פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הָאוֹמֵר: 'עֵרֶךְ יָדַי' אוֹ 'רַגְלַי' אוֹ 'עֵינַי' 'עָלַי', אוֹ שֶׁאָמַר: 'עֵרֶךְ יְדֵי זֶה' אוֹ 'עֵינָיו' 'עָלַי' – לֹא אָמַר כְּלוּם. 'עֵרֶךְ לִבִּי' אוֹ 'כְּבֵדִי' 'עָלַי' אוֹ 'עֵרֶךְ לִבּוֹ' אוֹ 'כְּבֵדוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי' 'עָלַי' – נוֹתֵן עֵרֶךְ כֻּלּוֹ. וְכֵן כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר שֶׁאִם יִנָּטֵל מִן הַחַי יָמוּת, אִם אָמַר: 'עֶרְכּוֹ עָלַי' – נוֹתֵן עֵרֶךְ כֻּלּוֹ.
א. כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר שֶׁאִם יִנָּטֵל מִן הַחַי יָמוּת. כיוון שחייו של האדם תלויים באיבר זה, נחשב שהעריך את כל גופו.
ב. אָמַר: 'חֲצִי עֶרְכִּי עָלַי' – נוֹתֵן חֲצִי עֶרְכּוֹ. 'עֵרֶךְ חֶצְיִי עָלַי' – נוֹתֵן עֵרֶךְ כֻּלּוֹ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּנָּטֵל חֶצְיוֹ וְיִחְיֶה.
ג. הָאוֹמֵר: 'דְּמֵי יָדִי עָלַי' אוֹ 'דְּמֵי יַד פְּלוֹנִי עָלַי' – שָׁמִין אוֹתוֹ כַּמָּה הוּא שָׁוֶה בְּיָד וְכַמָּה הוּא שָׁוֶה בְּלֹא יָד, וְנוֹתֵן לַהֶקְדֵּשׁ. כֵּיצַד? אִם נִמְכָּר הוּא כֻּלּוֹ יִשְׁוֶה חֲמִשִּׁים, וְאִם יִמָּכֵר חוּץ מִיָּדוֹ, שֶׁתִּשָּׁאֵר יָדוֹ זוֹ לַבְּעָלִים וְלֹא יִהְיֶה לַלּוֹקֵחַ בָּהּ כְּלוּם, יִשְׁוֶה אַרְבָּעִים – נִמְצָא זֶה יִתְחַיֵּב לְשַׁלֵּם לַהֶקְדֵּשׁ עֲשָׂרָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ד. הָאוֹמֵר: 'דְּמֵי רֹאשִׁי' אוֹ 'לִבִּי' 'עָלַי', אוֹ 'דְּמֵי רֹאשׁוֹ' אוֹ 'לִבּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי' 'עָלַי' – נוֹתֵן דְּמֵי כֻּלּוֹ. וְכֵן הָאוֹמֵר: 'דְּמֵי חֶצְיִי עָלַי' – נוֹתֵן דְּמֵי כֻּלּוֹ. אֲבָל הָאוֹמֵר: 'חֲצִי דָּמַי עָלַי' – נוֹתֵן חֲצִי דָּמָיו.
ד. הָאוֹמֵר דְּמֵי רֹאשִׁי… נוֹתֵן דְּמֵי כֻּלּוֹ. שהרי אלו איברים שחייו של האדם תלויים בהם, וכאילו הקדיש שווי כולו (כדלעיל ה"א לעניין ערכים).
ה. הָאוֹמֵר: 'מִשְׁקָלִי עָלַי' אוֹ 'מִשְׁקַל פְּלוֹנִי עָלַי' – נוֹתֵן מִשְׁקָלוֹ: אִם כֶּסֶף – כֶּסֶף, וְאִם זָהָב – זָהָב, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ. אָמַר: 'מִשְׁקַל יָדוֹ' אוֹ 'רַגְלוֹ' 'עָלַי' – רוֹאִין כַּמָּה הִיא רְאוּיָה לִשְׁקֹל, וְנוֹתֵן מִמִּין שֶׁפֵּרֵשׁ. וְעַד הֵיכָן הִיא הַיָּד לְעִנְיָן זֶה? עַד הָאַצִּיל. וְהָרֶגֶל? עַד הָאַרְכֻּבָּה. לְפִי שֶׁבִּנְדָרִים הוֹלְכִין אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי הָאָדָם.
ה. כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ. ואם לא אמר במפורש, יפורט דינו לקמן ה"ז. רוֹאִין כַּמָּה הִיא רְאוּיָה לִשְׁקֹל. שמים את משקלה של היד. הָאַצִּיל. בית השחי. הָאַרְכֻּבָּה. הברך. לְפִי שֶׁבִּנְדָרִים הוֹלְכִין אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי הָאָדָם. אף שבעניינים שונים הביטוי יד מתייחס לכף היד והביטוי רגל מתייחס לכף הרגל עד הקרסול (ראה בבלי ערכין יט,ב), בנדרים מפרשים אנו לפי הלשון השגורה בפי האנשים (ראה הלכות נדרים ט,א).
ו. הָאוֹמֵר: 'קוֹמָתִי עָלַי כֶּסֶף' אוֹ 'זָהָב' – נוֹתֵן שַׁרְבִיט שֶׁאֵינוֹ נִכְפָּף מְלֹא קוֹמָתוֹ מִמִּין שֶׁפֵּרֵשׁ. אָמַר: 'מְלֹא קוֹמָתִי עָלַי' – נוֹתֵן אֲפִלּוּ שַׁרְבִיט הַנִּכְפָּף מִמִּין שֶׁפֵּרֵשׁ.
ו. שַׁרְבִיט שֶׁאֵינוֹ נִכְפָּף מְלֹא קוֹמָתוֹ. מוט עבה שאינו מתקפל בגובה של הנודר. מְלֹא קוֹמָתִי עָלַי נוֹתֵן אֲפִלּוּ שַׁרְבִיט הַנִּכְפָּף. מכיוון שהוסיף את המילה 'מלוא' מפרשים אנו שהתכוון למידת אורך קומתו ולא לכך שעל המקל לעמוד כקומתו.
ז. הָאוֹמֵר: 'מִשְׁקָלִי עָלַי', וְלֹא פֵּרֵשׁ מֵאֵי זֶה מִין: אִם הָיָה עָשִׁיר בְּיוֹתֵר וְנִתְכַּוֵּן לְמַתָּנָה מְרֻבָּה – נוֹתֵן מִשְׁקָלוֹ זָהָב, וְהוּא הַדִּין בָּאוֹמֵר: 'מִשְׁקַל יָדִי' אוֹ 'רַגְלִי' אוֹ 'קוֹמָתִי' וְלֹא פֵּרֵשׁ מֵאֵי זֶה מִין – נוֹתֵן זָהָב; וְאִם אֵינוֹ מֻפְלָג בַּעֲשִׁירוּת – נוֹתֵן מִשְׁקָלוֹ אוֹ מִשְׁקַל יָדוֹ מִדְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לְהִשָּׁקֵל בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, אֲפִלּוּ פֵּרוֹת. וְכֵן נוֹתֵן שַׁרְבִיט מְלֹא קוֹמָתוֹ אֲפִלּוּ שֶׁל עֵץ, הַכֹּל לְפִי מָמוֹנוֹ וְדַעְתּוֹ.
ז. אִם הָיָה עָשִׁיר בְּיוֹתֵר וְנִתְכַּוֵּן לְמַתָּנָה מְרֻבָּה. שכוונתו מתפרשת לפי עושרו ואומדן דעתו.
ח. הָאוֹמֵר: 'עָמְדִי עָלַי', 'יְשִׁיבָתִי עָלַי' אוֹ 'מְקוֹם יְשִׁיבָתִי עָלַי', 'רָחְבִּי עָלַי', 'עָבְיִי עָלַי', 'הֶקֵּפִי עָלַי' – כָּל אֵלּוּ סָפֵק, וּמֵבִיא לְפִי מָמוֹנוֹ, עַד שֶׁיֹּאמַר: 'לֹא לְכָךְ נִתְכַּוַּנְתִּי'. וְאִם מֵת – יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁים פָּחוּת שֶׁבַּלְּשׁוֹנוֹת.
ח. כָּל אֵלּוּ סָפֵק. למה התכוון. וּמֵבִיא לְפִי מָמוֹנוֹ. לפי יכולתו הכלכלית ואומדן דעתו מפרשים את נדרו באופן מקסימלי, משום שספק נדרים להחמיר (הלכות נדרים ט,ד). יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁים פָּחוּת שֶׁבַּלְּשׁוֹנוֹת. שלא כנודר עצמו שלגביו יש ספק איסור 'לא יחל דברו' וממילא חל גם הכלל 'ספק נדרים להחמיר', ליורשים יש רק חיוב ממוני ולגביהם חל הכלל 'ספק ממון להקל' ולכן משלמים לפי הפירוש המינימלי (לח"מ, וראה כס"מ שפירש באופן אחר).
ט. הָאוֹמֵר: 'הֲרֵי עָלַי מַטְבֵּעַ כֶּסֶף' – לֹא יִפְחֹת מִדִּינַר כֶּסֶף. 'מַטְבֵּעַ נְחֹשֶׁת' – לֹא יִפְחֹת מִמָּעָה כֶּסֶף. 'הֲרֵי עָלַי בַּרְזֶל' – לֹא יִפְחֹת מֵאַמָּה עַל אַמָּה לְכוֹלֶה עוֹרֵב שֶׁהָיָה לְמַעְלָה בְּגַג הַהֵיכָל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ.
ט. לֹא יִפְחֹת מִדִּינַר כֶּסֶף. שהוא המטבע המקובל מסוג הכסף. לֹא יִפְחֹת מִמָּעָה כֶּסֶף. מנחושת בשווי מעה כסף, שהוא המטבע הפחות שרגילים לסחור בו, ואינו מביא פרוטה של נחושת משום שאין רגילים לסחור בה מחמת פחיתותה (הגהות בן אריה מנחות קו,ב). לֹא יִפְחֹת מֵאַמָּה עַל אַמָּה. ברזל שניתן לעשות ממנו טס בגודל של אמה על אמה. לְכוֹלֶה עוֹרֵב שֶׁהָיָה לְמַעְלָה בְּגַג הַהֵיכָל. על גבי מעקה גגו של ההיכל היה טס ברזל מחודד כדי שלא ינוחו העופות על גג ההיכל, ו'כולה עורב' פירושו שמכלה את העורבים ודומיהם מלנוח שם. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. הלכות בית הבחירה ד,ג.
י. הָאוֹמֵר: 'הֲרֵי עָלַי כֶּסֶף' אוֹ 'זָהָב', וְלֹא הִזְכִּיר מַטְבֵּעַ – יָבִיא לָשׁוֹן שֶׁל כֶּסֶף אוֹ שֶׁל זָהָב, יִהְיֶה מִשְׁקָלָהּ כְּדֵי שֶׁיֹּאמַר: 'לֹא לְכָךְ נִתְכַּוַּנְתִּי'. וְכֵן אִם פֵּרֵשׁ הַמִּשְׁקָל וְשָׁכַח כַּמָּה פֵּרֵשׁ – יָבִיא עַד שֶׁיֹּאמַר: 'לֹא עַד כָּךְ נִתְכַּוַּנְתִּי'.
י. לָשׁוֹן. חתיכה.
יא. אֶחָד הָאוֹמֵר: 'דָּמַי עָלַי' אוֹ 'דְּמֵי פְּלוֹנִי עָלַי', אוֹ הָאוֹמֵר: 'הֲרֵי עָלַי מָנֶה' אוֹ 'חֲמִשִּׁים' אוֹ 'כֶּסֶף' אוֹ 'זָהָב' – הַכֹּל הֵן הַנִּקְרָאִין חַיָּבֵי הַדָּמִים. וְהַדָּמִים וְהָעֲרָכִין לְבֶדֶק הַבַּיִת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יא. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,ח.
יב. שְׁתֵּי לְשָׁכוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ: אַחַת לִשְׁכַּת חֲשָׁיִים וְאַחַת לִשְׁכַּת הַכֵּלִים. לִשְׁכַּת חֲשָׁיִים – יִרְאֵי חֵטְא הָיוּ נוֹתְנִין לְתוֹכָהּ בַּחֲשַׁאי, וַעֲנִיִּים בְּנֵי טוֹבִים מִתְפַּרְנְסִין מִמֶּנָּה בַּחֲשַׁאי. לִשְׁכַּת הַכֵּלִים – כָּל מִי שֶׁהִתְנַדֵּב כְּלִי זוֹרְקוֹ לְתוֹכָהּ, וְאַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם הַגִּזְבָּרִין פּוֹתְחִין אוֹתָהּ: כָּל כְּלִי שֶׁנִּמְצָא בּוֹ צֹרֶךְ לְבֶדֶק הַבַּיִת – מַנִּיחִין אוֹתוֹ; וְהַשְּׁאָר נִמְכָּרִין וּדְמֵיהֶן נוֹפְלִין לְלִשְׁכַּת בֶּדֶק הַבַּיִת.
יב. בַּחֲשַׁאי. בסוד ובסתר. בְּנֵי טוֹבִים. מכובדים ומיוחסים המתביישים לקבל צדקה בגלוי. לְלִשְׁכַּת בֶּדֶק הַבַּיִת. שבה היו מניחים את כספי בדק הבית.
יג. הֻצְרְכוּ לְקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְלֹא הִסְפִּיקָה לָהֶן תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה – מוֹצִיאִין אֶת הָרָאוּי לָהֶן מִקָּדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. אֲבָל אִם הֻצְרְכוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת וְלֹא מָצְאוּ בְּלִשְׁכַּת בֶּדֶק הַבַּיִת דָּבָר הַמַּסְפִּיק לָהֶן – אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָרָאוּי לָהֶן מִקָּדְשֵׁי מִזְבֵּחַ.
יג. לְקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ. לקניית קרבנות ציבור. תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. כספי מחצית השקל שהיו נאספים בלשכה והיו מיועדים לקניית קרבנות ציבור (ראה הלכות שקלים ד,ב). מוֹצִיאִין אֶת הָרָאוּי לָהֶן מִקָּדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. משום שקדושת צורכי המזבח גבוהה מקדושת צורכי בדק הבית, מוציאים מקדושה קלה לקדושה חמורה. אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָרָאוּי לָהֶן מִקָּדְשֵׁי מִזְבֵּחַ. שאין מוציאים מקדושה חמורה לקדושה קלה.

תקציר הפרק 

הלכות ערכים וחרמים

פרק ב:
ערכים שונים

האומר ערך זה עלי :
🔹 איבר חיוני – כערך כולו.
🔹 שאר האיברים – ככלום, מלבד כשאמר 'דמים'.
🔹 'משקל', 'מטבע' וכדומה – נותן כפי שאמר, בהתאם לממונו וכוונתו (כמפורט).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ב' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.אמר הרי עלי כסף-יכול להביא דולרים?

2.אמר ערך ליבי עלי – נותן כולו?

3.האם קדשי מזבח קדושים יותר מקדשי בדק הבית?

תשובות
1-לא 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן