פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ אוֹ לְיַד שְׁלוּחָהּ שֶׁעָשָׂת לְקַבָּלָה. וְכָל שֶׁהִיא סְפֵק גְּרוּשָׁה – הֲרֵי זוֹ לֹא תֹּאכַל.
הָאִשָּׁה שֶׁעָשָׂת שָׁלִיחַ לְקַבֵּל לָהּ גִּטָּהּ – אֲסוּרָה לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה מִיָּד. וְאִם אָמְרָה לוֹ: 'קַבֵּל לִי גִּטִּי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי' – אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא עַד שֶׁיַּגִּיעַ שָׁלִיחַ לְאוֹתוֹ מָקוֹם. שָׁלְחָה שָׁלִיחַ לַהֲבָאַת גִּטָּהּ – אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ: 'הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ שָׁעָה אַחַת קֹדֶם לְמִיתָתִי' – אֲסוּרָה לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה מִיָּד.
א. הָאִשָּׁה. אשת כהן שאוכלת תרומה מכוחו. עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. ומאותו רגע היא גרושה ואינה אוכלת מכוח בעלה. שְׁלוּחָהּ שֶׁעָשָׂת לְקַבָּלָה. שליח מטעמה שמקבל את הגט עבורה, ומשיגיע הגט לידו מתגרשת כאילו הגיע לידה (הלכות גירושין ו,א). וְכָל שֶׁהִיא סְפֵק גְּרוּשָׁה. שיש ספק אם גירושיה תקפים. הֲרֵי זוֹ לֹא תֹּאכַל. מחשש שהגירושין תקפים וכבר אינה אשת כהן.
שֶׁעָשָׂת שָׁלִיחַ. מינתה שליח. אֲסוּרָה לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה מִיָּד. שמא קיבל את הגט מיד לאחר שמינתה אותו לשליח. וְאִם אָמְרָה לוֹ קַבֵּל לִי גִּטִּי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. מינתה אותו לקבל את הגט במקום מסוים, ואינה מגורשת אם קיבל אותו במקום אחר (הלכות גירושין ט,לד). אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא עַד שֶׁיַּגִּיעַ שָׁלִיחַ לְאוֹתוֹ מָקוֹם. אסורה רק לאחר שעבר הזמן הנצרך לשליח להגיע לאותו מקום, שרק אז יש לחשוש שכבר קיבל עבורה את הגט. שָׁלְחָה שָׁלִיחַ לַהֲבָאַת גִּטָּהּ. זהו שליח מסוג אחר, שאינו זוכה עבורה בגט אלא רק מביא לה אותו ומתגרשת כשהגט מגיע לידה (שם ו,ד-ה). הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ וכו'. נתן לה את הגט והתנה שיחול רק שעה לפני שימות. אֲסוּרָה לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה מִיָּד. שמא ימות בעוד שעה שעה וייתכן שהיא כבר מגורשת.
ב. עִיר שֶׁהִקִּיפָהּ כַּרְקוֹם, וּסְפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם, וְהַיּוֹצֵא לִדּוֹן – הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקַת קַיָּמִין, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מְפָרֵשׁ וְיוֹצֵא בְּשַׁיָּרָה. אֲבָל עִיר שֶׁכְּבָשָׁהּ כַּרְקוֹם, וּסְפִינָה שֶׁאָבְדָה בַּיָּם, וְהַיּוֹצֵא לֵהָרֵג מִבָּתֵּי דִּינֵי גּוֹיִם, וּמִי שֶׁגְּרָרַתּוּ חַיָּה אוֹ נָפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת אוֹ שְׁטָפוֹ נָהָר – נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי מֵתִים וְחֻמְרֵי חַיִּים. לְפִיכָךְ, אִם הָיוּ נְשׁוֹתֵיהֶן בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל אוֹ בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן – הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ. אֲבָל מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בְּבֵית דִּין, וְהִנִּיחוּהוּ בְּבֵית הַסְּקִילָה לֵהָרֵג – הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת מֵת, וְלֹא תֹּאכַל אִשְׁתּוֹ.
ב. עִיר שֶׁהִקִּיפָהּ כַּרְקוֹם. חיל שצר עליה. וּסְפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם. שנקלעה לסערה. וְהַיּוֹצֵא לִדּוֹן. להישפט, ואולי ייגזר עליו דין מוות. מְפָרֵשׁ. מפליג בספינה. וְיוֹצֵא בְּשַׁיָּרָה. המהלכת ממקום למקום וייתכן שיהיה בסכנה. אֲבָל עִיר שֶׁכְּבָשָׁהּ כַּרְקוֹם. ודרכו להרוג את יושביה. וּסְפִינָה שֶׁאָבְדָה בַּיָּם. שלא נותרה אפשרות להצילה (ראה פה"מ גיטין ג,ד). וְהַיּוֹצֵא לֵהָרֵג. נגזר עליו עונש מוות. נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי מֵתִים וְחֻמְרֵי חַיִּים. חוששים ומחמירים כשתי האפשרויות, שמא חי ושמא מת (ראה גם הלכות גירושין ו,כח-כט). אֲבָל מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בְּבֵית דִּין. למות. בְּבֵית הַסְּקִילָה. המקום שבו מבצעים עונש סקילה. הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת מֵת וְלֹא תֹּאכַל אִשְׁתּוֹ. ואם הוא ישראל ואשתו כהנת, מותרת בתרומה כיוון שוודאי מת (כס"מ, וראה ד"א).
ג. הִנִּיחוּ בַּעְלָהּ גּוֹסֵס בִּמְדִינָה אַחֶרֶת, בֵּין שֶׁהָיְתָה כֹּהֶנֶת אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל אוֹ יִשְׂרְאֵלִית אֵשֶׁת כֹּהֵן – לֹא תֹּאכַל, שֶׁרֹב גּוֹסְסִין לְמִיתָה. אֶחָד אוֹמֵר: 'מֵת בַּעְלָהּ', וְאֶחָד אוֹמֵר: 'לֹא מֵת' – הֲרֵי זוֹ לֹא תֹּאכַל.
ג. הִנִּיחוּ בַּעְלָהּ גּוֹסֵס בִּמְדִינָה אַחֶרֶת. אם היה נוטה למות כשיצאו העדים משם. שֶׁרֹב גּוֹסְסִין לְמִיתָה. ומשום כך ישראלית אשת כהן לא תאכל שמא בעלה מת, ומצד שני כהנת אשת ישראל לא תאכל שאין ודאות שהוא כבר מת. אֶחָד אוֹמֵר. עד אחד. הֲרֵי זוֹ לֹא תֹּאכַל. מספק, שמא מת ושמא לא מת. אבל אם בא עד אחד והעיד שמת, נאמן להתירה להינשא, ואפילו מי שבדרך כלל פסול להעיד (ראה הלכות גירושין יב,טו). וממילא אם היא בת כהן מותרת בתרומה.
ד. אָמְרָה לָהּ צָרָתָהּ אוֹ אַחַת מֵהֶחָמֵשׁ נָשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנוֹת לַהֲעִידָהּ, שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ, הוֹאִיל וְאֵינָהּ נִשֵּׂאת עַל פִּיהֶן – הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה בְּחֶזְקַת שֶׁבַּעֲלָהּ קַיָּם, עַד שֶׁיָּעִיד לָהּ מִי שֶׁהוּא נֶאֱמָן לְהַשִּׂיאָהּ עַל פִּיו.
ד. אָמְרָה לָהּ צָרָתָהּ אוֹ אַחַת מֵהֶחָמֵשׁ נָשִׁים וכו'. כל אדם כשר להעיד שמת בעלה, למעט חמש קרובות משפחה שאינן נאמנות מחשש שרוצות להזיק לה (ראה הלכות גירושין יב,טו-טז). הוֹאִיל וְאֵינָהּ נִשֵּׂאת עַל פִּיהֶן הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה בְּחֶזְקַת שֶׁבַּעֲלָהּ קַיָּם. כפי שמחזיקים את בעלה כחי לעניין זה שאסורה להינשא לאחר ולא מאמינים לעדותן, כך מחזיקים אותו כחי לעניין אכילת תרומה.
ה. הַמְשַׁחְרֵר אֶת עַבְדּוֹ, מִשֶּׁיְּזַכֶּה לוֹ בְּגֵט שִׁחְרוּר – פְּסָלוֹ מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה. וְכָל עֶבֶד שֶׁיָּצָא לְחֵרוּת וַעֲדַיִן הוּא מְעֻכַּב שִׁחְרוּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת עֲבָדִים – אַף עַל פִּי כֵן הֲרֵי הוּא אָסוּר לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה.
ה. הַמְשַׁחְרֵר אֶת עַבְדּוֹ וכו'. הכנעני, שמשתחרר על ידי אדונו בגט (שטר) שחרור. מִשֶּׁיְּזַכֶּה לוֹ. על ידי אדם אחר שמקבל בעבורו את השטר ובכך העבד משתחרר (ראה הלכות עבדים ו,א). וְכָל עֶבֶד שֶׁיָּצָא לְחֵרוּת וַעֲדַיִן הוּא מְעֻכַּב שִׁחְרוּר. יש כמה מקרים שבהם יוצא לחירות אך צריך עדיין גט שחרור כדי להשתחרר באופן מלא. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת עֲבָדִים. פרק ח. אַף עַל פִּי כֵן הֲרֵי הוּא אָסוּר לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה. מכיוון שכבר אינו לגמרי קניין כספו (בבלי גיטין מב,ב) .
ו. הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְאֶחָד וְזָכָה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר, וְהָיוּ בָּהֶן עֲבָדִים, וְשָׁתַק זֶה שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ וְאַחַר כָּךְ צָוַח – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם זֶה שֶׁצָּוַח, הוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ, וַעֲדַיִן לֹא יָצְאוּ מֵרְשׁוּת רִאשׁוֹן, אוֹ זֶה שֶׁצָּוַח אַחַר שֶׁשָּׁתַק, חָזַר בּוֹ. לְפִיכָךְ אֵין אוֹכְלִין בִּתְרוּמָה, בֵּין שֶׁהָיָה רַבָּן רִאשׁוֹן כֹּהֵן וְהַשֵּׁנִי יִשְׂרָאֵל, בֵּין שֶׁהָיָה רַבָּן רִאשׁוֹן יִשְׂרָאֵל וְהַשֵּׁנִי כֹּהֵן.
ו. הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְאֶחָד וְזָכָה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר. כתב מדעת עצמו שטר מתנה לחברו על כל נכסיו, והקנה לו אותם על ידי נתינת השטר לאחר שיזכה עבורו. שיכול אדם להקנות לחברו דבר שהוא לזכותו מכיוון שמן הסתם הוא מסכים לכך, אלא אם כן מחה ומתברר שלא הסכים לכך. וְהָיוּ בָּהֶן עֲבָדִים. בכלל הנכסים שנתן לו. וְשָׁתַק זֶה שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ. ומשתיקתו ניתן להבין שהסכים לקבל את המתנה. וְאַחַר כָּךְ צָוַח. מחה ולא הסכים לקנותם. הוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ. המחאה בסוף מעידה שאין לפרש את השתיקה בתחילה כהסכמה, והקניין אינו תקף. אוֹ זֶה שֶׁצָּוַח אַחַר שֶׁשָּׁתַק חָזַר בּוֹ. שבתחילה הסכים ולכן שתק וקנה, ורק אחר כך חזר בו ולכן מחה, ומאחר שקנה ברגע ששתק לא ניתן עוד לבטל את הקניין. לְפִיכָךְ אֵין אוֹכְלִין בִּתְרוּמָה וכו'. מכיוון שיש ספק אם השני קנה אותם ולמי הם שייכים. רַבָּן. אדונם.
ז. יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׂכַר בְּהֵמָה מִכֹּהֵן – מַאֲכִילָהּ הַתְּרוּמָה. וְכֹהֵן שֶׁשָּׂכַר בֶּהֱמַת יִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ – לֹא יַאֲכִילֶנָּה תְּרוּמָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ קִנְיַן כַּסְפּוֹ.
ז. מַאֲכִילָהּ הַתְּרוּמָה. כדין בהמת כהן שאוכלת תרומה. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ קִנְיַן כַּסְפּוֹ. של השוכר, אלא של המשכיר.
ח. יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם פָּרָה מִכֹּהֵן לְפַטְּמָהּ וְלִהְיוֹת הַשָּׂכָר בֵּינֵיהֶן – לֹא יַאֲכִילֶנָּה תְּרוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לַכֹּהֵן בְּשִׁבְחָהּ חֵלֶק. אֲבָל כֹּהֵן שֶׁשָּׁם פָּרַת יִשְׂרָאֵל לְפַטְּמָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל חֵלֶק בַּשֶּׁבַח, הוֹאִיל וְגוּפָהּ לַכֹּהֵן, שֶׁהֲרֵי שָׁמָהּ עַל עַצְמוֹ – הֲרֵי זֶה מַאֲכִילֶנָּה הַתְּרוּמָה.
ח. יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם פָּרָה מִכֹּהֵן לְפַטְּמָהּ וְלִהְיוֹת הַשָּׂכָר בֵּינֵיהֶן. עשו הסכם ולפיו הישראל קונה פרה מכהן כדי לפטם ולמכור אותה, ואינו משלם לו מיד אלא אומד את שווייה והוא בינתיים חוב עליו, ולאחר שיפטם וימכור אותה, ישלם לכהן את החוב וגם חצי מהרווח שבא מהפיטום. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לַכֹּהֵן בְּשִׁבְחָהּ חֵלֶק. מאחר שגופה כבר שייך לישראל. שֶׁהֲרֵי שָׁמָהּ עַל עַצְמוֹ. אמד את שווייה והוא חוב עליו והיא קנויה לו.
ט. פָּרָתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּלְדָה בְּכוֹר – מַאֲכִילוֹ אֶת הַתְּרוּמָה, שֶׁהַבְּכוֹר לַכֹּהֲנִים. וְאוֹצֵר אָדָם כַּרְשִׁנֵּי תְּרוּמָה לְתוֹךְ שׁוֹבָכוֹ, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יָבֹאוּ הַיּוֹנִים שֶׁלּוֹ וְיֹאכְלוּ אוֹתָן.
ט. שֶׁהַבְּכוֹר לַכֹּהֲנִים. הבכור שייך לכהנים גם לפני שניתן להם (וראה מנ"ח מצוה רפ שדין זה דווקא בבכור בעל מום). וְאוֹצֵר אָדָם כַּרְשִׁנֵּי. אוסף קטנית שהיא מאכל בהמה.
י. יֵרָאֶה לִי שֶׁאִם מָכַר הַכֹּהֵן פָּרָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל וְלָקַח הַדָּמִים, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא מָשַׁךְ הַלּוֹקֵחַ – הֲרֵי זֶה אָסוּר לְהַאֲכִילָהּ תְּרוּמָה, שֶׁדִּין תּוֹרָה שֶׁמָּעוֹת קוֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת מֶקַח וּמִמְכָּר. וְאִם מָכַר יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן הַדָּמִים – לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיִּמְשֹׁךְ.
י. שֶׁדִּין תּוֹרָה שֶׁמָּעוֹת קוֹנוֹת. לפי דין תורה היא כבר של ישראל מכיוון שתשלום מעות מהווה קניין, אלא שחכמים תיקנו שתשלום בלבד אינו קונה מטלטלין אלא רק מעשה קניין כגון משיכה. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת מֶקַח וּמִמְכָּר. הלכות מכירה ג,א-ה. אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן הַדָּמִים לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיִּמְשֹׁךְ. מכיוון שמדברי חכמים עדיין אינה של הכהן.

תקציר הפרק 

פרק ט' הלכות תרומות

יציאה מרשות הכהן

בפרק זה מבאר הרמב"ם מקרים שונים של יציאה מרשות הכהן שבגינה היוצא נאסר מלאכול בתרומה. בחלק הראשון של הפרק עוסק הרמב"ם בבני אדם – נשים שיוצאות מרשות בעליהן בעקבות גירושים או התאלמנות (וכן במקרה של ספק בגירושין או מוות) ועבד שיוצא מרשות רבו בעקבות שחרור. בחלקו השני של הפרק דן הרמב"ם בבהמתו של הכהן שגם היא אוכלת בתרומה, אך במקרים שונים יוצאת מרשותו -כגון בהשכרה ובמכירה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות תרומות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.ישראל ששכר פרה מכהן – מאכילה בתרומה למרות שאינה שלו?

2.עיר הנתונה במצור – תושביה מוחזקים לחיים?

3.יש מצב שישראל מאכיל פרתו בתרומה?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן