פרק י', הלכות שאר אבות הטומאות, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הַמִּתְטַמֵּא בְּאָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים – הֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, עַד שֶׁיִּטְבֹּל. טָבַל – הֲרֵי הוּא כְּשֵׁנִי לַטֻּמְאָה עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר" (ויקרא יא,לב) – הַכָּתוּב קָרָא לִטְבוּל יוֹם טָמֵא.
א. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות טומאת מת ה,ח. הֲרֵי הוּא כְּשֵׁנִי לַטֻּמְאָה. אך אינו שני לטומאה ממש, שאינו מטמא אחרים באותו אופן שמטמא השני לטומאה (ראה לקמן הל' ג-ו), וטעם הדבר שמאחר שטבל טומאתו קלושה (ראה בבלי מעילה ח,ב, פה"מ הקדמה לסדר טהרות). עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ. שיגיע הערב אחר טבילתו ויצאו שלושה כוכבים בינוניים והוא כשליש שעה אחרי השקיעה (הלכות תרומות ז,ב).
ב. אֶחָד טְבוּל יוֹם מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה, כְּגוֹן שֶׁטָּבַל מִזִּיבוּת אוֹ מִטֻּמְאַת מֵת וְצָרַעַת, וְאֶחָד טְבוּל יוֹם מִטֻּמְאַת שֶׁרֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, כָּל הַטָּעוּן הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים, בֵּין מִדִּבְרֵי תּוֹרָה בֵּין מִדִּבְרֵיהֶם – הֲרֵי הוּא כְּשֵׁנִי לַטֻּמְאָה עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ.
ב. כְּגוֹן שֶׁטָּבַל מִזִּיבוּת אוֹ מִטֻּמְאַת מֵת וְצָרַעַת. שבמקרים אלו היה אב הטומאה קודם הטבילה וטימא אדם וכלים. מִטֻּמְאַת שֶׁרֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. שהיה ראשון לטומאה קודם הטבילה. בֵּין מִדִּבְרֵיהֶם. כגון שנטמא באחד מאבות הטומאה שהם מדברי סופרים (לרשימתם ראה פה"מ בהקדמה לסדר טהרות; אבל אם נטמא באחת משאר הטומאות שעיקרן מדבריהם אינו טעון הערב שמש, כדלעיל ט,א).
ג. טְבוּל יוֹם פּוֹסֵל אָכְלֵי תְּרוּמָה וּמַשְׁקֵה הַתְּרוּמָה, וְאָכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וּמַשְׁקֵה הַקֹּדֶשׁ, פּוֹסֵל הַכֹּל. כֵּיצַד? טְבוּל יוֹם שֶׁנָּגַע בָּאֳכָלִים שֶׁל תְּרוּמָה – עֲשָׂאָן שְׁלִישִׁי לַטֻּמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּשֵׁנִי. וְכֵן אִם נָגַע בְּמַשְׁקִין שֶׁל תְּרוּמָה – טִמְּאָן, וַהֲרֵי הֵן שְׁלִישִׁי לַטֻּמְאָה.
נָגַע טְבוּל יוֹם בְּמַשְׁקִין שֶׁל קֹדֶשׁ – טִמְּאָן, וַהֲרֵי הֵן רְבִיעִי לַטֻּמְאָה. וְכֵן אִם נָגַע בְּאָכְלֵי הַקֹּדֶשׁ – עֲשָׂאָן רְבִיעִי. אֲבָל אִם נָגַע טְבוּל יוֹם בְּאָכְלֵי חֻלִּין וּבְמַשְׁקֵה חֻלִּין – הֲרֵי הֵם טְהוֹרִים. וְדִין מְחֻסַּר כִּפּוּרִים אוֹ טְבוּל יוֹם בִּנְגִיעַת הַקֹּדֶשׁ אֶחָד הוּא.
הִנֵּה נִתְבָּאֵר לְךָ מִכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁאֵין שָׁם מַשְׁקִין שְׁנִיּוֹת לְעוֹלָם, אֶלָּא הַמַּשְׁקִין תְּחִלָּה לְעוֹלָם, חוּץ מִמַּשְׁקִין שֶׁנָּגַע בָּהֶן טְבוּל יוֹם, שֶׁהֵן שְׁלִישִׁי אִם הָיוּ תְּרוּמָה, אוֹ רְבִיעִי אִם הָיוּ קֹדֶשׁ.

ג. פּוֹסֵל הַכֹּל. שכל הנוגע בו נעשה 'פסול', כלומר שהוא עצמו טמא אך אינו מטמא אחרים (לקמן יא,א).

טִמְּאָן וַהֲרֵי הֵן רְבִיעִי לַטֻּמְאָה. אף שטבול יום הוא שני לטומאה, אם נגע בקודש עשהו רביעי, משום שרק הקודש הרביעי לטומאה נחשב פסול שאינו מטמא אחרים (ראה לקמן יא,ד). מְחֻסַּר כִּפּוּרִים. זב, זבה, יולדת ומצורע שטבלו והעריבו שמשן אך עדיין לא הביאו קרבנותיהם, והם אסורים באכילת קדשים (הלכות מחוסרי כפרה א,א). בִּנְגִיעַת הַקֹּדֶשׁ אֶחָד הוּא. ששניהם פוסלים את הקודש. אבל לגבי תרומה דינם שונה שהמחוסר כיפורים מותר בתרומה (לקמן יב,טו).
הַמַּשְׁקִין תְּחִלָּה לְעוֹלָם. שאפילו משקים שנטמאו על ידי שני לטומאה נעשים ראשון לטומאה מגזרת חכמים (ראה לעיל ז,ה).

ד. כָּל הַטְּמֵאִים, בֵּין חֲמוּרִין בֵּין קַלִּים, מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן, כְּגוֹן רֻקָּן וּמֵימֵי רַגְלֵיהֶן – הֲרֵי הֵן כַּמַּשְׁקִין שֶׁנָּגְעוּ בָּהֶן, אֵלּוּ וְאֵלּוּ רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, חוּץ מִזָּב וַחֲבֵרָיו, שֶׁהַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן אַב טֻמְאָה. וּמַשְׁקִין שֶׁהַזָּב וַחֲבֵרָיו נוֹגְעִין בָּהֶן נַעֲשׂוּ תְּחִלָּה.
אֲפִלּוּ אוֹכֵל אֳכָלִים טְמֵאִים אוֹ שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִים – הֲרֵי הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִמֶּנּוּ קֹדֶם שֶׁיִּטְבֹּל כְּמוֹ הַמַּשְׁקִין שֶׁיִּגַּע בָּהֶן, שֶׁהֵן תְּחִלָּה. וְכֵן טְבוּל יוֹם, מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִמֶּנּוּ – כַּמַּשְׁקִין שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּהֶן, שֶׁאֵינָן מְטַמְּאִין אֲחֵרִים כְּלָל, אֶלָּא אִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה חֻלִּין – הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים, וְאִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה תְּרוּמָה – הֲרֵי הֵן שְׁלִישִׁי, וְאִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה קֹדֶשׁ, הוּא אוֹ מְחֻסַּר כִּפּוּרִים – הֲרֵי הֵן רְבִיעִי.
ד. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ז,ה. חוּץ מִזָּב וַחֲבֵרָיו וכו'. הזב ושאר מטמאי משכב ומושב, שהרוק, שכבת הזרע ומי הרגליים שלהם הם אב הטומאה (ראה הלכות מטמאי משכב ומושב א,יד-טז).
אֲפִלּוּ אוֹכֵל אֳכָלִים טְמֵאִים אוֹ שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִים. שהוא שני לטומאה מגזרת חכמים (ראה לעיל ח,י).
ה. וְעַתָּה יִתְבָּאֵר שֶׁאֵין שְׁלִישִׁי שֶׁבַּתְּרוּמָה וְלֹא רְבִיעִי שֶׁבַּקֹּדֶשׁ מְטַמְּאִין מַשְׁקֶה אַחֵר אוֹ אֹכֶל אַחֵר, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין מְטַמְּאִין כֵּלִים.
לְפִיכָךְ קְדֵרָה שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין, וְנָגַע בָּהֶן טְבוּל יוֹם: אִם הָיָה מַשְׁקֵה חֻלִּין – הַכֹּל טָהוֹר; וְאִם הָיָה מַשְׁקֵה תְּרוּמָה – הַמַּשְׁקִין פְּסוּלִין וְהַקְּדֵרָה טְהוֹרָה. וְאִם הָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת – הֲרֵי הַמַּשְׁקֶה טָמֵא, בֵּין מַשְׁקֵה תְּרוּמָה בֵּין מַשְׁקֵה חֻלִּין. וְזֶה חֹמֶר בַּיָּדַיִם מַה שֶּׁאֵין בִּטְבוּל יוֹם.
וְחֹמֶר בִּטְבוּל יוֹם מִיָּדַיִם טְמֵאוֹת, שֶׁסְּפֵק טְבוּל יוֹם פּוֹסֵל מִסָּפֵק, וּסְפֵק הַיָּדַיִם טָהוֹר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.

ה. שֶׁאֵין שְׁלִישִׁי שֶׁבַּתְּרוּמָה… מְטַמְּאִין מַשְׁקֶה אַחֵר אוֹ אֹכֶל אַחֵר. שאינם מטמאים אוכלים ומשקים של חולין או של תרומה (אבל אוכלים או משקים של קודש נטמאים על ידי השלישי שבתרומה, כדלקמן יא,ח).

וְאִם הָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת הֲרֵי הַמַּשְׁקֶה טָמֵא. שהידיים מטמאות את המשקים לעשותם תחילה (ח,י), אך הקדרה טהורה, שאין משקים הנטמאים מחמת הידיים מטמאים כלים (שם). וְזֶה חֹמֶר בַּיָּדַיִם מַה שֶּׁאֵין בִּטְבוּל יוֹם. וראה הלכות טומאת אוכלין ז,ט, חומר נוסף בידיים מטבול יום.
שֶׁסְּפֵק טְבוּל יוֹם פּוֹסֵל מִסָּפֵק. ראה הלכות טומאת אוכלין ט,ג. וּסְפֵק הַיָּדַיִם טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן יד,א, יד,יא.

ו. וְאֶחָד טָהוֹר שֶׁיָּדָיו טְמֵאוֹת אוֹ טְבוּל יוֹם שֶׁיָּדָיו טְמֵאוֹת – הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא מַשְׁקֵה חֻלִּין וְעוֹשֶׂה אוֹתָן תְּחִלָּה לְטַמֵּא אֳכָלִים וּמַשְׁקִין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
וּמֵאַחַר שֶׁמַּשְׁקֶה שֶׁיָּצָא מִטְּבוּל יוֹם כַּמַּשְׁקִין שֶׁיִּגַּע בָּהֶם, טְבוּל יוֹם שֶׁנָּפַל מֵרֻקּוֹ אוֹ מֵימֵי רַגְלָיו עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה – הֲרֵי זֶה טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כַּמַּשְׁקִין שֶׁיִּגַּע בָּהֶן.
ו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ח,י ובהלכה הקודמת.
ז. מִכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁהִקְדַּמְנוּ לְבָאֲרָם אַתָּה לָמֵד, שֶׁהָאָדָם יִהְיֶה אַב טֻמְאָה וְיִהְיֶה רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, וּלְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה הָאָדָם שֵׁנִי אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְהוּא הָאוֹכֵל אֳכָלִים טְמֵאִים אוֹ הַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִים אוֹ הַבָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין, שֶׁכָּל אֵלּוּ כְּשֵׁנִי לַטֻּמְאָה מִדִּבְרֵיהֶם.
וְכֵן שְׁאָר כָּל הַכֵּלִים חוּץ מִכְּלֵי חֶרֶשׂ יִהְיוּ אַב טֻמְאָה וְיִהְיוּ רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, וְלֹא יִהְיֶה הַכְּלִי לְעוֹלָם שֵׁנִי לַטֻּמְאָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁאִם יִטַּמֵּא בְּמַשְׁקִין טְמֵאִים יִהְיֶה שֵׁנִי מִדִּבְרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ז. אוֹ הַבָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין. ראה לעיל ט,א.
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ז,ב-ג.
ח. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכְּלִי חֶרֶשׂ לֹא יִהְיֶה אַב טֻמְאָה לְעוֹלָם, לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְיִהְיֶה רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, וְשֵׁנִי מִדִּבְרֵיהֶם אִם נִטְמָא בְּמַשְׁקִין, כִּשְׁאָר הַכֵּלִים. וְלֹא יִהְיֶה הָאָדָם וְלֹא הַכֵּלִים שְׁלִישִׁי וְלֹא רְבִיעִי לְעוֹלָם, לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
ח. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכְּלִי חֶרֶשׂ לֹא יִהְיֶה אַב טֻמְאָה לְעוֹלָם. הלכות טומאת מת ה,ו.
ט. הָאֳכָלִים לֹא יִהְיוּ אַב טֻמְאָה לְעוֹלָם, לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְיִהְיוּ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁהָאָדָם אוֹ הַכְּלִי שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה אִם נָגַע בְּאֹכֶל – עָשָׂהוּ שֵׁנִי, וְיִהְיוּ הָאֳכָלִים שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי לַטֻּמְאָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים בִּלְבַד.
י. הַמַּשְׁקִין יִהְיוּ אַב טֻמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, כְּגוֹן מֵי חַטָּאת וְרֻקּוֹ שֶׁל זָב וּמֵימֵי רַגְלָיו, וְיִהְיוּ רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, כְּגוֹן שֶׁנָּגְעוּ בְּאָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת.
וְכֵן אִם נָגְעוּ הַמַּשְׁקִין בִּוְלַד הַטֻּמְאָה, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים – נִטְמְאוּ מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, וַהֲרֵי הֵן כְּרִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה לְטַמֵּא אֲחֵרִים מִדִּבְרֵיהֶם. וְכֵן אִם נָגְעוּ בְּשֵׁנִי, בֵּין בְּאָדָם בֵּין בְּכֵלִים בֵּין בָּאֳכָלִים – נַעֲשׂוּ רִאשׁוֹן לְטַמֵּא אֲחֵרִים מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
וְיִהְיוּ הַמַּשְׁקִין שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי מִדִּבְרֵיהֶם. כֵּיצַד? אִם נָגַע טְבוּל יוֹם בְּמַשְׁקֵה תְּרוּמָה – עָשָׂהוּ שְׁלִישִׁי, וְאִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה קֹדֶשׁ – עָשָׂהוּ רְבִיעִי. וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא מַשְׁקִין שְׁנִיּוֹת לְעוֹלָם, וְלֹא מַשְׁקֶה שֶׁאֵינוֹ תְּחִלָּה, חוּץ מִמַּשְׁקֵה טְבוּל יוֹם אוֹ מְחֻסַּר כִּפּוּרִים בַּקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁהוּא פָּסוּל מִדִּבְרֵיהֶם וְאֵינוֹ מְטַמֵּא.
י. מֵי חַטָּאת. המים שנותנים בהם את אפר הפרה אדומה, שהם אב הטומאה ומטמאים את הנוגע בהם או הנושאם שלא לצורך (הלכות פרה טו,א).
נִטְמְאוּ מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וַהֲרֵי הֵן כְּרִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה לְטַמֵּא אֲחֵרִים מִדִּבְרֵיהֶם. שמדין תורה הם שני לטומאה שאינו מטמא אחרים כיוון שנגעו בראשון, אבל מגזרת חכמים הם נעשו ראשון לטומאה המטמא אחרים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ז,ה.
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הל' ג-ד.

תקציר הפרק 

פרק י הלכות שאר אבות הטומאות

טבול יום

הנטמא באב הטומאה, טובל, ועד שתשקע השמש הוא ולד שני, ומטמא תרומה וקודש בלבד.

א) אדם וכלים – מהתורה הם אב או ראשון, מדרבנן גם שני, ותו לא. וכלי חרס אינו אב;

ב) אוכל – מהתורה רק ראשון ושני, מדרבנן שלישי ורביעי;

ג) משקה – מהתורה אב וראשון, מדרבנן שלישי ורביעי.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שאר אבות הטומאות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.טבל מטומאה חמורה-ראשון, מטומאה קלה-שני?

2.לעולם שלישי ורביעי לטומאה מדרבנן?

3.טבול יום חמור מידיים טמאות?

תשובות

1-לא 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן