פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵי זֶה הוּא לֶקֶט? זֶה הַנּוֹפֵל מִתּוֹךְ הַמַּגָּל בִּשְׁעַת הַקְּצִירָה אוֹ הַנּוֹפֵל מִתּוֹךְ יָדוֹ כְּשֶׁיְּקַבֵּץ הַשִּׁבֳּלִים וְיִקְצֹר, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַנּוֹפֵל שִׁבֹּלֶת אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם. אֲבָל אִם נָפְלוּ שָׁלֹשׁ כְּאַחַת – הֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן לְבַעַל הַשָּׂדֶה. וְהַנּוֹפֵל מֵאַחַר הַמַּגָּל אוֹ מֵאַחַר הַיָּד, אֲפִלּוּ שִׁבֹּלֶת אַחַת – אֵינָהּ לֶקֶט.
א. וְהַנּוֹפֵל מֵאַחַר הַמַּגָּל אוֹ מֵאַחַר הַיָּד. השיבולים שהיו בגב המגל או מחוץ לאחיזת ידו.
ב. הָיָה קוֹצֵר בְּיָדוֹ בְּלֹא מַגָּל – הַנּוֹפֵל מִתּוֹךְ יָדוֹ אֵינוֹ לֶקֶט. אֲבָל הַתּוֹלֵשׁ דְּבָרִים שֶׁתּוֹלְשִׁין אוֹתָן – הַנּוֹפֵל מִתּוֹךְ יָדוֹ לֶקֶט. הָיָה קוֹצֵר אוֹ תּוֹלֵשׁ דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִתָּלֵשׁ, וְאַחַר שֶׁקָּצַר מְלֹא זְרוֹעוֹ אוֹ תָּלַשׁ מְלֹא קֻמְצוֹ הִכָּהוּ קוֹץ וְנָפַל מִיָּדוֹ עַל הָאָרֶץ – הֲרֵי זֶה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.
ב. הָיָה קוֹצֵר בְּיָדוֹ. תולש בידיו דבר שדרכו להיקצר במגל. הִכָּהוּ קוֹץ. ידו נדקרה בקוץ.
ג. הָיָה קוֹצֵר וְנִשְׁאֲרָה שִׁבֹּלֶת אַחַת לֹא נִקְצְרָה, וְנִקְצַר כָּל שֶׁסְּבִיבוֹתֶיהָ: אִם הָיָה רֹאשָׁהּ מַגִּיעַ לַקָּמָה שֶׁבְּצִדָּהּ וִיכוֹלָה לְהִקָּצֵר עִם הַקָּמָה – הֲרֵי הִיא שֶׁל בַּעַל הַשָּׂדֶה, וְאִם לָאו – הֲרֵי הִיא שֶׁל עֲנִיִּים.
ג. אִם הָיָה רֹאשָׁהּ מַגִּיעַ לַקָּמָה שֶׁבְּצִדָּהּ. אם ניתן לכפוף אותה ולקצור אותה יחד עם הקמה. וְאִם לָאו הֲרֵי הִיא שֶׁל עֲנִיִּים. שדינה לקט, ואף על פי שהיא מחוברת (כמבואר בהלכה הסמוכה).
ד. הָיוּ שְׁתֵּי שִׁבֳּלוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ, הַפְּנִימִית יְכוֹלָה לְהִקָּצֵר עִם הַקָּמָה, וְהַחִיצוֹנָה יְכוֹלָה לְהִקָּצֵר עִם הַפְּנִימִית וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִקָּצֵר עִם הַקָּמָה – הַפְּנִימִית נִצֶּלֶת וּמַצֶּלֶת אֶת הַחִיצוֹנָה, שֶׁהֲרֵי הִיא כְּנוֹפֶלֶת מִתּוֹךְ הַמַּגָּל, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְצְרָה. וְהַשִּׁבֳּלִין שֶׁבַּקַּשׁ – הֲרֵי הֵן שֶׁל בַּעַל הַשָּׂדֶה.
ד. הַפְּנִימִית נִצֶּלֶת וּמַצֶּלֶת אֶת הַחִיצוֹנָה. השיבולת הראשונה יכולה להיקצר עם הקמה, ולכן איננה לקט ('ניצלת'), ומכיוון שהשיבולת השנייה יכולה להיקצר עמה, גם היא איננה לקט. שֶׁהֲרֵי הִיא כְּנוֹפֶלֶת מִתּוֹךְ הַמַּגָּל וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְצְרָה. זהו הסבר מדוע השיבולת החיצונית צריכה הצלה: מכיוון שלא נקצרה עם השיבולים שסביבה, היא נחשבת כאילו נפלה מתוך המגל למרות שהיא עדיין מחוברת. וְהַשִּׁבֳּלִין שֶׁבַּקַּשׁ הֲרֵי הֵן שֶׁל בַּעַל הַשָּׂדֶה. נראה לפרש שמדובר כאן בשיבולים שנמצאו בין הקשים (הגבעולים שנשארו מחוברים לקרקע אחר הקצירה), ואין חוששים ששיבולים אלה הן לקט אלא מניחים שבעל הבית השאירן בכוונה מפני הטורח (ד"א, וראה יד"פ ותוכ"פ פאה סוף פ"ב).
ה. הָרוּחַ שֶׁפִּזְּרָה אֶת הָעֳמָרִים וְנִתְעָרֵב קָצִיר שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת עִם הַלֶּקֶט – אוֹמְדִין אֶת הַשָּׂדֶה כַּמָּה לֶקֶט הִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת, וְנוֹתֵן לָעֲנִיִּים, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה אֹנֶס. וְכַמָּה הוּא שִׁעוּר זֶה? אַרְבַּעַת קַבִּין תְּבוּאָה לְכָל בֵּית כּוֹר.
ה. אוֹמְדִין כַּמָּה לֶקֶט הִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת. משערים איזו כמות של שיבולים עשויה ליפול בשדה בגודל כזה. מִפְּנֵי שֶׁזֶּה אֹנֶס. ולכן לא קנסוהו, כבהלכות הסמוכות. אַרְבַּעַת קַבִּין. כ-4.8 ליטרים. לְכָל בֵּית כּוֹר. שטח הראוי לזריעת כור שעורים (75,000 אמות מרובעות).
ו. לֶקֶט שֶׁנָּפַל לָאָרֶץ וְלֹא לִקְּטוּהוּ עֲנִיִּים, וּבָא בַּעַל הַבַּיִת וְהִגְדִּישׁ אֶת הַקָּצִיר שֶׁלּוֹ עַל הָאָרֶץ, כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? מְפַנֶּה אֶת הַגָּדִישׁ שֶׁלּוֹ כֻּלּוֹ לְמָקוֹם אֶחָד, וְכָל הַשִּׁבֳּלִים הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ כֻּלָּן לָעֲנִיִּים, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין אֵי זוֹ הִיא מֵהֶן שֶׁהָיְתָה לֶקֶט, וּסְפֵק מַתְּנוֹת עֲנִיִּים לָעֲנִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "תַּעֲזֹב" (ויקרא יט,י; כג,כב) – הַנַּח לִפְנֵיהֶם מִשֶּׁלְּךָ.
ו. וְהִגְדִּישׁ. עשה ערמה.
ז. וְלָמָּה אֵין אוֹמְדִין אוֹתָהּ וְיִתֵּן לָעֲנִיִּים מַה שֶּׁרְאוּיָה לַעֲשׂוֹת לֶקֶט? מִפְּנֵי שֶׁעָבַר וְהִגְדִּישׁ עַל הַלֶּקֶט, קְנָסוּהוּ. וַאֲפִלּוּ הָיָה שׁוֹגֵג, וַאֲפִלּוּ הָיָה הַלֶּקֶט שְׂעוֹרִים וְהִגְדִּישׁ עָלָיו חִטִּים, וַאֲפִלּוּ קָרָא לָעֲנִיִּים וְלֹא בָּאוּ, וַאֲפִלּוּ הִגְדִּישׁוּהוּ אֲחֵרִים שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ – כָּל הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ הֲרֵי הֵן לָעֲנִיִּים.
ח. הַצָּרִיךְ לְרַבֵּץ אֶת שָׂדֵהוּ קֹדֶם שֶׁיְּלַקְּטוּ הָעֲנִיִּים לֶקֶט שֶׁבָּהּ: אִם הֶזֵּקוֹ מְרֻבֶּה עַל הֶפְסֵד הַלֶּקֶט – מֻתָּר לְרַבֵּץ; וְאִם הֶפְסֵד הַלֶּקֶט מְרֻבֶּה עַל הֶזֵּקוֹ – אָסוּר לְרַבֵּץ. וְאִם קִבֵּץ אֶת כָּל הַלֶּקֶט וְהִנִּיחוֹ עַל הַגָּדֵר עַד שֶׁיָּבֹא הֶעָנִי וְיִטְּלֶנּוּ – הֲרֵי זוֹ מִדַּת חֲסִידוּת.
ח. הַצָּרִיךְ לְרַבֵּץ אֶת שָׂדֵהוּ. לזלף עליה כמות גדולה של מים, והלקט המונח בה עלול להרקיב. וְאִם קִבֵּץ אֶת כָּל הַלֶּקֶט וכו'. במקרה שהתירו לו לרבץ.
ט. זְרָעִים הַנִּמְצָאִים בְּחָרְרֵי הַנְּמָלִים: אִם הָיוּ הַחוֹרִים בְּתוֹךְ הַקָּמָה – הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַשָּׂדֶה, שֶׁאֵין לָעֲנִיִּים מַתָּנָה בְּתוֹךְ הַקָּמָה; וְאִם הָיוּ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּקְצַר – הֲרֵי זֶה שֶׁל עֲנִיִּים, שֶׁמָּא מִן הַלֶּקֶט גֵּרְרוּהוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָא שָׁחוֹר, אֵין אוֹמְרִין: הֲרֵי זֶה מִשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה, שֶׁסְּפֵק הַלֶּקֶט לֶקֶט.
ט. בְּחָרְרֵי הַנְּמָלִים. בחורי הנמלים, במחילותיהם. בְּתוֹךְ הַקָּמָה. בשטח שעדיין לא נקצר. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָא שָׁחוֹר וכו'. בשעת הקצירה התבואה בהירה, שהרי התייבשה במשך זמן רב. לעומת זאת אחר תקופה שהיתה טמונה בקרקע צבעה נעשה כהה. במקרה שנמצאו בחורי הנמלים גרגרים שחורים, אין אנו אומרים שהם משנה שעברה, וכבר נתייאשו העניים מהם, אלא חוששים שמא הם מקציר זה ודינם כלקט, כי לעיתים יש גרגרים שחורים גם בתבואה הנקצרת, וספק לקט לקט (ראה פה"מ פאה ד,יא).
י. שִׁבֹּלֶת שֶׁל לֶקֶט שֶׁנִּתְעָרְבָה בַּגָּדִישׁ – הֲרֵי זֶה מַפְרִישׁ שְׁתֵּי שִׁבֳּלוֹת, וְאוֹמֵר עַל אַחַת מֵהֶן: 'אִם הַלֶּקֶט הִיא זוֹ – הֲרֵי הִיא שֶׁל עֲנִיִּים, וְאִם אֵינָהּ לֶקֶט – הֲרֵי הַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁהִיא חַיֶּבֶת בָּהֶן שִׁבֹּלֶת זוֹ קְבוּעִין בְּשִׁבֹּלֶת שְׁנִיָּה'. וְחוֹזֵר וּמַתְנֶה כֵּן עַל שִׁבֹּלֶת שְׁנִיָּה. וְנוֹתֵן אֶת אַחַת מֵהֶן לֶעָנִי, וְהָאַחֶרֶת תִּהְיֶה מַעֲשֵׂר.
י. הֲרֵי זֶה מַפְרִישׁ שְׁתֵּי שִׁבֳּלוֹת וְאוֹמֵר וכו'. אי אפשר לתת לעני שיבולת סתם, שהרי הלקט פטור מהמעשרות ושאר הגדיש חייב, ואם נותנים לו שיבולת שיצטרך לעשר ממנה, נמצא שלא קיבל את המגיע לו, לכן יש לעשר את השיבולת הניתנת לעני (לגבי הצורך בתנאי כפול ופרטיו השונים, ראה מפרשי הרמב"ם, ובייחוד יד"פ, ד"א, וערוה"ש ח,יז).
יא. לֹא יִשְׂכֹּר אָדָם אֶת הַפּוֹעֵל עַל מְנַת שֶׁיְּלַקֵּט בְּנוֹ אַחֲרָיו. אֲבָל הָאֲרִיסִין וְהֶחָכוֹרוֹת וְהַמּוֹכֵר קוֹמָתוֹ לִקְצֹר – יְלַקֵּט בְּנוֹ אַחֲרָיו. וְיֵשׁ לַפּוֹעֵל לְהָבִיא אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו לְלַקֵּט אַחֲרָיו, וַאֲפִלּוּ שְׂכָרוֹ לִטֹּל חֲצִי הַקָּצִיר אוֹ שְׁלִישׁוֹ אוֹ רְבִיעוֹ בִּשְׂכָרוֹ.
יא. לֹא יִשְׂכֹּר אָדָם אֶת הַפּוֹעֵל עַל מְנַת שֶׁיְּלַקֵּט בְּנוֹ אַחֲרָיו. שגוזל את העניים (ירושלמי פאה ה,ה, פה"מ פאה ה,ו), כגון במקרה שבנו של הפועל מסלק עניים אחרים (עין יהוסף ב"מ יב,א), או במקרה שהפחית בעל הבית לפועל משכרו בגלל הלקט שבנו מלקט, ונמצא בעל הבית מרוויח מהלקט (ר"ש פאה ה,ו, רדב"ז). אֲבָל הָאֲרִיסִין וכו'. במקרים אלו לא היה תנאי ולכן מותר לבנו ללקט אחריו. וְהַמּוֹכֵר קוֹמָתוֹ לִקְצֹר. מכר את התבואה העומדת בשדהו (קמה) לצורך קצירתה. וַאֲפִלּוּ שְׂכָרוֹ לִטֹּל חֲצִי הַקָּצִיר אוֹ שְׁלִישׁוֹ אוֹ רְבִיעוֹ בִּשְׂכָרוֹ. גם כאשר יש לפועל זכות בתבואה בעודה מחוברת לקרקע שאז הוא נחשב לבעל השדה ואסור בלקט (ראה לקמן ו,ו), מכל מקום עדיין מותר לבני ביתו ללקט אחריו.
יב. מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת הָעֲנִיִּים לְלַקֵּט, אוֹ שֶׁהוּא מַנִּיחַ אֶת אֶחָד וּמוֹנֵעַ אֶת אֶחָד, אוֹ שֶׁסִּיַּע אֶת אֶחָד מֵהֶם עַל חֲבֵרוֹ – הֲרֵי זֶה גּוֹזֵל אֶת הָעֲנִיִּים.
יג. וְאָסוּר לְאָדָם לְהַרְבִּיץ אֲרִי וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ אוֹתוֹ הָעֲנִיִּים וְיִבְרְחוּ.
הָיוּ שָׁם עֲנִיִּים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִטֹּל לֶקֶט: אִם יָכוֹל בַּעַל הַבַּיִת לְמַחוֹת בְּיָדָן – מְמַחֶה, וְאִם לָאו – מַנִּיחָן, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
יג. לְהַרְבִּיץ. להושיב.
הָיוּ שָׁם עֲנִיִּים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִטֹּל לֶקֶט. כגון עניים שיש להם מאתיים זוז (ראה לקמן ט,יג). מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. בדומה לכך ראה לעיל א,ט, לקמן ז,ז.
יד. הַמַּפְקִיר אֶת הַלֶּקֶט עִם נְפִילַת רֻבּוֹ – אֵינוֹ הֶפְקֵר. מֵאַחַר שֶׁנָּשַׁר רֻבּוֹ, אֵין לוֹ בּוֹ רְשׁוּת.
יד. הַמַּפְקִיר אֶת הַלֶּקֶט. שיוכלו לזכות בו גם העשירים, ולא רק העניים. עִם נְפִילַת רֻבּוֹ. כשרוב השיבולת יצאה מידו, או מהמגל. אֵין לוֹ בּוֹ רְשׁוּת. ואיננו יכול להפקיר מה שאיננו שלו.
טו. אֵי זֶה הוּא פֶּרֶט? זֶה גַּרְגֵּר אֶחָד אוֹ שְׁנֵי גַּרְגְּרִים הַנִּפְרָטִים מִן הָאֶשְׁכּוֹל בִּשְׁעַת הַבְּצִירָה. נָפְלוּ שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּבַת אַחַת – אֵינוֹ פֶּרֶט.
טו. אֵי זֶה הוּא פֶּרֶט. שנזכר לעיל (א,ז) כאחת ממתנות העניים שבכרם.
טז. הָיָה בּוֹצֵר וְכָרַת אֶת הָאֶשְׁכּוֹל, וְהֻסְבַּךְ בֶּעָלִים וְנָפַל לָאָרֶץ וְנִפְרַט – אֵינוֹ פֶּרֶט.
הָיָה בּוֹצֵר וּמַשְׁלִיךְ לָאָרֶץ, כְּשֶׁמְּפַנֶּה הָאֶשְׁכּוֹלוֹת, אֲפִלּוּ חֲצִי אֶשְׁכּוֹל שֶׁנִּמְצָא שָׁם – פֶּרֶט. וְכֵן אֶשְׁכּוֹל שָׁלֵם שֶׁנִּפְרַט שָׁם – הֲרֵי הוּא פֶּרֶט. וְהַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּלְכָּלָה תַּחַת הַגֶּפֶן בְּשָׁעָה שֶׁהוּא בּוֹצֵר – הֲרֵי זֶה גּוֹזֵל אֶת הָעֲנִיִּים.
טז. וְהֻסְבַּךְ בֶּעָלִים וְנָפַל לָאָרֶץ וְנִפְרַט. האשכול הסתבך בעליו ומחמת זה נפל ונפרדו ממנו גרגרים. אֵינוֹ פֶּרֶט. בדומה לדין הלקט, לעיל ה"ב.
הָיָה בּוֹצֵר וּמַשְׁלִיךְ לָאָרֶץ. והתערבו אשכולותיו בפרט. אֲפִלּוּ חֲצִי אֶשְׁכּוֹל שֶׁנִּמְצָא שָׁם פֶּרֶט. ואף על פי ששלושה ענבים אינם פרט, קנסוהו חכמים (רדב"ז). הַכַּלְכָּלָה. סל, בכדי שיפלו לתוכו הענבים הנפרטים בעת הבצירה ולא יקחום העניים.
יז. אֵי זוֹ הִיא עוֹלֶלֶת? זֶה אֶשְׁכּוֹל הַקָּטָן שֶׁאֵינוֹ מְעֻבֶּה כָּאֶשְׁכּוֹלוֹת, שֶׁאֵין לוֹ כָּתֵף וְאֵין עֲנָבָיו נוֹטְפוֹת זוֹ עַל זוֹ אֶלָּא מְפֻזָּרוֹת. יֵשׁ לָהּ כָּתֵף וְאֵין לָהּ נָטֵף, נָטֵף וְאֵין לָהּ כָּתֵף – הֲרֵי הִיא שֶׁל בַּעַל הַכֶּרֶם. וְאִם סָפֵק – לָעֲנִיִּים.
יז. אֵי זוֹ הִיא עוֹלֶלֶת. אף היא נזכרה לעיל (א,ז) כאחת ממתנות העניים שבכרם.
יח. אֵי זֶה הוּא כָּתֵף? פְּסִיגִין הַמְחֻבָּרוֹת בַּשִּׁדְרָה זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ. נָטֵף? עֲנָבִים הַמְחֻבָּרוֹת בַּשִּׁדְרָה וְיוֹרְדוֹת, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ כָּל הָעֲנָבִים שֶׁבָּעוֹלֵלוֹת נוֹגְעִין בְּפַס יָדוֹ. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ עוֹלֵל? מִפְּנֵי שֶׁהוּא לִשְׁאָר הָאֶשְׁכּוֹלוֹת כָּעוֹלֵל לָאִישׁ.
יח. כָּתֵף פְּסִיגִין הַמְחֻבָּרוֹת בַּשִּׁדְרָה זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ. השדרה היא השריג המרכזי באשכול שעליו תלויים הענבים. כתף פירושו אשכולות קטנים (פסיגים) היוצאים משדרת האשכול ונערמים בצדיו. נָטֵף עֲנָבִים הַמְחֻבָּרוֹת בַּשִּׁדְרָה וְיוֹרְדוֹת. ענבים הגדלים לאורך השדרה, ומכסים אותה עד סופה. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ כָּל הָעֲנָבִים שֶׁבָּעוֹלֵלוֹת נוֹגְעִין בְּפַס יָדוֹ. שהאשכול איננו עבה, כך שאם יושם על גבי משטח ישר – כל הענבים יגעו בו. כָּעוֹלֵל לָאִישׁ. כתינוק ביחס למבוגר.
יט. וְאֵין בַּעַל הַבַּיִת חַיָּב לִבְצֹר הָעוֹלֵלוֹת וְלִתְּנָן לָעֲנִיִּים, אֶלָּא הֵן בּוֹצְרִין אוֹתָן לְעַצְמָן. וְגַרְגֵּר יְחִידִי – הֲרֵי הוּא עוֹלֶלֶת.
יט. וְגַרְגֵּר יְחִידִי. אשכול שיש בו רק ענב אחד.
כ. זְמוֹרָה שֶׁהָיָה בָּהּ אֶשְׁכּוֹל, וּבָאַרְכֻּבָּה שֶׁל זְמוֹרָה עוֹלֶלֶת: אִם נִקְרֶצֶת עִם הָאֶשְׁכּוֹל – הֲרֵי הִיא שֶׁל בַּעַל הַכֶּרֶם, וְאִם לָאו – הֲרֵי הִיא שֶׁל עֲנִיִּים.
כ. וּבָאַרְכֻּבָּה שֶׁל זְמוֹרָה עוֹלֶלֶת. בענף שממנו יוצא האשכול יש מִפרק שממנו יוצאת גם עוללת. נִקְרֶצֶת. נחתכת. הֲרֵי הִיא שֶׁל בַּעַל הַכֶּרֶם. כי מתברר שהיא חלק מהאשכול (בדומה לדין לקט לעיל ה"ג).
כא. כֶּרֶם שֶׁכֻּלּוֹ עוֹלֵלוֹת – הֲרֵי הוּא שֶׁל עֲנִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל" (ויקרא יט,י) – אֲפִלּוּ כֻּלּוֹ עוֹלֵלוֹת. וְאֵין הַפֶּרֶט וְהָעוֹלֵלוֹת נוֹהֲגִין אֶלָּא בַּכֶּרֶם בִּלְבַד.
כב. אֵין הָעֲנִיִּים זוֹכִין לִקַּח פֶּרֶט וְעוֹלֵלוֹת עַד שֶׁיַּתְחִיל בַּעַל הַכֶּרֶם לִבְצֹר אֶת כַּרְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי תִבְצֹר… לֹא תְעוֹלֵל" (דברים כד,כא). וְכַמָּה יִבְצֹר וְיִהְיוּ זוֹכִין בָּהֶן? שְׁלֹשָׁה אֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁהֵן עוֹשִׂין רְבִיעַ.
כב. זוֹכִין לִקַּח פֶּרֶט וְעוֹלֵלוֹת. רשאים ליטלם. שֶׁהֵן עוֹשִׂין רְבִיעַ. שאפשר לסחוט מהם רביעית הלוג יין (רש"ס ירושלמי פאה ז,ז), ויש מפרשים רובע הקב ענבים (מלאכת שלמה פאה ז,ז, פאה"ש ח,כד).
כג. הַמַּקְדִּישׁ אֶת כַּרְמוֹ עַד שֶׁלֹּא נוֹדְעוּ הָעוֹלֵלוֹת – אֵין הָעוֹלֵלוֹת לָעֲנִיִּים. וְאִם מִשֶּׁנּוֹדְעוּ הָעוֹלֵלוֹת – הָעוֹלֵלוֹת לָעֲנִיִּים, וְיִתְּנוּ שְׂכַר גִּדּוּלָם לַהֶקְדֵּשׁ.
כג. עַד שֶׁלֹּא נוֹדְעוּ הָעוֹלֵלוֹת. קודם שהיו ניכרים. מִשֶּׁנּוֹדְעוּ הָעוֹלֵלוֹת הָעוֹלֵלוֹת לָעֲנִיִּים. שאיננו יכול להקדיש דבר שאינו שלו. וְיִתְּנוּ שְׂכַר גִּדּוּלָם לַהֶקְדֵּשׁ. ישלמו העניים להקדש על מה שהשביחו העוללות מקרקע ההקדש, משעת ההקדשה ועד שנקטפו.
כד. הַזּוֹמֵר אֶת הַגֶּפֶן אַחַר שֶׁנּוֹדְעוּ הָעוֹלֵלוֹת – הֲרֵי זֶה זוֹמֵר כְּדַרְכּוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁכּוֹרֵת הָאֶשְׁכּוֹלוֹת, כָּךְ כּוֹרֵת הָעוֹלֵלוֹת.
כד. וּכְשֵׁם שֶׁכּוֹרֵת הָאֶשְׁכּוֹלוֹת כָּךְ כּוֹרֵת הָעוֹלֵלוֹת. שעל ידי זה משביחה הגפן, וגם העניים ייהנו מכך (ירושלמי פאה ז,ד).
כה. גּוֹי שֶׁמָּכַר כַּרְמוֹ לְיִשְׂרָאֵל לִבְצֹר – חַיָּב בָּעוֹלֵלוֹת. יִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁהָיוּ שֻׁתָּפִין בַּכֶּרֶם – חֶלְקוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל חַיָּב, וְשֶׁל גּוֹי פָּטוּר.
כה. גּוֹי שֶׁמָּכַר כַּרְמוֹ לְיִשְׂרָאֵל לִבְצֹר. מכר לו את זכות בצירת הכרם, ללא זכות בקרקע.
כו. בֶּן לֵוִי שֶׁנָּתְנוּ לוֹ מַעֲשֵׂר טֶבֶל וּמָצָא בּוֹ עוֹלֵלוֹת – נוֹתְנָם לֶעָנִי. וְאִם נִקְרֶצֶת עִם הָאֶשְׁכּוֹל – יֵשׁ לוֹ לַעֲשׂוֹתָהּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל מָקוֹם אַחֵר.
כו. מַעֲשֵׂר טֶבֶל. מעשר ראשון שניתן ללוי ועדיין לא הופרש ממנו תרומת המעשר שאותה יש לתת לכהן. נוֹתְנָם לֶעָנִי. שאנו מניחים שזוהי עוללת שהייתה צריכה להינתן לעניים. וְאִם נִקְרֶצֶת עִם הָאֶשְׁכּוֹל וכו'. אם היא מחוברת בזמורה אחת עם האשכול הרי היא שייכת לבעלים כדלעיל ה"כ, וממילא יכול ליתנה ללוי בתור מעשר. יֵשׁ לוֹ לַעֲשׂוֹתָהּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר. הלוי רשאי להשתמש בעוללת זו לכל דבר, ואף לתרומת מעשר (ואין חוששים שהעוללת הייתה של עני וממילא פטורה מן המעשר ואינה יכולה להיות תרומת מעשר). עַל מָקוֹם אַחֵר. שכן תרומת מעשר מופרשת גם על פירות שאינם נמצאים במקום ההפרשה (הלכות תרומות ג,כ).
כז. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ חָמֵשׁ גְּפָנִים וּבְצָרָן לְתוֹךְ בֵּיתוֹ: אִם לְאָכְלָן עֲנָבִים – פָּטוּר מִן הַפֶּרֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הָרְבָעִי, וְחַיָּב בָּעוֹלֵלוֹת; וְאִם בְּצָרָן לִשְׁתּוֹתָן יַיִן – חַיָּב בַּכֹּל, אֶלָּא אִם כֵּן שִׁיֵּר מִקְצָתָן.
כז. אִם לְאָכְלָן עֲנָבִים פָּטוּר מִן הַפֶּרֶט וכו'. בדרך כלל בצירת כרם היא לצורך עשיית יין בגת, ולכן הבצירה פה היא בצירת עראי, ופטורה ממתנות עניים (ערוה"ש יג,טז, וראה לעיל ב,ו). הָרְבָעִי. מצוות התורה לאכול את הפירות בשנה הרביעית לנטיעתם בקדושה בירושלים כמעשר שני (ראה הלכות מעשר שני ונטע רבעי ט,א). וְחַיָּב בָּעוֹלֵלוֹת. שחיוב העוללות אינו תלוי בבצירה אלא זכו בהם העניים משעה שניכרים (כלעיל הכ"ג). וְאִם בְּצָרָן לִשְׁתּוֹתָן יַיִן חַיָּב בַּכֹּל. שנראה כבצירת קבע. אֶלָּא אִם כֵּן שִׁיֵּר מִקְצָתָן. שלא בצרן, שאז אין זה נראה כבצירת קבע.

תקציר הפרק 

פרק ד' הלכות מתנות עניים

לקט, פרט ועוללות

מצוות לקט ופרט אלו שתי מצוות מקבילות, לקט הוא בתבואה ופרט הוא המקבילה שלו בכרם. עוללות זו מצווה נוספת שקיימת רק בכרם ולא בתבואה.
מצוות הלקט מתקיימת בעת קצירת התבואה, ועניינה השארת השיבולים שנופלות במהלך הקציר לעניים. מצוות הפרט מתקיימת בעת בציר הענבים, ועניינה השארת הענבים הנושרים במהלך הבציר לעניים.
🌾לקט:עד 2 שיבולים שנפלו מהמגל או מידו כשקצר במגל, או כשתולש בידו דברים הנתלשים נחשבים לקט. ספק לקט – לקט. ופעמים שכל הנוגעות בארץ, לעניים; ג) העניים – יש לאפשר להם ללקוט (לא למנוע מהם על ידי הושבת חיה מפחידה בשדה וכד').
🍇פֶּרֶט: עד 2 ענבים שנפלו ממנו בבצירה נחשבים פֶּרֶט.
🍇עוללות: חל איסור על בעל הכרם לבצור ענבים הצומחים שלא כדרך אשכול ענבים, אלא כענבים בודדים, המכונים בלשון התורה 'עוללות', אלא להשאירם לעניים. אשכול ענבים קטן ומדולדל, או ענב יחיד. ואפילו כל הכרם כך, ואף בבציר עראי.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מתנות עניים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הזרעים שבתוך קיני הנמלים שבקמה – שייכים לעניים?

2.עני שאינו ראוי ליטול ובכל זאת נוטל-מותר למחות בידו?

3.מי שכל כרמו עוללות האם הפסיד כולה?

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן