פרק י', הלכות שלוחין ושותפין, ספר קניין
ט״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ו באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ד באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ח׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ז׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ו׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ה׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ג׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ב׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
א׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ל׳ בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ט בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ח בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ז בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ו בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ה בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ד בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ג בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ב בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״א בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ׳ בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
י״ט בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
י״ח בשבט ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
י״ז בשבט ה׳תשפ״ד
פרק כ"ב, הלכות איסורי ביאה, ספר קדושה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שֻׁתָּף שֶׁטָּעַן עַל חֲבֵרוֹ שֶׁ'כָּךְ הָיָה תְּנַאי בֵּינֵינוּ', וְהַלָּה אוֹמֵר: 'לֹא הָיָה תְּנַאי זֶה מֵעוֹלָם'; אוֹ שֶׁטָּעַן שֶׁ'הַקֶּרֶן שֶׁלִּי הָיָה כָּךְ וְכָךְ', וְהַלָּה אוֹמֵר: 'אֵינוֹ אֶלָּא פָּחוֹת מִזֶּה'; אוֹ שֶׁטָּעַן שֶׁ'כְּבָר נָתַתִּי לְךָ מִן הַשֻּׁתָּפוּת', וְהַלָּה אוֹמֵר: 'לֹא לָקַחְתִּי'; אוֹ שֶׁטָּעַן שֶׁ'סְּחוֹרָה זוֹ מִשֶּׁלִּי', וְהַלָּה אוֹמֵר: 'מִשֶּׁל אֶמְצַע', וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בִּטְעָנוֹת אֵלּוּ – הֲרֵי הָרְשׁוּת בְּיַד הַתּוֹבֵעַ בִּשְׁבוּעָה.
כֵּיצַד? אִם רָצָה הַתּוֹבֵעַ שֶׁלֹּא יַשְׁבִּיעַ הַשֻּׁתָּף שְׁבוּעַת הַשֻּׁתָּפִין, וְיַשְׁבִּיעוֹ הֶסֵּת עַל הַטַּעֲנָה שֶׁכּוֹפֵר בָּהּ וְאוֹמֵר 'לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם' – הֲרֵי זֶה מַשְׁבִּיעַ; וְאִם רָצָה – מְגַלְגֵּל עָלָיו כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים בִּשְׁבוּעַת הַשֻּׁתָּפִין, וּמַשְׁבִּיעוֹ בְּטַעֲנַת סָפֵק שֶׁ'לֹּא גְּזַלְתַּנִי כְּלוּם כָּל יְמֵי הַשֻּׁתָּפוּת', וְשֶׁ'הָיָה בֵּינֵינוּ תְּנַאי כָּךְ וְכָךְ', וְשֶׁ'זּוֹ הַסְּחוֹרָה שֶׁלְּךָ', וְשֶׁ'נָּתַתָּה לִי כָּךְ וְכָךְ', וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
א. שֶׁכָּךְ הָיָה תְּנַאי בֵּינֵינוּ. שהתנינו תנאי מסוים בשותפות. אוֹ שֶׁטָּעַן שֶׁהַקֶּרֶן שֶׁלִּי הָיָה כָּךְ וְכָךְ. ולכן יש להתחשב בכך בחלוקה. אוֹ שֶׁטָּעַן שֶׁכְּבָר נָתַתִּי לְךָ מִן הַשֻּׁתָּפוּת. ולכן יש להפחית סכום זה בעת החלוקה. אוֹ שֶׁטָּעַן שֶׁסְּחוֹרָה זוֹ מִשֶּׁלִּי. נקנתה מכספי. וְהַלָּה אוֹמֵר מִשֶּׁל אֶמְצַע. שנקנתה מממון השותפות. בְּיַד הַתּוֹבֵעַ בִּשְׁבוּעָה. התובע יכול לבחור באיזה אופן להשביעו, כמבואר בסמוך.
אִם רָצָה הַתּוֹבֵעַ וכו'. התובע יכול לבחור אם להשביעו בשבועת היסת על הטענה שטוען כנגדו כעת, או להשביעו שבועת השותפים ולגלגל בה את הטענה הנוכחית. ולכל שבועה יש יתרון, ששבועת השותפים היא שבועה חמורה בנקיטת חפץ בעוד הנשבע מחזיק בידו ספר תורה (הלכות טוען ונטען א,ב), ואילו שבועת היסת היא שבועה קלה ללא נקיטת חפץ (שם ה"ג). ומצד שני ייתכן שהתובע יעדיף להשביעו באופן נקודתי על הטענה הנוכחית שיש לו כנגדו, ואם יחשוד בו בהמשך ישביענו שבועת השותפים (ע"פ ערוה"ש צג,יג וראה שם שיש עדיפות נוספת לשבועת היסת לעניין שיכול להפוך את השבועה). שֶׁלֹּא גְּזַלְתַּנִי כְּלוּם כָּל יְמֵי הַשֻּׁתָּפוּת. זו שבועת השותפים. וְשֶׁהָיָה בֵּינֵינוּ תְּנַאי וכו'. אלו הטענות שמגלגל עליו בתוך שבועת השותפים כדלעיל ט,ז.
ב. הַתּוֹבֵעַ שֻׁתָּפוֹ לְהַשְׁבִּיעוֹ שְׁבוּעַת הַשֻּׁתָּפִין, הַנִּתְבָּע אוֹמֵר: 'כְּבָר חָלַקְנוּ, וְלֹא נִשְׁאַר לְךָ אֶצְלִי כְּלוּם', וְהַתּוֹבֵעַ אוֹמֵר: 'עֲדַיִן לֹא חָלַקְנוּ, וְלֹא עָשִׂינוּ חֶשְׁבּוֹן', אוֹ שֶׁאָמַר הַתּוֹבֵעַ: 'חָלַקְנוּ עַל מְנָת שֶׁנַּשְׁבִּיעַ אוֹתְךָ שְׁבוּעַת הַשֻּׁתָּפִין בְּכָל עֵת שֶׁנִּרְצֶה, וַעֲדַיִן לֹא נִשְׁבַּעְתָּ לִי וְאַתָּה מַדְחֶה אוֹתִי מִיּוֹם לְיוֹם' – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעוֹ בְּטַעֲנַת סָפֵק.
אֲפִלּוּ אָמַר הַנִּתְבָּע: 'כֵּן, חָלַקְנוּ, וְנִשְׁאַר לְךָ אֶצְלִי, וְזֶה הַנִּשְׁאָר אֵינוֹ אֶלָּא חוֹב שֶׁזְּקַפְתּוֹ עָלַי' אוֹ 'פִּקָּדוֹן הִנַּחְתּוֹ אֶצְלִי', אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֵדִים שֶׁהָיָה שֻׁתָּפוֹ – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעוֹ בְּטַעֲנַת סָפֵק; וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעוֹ הֶסֵּת שֶׁכְּבָר חָלְקוּ אוֹ שֶׁלֹּא נִשְׁתַּתְּפוּ מֵעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי גִּלְגּוּל.
לְפִי שֶׁאֵין מַשְׁבִּיעִין הֶסֵּת וְלֹא מְגַלְגְּלִין אֶלָּא עַל טַעֲנָה שֶׁאִם יוֹדֶה בָּהּ יִהְיֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם מָמוֹן. אֲבָל דָּבָר שֶׁאֲפִלּוּ הוֹדָה בּוֹ אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא שְׁבוּעָה – אֵינוֹ נִשְׁבָּע עָלָיו, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי גִּלְגּוּל. וְכָזֶה הוֹרוּ כָּל הַגְּאוֹנִים בַּעֲלֵי הוֹרָאָה.
ב. כְּבָר חָלַקְנוּ וְלֹא נִשְׁאַר לְךָ אֶצְלִי כְּלוּם. ולאחר שחלקו בלא טענות לא ניתן לחזור ולהשביע שבועת השותפים (לעיל ט,ז). חָלַקְנוּ עַל מְנָת שֶׁנַּשְׁבִּיעַ אוֹתְךָ שְׁבוּעַת הַשֻּׁתָּפִין בְּכָל עֵת שֶׁנִּרְצֶה. כך היה תנאי מפורש בינינו. מַדְחֶה. דוחה. אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעוֹ בְּטַעֲנַת סָפֵק. אינו יכול לחייבו בשבועת השותפים מספק. אך אם יש לו טענת ודאי, יכול להשביעו שבועת היסת כדלעיל ט,ז.
וְנִשְׁאַר לְךָ אֶצְלִי. מדמי השותפות. וְזֶה הַנִּשְׁאָר אֵינוֹ אֶלָּא חוֹב שֶׁזְּקַפְתּוֹ עָלַי וכו'. הנתבע טוען שמה שנותר בידו לאחר החלוקה הוגדר כחוב או כפיקדון. אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעוֹ בְּטַעֲנַת סָפֵק. אינו יכול להשביעו מספק שבועת השותפים שלא גזל מממון השותפות, שהרי השותפות ביניהם הסתיימה והחוב או הפיקדון אינם נחשבים חלק מהשותפות (כדלעיל ט,ח). וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעוֹ הֶסֵּת שֶׁכְּבָר חָלְקוּ אוֹ שֶׁלֹּא נִשְׁתַּתְּפוּ מֵעוֹלָם. כאשר הנתבע אינו מסכים להישבע שבועת השותפים שכן טוען שכבר חלקו או שטוען שמעולם לא היו שותפים, והתובע דורש ממנו שיישבע על עצם טענתו זו, אינו יכול להשביעו שבועת היסת על כך ואפילו לא על ידי גלגול, כמבואר בסמוך.
לְפִי שֶׁאֵין מַשְׁבִּיעִין הֶסֵּת. ראה גם הלכות טוען ונטען א,טו. וְלֹא מְגַלְגְּלִין. שם הי"ג. אֲבָל דָּבָר שֶׁאֲפִלּוּ הוֹדָה בּוֹ אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא שְׁבוּעָה אֵינוֹ נִשְׁבָּע עָלָיו. ובמקרה כאן, גם אם יודה הנתבע שיש לו שותפות עם התובע, לא יתחייב לשלם ממון אלא להישבע שבועת השותפים, שהרי התובע אינו טוען באופן ודאי כלפי הנתבע שלקח לו ממון אלא רק דורש ממנו שיישבע שלא עשה כן.
ג. טָעַן שֶׁ'עֲדַיִן שֻׁתָּפִי אַתָּה, וְנִשְׁאַר לִי אֶצְלְךָ כָּךְ וְכָךְ', וְזֶה אוֹמֵר: 'כְּבָר חָלַקְנוּ, וְלֹא נִשְׁאַר לְךָ אֶצְלִי כְּלוּם' אוֹ 'לֹא הָיִיתָה שֻׁתָּפִי מֵעוֹלָם' – הֲרֵי הַנִּתְבָּע נִשְׁבָּע הֶסֵּת שֶׁאֵין לוֹ בְּיָדוֹ כְּלוּם, וּמְגַלְגֵּל עָלָיו שֶׁ'לֹּא גְּזַלְתַּנִי כְּלוּם מֵעוֹלָם'; וְאֵינוֹ מְגַלְגֵּל עָלָיו שֶׁ'לֹּא הָיִיתָה שֻׁתָּפִי' אוֹ שֶׁ'כְּבָר חָלַקְנוּ', מִן הַטַּעַם שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ג. טָעַן שֶׁעֲדַיִן שֻׁתָּפִי אַתָּה וְנִשְׁאַר לִי אֶצְלְךָ כָּךְ וְכָךְ. ורוצה להשביעו שבועת השותפים בנקיטת חפץ. הֲרֵי הַנִּתְבָּע נִשְׁבָּע הֶסֵּת שֶׁאֵין לוֹ בְּיָדוֹ כְּלוּם. משום שיש לו תביעה ודאית על ממון, ודינה ככל תביעה שמחייבת את הנתבע בשבועת היסת. וּמְגַלְגֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא גְּזַלְתַּנִי כְּלוּם מֵעוֹלָם. מכיוון שמשביע אותו על טענת הוודאי שלו, יכול לגלגל עליו שיישבע גם על הספק שמא גזל ממנו במשך זמן השותפות. וְאֵינוֹ מְגַלְגֵּל עָלָיו… מִן הַטַּעַם שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ב, שגם אם יודה לטענתו לא יהיה חייב לשלם אלא רק להישבע.
ד. טָעַן שֶׁ'עֲדַיִן שֻׁתָּפִין אֲנַחְנוּ, וְיֵשׁ לִי לְהַשְׁבִּיעֲךָ בְּטַעֲנַת סָפֵק', וְהַלָּה אוֹמֵר: 'לֹא נִשְׁתַּתַּפְנוּ מֵעוֹלָם', וְהֵבִיא הַתּוֹבֵעַ עֵדִים שֶׁהָיָה שֻׁתָּפוֹ, וְחָזַר הַנִּתְבָּע אַחַר כָּךְ וְאָמַר: 'חָלַקְנוּ' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁהֲרֵי הֻחְזַק כַּפְרָן לִשְׁבוּעָה זוֹ, וְיִשָּׁבַע שְׁבוּעַת הַשֻּׁתָּפִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ד. וְחָזַר הַנִּתְבָּע אַחַר כָּךְ וְאָמַר חָלַקְנוּ. חזר בו והודה שהיו שותפים, אך טען שהוא פטור משבועה מפני שכבר חלקו את השותפות. אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ שֶׁהֲרֵי הֻחְזַק כַּפְרָן לִשְׁבוּעָה זוֹ וְיִשָּׁבַע שְׁבוּעַת הַשֻּׁתָּפִין. אין מקבלים את טענתו השנייה שחלקו את השותפות, משום שיש עדים ששיקר לגבי קיום השותפות ביניהם. אך מאידך, נאמן להישבע שבועת השותפים שלא גזל, מכיוון שלא הוחזק כפרן ביחס לממון עצמו, שהרי ייתכן שלא נותר אצלו מממון השותפות (סמ"ע צג ס"ק כ). וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. שאם יש עדים ששיקר, אינו נאמן לטעון טענת פטור באותו עניין.
ה. רְאוּבֵן שֶׁהִטִּיל לַכִּיס אַרְבַּע מֵאוֹת דִּינָרִין וְהִטִּיל שִׁמְעוֹן מָאתַיִם וְנִשְׁתַּתְּפוּ, וְנָשְׂאוּ וְנָתְנוּ בְּיַחַד, וַהֲרֵי הַמָּמוֹן כֻּלּוֹ בְּיַד רְאוּבֵן, וְטָעַן רְאוּבֵן שֶׁפָּחַת כָּל הַקֶּרֶן חֲמֵשׁ מֵאוֹת – אֵין אוֹמְרִין: יִשָּׁבַע רְאוּבֵן שְׁבוּעַת הַשֻּׁתָּפִין שֶׁפָּחֲתוּ כָּךְ וִישַׁלֵּם שִׁמְעוֹן חֲמִשִּׁים מִבֵּיתוֹ, אֶלָּא יִשָּׁבַע רְאוּבֵן שְׁבוּעַת הַשֻּׁתָּפִין, וְיֵלֵךְ בַּמָּנֶה שֶׁבְּיָדוֹ בִּלְבַד, וְלֹא יְשַׁלֵּם שִׁמְעוֹן כְּלוּם.
טָעַן רְאוּבֵן שֶׁ'שִּׁמְעוֹן יָדַע בְּוַדַּאי בִּפְחָת זֶה שֶׁפָּחַתְנוּ' – יְגַלְגֵּל עַל שִׁמְעוֹן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי סְכוּם הַפְּחָת הַזֶּה. וְאִם לֹא נִתְעַסֵּק שִׁמְעוֹן בְּשֻׁתָּפוּת זוֹ כְּלָל – יִשָּׁבַע שִׁמְעוֹן הֶסֵּת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי בְּזֶה הַהֶפְסֵד, וְיִפָּטֵר.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אִם הָיָה זֶה הַמָּנֶה הַנִּשְׁאָר בְּיַד שִׁמְעוֹן – חוֹלְקִין אוֹתוֹ בְּשָׁוֶה, שֶׁאֵין הַשֻּׁתָּף מִן הַנִּשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁבַע וְיִטֹּל מַה שֶּׁבְּיַד חֲבֵרוֹ, אֶלָּא נִשְׁבָּע וְנִפְטָר אוֹ נוֹטֵל מִדָּבָר שֶׁהוּא תַּחַת יָדוֹ. וְהִזָּהֵר בְּדִין זֶה, שֶׁכְּבָר טָעוּ בּוֹ בַּעֲלֵי הוֹרָאָה.
ה. וְנָשְׂאוּ וְנָתְנוּ בְּיַחַד. ואף על פי שכל אחד נתן סכום שונה, דינם שמתחלקים ביניהם בשווה ברווחים או בהפסדים (כדלעיל ד,ג). וְטָעַן רְאוּבֵן שֶׁפָּחַת כָּל הַקֶּרֶן חֲמֵשׁ מֵאוֹת. ונותרו רק מאה. ומכיוון שהם אמורים לחלוק בהפסדים רוצה ראובן ליטול לעצמו את כל המאה, ובנוסף לכך ששמעון ייתן לו חמישים כך שכל אחד יפסיד מאתיים וחמישים, ושמעון אינו מודה לו שהפחת הוא חמש מאות דינרים. אֵין אוֹמְרִין יִשָּׁבַע רְאוּבֵן שְׁבוּעַת הַשֻּׁתָּפִין… וִישַׁלֵּם שִׁמְעוֹן חֲמִשִּׁים מִבֵּיתוֹ. מהטעם המפורש בהמשך, שלא תיקנו חכמים בשותפים ששותף יישבע על טענתו וייטול מחברו. אֶלָּא יִשָּׁבַע רְאוּבֵן שְׁבוּעַת הַשֻּׁתָּפִין. שהפסיד את הסכום שטוען, ועל סמך שבועתו לא יצטרך לשלם לשמעון. וְיֵלֵךְ בַּמָּנֶה שֶׁבְּיָדוֹ בִּלְבַד. לגבי המנה שנמצא בידו הוא נאמן משום שהוא מוחזק בו.
טָעַן רְאוּבֵן שֶׁשִּׁמְעוֹן יָדַע בְּוַדַּאי בִּפְחָת זֶה שֶׁפָּחַתְנוּ. ואם שמעון היה מודה בכך היה צריך לשלם חמישים מביתו לפי החשבון לעיל. יְגַלְגֵּל עַל שִׁמְעוֹן. כיוון שזו טענה שיש בה תביעת ממון ניתן לגלגל אותה עליו בתוך שבועת השותפים (כדלעיל ה"ב). שהרי גם שמעון נשא ונתן בממונם, וניתן להשביעו מספק בשבועת השותפים ולגלגל בה עוד טענות (לעיל ט,ז). וְאִם לֹא נִתְעַסֵּק שִׁמְעוֹן בְּשֻׁתָּפוּת זוֹ כְּלָל. ולא ניתן להשביעו שבועת השותפים (שם ה"ו), אפשר להשביעו שבועת היסת ככל טענה שיש בהודאתה חיוב ממון.
וְלֹא עוֹד וכו'. לא רק ששמעון אינו צריך לשלם מביתו אם התקיימו התנאים לעיל, אלא גם אינו צריך לשלם מחלקו בממון השותפות שנמצא בידו מחמת שבועתו של ראובן. אִם הָיָה זֶה הַמָּנֶה הַנִּשְׁאָר בְּיַד שִׁמְעוֹן. וראובן טוען ששאר כסף השותפות אבד, ותובע משמעון לתת לו את המנה שבידו כפי שמגיע לו לפי טענתו. שֶׁאֵין הַשֻּׁתָּף מִן הַנִּשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין. חכמים תיקנו לגבי סוגים מסוימים של תובעים שהנתבע לא יישבע וייפטר אלא התובע יישבע וייטול, אך שותף אינו אחד מהם (ראה הלכות טוען ונטען א,ב). וְהִזָּהֵר בְּדִין זֶה שֶׁכְּבָר טָעוּ בּוֹ בַּעֲלֵי הוֹרָאָה. שהורו שראובן יישבע וייטול את המאה וגם ישלם לו שמעון עוד חמישים מביתו (יקר תפארת).
ו. טָעַן שִׁמְעוֹן שֶׁ'יֵּשׁ לְלֵוִי עָלַי חוֹב בְּזוֹ הַשֻּׁתָּפוּת מָנֶה': אִם הָיָה בְּיָדוֹ כְּדֵי הַחוֹב וְהָיָה יָכוֹל לִתְּנוֹ לְלֵוִי – נֶאֱמָן, וְנוֹתְנִין הַחוֹב וְאַחַר כָּךְ מְחַשְּׁבִין; וְאִם אֵין בְּיָדוֹ לִתֵּן – אֵינוֹ נֶאֱמָן לְהוֹצִיא מִיַּד רְאוּבֵן אוֹ מִן הַסְּחוֹרָה הַיְדוּעָה לַשֻּׁתָּפוּת, שֶׁמָּא קְנוּנְיָא הֵן עוֹשִׂין שִׁמְעוֹן וְלֵוִי עַל נִכְסֵי רְאוּבֵן. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה הַמִּלְוָה בִּשְׁטָר – אֵין רְאוּבֵן חַיָּב לְשַׁלֵּם מִמֶּנָּה כְּלוּם.
אֲבָל אִם טָעַן שִׁמְעוֹן שֶׁ'רְאוּבֵן יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁזֶּה הַחוֹב שֶׁעָלַי מֵחֲמַת הַשֻּׁתָּפוּת הוּא, וְהַחוֹב אֶצְלֵנוּ הוּא' – יִשָּׁבַע רְאוּבֵן הֶסֵּת אוֹ עַל יְדֵי גִּלְגּוּל שֶׁ'אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁחוֹב זֶה אֶצְלֵנוּ', וִישַׁלֵּם שִׁמְעוֹן הַחוֹב מִשֶּׁלּוֹ.
וְכֵן אִם יָצָא שְׁטַר חוֹב עַל לֵוִי בְּשֵׁם שִׁמְעוֹן בְּמֵאָה דִּינָרִין מִמָּמוֹן הַשֻּׁתָּפוּת, וְאָמַר שִׁמְעוֹן: 'נִפְרַעְתִּי וְהֶחֱזַרְתִּי לַכִּיס', אוֹ שֶׁאָמַר שִׁמְעוֹן: 'קָבַעְתִּי לוֹ זְמַן לְשָׁנָה' אוֹ 'לִשְׁתַּיִם' – אֵינוֹ נֶאֱמָן, שֶׁמָּא קְנוּנְיָא הוּא עוֹשֶׂה עַל נִכְסֵי רְאוּבֵן.
וְכֵיצַד דָּנִין בְּדִין זֶה? לֵוִי כְּבָר נִפְטַר בְּהוֹדָאַת שִׁמְעוֹן; וְאִם לֹא הֵבִיא שִׁמְעוֹן רְאָיָה – יְשַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ, וְיִתְבַּע לֵוִי בְּסוֹף זְמַן שֶׁאָמַר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
ו. טָעַן שִׁמְעוֹן שֶׁיֵּשׁ לְלֵוִי עָלַי חוֹב בְּזוֹ הַשֻּׁתָּפוּת מָנֶה. זהו מקרה אחר ששמעון טוען שלווה מנה מלוי לצורך השותפות ולכן יש לפרוע מהשותפות את החוב, וראובן אינו מודה לו. אִם הָיָה בְּיָדוֹ כְּדֵי הַחוֹב וְהָיָה יָכוֹל לִתְּנוֹ לְלֵוִי נֶאֱמָן. אם יש ביד שמעון ממון מהשותפות שיכול לפרוע בו את החוב נאמן לתת אותו ללוי (ומדובר שהממון אינו ידוע כממון השותפות שאז הוא נאמן בטענת 'מיגו', מתוך שהיה יכול לטעון שהממון שלו – יקר תפארת, וכפי שעולה מן ההמשך). וְנוֹתְנִין הַחוֹב וְאַחַר כָּךְ מְחַשְּׁבִין. ראובן ושמעון מחשבים את החלוקה רק במה שנותר. אוֹ מִן הַסְּחוֹרָה הַיְדוּעָה לַשֻּׁתָּפוּת. אפילו אם היא ביד שמעון, משום שאין לו טענת מיגו. שֶׁמָּא קְנוּנְיָא הֵן עוֹשִׂין שִׁמְעוֹן וְלֵוִי עַל נִכְסֵי רְאוּבֵן. שמא שמעון ולוי תכננו יחד להוציא מראובן ממון במרמה ולהתחלק בו ביניהם. ומכיוון שראובן שותף בממון, אי אפשר להוציא ממנו ולהביא ללוי כדין המוציא מחברו שעליו להביא ראיה. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה הַמִּלְוָה בִּשְׁטָר אֵין רְאוּבֵן חַיָּב לְשַׁלֵּם מִמֶּנָּה כְּלוּם. גם כשיש ללוי שטר חוב שמוכיח את קיום החוב עדיין חוששים לקנוניה, שייתכן ששמעון כבר פרע את החוב והחזיר ללוי את השטר כדי לתבוע בו שנית ולהוציא ממון מראובן (יקר תפארת).
אֲבָל אִם טָעַן שִׁמְעוֹן שֶׁרְאוּבֵן יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי וכו'. ולכן עליו להשתתף בתשלום. יִשָּׁבַע רְאוּבֵן הֶסֵּת אוֹ עַל יְדֵי גִּלְגּוּל. כפי שנתבאר לעיל סוף ה"א.
וְכֵן אִם יָצָא שְׁטַר חוֹב עַל לֵוִי בְּשֵׁם שִׁמְעוֹן בְּמֵאָה דִּינָרִין מִמָּמוֹן הַשֻּׁתָּפוּת. אם יש שטר שלפיו שמעון הלווה ללוי מאה דינרים מממון השותפות. וְאָמַר שִׁמְעוֹן נִפְרַעְתִּי וְהֶחֱזַרְתִּי לַכִּיס. של השותפות, ולפי טענתו לוי פטור. והשטר עדיין בידם, ואילולא טענתו של שמעון היה לוי חייב שהרי יש שטר ביד המלווה (הלכות מלווה ולווה יא,א). אוֹ שֶׁאָמַר שִׁמְעוֹן קָבַעְתִּי לוֹ זְמַן לְשָׁנָה אוֹ לִשְׁתַּיִם. אם שמעון טוען שסיכם בעל פה עם לוי שיפרע בעוד שנה או שנתיים, ואילולא טענתו היה לוי חייב לפרוע לאחר שלושים יום כדין סתם חוב (שם יג,ה). שֶׁמָּא קְנוּנְיָא הוּא עוֹשֶׂה עַל נִכְסֵי רְאוּבֵן. ייתכן שתיאם עם לוי שיטען טענה שקרית לטובתו וראובן מפסיד מדחיית הפירעון, ולכן שמעון צריך להביא ראיה לדבריו.
וְכֵיצַד דָּנִין בְּדִין זֶה. בין אם טען שמעון שלוי פרע את החוב ובין אם טען שזמנו דחוי. וְאִם לֹא הֵבִיא שִׁמְעוֹן רְאָיָה. שלוי פרע את החוב או שקבע לו זמן ארוך יותר לפירעון החוב. יְשַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ. שמעון ישלם מממונו לראובן את חלקו היחסי בחוב שלוי נפטר מלשלמו. וְיִתְבַּע לֵוִי בְּסוֹף זְמַן שֶׁאָמַר. שמעון יתבע את לוי כשיגיע מועד הפירעון שטוען שקבע אתו (ואם טען שלוי פרע את החוב, הפסיד שמעון).

תקציר הפרק 

פרק י' הלכות שלוחין ושותפין
*טענות השותפים / גלגול שבועה*

על כל מחלוקת או טענה על פרטי הסכמת חלוקת הרווח או ניהול השותפות, ניתן להשביע את הצד השני *שבועת היסט*, כלומר שבועה כנגד מה שטוען נגדו השותף השני, או להשביעו שבועת השותפים כנ"ל.
🔷 במידה וניתן לחייב שבועה, ניתן גם 'לגלגל שבועה', כלומר לצרף שבועה על טענת ממון נוספת שלא מחייבים עליה שבועה בפני עצמה (אם זה היה בימינו היו אולי קוראים לזה *שבועה טרמפיסטית*.. )
למרות שלכאורה שבועת השותפים 'חזקה' יותר, מכל מקום היא אין בכחה להוציא ממון. מכאן שלעיתים יש יתרונות לשבועת ההיסט, לכן רשות נתנו חכמים לתובע לבחור מהי השבועה בה יבקש להשביע את חברו.
זאת בשני תנאים:
1⃣ שהתובע טוען טענת ודאי
2⃣ יש הסכמה שהשותפות עדיין לא פורקה.
במקרה שאין הסכמה או שמדובר בטענה שלא ניתן להוציא עליה ממון, קיימים פתרונות שונים, כגון גלגול שבועה דאורייתא שיש בכוחה להוציא ממון, המפורטים בפרק.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שלוחין ושותפין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שותף שהפסיד את הקרן ונשאר בידו ממון – יכול חברו להוציאו בשבועה?

2.תבע את שותפו והלה טוען שסיימו שותפותם – ניתן להשביעו שבועת השותפין?

3.הכחיש שנשתתפו ועדים סתרו דבריו וחזר וטען חלקנו- ניתן להשביעו שבועת השותפין?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן