: 'לֹא יִהְיֶה לְךָ פֵּרָעוֹן אֶלָּא מִזֶּה' – יָצָא לְחֵרוּת, וְכֵן אִם הִקְדִּישׁוֹ; שֶׁהֶחָמֵץ וְהַשִּׁחְרוּר וְהַהֶקְדֵּשׁ מַפְקִיעִין מִיַּד הַשִּׁעְבּוּד, וַהֲרֵי בַּעַל חוֹב חוֹזֵר וְגוֹבֶה חוֹבוֹ מִן הַלֹּוֶה, וְכוֹתֵב עָלָיו שְׁטָר בְּחוֹבוֹ, וְטוֹרֵף מִזְּמַן זֶה הַשְּׁטָר.
וְלָמָּה הוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם? מִפְּנֵי שֶׁגָּרַם לְאַבֵּד מָמוֹן חֲבֵרוֹ, וְכָל הַגּוֹרֵם לְהַזִּיק – מְשַׁלֵּם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ. וְכוֹפִין אֶת רַבּוֹ הַשֵּׁנִי לְשַׁחְרְרוֹ מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא יִמְצָאֶנּוּ בַּשּׁוּק וְיֹאמַר לוֹ: 'עַבְדִּי אַתָּה'.
ו. רַבּוֹ. אדונו. אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ לֹא יִהְיֶה לְךָ פֵּרָעוֹן אֶלָּא מִזֶּה. ושעבדו בשעבוד גמור שפירעון החוב יהיה דווקא ממנו. וְכֵן אִם הִקְדִּישׁוֹ. ראה לקמן ה"ז. שֶׁהֶחָמֵץ… מַפְקִיעִין מִיַּד הַשִּׁעְבּוּד. אם לווה מגוי וייחד לו לפירעון מאכל חמץ, כשמגיע הפסח איסור החמץ הפקיע את השעבוד לגוי והוא חוזר לרשות ישראל ונאסר בהנאה וחייב בביעור. וְכוֹתֵב עָלָיו שְׁטָר בְּחוֹבוֹ. המלווה כותב ללווה שטר חוב חדש עבור הפסד זה, שכן כעת החוב התבטל מפני שהעבד יצא לחירות. וְטוֹרֵף מִזְּמַן זֶה הַשְּׁטָר. אם המלווה בא לגבות מלקוחות של הלווה בשטר השני אינו גובה אלא ממה שנמכר לאחר שנכתב השטר ולא משעת ההלוואה המקורית.
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ. הלכות חובל ומזיק ז,ז. וְכוֹפִין אֶת רַבּוֹ הַשֵּׁנִי לְשַׁחְרְרוֹ וכו'. ראה גם שם הי"א, הלכות עבדים ח,טז.
ז. הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו – אֵין בַּעַל חוֹב יָכוֹל לִטְרֹף מִן הַהֶקְדֵּשׁ, שֶׁהַהֶקְדֵּשׁ מַפְקִיעַ הַשִּׁעְבּוּד. וּכְשֶׁפּוֹדִין הַקַּרְקַע מִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ, אוֹמְרִין 'כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בְּשָׂדֶה זוֹ עַל מְנַת שֶׁיִּתֵּן לְבַעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ וְלָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ?', לְפִי שֶׁכְּשֶׁתִּפָּדֶה וְתֵצֵא לְחֻלִּין בְּיַד הַלּוֹקֵחַ, יָבֹא בַּעַל חוֹב וְיִטְרֹף אוֹתָהּ אוֹ הָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּעֲרָכִין.
ז. הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו. לבית המקדש. וּכְשֶׁפּוֹדִין הַקַּרְקַע מִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ. כאשר גזברי ההקדש מוציאים את הקרקע למכירה והפודה משלם את שווייה להקדש והקרקע יוצאת לחולין. אוֹמְרִין וכו'. כשמכריזים על מכירת הקרקע מודיעים מראש שלאחר הפדיון האישה או בעל החוב יגבו מהקרקע את חובם, ורק היתרה תהיה של הקונה. לְפִי שֶׁכְּשֶׁתִּפָּדֶה וְתֵצֵא לְחֻלִּין בְּיַד הַלּוֹקֵחַ יָבֹא בַּעַל חוֹב וְיִטְרֹף אוֹתָהּ וכו'. שהשעבוד שפקע על ידי ההקדש לא התבטל, והוא חוזר לתוקפו לאחר הפדיון. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּעֲרָכִין. הלכות ערכין וחרמין ז,יד-טז.
ח. בַּעַל חוֹב שֶׁבָּא לִטְרֹף: אִם יֵשׁ מָעוֹת לַלּוֹקֵחַ – יָכוֹל לְסַלְּקוֹ וְלִתֵּן לוֹ דְּמֵי מַה שֶּׁהוּא טוֹרֵף, וְחוֹזֵר הַלּוֹקֵחַ וְתוֹבֵעַ לַמּוֹכֵר; וְאִם עָשָׂה אוֹתָהּ הַפּוֹתִיקֵי – אֵינוֹ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ בְּדָמִים.
ח. וְחוֹזֵר הַלּוֹקֵחַ וְתוֹבֵעַ לַמּוֹכֵר. כדין קונה שנטרף.
ט. רְאוּבֵן שֶׁהָיָה חַיָּב לְשִׁמְעוֹן מָאתַיִם, וְהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי שָׂדוֹת, וּמָכַר אַחַת מֵהֶן לְלֵוִי בְּמָנֶה וְחָזַר וּמָכַר לוֹ הַשְּׁנִיָּה בְּמָנֶה, וּבָא שִׁמְעוֹן וְטָרַף הָאַחַת בְּמָנֶה וְחָזַר לִטְרֹף הַשְּׁנִיָּה בַּמָּנֶה הַנִּשְׁאָר לוֹ, וְהֵבִיא לֵוִי מָאתַיִם וְאָמַר לוֹ: 'אִם תִּרְצֶה לִהְיוֹת הַשָּׂדֶה שֶׁטָּרַפְתָּה שׁוּמָה לְךָ בְּכָל הַמָּאתַיִם שֶׁיֵּשׁ לְךָ – הֲרֵי מוּטָב, וְאִם לָאו – הֵא לְךָ מָאתַיִם שֶׁל חוֹבְךָ, וְהִסְתַּלֵּק' – הַדִּין עִם לֵוִי. רָצָה שִׁמְעוֹן וְעָמַד בָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁקִּבְּלָהּ בְּמָאתַיִם – אֵין לֵוִי חוֹזֵר וְתוֹבֵעַ אֶלָּא בְּמָנֶה אֶחָד.
ט. בְּמָנֶה. מאה דינרים. וְטָרַף הָאַחַת בְּמָנֶה. עבור חצי מהחוב. אִם תִּרְצֶה לִהְיוֹת הַשָּׂדֶה שֶׁטָּרַפְתָּה שׁוּמָה לְךָ בְּכָל הַמָּאתַיִם שֶׁיֵּשׁ לְךָ וכו'. הקונה יכול להעמיד בפני בעל החוב לבחור בין אחת משתי אפשרויות: או שהשדה שטרף עבור מאה תיחשב כשווה מאתיים ותהיה פירעון של כל החוב, או שיחזיר לו אותה והוא יפרע את כל המאתיים במקום הלווה. הֵא לְךָ מָאתַיִם שֶׁל חוֹבְךָ וְהִסְתַּלֵּק. שהרי יכול הלוקח לסלק את בעל החוב בדמים כמבואר בהלכה הקודמת. רָצָה שִׁמְעוֹן וְעָמַד בָּהּ. הסכים להסתפק בשדה שנטל תמורת החוב של מאתיים. אֵין לֵוִי חוֹזֵר וְתוֹבֵעַ אֶלָּא בְּמָנֶה אֶחָד. אף על פי ששמעון לקח את השדה עבור החוב של מאתיים, לוי יכול לתבוע מראובן שמכר לו את השדה רק מנה אחד, שכן שווי השדה הוא באמת מנה.
י. מֵת רְאוּבֵן וְהִנִּיחַ שָׂדֶה אַחַת שָׁוָה מֵאָה, וּבָא שִׁמְעוֹן וּטְרָפָהּ, וְנָתְנוּ לוֹ הַיְתוֹמִים מֵאָה מִן הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁהִנִּיחַ אֲבִיהֶן, וְסִלְּקוּהוּ – הֲרֵי זֶה חוֹזֵר וְטוֹרֵף אוֹתָהּ בִּשְׁאָר חוֹבוֹ; שֶׁהַמֵּאָה שֶׁנָּתְנוּ לוֹ – מִצְוָה עָשׂוּ, שֶׁמִּצְוָה עַל הַיְתוֹמִים לִפְרֹעַ חוֹב אֲבִיהֶם. וְאִם אָמְרוּ לוֹ: 'אֵלּוּ הַמֵּאָה דְּמֵי הַשָּׂדֶה שֶׁטָּרַפְתָּה' – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וְלִטְרֹף אוֹתָהּ פַּעַם אַחֶרֶת בִּשְׁאָר חוֹבוֹ.

י. וּבָא שִׁמְעוֹן וּטְרָפָהּ. ונותר חוב של עוד מאה. שֶׁהַמֵּאָה שֶׁנָּתְנוּ לוֹ מִצְוָה עָשׂוּ וכו'. בדרך כלל כאשר הקונה משלם לבעל החוב ומסלק אותו מהשדה, הרי הוא כאילו קונה אותה ממנו והשעבוד שעליה פוקע. אמנם במקרה המדובר כאן יכול בעל החוב לטעון שהמאה שנתנו לו היתומים לא היו עבור סילוקו מן הקרקע, אלא כדי לפרוע את חוב אביהם. ונמצא שלפי טענתו השדה עדיין משועבדת לחובו. שֶׁמִּצְוָה עַל הַיְתוֹמִים לִפְרֹעַ חוֹב אֲבִיהֶם. כדלעיל יא,ח (ומדובר כאן קודם תקנת הגאונים לגבות גם מהמיטלטלין – ש"ך קז ס"ק ט). וְאִם אָמְרוּ לו אֵלּוּ הַמֵּאָה דְּמֵי הַשָּׂדֶה שֶׁטָּרַפְתָּה. אם אמרו במפורש שהמאה שנותנים לו אינם לשם פריעת חוב אביהם, אלא כדי לסלקו מהקרקע שטרף.

תקציר הפרק 

🤔 האם הקרקע שלכם היא באמת שלכם? לא בטוח
תכננתם לרכוש קרקע או רכשתם אחת כזו לאחרונה? ההלכה הבאה היא בשבילכם! כאשר אדם לווה כסף, הוא יכול לשעבד נכסים מסוימים למלווה, ונכסים אלו ישועבדו למלווה ויוכלו לשמש אותו לכיסוי החוב במקרה שהלווה לא יוכל לפורעו, וזאת גם אם הלווה מכר בינתיים את הנכסים לאדם אחר! (הלכה ד). מלבד זאת, בפרקנו נזכר גם הכלל לפיו "המלווה את חברו סתם – הרי כל נכסיו אחראין וערבאין לחוב זה" – גם כאשר לא שועבד אף נכס מסוים, אם הלווה לא ישלם יוכל המלווה לגבות את החוב מנכסיו של הלווה, ואם לא יהיה בהם די הוא יוכל לקחת קרקעות שהיו שייכות ללווה בזמן ההלוואה מידי אנשים שרכשו אותם! (הלכה א) 😮

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מלוה ולווה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.המלווה יכול לטרוף מכל קרקעות הלווה בתנאי שהיו שלו בשעת הלוואה?

2.עשה הפותיקי על רכבו ומכרו – האם יכול המלווה לטרוף את הרכב?

3.קנה קרקע משועבדת בהפותיקי – יכול לתת למלווה כסף במקומה?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן