פרק י', הלכות נחלות, ספר משפטים
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שְׁנֵי אַחִים שֶׁחָלְקוּ, וּבָא לָהֶם אָח מִמְּדִינַת הַיָּם, וְכֵן שְׁלֹשָׁה אַחִים שֶׁחָלְקוּ, וּבָא בַּעַל חוֹב וְנָטַל חֶלְקוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן, אֲפִלּוּ נָטַל זֶה קַרְקַע וְזֶה כְּסָפִים – בָּטְלָה מַחֲלֹקֶת, וְחוֹזְרִין וְחוֹלְקִין הַשְּׁאָר בְּשָׁוֶה.
א. וּבָא לָהֶם אָח. שלא ידעו עליו, וחילקו את הירושה בלעדיו. בַּעַל חוֹב. שהלווה כסף לאביהם. אֲפִלּוּ נָטַל זֶה קַרְקַע וְזֶה כְּסָפִים. בעל חוב הנפרע מן היורשים אינו נפרע אלא מן הקרקע (הלכות מלווה ולווה יא,ז). וכאשר אחד נטל כספים ואחד נטל קרקע, אין אומרים שלקח קרקע על דעת כן שאם יבוא בעל חוב יגבה ממנו אלא החלוקה בטלה. בְּטֵלָה מַחֲלוֹקֶת. חלוקת הנכסים, וכל אחד מהאחים יכול לדרוש לחזור ולחלק הנכסים. וְחוֹזְרִין וְחוֹלְקִין הַשְּׁאָר. מה שנשאר אחרי שגבה המלווה חובו.
ב. מִי שֶׁצִּוָּה בִּשְׁעַת חָלְיוֹ שֶׁיִּתְּנוּ לִפְלוֹנִי דֶּקֶל אוֹ שָׂדֶה מִנְּכָסָיו, וְחָלְקוּ הָאַחִים וְלֹא נָתְנוּ לוֹ כְּלוּם – הֲרֵי הַמַּחֲלֹקֶת בְּטֵלָה. וְכֵיצַד עוֹשִׂין? נוֹתְנִין מַה שֶּׁצִּוָּה מוֹרִישָׁן, וְאַחַר כָּךְ חוֹזְרִין וְחוֹלְקִין כַּתְּחִלָּה.
ב. בִּשְׁעַת חָלְיוֹ. בהיותו שכיב מרע, שדבריו ככתובים וכמסורים (הלכות זכייה ומתנה ח,ב).
ג. הָאַחִים שֶׁחָלְקוּ – שָׁמִין מַה שֶּׁעֲלֵיהֶן. אֲבָל מַה שֶּׁעַל בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם שֶׁקָּנוּ לָהֶם מִתְּפוּסַת הַבַּיִת – אֵין שָׁמִין, וְכֵן מַה שֶּׁעַל נְשׁוֹתֵיהֶם, שֶׁכְּבָר זָכוּ בָּהֶן לְעַצְמָן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּבִגְדֵי חֹל. אֲבָל בְּבִגְדֵי שַׁבָּת וּמוֹעֵד – שָׁמִין מַה שֶּׁעֲלֵיהֶן.
ג. הָאַחִים שֶׁחָלְקוּ. שבאים לחלוק, לאחר שהשתמשו בתחילה בנכסים במשותף וקנו בהם בגדים לעצמם ולמשפחתם. שָׁמִין מַה שֶּׁעֲלֵיהֶן. מעריכים את שווי הבגדים שקנו מהנכסים המשותפים, ומנכים אותו מן הירושה. שֶׁכְּבָר זָכוּ בָּהֶן לְעַצְמָן. הילדים והנשים זוכים בבגדים שקנו להם ואינם שייכים לממון הירושה המשותף (ראה גם הלכות מלווה ולווה א,ה, הלכות ערכין וחרמין ג,יד). אֲבָל בְּבִגְדֵי שַׁבָּת וּמוֹעֵד וכו'. שהם יקרים יותר ואינם צורך בסיסי, אין האחים מקנים אותם לבניהם ונשיהם.
ד. מִי שֶׁהִנִּיחַ יְתוֹמִים, מִקְצָתָן גְּדוֹלִים וּמִקְצָתָן קְטַנִּים, וְרָצוּ לַחֲלֹק בְּנִכְסֵי אֲבִיהֶן כְּדֵי שֶׁיִּטְּלוּ הַגְּדוֹלִים חֶלְקָן – מַעֲמִידִין בֵּית דִּין אַפִּטְרוֹפּוֹס לַקְּטַנִּים, וּבוֹרֵר לָהֶם הַחֵלֶק הַיָּפֶה. וְאִם הִגְדִּילוּ – אֵינָן יְכוֹלִין לִמְחוֹת, שֶׁהֲרֵי עַל פִּי בֵּית דִּין חִלְּקוּ לָהֶם. וְאִם טָעוּ בֵּית דִּין בַּשּׁוּמָה וּפָחֲתוּ שְׁתוּת – יְכוֹלִין לִמְחוֹת, וְחוֹזְרִין וְחוֹלְקִין חֲלֻקָּה אַחֶרֶת אַחַר שֶׁהִגְדִּילוּ.
ד. אַפִּטְרוֹפּוֹס. מיופה כוח או נאמן שיש לו זכות לנהל נכסיו ועסקיו של אחר. וּבוֹרֵר לָהֶם הַחֵלֶק הַיָּפֶה. בוררים לכל אחד חלק הראוי והמתאים לו. אֵינָן יְכוֹלִין לִמְחוֹת. ולדרוש חלק אחר, בטענה שיש להם עדיפות בחלק אחר. טָעוּ בֵּית דִּין בַּשּׁוּמָה וּפָחֲתוּ שְׁתוּת. שהעריכו שווי הנכס של הקטנים פחות שישית משוויו האמתי. יְכוֹלִין לִמְחוֹת. בדרך כלל כשיש טעות של שישית ('שתות') המקח קיים וצריך להחזיר את ההפרש, וכשהטעות יותר משישית המקח בטל (הלכות מכירה יב,ב). אמנם כשבית דין טועים הדין שונה, וגם בטעות של שתות ניתן לבטל את המכירה (שם יג,י; ולדין אפוטרופוס שטעה, ראה שם ה"ט). אַחַר שֶׁהִגְדִּילוּ. וגילו היתומים את הטעות.
ה. מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ יוֹרְשִׁין גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים – צָרִיךְ לְמַנּוֹת אַפִּטְרוֹפּוֹס שֶׁיִּהְיֶה מִתְעַסֵּק בְּחֵלֶק הַקָּטָן עַד שֶׁיַּגְדִּיל. וְאִם לֹא מִנָּה – חַיָּבִין בֵּית דִּין לְהַעֲמִיד לָהֶם אַפִּטְרוֹפּוֹס עַד שֶׁיַּגְדִּילוּ, שֶׁבֵּית דִּין הוּא אֲבִיהֶן שֶׁל יְתוֹמִים.
ה. צָרִיךְ לְמַנּוֹת. לפני מותו. מִתְעַסֵּק. מטפל. אֲבִיהֶן שֶׁל יְתוֹמִים. מופקדים על טובתם של היתומים.
ו. צִוָּה הַמּוֹרִישׁ וְאָמַר: 'יִנָּתֵן חֵלֶק הַקָּטָן לַקָּטָן, וּמַה שֶּׁיִּרְצֶה יַעֲשֶׂה בּוֹ' – הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְכֵן אִם מִנָּה הַמּוֹרִישׁ אַפִּטְרוֹפּוֹס עַל הַקְּטַנִּים קָטָן אוֹ אִשָּׁה אוֹ עֶבֶד – הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ.
אֲבָל אֵין בֵּית דִּין מְמַנִּין אַפִּטְרוֹפּוֹס לֹא אִשָּׁה וְלֹא עֶבֶד וְלֹא קָטָן וְלֹא עַם הָאָרֶץ שֶׁהוּא בְּחֶזְקַת חָשׁוּד עַל עֲבֵרוֹת, אֶלָּא בּוֹדְקִין עַל אָדָם נֶאֱמָן וְאִישׁ חַיִל, וְיוֹדֵעַ לְהַפֵּךְ בִּזְכוּת הַיְתוֹמִין וְטוֹעֵן טַעֲנוֹתָם, וְיֵשׁ לוֹ כֹּחַ בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם, כְּדֵי לִשְׁמֹר נִכְסֵיהֶם וּלְהַרְוִיחַ שִׁבְחָן. וּמַעֲמִידִין אוֹתוֹ עַל הַקְּטַנִּים, בֵּין שֶׁהָיָה רָחוֹק בֵּין שֶׁהָיָה קָרוֹב לַקָּטָן, אֶלָּא שֶׁאִם הָיָה קָרוֹב – לֹא יֵרֵד לַקַּרְקָעוֹת.
ו. הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. שיכול אדם לנהוג בממונו כרצונו, ובית דין אינם צריכים למנות אפוטרופוס. אִם מִנָּה… קָטָן אוֹ אִשָּׁה אוֹ עֶבֶד. שיתעסקו בנכסי יורשיו הקטנים.
לֹא אִשָּׁה. שאין דרכה של אישה לצאת ולבוא ולטרוח בנכסים (רש"י גיטין נב,א). וְלֹא עֶבֶד. כנעני, שאינו נאמן (שם). עַם הָאָרֶץ שֶׁהוּא בְּחֶזְקַת חָשׁוּד עַל עֲבֵרוֹת. ראה הלכות עדות יא,א-ב. וְאִישׁ חַיִל. שאינו ירא להציל נכסי היתומים (ראה הלכות סנהדרין ב,ז). כֹּחַ בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם. שיודע לנהל משא ומתן. קָרוֹב לֹא יֵרֵד לַקַּרְקָעוֹת. שאין מורידים קרוב לנכסי יורש, כדלעיל ח,א.
ז. בֵּית דִּין שֶׁהֶעֱמִידוּ אַפִּטְרוֹפּוֹס, וְשָׁמְעוּ עָלָיו שֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמוֹצִיא הוֹצָאוֹת יָתֵר מִדָּבָר שֶׁהוּא אָמוּד בּוֹ – רָאוּי לָהֶן לָחוּשׁ לוֹ שֶׁמָּא מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים הוּא אוֹכֵל, וּמְסַלְּקִין אוֹתוֹ וּמַעֲמִידִין אַחֵר.
אֲבָל אִם מִנָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים – אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ, שֶׁמָּא מְצִיאָה מָצָא; אֶלָּא אִם כֵּן בָּאוּ עֵדִים שֶׁהוּא מַפְסִיד נִכְסֵי יְתוֹמִים – מְסַלְּקִין אוֹתוֹ. וּכְבָר הִסְכִּימוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁמַּשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ, הוֹאִיל וְהִפְסִיד.
וְהוּא הַדִּין לְאַפִּטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּנָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים, וְהָיְתָה שְׁמוּעָתוֹ טוֹבָה וְהָיָה יָשָׁר וְרוֹדֵף מִצְווֹת, וְחָזַר לִהְיוֹת זוֹלֵל וְסוֹבֵא וְהוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי הַחֲשָׁד, אוֹ שֶׁפָּרַץ בִּנְדָרִים וּבַאֲבַק גָּזֵל – בֵּית דִּין חַיָּבִין לְסַלֵּק אוֹתוֹ וּלְהַשְׁבִּיעוֹ, וּלְמַנּוֹת לָהֶן אַפִּטְרוֹפּוֹס כָּשֵׁר. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ כְּפִי מַה שֶּׁיֵּרָאֶה לַדַּיָּן, שֶׁכָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין הוּא אֲבִיהֶן שֶׁל יְתוֹמִים.
ז. יָתֵר מִדָּבָר שֶׁהוּא אָמוּד בּוֹ. יותר ממה שעל פי הערכת נכסיו ניתן להניח שהוציא משלו.
שֶׁמָּא מְצִיאָה מָצָא. וההוצאות שהוציא מקורן ברווח שהרוויח מאותה מציאה. מְסַלְּקִין אוֹתוֹ. שאילו ידע האב על כך, לא היה ממנה אותו. שֶׁמַּשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ הוֹאִיל וְהִפְסִיד. אף שבדרך כלל אין משביעים אפוטרופוס שנתמנה על ידי האב (השווה לקמן יא,ה).
שְׁמוּעָתוֹ טוֹבָה. שידוע כאדם כשר. שֶׁפָּרַץ בִּנְדָרִים. שמרבה לנדור, ויש להניח שלא תמיד מקיים דבריו (פה"מ דמאי ב,ג). וּבַאֲבַק גָּזֵל. מעשי עברה כעין גזל, כגון משחק בקובייה (ראה הלכות עדות י,ד). שֶׁכָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין הוּא אֲבִיהֶן שֶׁל יְתוֹמִים. שעל בית הדין בכל מקום וזמן לדאוג לטובת היתומים.
ח. קָטָן שֶׁהִגְדִּיל, אֲפִלּוּ הָיָה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה יָתֵר מִדַּאי וּמַפְסִיד וְהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ רָעָה – אֵין בֵּית דִּין מוֹנְעִין מִמֶּנּוּ מָמוֹנוֹ, וְאֵין מַעֲמִידִין לוֹ אַפִּטְרוֹפּוֹס, אֶלָּא אִם כֵּן צִוָּה אָבִיו אוֹ מוֹרִישׁוֹ שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה כָּשֵׁר וּמַצְלִיחַ, אוֹ שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לוֹ עַד זְמַן פְּלוֹנִי. וְהַשּׁוֹטֶה וְהַחֵרֵשׁ – הֲרֵי הֵן כִּקְטַנִּים, וּמַעֲמִידִין לָהֶן אַפִּטְרוֹפּוֹס.

ח. וְאֵין מַעֲמִידִין לוֹ אַפִּטְרוֹפּוֹס. מכיוון שהוא בן דעת עליו לדאוג לעצמו ואין בית דין מחויב בכך (לעיל ז,ה). אֶלָּא אִם כֵּן צִוָּה אָבִיו אוֹ מוֹרִישׁוֹ שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לוֹ וכו'. ראה פסקים ושיטות. וּמַעֲמִידִין לָהֶן אַפִּטְרוֹפּוֹס. ראה גם הלכות מכירה כט,ד.

תקציר הפרק 

🤔 אם לא תהיה אחראי, אף אחד לא יוכל לעזור לך!
פתגם עממי קובע ש"אלוהים לא עוזר למי שלא עוזר לעצמו". אנחנו לא יכולים להתחייב שהוא נכון, אבל הד לרעיון דומה נזכר בפרקנו, רק שאת אלוהים מחליפים הדיינים, הקרויים בלשון התורה "אלוהים", ומי שלא עוזר לעצמו הוא יתום שגדל ומבזבז את ירושתו: "קטן שהגדיל, אפילו היה אוכל ושותה יתר מדאי, ומפסיד והולך בדרך רעה – אין בית דין מונעים ממנו ממונו ואין מעמידין לו אפוטרופוס". מדוע? כי הוא כבר גדול ולכן בר דעת, והאחריות לדאוג לעצמו מוטלת עליו ועליו בלבד (הלכה ח). אכן, בשו"ע נאמר שבית הדין מוכיח אותו ומלמד אותו ללכת בדרך ישרה. ואעפ"כ, אף אחד לא יכפה אותו ללכת בדרך זו, ואם הוא לא ירצה – לא יהיה מי שיוכל לעזור לו! 🙈

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות נחלות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.אבי יתומים שמינה אפוטרופוס מושחת- חייבים בית דין לסלקו?

2.קטן המבזבז ממון אביו – צריכים בית דין לחסום לו את החשבון?

3.אברך צדיק שלא מכיר צורת מטבע – יכול להיות אפוטרופוס?

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן