פרק ו', הלכות חובל ומזיק, ספר נזיקין
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמַּזִּיק מָמוֹן חֲבֵרוֹ – חַיָּב לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. בֵּין שֶׁהָיָה שׁוֹגֵג בֵּין שֶׁהָיָה אָנוּס, הֲרֵי הוּא כְּמֵזִיד. כֵּיצַד? נָפַל מִן הַגַּג וְשִׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים, אוֹ שֶׁנִּתְקַל כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ וְנָפַל עַל הַכְּלִי וּשְׁבָרוֹ – חַיָּב נֶזֶק שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה" (ויקרא כד,כא), וְלֹא חִלֵּק הַכָּתוּב כָּאן בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד.
א. חַיָּב לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. ומשלם מן היפה שבנכסיו (לעיל א,יא). בֵּין שֶׁהָיָה שׁוֹגֵג בֵּין שֶׁהָיָה אָנוּס. ואפילו ישן, שהאדם תמיד מועד להזיק (שם).
ב. וְאֶחָד הַהוֹרֵג בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ אוֹ הַשּׁוֹבֵר כֵּלָיו אוֹ קוֹרֵעַ בְּגָדָיו אוֹ קוֹצֵץ נְטִיעוֹתָיו – הַכֹּל דִּין אֶחָד הוּא.
ב. הַכֹּל דִּין אֶחָד הוּא. שכולם בכלל מזיק ממון חברו והבהמה הוזכרה רק כדוגמא לכך.
ג. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק. אֲבָל בִּרְשׁוּת הַמַּזִּיק אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם אֶלָּא אִם הִזִּיק בְּזָדוֹן, אֲבָל בִּשְׁגָגָה אוֹ בְּאֹנֶס – פָּטוּר.
וְכֵן אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בִּרְשׁוּת אוֹ שְׁנֵיהֶם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, וְהִזִּיק אֶחָד מֵהֶן מָמוֹן חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה – פָּטוּר.
ג. הָיוּ שְׁנֵיהֶם בִּרְשׁוּת. כגון שנתן בעל הבית רשות למזיק להיכנס, או שהיו ברשות הרבים שיש לשניהם רשות להלך בה. אוֹ שְׁנֵיהֶם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. כגון שנכנסו לחצר של אדם אחר שלא ברשותו. וְהִזִּיק אֶחָד מֵהֶן מָמוֹן חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה פָּטוּר. אלא אם כן שינה מההתנהגות הרגילה באותו המקום, שחייב (כדלקמן הל' ח-ט).
ד. הָיָה עוֹלֶה בַּסֻּלָּם וְנִשְׁמְטָה שִׁלְבָּה מִתַּחְתָּיו וְנָפְלָה וְהִזִּיקָה: אִם לֹא הָיְתָה מְחֻדֶּקֶת וַחֲזָקָה – חַיָּב; וְאִם הָיְתָה חֲזָקָה וּמְחֻדֶּקֶת וְנִשְׁמְטָה אוֹ שֶׁהִתְלִיעָה – הֲרֵי זֶה פָּטוּר, שֶׁזּוֹ מַכָּה בִּידֵי שָׁמַיִם הִיא. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק. אֲבָל בִּרְשׁוּת הַמַּזִּיק – פָּטוּר עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְהַזִּיק, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ד. שִׁלְבָּה. שלב הסולם. וְאִם הָיְתָה חֲזָקָה וּמְחֻדֶּקֶת וְנִשְׁמְטָה אוֹ שֶׁהִתְלִיעָה. שלמראית העין נראית השליבה חזקה ומהודקת, אלא שנשמטה בצורה בלתי צפויה או שהתליעה בתוכה ולא היה ניתן להבחין בכך מבחוץ (ראה הלכות נזקי ממון יב,ה). שֶׁזּוֹ מַכָּה בִּידֵי שָׁמַיִם הִיא. שאינה תלויה בו ולא ניתן לצפותה ולהימנע ממנה (ראה בדומה שם יד,ב). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ג.
ה. הֲרֵי שֶׁמִּלֵּא חֲצַר חֲבֵרוֹ כַּדֵּי יַיִן וְשֶׁמֶן, אֲפִלּוּ הִכְנִיסָן בִּרְשׁוּת, הוֹאִיל וְלֹא קִבֵּל עָלָיו בַּעַל הֶחָצֵר לִשְׁמֹר – הֲרֵי זֶה יוֹצֵא וְנִכְנָס כְּדַרְכּוֹ, וְכָל שֶׁיִּשְׁתַּבֵּר מִן הַכַּדִּים בִּכְנִיסָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ הֲרֵי הוּא פָּטוּר עֲלֵיהֶן. וְאִם שִׁבְּרָן בְּכַוָּנָה, אֲפִלּוּ הִכְנִיסָן בַּעַל הַכַּדִּין שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת – הֲרֵי זֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ה. הֲרֵי הוּא פָּטוּר עֲלֵיהֶן. שהמזיק ברשותו אינו חייב עד שיתכוון להזיק במזיד (כדלעיל ה"ג).
ו. שׁוֹר שֶׁעָלָה עַל גַּבֵּי חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ בִּרְשׁוּת הַמַּזִּיק, שֶׁהוּא בַּעַל הַתַּחְתּוֹן, בֵּין שֶׁהָיָה תָּם בֵּין שֶׁהָיָה מוּעָד, וּבָא בַּעַל הַתַּחְתּוֹן וְשָׁמַט אֶת שׁוֹרוֹ לְהַצִּילוֹ, וְנָפַל עֶלְיוֹן וּמֵת – הֲרֵי זֶה פָּטוּר.
ו. עַל גַּבֵּי חֲבֵרוֹ. על גבי שור אחר. בֵּין שֶׁהָיָה תָּם. בין שהיה השור העליון תם ואם אכן היה מזיק, היה בעליו משלם חצי נזק לבעל השור התחתון. בֵּין שֶׁהָיָה מוּעָד… פָּטוּר. אף על פי שאם השור העליון היה מועד, בעליו חייב בתשלום נזק שלם על הנזק שעשה, מכל מקום רשאי בעל השור התחתון לשמוט שורו כדי להצילו וכדי להימנע מהטורח הכרוך בתביעת הנזק. שכן רשות ביד האדם להציל את ממונו מההיזק, וכל שעשה כן מתוך זהירות שלא להזיק את ממון חברו, פטור (ומטעם זה פטור גם אם היו השוורים ברשות הרבים או ברשות הניזק – יד"פ).
ז. דְּחָפוֹ לָעֶלְיוֹן וּמֵת: אִם הָיָה לוֹ לְשָׁמְטוֹ וְלֹא שְׁמָטוֹ – הֲרֵי זֶה חַיָּב; וְאִם לֹא הָיָה יָכוֹל לְשָׁמְטוֹ – הֲרֵי זֶה פָּטוּר.
ז. אִם הָיָה לוֹ לְשָׁמְטוֹ. אם היה יכול לשמוט את השור התחתון במקום לדחוף את השור העליון ולגרום לו נזק. הֲרֵי זֶה חַיָּב. שאין לו רשות לגרום לנזק שאינו הכרחי, ואפילו כשהדבר אירע ברשותו חייב משום שהיה יכול להציל ממונו ללא גרימת הנזק ונחשב כמתכוון להזיק.
ח. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, זֶה בָּא בַּחֲבִיתוֹ וְזֶה בָּא בְּקוֹרָתוֹ, וְנִשְׁבְּרָה כַּדּוֹ שֶׁל זֶה בְּקוֹרָתוֹ שֶׁל זֶה – פָּטוּר, שֶׁלָּזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ וְלָזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ.
הָיָה בַּעַל הַקּוֹרָה רִאשׁוֹן וּבַעַל הֶחָבִית אַחֲרוֹן, וְנִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה – פָּטוּר. וְאִם עָמַד בַּעַל הַקּוֹרָה לָנוּחַ מִכֹּבֶד מַשָּׂאוֹ – חַיָּב; וְאִם הִזְהִיר בַּעַל הֶחָבִית וְאָמַר לוֹ: 'עֲמֹד!' – פָּטוּר. עָמַד לְתַקֵּן מַשָּׂאוֹ עָלָיו – הֲרֵי זֶה כִּמְהַלֵּךְ, וּפָטוּר, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְהִיר בַּעַל הֶחָבִית, שֶׁהֲרֵי הוּא טָרוּד בְּדַרְכּוֹ.
הָיָה בַּעַל הֶחָבִית רִאשׁוֹן וּבַעַל הַקּוֹרָה אַחֲרוֹן, וְנִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה – חַיָּב, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁשְּׁבָרָהּ בְּיָדוֹ בְּכַוָּנָה. וְאִם עָמַד בַּעַל הֶחָבִית לָנוּחַ – פָּטוּר; וְאִם הִזְהִיר בַּעַל הַקּוֹרָה וְאָמַר לוֹ: 'עֲמֹד!' – הֲרֵי זֶה חַיָּב. וְאִם עָמַד לְתַקֵּן מַשָּׂאוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְהִיר לְבַעַל הַקּוֹרָה – הֲרֵי הוּא חַיָּב. וְכֵן זֶה בָּא בְּנֵרוֹ וְזֶה בָּא בְּפִשְׁתָּנוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ח. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. זה מול זה. זֶה בָּא בַּחֲבִיתוֹ וְזֶה בָּא בְּקוֹרָתוֹ. אחד נושא חבית ואחד נושא קורה. שֶׁלָּזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ וְלָזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ. ונחשב כאילו הזיק ברשות של שניהם (כדלעיל ה"ג).
וּבַעַל הֶחָבִית אַחֲרוֹן. מאחורי בעל הקורה. וְנִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה פָּטוּר. שבעל החבית נתקל בקורה וגרם נזק לעצמו. וְאִם עָמַד בַּעַל הַקּוֹרָה לָנוּחַ מִכֹּבֶד מַשָּׂאוֹ חַיָּב. שמנוחה פתאומית ללא הודעה מוקדמת נחשבת כשינוי מהנהוג בהובלת מטען ברשות הרבים. ומכיוון שלניזק רשות להלך ולמזיק אין רשות להתנהג כך, נחשב כאילו הזיק ברשות הניזק שחייב גם שלא בכוונה (ערוה"ש שעט,ג). וְאִם הִזְהִיר בַּעַל הֶחָבִית וכו'. בעל הקורה הזהיר את בעל החבית והתריע על כך שהוא נעמד ואמר לו לעצור, והלה המשיך ונשברה החבית. עָמַד לְתַקֵּן מַשָּׂאוֹ. עצר כדי לסדר את המטען שעליו. שֶׁהֲרֵי הוּא טָרוּד בְּדַרְכּוֹ. ואין בכך שינוי מהנהוג בהובלת מטען ברשות הרבים.
חַיָּב שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁשְּׁבָרָהּ בְּיָדוֹ בְּכַוָּנָה. שבאחריותו להוליך את הקורה באופן שלא יזיק, ואם לא עשה כן, נחשב כפושע וכמי שהזיק בכוונה. וְאִם עָמַד בַּעַל הֶחָבִית לָנוּחַ פָּטוּר. בעל הקורה. וְאִם הִזְהִיר בַּעַל הַקּוֹרָה. בעל החבית הזהיר את בעל הקורה. וְאִם עָמַד לְתַקֵּן מַשָּׂאוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְהִיר לְבַעַל הַקּוֹרָה הֲרֵי הוּא חַיָּב. שהרי בעל החבית לא שינה מהנהוג. וְכֵן זֶה בָּא בְּנֵרוֹ וְזֶה בָּא בְּפִשְׁתָּנוֹ. והפשתן הוצת על ידי הנר.
ט. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ, וְהֻזַּק אֶחָד מֵהֶן בַּחֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה – זֶה הָרָץ חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְשַׁנֶּה. וְאִם הָיָה עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָץ בִּרְשׁוּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס הַשַּׁבָּת וְהוּא אֵינוֹ פָּנוּי. הָיוּ שְׁנֵיהֶם רָצִים וְהֻזְּקוּ זֶה בָּזֶה – שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִים, וַאֲפִלּוּ בִּשְׁאָר הַיָּמִים.
ט. מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָץ בִּרְשׁוּת כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס הַשַּׁבָּת וְהוּא אֵינוֹ פָּנוּי. שהוא ממהר לסיים הכנותיו לשבת כדי לסיים את עיסוקיו ולהיות פנוי לקבל את השבת. וְהֻזְּקוּ זֶה בָּזֶה שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִים. שהרי שניהם שינו מן הנהוג ברשות הרבים.
י. אֶחָד הַמַּזִּיק בְּיָדוֹ, אוֹ שֶׁזָּרַק אֶבֶן אוֹ יָרָה חֵץ וְהִזִּיק בּוֹ, אוֹ שֶׁפָּטַר מַיִם עַל חֲבֵרוֹ אוֹ עַל הַכֵּלִים וְהִזִּיק, אוֹ שֶׁרַק אוֹ נָע וְהִזִּיק בְּכֵחוֹ וְנֵעוֹ בְּעֵת שֶׁהָלְכוּ מִכֹּחוֹ – הֲרֵי זֶה כְּמַזִּיק בְּיָדוֹ, וְהֵם תּוֹלָדוֹת שֶׁל אָדָם. אֲבָל אִם נָח הָרֹק וְהַכֵּחַ עַל הָאָרֶץ, וְאַחַר כָּךְ נִתְקַל בָּהֶם אָדָם – הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹרוֹ, שֶׁכָּל תַּקָּלָה תּוֹלֶדֶת בּוֹר הִיא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
י. שֶׁפָּטַר מַיִם. פתח זרם מים על ידי הסרת הדבר החוסם אותם. שֶׁרַק אוֹ נָע. הוציא נוזלים מן הגוף על ידי יריקה או שיעול וכדומה. בְּכֵחוֹ וְנֵעוֹ. סוגי ליחות היוצאות מהגוף. הֲרֵי זֶה כְּמַזִּיק בְּיָדוֹ וְהֵם תּוֹלָדוֹת שֶׁל אָדָם. נזקים הבאים מכוחו של האדם נחשבים כבאים ממנו ישירות, ודינם זהה לדין אדם שהזיק בידו (בדומה לנזקי ממון שתולדותיהם כמותם, ראה הלכות נזקי ממון א,י). הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹרוֹ. שהוא אחד מאבות הנזיקין בנזקי ממון, וגדרי החיוב שלו שונים מדיני אדם המזיק (ראה הלכות נזקי ממון יג,א, וראה לקמן הט"ז). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות נזקי ממון יג,ב.
יא. לוֹטֵשׁ שֶׁהָיָה מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ, וְיָצָא גֵּץ מִתַּחַת הַפַּטִּישׁ וְהִזִּיק – הֲרֵי זֶה חַיָּב כְּמִי שֶׁזָּרַק חֵץ אוֹ זָרַק אֶבֶן. וְכֵן הַבַּנַּאי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו אֶת הַכֹּתֶל לְסָתְרוֹ וְשִׁבֵּר אֶת הָאֲבָנִים אוֹ הִזִּיק – חַיָּב. הָיָה סוֹתֵר מִצַּד זֶה וְנָפַל מִצַּד אַחֵר – פָּטוּר; וְאִם מֵחֲמַת הַמַּכָּה – חַיָּב, שֶׁזֶּה כְּזוֹרֵק חֵץ וְהִזִּיק בּוֹ הוּא.
יא. לוֹטֵשׁ. אומן המכין ומחדד כלי ברזל. גֵּץ. ניצוץ אש. לְסָתְרוֹ. לפרק אותו. וְשִׁבֵּר אֶת הָאֲבָנִים. במקום לפרק את הכותל בלי לשבור את האבנים. אוֹ הִזִּיק. דבר אחר על ידי סתירת הכותל. הָיָה סוֹתֵר מִצַּד זֶה וְנָפַל מִצַּד אַחֵר פָּטוּר. שנפילה זו לא נגרמה מפעולתו, אלא שנחלש הכותל מהכאותיו וחיבור האבנים התרועע ונפלה האבן מחמת כובדה, ולכן אין נזק זה מיוחס אליו ופטור. וְאִם מֵחֲמַת הַמַּכָּה חַיָּב. אם נפל הצד האחר מכוח הכאתו, מכיוון שהכאה זו באה מכוחו חייב (ראה לקמן ז,ז).
יב. הַכּוֹבֵשׁ בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ בַּמַּיִם אוֹ שֶׁנָּפְלָה וּמְנָעָהּ מִלַּעֲלוֹת עַד שֶׁמֵּתָה בַּמַּיִם, אוֹ שֶׁהִנִּיחָהּ בַּחַמָּה וְצִמְצֵם עָלֶיהָ הַמָּקוֹם כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּמְצָא צֵל עַד שֶׁהֲרָגַתָּה הַחַמָּה – חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יב. הַכּוֹבֵשׁ בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ בַּמַּיִם. לחץ את הבהמה והורידה מתחת לפני המים. אוֹ שֶׁהִנִּיחָהּ בַּחַמָּה וְצִמְצֵם עָלֶיהָ הַמָּקוֹם. הגביל את תנועתה למקום שהשמש נמצאת בו. אבל אם הניחה ללא יכולת תנועה במקום מוצל שהשמש עתידה לבוא לשם ולהרגה, פטור מדיני אדם (ראה הלכות רוצח ג,ט-יא, וראה שם מקרים נוספים השייכים לדין זה).
יג. שְׁנַיִם שֶׁהֵמִיתוּ אֶת הַבְּהֵמָה כְּאַחַת אוֹ שִׁבְּרוּ אֶת הַכְּלִי כְּאַחַת – מְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶם.
יג. מְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶם. מחלקים את התשלום ביניהם (כדלעיל א,יג).
יד. חֲמִשָּׁה שֶׁהִנִּיחוּ חָמֵשׁ חֲבִילוֹת עַל הַבְּהֵמָה וְלֹא מֵתָה, וּבָא זֶה הָאַחֲרוֹן וְהִנִּיחַ חֲבִילָתוֹ עָלֶיהָ וּמֵתָה: אִם הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בְּאוֹתָן הַחֲבִילוֹת, וּמִשֶּׁהוֹסִיף זֶה חֲבִילָתוֹ עָמְדָה וְלֹא הָלְכָה – הָאַחֲרוֹן חַיָּב; וְאִם מִתְּחִלָּה לֹא הָיְתָה מְהַלֶּכֶת – הָאַחֲרוֹן פָּטוּר; וְאִם אֵין יָדוּעַ – כֻּלָּן מְשַׁלְּמִין בְּשָׁוֶה.
יד. וּמִשֶּׁהוֹסִיף זֶה חֲבִילָתוֹ עָמְדָה וְלֹא הָלְכָה. ולאחר מכן מתה, ולכן האחרון חייב שהרי חבילתו גרמה את מיתת הבהמה. וְאִם מִתְּחִלָּה לֹא הָיְתָה מְהַלֶּכֶת הָאַחֲרוֹן פָּטוּר. מכיוון שגם ללא הנחתו הייתה מתה. וְאִם אֵין יָדוּעַ. לא ידוע אם הייתה מהלכת לפני שהניח את החבילה האחרונה. כֻּלָּן מְשַׁלְּמִין בְּשָׁוֶה. שכולם פשעו, שכן הייתה על כל אחד מהם החובה לוודא שאין מטעינים את הבהמה במשא שהוא מעבר לכוחה (יד"פ, וראה קצוה"ח שפג ס"ק א שביאר באופן אחר).
טו. וְכֵן חֲמִשָּׁה שֶׁיָּשְׁבוּ עַל הַכִּסֵּא וְלֹא נִשְׁבַּר, וּבָא הָאַחֲרוֹן וְיָשַׁב עָלָיו וְנִשְׁבַּר, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה רָאוּי לְהִשָּׁבֵר בָּהֶן קֹדֶם שֶׁיָּשַׁב, הוֹאִיל וְקֵרֵב אֶת שְׁבִירָתוֹ – הָאַחֲרוֹן חַיָּב, שֶׁהֲרֵי אוֹמְרִין לוֹ: 'אִלּוּ לֹא נִסְמַכְתָּ עָלָיו הָיִינוּ עוֹמְדִים קֹדֶם שֶׁיִּשָּׁבֵר'. וְאִם יָשְׁבוּ כְּאַחַת וְנִשְׁבַּר – כֻּלָּם חַיָּבִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
טו. אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה רָאוּי לְהִשָּׁבֵר בָּהֶן קֹדֶם שֶׁיָּשַׁב. שאם היו ממשיכים לשבת עליו היה נשבר בסופו של דבר גם ללא האחרון. שֶׁהֲרֵי אוֹמְרִין לוֹ. יכולים לטעון כלפיו. כֻּלָּם חַיָּבִים. ומחלקים את התשלום ביניהם.
טז. אָדָם וְשׁוֹר שֶׁדָּחֲפוּ בְּהֵמָה אוֹ כֵּלִים אוֹ אָדָם אוֹ בֶּהֱמַת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין לַבּוֹר, וְהֻזַּק הַנִּדְחָף בַּבּוֹר אוֹ מֵת אוֹ נִשְׁתַּבְּרוּ הַכֵּלִים: לְעִנְיַן נִזְקֵי אָדָם אוֹ הֶזֵּק בְּהֵמָה – שְׁלָשְׁתָּן חַיָּבִין, הָאָדָם הַדּוֹחֵף וּבַעַל הַשּׁוֹר וּבַעַל הַבּוֹר, וּמְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶן; לְעִנְיַן דְּמֵי וְלָדוֹת וְאַרְבָּעָה דְּבָרִים – אָדָם חַיָּב, וּבַעַל הַשּׁוֹר וּבַעַל הַבּוֹר פְּטוּרִין.
לְעִנְיַן כֹּפֶר וּשְׁלֹשִׁים שֶׁל עֶבֶד – בַּעַל הַשּׁוֹר חַיָּב, וְאָדָם וּבַעַל הַבּוֹר פְּטוּרִין; לְעִנְיַן כֵּלִים וּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין – אָדָם וּבַעַל הַשּׁוֹר חַיָּבִין, וּבַעַל הַבּוֹר פָּטוּר.
טז. אָדָם וְשׁוֹר שֶׁדָּחֲפוּ. יחד. בֶּהֱמַת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. בהמה שהוקדשה לקרבן ונפסלה (כגון שנפל בה מום) ודינה להיפדות. לַבּוֹר. בעל הבור חייב על נזקיו (הלכות נזקי ממון יב,א-ב). וְהֻזַּק הַנִּדְחָף וכו'. ונמצא שיש שלושה גורמים לנזק – האדם, השור והבור – ולכל אחד מהם גדרי חיוב אחרים בסוגי הנזקים השונים, כפי שהולך ומתבאר. לְעִנְיַן נִזְקֵי אָדָם אוֹ הֶזֵּק בְּהֵמָה. לגבי חיוב על הנזק שנגרם לאדם או לבהמה שנדחפו, כל המזיקים חייבים, ולכן מחלקים ביניהם את תשלום הנזק. לְעִנְיַן דְּמֵי וְלָדוֹת וְאַרְבָּעָה דְּבָרִים. אם דחפו אישה הרה והפילה, תשלום דמי הוולדות מוטל רק על האדם, שכן לא חייבה תורה בדמי ולדות אלא את האדם (שם יא,ג). וכן הדין ביחס לארבעת התשלומים המתלווים לנזק (צער, ריפוי, שבת, בושת), שגם הם נוהגים רק באדם החובל בחברו (שם ז,ג).
לְעִנְיַן כֹּפֶר. במקרה שהנדחף נהרג, בעל השור לבדו מחויב בתשלום הכופר (שהם דמי הנהרג על פי אומדן הדיינים), כפי שמשלם בעל שור שהמית אדם (הלכות נזקי ממון י,ב). וּשְׁלֹשִׁים שֶׁל עֶבֶד. שלושים סלעי כסף שהם דמי הכופר הקצובים שמשלם בעל שור שהמית עבד כנעני של אדם אחר (שם יא,א). וְאָדָם וּבַעַל הַבּוֹר פְּטוּרִין. שאדם שרצח אינו משלם כופר (ראה הלכות רוצח א,ד), ובעל הבור פטור מכיוון שבבור חייב רק אם האדם שנפל בו הוזק ולא במקרה שמת (הלכות נזקי ממון יב, טז). לְעִנְיַן כֵּלִים וּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין… וּבַעַל הַבּוֹר פָּטוּר. שמצד חיוב על נזקי בור אין חייבים על נזק שנגרם לכלים (שם יג,א), ולא על מיתת שור פסולי המוקדשין (שם יב,יז).

תקציר הפרק 

🤔 למקומות! היכון! ערב שבת, רוץ!
אמנם היום יום רביעי, אבל בואו נקפוץ יומיים קדימה, לערב שבת. לפי ההלכה, בכל הימים והזמנים מוטלת על כל אדם חובה להיות זהיר ולא להזיק לאחרים בשעה שהוא הולך ברחוב, חוץ מערב שבת בין השמשות. למה? כי זמן זה הוא זמן מיוחד, שבו אנשים רשאים לרוץ כדי לסיים את ההכנות לשבת, ומשום כך, "שניים שהיו מהלכין ברשות הרבים, אחד רץ ואחד מהלך, והוזק אחד מהן בחברו שלא בכוונה – זה הרץ חייב, מפני שהוא משנה; ואם היה ערב שבת בין השמשות, פטור, מפני שהוא רץ ברשות, כדי שלא תיכנס השבת והוא אינו פנוי". אז, תתחילו לחמם את השרירים… עוד מעט שבת 🏃🏾‍♂

🤷‍ מי מפצה על נזק שנגרם מכוח עליון?
בכל פוליסת ביטוח הראויה לשמה יש סעיף החרגה שקובע שהפוליסה לא מכסה נזקים שנגרמו כתוצאה מ"כוח עליון". גם ההלכה בפרקנו עוסקת בכך: אדם שעלה לגג של בית חברו ברשות ובמהלך עלייתו נפל על מנגל הגז החדש-דנדש של החבר, יצטרך לשלם לו על כך, אבל אם הוא נפל כתוצאה מכך שאחד משלבי הסולם נשמט מעצמו או נשבר בגלל שהתליע, המזיק פטור מתשלומים, "שזו מכה בידי שמיים היא, וכן כל כיוצא בזה". בכל מקרה, תמיד מומלץ להיזהר כשמטפסים על סולם – כי אם נופלים ממנו עלולים לשבור דברים שהם לא מנגל גז והתיקון שלהם כרוך באשפוז בבית חולים… 😬

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות חובל ומזיק ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שלשה שישבו על כסא ונשבר – פטורים שלא יודעים מי מהם שברו?

2.השתמש בכלי לקוי – ונשבר והזיק – האם חייב?

3.ירק על הארץ והחליק בזה חבירו – חייב כאדם המזיק?

 

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן