מהי הדרך להאמין? האם גם אדם דתי יכול לעשות תשובה? ואיך כל זה קשור לסרטי אימה?
אליהו גליל נפגש עם הרב ד"ר משה רט, מחבר הספר "פשוט להאמין", לשיחה על אמונה ותשובה בדור המבולבל שלנו.
לחזית הזאת מתגייסים רק מעטים. אולי זו ההילה הפחותה והיעדר הפוטוגניות, אולי הסכנה המוגברת וסיכויי ההצלחה המועטים, אבל לא רבים מעיזים לעמוד איתן מול מבול האפיקורסות שירד אל העולם בדורנו כדי להשיב מלחמה שערה ולהציל יהודים מתהום הכפירה שעליו נאמר "כל באיה לא ישובון". אחד מן היחידים הללו העומדים בפרץ ועוסקים באמונה בצורה סדורה ומקצועית הוא הרב ד"ר משה רט (37). רט, הגר בקרני שומרון, הוא אב לשמונה, בוגר ישיבת ההסדר, בעל סמיכה לרבנות ותואר שלישי בפילוסופיה מבר-אילן. הוא מתפרנס מכתיבת ספרים – וביניהם "אור האבות", "שולחן השבת עם רבי נחמן", "שולחן השבת עם הרבי", והמעניין מבחינתנו, ספרו האחרון "פשוט להאמין", שמנסה לשנות את המאזן בתחום האמונה ולהטות את הכף לטובת מהלכי התשובה.
>אתה פועל למען הגדלת האמונה בעולם, אבל מהי אמונה בעצם?
"אמונה היא תחושה של שכנוע. המאמין הוא אדם שמרגיש אינטואיציה או נטייה כלפי דעה או אמירה מסוימת. זו לא ידיעה שמבוססת על הוכחות, אך זו גם לא אמונה עיוורת שלא מבוססת בכלל ונובעת מתחושות בלבד. השאיפה היא להגיע לאמונה רציונלית, שיש שיקולים ונימוקים שתומכים בה, גם אם הם לא מגיעים לגדר של הוכחה".
>האם גם אתאיסטים מאמינים?
"כן, גם הם מאמינים מעצם הגדרתם – לא באלוהים, כמובן, אך כן באקראיות, בכך שהעולם כולו הוא תוצר של תהליכים עיוורים, בכך שיש חומר בלבד וכדומה. יש להם, כמו לכל אחד מאיתנו, תפיסת עולם מסוימת, ועצם זה שהם שוללים את קיום האל מצריך אותם לומר אמירות הפוכות על המציאות, כך שלמעשה הם אכן מאמינים במשהו. זו אמונה לא רציונלית שמבוססת על אמונות לא אינטואיטיביות ומתכחשת לניסיון שלנו שדברים מתכוננים ומורכבים כמו העולם נוצרים בצורה מכוונת ולא במקרה, היא גם מתכחשת לפלא של היקום ולגדלות האדם ומנסה לצמצם הכול לחומר שפועל אקראית וללא יד מכוונת. זו עמדה שנוגדת את ההיגיון והחוויה הקיומית ולכן יש לדחות אותה. האינטואיציה היא אחד מהכלים שלנו, היא חוש. נכון, לפעמים החושים שלנו מטעים אותנו, אבל יש לנו הצדקה לסמוך עליהם כי בלעדיהם לא נוכל להתקדם לשום מקום".
>הדוקטורט שלך לא משך אותך לצד של הכפירה?
"לא. הבדיחה על הרב-ד"ר שאומרת שהרב צריך ד"ר היא רק בדיחה. אחרי כמאתיים שנים שבהם רואים שהדברים מסתדרים יחד, יש מספיק תקדימים לכך שהשילוב אפשרי. את הדוקטורט שלי כתבתי על 'אלוהים, החובה והמוסר', עבודה שבה אני עוסק בשאלה האם תיתכן חובה מוסרית ללא אלוהים. המסקנה שלי היא שהביסוס היחיד למוסר אובייקטיבי ומחייב הוא ברצון האל. למסקנה הגעתי מההתחלה, כמובן, ולקח לי כמה מאות עמודים כדי לבסס אותה".
אתה מתחזק גם חשבון פייסבוק פעיל. מה המטרה שלך?
"אני כותב על נושאים של אמונה ופילוסופיה ומשלב בין יהדות ותרבות פופולארית, פנטזיה ואימה. המטרה היא לקדם את האמונה בכלל ואת האמונה ביהדות בפרט. אני לא מתמקד רק בשאלות ספציפיות כמו האם יש אלוהים או אין, אלא בעיקר בשינוי צורת החשיבה של האנשים. אני מבקש לשחרר אותם מהחשיבה הרציונליסטית המקובעת ולחשוף בפניהם שהמציאות הרבה יותר רחבה ממה שלפעמים נוטים לחשוב בזמננו".
הדרך לאמונה
הספר "פשוט להאמין" מוקדש בעיקרו לנושא האמונה בדור המבולבל שלנו. רט מסביר: "הספר מברר את המושגים הבסיסיים של מה זה אמונה, מה זה ידיעה ומה זה היגיון. הוא מראה שעולם המחשבה שלנו, כל התפיסות והאידיאולוגיות, מבוססות על אמונה, גם עולם המדע. אין דבר שהוא נקי מאמונה. משם אפשר להתקדם ולברר במה אפשר להאמין ומה יותר רציונלי". לדבריו, "בספר אני מראה שהאמונה ביהדות היא רציונלית וסבירה, בניגוד להתקפות המכוונות כלפיה".
>ומהי הדרך להאמין?
"בספר אני מצביע על כמה דרכים לאמונה, והן: ההיגיון, החוויה והמסורת. ההיגיון הוא בעצם הטיעונים הפילוסופיים והשכליים המעידים על קיומו של בורא, החוויה היא החוויה הדתית, או זו שאדם חווה בעצמו או ששמע מאנשים אחרים, והמסורת הן העדויות של כל להעם על מה שמספור בתורה – יציאת מצרים, מתן תורה והנסים. כל אדם מאמין משלב בין שלוש הדרכים הללו לפי טעמו, ומכל מקום, השילוב ביניהן מראה עד כמה האמונה היהודית היא דבר הגיוני ומתקבל על הדעת".
>מהן הראיות לקיומו של הבורא ולנכונותה של התורה?
"הראיות הללו הן בעיקר כאלה הקשורות לתכנון של העולם, לקיומם של חוקי טבע, להתאמה בין השכל שלנו ובין המציאות, לעצם העובדה שאנחנו יכולים להבין את העולם, כמו גם להתפתחות והשתכללות העולם. יש הרבה ראיות כאלו. לזה מצטרפת גם החוויה – התבוננות בעולם שמגלה את אלוהים בתוכו".
>איך אתה מדלג על הפער שבין אלוהי הפילוסופים ובין אלוהי ישראל?
"הקדשתי לזה שני פרקים בספר. המהלך הכללי הוא שאם יש אלוהים שברא את העולם ואותנו בני האדם בכלל זה, בוודאי יש לו מטרה שעומדת מאחורי זה. ההשקעה הזו אינה לריק ויש לו כוונה מאחורי זה. בנוסף, אנחנו גם רואים שבבני האדם טבועה נטייה לחפש את הנשגב, והנטייה הזו מתגלה גם בתרבויות הכי רחוקות והכי קדומות. כולם רצו להתקרב לאלוהים. ממילא האמונה שאלוהים לא רק ברא אותנו לא רק נטע בנו נטייה לחפש אחריו, אלא גם התגלה לפנינו ונתן לנו מסר שבעזרתו נוכל להתחבר אליו, היא אמונה סבירה ומתבקשת. כשבודקים את הטענות השונות להתגלות של אלוהים בפני בני האדם, הטענה של היהדות היא הכי סבירה והגיונית, כי היא היחידה שמבוססת על התגלות המונית ומתמשכת, וגם הדתות שיצאו ממנה, הנצרות והאסלאם, מודות בכך. גם אין דת אחרת שמתחרה ביהדות באותה רמה, אין עם שחי כמו העם שלנו באופן פלאי במשך שנות דור ואין עם שהנבואות שלו התגשמו. על אף שהמהלך הזה הוא מהלך שלא מגיע לרמה של הוכחה, הוא עדיין מהלך שנראה סביר והגיוני".
>אם כך, מדוע הגויים לא מתגיירים בהמוניהם?
"בהרבה מקרים זה בגלל שהם התחנכו באמונות שלהם ואדם לא משנה בקלות את ההרגלים שלו. אני חושב שעצם העובדה שהנצרות והאסלאם, הדתות הגדולות, לא באו לשלול את היהדות מעיקרה אלא קיבלו את מה שאנחנו אומרים ובאו רק להוסיף על כך את מה שהאיש שלהם אמר, מראה על העוצמה הגדולה של היהדות. כולם בסופו של דבר מקבלים אותה כדת האמת ורק רוצים לתפוס עליה טרמפ".
"גם אדם דתי יכול לעשות תשובה"
כשאני שואל את רט אם הוא, כדתי מבית, יכול להבין את מושג התשובה, הוא לא מתבלבל. "נולדתי למשפחה דתית", הוא אומר (אביו הוא אבי רט, איש תקשורת וחינוך ועורך "התלמוד הישראלי"), "אבל אני יכול להבין את התשובה. גם אדם דתי יכול לעשות תשובה, בין אם על חטאים שעשה, ובין אם על תפיסות שגויות שהיו לו. הרב קוק ב'אורות התשובה' דיבר על זה הרבה. לא רק אדם חילוני צריך לחזור בתשובה. לפעמים התשובה מגיעה מכיוון יותר שכלי ולפעמים מכיוון יותר חוויתי. לא מזמן קראתי ופרסמתי את חווית התשובה של פרופ' פרנסיס קולינס שהוא אחד המדענים המובילים בעולם. הוא עמד בראש פרויקט גנום האדם ועומד היום בראש המכונים הלאומיים לבריאות של ממשלת ארה"ב. הוא סיפר שהוא התחיל בתור אתאיסט, וכששאלו אותו במה הוא מאמין הוא החליט להתחיל לברר את האמונות שלו ברצינות. הוא קרא ספר של ק"ס לואיס [המחבר של 'דברי ימי נרניה', א"ג] והשתכנע שכלית להאמין. הוא הבין שכל הטיעונים האתאיסטיים הם ילדותיים וברמה נמוכה, אבל זה לא חלחל לרובד המעשי, עד שפעם אחת הוא טייל בהרים וראה מפל קפוא. המחזה היפה הזה הרשים אותו ואז הוא התחיל להרגיש את הלב שלו והחיבור שלו לאמונה הפך רגשי. למחרת הוא התחיל לקבל על עצמו את הדת והאמונה הנוצרית, כי זה מה שהוא הכיר. אני חושב שכל אדם חוזר בתשובה משילוב משתנה של שכל ושל רגש, של הבנה שכלית ושל קרבת אלוהים וגילוי אלוהים".
>ואיך מחזירים בתשובה, עם הרגש או עם השכל?
"להחזיר בתשובה זו אמירה קצת קשה. הרי לאדם יש בחירה חופשית! הוא מחליט אם לחזור או לא ואתה יכול רק להושיט לו סיוע ולהסביר ולנסות לשכנע, אבל בסוף זו בחירה של האדם. מה ישכנע? יש כאלו שסיפורים על גיהינום יפחידו אותם וסיפורים על עולם הגמול ייתנו להם תקווה לחיים אחרי המוות. יש כאלו שמשהו יותר עמוק יגע בהם. קראתי לא מזמן על אדם שהיה דתי וחזר בשאלה ושב וחזר בתשובה בזכות 'אורות הקודש' של הרב קוק שהראו לו את העומק האמיתי של היהדות שאותה עזב. הרב מיכאל אברהם תמיד אומר שכאשר אדם דתי חוזר בשאלה, הדתיים אומרים: הוא חזר בשאלה בגלל התאוות והחולשה שלו ושאר סיבות פסיכולוגיות, והחילונים אומרים: הוא חזר מסיבות פילוסופיות, התפקח. אותו דבר לכיוון ההפוך. אם אדם חילוני חוזר בתשובה, הדתיים אומרים: הוא חזר מסיבות פילוסופית, הוא פיתח שכל והתפכח וכולי, והחילונים אומרים: זה בגלל החולשה של האדם ושאר סיבות פסיכולוגיות… והאמת היא שזה שילוב של דברים. לפעמים הרגש מניע והשכל מיישב, לפעמים זה הפוך".
>רבי נחמן כינה את שני סוגי המאמינים בשמות חכם ותם. החכם הוא זה שמנסה להגיע אל ה' עם השכל, והתם – חי עם האינטואיציה הטבעית שלו. איזה מהם עדיף לדעתך?
"זו שאלה מורכבת. התם הוא אידאל שכל הנוגע לאמונה, אבל בדורנו אין לנו את הפריבילגיה הזו. כולנו נחשפים לכל מיני דעות, ויכוחים ומחלוקות כאלו ואחרות, ולא תמיד התמימות מספיקה כדי להתגבר על הכול. אם יש אדם שהוא מאמין בתמימות ושום דבר לא מפריע לו, מצוין, אבל לפעמים גם הוא צריך לענות לאחרים, לילדים או לתלמידים שלו למשל, ולכן אין מנוס מלהיות חכם להשתמש בכלים של החכמה בשביל לתת מענה".
>האם הספר שלך נועד להחזיר את הקוראים בתשובה?
"השאיפה שלי היא שכמה שיותר אנשים יחזרו בתשובה, אבל המהלך של הספר שונה מזה של המחזירים בתשובה שאומרים בואו ואוביל אתכם למסקנה שהיהדות נכונה, אלא עוסק קודם כל ברמה היותר בסיסית של לשחרר את האמונה מהכלא שהרציונליזם כופה עליה. ההנחה היא שכאשר אנשים ישתחררו מכל מיני תבניות קדומות, יהיה להם יותר קל להגיע מעצמם לאמונה, כך שהספר הוא מורה דרך, אבל את המסע שלהם הקוראים יצטרכו לעשות בעצמם. אני לא יכול להוביל אותם עד לסוף הדרך. לפעמים אנשים אומרים: 'הייתי רוצה להאמין! אני מקנא בכם המאמינים שיש לכם אמונה כזאת חזקה, אבל מה לעשות ששכלי אונס אותי לכפור'. נגד זה אני יוצא. השכל לא אונס אותך לכפור. להפך, הוא מאפשר לך להאמין. זו בחירה שלך".
>מה אתה חושב על המחזירים בתשובה הקלסיים?
"הכוונה שלהם בוודאי רצויה ומסתבר שגם תוצאות טובות יש להם והם מצליחים להחזיר בתשובה הרבה אנשים. הבעיה היא שהדרכים שלהם לעתים מפוקפקות. הם מביאים כל מיני ראיות פסבדו-מדעיות או טיעונים מגוחכים שאולי יעילים כדי להחזיר בתשובה אנשים חסרי השכלה, אבל אנשים אחרים, משכילים יותר, עושים מזה צחוק. לא לחינם יש כל מיני אתרים ודפי פייסבוק שמלגלגים על התופעה. וזה חבל, כי גם אם אתה מחזיר בתשובה כמה אנשים, אתה למעשה מזיק ליהדות. יש מחזירים בתשובה שהם יותר רציניים ויותר משתדלים ויש כאלו שפחות. לטעמי עדיף שמי שעוסק בתחום הזה של החזרה בתשובה יהיה מקצועי וידע על מה הוא מדבר ולא ידבר דברים לא-נכונים, שבעידן שלנו, עם האינטרנט הפתוח, קל לחשוף אותם ככאלו".
>אילו יתרונות מביא איתו העידן החדש לנושא האמונה והתשובה?
"בהקשר של אמונה היתרון הוא שיש מגמה של השתחררות מהחומריות ומההיצמדות לחומר והכרה בכך שהמציאות רחבה יותר ממה שאנחנו תופסים, רוחנית ומנטלית. גם במדע עצמו יש היום מגמות שרואות ביקום משהו יותר מנטלי מאשר פיזי, כמו תורת הקוונטים וחוגים אחרים במדע. גם הפוסטמודרניזם שעושה לנו הרבה צרות, יש בו שחרור של המחשבה. איך שאני רואה את זה, יש בעולם מאבק בין התנועה שמצמצמת את המחשבה למוכח ולניתן למישוש ובין התנועה שמרחיבה את המחשבה מעבר למוכר ולאמפירי. שתי המגמות פועלות בעולם, מצד אחד יש תנועה של צמצום מדעי, ומצד שני יש את הניו אייג' שמבקש להתרחב, לעתים יותר מידי, למקום של אמונה בכל דבר שהיא פתיות. לא צריך להגזים אלא למצוא את האיזון בין אמונה ובין רציונליות ואני חושב שזו האמונה הרציונליסטית, האמונה בדברים שאי אפשר להוכיח אבל אפשר לבחון בכלים של סבירות ואינטואיטיביות. היה בעבר גל של חזרה בתשובה בשנות השמונים והתשעים, אבל מאז דברים השתנו. זה פער של דור וקשה לדעת אם יש היום יותר חוזרים בתשובה או יותר יוצאים בשאלה. מן הסתם אלו שחוזרים היום בתשובה עושים את זה פחות מהצד השכלי ויותר מהצד הרגשי – כלומר, לא מפני שהביאו להם הוכחה חזקה לקיומו של האל, אלא בגלל שהם מחפשים השקפה שיש בה משמעות לחיים, השקפה שמתיישבת על הלב, לא השקפה קרה ומנוכרת".
>אם היית פוגש את אלוהים, מה היית מבקש ממנו בהקשר הזה?
"הייתי מבקש ממנו שיעשה לנו חיים קצת יותר קלים בנושא הזה של אמונה ותשובה, שייתן לנו יותר דעת או שיתגלה אלינו שוב, כי היום יש לצערנו הרבה כפירה בעולם, הן מהצד המדעי והן מצד של התועבות שיש היום באינטרנט. השילוב הזה של 'לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם', שבו גם הלב וגם העין חוטאים, הוא מציאות שקשה להתמודד איתה ואנחנו מוצאים עצמנו במאבק קשה ולפעמים אנשים נופלים. שהקב"ה ייתן לנו קצת סיוע, שיאיר לנו את פניו, כמו שאנו מבקשים – 'יאר ה' פניו אליך', יש לנו משהו מוחשי לדבר אליו, לא רק טיעונים פילוסופיים מעורפלים. השאיפה היא לגאולה השלמה שבה הקב"ה יהיה ברור לעינינו כמו שברורה השמש בשמים, שכולם ידעו את ה', כמו שהבטיח הנביא 'ומלאה הארץ דעה את ה"".
ד"ר משה ומיסטר רט
לד"ר לפילוסופיה ולרב המוסמך יש גם צד אפל. "עשיתי מרתון של סרטי 'המסור' ברצף", מודה רט. 'המסור', למי שאינה יודעת, היא סדרת סרטי אימה מתח ופשע אמריקאית העוסקת בעלילותיו של רוצח סדרתי אכזר והיא ידועה במיוחד בשל האווירה המותחת והאפלה בסרטים, הטוויסטים בעלילה, הסופים המפתיעים והסדיסטיות הנוראה המופיעה בכל סרט וסרט (אל דאגה, לא צפיתי בזה בעצמי. זה מה שאמרו לי). לא, משה רט הוא לא ג'ק המרטש (ככל הנראה), אבל הוא לא מתנגד לצפייה בסרטים שמתארים את פועלם של רוצחים סדרתיים ואפילו חושב שסרטי אימה הם דבר טוב ומועיל: "האימה היא חוויה שפותחת את האדם למסתורין ולמה שלא ידוע. השכל של האדם הולך בתבנית קבועה, אבל הרגש של האימה ושל ההפתעה, החוויה של משהו על-טבעי, מזעזעים את האדם וגורמים לו לחשוב על מה שמעבר". מתוך תפיסה זו הוא מתחזק דף פייסבוק בשם "סיפורי אימה קצרצרים" שבו מתפרסמים כל יום כמה סיפורים קצרים שמנסים לעורר אימה בלב הקורא בשתיים עד שלוש שורות בלבד. גם מאחורי המיזם הזה יש היגיון, גם אם קצת מפתיע: "אני תמיד אומר שקל להיות כופר כשאתה יושב בחדר מואר על קפוצ'ינו מהביל, אבל אם תהיה לבד בלילה ביער חשוך או בבית קברות, אז תתחיל לחשוב שאולי בכל זאת יש משהו בכל הסיפורים המפחידים והעל-טבעיים. הלב שלך יאיץ את הפעימות שלו והספקות יחלחלו פנימה. ככה שגם האימה יכולה להיות כלי לאמונה".
>האם רציונליסט אמיתי יפחד מסיפורים כאלו?
"יכול להיות שכן. פעם עשיתי ניסוי קטן בפייסבוק שבו ביקשתי מכל מי שרצה לומר בלילה מול המראה בחדר חשוך שלוש פעמים את המילים 'בלאדי מרי'. יש אגדה אורבנית שאומרת שכך מזמנים את רוח הרפאים הזו והיא מגיעה ועוד איך מגיעה… סיפרתי לאנשים את הסיפור, הראיתי להם סרטון שקשור לזה ושאלתי מי רוצה להשתתף בניסוי. היו כאלו שפחדו ובכלל לא רצו לקחת בו חלק, אבל בין אלו שכן עשו את זה, רבים אמרו לי שהם הרגישו הקלה כשהדליקו את האור וראו שבלאדי מרי לא שם. אפילו אם אדם יודע שזו סתם אגדה, כשהוא נמצא בנסיבות שמעוררות אימה, אז משהו בו מתעורר והוא חשוב שאולי בכל זאת יש בזה משהו. האימה היא מסלול עוקף שכל, וזה מראה על הכוח של החוויה הזו. אגב, עשו פעם ניסוי דומה שבו ביקשו ממאמינים ומאתאיסטים לבקש מאלוהים להכות את קרובי המשפחה שלהם במחלה קשה. לפני כן חיברו אותם למכשירים שמודדים עצבנות ומתח, והתברר ששתי הקבוצות, זו של המאמינים וזו של הכופרים, הראו סימנים דומים של לחץ נפשי. אפילו שמבחינתם של האתאיסטים זה שטויות, כי הם לא מאמינים שיש אל ששומע את התפילה, איפה שהוא בפנים הם חששו או התרגשו והיה להם ספק כלשהו שגרם להם להיות עצבניים. לא יודע אם אפשר לקרוא לזה נקודה של אמונה, אבל זו בוודאי נקודה של ספק בכפירה, חוסר ודאות מסויים, 'אולי' כזה שמרחף ברקע. במצבים של פחד או מתח מתברר שכולם מאמינים, וכמו שאומרים 'אין אתאיסטים בשוחות'. יש אמונה, אבל היא נסתרת, וסיפורי האימה מתקשרים למהלך הכללי הזה של חשיפת האמונה".
ולסיום, מסר אישי: "לא צריך לפחד להאמין. לא צריך כל דבר למדוד רק לפי ראיות והוכחות. מותר להקשיב ללב ולחוויה הקיומית. לא לאטום אותם ולהיפתח בפני כל האפשרויות ואז מתוכן נמצא את האפשרות שהאמונה הטבעית שלנו נוטה אליה".
אז האם כל הכלים כשרים כדי להגן על האמונה מפני הכפירה? קשה להכריע והדעות חלוקות. אבל ברור לכולם שבכפירה צריך להיאבק ושאסור להשאיר את הזירה לידי האתאיסטים והמחזירים בשאלה. "דע מה שתשיב לאפיקורוס", אמרו חכמינו ז"ל, ובדורנו, גדול פי כמה וכמה תוקפה של הוראה זו; הצורך לדעת גם מה נשיב לעצמנו, לילדינו ולתלמידנו מתחדד ומתגבר ככל שהולך וגדל כוחה של הכפירה, ואנו נדרשים להשקיע מאמצים מנטליים ורגשיים רבים יותר בלימוד האמונה ודרישת התשובה. אכן, פריו של המאמץ הזה מתוק ומזין, עד שגם אם בחוץ יורד שלג, ובחוץ שואגים אין דין ואין דיין – ממש כמו בשירה של זלדה, "סבי" – בחדרו הסדוק, המנופץ, של המאמין הגדול שמבטו טלול וזקנו רך-גלים, כרובים שרים על ירושלים של מעלה, שיר של אמונה שלמה מתוך השלהבת. אנו נדרשים פשוט להאמין.
