פרק ב', הלכות נזקי ממון, ספר נזיקין
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֶחָד אֲבוֹת נְזָקִין וְאֶחָד הַתּוֹלָדוֹת: אִם הָיָה הָאָב מוּעָד – תּוֹלַדְתּוֹ מוּעֶדֶת; וְאִם הָיָה תָּם – תּוֹלַדְתּוֹ כָּמוֹהוּ.
וְכָל אֲבוֹת נְזָקִין וְכָל תּוֹלְדוֹתֵיהֶן מוּעָדִין מִתְּחִלָּתָן הֵן, חוּץ מִקֶּרֶן וְתוֹלְדוֹתָיו, שֶׁהֵן מִתְּחִלָּה תַּמִּין עַד שֶׁיּוּעֲדוּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
א. אֶחָד אֲבוֹת נְזָקִין וְאֶחָד הַתּוֹלָדוֹת. דין האבות ודין התולדות אחד הוא (לפירוט אבות הנזיקין ותולדותיהם ראה לעיל א,י, ולקמן יג,ב, יד,א, יד,טז). אִם הָיָה הָאָב מוּעָד וכו'. דינן הבסיסי של התולדות הוא כשל האבות. שבנזקי שן ורגל כשם שהשור מועד מתחילתו לאכול את הראוי לו ולשבר בדרך הילוכו, כך הוא מועד לכל התולדות שלהם. ובנזקי קרן, כשם שהשור תם מתחילתו ואיננו מועד לנגוח, כך הוא תם לעניין נגיפה ונשיכה ושאר תולדות הקרן.
וְכָל אֲבוֹת נְזָקִין וְכָל תּוֹלְדוֹתֵיהֶן מוּעָדִין מִתְּחִלָּתָן הֵן. ותמיד יחייבו בנזק שלם. שֶׁהֵן מִתְּחִלָּה תַּמִּין עַד שֶׁיּוּעֲדוּ. שיורגלו בנזק זה וייהפכו למועדים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,ד-ה.
ב. כָּל תּוֹלָדָה כְּאָב שֶׁלָּהּ, חוּץ מִצְּרוֹרוֹת הַמְנַתְּזוֹת מִתַּחַת רַגְלֵי הַבְּהֵמָה בִּשְׁעַת הִלּוּכָהּ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁתּוֹלְדוֹת הָרֶגֶל הֵן, וּפָטוּר עֲלֵיהֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כָּרֶגֶל, וְאִם הִזִּיקוּ בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק מְשַׁלֵּם מִן הַיָּפֶה שֶׁבִּנְכָסָיו כָּרֶגֶל שֶׁהִיא אָב – אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא חֲצִי נֶזֶק.
ב. כָּל תּוֹלָדָה כְּאָב שֶׁלָּהּ. דינם שווה לעניין סכום התשלום (חצי נזק או נזק שלם), מקור התשלום (מגוף השור או ממיטב נכסי המזיק) והרשויות שבהן חייבים בנזק (כמפורט לעיל א,ז-ט). וראה לקמן שדין התולדות כאבות גם בנזקי בור (יג,ב) ובנזקי האש (יד,טז). חוּץ מִצְּרוֹרוֹת הַמְנַתְּזוֹת מִתַּחַת רַגְלֵי הַבְּהֵמָה. חלקי אדמה או דברים אחרים שניתזים כתוצאה מהילוכה של הבהמה ומזיקים. שאף שניתזים כתוצאה מהליכתה ונזק זה דומה לנזקי רגל, מכיוון שהנזק נעשה באופן עקיף בלבד משלם עליו חצי נזק (פה"מ בבא קמא ב,א). וּפָטוּר עֲלֵיהֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כָּרֶגֶל. כמבואר לעיל א,ח. מְשַׁלֵּם מִן הַיָּפֶה שֶׁבִּנְכָסָיו. כמבואר לעיל א,ב. אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא חֲצִי נֶזֶק. וזוהי התולדה היחידה שדינה שונה מהאב, כמבואר בהלכה הבאה.
ג. כֵּיצַד? בְּהֵמָה שֶׁנִּכְנְסָה לַחֲצַר הַנִּזָּק, וְהָלְכָה וְהָיוּ צְרוֹרוֹת מְנַתְּזִין מִתַּחַת רַגְלֶיהָ וְשִׁבְּרוּ אֶת הַכֵּלִים – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִן הַיָּפֶה שֶׁבִּנְכָסָיו. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה הוּא.
ג. חֲצִי נֶזֶק מִן הַיָּפֶה שֶׁבִּנְכָסָיו. ולא מגוף השור כדין חצי נזק של שור תם (לעיל א,ב). וְדָבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה הוּא. מקובל במסורת. ותשלום זה אינו נחשב קנס כמו בקרן, אלא כך הוא התשלום שמגיע לניזק מדין מיוחד של רגל (לקמן ה"ז).
ד. וְכֵן אִם הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנִתְּזוּ צְרוֹרוֹת מִתַּחַת רַגְלֶיהָ לִרְשׁוּת הַנִּזָּק וְשִׁבְּרוּ אֶת הַכֵּלִים – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. דָּרְסָה עַל הַכְּלִי בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק וְשִׁבְּרַתּוּ, וְנָפַל עַל כְּלִי אַחֵר וְשִׁבְּרוֹ – עַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְעַל הָאַחֲרוֹן חֲצִי נֶזֶק.
ד. מְהַלֶּכֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. ושם על נזקי רגל אמנם פטור. וְנִתְּזוּ צְרוֹרוֹת… מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. מכיוון שהצרורות יצאו לרשות הניזק והזיקו שם, וברשות הניזק חייבים בתשלום. וְנָפַל עַל כְּלִי אַחֵר וְשִׁבְּרוֹ. שנפלו שברי הכלי הראשון על כלי אחר ושברו גם אותו. עַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. משום שנעשה ישירות על ידי דריסת הבהמה, ונדון כרגל. וְעַל הָאַחֲרוֹן חֲצִי נֶזֶק. ששברי הכלי נחשבים לצרורות שחייבים עליהם חצי נזק.
ה. הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבָעֲטָה וְהִתִּיזָה צְרוֹרוֹת וְהִזִּיקוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – פָּטוּר. וְאִם תָּפַשׂ הַנִּזָּק רְבִיעַ נֶזֶק – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ, שֶׁהַדָּבָר סָפֵק הוּא, שֶׁמָּא שִׁנּוּי הוּא וְאֵינוֹ תּוֹלֶדֶת רֶגֶל, שֶׁהֲרֵי בָּעֲטָה.
ה. וּבָעֲטָה וְהִתִּיזָה צְרוֹרוֹת. שבמקרה זה הותזו הצרורות על ידי מעשה חריג של בעיטה ולא בדרך הליכתה הרגילה. וְהִזִּיקוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. ששם פטור על נזקי רגל וחייב על נזקי קרן. פָּטוּר. מצד הספק, כמבואר בהמשך. וְאִם תָּפַשׂ הַנִּזָּק רְבִיעַ נֶזֶק. שתפס את גופו של השור, כדי לגבות ממנו רבע מהנזק (שהרי נזקי קרן נגבים מגופו של השור – סמ"ע סי' שצ ס"ק טו). אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. משאירים את הכסף בידיו, אף שמעיקר הדין לא היה המזיק צריך לשלם (כדין התופס ממון במקרה ספק, לעיל א,יא). שֶׁהַדָּבָר סָפֵק הוּא שֶׁמָּא שִׁנּוּי הוּא וְאֵינוֹ תּוֹלֶדֶת רֶגֶל. יש ספק אם דנים מקרה זה כתולדה של רגל, ואז פטור עליו ברשות הרבים כדין רגל. או שמא משום שנזק הצרורות נעשה בדרך משונה יש לדונו כתולדה של קרן, ואז יהיה חייב עליו ברשות הרבים כקרן, וסכום התשלום יהיה רבע מן הנזק (שעל נזקי קרן משלמים חצי נזק, ומכיוון שמדובר בצרורות משלמים מחצית מהתשלום הרגיל).
ו. בָּעֲטָה בָּאָרֶץ בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, וְהִתִּיזָה צְרוֹרוֹת מֵחֲמַת הַבְּעִיטָה וְהִזִּיקוּ שָׁם – חַיָּב לְשַׁלֵּם רְבִיעַ נֶזֶק, שֶׁזֶּה שִׁנּוּי הוּא בְּהַתָּזַת הַצְּרוֹרוֹת; וְאִם תָּפַשׂ הַנִּזָּק חֲצִי נֶזֶק – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בְּמָקוֹם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ שֶׁלֹּא תַּתִּיז, וּבָעֲטָה וְהִתִּיזָה – מְשַׁלֵּם רְבִיעַ נֶזֶק; וְאִם תָּפַשׂ הַנִּזָּק חֲצִי נֶזֶק – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ.
ו. וְהִזִּיקוּ שָׁם. ברשות הניזק, ששם חייבים גם בקרן וגם ברגל. חַיָּב לְשַׁלֵּם רְבִיעַ נֶזֶק שֶׁזֶּה שִׁנּוּי הוּא בְּהַתָּזַת הַצְּרוֹרוֹת וכו'. כאמור בהלכה הקודמת, יש ספק אם מקרה זה נחשב כתולדה של רגל או כתולדה של קרן. ומכיוון שהנזק נעשה ברשות הניזק שבה חייבים גם על נזקי רגל, יש כאן ספק אם חייב חצי נזק כדין צרורות ברגל, או שמא הוא מוגדר כתולדת קרן וחייב רבע נזק. ולכן מחמת הספק משלם רבע הנזק, אך אם תפס הניזק חצי מהנזק אין מוציאים מידו. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בְּמָקוֹם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ שֶׁלֹּא תַּתִּיז. כגון בקרקע מלאה בצרורות, שמוכרחה הבהמה להתיז אותם. ואף על פי שבכל מקרה הייתה מתיזה צרורות, מכיוון שעשתה זאת באופן של שינוי יש להסתפק אם הדבר נחשב כתולדה של רגל או קרן.
ז. כָּל הַמְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם – הֲרֵי הַתַּשְׁלוּמִין מָמוֹן, וְהוּא חַיָּב לְשַׁלְּמוֹ כְּמִי שֶׁלָּוָה מֵחֲבֵרוֹ מָמוֹן, שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלְּמוֹ. וְכָל הַמְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק – הֲרֵי הַתַּשְׁלוּמִין קְנָס, חוּץ מֵחֲצִי נֶזֶק שֶׁל צְרוֹרוֹת, שֶׁהִיא הֲלָכָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ז. כָּל הַמְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. כגון בכל נזקי שן ורגל, או בנזקי קרן כאשר הבהמה נהייתה מועדת להם. הֲרֵי הַתַּשְׁלוּמִין מָמוֹן כְּמִי שֶׁלָּוָה מֵחֲבֵרוֹ מָמוֹן. והרי יש לו חוב גמור, כך חייב לשלם המזיק לניזק. וְכָל הַמְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. על נזקי הקרן כשהבהמה תמה. הֲרֵי הַתַּשְׁלוּמִין קְנָס. וחלים עליו הדינים המיוחדים של קנס (כגון המבואר בהלכה הבאה, וכן דינים נוספים – ראה למשל הלכות סנהדרין ה,ח-ט). חוּץ מֵחֲצִי נֶזֶק שֶׁל צְרוֹרוֹת. שתשלום זה אינו מוגדר כקנס אלא כממון. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ג.
ח. זֶה הַכְּלָל: כָּל הַמְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק – הֲרֵי זֶה מָמוֹן; וְכָל הַמְשַׁלֵּם יָתֵר אוֹ פָּחוֹת, כְּגוֹן תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל אוֹ חֲצִי נֶזֶק – הֲרֵי הַיָּתֵר עַל הַקֶּרֶן אוֹ הַפָּחוּת קְנָס. וְאֵין חַיָּבִין קְנָס אֶלָּא עַל פִּי עֵדִים, אֲבָל הַמּוֹדֶה בְּכָל קְנָס מִן הַקְּנָסוֹת – פָּטוּר.
ח. הַמְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק. שווי הנזק שנגרם. וְכָל הַמְשַׁלֵּם יָתֵר אוֹ פָּחוֹת. שגובה התשלום שונה מסכום הנזק (ובכלל זה תשלומים שסכומם קבוע כגון חמישים שקלים שמשלם האונס או המפתה – הלכות נערה בתולה א,א). כְּגוֹן תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל. שחייב גנב לשלם חזרה פי שניים ממה שגנב. אוֹ חֲצִי נֶזֶק. של שור תם. הֲרֵי הַיָּתֵר עַל הַקֶּרֶן אוֹ הַפָּחוּת קְנָס. למעט דין צרורות שהוא יוצא מן הכלל ונחשב ממון, כמבואר לעיל. עַל פִּי עֵדִים. שיעידו שגנב, או ששורו נגח וכיוצא בזה. אֲבָל הַמּוֹדֶה בְּכָל קְנָס מִן הַקְּנָסוֹת פָּטוּר. שאם הודה בבית דין לפני שהעידו כנגדו הרי הוא פטור (ראה גם הלכות גנבה א,ה, הלכות נערה בתולה ב,יב ועוד).
ט. תַּרְנְגוֹל שֶׁהוֹשִׁיט רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר כְּלִי זְכוּכִית וְתָקַע בּוֹ וְשִׁבְּרוֹ: אִם הָיוּ בְּתוֹכוֹ תְּבָלִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהוֹשִׁיט רֹאשׁוֹ כְּדֵי לְאָכְלָן – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק כַּחֲצִי נֶזֶק צְרוֹרוֹת, שֶׁכֵּן הוּא דַּרְכּוֹ; וְאִם הָיָה הַכְּלִי רֵיקָן – הֲרֵי זֶה מְשֻׁנֶּה, וּמְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק כְּכָל הַקְּנָסוֹת.
ט. לַאֲוִיר כְּלִי זְכוּכִית. לתוך חלל הכלי. וְתָקַע בּוֹ וְשִׁבְּרוֹ. השמיע קול חזק ושבר את הכלי על ידי גלי הקול. תְּבָלִין. תבלינים. מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. על הכלי. ואם הזיק את האוכל עצמו, משלם עליו נזק שלם כדין נזקי השן (וכן מופיע בגרסאות אחדות ברמב"ם כאן). שֶׁכֵּן הוּא דַּרְכּוֹ. של התרנגול להוציא קול גדול בשעה שאוכל, ומשום שהנזק קרה בעקיפין משלם חצי נזק של צרורות. הֲרֵי זֶה מְשֻׁנֶּה. שאין דרך התרנגול לתקוע סתם בתוך כלי. וּמְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק כְּכָל הַקְּנָסוֹת. שמעשה משונה זה דינו כקרן, ומשלם קנס של חצי נזק. ואף שלעיל ה"ו התבאר שעל שינוי בהתזת צרורות ברשות היחיד יש לשלם רבע נזק, שונה המקרה בהלכה זו שאינו נידון כלל כשינוי בצרורות אלא כקרן. והטעם הוא שצרורות הוא נזק עקיף שקורה אגב התנהלותה הרגילה של החיה, ואילו כאן כשמעשה התקיעה נעשה באופן ישיר, ולא אגב פעולת האכילה, אינו נחשב כצרורות. ומכיוון שיש כאן מעשה של שינוי הריהו נידון כקרן ומשלם חצי נזק (יד"פ, ובכך מיושבת השגת הראב"ד).
י. וְכֵן סוּס שֶׁצָּנַף וַחֲמוֹר שֶׁנָּעַר וְשָׁבַר אֶת הַכֵּלִים – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.
הַתַּרְנְגוֹלִין מוּעָדִין לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּן וּלְשַׁבֵּר. הָיָה חוּט אוֹ רְצוּעָה קָשׁוּר בְּרַגְלֵיהֶן, וְנִסְתַּבֵּךְ כְּלִי בְּאוֹתוֹ הַחוּט וְנִתְגַּלְגֵּל וְנִשְׁבַּר – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁקְּשָׁרוֹ אָדָם. אֲבָל אִם נִקְשַׁר עַל רַגְלֵיהֶם מֵאֵילָיו – בַּעַל הַתַּרְנְגוֹלִין פָּטוּר. וְאִם הָיָה לַחוּט בְּעָלִים וְלֹא הָיָה הַחוּט הֶפְקֵר – בַּעַל הַחוּט חַיָּב חֲצִי נֶזֶק, שֶׁהֲרֵי הוּא כְּבוֹר הַמִּתְגַּלְגֵּל.
י. סוּס שֶׁצָּנַף. שצהל, השמיע קול. וַחֲמוֹר שֶׁנָּעַר. השמיע קול נעירה. מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. מדין צרורות, שדרך החיות להשמיע קולות אלו.
הַתַּרְנְגוֹלִין מוּעָדִין לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּן וּלְשַׁבֵּר. תוך כדי הליכתם כלים שנתקלים בהם, וחייבים עליהם נזק שלם כדין רגל. וְנִסְתַּבֵּךְ כְּלִי בְּאוֹתוֹ הַחוּט וְנִתְגַּלְגֵּל וְנִשְׁבַּר. שתוך כדי הליכתם הסתבך כלי בחוט, נגרר ולבסוף נשבר. מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. שנזק זה מוגדר כצרורות. בְּשֶׁקְּשָׁרוֹ אָדָם. שקשרו בעל התרנגול. בַּעַל הַתַּרְנְגוֹלִין פָּטוּר. שאין זו אשמתו ולא יכול היה להעלות על דעתו שיקרה הנזק. וְאִם הָיָה לַחוּט בְּעָלִים. ונקשר מאליו. בַּעַל הַחוּט חַיָּב חֲצִי נֶזֶק שֶׁהֲרֵי הוּא כְּבוֹר הַמִּתְגַּלְגֵּל. החוט שהונח ללא השגחה נחשב כבור שהרי הוא גורם לתקלה (ראה לקמן יג,ב), ובעל החוט שלא הצניע אותו אחראי על הנזק שנגרם על ידו. ומאחר שבמקרה זה נעשה הנזק על ידי שנקשר לתרנגול והזיק באופן עקיף הוא נכלל בדיני רגל ונחשב כצרורות שחייבים בהם חצי נזק (ערוה"ש שצ,טו).
יא. הִצְנִיעַ בַּעַל הַחוּט אֶת הַחוּט, וְחִדְּסוּ הַתַּרְנְגוֹלִין עָלָיו וְהוֹצִיאוּהוּ וְנִקְשַׁר בְּרַגְלֵיהֶן וְשִׁבְּרוּ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים – אַף בַּעַל הַחוּט פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי אָנוּס הוּא.
יא. וְחִדְּסוּ הַתַּרְנְגוֹלִין וכו'. חפרו ברגליהם בארץ (פה"מ בבא קמא ב,א), והוציאו את החוט מהמקום שבו היה מוצנע, ואז הסתבך ונקשר ברגליהם.
יב. תַּרְנְגוֹלִין שֶׁהָיוּ מְפָרְחִין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְשִׁבְּרוּ אֶת הַכֵּלִים: אִם בְּכַנְפֵיהֶם שִׁבְּרוּ – מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם; וְאִם בָּרוּחַ שֶׁבְּכַנְפֵיהֶם – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.
יב. מְפָרְחִין. מתעופפים. אִם בְּכַנְפֵיהֶם שִׁבְּרוּ. שפגעו בכלים עם כנפיהם. מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. כדין רגל, שהיזק זה מצוי הוא ואינו נעשה בכוונה. וְאִם בָּרוּחַ שֶׁבְּכַנְפֵיהֶם. כגון שהרוח שיצרו במעופם הפילה את הכלים ומתוך כך נשברו. מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. כדין צרורות, שאין זה מעשה ישיר, אלא תוצאה אגבית של תעופת התרנגולים (כדלעיל ה"ט).
יג. הָיוּ מְחַדְּסִין עַל גַּבֵּי עִסָּה אוֹ עַל גַּבֵּי פֵּרוֹת, וְטִנְּפוּ אוֹ נִקְּרוּ – מְשַׁלְּמִין נֶזֶק שָׁלֵם; הִזִּיקוּ בְּעָפָר אוֹ בִּצְרוֹרוֹת שֶׁהֶעֱלוּ בְּפִיהֶם וּבְרַגְלֵיהֶם – מְשַׁלְּמִין חֲצִי נֶזֶק.
יג. מְחַדְּסִין. חופרים ברגליהם. וְטִנְּפוּ. ברגליהם. נִקְּרוּ. עם מקורם בתוך הבצק או הפירות. הִזִּיקוּ בְּעָפָר אוֹ בִּצְרוֹרוֹת שֶׁהֶעֱלוּ בְּפִיהֶם וּבְרַגְלֵיהֶם. שבשעה שחפרו השליכו מרגליהם וממקורם רגבי עפר שגרמו לנזק. מְשַׁלְּמִין חֲצִי נֶזֶק. משום צרורות.
יד. הָיוּ מְחַטְּטִין, וְנִפְסַק הַחֶבֶל וְנִשְׁבַּר הַדְּלִי – מְשַׁלְּמִין נֶזֶק שָׁלֵם; וְהוּא שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל הַדְּלִי מֵחֲמָתָן עַד שֶׁנָּפַל וְנִשְׁבַּר. וְאִם הָיָה עַל הַחֶבֶל אֹכֶל, וּבְעֵת אֲכִילָתָן פְּסָקוּהוּ – מְשַׁלֵּם גַּם עַל הַחֶבֶל נֶזֶק שָׁלֵם.
יד. מְחַטְּטִין. מתעסקים ומנקרים בחבל שקשור לו דלי. וְנִפְסַק הַחֶבֶל. שמרוב ניקור נקטע החבל לגמרי. מְשַׁלְּמִין נֶזֶק שָׁלֵם. כדין רגל. וְהוּא שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל הַדְּלִי מֵחֲמָתָן וכו'. שלאחר שחיטטו התרנגולים בחבל הם גם דחפו את הדלי, והתגלגל עד שנשבר (יד"פ). וְאִם הָיָה עַל הַחֶבֶל אֹכֶל. שהיה דבוק בו לכלוך אכיל, והתרנגולים לעסו את החבל תוך כדי אכילה. מְשַׁלֵּם גַּם עַל הַחֶבֶל. משום נזקי שן, שההיזק בא מתוך הנאה שדרכה בכך (אבל במקרה הראשון משלם על החבל חצי נזק שזה דרך שינוי ודינו כקרן).
טו. הַכֶּלֶב וְהַגְּדִי שֶׁקָּפְצוּ מֵרֹאשׁ הַגַּג מִמַּעְלָה לְמַטָּה וְשִׁבְּרוּ אֶת הַכֵּלִים – מְשַׁלְּמִין נֶזֶק שָׁלֵם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוּעָדִין לְדָבָר זֶה. וְכֵן אִם נָפְלוּ וְהִזִּיקוּ, שֶׁעֲלִיָּתָן לְרֹאשׁ הַגַּג פְּשִׁיעָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁנְּפִילָתָן אֹנֶס, וְכָל שֶׁתְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאֹנֶס – חַיָּב.
טו. נֶזֶק שָׁלֵם. כדין רגל. מוּעָדִין לְדָבָר זֶה. לקפוץ ממקומות גבוהים לכיוון מטה. פְּשִׁיעָה. שצריך הבעלים לשמרם היטב מלעלות למעלה, משום שיודע שייתכן שיקפצו ויגרמו נזק, ועל כן מוגדרת עלייתם כפשיעה. וְכָל שֶׁתְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאֹנֶס חַיָּב. אף על פי שבמקרה שהנזק נעשה באונס ובלא אשמת הבעלים הרי הבעלים פטורים, אם תחילת המעשה הייתה בפשיעה נידון כולו כפשיעה וחייב (לעיקרון זה ראה לקמן ג,יא ועוד).
טז. קָפְצוּ מִמַּטָּה לְמַעְלָה – מְשַׁלְּמִין חֲצִי נֶזֶק; וְהוּא שֶׁנִּתְלָה הַגְּדִי וְנִסְרַךְ, וְקָפַץ הַכֶּלֶב. אֲבָל אִם נִסְרַךְ הַכֶּלֶב וְדִלֵּג הַגְּדִי, בֵּין מִמַּעְלָה לְמַטָּה בֵּין מִמַּטָּה לְמַעְלָה – חַיָּבִין נֶזֶק שָׁלֵם. וְכֵן תַּרְנְגוֹל שֶׁדִּלֵּג, בֵּין מִמַּעְלָה לְמַטָּה בֵּין מִמַּטָּה לְמַעְלָה – מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם.
טז. מִמַּטָּה לְמַעְלָה. קפצו לכיוון מעלה ובדרך זו גרמו לנזק. מְשַׁלְּמִין חֲצִי נֶזֶק. במקרה שעשו זאת באופן משונה, כמבואר בהמשך. שֶׁנִּתְלָה הַגְּדִי וְנִסְרַךְ. נדבק לכותל ונתפס בסדקים וכך טיפס למעלה, שאין זו דרך הגדיים. וְקָפַץ הַכֶּלֶב. בניתור אחד, שכך עושים הגדיים ולא הכלבים. אֲבָל אִם נִסְרַךְ הַכֶּלֶב וְדִלֵּג הַגְּדִי… חַיָּבִין נֶזֶק שָׁלֵם. שזו דרכם, וחייב על נזקם מדין רגל. וְכֵן תַּרְנְגוֹל שֶׁדִּלֵּג… מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. שדרך התרנגולים לקפוץ בשני האופנים הללו.
יז. כֶּלֶב שֶׁנָּטַל אֶת הַחֲרָרָה וְהָלַךְ לוֹ לַגָּדִישׁ: אִם הִנִּיחָהּ בַּגָּדִישׁ וְאָכַל אֶת הַחַלָּה וְהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ – עַל הַחַלָּה וְעַל מְקוֹם הַחֲרָרָה מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְעַל שְׁאָר הַגָּדִישׁ חֲצִי נֶזֶק. וְאִם הָיָה מְגָרֵר אֶת הַחַלָּה עַל הַגָּדִישׁ וְהוֹלֵךְ וְשׂוֹרֵף – מְשַׁלֵּם עַל הַחֲרָרָה נֶזֶק שָׁלֵם, וְעַל מְקוֹם הַגַּחֶלֶת חֲצִי נֶזֶק, וְעַל שְׁאָר הַגָּדִישׁ פָּטוּר.
יז. הַחֲרָרָה. פת דקה שנאפית על גחלים, ולקח אותה הכלב עם מעט גחלים דבוקים בה. לַגָּדִישׁ. ערמת שיבולים. וְאָכַל אֶת הַחַלָּה. החררה שנטל. וְהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ. שגרמו הגחלים לשרפת כל הגדיש. וְעַל מְקוֹם הַחֲרָרָה. המקום בגדיש שהניח עליו את החררה ונשרף. מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. ששניהם נכללים בנזקי השן, שרצונו של הכלב לאכול גרם להפסד החררה ומקומה בגדיש (ובבבלי בבא קמא כג,א נאמר שמדובר שהחררה שייכת לבעל הגדיש ולכן חייב עליה כדין שן ברשות הניזק). וְעַל שְׁאָר הַגָּדִישׁ חֲצִי נֶזֶק. כדין צרורות (פה"מ בבא קמא ב,ג), שאגב הנחת החררה ואכילתה התגברה האש מהגחלת והדליקה את כל הגדיש והרי זה כמו בהמה שהתיזה צרורות בהליכתה. וְאִם הָיָה מְגָרֵר אֶת הַחַלָּה עַל הַגָּדִישׁ. שתוך כדי אכילתו גורר את החררה על גבי הגדיש. עַל הַחֲרָרָה נֶזֶק שָׁלֵם. מדין שן. וְעַל מְקוֹם הַגַּחֶלֶת. חלקי הגדיש שנשרפו כתוצאה ממגע ישיר עם הגחלת. חֲצִי נֶזֶק. משום שגרירת החררה על פני הגדיש היא פעולה משונה וחייב עליה רק חצי נזק, כקרן. וְעַל שְׁאָר הַגָּדִישׁ פָּטוּר. שבניגוד למקרה הקודם כאן הכלב גרר את החררה ולא הגביהה כלל, ונמצא שנשארה ברשות בעליה ולפיכך אין בעל הכלב חייב על הבערה שנוצרה בשאר הגדיש (ר"ח בבא קמא כב,א; להסברים נוספים ראה ב"י, מרכה"מ, יד"פ).
יח. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁשָּׁמַר בַּעַל הַגַּחֶלֶת אֶת אִשּׁוֹ וְסָתַם הַדֶּלֶת, וּבָא הַכֶּלֶב וְחָתַר וְנָטַל אֶת הַחֲרָרָה מֵעַל הָאֵשׁ. אֲבָל אִם לֹא שָׁמַר אִשּׁוֹ – בַּעַל הָאֵשׁ חַיָּב עַל שְׂרֵפַת הַגָּדִישׁ, וּבַעַל הַכֶּלֶב חַיָּב עַל אֲכִילַת הַחֲרָרָה וְעַל מְקוֹמָהּ.
יח. בְּשֶׁשָּׁמַר בַּעַל הַגַּחֶלֶת אֶת אִשּׁוֹ וכו'. בעל הגחלת חסם את הגישה אליה. וּבָא הַכֶּלֶב וְחָתַר. חפר מתחת הדלת ונכנס לקחת את החררה. שבמקרה זה האחריות היא על בעל הכלב ולא על בעל האש. אֲבָל אִם לֹא שָׁמַר אִשּׁוֹ. שהייתה הגישה אליה חשופה. בַּעַל הָאֵשׁ חַיָּב עַל שְׂרֵפַת הַגָּדִישׁ. שנעשתה מכוח האש שבבעלותו שלא שמר עליה כראוי (וכגון שבעל האש אינו בעל החררה, אלא שנאפתה חררה של אחר על אשו – רשב"א בבא קמא כג,א בשם הראב"ד וראה שם הסבר נוסף). וּבַעַל הַכֶּלֶב חַיָּב וכו'. שאכילת החררה והנזק במקום שהונחה הם נזקי שן שעליהם אחראי בעל הכלב.
יט. הַמְשַׁסֶּה כַּלְבּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בְּאַחֵר – פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם, וּבַעַל הַכֶּלֶב חַיָּב חֲצִי נֶזֶק, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאִם עֵרְרוּ אֶת כַּלְבּוֹ לְהַזִּיק, נוֹשֵׁךְ, לֹא הָיָה לוֹ לְהַנִּיחוֹ. וְאִם שִׁסָּהוּ בְּעַצְמוֹ – בַּעַל הַכֶּלֶב פָּטוּר, שֶׁכָּל הַמְשַׁנֶּה וּבָא אַחֵר וְשִׁנָּה בּוֹ, פָּטוּר.
יט. הַמְשַׁסֶּה כַּלְבּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בְּאַחֵר. מעודד ומגרה את כלבו של חברו שינשוך אדם אחר. פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם. אין בית הדין יכול לחייבו על הנזק, כיוון שהוא לא עשה את הנזק בכוחו, ואין הכלב שלו שיהא חייב באחריותו. וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. שאף שאין בית דין יכולים לחייב מכל מקום מבחינה מוסרית הוא אחראי לנעשה וראוי שישלם. וּבַעַל הַכֶּלֶב חַיָּב חֲצִי נֶזֶק. כדין בהמה תמה שהזיקה במעשה משונה. שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וכו'. מאחר שידע שניתן לשסות את כלבו באחרים, צריך היה לשמרו. וכיוון שלא שמרו הוא נקנס בחצי נזק. עֵרְרוּ. עוררו, גירו. וְאִם שִׁסָּהוּ בְּעַצְמוֹ. שהאדם ננשך מחמת שהרגיז בעצמו את כלבו של חברו. שֶׁכָּל הַמְשַׁנֶּה וכו'. שהכלב שינה ונשך מחמת שינויו של הניזק ששיסהו בעצמו, ומשום כך נפטר בעל הכלב.
כ. שְׁתֵּי פָּרוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אַחַת רְבוּצָה וְאַחַת מְהַלֶּכֶת, וּבָעֲטָה מְהַלֶּכֶת בָּרְבוּצָה – חַיָּב חֲצִי נֶזֶק, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁדַּרְכָּהּ לְהַלֵּךְ עָלֶיהָ, אֵין דַּרְכָּהּ לִבְעֹט בָּהּ.
כ. שְׁתֵּי פָּרוֹת. של שני אנשים שונים. אַחַת רְבוּצָה. שרבצה באמצע רשות הרבים, שלא כמקובל. וּבָעֲטָה מְהַלֶּכֶת בָּרְבוּצָה. תוך כדי הליכתה. חַיָּב חֲצִי נֶזֶק. בעל הפרה המהלכת חייב מדין קרן, ואף שזו הרבוצה שינתה בכך שרבצה, אין פוטרים את בעל הפרה שבעטה על ידי הכלל 'כל המשנה…' (שנזכר בהלכה הקודמת). שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁדַּרְכָּהּ לְהַלֵּךְ עָלֶיהָ אֵין דַּרְכָּהּ לִבְעֹט בָּהּ. שהפטור הנובע מדין 'כל המשנה' הוא דווקא כאשר השינוי הראשון הוביל במידה מסוימת לנזק. ואכן, אם הלכה הבהמה ודרסה את הרבוצה ניתן לראות זאת כתוצאה מתבקשת של השינוי שעשתה הרבוצה. אבל כאשר בעטה המהלכת, הרי שהבעיטה לא קשורה לרביצתה של הראשונה, ולפיכך חייב לשלם חצי נזק.

תקציר הפרק 

פרק ב' הלכות *נזקי ממון*
*אבות ותולדות: נזקי צרורות*

הפרק מעט ארוך כי רווי בפרטים, בהלכות א-ב ➕הלכה ח נמצאים *הכללים* –השאר דוגמאות.

בכללות, דין התולדות כדין האבות. וכאשר משלם את כל הנזק, זה מוגדר כ'ממון', ואילו כאשר משלם פחות או יותר, זה מוגדר כ'קנס'. מלבד ב'צרורות' – שהבעל חי הזיק דרך זריקה והדיפה של דבר מה, שלמרות הדימוי לתולדת רגל, הלכה למשה מסיני שמשלם רק חצי נזק בתור 'ממון'.
הלכה המיוחדת בקנס: *כל המודה בקנס -פטור*

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות נזקי ממון ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.כלב שעלה על הגג – בעליו פשע בשמירתו?

2.תשלום קנס לעולם יהי קטן מתשלומי ממון?

3.קנס הוא תשלום שאינו פיצוי ישיר על נזק?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן